מה השתנה בשנתיים שעברו מאז האוהל הראשון ברוטשילד?
ועדות הוקמו, טייקונים נפלו, ממשלה חדשה הושבעה וכוכב טלוויזיה מונה לשר האוצר - אך יוקר המחיה לא מפסיק להכביד, השוויון בנטל עוד רחוק ומחירי הדירות ממשיכים לנסוק ■ האנשים והאירועים שעשו את השנתיים האחרונות
2011
יולי
בימים שלפני תחילת המחאה עוסקים הח"כים בחוקים כמו הגבלות על חופש העיתונות ועמותות השמאל. ואולם הציבור מתעניין בנושאים אחרים - עליית מחירי הדיור והקושי לשרוד תחת יוקר המחיה. רבים חשים שהמדינה מתקפלת בפני קבוצות אינטרס, שהפערים החברתיים מתעצמים ושכספי המסים מופנים למקומות לא נכונים.
ב-14 ביולי מוקם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, ולאחריו מוקמת שורת מאהלים בכל רחבי המדינה. ההפגנות במוצאי השבתות הולכות וצוברות כוח ומשתתפים, וכוללות הופעות, נאומים וסיקור טלוויזיוני. במוצאי השבת של 3 בספטמבר מגיע השיא: יותר מחצי מיליון איש יוצאים לרחובות.
אוגוסט
המפגינים מרעידים את כיסאו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וכדי להרגיע את השטח הוא ממנה את פרופ' מנואל טרכטנברג ליו"ר צוות היגוי מיוחד - הוועדה לשינוי כלכלי־חברתי. המשימה: לנהל מגעים עם המוחים ולהמליץ על פתרונות למשבר.
"אנו עומדים בפני שינוי שאת עומקו והשלכותיו אין לצפות כעת. יש לקוות שלא תהיה הסלמה מסוכנת", כותב טרכטנברג. "פרק האוהלים עומד להסתיים, הזירה תועתק לכנסת ולממשלה, והאנרגיות יופנו למגרש הפוליטי, כיאה לדמוקרטיה מתפקדת. התהליכים שיותנעו שם יקבעו מה יעלה בגורל הכמיהה לשינוי".
דו"ח טרכטנברג פורסם בספטמבר 2011, באוקטובר הוא אושר בממשלה ובדצמבר אישרה הכנסת את פרק המסים שלו. בעקבות הדו"ח הקימה הממשלה בשנתיים שחלפו מאז את הוועדה להעמקת הגבייה והטיפול בהון השחור, את הוועדה למלחמה במקלטי מס ואת הצוות לבחינת התחרותיות בענף הבנקאות.
בסופו של דבר המלצות רבות לא יושמו, ובעיקר לא ניתנה תשומת לב מספיקה להקדמת הדו"ח שבו מפורטות המחלות הכלכליות־חברתיות שמהן סובלת ישראל. מאז היה טרכטנברג מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל, אך נתניהו החליט אחרת.
ספטמבר
למחרת הפגנת הענק, מודיעה אגודת הסטודנטים בראשות איציק שמולי על פירוק המאהלים והתקפלות: "יש להמשיך את המחאה בדרכים אחרות", אומר שמולי. בעקבות זאת מפנות הרשויות, לעתים בכוח, גם את מאהלי הפריפריה שלא רצו להתפנות. רבים מאנשי המחאה כועסים על הפירוק המוקדם מדי לדבריהם.
על גלי המחאה כובשת ח"כ שלי יחימוביץ' את ראשות מפלגת העבודה - רק כדי להיכשל בבחירות לכנסת שנה וחצי לאחר מכן.
