"עד סוף העשור, הקואופרטיב יהיה המודל העסקי שיצמח הכי מהר בעולם" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יותר רווחי ממניות

"עד סוף העשור, הקואופרטיב יהיה המודל העסקי שיצמח הכי מהר בעולם"

דיים פאולין גרין, נשיאת התנועה הקואופרטיבית העולמית, פועלת למקסם את גל ההתעניינות חסר התקדים בתנועה בעקבות המשבר ■ עם מטרה ברורה להפוך את הקואופרטיבים למודל העסקי הנפוץ בעולם, גרין נזכרת בכל הפיננסיירים שלעגו לקואופרטיבים השמרנים ואומרת: "קו־אופ זה הסקסי החדש"

20תגובות

ה שעה היא 8:00, ובזמן שרוב האנשים עדיין שותים את קפה הבוקר שלהם ומתקשים להתעורר, פאולין גרין כבר עובדת במלוא המרץ. פעם, היא מודה, סדר היום שלה לא היה לחוץ כל כך, אבל זה היה לפני המהפכה. לפני האו"ם. לפני שהיא נהפכה מראש ארגון שלו מיליארד חברים שאיש אינו מכיר בהם לאחת ממנהיגותיו של מגזר עסקי שצומח במהירות וחוצב לעצמו מקום מרכזי במערכת הכלכלית העולמית.

גרין, 65, לשעבר חברה בכירה בפרלמנט האירופי, עומדת כיום בראש ברית הקואופרטיבים הבינלאומית ‏(ICA‏), ארגון הגג של התנועה הקואופרטיבית העולמית, המייצג יותר ממיליארד חברי קואופרטיבים 
ב–92 מדינות ברחבי העולם. אולי יותר מכל אחד אחר, היא האחראית למהפכת הקואופרטיבים השקטה שבשנים האחרונות תופסת תאוצה ברחבי העולם, ושגרמה לאו"ם להכריז על 2012 כ"שנת הקואופרטיבים". פעם, היא מודה, המודל הקואופרטיבי היה נחשב מיושן ושמרני - ובנקאים ופינסיירים תאבי סיכונים לעגו לו. כיום, היא אומרת, הודות למשבר הפיננסי, לשכר הבכירים המנופח ולעלייה החדה באי־השוויון ברחבי העולם, "קו־אופ זה הסקסי החדש".

"עד סוף העשור, המודל הקואופרטיבי יהיה המודל העסקי בעל קצב הצמיחה המהיר בעולם", אומרת גרין בראיון ל–Markerweek. "בוא נודה בזה: המודל הקואופרטיבי הוכיח את עצמו כיותר בר קיימא ממודל המניות. בכל העולם יש דרישה למודל עסקי אלטרנטיבי, שיוביל לאיזון טוב יותר, למעורבות ציבורית גדולה יותר בניהול הכלכלה, למערכת כלכלית הוגנת יותר. המודל הקואופרטיבי עונה על הצורך הזה. אנחנו משקפים את רוח הזמן. זה לא רק המשבר והקריסה של השווקים הפיננסיים, התהליך התחיל עוד לפני כן: עם אנרון, עם שכר הבכירים. אנשים הבינו את הבעיות הרבות של מודל בעלי המניות, והם רוצים משהו שונה. יש צורך במשהו שונה, והתנועה הקואופרטיבית היא הדבר הזה".

כמיליארד בני אדם הם חברי קואופרטיבים כיום, לעומת 268 מיליון ב–1971. בעוד שבעבר קואופרטיבים גדלו בעיקר בקרב עניים באזורים כפריים, כיום הם צומחים בתחומים שפעם היו ממשלתיים, אך מאז סבלו מקיצוצים משמעותיים: חינוך, בריאות, שירותי רווחה. ובכל זאת, לפני המשבר הפיננסי כלכלנים לא התייחסו ברצינות לקואופרטיבים. העיתונים הכלכליים ראו בהם, במקרה הטוב, תזכורת מביכה מהעבר. מעמוד השדרה של הכלכלה הישראלית ושל כלכלות סוציאליסטיות אחרות, האיגודים השיתופיים קרסו במידה רבה ב–30 השנים האחרונות תחת משקלו של הנאו־ליברליזם המערבי.

אמיל סלמן

בחגיגת החמדנות ורדיפת הרווחים של שנות הבועה היה קל לזלזל במודל הקואופרטיבי כמיושן, לא רלוונטי, מגזר זניח מבחינה כלכלית של היפים אנטי־קפיטליסטיים ופועלים בתעשיות ארכאיות שלא שייכות יותר לעולם. התדמית, כמובן, לא היתה מדויקת לגמרי: גם בשנים הקשות היו קואופרטיבים חלק בלתי נפרד מהכלכלה העולמית, ורבים מהם לא רק הצליחו לשרוד בשוק החופשי - אלא לנצח בו. בספרד, הקואופרטיב ארוסקי של קבוצת מונדרגון הוא הרשת הקמעונית השנייה בגודלה במדינה. באיטליה, קו־אופ איטליה, רשת קואופרטיבים צרכניים עם יותר מ–7.4 מיליון חברים, שולטת ברשת הסופרמרקטים הגדולה במדינה.

