מאחורי הרעלה: קהילת יזמי הסטארט-אפים של מדינות ערב - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאחורי הרעלה: קהילת יזמי הסטארט-אפים של מדינות ערב

לאחר שגילו את כוחן של הרשתות החברתיות, במדינות ערב מתמכרים לאפשרויות הרבות שיש באינטרנט ■ למרות טכנולוגיה מפגרת וצנזורה על תכנים פוליטיים ומיניים, היזמים מנסים לשכפל את ההצלחות במדינות אחרות ולפרוץ לשווקים בינלאומיים

5תגובות

לפני כמה שנים הבינה רומאנה בינת אבו־בקר שטעמן האופנתי של נשות סעודיה יכול להיות בסיס מעולה לסטארט־אפ חדש. הנשים הסעודיות כמעט לא יוצאות מהבית, ומצד שני יש להן נגישות לאינטרנט, כוח קנייה ועניין בתחום. לאחר שחקרה את הענף, גילתה שמותגים אמריקאיים רבים מעוניינים למכור את תוצרתם בסעודיה, אבל לא יודעים איך להתאים את הבגדים לדרישות הצניעות של הנשים המקומיות. היא החליטה שתנסה לסייע להם, ומנגד גם למעצבים מקומיים צעירים שעושים את צעדיהם הראשונים.

"אנשים במזרח התיכון אובססיביים למראה חיצוני ומותגי יוקרה, אך המחירים שערורייתיים", אומרת אבו־בקר בראיון ל–Markerweek. "אנחנו מנסים להציע בגדי מעצבים צנועים - מה שקשה למצוא - במחירים סבירים".

עמוד הפייסבוק של

אבו־בקר, בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטת לונדון שעבדה באונסק"ו ובבנק ההשקעות מורגן סטנלי, הקימה את Haute Arabia, אתר מסחר אלקטרוני לאופנה עילית בגזרות צנועות, שאותו היא מכנה "אינקובטור אופנה". "אנחנו מציעים תמיכה למותגים אמריקאיים שמעוניינים למכור בשוק המקומי אבל חסרים את הידע הנדרש, וכן למעצבים צעירים שרוצים לייצר מותג", היא מספרת. הפלטפורמה מספקת למעצבים אתר וגם מנהלת עבורם את הנוכחות בפינטרסט, באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר, משום שרבים מהם לא מנוסים בכך. Haute Arabia שולח כיום בגדים ל–49 מדינות, ואבו־בקר מקווה לקבל הזמנות גם מישראל. "אנחנו סבורים שיש שם שוק גדול למה שאנחנו מציעים. דפוסי הקנייה בישראל דומים, והרבה ישראליות רוצות להתלבש בסגנון צנוע ואופנתי".

אבו־בקר מחלקת את זמנה בין לונדון, שם רשומה החברה, לעיר הנמל הסעודית ג'דה. הליכי הרישום של החברה פשוטים יותר בלונדון, משום שבסעודיה יש מיסוי מורכב וחובה שמשקיע מקומי יהיה שותף בעסק. עם זאת, אבו־בקר מספרת כי קל לה יותר לקבל מימון בסעודיה מאשר באירופה. "הקרנות הבינלאומיות חוששות להשקיע, כי הן לא מבינות את השוק ואת מבנה הבעלות, אך בסעודיה יש קרנות מקומיות והרבה משקיעים פרטיים ואנג'לים, שמהם מגיע רוב המימון".

אבו־בקר מייצגת דור חדש של סטארט־אפיסטים סעודים, בוגרי אוניברסיטאות מערביות, שמבקשים להעתיק אל מדינתם את ההצלחה של עמק הסיליקון ולהתאים אותה לאוכלוסיה המקומית. השלטונות במדינה עושים מאמצים לפתח את תעשיית הסטארט־אפים ולהפוך אותה לתחרותית ברמה של אירופה וארה"ב. לדברי אבו־בקר, האוניברסיטה למדעים, שמקבלת מימון מהמלך עבדאללה, מחזרת אחר בוגרי קיימברידג' ואוקספורד ונותנת להם מלגות לתארים מתקדמים והשקעה ראשונית. מדי שנה מעניקה הקרן של האוניברסיטה לשמונה סטארט־אפים 100 אלף דולר וסיוע בגיבוש צוות החברה ובהפצת המוצר. לאחר שלב הפיתוח מסייעת הקרן בתכנון סבבי הגיוס ובהשגת משקיעים.