אוקטובר
לאחר התפטרותו של חיים שני מתפקיד מנכ"ל משרד האוצר, יש גם מודחת ראשונה גם במגזר העסקי: זהבית כהן מתפטרת מתפקיד יו"ר תנובה ויו"ר פסגות, בעקבות חקירת רשות ההגבלים העסקיים על הסתרת מידע בחברה ועל רקע החרמת מוצרי החברה ומחאת הקוטג', שהחלה ארבעה חודשים קודם. החקירה הסתיימה יותר משנה לאחר מכן בקנס מזערי של 3 מיליון שקל לתנובה.
נתניהו עושה פליק־פלאק לאחור, ובעקבות מאבק ציבורי (שלווה בתרגילי תקשורת ויחצ"נות רבים) מחליט על שחרור של יותר מ-1,000 אסירים, בהם אסירים ביטחוניים, בתמורה לשחרור גלעד שליט מהשבי לאחר יותר מחמש שנים. הפופולריות של ראש הממשלה מזנקת, והוא אף מוצג כ"קינג ביבי" בשער מגזין "טיים" האמריקאי.
לאביו של גלעד, נעם שליט, זה לא ממש עזר - ושנה לאחר מכן, בפריימריס של מפלגת העבודה הוא מגיע למקום 39 וחוזר לאלמוניותו. גם הפופולריות של נתניהו לא החזיקה מעמד זמן רב.
נובמבר
מגזר הגז מתחיל לנפח משכורות של בכירים, בעיקר מבין פורשי מערכת הביטחון: המצטרף החדש, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, מתמנה ליו"ר שמן עם שכר של 100 אלף שקל בחודש פלוס אופציות. אשכנזי סוגר עניינים בין שמן למערכת הביטחון, גורף לעצמו מיליונים, אבל הציבור הפסיד: מאז שהצטרף צנחה מניית שמן ב-65%.
טייקון גז אחר פוצח בגל הסדרי החוב בבורסה: יצחק תשובה, הבעלים של דלק נדל"ן, מבקש תספורת של מאות מיליוני שקלים.
2012
ינואר
המרוויח הגדול של המחאה: אחרי אינספור הכחשות, יאיר לפיד מודיע על כניסה לפוליטיקה ופרישה מערוץ 2. הסטיקר הראשון שלו: "איפה הכסף" (לדבריו, אצל הטייקונים, המתנחלים, החרדים והמושחתים).
הכנסת מתקפלת מול הלוביסטים ומחליטה על ביטול חובת סימון המחירים בסופרמרקטים. החוק נדחה לבסוף בשל לחץ ציבורי.
פברואר
מחאת השוקולד: תנועת ישראל יקרה לנו מארגנת הפגנות מול ביתה של עפרה שטראוס, מהבעלים של חברת שטראוס. הלחץ מתגבר כאשר מתברר שהחברה מוכרת בחו"ל את החטיף פסק זמן במחיר נמוך יותר מאשר בישראל.
במלאת 20 שנה למותו של ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין, מובילים פעילי מחאה מהשכונות את "צעדת מאוכזבי הליכוד" - מהמאהל בבת ים עד בית ראש הממשלה בירושלים.
מארס
הדו"חות השנתיים של הבנקים לא מאכזבים: רווחי עתק ושכר מנהלים שערורייתי של 10-5 מיליון שקל לציון קינן, יאיר סרוסי, ראובן שפיגל, גליה מאור וסמדר ברבר־צדיק.
שאול מופז מדיח את ציפי לבני מהנהגת מפלגת קדימה ומכריז: אני אנהיג את המחאה של 2012. לאחר מכן נכנס מופז לממשלת נתניהו ויוצא כעבור זמן קצר, רק כדי להתרסק בבחירות 2013 ולעבור בקושי את אחוז החסימה.
אפריל
עוד טייקון נופל: הגז ממצרים לא זורם, ויוסי מימן מודיע שלא יוכל לפרוע חוב של מיליארד שקל לבעלי האג"ח. אחר כך הוא יודיע שאין לו כסף - ויוותר על החברה לגמרי.
המשבר באירופה מחריף: יוון חותמת על הסדר חוב עצום.
