פוטנציאל לא ממומש: גרים בגדרה, חולמים על זכרון יעקב - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פוטנציאל לא ממומש: גרים בגדרה, חולמים על זכרון יעקב

סיור ביישוב הוותיק והמנומנם ממחיש את הפספוס: תלונות על מערכת החינוך וקהילות שלא מתקשרות ביניהן ■ אבל ראש המועצה יואל גמליאל גאה בתשתיות החדשות, ואין לו ספק: טוב לגדל ילדים בגדרה"

29תגובות

א מצע היום ברחוב הביל"ויים שבגדרה, וכיאה לעסקים פריפריאליים סוגרות חנויות רבות את שעריהן למנוחת הצהריים. מחוץ לאחת המסעדות אנו פוגשים את ורד שמואלי, תושבת שוהם, שהגיעה לגדרה ליום כיף עם חברה. "חיפשתי יישוב קטן לטייל בו, לשאוף אוויר, לספוג תרבות וליהנות מההיסטוריה של המקום. הייתי פה כבר פעם עם בעלי, וגם אז הכל היה סגור. באוגוסט אוהבים כאן את השלאפשטונדה ולא פתוחים רצוף".

ואיך את נהנית כאן?

"גילינו את מוזיאון הביל"ויים, שמתאר את תולדות היישוב. אחר כך הסתובבנו קצת. הגלידה היתה מעולה, הקפה היה מצוין, יש כאן המון חנויות קטנות שמעוצבות כל כך יפה. נחמד כאן, ממש כמו לטייל באירופה. הייתי באירופה - וכאן לא פחות טוב".

לצפייה במסארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

נראה ששמואלי קצת מגזימה: היישוב המנומנם, השוכן בין כביש 40 לכביש 7, הוא עדיין לא אירופה. הדבר היחיד שמזכיר במעט ערים אירופיות הוא הוותק: היישוב יחגוג בשנה הבאה 130 שנה לקיומו, לא מעט במונחים ישראליים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

יבמ קונה את טראסטיר הישראלית - שלמה קרמר יגרוף לכיס כמיליארד שקל

לעבוד יותר משלוש דקות ברציפות: איך מוצאים זמן שקט כדי לעבוד

"זה מקומם שחברת ענק משלמת מס כמו מורה בפנסיה"

גדרה הוקמה ב–1884 כיישוב שיתופי על ידי חברי תנועת ביל"ו, שרכשו חלקת אדמה בשטח של 3,300 דונם. ארבע שנים חלפו עד שהם מצאו באר מים קרובה וקיבלו רישיון לבנות בתים. בתחילת המאה ה–20, לפני מלחמת העולם הראשונה, קלטה גדרה גל עלייה, כשראשוני עולי תימן הגיעו למושבה הצעירה ונקלטו בבתי הביל"ויים כעובדים חקלאיים. שתי העליות האלה הניחו את התשתית להרכב הדמוגרפי של היישוב, המאפיין במידה רבה גם את מערכת הבחירות למועצה המקומית ב–2013.

"הבחירות האלו הן עדתיות, התימנים נגד כל השאר", טוענת ל', תושבת גדרה שנים רבות. "את ההגמוניה התימנית מוביל ראש המועצה יואל גמליאל, והמועמד המוביל של 'הלבנים' הוא דיקן מכללת ספיר אלון גייר. אם יש מישהו שיכול לתת פייט לגמליאל - זה הוא. הוא מייצג את השכונות החדשות, שאינן חלק מההגמוניה התימנית. הבעיה העיקרית עם גמליאל היא שהוא לא שם את החינוך בראש מעייניו. הוא אוהב כיכרות וכבישים".
ארבעה מועמדים מתמודדים על הובלת היישוב, המונה 25 אלף תושבים. גמליאל אינו שאנן: במטה הבחירות שלו מוצבות עמדות עבור שמונה מוקדניות, והיישוב עמוס בשלטי הבחירות שלו. שלטי חוצות, מוניות, בתים פרטיים - על כולם מתנוססת תמונתו של גמליאל, אחיה של ח"כ גילה גמליאל, שקודם להיותו ראש המועצה כיהן חמש שנים כסגנו של ראש המועצה הקודם.

עופר וקנין

המתמודדים האחרים טוענים כי אחת הסיבות לתמיכה הנרחבת בו ביישוב היא חששם של התושבים. "כולם אומרים לי 'אני אתמוך בך, אבל שלא יידעו מזה'", מספרת טובה יוסף, המתמודדת על רשות המועצה. "אמרו לי 'נכון, טובה, אנחנו שלך - אבל הוא ביקש, אז תלינו שלטים'. אנשים שלו מתקשרים בכל שעה ומציקים לאנשים. מי שתלה שלט שלי קיבל טלפון ונאמר לו: 'אולי תוריד את השלט. מה אתה רוצה? ראש המועצה יגיע וידבר אתך'".