הרבה נשים מנהלות

סעודיה אינה היחידה: סצינת הסטארט־אפים בתחום האינטרנט פורחת במדינות ערב שלאחר גל המהפכות, ולא רק במדינות המפרץ המבוססות. המהפך משתקף בבלוגים כמו Wamda - המקבילה של TechCrunch במזרח התיכון - או StartUpArabia, המסקרים את תעשיית הטכנולוגיה הערבית. באוקטובר האחרון נערך אירוע סטארט־אפ וויקאנד, שאירח עשרות יזמים בבירת לוב, טריפולי. בשנה שעברה הכריזה החממה הראשונה בתוניסיה, Wiki Startup, על פורטפוליו של 15 חברות, 13 מהן מקומיות, בהערכת שווי של 20 מיליון דולר. החברות מתמקדות בתחומים כמו ביוטק וחקלאות מתקדמת.

בניגוד לישראל, שבה התעשייה הטכנולוגית מגובה על ידי הממשלה, במדינות ערב זאת תעשייה חתרנית המתבססת במקרים רבים, כמו בירדן ובלבנון, על תשתיות רעועות יחסית. במדינות כמו מצרים, לבנון ותוניסיה, התעשייה לא זוכה לגיבוי ממשלתי, בעוד שבמדינות המפרץ העשירות הבעיה היא התערבות יתר של הממשלה וצנזורה על התכנים. לפי נתוני ארגון התקשורת הבינלאומי, רק 29% מאזרחי מדינות ערב מחוברים לאינטרנט, ובחלק מהמדינות החשמל זמין רק בחלק משעות היממה.

רבים מהסטארט־אפיסטים במדינות אלה אינם ששים להתראיין לעיתון ישראלי, וככל שמתקרבים לגבול עם ישראל גוברים החששות והחסמים. עם זאת, סטארט־אפיסטים מסעודיה ומתוניסיה הסכימו להתראיין לכתבה, ובשיחה עמם ניכר שישראל, הידועה כאומת סטארט־אפ מצליחה עם אקו־סיסטם מפותח, מעוררת אצלם סקרנות.

לפי דו"ח של Sindibad, פורטל עסקי המסקר את היזמות בעולם הערבי, ב–2012 בוצעו 49 השקעות בסטארט־אפים בתחום האינטרנט במדינות ערב - ירידה חדה לעומת 2011, שבה בוצעו 67 השקעות. המדינה שמושכת את רוב ההשקעות היא ירדן, עם 61 השקעות מ–2010. אחריה איחוד האמירויות עם 21, מצרים עם 17, סעודיה ולבנון עם 12 ותימן עם 4. המספרים רחוקים ממספר ההשקעות המבוצעות בישראל, אולם הנכונות להזרים כספים גוברת: הסכומים שהושקעו בחברות אלה זינקו מ–18 מיליון דולר ב–2011 ל–124 מיליון דולר בשנה שעברה.

למרות הנטייה הישראלית לראות את העולם הערבי כמקשה אחת, תעשיית הסטארט־אפים שונה ממדינה למדינה בהתאם לתשתיות, למבנה ההשקעות ולמצב הפוליטי. בלבנון, למשל, כמעט לא היו סטארט־אפים בתחום האינטרנט עד 2008, משום שלא היו שם תשתיות רשת ראויות. הסטארט־אפ הכמעט יחיד בתחום בלבנון היה Yamli שהקים חביב חדאד, שהציע חיפוש בערבית ומקלדת בערבית המאפשרת לגלוש באתרים שאינם תומכים בשפה. הרעיון נהגה לאחר שחדאד, שגר בבוסטון בתקופת מלחמת לבנון השנייה, חיפש מידע באינטרנט אודות המלחמה, וגילה שקשה לדובר ערבית לגלוש באתרים בינלאומיים ולחפש בהם ללא כלי תומך שיתרגם.

מאז צצו בלבנון לא מעט סטארט־אפים שמתמקדים באינטרנט, כמו Zoomaal, פלטפורמה למימון המונים המכנה עצמה "קיקסטארטר של העולם הערבי"; אתר מידע למטיילים במזרח התיכון בשם 
"My Middle East"; ו–"The Dream Matcher" - כלי אינטרנטי לפענוח חלומות.