מאי
גליה מאור, שקיבלה בבנק לאומי מצנח זהב של יותר מ-11 מיליון שקל, מוותרת בעקבות לחץ ציבורי על מענק נוסף של 3 מיליון שקל.
גזענות ואלימות בדרום תל אביב: הח"כים דני דנון ומירי רגב מובילים הפגנה נגד העובדים הזרים: "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו, שהשמאלנים יתביישו", צועקת רגב. לאחר הבחירות שניהם מקבלים קידום מנתניהו: דנון מתמנה לסגן שר הביטחון ורגב ליו"ר ועדת הפנים בכנסת.
רפורמת כחלון מגיעה לצרכנים: מחירי הסלולר צונחים מתחת ל-100 שקל בחודש ללקוח בחבילת הכל כלול.
יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שחיבק את המחאה אך נחלש בעקבותיה, מנצח את ח"כ איתן כבל בבחירות לראשות ההסתדרות.
יוני
עם תחילת הקיץ מתחדשות פעולות המחאה. הפעם המשטרה כוחנית יותר, עוצרת מפגינים ומפזרת התקהלויות בכוח. נגד דפני ליף ועשרות מפגינים אחרים נפתחים תיקים ומוגשים כתבי אישום, שמרובם לא יצא דבר.
חברה שבבעלות יורשי המיליארדר יולי עופר מודיעה כי לא תפרע את חובותיה לציבור.
שלוש שנים לאחר רכישת פרטנר גם אילן בן דב נופל - ומודיע כי לא יוכל לפרוע את חובתיו לציבור. שנה אחר כך משתלט בנק לאומי על נכסיו הפרטיים.
דו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל מטיל את האחריות על הממשלה שהפקירה את האזרחים, אך אף שר לא משלם בכיסאו.
יולי
עוד לפני שמודיע על הצטרפותו ליש עתיד, מקבל שר המדע כיום ויו"ר בנק מזרחי טפחות דאז, יעקב פרי, בונוס של מיליונים. לאחר מכן הוא מצהיר: אני יותר קרוב למעמד הביניים מאשר לאלפיון העליון.
שר האוצר, יובל שטייניץ, מניח חוק שיאפשר הקלות לחברות הענק להוצאת הרווחים הכלואים.
הדיונים במשפט הולילנד חושפים: בבנק הפועלים חילקו אשראי למקורבים בתקופתו של היו"ר דני דנקנר.
שנה לאחר תחילת המחאה אפשר לספור לפחות 60 ארגונים חברתיים חדשים שהוקמו.
משה סילמן, פעיל מחאה מחיפה שנקלע למצוקה כלכלית קשה, מצית עצמו למוות בהפגנה לציון שנה לפרוץ המחאה. נתניהו: מדובר בטרגדיה אישית גדולה; יחימוביץ': אין לשכוח את ההקשר ואת קריסת מדינת הרווחה.
ספטמבר
בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר, מוותר על עיתון "מעריב" ומשאיר אותו לחסדי בית המשפט. הפגנות עובדים סוערות יוצאות מבית "מעריב" עד למשרדי אי.די.בי במגדל עזריאלי. העובדים מחפשים חלק מכספי הפיצויים והפנסיה שלהם עד היום. הבעלים החדש: שלמה בן צבי, מהבעלים של "מקור ראשון". מאות עובדים מפוטרים.
אוקטובר
נתניהו חושש שלא יוכל להעביר את התקציב החדש, מזהיר שללא תקציב אחראי נגיע למצב של יוון, ומודיע על הקדמת הבחירות. בנאומו הוא מזכיר את הגרעין האירני. הוא חותם על הסכם איחוד עם שר החוץ אביגדור ליברמן, וטוען שסקרים פנימיים חוזים לליכוד־ביתנו 47 מנדטים.
