מיהו אדוארדו אלשטיין והאם הוא חבל ההצלה של נוחי דנקנר? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איש החידות מארגנטינה

מיהו אדוארדו אלשטיין והאם הוא חבל ההצלה של נוחי דנקנר?

ההיסטוריה העסקית של איש העסקים החרדי-ארגנטינאי, מבנה האחזקות שלו והאופן שבו הוא נוהג לקבל החלטות מספקים רק חלק מהתשובות

28תגובות

א ברהם ‏(שם בדוי‏) היה אזרח ישראלי רגיל שהגיע לטיול בארגנטינה. אבל את סוף השבוע שבילה בעיר בארילוצ'ה במהלך ביקורו הוא כנראה לא ישכח, שכן בדיעבד הוא הגיע למקום בדיוק בזמן הנכון.

במהלך הביקור הוא שמע מיהודים המתגוררים בעיר כי מיליארדר יהודי ארגנטינאי, המחזיק כמה נכסים בסביבה, זקוק לבני דת משה שיצטרפו אליו בסוף השבוע להשלמת מניין. אברהם הביע נכונות והוזמן לבלות סוף שבוע שלם בבית המלון היוקרתי ביותר באזור - מלון שאו־שאו ‏(llao־llao בספרדית‏), הניצב על גבעה בקצה העיר ומשקיף אל האגם נאוול וואפי.

יחד עם קבוצה של ישראלים ויהודים הוא שהה במלון בסוף השבוע על חשבון המארח, שלמרות עושרו התרוצץ בעצמו אחרי המלצרים והמלצריות ודאג שכל אחד מאורחיו יזכה לאירוח נאות. לא בטוח שכל האורחים המזדמנים ידעו זאת, אבל את 24 השעות האלה הם בילו בחברתו של טייקון מקומי, ששולט בחברת הנדל"ן הגדולה בארגנטינה ובתאגיד חקלאי החולש על עשרות חוות לגידול דגן ובקר, והוא בעל אחזקות בחברת מכרות אוסטרלית שכורה מתכות בדרום אמריקה, בבנייני משרדים בניו יורק, בבנק המשכנתאות הגדול בארגנטינה, בחברת כרטיסי אשראי מקומית - וגם בנתח שולי מקבוצת אחזקות שבעבר היתה הגדולה במשק הישראלי.

אורחיו של אלשטיין אכלו עמו את ארוחת הערב של שישי, ובמהלך השבת הוזמנו לשבת עמו ולשתות כוסית. כל מי שישב עם אלשטיין מתאר אדם צנוע, לבבי, נגיש ולא מתנשא, שהיה לבוש בג'ינס ובחולצה פשוטה - וכך גם אשתו, יהודייה ממוצא ארגנטיני אף היא.

אלשטיין מחזיק בעיר התיירות הדרומית החביבה על הישראלים עוד נכסים מלבד מלון שאו־שאו. בבעלותו גם אי קטן בשם איסלה ויקטוריה הנמצא במרכז אגם, ועליו מתחם אירוח נוסף. במקרים שבהם אלשטיין עושה את השבת על האי, משלימי המניין עשויים למצוא את עצמם מוטסים אל האי במסוק או שטים אליו ביאכטה - הכל לשם צרכי שמים.

אוהב להשקיע נגד הזרם

אלשטיין, שהפציע לתוך חיי המשקיעים בשוק ההון הישראלי לפני תשעה חודשים, הוא אחת התעלומות הגדולות בשוק ההון בחודשים האחרונים. אלשטיין נראה בתחילת הדרך לא ממשי, ספין נוסף שנוחי דנקנר שלף מכובעו במאבק ההישרדות העסקי שלו. אלא שבשבועות האחרונים נהפך אלשטיין לגורם היחיד שעמד לצד דנקנר מול הגורמים הרבים במשק הדורשים שדנקנר ייתן את הדין על ההתנהלות הפיננסית הלא אחראית שלו. בחלק מהמקרים נראה היה כי אלשטיין הוא הדבר היחיד שניצב בין דנקנר לאובדן שליטה בקבוצת אי.די.בי.