מייסד Zoomaal, עבדאללה אבשי, הוא רק בן 21, אך כבר מתהדר בתואר של יזם סדרתי: Zoomaal הוא הסטארט־אפ הרביעי שייסד, וקדמו לו בין היתר אתר למכירת מכוניות ושירות SMS למשתמשי קצה. כיום אבשי אינו חריג בנוף הלבנוני: יזמים צעירים רבים בביירות מבקשים להמציא את להיט המסחר האלקטרוני הבא או את הקילר־אפ שיצבור מאות מיליוני משתמשים. הסטארט־אפים האלה זוכים לתמיכה מגופים המעודדים יזמות, כמו ArabNet, או קרנות מקומיות כמו Wamda Capital ו–Beritech המשקיעות השקעות סיד.

בלבנון פועלות גם חממות: האינקובטור Seeqnce, למשל, שואב השראה מחממת הסטארט־אפים האמריקאית Y Combinator ומציע תמיכה בת חצי שנה לשמונה סטארט־אפים. בין החברות נמצא למשל המיזם Beitbaytak, אפליקציה של מפה אינטראקטיבית למעוניינים לרכוש נדל"ן. אחת משלושת היזמים בסטארט־אפ היא מפתחת בשם טניה קזאקה. מיזם נוסף הוא Kactus, המפתח אפליקציית אייפון לניהול משימות, שבו משמשת היזמית הצעירה ליאה דונייה כמייסדת שותפה. מיזם אחר הוא Rikbit, אתר לניהול פעילויות חברתיות ואיתור מסעדות ומופעים, שגם בו חברה אשה - מרוואה ביסאלי. כל המיזמים מתמקדים בתחומי האינטרנט והמובייל, תחומים שמושכים יותר נשים ליזמות בכל העולם - גם בישראל.

מארון נאז'ם, אחד ממייסדי האינקובטור Seeqnce, הסביר בראיון עם בלוגרית המסקרת את התעשייה בלבנון כי לפני ארבע שנים כמעט לא היו תשתיות אינטרנט בלבנון, ולכן קיומה של תעשיית האינטרנט במדינה כמעט לא התאפשר. כיום, לדבריו, המצב טוב מעט יותר, אך לבנון עדיין מפגרת בעשר שנים אחרי העולם המערבי מבחינת תשתיות רשת, וממוקמת במקום ה–153 בעולם עם חיבור ממוצע של 2.60 מגה־ביט ו–52.5% מחוברים לרשת, לפי דו"ח של חברת ookla לניטור תשתיות אינטרנט.

נאז'ם אמר כי התמקדות בפיתוח לאינטרנט ולמובייל טומנת בחובה פחות סיכון ליזמים, משום שהיא מאפשרת להם להמשיך את הפיתוח ממדינה אחרת במקרה של מלחמה, מבלי לאבד את ההכנסה וההשקעה. בגלל חוסר היציבות בלבנון, מיזמי ההון־סיכון מגלמים הרבה יותר סיכון מאשר במדינות מערביות. על אקזיטים עוד אין מה לדבר.

באיחוד האמירויות, לעומת זאת, כבר יש כמה חברות גדולות יחסית, כמו Namshi, אתר מסחר אלקטרוני לביגוד שמעסיק 100 עובדים וגייס 20 מיליון דולר, בין היתר מג'יי.פי מורגן; או Souq.com, שמבקש להיות איביי של העולם הערבי, גייס 45 מיליון דולר וכבר רכש סטארט־אפ.

בלוגרית הפעילה בתחום, שחיה בלבנון וביקשה לא להיחשף, מציינת כי אף שמדובר בתעשיות טכנולוגיות קטנות ובתוליות, מספר הנשים בהן גדול יחסית. להערכתה, באירופה 20% מהיזמים הם נשים, בעוד שבירדן - תעשייה קטנה ולא מפותחת - מדובר ב–14%. היא מעריכה שהסיבה נעוצה בכך שלנשים בעולם הערבי קשה הרבה יותר לשבור את תקרת הזכוכית, ולכן לנשים שמשתלבות בתעשייה חשוב מאוד להוכיח את עצמן ולא לפרוש בדרך. "נשים שעובדת בהיי־טק במדינות ערב לוקחות על עצמן סיכון אמיתי", היא אומרת. "לכן אשה שמתחילה את המהלך הולכת על זה בכל הכוח".