שר התקשורת, משה כחלון, הדמות הפוליטית האהודה בליכוד - פורש. אחר כך כמעט יקים מפלגה חדשה, ואז יופיע עם נתניהו בתשדירים וימונה, כביכול, ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל, "כדי להוריד את מחירי הדירות".
נובמבר
ביום בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב בפעם השנייה, מנצח נפתלי בנט בבחירות לראשות הבית היהודי. בנט, שניסה לצרף את מועצת יש"ע למחאה החברתית, מביא רוח כלכלית־חברתית חדשה למפלגת חובשי הכיפות הוותיקה. הוא מדבר על יוקר המחיה וריכוזיות, ולא רק על התנחלויות ורבנות - גורף 12 מנדטים בבחירות.
דצמבר
אהוד ברק פורש מהחיים הפוליטיים, ולאחר הבחירות הוא זוכה בג'וב חלומי: לוביסט של בנק שווייצי בשם יוליוס בר, בשכר שנתי של מאות אלפי דולרים. שנה קודם לכן הוא אמר: מי שלא יכול להתמודד עם המצב בישראל - שייסע לשווייץ.
נתניהו שומר על מערכת בחירות מנומנמת: ח"כ עמיר פרץ עורק לרשימה של ציפי לבני, שחוזרת לפוליטיקה עם מפלגת התנועה, שלא ברור במה תטפל. גם אריה דרעי חוזר - וש"ס מציגה הנהגה משולשת שמתפרקת אחרי הבחירות. שר החוץ ליברמן מואשם בבית משפט במרמה ובהפרת אמונים.
2013
ינואר
תוצאות המחאה נראות בקלפי: הליכוד צונח ל-31 מנדטים, וקדימה מתרסקת לשני מנדטים. לפיד גורף את רוב הקולות של המאוכזבים מהפוליטיקה הישנה, ומהר מאוד מתחיל לאכזב בעצמו.
פעילי המחאה שמולי וסתיו שפיר נכנסים לכנסת מטעם מפלגת העבודה.
מארס
לפיד ובנט מייצרים ברית "אחים", מנטרלים את החרדים וכופים על נתניהו את מבנה הממשלה הנוכחי. נתניהו, מצדו, מתמרן את לפיד למשרד האוצר - ובתום משא ומתן ארוך מוקמת הממשלה ה-33.
נתניהו, שהבטיח שמשרד השיכון יישאר בליכוד ושכחלון יהיה יו"ר המינהל, ממנה את ח"כ אורי אריאל מהבית היהודי לשר השיכון ומבטל את מינוי כחלון. מחירי הדירות ממשיכים לעלות.
הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג, שנקברו ל-15 שנה במשרד ראש הממשלה, נחשפים בעקבות עתירת TheMarker והעמותה לחופש המידע.
לפיד ממציא את ריקי כהן: נעזוב רגע את טבלאות האקסל והמספרים, הוא אומר, ונתמקד בריקי כהן ובעלה ההיי־טקיסט, שמקבלים שכר של קצת יותר מ-20 אלף שקל בחודש, אך קשה להם. הטענות נגד לפיד לא מאחרות להגיע: "הוא מנותק ולא מכיר את מעמד הביניים".
גם השנה מגלים הדו"חות השנתיים כי שכר המיליונים של הבנקאים ושאר מנהלי החברות בבורסה לא יורד.
אפריל
מאבק ציבורי והפגנות נגד יצוא הגז - מול בתיהם של שר האנרגיה החדש סילבן שלום ושר האוצר. חודשיים לאחר מכן מחליטה הממשלה לשנות את המלצות ועדת צמח, ולהתיר לייצא פחות גז ממה שתוכנן מראש.
לפיד מציג את תקציב המדינה לשנתיים הקרובות, ומבטיח: "עוד שנתיים יהיה כאן טוב יותר. נשים את האדם העובד במרכז". אלא שהתקציב כולל גזירות חסרות תקדים: קיצוץ חד בקצבאות הילדים, העלאת המע"מ ומס ההכנסה, הטלת ביטוח לאומי על עקרות בית וביטול ההטבות על חלק מהחיסכון הפנסיוני.