אלשטיין הוא תעלומה גם כי אינו מוכר בישראל, אבל בעיקר כי קשה לדמיין איש עסקים שתבונה בראשו שיהיה מוכן להשקיע בגנדן - החברה הפרטית שדרכה שולט דנקנר בקבוצת אי.די.בי. אי.די.בי ניצבת בימים אלה מול עשרות בעלי אג"ח מכל קצווי המערכת הפיננסית - בתי ההשקעות, חברות הביטוח, משקיעי אג"ח פרטיים וקרנות השקעה זרות - העומדים בתור ודורשים את החוב שלהם ממנה, חוב המפוזר בין מספר גדול של חברות בפירמידה ובעשרות סדרות אג"ח שונות. אם לא די בזה, החברות הפרטיות של דנקנר, גנדן וזו שמעליה, טומהוק, ניצבות מול הבנקים, הדורשים מהן החזר של עשרות מיליוני דולרים שאין להן מהיכן להביא. על רקע זה, העובדה שדנקנר חזר מארגנטינה בספטמבר האחרון עם הזרמה של 25 מיליון דולר שקיבל מאלשטיין והתחייבות להזרים 75 מיליון דולר נוספים בהמשך התקבלה בחוסר אמון.

בחודשים שחלפו מאז ספטמבר נראה היה שאלשטיין מתחרט. יתרת הכסף לא הגיעה. והנה, בשבוע האחרון הוא כאן: עדיין לא מזרים מזומנים, אבל טוען שהוא יפקיד 50 מיליון דולר בחשבון נאמנות, מכנס מסיבת עיתונאים שבה הוא מכריז כי הוא עומד מאחורי אי.די.בי, מתראיין ומתייצב בבית המשפט כדי לתמוך בדנקנר. מיהו אם כך אדוארדו אלשטיין? כמה כסף יש לו? כמה הוא מוכן ויכול להשקיע? האם הכסף שהוא מתעתד להזרים לאי.די.בי בכלל שלו? ואיך ייתכן שהמשקיע היחיד בעולם שמוכל להיחלץ לעזרת דנקנר הוא יהודי מהצד השני של העולם שאינו מוכר בקהילת העסקים המקומית?

בקהילה הדתית של ארגנטינה אוהבים לספר אגדה על הדרך שבה רכש אלשטיין את השטח באי איסלה ויקטוריה. לפי הסיפור, אלשטיין הגיע לפגישה עם בעל הקרקע על האי, והתלבט אם לרכוש את הקרקע. כשיצא החוצה לתור את האי הוא נתקל במעיין, ולצדו צבאים שהגיעו ממקום מרוחק במיוחד כדי לשתות. אלשטיין הביט בהם ואמר לעצמו שאם הצבי ישתה מהמעיין, סימן שעליו לרכוש את השטח.

עופר וקנין

הסיפור הזה, גם אם אינו מבוסס, מעיד על הרוחניות שחשובה לאלשטיין. מהצד השני ניצבות עדויות של מכרים רבים שלו, המספרים על איש עסקים חריף, ממוקד ומהיר מחשבה, שאינו פועל לפי הוראות של רבנים. בתנועה הזו, בין הקוטב העסקי לקוטב הרוחני, יש לחפש את ההסבר להשקעתו בגנדן.

מי שחשב שדנקנר הצליח לגייס יהודי תמים שאינו מבין לאשורו את המצב הסבוך שבו נמצאת אי.די.בי, עשוי להיות מופתע מהיקף האימפריה העסקית שהקים אלשטיין בשתי ידיו ב–20 השנים האחרונות. עם זאת, לא בטוח שהיקף החברות שבהן הוא מעורב מעיד על עושרו האמיתי ונזילותו. כמו שותפו החדש, אלשטיין שולט בחלק מהחברות בעזרת אחזקה בשיעור לא גבוה מהמניות שלהן. ייתכן שזו הסיבה לכך שכפי הנראה, אלשטיין לא בהכרח מתכוון להשקיע כסף נוסף באי.די.בי, אלא מנסה לגייס משקיעים נוספים שיחברו אליו כדי לחלץ את הטייקון הישראלי הקורס.