הבלוגרית מציינת כי התעשיות במדינות השונות נבדלות ביניהן מבחינת הסיוע הממשלתי, בהתאם לאופי המשטר. "בלבנון הממשלה לא מסייעת לתעשייה, שנאלצת להתקיים בתנאים של שמונה שעות חשמל ביום בלבד", היא מספרת. היא מספרת כי המצב בביירות טוב יותר, עם הפסקות חשמל יזומות של שלוש שעות ביום, שמאלצות רבים מהיזמים להיעזר בגנרטור. לדבריה, היוזמות בלבנון פרטיות לחלוטין, בגלל הקושי של המשטר לתמוך בחברה האזרחית.

תעשיית הסטארט־אפים בירדן צעירה גם היא, אך ההתקדמות שם מהירה יותר. אמנם השלטון במדינה יציב יותר מאשר בלבנון, אך גם שם לא התקיימה עד 2008 תעשיית סטארט־אפים בגלל מחסור בידע טכנולוגי. ב–2009 רשמה המדינה אקזיט ראשון: יאהו רכשה את Maktoob.jo, שנחשב לספק האימייל הראשון התומך בערבית. כיום, לפי דו"ח Sindibad, כ–39% מההשקעות בסטארט־אפים בתחום האינטרנט במדינות ערב ב–2010–2012 מופנות לירדן.

האתר הכלכלי בלומברג מעריך כי בירדן פועלים מאות סטארט־אפים בתחום האינטרנט. דוגמה לסטארט־אפ כזה הוא "חרביש" ‏(Kharabeesh‏), "שרבוטים" בעברית, שהוקם ב–2008 ועוסק ביצירת סרטונים ויראליים בערבית, שמושכים 20 מיליון צפיות בחודש. לפי איגוד התקשורת הבינלאומי ‏(ITU‏) מקורו של 75% מהתוכן האינטרנט בערבית בירדן, למרות חוק המגביל את חופש הביטוי ברשת וחסימת הגישה לאתרים הנחשבים "בלתי הולמים".

החממות במדינה מקודמות ונתמכות על ידי המלך עבדאללה והמלכה ראניה, ומתוקצבות על ידי משקיעים פרטיים. חממה בולטת היא 500 Oasis, הפועלת בפארק התעשייה על שם המלך חוסיין בעמאן, המוקדשת למדיה דיגיטלית, מובייל וטכנולוגיות תקשורת. מטרתה של החממה היא ליצור 500 סטארט־אפים בחמש שנים על ידי מתן השקעות סיד ותמיכה בפיתוח. החממה קולטת יזמים מסוריה, שאינם יכולים להמשיך לעבוד במדינה בשל מלחמת האזרחים.

המצב שונה בסעודיה, בקטאר ובאיחוד האמירויות, שם הממשלות יציבות וריכוזיות. הסטארט־אפים המקומיים זוכים לתמיכה ממשפחות המלוכה ונעשה מאמץ למשוך השקעות זרות. רבים מהסטארט־אפים האינטרנטיים באזור המפרץ מתמקדים בתחום המסחר האלקטרוני, משום שתושבי מדינות אלה הם בעלי כוח קנייה גדול. סטארט־אפים שעוסקים במסחר אלקטרוני בתחום האופנה אינם נדירים.

בקטאר יש תשתיות תקשורת ואינטרנט מפותחות, אך הגולשים והיזמים נאלצים להתמודד עם צנזורה שמפעילים השלטונות על אתרים במקרה של תכנים פוליטיים או מיניים. מסיבה זו, ההסתמכות על הימורים מקוונים כמיזם מצליח לא אפשרית במדינה זו. גם בעומאן קשה לגלוש בחופשיות: הבלוגרית שעמה שוחחנו סיפרה כי גישתה לאינטרנט נחסמה כשניסתה לקרוא פוסט בבלוג שעסק בדייטינג, או בעת סטרימינג של וידאו. "אנשים בעומאן עדיין לומדים כיצד לבטוח באינטרנט, ומבחינתם אתר שאינו מבקש כסף הוא תרמית", היא כותבת בבלוג שלה. כך לדוגמה, אתר הזמנות אוכל שנועד לחסוך לתושבי המדינה נסיעות למסעדות בחום המתיש אינו גובה את התשלום באשראי, אלא רק במזומן בעת ההזמנה - משום שהגולשים לא רגילים למסור את פרטי כרטיס האשראי שלהם ברשת, והממשלה מתירה להשתמש באינטרנט רק בכרטיס אשראי עומאני.

