כך גייסו אייזנברג ושוחט 140 מיליון דולר בשישה שבועות: "לא באנו כמו חתול שמן" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך גייסו אייזנברג ושוחט 140 מיליון דולר בשישה שבועות: "לא באנו כמו חתול שמן"

על ההישג הזה חתומים אנשי ההון־סיכון אדן שוחט ומייקל אייזנברג, שבמהירות שיא הצליחו להקים קרן חדשה וצעירה במיוחד שמציעה כלים ייחודיים ליזמים ■ בראיון הם מסבירים למה יותר חברות ישראליות צריכות להגיע לשווי של מיליארדים ולא להימכר בפחות, ולמה הם מיקמו את המשרד דווקא בשדרות רוטשילד

29תגובות

ב תחילת אפריל הודיע אדן שוחט, שהיה שותף בקרן ההון־סיכון ג'נסיס, כי הוא עוזב את הקרן ויוצא לדרך חדשה. "שוחט הוא יזם מצליח שיוצא להקים מיזם חדש", נכתב בהודעה שפירסמה הקרן. שוחט לא סיפק פרטים נוספים לגבי תוכניותיו. הסברה בתעשייה היתה ששוחט, יזם מגיל 16 שהמשיך להיות קרוב לטכנולוגיה ואהב לעבוד בצמוד לחברות, עומד להקים חברה חדשה.

ברבות מהטיסות שעליהן עלה מאז אפריל נפגש שוחט עם אנשי הקרנות הישראליות. אלה הניחו שהוא טס כדי לגייס כסף לחברה חדשה. כעת מתברר כי שוחט אכן טס כדי לגייס כסף, אך לא בשביל חברה חדשה, אלא בשביל קרן ההשקעות שהקים יחד עם מייקל אייזנברג מקרן בנצ'מרק - קרן שתתחרה בקרנות הוותיקות.

אחרי שעלו על הטיסה הראשונה ב-21 באפריל, פחות משלושה שבועות אחרי ששוחט יצא מג'נסיס ללא ידיעה ברורה מה בכוונתו לעשות בהמשך, הצליחו אייזנברג ושוחט לגייס קרן של 140 מיליון דולר - הישג מרשים בתקופה שבה קרנות ההון־סיכון הישראליות הגדולות והוותיקות מנסות לגייס הון לקרנות חדשות, לעתים בחוסר הצלחה, במשך תקופות ארוכות. במשך שישה שבועות בילו אייזנברג ושוחט בדרכים ונפגשו עם משקיעים בצפון אמריקה ובאירופה. בין היתר הם נפגשו עם משקיעים מוסדיים גדולים, משקיעים תאגידיים, משקיעים שהכירו מניסיונם הקודם ומשקיעים חדשים. מדי מוצאי שבת עלו השניים על טיסה וחזרו ארצה בשישי אחר הצהריים, רגע לפני כניסת השבת.

"כשהגענו לפגישות הרגשנו שחזרנו לימי הסטארט־אפ העליזים. לא באנו כמו חתול שמן אלא כמו סטארט־אפ", מספר אייזנברג. "לפעמים הייתי נבוך לעמוד בצד השני של השולחן, במקום של היזמים, בעיקר מול השותפים בבנצ'מרק". אבל בשבוע שעבר המשימה הושלמה: קרן אלף ‏(Aleph‏) הכריזה על השלמת גיוס 140 מיליון דולר. הביקוש של המשקיעים להצטרף להשקעה בקרן עלה על התוכניות המקוריות. לדברי אייזנברג, "שיהיה ברור - הגיבורות של הסיפור הן נשותינו".

החזון שעמו הצליחה אלף לגייס 140 מיליון דולר פשוט: ישראל יכולה לייצר עוד ועוד חברות גדולות, גם בתחומי האינטרנט והטכנולוגיה הצרכנית. לדברי שוחט ואייזנברג, מקרים כמו אלה של Wix שמתקרבת להנפקה, קונדואיט, Seeking Alpha או ווייז אינם בודדים. "בשלב מסוים של המצגת שלנו, אחד השותפים שלי בבנצ'מרק אמר שנפל לו האסימון: לפני עשור לחברה ישראלית היה קשה להיות גדולה מפני שהיה צריך להעביר את השיווק והמכירות מחוץ למדינה, אבל עכשיו הישראלים אשפים בשיווק באינטרנט. זאת היתה התובנה שלו".