הרבה מעבר לאחזקותיו באזור בארילוצ'ה, חברת הנדל"ן שבראשה הוא עומד, IRSA, חתומה בעשור האחרון על כמה מהמיזמים הבולטים בבירת ארגנטינה בואנוס איירס. המוצ'ילרים הישראלים המטיילים בארגנטינה אולי לא מודעים לכך, אבל אלשטיין הוא גם מי שעומד מאחורי אכסניית התיירים "הבית של יעקב" שבעיר הבירה, המציעה למטיילים הישראלים לינה במחיר הוגן - כל זמן שהם מוכנים להפרדה בין חדרי הלינה לגברים ולנשים. יש מי שאומרים שלעתים הוא אף מגיע לעשות שבת במקום.

המיזמים הגדולים של IRSA נשענו על יכולתו של אלשטיין לזהות פוטנציאל של נכסים חרבים ולשפץ אותם. באזור פוארטו מאדרו - שכונה שלמה שנבנתה על חורבות הנמל הישן של העיר - בנתה IRSA שטחי מסחר ומשרדים. במרכז העיר זיהה אלשטיין את הפוטנציאל במבנה החרב של השוק הסיטוני, שעמד שומם ושורץ עכברים, והשכיל לבנות על בסיסו את מרכז הקניות אבאסטו מבלי להרוס את המבנה הקיים. מקרה אחר הוא פיתוח האי איסלה דה מרצ'י, שם היה אלשטיין אחד הגורמים מאחורי הקמת אזור מסחר ומשרדים באי מלאכותי שהרחיב את שטח בואנוס איירס.

אלשטיין ניצל היטב את הגיאות הנדל"נית בארגנטינה במחצית השנייה של העשור הקודם כדי לצמוח עם IRSA. אחרי זינוק של 155% בחמש השנים האחרונות במנייתה, שוויה של IRSA, הנסחרת בבורסות של ניו יורק ובואנוס איירס, הוא יותר מחצי מיליארד דולר. ב–12 החודשים שהסתיימו בסוף יולי 2012 הרוויחה החברה בשורה התחתונה 61 מיליון דולר, סכום שחילקה במלואו כדיווידנדים במהלך 2012. לחברה אחזקות בשני בנייני משרדים בניו יורק, 8% מקרן ריט אמריקאית המשקיעה במלונות ו–10% מחברת נדל"ן ארגנטינית נוספת, IRSA .TGLT מחזיקה גם 12% מחברת כרטיסי אשראי מקומית בשם טרשוף.

אלשטיין מחזיק 65% מ–IRSA דרך חברת קרסוד (Cresud) שבשליטתו. לא ידוע אם ועד כמה התמנף לצורך רכישת השליטה בקרסוד, שבה הוא מחזיק 38%. קרסוד נסחרת כיום בנאסד"ק בשווי של 370 מיליון דולר, ולבד מאחזקתה ב–IRSA, מדובר בתאגיד חקלאי בעל רווחיות לא גבוהה.

לקרסוד רזרבות אדמה בהיקף של 23 מיליון מ"ר. היא מתמקדת ברכישת חוות לגידול תבואה ובקר ובייצור חלב, והוגדרה לפני עשור כיצרנית הבשר והתבואה הגדולה בארגנטינה, אבל שנות המשבר עלו לה בחלק מהחוות שבבעלותה. בנוסף לכך מחזיקה קרסוד ב–36% מתאגיד החקלאות ברזיל אגרו, הפעיל בברזיל, בבוליביה ובפרגוואי. בשליטת הקבוצה חברה בורסאית נוספת בתחום הנדל"ן, ASPA, שנסחרת בשווי של 50 מיליון דולר בבואנוס איירס.

לבסוף, אלשטיין מתבל את אחזקותיו הריאליות עם אחזקות במוסדות פיננסיים. אחזקה בולטת של קרסוד היא ב–30% ממניות בנק המשכנתאות הגדול בארגנטינה, היפוטקריו, הנסחר בבורסה של בואנוס איירס בשווי של 1.9 מיליארד פזוס. לבסוף, אלשטיין הוא הנשיא ובעל מניות בחברת הכרייה האוסטרלית AustralGold Argentina.