כמה מתמודדים טוענים כי גמליאל התנכל להם ולפעיליהם באופן אישי. יוסף טוענת כי הוא סגר את מכללת גדרה, שבראשה עמדה, משום שחלקה על הוראותיו. יובי תשומה, המתמודדת ברשימה של גייר, היא ממקימות בעמותת "חברים בטבע" – אשר יצאה בקמפיין אינטרנטי שבו היא טוענת שראש המועצה מתנכל לה. דורית אל בוחר, התומכת בגייר, טוענת כי גמליאל הביא לסגירת הצהרון שלה מפני שתמכה במתמודד אחר. גמליאל אומר בתגובה כי בכל אחד מהמקרים נקט בצעדים אלה בגלל אי סדרים. את המכללה הגדיר בעבר כעסק פרטי של יוסף, ובמקרה של הצהרון הוא מדגיש כי סגירתו נבעה מפנייתם של תושבים שסבלו מהמטרד הסביבתי שיצר העסק הלא חוקי שתפעלה אל בוחר.

במארס ירה גמליאל את יריית הפתיחה של הקמפיין שלו, כשהמועצה הפיצה ביישוב עלון תחת הכותרת "גדרה, פנינת השפלה". גמליאל מכריז בו כי גדרה נהפכה לפנינת השפלה בחינוך, פיתוח תשתיות, שירות לתושב והיערכות אסטרטגית, ולאחר מכן מפרסם את המהלכים שביצע בתפקיד. בעמוד 8 מופיעה הכותרת "80% תושבים מרוצים!!!", ומתחתיה נכתב: "תוצאה מדהימה נרשמה לאחרונה כאשר מסקר מאגר מוחות במאי 2012 עולה כי 80% מתושבי חדרה סבורים שהיישוב מתפתח לטובה".
המתחרים, ובראשם גייר, משוכנעים שהמצב שונה. "הגעתי לבחירות האלה מתוך תחושה של שליחות ציבורית", אומר גייר. "חשתי שבני הדור שלי עזבו את המגרש הפוליטי, והחברה הישראלית משלמת מחיר כבד על כך. אנחנו זקוקים למהפך בקנה מידה ארצי, שיביא לכך שאנשים שהמצב חשוב להם ייכנסו לפוליטיקה".

אם כך, למה לא להיות פעיל פוליטי ברמה הארצית?

"רבים נסחפים לרמה הארצית, וזו החטאה, כי הרמה המוניציפלית חשובה יותר ומשפיעה באופן ישיר על חיי התושבים. כיום שורר משבר גדול בפוליטיקה המוניציפלית".

עופר וקנין

איך הוא מתבטא בגדרה?

"קודם כל במערכת החינוך: תוצאות מבחני המיצ"ב של המועצה בינוניות מאוד. הבעיה גדולה במיוחד במערכת החינוך הדתית".

תשומה, פעילה חברתית יוצאת אתיופיה, מחזקת את דבריו של גייר. "אני אמא לארבעה ילדים שנכנסו בשנה האחרונה למערכת החינוך הפורמלית, וכל התחושות שהיו לי קודם לכן התאמתו במפגש עם מערכת החינוך בגדרה. אני באה מתחום החינוך והחברה, והדבר הראשון שחשתי הוא שלמרות הפוטנציאל הגדול של היישוב ומעורבות ההורים הגדולה, במערכת החינוך יש דלות זועקת. בבית הספר פינס, שבו לומדים 710 תלמידים, אין כיתת מחשבים אחת שפועלת. הכיתה היחידה שפעלה בעבר הוקמה בזכות כספים שגייסו ההורים.

עופר וקנין

"סדרי העדיפויות כאן לא נכונים. אני עובדת עם בני הקהילה האתיופית ורואה שצעירים רבים עוזבים את היישוב כי אין להם כאן מקום לגשת בו לבגרות. תלמידים עם קשיים לימודיים לא מוצאים את עצמם בגדרה. בתי הספר לא רוצים לטפל בהם כדי לשמור על ממוצע ציונים גבוה, אז הם עוברים ללמוד בפנימיות בסביבה, מה שיוצר אצלם תחושת תסכול וחוסר שייכות. אחר כך הם נאלצים לחזור ליישוב שמבחינתם סילק אותם. הקהילה הזו חיה בגדרה יותר מ–20 שנה, אבל צורת הטיפול בה לא השתנתה כהוא זה. יש המון פרויקטים והמון תוכניות והמון עזרה, וזה לא פותר את הבעיה".

אבל הטיפול ביוצאי אתיופיה הוא בעיה ארצית, לא מוניציפלית.