אלא שאז פרץ המשבר, והבנקים הגדולים, שזילזלו תמיד באיגודי האשראי השמרניים והקואופרטיביים, קרסו. גרין, שנכנסה לתפקידה כנשיאת ה–ICA 
ב–2009, בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי, אוהבת להדגיש את העובדה הזאת. "המשבר הפיננסי עזר לנו מאוד", היא אומרת. "הבנקים, חברות הביטוח ואיגודי האשראי הקואופרטיביים הוכחו כאמינים יותר. החבר'ה בוול סטריט היו צוחקים עלינו שאנחנו משעממים, שאנחנו לא לוקחים סיכונים, אבל זה מה שאיפשר לנו לשרוד את חמש השנים האחרונות. הבנקים שלנו נמצאים בבעלות בעלי הפיקדונות, אנשים רגילים, חברים שנותנים לבנק כיוון אסטרטגי. זה מה שנתן לנו ב–40 השנים אחרונות מוניטין של גופים זהירים יותר, ולכן המתחרים המסחריים שלנו זילזלו בנו. אבל אנחנו כאן, וחלק לא קטן מהם כבר לא. אם הממשלות היו משקיעות חצי מהכסף שהשקיעו בחילוץ הבנקים הגדולים בפיתוח קואופרטיבים בנקאיים, העולם היה מקום הרבה יותר טוב. במקום זה הזרמנו המון כסף לבנקים ואנחנו רואים את התוצאות: קהילות עקורות, אנשים מובטלים, ילדים שמפסידים את הסיכויים שלהם לזכות בהשכלה ראויה ובעתיד".

התעוררות הקואופרטיבים בולטת גם בישראל. גרין הגיעה ארצה כדי להשתתף בכנס הקואופרטיבים שנערך אתמול בתל אביב תחת הכותרת "לוקחים את הכלכלה בידיים" על ידי ברית הקואופרטיבים לצדק חברתי, כלכלי וסביבתי, גוף שמייצג את עשרות הקבוצות שנוסדו בימי המחאה החברתית והקימו קואופרטיבים. בעקבות המחאה חווה המודל הקואופרטיבי התעוררות מחודשת בישראל, הן כאלטרנטיבה ליוקר המחיה והן כאלטרנטיבה לתנאי ההעסקה במגזר הפרטי, עם עשרות קואופרטיבים חדשים - בהם הבר קיימא וקואופרטיב שלנו בתל אביב, הקואופרטיב הצרכני "העגלה" במצפה רמון והקואופרטיב העיתונאי מגפון.

אם מתייחסים לקואופרטיבים כהבנה שבני אדם יכולים להשיג יותר אם יעבדו יחדיו, הרי שמימיו הראשונים של המין האנושי שיתפו בני אדם פעולה בציד, וחלקו את השלל ביניהם לאחר מכן. הבבלים העתיקים התנסו בארגונים דמויי קואופרטיבים, והסינים הקדומים השתמשו בקואופרטיבים פיננסיים הרבה לפני שמישהו בעולם ידע מה זה בנק חברתי. שבטים קדומים באירופה הפרה־תעשייתית פעלו כקואופרטיבים בפועל, כשהם מחלקים ביניהם את המטלות השונות וחולקים ברווחים. הגילדות המקצועיות של המאה ה–18, שמכרו את תוצרתן לתושבים מקומיים, היו גם הן דוגמה למיזמים עסקיים שהיו ברשות העובדים.

ברית הקואופרטיבים הבינלאומית, שבראשה עומדת גרין - האשה הראשונה אי פעם בתפקיד זה - נוסדה בלונדון ב–1895, על ידי נציגיהם של קואופרטיבים ממדינות כמו בריטניה, אוסטרליה, בלגיה, דנמרק, צרפת, גרמניה, איטליה וארה"ב, במטרה להגדיר את עקרונותיהם המשותפים של הקואופרטיבים בעולם ולספק מטריה שתאפשר להם לפתח מסחר בינלאומי. היא מייצגת כיום 1.4 מיליון קואופרטיבים, שלהם יותר ממיליארד חברים ויותר מ–100 מיליון עובדים.