למרות היקף ההשקעות של אלשטיין, לא בטוח שהוא נהנה מנזילות שמאפשרת לו להשליך 100 מיליון דולר לכיוון דנקנר מבלי להסס. עם זאת, בדיקה של התחייבויות החברות של אלשטיין אל מול ההון העצמי והתזרים מעלה כי אלשטיין לא חטא במינוף המופרז שבו לקה השותף החדש שלו מישראל, והחברות שלו יציבות מבחינה פיננסית.

את ההשקעה בגנדן ביצע אלשטיין דרך החברות הציבוריות שלו. בדו"חות השנתיים של IRSA אמנם אין אזכור של גנדן או של השקעה כלשהי בישראל, אך כן מוזכר שהחברה השקיעה בספטמבר־אוקטובר 2012 25 מיליון דולר בקרן ההשקעות דולפין - שדרכה נעשתה ההשקעה בגנדן. כדאי לשים לב לעוד פרט מעניין המופיע בדוחו"ת קרסוד, המעיד כי אלשטיין יודע לגבות דמי ניהול מהחברות שבהן הוא שולט: בין גורמי הסיכון שמפרטת קרסוד היא מזכירה כי החברה משלמת 10% מהרווח שלה, על סמך הסכם ייעוץ מיוחד, לקרן דולפין, שבה מחזיק אלשטיין 85%.

בהתחשב בכך שהן קרסוד והן IRSA הן חברות ציבוריות, הרי שאלשטיין לוקח את כספי הפנסיונרים הארגנטינאים והאמריקאים המושקעים בחברות שלו להשקעה ספקולטיבית, שמטרתה להציל את שליטתו של דנקנר באי.די.בי. ציבור המשקיעים בארגנטינה אולי פחות אקטיווי מזה הישראלי, ועדיין, אלשטיין עשוי להיות מוגבל ביכולתו להמשיך להזרים כסף לאי.די.בי ללא גבול.

העדויות על כך שאלשטיין הוא אדם צנוע ובלתי אמצעי שמתרחק מאור הזרקורים מעוררות תהייה על ההבדלים בין האישיות שלו לבין זו של דנקנר. אבל מבחינה עסקית אפשר למצוא ביניהם דמיון. אלשטיין מזכיר את דנקנר לא רק בכך שהוא עירב חברה ציבורית בהשקעה ספקולטיבית: כמו דנקנר, גם הוא התמודד בשנים האחרונות עם לא מעט ביקורת ציבורית. במקרה של איסלה דה מרצ'י יצא זעם ההמון על כך שהקמת שכונת היוקרה הביאה לפינוי מפעלים ולחיסול מקור פרנסתם של עובדי תעשייה.

גם קשריו הטובים עם נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר, מעוררים תשומת לב. קירשנר מעוררת זעם במדינתה בגלל ההתעשרות שלה ושל מקורביה בעשור שבו הם נמצאים בשלטון. ממשל קירשנר יזם באחרונה רפורמה בתחום הבנייה, שמטרתה לעודד בניית דירות מגורים. בין היתר כוללת הרפורמה הקלה במימון משכנתאות לאזרחים. העובדה שהמהלך ייטיב עם הבנק שבשליטת אלשטיין לא חמקה מעיני התקשורת.

בתקופה האחרונה הועלו טענות נוספות נגד אלשטיין מצד האופוזיציה בארגנטינה, בהקשר לחברת המכרות האוסטרלית אוסטרליאן גולד הפעילה במדינה, שבה הוא מעורב. הטענות התמקדו בהטבות המס שמהן נהנית החברה.

אם לא די בכך, בשנים האחרונות נאלץ אלשטיין להתייצב מול הפגנות שנערכו מול משרדיו בבואנוס איירס בגלל פעילותו הציונית. הפגנות אלה נהפכו באחרונה לרלוונטיות מתמיד, שכן ההשקעה של אלשטיין בגנדן עשויה לעורר טענות על כך שפירושה העברת כספים מארגנטינה לישראל.

