בטר פלייס שידרה עסקים כרגיל עד הסוף: "אל תדאג, חברה של עידן עופר לא יכולה ליפול" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מבחן ריסוק

בטר פלייס שידרה עסקים כרגיל עד הסוף: "אל תדאג, חברה של עידן עופר לא יכולה ליפול"

כך משחזרים לקוחות ואנשי מכירות של החברה ■ "אמרו שאין מה לדאוג - שהתקשורת סתם מלחיצה" ■ "החברה המשיכה לשווק עד הרגע האחרון, גם לאחר שמנהליה והמשקיעים החליטו על סגירת החברה. מדובר בחוסר תום לב משווע" ■ “מבחינתנו, אנשי המכירות, פעלנו כרגיל; כשאמרו לנו לקבל רק צ’קים התחלנו לחשוד"

46תגובות

ע רימת העפר בחצרו של רמי דדוש במושב אמונים היא השריד היחיד למכונית החשמלית שהיה אמור לקבל מבטר פלייס. דדוש, מנכ"ל המרכז להחזרי מס, החליט לרכוש באחרונה שתי מכוניות חשמליות, האחת לו והשנייה לשותפו. לפני חודש הם העבירו לחברה מקדמה של 45 אלף שקל. ביום שבו הגישה החברה בקשת פירוק הגיעו נציגיה להתקין את עמדת הטעינה בחצר ביתו של דדוש. "המתקינים הגיעו אלינו ב–8:30, אני יצאתי לעבודה ואשתי נשארה אתם בבית. הם הספיקו לחפור בחצר עם טרקטור, עד שכעבור שעה אשתי התקשרה נסערת ואמרה שהמתקינים קיבלו הוראה להפסיק את העבודה", הוא מספר.

במשרדי החברה באזור התעשייה החדש בראש העין ניכרת הפסקת הפעילות של החברה בכל פינה. משרדי החברה כמעט שוממים, למעט כמה נציגי שירות ומנהלים שנותרו לצורך תפעול החברה. בימיה הטובים שכרה בטר פלייס משרדים בשטח עצום של כ–11.6 אלף מ"ר, שהתפרשו על פני שש קומות. לפני כמה חודשים צומצמו שטחי המשרדים כמעט בחצי.

כיום רוב השטח הזה עומד דומם. בקומה שבה ישבו נציגי השיווק, כוח האדם והמכירות נדמה שהזמן עמד מלכת. הפעילות היחידה המורגשת היא זו של הסבלים שהזמינו המפרקים כדי לרכז את הציוד לצורך מכירתו. הציוד היקר המעוצב לפרטי פרטים - פינות ישיבה, שולחנות אוכל, כסאות, מסכי פלזמה, מסכי מחשב - הכל יימכר בימים הקרובים על ידי המפרקים: עו"ד שאול קוטלר ועו"ד ורו"ח סיגל רוזן־רכב.

למרות הפעילות המצומצמת של החברה, רבים מלקוחותיה מתקשים לוותר על שירותיה. בשישי שעבר הם אף ערכו מפגן תמיכה בבטר פלייס. אולם לחלק מהלקוחות יש לא מעט טענות כלפי הנהלת החברה ובעלי המניות שלה. "בטר פלייס היתה לאורך כל שנות הפעילות בשליטת החברה לישראל והיו"ר עידן עופר, שהכריזו על תמיכתם במיזם. הלקוחות סמכו על התמיכה שלהם, וכך גם מי שרכשו מכוניות לאחרונה", אומר אלכס זטולסקי, לקוח של בטר פלייס. "החברה המשיכה לשווק עד הרגע האחרון, גם לאחר שמנהליה והמשקיעים החליטו על סגירת החברה. מדובר בחוסר תום לב משווע. אם תופסק הפעילות ובקופת הפירוק לא יהיו משאבים לפיצוי הלקוחות, על החברה לישראל לקחת אחריות מלאה לכיסוי החוב".