"נכון, אבל יש ראשי מועצה שמבינים איך לעשות את זה. המועצה מקבלת כסף ממשרד החינוך, והיא מחליטה איך לעזור. אני לא חושבת שהטיפול ביוצאי אתיופיה צריך להיות באחריות לשכות הרווחה. זה מתחבר לדבר מרכזי שחסר לי בגדרה - חיבור בין הקהילות. בגדרה יש קהילות מגוונות - הקהילה הוותיקה מימי הביל"ויים, הקהילה התימנית והקהילה האתיופית. כיום אין ביניהן שיח. יש מקום לכולם, אבל במקום שיח יש גישה של הפרד ומשול. גדרה מלאה באנשים מעניינים, ולא משעמם כאן. אני רוצה לגדל את הילדים שלי בגדרה. אם מתחילים בחינוך, אפשר להתקדם לכיוונים טובים".

קשה לקנות דירה

דו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי העניק כבוד מפוקפק למועצת גדרה: המבקר הצביע על ליקויים, חלקם חמורים, בתפקודה של המועצה המקומית בכל הנוגע לקבלת עובדים חדשים, קבלת אישורים בדבר נחיצות משרה וקבלת עובדים ללא מכרז. לפי הדו"ח, ב–2000–2011 איישה המועצה חמש משרות מבלי שקיבלה אישור בדבר נחיצותן משר הפנים או ממינהל השירות במשרד הפנים. לפי המבקר, באותן שנים קלטה המועצה ללא מכרז 29 עובדים שקליטתם חייבה פרסום מכרז, וחלקם היו בעלי זיקה לראש המועצה. המבקר גם הזכיר כמה משרות במועצה שאוישו על ידי גורמים בעלי זיקה פוליטית או עסקית לראש המועצה.

גדרה גם זכתה בוועדת חקירה שהקים משרד הפנים כדי לבדוק את תפקודה של חברת איגוד ערים, שהפעילה את מערכת החינוך ביישוב. הוועדה קבעה שתפקודה מיותר ולא יעיל, ודרשה להפקיע מידיה את ניהול מערכת החינוך.

עופר וקנין

אל מול הטענות של המתמודדים האחרים, מציג גמליאל בגאווה את בתי הספר שנבנו בשנים האחרונות בשכונות החדשות של היישוב ואת עשרות הפעוטונים שנפתחו בעקבות חוק החינוך החדש. "לא צריך לתאר. מספיק להסתכל", אומר גמליאל כשאנחנו מבקשים ממנו לתאר את המהלכים שנעשו ביישוב בחמש השנים שבהן הוביל אותו.

"זה פיתוח, זו השקעה בתשתיות היישוב, בחינוך המצוין. טוב לגדל ילדים בגדרה. לכן הישראלים מגיעים לפה. לפני שנבחרתי לא היה פה מגרש כדורסל, לא היה קניון, לא היה מגרש כדורגל. הקהילה שחיה כאן מאמינה בערכים ובקהילתיות. אנחנו דואגים לקיים אירועים עבור התושבים. בקיץ דאגנו לכך שילדים יוכלו לבלות יום שלם בבריכה תמורת 5 שקלים. כך יוצא שהנוער מגיע ב–8:00 לבריכה, הולך הביתה ב–11:00, נשאר בבית כמה שעות ויש לנו שקט. אנחנו משקיעים המון בנוער. חבל שלא באתם במהלך שנת הלימודים - הייתם רואים כמה בני הנוער אוהבים את ראש המועצה".

כרגע מנהלת את מערכת החינוך בגדרה עמותת דרכא, במקום איגוד ערים. מדוע מוציאים את החינוך ביישוב למיקור חוץ?

"דרכא היא רשת לניהול בתי ספר תיכוניים, והיתרון בקשר אתה הוא שעל כל שקל שלנו הם שמים שקל וחצי. בזכות הניהול שלהם עברתי ממעמד של מבוקר למעמד של מבקר, וזה הרבה יותר יעיל".

תחום אחד מסמן את גמליאל כראש מועצה ייחודי בנוף הישראלי: בניגוד לראשי מועצה אחרים, גמליאל מצהיר בנחרצות שאף שמספר תושביה של גדרה יכול להעניק לה מעמד של עיר, חשוב לו להשאיר אותה מועצה מקומית כדי לשמור על הצביון הכפרי שלה. "אני לא צריך להיות ראש עירייה, לא צריך את המעמד, את הנהג. זה הכל אגו", הוא מסביר. השמירה על הצביון הכפרי מתבטאת גם בסוג הבנייה בישוב: בגדרה אין כמעט שיכונים, ורובה מורכבת משכונות של בתים פרטיים צמודי קרקע.

בנייה כזו מבזבזת המון קרקע.

"הייחוד של גדרה הוא בתים צמודי קרקע, וכך יהיה כל זמן שאני יושב פה בלשכה. אני לא הולך לטפל בבעיות של המדינה, אני דואג למועצה שלי. מי שרוצה לגור בבניין יכול לבחור ביבנה, ברחובות או בנס ציונה".