נער הזהב של סורוס

הציונות של אלשטיין מלווה אותו מגיל צעיר. כבר בסוף שנות ה–70, כצעיר חילוני, הוא ביקר בישראל בטיול נעורים פרוע. הוא משמש כיום כתורם מרכזי לפרויקט תגלית, ושימש בעבר כגזבר הקונגרס היהודי העולמי. אחותו מתגוררת בישראל ‏(לאלשטיין שני אחים נוספים שמכהנים במשרות ניהוליות בקבוצה, וכך גם בן דודו‏). לדברי מכרים, לאלשטיין יש חלום ישן לקחת הפסקה של שנה מעסקיו ולבוא לישראל ללמוד תורה.

"ייתכן שהוא חשב שהוא יוכל לבוא, להיות נחמד ולהציל את עסקי אי.די.בי, וכל העם יודה לו. הוא לא קלע למטרה. דנקנר הוא לא דמות אהודה בישראל בימים אלה. הוא יכול היה להתחבר לדמויות אהודות יותר", אומר על כך מקור שמכיר את אלשטיין.

אבל יותר מציונות, נראה שהאלמנט הדתי־רוחני הוא שדחף את אלשטיין להשקעה הנוכחית. דירתו של אלשטיין חובש הכיפה צמודה לבית כנסת שהוא בנה לטובתו ולטובת אלה הרוצים להתפלל עמו. בקניון אבאסטו שבנה בבואנוס איירס הוא דאג שתוצב מזוזה בכניסה, ושהמקום יכלול מסעדות כשרות ומשגיח כשרות. "הוא איש עסקים שאכפת לו מכל יהודי ויהודי, בכל מקום בעולם ולא רק בישראל. צדיק אמיתי. עם ישראל חשוב לו הרבה לפני טובות הנאה. יש לו רוח שליחות שבישראל לא רגילים אליה", אומר עליו יהודי ארגנטינאי המכיר אותו.

אלשטיין נולד למשפחה חילונית בורגנית. סבו ואביו היו יזמי נדל"ן. בתחילת דרכו עבד בעסק המשפחתי, אך ב–1990 נסע לניו יורק, שם פילס את דרכו לפגישה עם המשקיע האגדי ג'ורג' סורוס - שהשתכנע לתת לצעיר האמביציוזי לנהל עבורו 10 מיליון דולר. אלשטיין ניהל את כספו של סורוס בהצלחה יתרה, וכתוצאה מכך סייע לו סורוס לרכוש את השליטה בקרסוד ב–1992–1994, ושימש כשותפו לחברה במשך שנים ארוכות - שותפות שהסתיימה לפני זמן רב.

בעסקיו עם סורוס התרחשה פגישה לא פחות משמעותית לדרכו העסקית. גם היום, יותר משני עשורים אחרי הפגישה ההיא, אומרים שאלשטיין אוהב לספר על הדרך שבה התחזק מבחינה דתית - וזאת בזכות פגישתו עם הרבי מלובביץ'. למעוניינים הוא מספר כיצד כשהיה בארה"ב המליצו לו לפנות אל הרבי, ולקבל ממנו עצה ומטבע של דולר שיביא לו ברכה בעסקיו. אלשטיין מספר כיצד התלבט אם לבזבז 7 דולרים על מונית שתביא אותו לבית הרב, ובתמורה לזכות בדולר הבודד. בסופו של דבר, כשהכריע בלבו והגיע לרב לקבל עצה, העניק לו זה 2 דולרים ולא אחד כצפוי. כששאל אותו אלשטיין מדוע, ענה לו הרב: "דולר אחד בשביל ההצלחה שלך, ודולר נוסף כדי שתעניק מכספך תרומות לאחרים". מאוחר יותר המליץ לו הרב למכור את אחזקותיו בבורסה ולהתמקד בנדל"ן, הצעה שהתבררה כמתוזמנת היטב. ייתכן שההצלחה של עצת הזהב של הרב מלובביץ' היא שדוחפת את אלשטיין כיום, שני עשורים מאוחר יותר, להשקעה בגנדן.