מוטי מילרוד

לפני הפירוק היה זטולסקי לקוח נאמן של החברה, עזר בקידום המכירות ואפילו השתתף עם אשתו בקמפיין פרסומי ושיווקי של החברה בהתנדבות. היום קשה לו להסתיר את התסכול והאכזבה. הוא מפנה אצבע מאשימה גם לעופר. "בינואר האחרון החברה ערכה כנס ללקוחותיה, שעופר היה בין הדוברים בו. הוא הצהיר בפני כולנו כי עד היום אף חברה בשליטתו לא הגיעה לפירוק, וזה נתן לנו ביטחון".

גם לדדוש, שנותר ללא מכונית, יש טענות רבות על התנהלותה של החברה. "כשנפגשתי עם נציג המכירות שאלתי אותו מה יקרה אם החברה תתפרק. הוא הראה לי סעיף בחוזה שבו כתוב שאם בטר פלייס תפסיק את פעילותה הכסף יושב ללקוחות, ואמר לי 'אין לך מה לדאוג, החוזה מכסה את המקרה הזה'". דדוש, שביצע בתחילת מאי העברה בנקאית בסך 45 אלף שקל, מקדמה על שתי מכוניות, לא קיבל את הכסף בחזרה.

שבועיים לאחר ששילם את המקדמה החלו להופיע בכלי התקשורת ידיעות על מצבה העגום של בטר פלייס. דדוש נלחץ והתקשר לשירות הלקוחות של החברה. "אמרתי שאני מעוניין לדעת מה קורה ולקבל את הכסף שלי בחזרה, אבל הנציגים אמרו לי שאין מה לדאוג, אמרו שהתקשורת סתם מלחיצה". דדוש לא השתכנע ודרש בכל זאת לבטל את העסקה. "אמרו לי שאני יכול לבטל את העסקה רק דרך איש המכירות. ביקשתי שיעלו אותו לשיחה, זה היה בערך ב–22:00. הוא אמר לי 'אין לך מה לדאוג'. גם אשתי נלחצה מאוד וביקשה לשוחח עם נציג המכירות. והוא הפנה אותה לחוזה ואמר שאנחנו מבוטחים ושאין לנו מה לדאוג. הייתי לחוץ מאוד, ראיתי איך 45 אלף שקל מתעופפים, אך נציג המכירות הרגיע אותי במשך 40 דקות, ואמר שבמקרה הכי גרוע יחזירו לי את הכסף ואין לי מה להפסיד".

דדוש מפנה את הטענות שלו כלפי נציג המכירות שדיבר אתו, שגיא מילמן־זמיר. הוא לא יודע שגם מילמן־זמיר עצמו שילם מקדמה ולא קיבל רכב תמורתה. "רכשתי מכונית במאי, שילמתי מקדמה ולא קיבלתי אותה. אם הייתי יודע שהסוף קרב לא הייתי קונה מכונית בעצמי", הוא אומר. מילמן־זמיר, שפוטר עם כניסת החברה להליכי פירוק, מספר כי עובדי החברה לא ידעו על הפירוק המתקרב בצעדי ענק. "לא ידענו שזה הכיוון. מכעיס שזה קרה. אני מבין גם את הלקוחות, הם נפלו בין הכיסאות בדיוק כמוני".

אילן אסייג

כשמילמן־זמיר נזכר בימים האחרונים של החברה, הוא מתאר דווקא תחושה אופטימית. "כל הסימנים העידו שהמצב משתפר. המכירות גדלו, היה שיתוף פעולה עם המשביר לצרכן, בחלק מסניפי המשביר היו עמדות מכירה של בטר פלייס ואפילו הוגרלו שתי מכוניות. לא חשבנו שזה יקרה". כשהוא נשאל מה לדעתו קרה הוא משיב: "אני חושב שהיה נתק בין הדירקטוריון, ההנהלה הבכירה וההנהלה הזוטרה. העובדה שהחברה בחרה בקמפיין הזה לא מעידה על כוונת סגירה". גם במשביר לצרכן מודים כי לא צפו את פירוק החברה. "אני לא חושב שזו היתה הונאה מכוונת, אלא טעות של ההנהלה הבכירה והדירקטוריון. בשטח המשיכו להתנהל כרגיל", אומר מילמן־זמיר. "מבחינתנו, אנשי המכירות, פעלנו כרגיל. באמירות של החברה לא היה רמז למה שעמד לקרות".