אייל טואג

אייזנברג, 42, עלה לישראל מארה"ב ב-1993 עם אשתו יפה, אף היא יהודייה אמריקאית, שאותה פגש כששניהם ביקרו בישראל. כיום יש להם שמונה ילדים. הוא השלים תואר ראשון במדע המדינה בישיבה יוניברסיטי, וב-1995 נהפך לנציג בנק ההשקעות מונטגומרי סקיוריטיס בישראל. ב-1997 ייסד יחד עם ג'ון מדבד וניל כהן את קרן ההון־סיכון Israel Seed Partners, שם היה אחראי בין השאר על ההשקעה ב–Shopping.com שנרכשה על ידי eBay תמורת 630 מיליון דולר. ב-2005 הצטרף לבנצ'מרק, שבמסגרתה השקיע ב-Wix, בקונדואיט וב-Seeking Alpha.

שוחט, 35, נשוי ואב לשלושה, הוא דמות מרכזית בזירת היזמות הישראלית ויזם סדרתי. הוא נולד בקיבוץ רוחמה ועבר בגיל 3 לניגריה יחד עם משפחתו, ובהמשך התגורר תקופה קצרה בליבריה, שם כתב את שורת הקוד הראשונה בחייו בגיל 10. לאחר שחזר לישראל הוא למד בתיכון מטרו ווסט ברעננה, ממנו נזרק בכתה י"א - כך שכמו מייסדים ומנכ"לים מובילים בעמק הסיליקון, מעולם לא השלים תיכון או רכש השכלה אקדמית.

בגיל 16 הקים את החברה הראשונה שלו, ובגיל 24 הקים במקביל שתי חברות: Delavenne שעסקה במסחר במניות ואת חברת התוכנה אטרניטי, שגייסה עד היום יותר מ-25 מיליון דולר. לפני תשע שנים, בזמן שעבד באטרניטי, יזם שוחט את Geekcon - אירוע שנתי שנמשך סופשבוע שבמהלכו עשרות גיקים נפגשים לביצוע פרויקטים יצירתיים, לא שגרתיים ולא נדרשים. באירועי גיקון הכיר שוחט את גיל הירש, ויחד אתו ועם יניב טייגמן, שהכיר מגיל 13, הקים את אחת ההצלחות המרשימות בתעשייה הישראלית - Face.com, שנמכרה לפני כשנה לפייסבוק תמורת 70 מיליון דולר. שוחט הצטרף לקרן ההון־סיכון הישראלית ג'נסיס והמשיך לכהן כיו"ר 
Face.com. במסגרת הקרן השקיע בין היתר בג'ויטיונס, ב-Any.DO וב-Commerce Sciences. הוא גם הרוח החיה מאחורי TheJunction, חלל העבודה ליזמים טכנולוגים שהקימה ג'נסיס.

בדרך שעברו יחד בחודשים האחרונים למדו השניים, שמגיעים מרקעים שונים, להכיר זה את זה מקרוב, וגילו שהם חולקים השקפות דומות. "הפיץ' שלנו היה פשוט מאוד", מסביר שוחט. "באופן היסטורי ישראל מאוד חזקה טכנולוגית, ויש לנו יכולות מרכזיות בתחומים שצריכים בעולם כמו ביג דאטה, ראיית מכונה ולמידת מכונה. היזמים בישראל רוצים לבנות חברות גדולות, אבל בהון־סיכון הישראלי חסר כסף. השילוב של שלושת הגורמים האלה יוצר הזדמנות אדירה לקרן הון־סיכון חדשה".

קודם להקמת הקרן בחנו אייזנברג ושוחט פעמים רבות השקעות באותן החברות, ומזה שנה וחצי הם מנהלים סיעור מוחות לגבי הדברים שנכון לעשות בתעשייה. "הרבה זמן אני מנסה לשכנע את אדן לעשות משהו חדש", מספר אייזנברג. "הוא היה כנראה צריך להתפטר".

"הון־סיכון זו לא תעשייה"

העשור האחרון לא היטיב עם גופי ההון־סיכון בישראל. משבר הדוט.קום הביא לירידה חדה במספר הגופים הפעילים בתחום, והתשואות הנמוכות לא היטיבו עם הקרנות. לכן הגיוס של אלף, אחת הקרנות הגדולות שגויסו בישראל בשנים האחרונות, בתקופה כה קצרה, בולט עוד יותר.

דו"ח מקיף שפירסם לפני כשנה מכון המחקר של קרן יואינג מריון קאופמן חשף את התשואות הנמוכות של הקרנות והביע ביקורת חריפה על התנהלותן, ובייחוד על מודל התשלומים לקרנות, המתבסס על דמי ניהול שנתיים גבוהים שאינם נגזרים מביצועיהן. הדו"ח חיזק רבות מן הטענות של הגופים המוסדיים הנמנעים מההשקעה באפיק רווי סיכון זה, וחיזק את האווירה העוינת כלפי קרנות ההון־סיכון ומנהליהן.