המודל הקואופרטיבי המודרני נולד עם ייסודו של קואופרטיב הצרכנות רושדייל במנצ'סטר ב–1840, וזכה לפריחה בתחילתה של המהפכה התעשייתית, שהובילה רבים לעוני ולדלות. בתגובה לתנאים הקשים שהביא אתו התיעוש המהיר, פנו הפועלים לקואופרטיבים שיגנו על האינטרסים המשותפים שלהם. בקואופרטיב רושדייל מכרו החברים קמח וסוכר לחברים האחרים, שלטו בנעשה בארגון באופן דמוקרטי והתחלקו ברווחים.

דודו בכר

"אנחנו חלק מהפתרון"

ב–1999 הצליחה גרין להפיל את כל הממסד האירופי. באותה תקופה היא היתה חברה בפרלמנט האירופי ומנהיגת הקבוצה הפוליטית הגדולה ביותר בפרלמנט, שאיגדה את נציגי כל המפלגות הסוציאליסטיות במדינות האיחוד. כבר אז היא עשתה לעצמה שם כלוחמת בשחיתות ולמען רפורמה מקיפה בנציבות האירופית: כשנציב התעשייה והטלקום של האיחוד, מרטין בנגמן, עזב את תפקידו כדי להתמנות לדירקטור בענקית הטלקום הספרדית טלפוניקה, למשל, היא גינתה את הצעד הקרייריסטי "טבול בטינופת" והיתה ממובילות התביעה שהגיש האיחוד האירופי נגדו בחשד לניגוד עניינים.

לכן, משעלו האשמות על שחיתות רחבת היקף בנציבות האירופית, היתה גרין ממובילי המאבק שהביא שנתיים מאוחר יותר להתפטרותם של בכירי הנציבות האירופית כולם. גרין, שיחד עם חבריה לפרלמנט סירבה להעניק חותמת כשרות לתקציבי 1996 ו–1997 עד שההאשמות ייחקרו, דרשה את התפטרותם המיידית של כל חברי הנציבות האירופית ואף הגישה הצעה לפטרם, שממנה נסוגה לאחר מכן. ב–1999, שנתיים לאחר שההאשמות הועלו לראשונה, דו"ח עצמאי חשף את השחיתות רחבת ההיקף שפשתה באיחוד האירופי בראשותו של נשיא הנציבות ז'אק סנטר: הונאות חוזרות ונשנות, זיופי מסמכים, מעילה בכספי האיחוד למען רווח אישי, מינוי מקורבים ועוד. לבכירי הנציבות לא היתה ברירה אלא להגיש התפטרות קולקטיבית. "התפטרתי. אני יוצא לשתות", אמר אז בזעם נציב החקלאות האוסטרי, פרנץ פישלר.

גרין נולדה ב–1948 במלטה, בת לאב בריטי שהיה קצין בצבא הבריטי ולאם מלטזית. בילדותה עברה עם הוריה בין מלטה, מצרים, גרמניה ובריטניה. את חייה המקצועיים היא החלה כמזכירה, עד שהחליטה להצטרף למשטרת לונדון בגיל 21, חוויה שלדבריה עיצבה הרבה מדעותיה הפוליטיות ותרמה להפיכתה לסוציאליסטית. מהמשטרה היא התפטרה עם לידת בנה הבכור, ולאחר כמה שנים באקדמיה הצטרפה לפוליטיקה המקומית בלונדון מטעם מפלגת הלייבור. לאחר כמה שנים בזירה המקומית היא עבדה כיועצת פרלמנטרית, כלוביסטית מטעם התנועה הקואופרטיבית הבריטית, וב–1989 זכתה במושב בפרלמנט האירופי.

היא התבלטה שם במהירות, ותוך שנה נהפכה למנהיגת הקבוצה הסוציאליסטית בפרלמנט, תפקיד שבו החזיקה עד פרשיית השחיתות של סנטר. רבים חשו שגרין לא היתה החלטית מספיק במהלך המשבר בפרלמנט, לאחר שדרשה בתחילה את התפטרות הנציבות האירופית ולאחר מכן חזרה בה, והיא נאלצה להתפטר.

לאחר שעזבה את הפרלמנט האירופי חזרה גרין לזירה הקואופרטיבית ומונתה ב–2000 למנכ"לית התנועה הקואופרטיבית הבריטית, המייצגת את כל הקואופרטיבים בבריטניה. היא איחדה את התנועה בבריטניה והובילה לחקיקה תומכת בקואופרטיבים, ונבחרה לנשיאות ה–ICA. גרין הובילה את התנועה במסגרת גל ההתעניינות הגדול ביותר שממנו נהנתה בעשרות השנים האחרונות, ונהפכה לפנים התקשורתיים של התנועה. גרין השאפתנית לא נתנה לעצמה להיסחף באדי ההצלחה, וב–2012 - שנת הקואופרטיבים הבינלאומית - פרסה תוכנית מקיפה לגידול חד אפילו יותר במספר הקואופרטיבים בעולם, תחת הכותרת "תוכנית מתאר לעשור של קואופרטיבים". במסגרת התוכנית, היא אומרת, "היעד שלנו הוא לראות את הקואופרטיבים נהפכים למודל העסקי הצומח ביותר בעולם".