המוסד לביטוח לאומי טוען: התקציב ידרדר עוד אלפי ילדים לעוני.
מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח, מבטלת בעקבות לחץ ציבורי עסקה שנחתמה למחיקת חלק מהחובות של נוחי דנקנר לבנק, תמורת מזומן.
איש העסקים עידן עופר בורח ללונדון "בשל גל הפופוליזם בישראל", אחרי שלפיד מחליט לא לאפשר את מכירת כיל שבבעלותו לחברה קנדית.
מאי
אחרי תספורות הענק של בן דב, מימן, תשובה ולב לבייב, מתברר שיש עוד טייקונים פושטי רגל: נוחי דנקנר, מוטי זיסר, דיוויד פדרמן והרצל חבס.
לפיד והנגיד היוצא סטנלי פישר מקימים את ועדת אנדורן לבדיקת ההליכים להסדרי החוב בישראל.
יוני
שלוש שנים אחרי הקמת ועדת הריכוזיות, ואחרי שרוב הטייקונים כבר נפלו, מתנהלים בוועדת הכספים דיונים סוערים בחוק הריכוזיות.
נוחי דנקנר, שאינו פורע חובות, מגיע לבית המשפט.
הפגנות למען עניין סביבתי בטורקיה מתפתחות למחאה כללית נגד ראש הממשלה, רג'פ טאיפ ארדואן.
עוד תגובה צינית למחאה: אחרי תקציב הגזירות, מציגים לפיד ונתניהו את נגיד בנק ישראל החדש: הנגיד לשעבר יעקב פרנקל, שהיה מעורב בניהולן של כמה חברות ענק שקרסו.
השנה של ועדי העובדים: זינוק של 60% בהקמת ועדי עובדים. 21 אלף עובדים הצטרפו ל-40 התאגדויות חדשות, בין השאר בחברות HOT, פלאפון, בורגראנץ', כלל ביטוח, פז, סלקום ופלאפון.
מנכ"ל החברה לישראל, שיאן השכר ניר גלעד והמילארדר עידן עופר, מוותרים על חברת בטר פלייס ועל צים לאחר שהושקעו בהן מיליארדים, בעיקר מכספי ציבור. שתי החברות אינן יכולות לפרוע התחייבויות.
לפיד מקים את ועדת ששינסקי 2, שתחליט על מדיניות התמלוגים מאוצרות הטבע של ישראל - אבל רק בעוד שנה.
יולי
נמשכות ההפגנות השבועיות מול ביתו של לפיד, המשטרה מגיבה בכוחניות ובמעצרים, והמפגינים משיבים מלחמה בפייסבוק.
ח"כים מהימין מחדשים את המלחמה בעמותות השמאל, נתניהו סופג מפלה בליכוד, כאשר דנון מנצח בבחירות ליו"ר המרכז.
"מעריב" שוב בקשיים ונמצא תחת איום סגירה.
אחרי הפגנות ענק במצרים הצבא מדיח את הנשיא מוחמד מורסי, שנה בלבד לאחר בחירתו.
ח"כ רות קלדרון מיש עתיד דורשת להקים בכנסת חדר איפור לח"כיות.
חוק השוויון בנטל עובר בממשלה: החרדים יגויסו רק בגיל 21, רק בהדרגה ולא כולם, וגם בני הישיבות יעשו שירות קצר יותר מהחילונים. כמה ימים לאחר מכן מתבצע לינץ' במתגייס חרדי בשכונת מאה שערים.
בעקבות התייקרות האלכוהול אומר לפיד: גם אני לא מרוצה מהעלאת המס על הערק, זה לא אני אשם - זה שטייניץ. לשלי יש ביקורת? היא ברחה מתפקיד שר האוצר.
מחירי הדירות, אגב, ממשיכים לעלות.