ניתוח הנתונים על ידי החוקרים מלמד כי מאז שנות ה-90 המאוחרות, ההחזרים של קרנות ההון־סיכון לא עקפו באופן משמעותי את התשואות בשוק ההון - אפיק השקעה בעל סיכון נמוך יותר - וכי מאז 1997 הוחזר פחות מזומן למשקיעים בקרנות מאשר ההון שהושקע. רק 20% מהקרנות שבהן השקיעה קאופמן יצרו החזרים הגבוהים ממדד מקביל בשוק ההון ביותר מ-3% בשנה, ומחציתן התחילו להשקיע לפני 1995. הקרנות הבעייתיות במיוחד, לפי הדו"ח, הן אלה שמנהלות יותר מ-400 מיליון דולר: פחות מ-15% מהן יצרו החזרים הגבוהים יותר משוק המניות.

"חברות בישראל מקבלות הערכות שווי נמוך", קובע אייזנברג. "זה לא נובע ממקדם הסיכון הגבוה בגלל המצב הגיאו־פוליטי. זאת נקודה שעולה לעתים נדירות בלבד. הסיבה להערכות השווי הנמוכות היא ההבדלים בין התשואות בישראל ובארה"ב. אם הביצועים יהיו זהים הערכות השווי של החברות יעלו".

"אנחנו מאמינים שמה שקורה כיום, התהליך הזה שאנחנו חלק ממנו, ילך ויגבר: תפישת ההצלחה שמקושרת כיום למושג האקזיט תעבור לחברות שהצליחו לבנות את עצמן וליהפך לגדולות", אומר שוחט. "אנחנו רואים את זה כבר היום אצל יזמים צעירים".

"המוסדיים בעולם מעריכים מאוד את השוק בישראל. אבל הם גם שואלים הרבה שאלות טובות", אומר אייזנברג. "למשל, למה לא צמחו הרבה חברות גדולות בישראל? המטרה המוצהרת שלנו היא לעזור לחברות ישראליות לבנות חברות גדולות. לא למכור ב-100, 200 או 300 מיליון דולר, אלא להגיע לאקזיט ולשווי חברה של מיליארדי דולרים עם עובדים רבים בישראל. האתגר של ההון־סיכון בישראל הוא להשתוות למה שקורה בעמק הסיליקון ובניו יורק, ובשביל להגיע לתשואות גבוהות צריך לתת לחברות לגדול.

"המשקיעים רוצים את התשואה הכי טובה, לא את הגיאוגרפיה הכי טובה. יש לנו סבלנות. אנחנו רוצים להגיע לשלב שבו החברות נהיות ממש גדולות. בשביל זה צריך לדעת לעבור גם את התקופות הקשות של החברות - גם את העליות וגם את המורדות. הון־סיכון זה עסק מאני־דיפרסיבי. זאת הסיבה שבגללה לקחנו רק משקיעים שהשקיעו בעבר בהון־סיכון. אנחנו רוצים משקיעים שמבינים את זה כמונו. משקיעים שלא מבינים את זה יוצרים לחץ על היזמים".

מהאקזיטים העתידיים שיבצעו החברות שבהן תשקיע אלף לא ירוויחו החוסכים הישראלים, שכן בין המשקיעים בקרן אין אף גוף ישראלי. "האמת היא שפשוט לא היה לנו זמן לחכות עד שהם יחליטו. הבעיה הגדולה היא שהממשלה גורמת נזק לקרנות הון־סיכון שמשקיעים בהן גופים מוסדיים ישראליים. הם לא מועילים, במיוחד בנושאים מיסויים", טוען שוחט.

הכל התחיל מהחומוס

המקום שבו נערך הראיון עם השניים, הגג שטוף השמש בבניין המשופץ בשדרות רוטשילד שבו שוכנים משרדי הקרן, משקף היטב את הרוח החדשה שמביאה אתה קרן אלף. אייזנברג היה הראשון מבין אנשי אקרשטיין - קבוצת הבניינים בהרצליה פיתוח שמשכנת את רוב קרנות ההון־סיכון הוותיקות בישראל - שעבר לשדרות רוטשילד. את המשרדים עם ריהוט העץ הכבד והציורים היקרים החליפה מרפסת שמש שפונה לים ולשדרה השוקקת. בשעת צהריים מוקדמת אפשר לצפות בסטארט־אפיסטים בחלונות ובמרפסות הבניינים ממול, לצד מסעדות ובתי קפה אופנתיים. תוך כדי הראיון מגיעים לשבת על הגג אנשי בילגארד, הסטארט־אפ שיושב בקומה מתחת בבניין, במאי שמצלם סרט על הסטארט־אפ ניישן וצעירים נוספים. במרפסת ברור שהקרבה ליזמים שאליה חותרת אלף היא לא רק קלישאה, אלא דרך חיים שונה מזו של הקרנות בהרצליה.