רק בשבוע האחרון, מספר מילמן־זמיר, החלו להתגלות סדקים. "ביום רביעי בשבוע שלפני הפירוק קיבלנו הוראה ממנהלי המכירות לא לקחת העברות בנקאיות אלא רק צ'קים, כדי שלקוחות יוכלו לבטל אותם. בפעם הראשונה עלה אצלנו חשד". בכיר בהנהלת החברה מאשר את הדברים. "בשבוע האחרון התברר לנו שהסיכוי לפירוק ממשי, ולא גבינו כסף מאיש. בשלב מסוים העברנו הנחיה שגם אם יש לקוחות שרוצים לשלם מקדמה, יש לגבות מהם את הכסף רק בצ'ק, והחלטנו שלא נפקיד את הצ'קים".

הבכיר מוסיף: "חשוב לי לנקות את הרמז שפעלנו אף שידענו שהחברה הולכת לפירוק. עד הרגע האחרון התנהלנו מתוך הנחה שהחברה תצליח. ההחלטה התקבלה כמה שעות אחרי שהבנו באופן סופי שבעלי המניות לא מזרימים כסף לחברה. ההחלטה הזו היתה מרסקת וקשה ונעשתה בלב כבד".

הבכיר מציין כי החברה כבר עמדה בעבר במצבים שבהם אם לא היתה מגייסת כסף היתה מפסיקה לפעול. "אותו דבר קרה הפעם. פעלנו כמו שפעלנו בדרך כלל - עשינו מאמצים לגייס כסף ובמקביל המשכנו את הפעלת החברה. עד הרגע האחרון האמנו שיימצא פתרון ויימצאו משקיעים חדשים לחברה, או שבעלי המניות יזרימו כספים. לא היינו נכנסים למבצע עם המשביר לצרכן אם היינו חושבים שהחברה הולכת לפירוק".

"מיום שהחברה נוסדה היא היתה תלויה בגיוס כספים", הוא מוסיף. "היא היתה צריכה לפתח ולפרוש תשתית ללא שום גב של מימון של הממשלה. אף שהחברה היא סטארט־אפ היא התנהלה כחברה גלובלית גדולה, וככל שהזמן עבר זה הכביד. באוקטובר 2012, כששי אגסי פוטר, החברה היתה במאמצי גיוס נרחבים. את אוקטובר עברנו עם השקעה גדולה של החברה לישראל".

אז מה קרה הפעם? לדברי הבכיר, "בשלב מסוים כל בעלי המניות החליטו שהם לא מזרימים יותר כסף לחברה. ההבנה הנכונה שלהם היתה שהעסק הוא גירעוני וימשיך להיות גירעוני בשנים הקרובות, עד שיגייס מספיק לקוחות". לדבריו, ברגע שהנהלת החברה הבינה שאין לה יכולת לגייס כסף בסבב נוסף, האחריות שלה היתה לפנות לבית המשפט ולבקש פירוק.

לדברי גורם בכיר נוסף, "החברה התנהלה עד הרגע האחרון מתוך אמונה שהכסף יוזרם לה. יש פה חברת הזנק שהתרוממה, שהוכיחה יכולת מכירה והיתה צריכה עוד כסף, אך הכסף לא הגיע. כשאגסי עזב והוזרם לחברה כסף, היה ברור שאנחנו מקבלים כסף לפרק זמן מסוים ושצריך לעשות פעולות גיוס נוספות". לדברי אותו מקור, אם החברה היתה מצליחה לגייס השקעה במאי, הוא היה נהפך לחודש שיא בהכנסות. "שבועיים לפני כן חתמנו על הסכם עם התעשייה האווירית והתקנו עשרות עמודים. עד הרגע האחרון החברה פעלה במהלך עסקים רגיל. היה ברור לנו שמגיעה השקעה, ורק בשעות האחרונות התברר מה שהתברר", הוא מספר.