אלשטיין ממשיך להיות מחובר לחוגי חב"ד, אבל חזק מכל הוא הקשר החם שלו עם הרב יאשיהו פינטו. לפינטו קשרים עמוקים בארגנטינה, ואשתו היא בתו של הרב הראשי של המדינה, שלמה בן חמו ‏(השניים מסוכסכים כיום משפטית: בן חמו מאשים את פינטו כי ניצל אותו לצורך הלבנת כספים‏). פינטו כבר עמד מאחורי השקעות קודמות של אלשטיין: הוא תיווך בעסקה שבה רכש אלשטיין את בניין הליפסטיק בניו יורק מאילן בן דב, שבעקבותיה נהפך אלשטיין לשותף של איש עסקים אחר המקורב לפינטו - ג'קי בן זקן.

וכאן אנו מגיעים לדנקנר. דנקנר ואלשטיין נפגשו כבר לפני שנים, בביקור שערך הראשון בארגנטינה, אבל בסיס הקשר העסקי הנוכחי הוא היותו של דנקנר אחד מאנשי העסקים המקורבים ביותר לפינטו. לא רק שפינטו היה זה שדאג לפגישה הראשונה בינו לבין אלשטיין, הוא המשיך לשמש גורם מתווך בין השניים במפגשים נוספים בשנה הארחרונה - שחלקם נערכו בביתו של פינטו באשדוד.

מקור שעשה בעבר עסקים עם אלשטיין אומר כי "הוא עושה רושם רציני מאוד. הוא לא אחד שתורם כסף סתם. אולי הסיפור של פינטו מסייע להשקעה, אבל אלשטיין לא יכניס את החברה שלו להשקעה בסכומים כאלה ללא מחשבה עמוקה מראש". חבר אחר בקהילת חב"ד אומר: "הוא אדם עם שכל, אין סיכוי שזה עובד ככה שהרב אומר לו 'תעשה כך או אחרת'. גם אם הוא ייתן כסף, הוא לא ייתן וילך. הוא יהיה שותף ויהיו לו הרבה דעות ועצות איך לכוון את העסק". ועדיין, פינטו ממשיך לדחוק באלשטיין להתקדם לקראת דנקנר.

דילמת המחלץ

כשמחפשים את הסיבות להשקעה בגנדן, נראה כי דנקנר ידע ללחוץ אצל אלשטיין על כל הכפתורים הנכונים: הציונות והרצון להיות מעורב בישראל, האמונה בחוכמת רבנים והנטייה לחפש השקעות דווקא במקומות שמהם בורחים כל יתר המשקיעים.

מרגע שגילה עניין בחברה - ויותר מכך, מרגע שהזרים את הסכום הראשוני - הופעל על אלשטיין מכבש לחצים. פעם אחר פעם נסע דנקנר לארגנטינה כדי ללחוץ עליו להזרים את יתרת הכסף. בכירים מבנק לאומי הגיעו לבואנוס איירס כדי להבין אם הוא רציני בכוונותיו להשקיע אצל דנקנר, ולהסיק מכך איך עליהם להתנהל עם דנקנר בנוגע לחובו אל הבנק. גם אירועי השבועות האחרונים, שבהם הפגינו עובדי הקבוצה בעד דנקנר וראשי רשויות מקומיות ערכו מסיבת עיתונאים לכבודו, לא נעלמו מעיני אלשטיין.

נכון להיום, אלשטיין נמצא במלכוד. ללא הזרמת כספים נוספת, רוב הסיכויים ש–25 מיליון הדולרים שהשקיע בגנדן יירדו לטמיון. ההחלטה הניצבת בפניו היא אם לוותר על 25 מיליון דולר שהשקיע כבר, או להזרים כסף טוב בעקבות כסף רע.

הזרמה של 50 או 75 מיליון דולר נוספים היא סכום משמעותי להוציא מחברת IRSA. נכסיה השוטפים מסתכמים ב–212 מיליון פזוס, שהם כ–40 מיליון דולר. זו כנראה הסיבה לכך שאלשטיין מנסה לגייס בניו יורק משקיעים נוספים שיצטרפו אליו להשקעה. אם ימצא כאלה, ייתכן שיתקדם יחד אתם לכיוון גנדן. אם לא, ייתכן שהוא יחפש תשובות רוחניות יותר. כמו בסיפור על הצבי באי איסלה ויקטוריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#