שוחט ואייזנברג הכירו בעקבות "מניפסט החומוס", פוסט שפירסם אייזנברג ב-2010 בבלוג שלו "6 ילדים ומשרה מלאה" ‏(בינתיים נולדו לו עוד שני ילדים, אך הבלוג שמר על שמו‏), שגרם לסערה בסצנת ההיי־טק המקומית. "עלינו לשנות את האופן שבו הממשלה מתייחסת לטכנולוגיות העתיד ומשקיעה בהן", טען אייזנברג בטור, "אנו זקוקים לצלצול השכמה, לקריאת קרב שתדרוש מאתנו להחליף את כל הכלים העומדים לרשות תעשיית הטכנולוגיה שלנו, שהפסיקה לצמוח בכל הרמות". אייזנברג הצביע על מחסור במהנדסים, וטען שהמהנדסים הישראלים אינם ממוקדים בטכנולוגיות "הנכונות". הוא התריע על ריבוי סטארט־אפים קטנים לצד מיעוט בחברות גדולות, התמקדות בטכנולוגיות מיושנות, התמכרות לאומית לסביבת דוט.נט של מיקרוסופט והעובדה שאנשי הממשלה אינם יודעים לאיית את הצירוף "קוד פתוח". כעת שואפת קרן אלף לתקן כמה מבעיות היסוד של ההיי־טק הישראלי שעליהן הצביע אייזנברג במניפסט החומוס.

"באותה תקופה עסקתי בקידום הקוד הפתוח בישראל. היה מוזר לראות שלמישהו אחר בארץ אכפת מאותם דברים, ועוד מישהו מהצד האפל, ואני מתכוון להון־סיכון כמובן", אומר שוחט. "אנחנו חולקים עוד ערכים משותפים, כמו דגש על ממשק משתמש, והמטרה שלנו היתה למצוא דרכים לייצר בישראל חברות יותר מעניינות וגדולות".

לדברי השניים, אחד היתרונות שתציע הקרן ליזמים שלה הוא כלים ייחודיים שהיא תפתח עבורם. "השאלה היא לא מהן עמלות הניהול של הקרן, אלא למה הן משמשות", הוא מסביר. לסבב גיוס המשקיעים לא באו שוחט ואייזנברג בידיים ריקות: הם הציגו גם תוכנה בשם Ampliphy שפיתחו במהלך החודשים האחרונים, שהיא מעין בסיס נתונים ומערכת כוח אדם לחברות הסטארט־אפ שבהן תשקיע הקרן.

אחד היתרונות המרכזיים שמציעים כיום ליזמים גופים כמו Combinator-Y ו-StartUps500 הוא בסיס נתונים ורשת נטוורקינג רחבה. שני הגופים האלה, שנחשבים לפורצי דרך בעמק הסיליקון, יצרו מודל של מיקרו־השקעות בכמות גדולה מאוד של סטארט־אפים. לצד ההשקעה, הם מציעים ליזמים מערך של מנטורים בכירים בתעשייה ואת הידע והנטוורקינג הנצברים, שמשמשים כמכפיל כוח - הן מול גופי ההשקעה והן בבואם לגייס עובדים או להשיג לקוחות.

"חלק ממה שחסר בישראל הוא אותו מערך תמיכה של קרן שחושבת לטווח ארוך. מי שרוצה לבנות חברה גדולה מישראל צריך מערך תמיכה - גיוס של הנהלה ברמה בינלאומית, חברי דירקטוריון ברמה בינלאומית, קשרים בתעשייה", אומר אייזנברג. "המערכת שיצרנו צריכה להחליף את מה שהיה אצלי עד היום בראש ובשולחן העבודה", מסביר שוחט. "היא פותחת למעשה את הנטוורק של כל אחד לכולם - גם ברמה של נטוורק לחיפוש עובדים ושותפים וגם ברמה של פיתוח עסקי".