אי–פי

אף שבכירים בהנהלת החברה מתעקשים שההחלטה על הפירוק התקבלה שעות ספורות בלבד לפני הגשת בקשת הפירוק, דבריו של עו"ד דרור ויגדור, המייצג את בטר פלייס, בדיון בבקשת הפירוק מציירים דווקא תמונה אחרת. בדיון ביקש ויגדור למנות את רו"ח יואב כפיר כמפרק זמני של החברה. "הכנסנו אותו לתמונה בשבוע האחרון לפני הגשת הבקשה. ביקשנו להציע מישהו, ודיברנו אתו לראות אם הוא מתאים", אמר ויגדור, וגילה מבלי משים כי כבר לפחות שבוע מתחבטת החברה בשאלת הפירוק.

"לא יכול להיות שתוך כמה ימים יגישו בקשה כל כך גדולה לפירוק החברה. אני חושב שבכירים בחברה ידעו, וכנראה היתה הוראה להמשיך למכור מכוניות עד שיקרה מה שיקרה", אומר איתן כהן, שרכש מכונית בחודש האחרון ולא קיבל אותה. בימים האחרונים משקיע כהן מאמצים רבים בניסיון כדי לקבל את כספו בחזרה, ואף הקים קבוצת פייסבוק לנפגעי בטר פלייס.

דניאל בר און דניאל בר און

כהן, במאי טלוויזיה שגר ביוקנעם מושבה ועובד בתל אביב, חיפש מכונית שתתאים לנסיעותיו הארוכות. הוא הגיע לסוכנות קרסו בחיפה כדי לברר על מבצע. שלושה ימים לאחר מכן התקשר אליו נציג החברה וסיפר על מבצע חדש לחברי מועדון 365 של המשביר לצרכן: משלמים מקדמה של 25 אלף שקל, ולאחר מכן תשלומים של 2,500 שקל בחודש. ב–13 במאי ביצע כהן העברה בנקאית לחשבון של בטר פלייס, וגם גיסו עשה כך ימים ספורים לפני כן.

"לאחר ששילמתי התחילו להופיע כתבות על החברה. התחלתי להרים טלפונים לאנשים שמכרו לי את המכונית והם אמרו 'אל תדאג, חברה של עידן עופר לא יכולה ליפול'. הם אמרו גם 'החודש השגנו יעדים מטורפים במכירת מכוניות, המצב רק הולך ומשתפר. אחרי השקעה כל כך מטורפת בעמדות החלפה נראה לך שמישהו יוותר על זה?'".

אלה גם התשובות שקיבל כהן כשהתקשר לחברה יומיים לפני הפירוק ושאל למה לא קיבל קבלה על הרכישה. "הרמתי טלפון לאיש מכירות בכיר בחברה והוא אמר לי שנמצא משקיע, ושההדלפה המכוערת משולחן המשא ומתן נועדה ללחוץ על המשקיע שישים יותר כסף. אני מכיר כמה עובדים בחברה, עשיתי הרבה טלפונים, וכולם אמרו לי שלא הגיוני שחברה בסדר גודל כזה תקרוס ושהכל ספינים תקשורתיים".

בראשון התברר לו כי התחזיות הקודרות התגשמו. "התקשרתי לאנשי המכירות, שענו לי תוך כדי ישיבה שכונסה בבהילות בחברה. הם אמרו שהמצב לא טוב ושהם יעדכנו אותי. כשהם יצאו מהישיבה הם התקשרו להתנצל. אחד מאנשי המכירות אמר לי שחברים שלו רכשו מכוניות דרכו, ושאם הוא היה יודע שזה המצב הוא לא היה מכניס אותם להרפתקה המפוקפקת הזו".

בדיעבד, אומר כהן, "אני מבין את הלחץ לשלם את המקדמה. אמרו לי לשלם את זה מהר כדי שאוכל לקבל את המכונית תוך 21 ימי עסקים. את הקבלה לא קיבלתי עד היום, למרות שחזרתי ודרשתי אותה. באותו שישי אמר לי נציג המכירות כי המכונית שלי כבר נמצאת בהתקנות של חיישני רוורס, קודנית וכולי, אבל עד כמה שאני יודע אין מכונית שרשומה על שמי".