כיום משקיעה גרין חלק ניכר מזמנה בניסיון לקדם את הבשורה הקואופרטיבית במדינות המתפתחות, שבהן מעמד הביניים גדל והאזרחים חשופים במיוחד לפגעיו של הקפיטליזם הגלובלי. זה לא תמיד פשוט כמו שזה נשמע: הודו היא אמנם המדינה שבה מספר הקואופרטיבים הוא הגדול בעולם - 600 אלף קואופרטיבים פועלים כיום בהודו, שבה הקמת קואופרטיב מוגדרת כיום מבחינה חוקית כזכות יסוד - ובסין המודל הקואופרטיבי קיים מימים ימימה, אולם במדינות רבות קשה לשכנע את האזרחים לפתוח איגודים שיתופיים. "אנחנו מנסים לעודד אותם, להראות שאיזון טוב יותר ישרת גם את האינטרסים שלהם, אבל זה קשה מאוד במדינות מתפתחות, שבהן אנשים עדיין מנסים לחצוב לעצמם חיים של מעמד בינוני. דווקא בעולם המערבי, הפוסט־תעשייתי, קורבנותיו של המשבר שחוו את ההרס של המודל התאגידי רואים כעת ערך במיזמים שיתופיים".

"עד 2040 יהיו 9 מיליארד אנשים בעולם", היא אומרת. "לא יהיו לנו מספיק אדמות חקלאיות כדי להאכיל אותם, ואי אפשר להשאיר את זה לשוק. היעד שלנו הוא לבנות לפני 2050 כלכלה חקלאית במדינות אפריקה שמדרום לסהרה, לבנות שרשראות אספקה קואופרטיבית, שיסייעו לאפריקאים לשלוף את עצמם מהבוץ בלי להסתמך על רחמיהם של התאגידים הגדולים".

גל המחאות העולמי של השנים האחרונות, היא אומרת, הפתיע אותה, אם כי קשה לומר שהיתה מאוכזבת. "המהפכנים הערביים, האינדיגנדוס בספרד, לא דיברו רק על להפיל דיקטטורים או ממשלות, אלא על כלכלה הוגנת יותר. עכשיו זה הזמן שלנו לדרוש שקולנו יישמע בניהול הכלכלה העולמית".

ועדיין, הממסד הכלכלי מתעקש להתעלם מהקואופרטיבים. הבנק העולמי, קרן המטבע, ה-G20 - לאף אחד מהם, מציינת גרין, אין כלכלנים או יועצים שעוסקים בתחום הקואופרטיבים. "אם תסתכל ב–G20, שבמידה רבה מכוון את הכלכלה העולמית, לארגון יש שורה ארוכה של יועצים עסקיים, אך אף אחד מהם לא עוסק בקואופרטיבים. בכוונתנו לשנות את זה - לא יכול להיות שקולם של מיליארד אנשים לא יישמע רק מפני שהם לא נסחרים בבורסה.

"קובעי המדיניות מתעלמים מאיתנו. אנחנו לא מופיעים ברדאר שלהם משום שאנחנו לא בבורסה. אם אתה לא נסחר בבורסה, אתה לא קיים. אנחנו חייבים לשנות את התפישה הזאת. לא ייתכן שרק מפני שאנחנו לא רודפים אחרי מקסום רווח לבעלי המניות, אלא מנסים למקסם את סיפוק צרכיהם של החברים שלנו, קולנו לא יישמע. אנחנו לא לודיטים, אנחנו מזהים שאנחנו חיים בעולם גלובלי, אבל אנחנו רוצים עולם גלובלי שלא נתון לרחמיהם של העסקים הגדולים".

כשהיא מנסה לתת תחזיות לעתיד, גרין צופה שגל הקואופרטיבים רק יגבר בעשור הקרוב. "בעתות של מצוקה קשה אנשים רוצים להיות יחד, לבנות קהילות שיגנו על האינטרסים המשותפים שלהם. וזה מה שאנחנו עושים: אנחנו מגשרים על הפער בין הכלכלה הגלובלית לבין הכלכלה האמיתית, המקומית. קואופרטיבים לא יכולים לעשות הכל, אנחנו לא רוצים להיות המודל הדומיננטי, אלא רק חלק מהפתרון, מודל שיש לו מקום של כבוד בכלכלה העולמית - ושם נהיה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#