"הסטארט־אפים 
הם קיבוץ מודרני"

הדרך לבניית חברות גדולות עוברת לדעתם של אייזנברג ושוחט בהשקעה בסבב הגיוס המשמעותי הראשון, שהוא באופן מסורתי הפעם הראשונה שבה סטארט־אפים מגייסים מקרנות הון־סיכון. A Series, השם המקובל לסבב זה, נרמז כבר בשמה של הקרן. הבחירה הזאת מכניסה את אלף לחלל שנוצר אחרי סבבי השקעה ראשונה ‏(השקעת סיד‏), שלב שנהפך לשוקק בשנים האחרונות בעקבות כניסת מיקרו קרנות הון־סיכון כמו אינימיטי, לול ונצ'ר וגלילות קפיטל, והתחזקות הסופר אנג'לים. החלל נוצר בשל הקושי של המשקיעים לקחת את הסיכון: מצד אחד ההשקעה בסבב A כבר אינה קטנה, ומצד שני הסטארט־אפים עדיין נמצאים בתחילת דרכם. עם זאת, שוחט ואייזנברג אומרים כי מבחינתם, זה המקום הטוב ביותר להיות בו.

"כיום יש מחסור בהשקעות בסבב ראשון בישראל, וזאת בדיוק הנקודה שבה אפשר להתחיל להצמיח חברות גדולות", קובע שוחט. "נוצרה כאן סביבה חיה של השקעות סיד, אבל חברות שיעברו את השלבים האלה יצטרכו מימון בהמשך. אנחנו הולכים לתת את ההשלמה קדימה". לדברי אייזנברג, "הקרנות הכי מצליחות בעולם היום מתמקדות בסבב A, ושם נמצאים גם מחזורי העסקות הגדולים ביותר".

היקף ההשקעה של הקרן החדשה בחברות יהיה 2–5 מיליון דולר, והשותפים ישקיעו בתחומים המוכרים להם - בעיקר חברות מבוססות תוכנה. המטרה של אייזנברג ושוחט היא למצוא חברות שמשלבות את היכולות הייחודיות של ישראל. המשקיעים לא מצפים לאקזיטים מהירים, והקרן הכינה את המוסדיים לכך שבעשור הקרוב היא תבנה חברות. הקרן לא מתחייבת למספר השקעות מסוים בשנה. היסטורית, כל אחד מהשותפים עשה שתיים־שלוש השקעות בשנה.

"בניגוד לשימוש הרווח בשפה, תחום ההון־סיכון הוא לא תעשייה", מכריז אייזנברג. "במתכות וכימיקלים יש תעשייה. אפילו בתחום קרנות הפנסיה. בהון־סיכון לא. מאז שנות ה-60 אחוז קטן מאוד מהקרנות מייצר את רוב ההחזרים. בניגוד לקרנות הפנסיה שמביאות תוצאות דומות, בארה"ב כעשר קרנות הון־סיכון אחראיות על 80% מההחזרים. דמי הניהול מוצדקים אם אתה עושה בהם שימוש כדי לייצר ערך מוסף, כדי לאפשר את התרחשותן של הצלחות גדולות. הן לא קורות לבד - צריך לעבוד הרבה וקשה".

"מודל ההון־סיכון מבוסס על החריגות הסטטיסטיות", מוסיף שוחט. "אנחנו רוצים להפוך את החריגות לשיטה. למשל, באמצעות מיפוי של צוותים שהצליחו ליצור יחד מוצר. זה בסיס נתונים מאוד מקומי - כדי שהוא יהיה בעל ערך חייבים גוף שעובד בצמוד ליזמים. התוכנה שפיתחנו היא חלק מהשיטה הזאת. כשאני יושב עם יזם אני לא תמיד אזכור את אנשי הקשר הכי מתאימים. בשביל זה צריך מערכת ממוחשבת. עוד חמש שנים כולם יעבדו ככה".

לצד Ampliphy מבקשים שוחט ואייזנברג למנף את אחד היסודות התרבותיים שאחראים לדעתם לשגשוג של והסטארט־אפים בישראל - שיתוף הידע והעזרה ההדדית. אירועי "אלף־בית" של הקרן מציגים את ניסיונם של יזמים בחברות שמייצרות הכנסות של עשרות מיליוני דולרים לחברות צעירות שרק החלו לייצר הכנסות. "זירת הסטארט־אפים היא מעין קיבוץ מודרני", קובע שוחט. "הנכונות של אנשים לדחוף אחרים בעלייה ולעזור בכל דרך אפשרית היא חלק מהמנטליות המשותפת - זה הקיבוץ והציונות המודרניים. ה'אני מאמין' של הישראלים הוא שהעזרה ההדדית הזו היא חלק מסיר הלחץ שאנחנו חיים בו. אנחנו מתחרים ביחד מול העולם, ולא זה בזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#