גם ערן רכש מכונית במסגרת המבצע של המשביר לצרכן באמצע מאי. "נציגי המכירות סיפרו לי על מבצע של המשביר לצרכן, קבענו נסיעת מבחן, ומאותו יום התחילו להפעיל עלי לחץ ולהתקשר אלי כמעט כל יום", הוא מספר. ימים ספורים לאחר מכן החליט ערן לרכוש את המכונית: בזכות המבצע הוא שילם מקדמה של 25 אלף שקל על המכונית ועוד 7,000 שקל על שדרוג לדגם יוקרתי יותר, בנוסף לתשלום של 2,500 שקל בחודש. "מיד שלחו לי את כל המסמכים וביקשו ממני להחתים את הבנק על הוראת קבע, ולהגיע עם צ'ק לצורך תשלום המקדמה".

בדיוק שבוע לפני הפירוק, ב–20 במאי, הגיע ערן למרכז המכירות כדי לבצע את התשלום. "כשהגעתי שמתי לב ששכחתי את פנקס הצ'קים ורציתי לשלם באמצעות כרטיס אשראי, אך הנציג אמר שבשום אופן לא יאשרו את זה, ושאני חייב לשלם באמצעות צ'ק או העברה בנקאית. כדי לא להתעכב עשיתי העברה בנקאית של 34 אלף שקל", הוא מספר. "כל הסיפור מעורר תהיות - איך הם לקחו כסף כשהם ידעו שהם נמצאים לקראת פירוק. הרי זו לא החלטה שמקבלים מהיום למחר. איך הם יצאו בפרסומים אגרסיביים של מבצע עם המשביר לצרכן כשהם ידעו שהם בכלל לא יוכלו לספק את המכוניות, למה הם לא הקפיאו את המבצע הזה? אני חושב שזה היה בשביל לנסות להזרים כמה שיותר מזומנים לקופה, כדי לממן את הליך הפירוק ולקבל כמה שיותר כסף".

עו"ד שי פיאדה ממשרדו של עו"ד שאול קוטלר מסר בתגובה: "כל טענה תיבדק לעומקה על פי מחויבות בעלי התפקיד במסגרת הליך הפירוק. עם זאת, מבלי להסיק מסקנות בשלב זה, בבדיקה שנערכה עם עובדי החברה נטען שהטענות שהופנו כלפי העובדים אינן נכונות. צריך להביא בחשבון כי בהתחשב בהיקף ההתחייבויות של החברה, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, לא סביר כי עברה מחשבה שיש בהיקף כספי המקדמות בכדי לסייע למצבה של החברה. אבל שוב, על הנושא להיבדק בכל רבדיו".

עם זאת, בשבוע שעבר פנו המפרקים הזמניים לעו"ד אורן הראל, המייצג חלק מהלקוחות, שלא קיבלו את המכוניות שהזמינו. במכתב ששלחו הם הודיעו כי פתחו בחקירה של נסיבות קריסת החברות. המפרקים ביקשו לקבל פרטים על רכישות שבוצעו בסמוך למועד הפירוק הזמני. לדברי הראל, שהחל באיסוף העדויות של לקוחותיו, "אני מקבל בימים האחרונים את פירוט נסיבות הרכישה של המכוניות שלא סופקו. התמונה שעולה עגומה. מתברר כי לא רק שמכירות המכוניות לא נפסקו, אף שהיה ברור לחברה שהיא עומדת להפסיק את פעילותה - אנשי המכירות, בהנחיית ההנהלה, דחפו עוד ועוד אנשים לסגור עסקות. חלקם, שחששו ממצב החברה, קיבלו חיזוקים כגון 'אתה יודע מי עומד מאחורי החברה' ועוד כהנה וכהנה מסרים מרגיעים".

עו"ד הראל העלה חלק מהטענות האלה אתמול במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בלוד. בסיום הדיון הורה השופט אילן שילה למפרקים הזמניים לבדוק את הטענות של מי ששילמו מקדמות לרכישת כלי רכב בימים האחרונים שלפני הגשת בקשת הפירוק. עם זאת, הוסיף השופט, "ראוי שיביאו לידיעת בעלי השליטה את הטענות, מתוך תקווה שאלה ישקלו את עמדת משלמי המקדמות ויראו למצוא לה פתרון".