הבנייה צמודת הקרקע יוצרת בעיה לזוגות הצעירים שמעוניינים לגור בגדרה. מנתוני משרד השיכון עולה שמחירי הדירות ביישוב עלו ב–45% בחמש השנים האחרונות, לעומת ממוצע ארצי של 41%‏. "הגעתי לפה בעקבות השכונות הצבאיות שהוקמו ביישוב, ומאז גדרה לא מפסיקה להתפתח מבחינה נדל"נית", אומר שרל ווילדורף, יזם נדל"ן והבעלים של סוכנות שפע נדל"ן. "לדעתי מחירי הדירות כאן הגיעו לתקרה, וכיום השוק אפילו נמצא קצת בירידה. גדרה מאופיינת בצמודי קרקע ולא בבנייה רוויה, ולכן לזוגות הצעירים יש בעיה, כי הבתים האלה לא זולים. הם עשויים להצליח לקנות דירה בקוטג'ים טוריים, שעולה 1.5–1.6 מיליון שקל".

גמליאל דווקא רואה במחירי הנדל"ן הישג: "דירות שנקנו ב–2008 ב–600 אלף שקל נמכרות כיום ב–1.8 מיליון שקל. גם יוצאי אתיופיה מוכרים פה דירות ב–700 אלף שקל", הוא מסביר לנו.

להבליט את ההיסטוריה

בשנות ה–30 התפרסמה גדרה בזכות בתי ההבראה שהוקמו עבור חולי אסתמה, חולי שחפת וסובלים מאלרגיות. בשנות ה–40 אף שהה בה קיסר אתיופיה הגולה היילה סילאסי. בשנות ה–50 הוקם בה כפר העיוורים אוריאל, שבו גדל ראש המועצה גמליאל: ניסיון ישראלי ייחודי להקים שכונה המיועדת לאוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים, שבה התיישבו עולים כבדי ראייה ומשפחותיהם. ב–1952 הגיעה לשם הלן קלר כדי לסייר בפלא.

על רקע ההיסטוריה המרתקת של היישוב, קשה שלא לחוש שגדרה היא החמצה, פנינה המוכרת רק ליודעי דבר הגרים באזור שלא נהפכה ליעד אמיתי לתיירות פנים. בעוד יישובים כמו זכרון יעקב וראש פינה השכילו לנצל את העבר שלהן וליהפך ליעד מושך, ההיסטוריה של גדרה לא מוכרת.

נורית סומר, המוכרת בחנות הסבונים במדרחוב, מסכימה שגדרה אינה ממצה את הפוטנציאל שלה. "אם נשווה את גדרה לזכרון יעקב, למשל, יכול להיות כאן הרבה יותר מעניין. גרה כאן אוכלוסיה חזקה מבחינה כלכלית, ומצד שני יש במושבה תחושה אינטימית. יש כאן מגוון גדול של תושבים, יקים, תימנים ואתיופים, מה שהופך את החיים למעניינים. מגיעים הנה אנשים מרחובות ואומרים 'לא ידענו שכל כך יפה פה".

גמליאל מבקש להדגיש את הצעדים שנקט כדי להבליט את ההיסטוריה המיוחדת של היישוב. "ב–2008 התחלנו לשפץ את רחוב הביל"ויים, מרחוב ביאליק עד רחוב הרצל, ואנחנו רואים שלאט לאט אנשי עסקים מזהים את הפוטנציאל ומתחילים להשקיע. ב–2008 היה תקציב המועצה 110 מיליון שקל, ושיקום הרחוב לבדו עולה 30 מיליון שקל. אי אפשר לעשות את זה בבת אחת, בעיקר על רקע ההשקעות שעשינו בפיתוח מים, ביוב וניקוז. אלה דברים שאתה לא רואה".

גמליאל גם מבקש להדגיש את אחד הגורמים לבעיות ההכנסה של גדרה. "איו לנו אזור תעשייה גדול, ואין לי הכנסות למעט ארנונה", הוא מסביר. "אנחנו מקדמים עכשיו את הקמתו של אזור תעשייה ביישוב. מועצות אזוריות מקבלות אישורים במהירות, אבל למועצה מקומית כמו גדרה לוקח עשור לקבל אישורים לבניית אזור כזה".

כשאנחנו שואלים את הדס, מוכרת בחנות בגדים במדרחוב, אם השיפוץ שנעשה ברחוב הביל"ויים מספק, היא עונה: "הוא מאוד יפה, אבל האמת היא שזה לא שינה את תנועת הקונים בחנויות".

אז מה חסר?

"פרסום. כל מי שבא מבחוץ אומר: 'איזה יופי פה, כמו בזכרון יעקב. חבל שלא ידענו על ז

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם