לאן נוסעת המכונית החשמלית? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאן נוסעת המכונית החשמלית?

יצרני רכב גדולים מפתחים אותה, כפרויקט צדדי או ניסויי, שיגיע לבשלות בעוד שנים רבות

8תגובות
 
בתערוכת הרכב בפרנקפורט שלפני שלוש שנים נדמה היה שבין המוצגים יש יותר עמודי הטענה ממכוניות. אחת התערוכות הגדולות בעולם נראתה כשיקוף פנייתה של תעשיית הרכב למנועים חשמליים, וכמעט כל יצרן הציג כמה מכוניות מחוברות לשקע. בטר פלייס חגגה אז את ניצחונה - תעשיית הרכב עומדת להשתנות.
 
מקץ ארבע שנים, בטר פלייס מתפרקת - ומפסי הייצור של תעשיית הרכב מתגלגלות עוד ועוד מכוניות המצוידות במנועי בנזין ודיזל מזהמים.
 
כשחושבים על כך שמכונית מכילה 50 ליטר של חומר דליק המוזרם לתאי בעירה ושם מתפוצץ כמה אלפי פעמים בדקה, כדי לייצר את האנרגיה הדרושה לסיבוב הגלגלים - מנוע חשמלי עשוי להיראות פתאום כמו פתרון הגיוני הרבה יותר להנעה. ואולם, להנעה החשמלית יש כמה חסרונות מהותיים.
 
בנזין וסולר נהפכו לדלק למכוניות בגלל צפיפות האנרגיה הגבוהה שלהם - כמות קטנה של נוזל מומרת לקילומטרים רבים לנסיעה. מכונית מודרנית יכולה לנסוע 15 ק"מ על כל ליטר של דלק. צפיפות האנרגיה בסוללות היא קטנה בהרבה, וזהו האתגר הגדול ביותר של מפתחי מכוניות חשמליות.
 
הצפיפות הנמוכה מחייבת התקנת סוללות כבדות, שגם להן טווח נסיעה מוגבל, של 160 ק"מ לכל היותר - ואחריו נדרשת המכונית לזמן טעינה ארוך. כך, חופש התנועה שמציעה המכונית נפגע קשות, ואם לא די בכך - הסוללות יקרות מאוד, ומעלות משמעותית את מחיר הקנייה של המכונית. בטר פלייס הציעה פתרון מבריק - אם הסוללה נגמרת, נחליף אותה במהירות. ממש כמו סוללה בשלט הטלוויזיה. ואולם, לשם מימוש הרעיון הזה, החברה זקוקה היתה לשיתוף פעולה נרחב עם תעשיית הרכב, וזה לא הגיע.
 
הקריסה של בטר פלייס היא מכה קשה לחלום של מכונית חשמלית "טהורה", ללא מנוע בנזין, אבל הרעיון לא התפוגג. יצרני רכב גדולים מפתחים אותה, כפרויקט צדדי או ניסויי, שיגיע לבשלות בעוד שנים רבות. בניגוד לבטר פלייס, שהסתמכה רק על הרכב החשמלי, הן לא מתפתחות תלות בטכנולוגיה הזאת.
 
גם יצרנית הרכב טסלה, שמתמחה במכוניות חשמליות, נחשבת לסיפור הצלחה - אך להביא אותה כדוגמה להצלחת רכב חשמלי היא כמו לטעון שפרארי היא ההוכחה לכך שמכוניות ספורט דו־מושביות יכולות לכבוש את השוק. טסלה מייצרת מכוניות נישה, לאלפיון העליון בארה"ב, עם סוללה ענקית ויקרה שיכולה להספיק ל–350 ק"מ. מכונית כזאת לא תוכל, בעתיד הנראה לעין, להפוך למוצר מרכזי בשוק הרכב.
 
עם זאת, יש דרכים להתגבר על החסרונות של מכונית חשמלית טהורה, ויצרני הרכב בוחנים אותן. אחת מהן היא לוותר על היומרה שמכונית חשמלית יכולה להחליף משפחתית. רנו, למשל, משווקים דגם עירוני זעיר בשם טוויזי, שמשמש כמעין קטנוע עם הגה וארבעה גלגלים, ויכול לחנות בקלות ואף להשתחל בין מכוניות.
 
גם יצרנים אחרים, כמו שברולט ומיצובישי, בוחרים בפתרונות חשמליים עירוניים וזעירים. יש גם דגמים שנקראים "חשמליים", אך למעשה מדובר במכוניות היברידיות מתוחכמות. קחו למשל את שברולט וולט, שבאמת יכולה לנסוע יותר מ–60 ק"מ אחרי טעינה משקע חשמלי, מרחק מספיק לנסיעה פרברית, אבל מנוע בנזין שנמצא במכונית יכול להטעין את המצבר אם התרוקן, וכך להאריך את טווח הנסיעה.
 
ב.מ.וו תנקוט גם היא פתרון דומה. החברה הגרמנית מפתחת סדרה של מכוניות יוקרה חשמליות, שעשויות מחומרים קלים ‏(כדי להפחית את האנרגיה הנדרשת‏), אבל יהיה להן גם גנרטור בנזין קטן, למקרה שהמצבר עומד להתרוקן.
 
בטויוטה קוראים לילד בשמו, ומגדירים את המכוניות האלה "היברידיות נטענות" - כלומר אלה מכוניות היברידיות, המשלבות מנוע חשמלי ומנוע בנזין, אך מסוגלות לנסוע כמה עשרות ק"מ בכוחו של המנוע החשמלי בלבד אחרי ההטענה. מכוניות חשמליות לחלוטין כנראה שלא יכבשו את הכבישים בעתיד הקרוב, לפחות עד שטווח הנסיעה שלהן ישופר מאוד. עד אז, אולי בכל זאת נתרגל לחבר מכונית לשקע, אך זו תהיה מכונית היברידית נטענת, שלא תוותר לגמרי על מנוע הבנזין המוכר.

מוטי מילרוד
בלומברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#