החברה לישראל ועידן עופר סירבו להתייחס לדברים.

השאלות הקשות שהמפרקים יצטרכו לשאול

בכל שעה שבה בטר פלייס התקיימה היא שרפה כ–9,700 דולר. בחודשי הגסיסה היה קצב שריפת המזומנים של החברה 7 מיליון דולר בחודש. אם החברה היתה רווחית לא היה בכך פסול, אבל כבר לפני כשלושה חודשים היו רמזים עבים לכך שהחברה מפסידה כסף. הרבה כסף.

לפני פחות משלושה חודשים ביצעה חברת גיזה זינגר אבן הערכת שווי לפעילותה של בטר פלייס בישראל, לבקשתה של החברה. גיזה קבעה כי שווי הפעילות של החברה ‏(שווי המניות בתוספת החוב הפיננסי נטו‏) הוא 0. גיזה העריכה גם שבטר פלייס לא תעבור לתזרים מזומנים חיובי מפעילותה השוטפת עד 2019, ושהגירעון בתזרים המזומנים בין 2013 ל–2018 יגיע ל–408 מיליון דולר. לפי ההערכה, בטר פלייס תעבור לרווח תפעולי זעום של 4 מיליון דולר רק ב–2017, והכנסותיה ב–2022 יגיעו ל–399 מיליון דולר. שוויה של הפעילות בישראל בספריה של בטר פלייס היה 143 מיליון דולר, ועל כן נדרשה החברה לבצע הפרשה בגין מלוא הסכום. למרות זאת, החברה שידרה עסקים כרגיל: היא המשיכה למכור מכוניות חשמליות, יצאה במבצעים חדשים, גבתה מקדמות והתקינה עמודי טעינה. לאור העובדה שבטר פלייס כבר אימצה באותו שלב את מסקנות הערכת השווי של גיזה, האם לא העריכו בכיריה כי החברה תגיע לפירוק?

מאז ההודעה על הפירוק שומרים בעלי המניות של החברה על דממה מוחלטת. ללקוחות, שנותרו מול שוקת שבורה, יש לא מעט שאלות ותהיות. אומרים שלהצלחה אבות רבים אך הכישלון יתום, וגם במקרה הזה איש לא מוכן לקחת אחריות על כישלון המיזם. הנאמנים שמונו לפירוקה של בטר פלייס עוסקים כרגע בכיבוי שריפות: הם מנסים לצמצם את פעילות החברה, להתייעל, לפטר עובדים לא נחוצים ולמצוא פתרונות ללקוחות. המפרקים גם מקדישים מאמצים רבים למציאת משקיע שירכוש את החברה או חלק מפעילותה. זו אולי לכך הסיבה שכרגע הם שומרים על עמימות בכל הנוגע להתנהלותם של נושאי התפקידים בחברה ושל בעלי המניות, בימים האחרונים לפני הפירוק ובכלל. אמירות בעניין הזה עשויות לסכל את מאמציהם למצוא משקיע שירצה לרכוש את החברה שמתפוררת להם בין הידיים.

בשלב הבא לא תהיה להם ברירה והם יצטרכו להתחיל לחקור גם את בעלי התפקידים בחברה, לבחון את נסיבות קריסתה ולבדוק גם את טענותיהם של רוכשי המכוניות ששילמו מקדמות ולא קיבלו תמורה. הנה כמה שאלות חשובות שהמפרקים יצטרכו לשאול את בעלי המניות ונושאי המשרות בחברה: מתי התקבלה באופן סופי ההחלטה על פירוק החברה? כמה זמן התנהלה החברה בידיעה כי היא בדרך לפירוק? האם היה שינוי בהנחיות לאנשי המכירות בשבוע שלפני הפירוק? ולמה החברה המשיכה למכור מכוניות גם כשידעה כי לא תוכל לספק אותן?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#