לדברי אבו־בקר, אף שבאזור המפרץ קמו אתרי סחר אלקטרוני רבים, החסמים עדיין לא הוסרו. "אנשים רבים חוששים לשלם ברשת, ופייפאל חסום. שירותים רבים להעברת כספים אינם פעילים במזרח התיכון". היא מספרת כי תשתיות הרשת בסעודיה השתפרו באחרונה, אך עדיין יש אתרים חסומים, מה שמעכב את הפעילות. "סקייפ נפתח רק באחרונה לשימוש. עדיין לא פשוט לנו, אבל יש התקדמות". עם זאת, היא אומרת כי הסטארט־אפים באזור המפרץ רחוקים משלב האקזיט הבינלאומי. "אסטרטגיית האקזיט עדיין לא ברורה, כי הסטארט־אפים עדיין בשלבים ראשוניים. בדובאי ובאבו דאבי נקנו כמה חברות, אך ברוב המקרים הקונות הן חברות מקומיות".

"אני מאמין שבעוד עשר שנים נתחיל לראות אקזיטים", אומר מרצ'ין הייקה, מנהל קרן ההון־סיכון אינטל קפיטל, הפועלת במזרח אירופה, באפריקה ובמזרח התיכון. בין היתר משקיעה הקרן בטורקיה, באיחוד האמירויות, בלבנון ובירדן. "רוב החברות באזור מתמקדות בשוק המקומי, אך אנחנו רואים כבר מספר רב יותר של חברות שמנסות להתחבר לשווקים בינלאומיים. בעולם הערבי הסיכון שאנשים תופשים כאמיתי עולה על הסיכון האמיתי, ובכל זאת יש בעיות שצריך להתמודד אתן. אנחנו משקיעים הרבה יותר בבדיקות רקע של אנשים כדי להבין מי יושב מולנו. מכיוון שאנחנו משקיעים במיזמים בשלבים ראשונים, הבעיות קשורות בדרך כלל להתמודדות עם הממשלות. עם זאת, לא משנה היכן נמצא הסטארט־אפ, בכל מקום בעולם הערבי תוכל לפגוש אנשים דוברי אנגלית מושלמת שהתחנכו במוסדות מערביים ויכולים לנהל חברה בכל מקום אחר בעולם".

בתוניסיה מאמינים בשינוי

בתוניסיה, כפי שמדווח הבלוג Wamda, קשה לסטארט־אפיסטים לגייס כספים, בין היתר בשל מערכת הבנקאות המסורבלת במדינה. "היזמים מבלים 90% מזמנם ברדיפה אחר ניירת במקום לבנות אבטיפוס או לחפש לקוחות", כותבים ב–Wamda. לפי הבלוג, מערכת הקניין הרוחני במדינה אינה מפותחת, ומשטר בן עלי נהג לדחות מימון פרויקטים פרטיים ואחר כך הוציא אותם לשוק באופן ממשלתי. לכן יזמים חוששים שהרעיונות שלהם יועתקו.

"עדיין קשה לרשום חברה בתוניסיה", אומר בילאל בוראווי, מייסד הסטארט־אפ Zouz, אתר שידוכים הפונה לציבור הערבי, שבילה כמה שנים בעמק הסיליקון לאחר שלמד בפאריס. "יש הבדל גדול בין הביורוקרטיה באירופה לביורוקרטיה בתוניסיה".

לאחר שבילה כמה שנים בלב תעשיית הסטארט־אפ, החליט ביראווי להביא את ניסיונו לשוק הבתולי יחסית של תוניסיה. "בעמק הסיליקון פגשתי יזמים תוניסאים, והבנו שיש הרבה אפשרויות באזור מכיוון שאנשים מחוברים לאינטרנט, וחלקם מבלים שעות רבות בפייסבוק ובצ'אטים. בעולם הערבי אין שחקנים גדולים בתחום אתרי ההיכרויות, וזיהינו הזדמנות".

המהפכה בתוניסיה העניקה רוח גבית ליזמי האינטרנט במדינה, וכעת מחפשת תעשיית הסטארט־אפ המקומית את דרכה בעידן משתנה ונושאת עיניים לראות איזה משטר ישלוט במדינה וכיצד הוא ישפיע על התעשייה. "בהתחלה כולם היו מלאי השראה, והאמינו במשך חודשים שהכל אפשרי", אומר בוראווי. "אחר כך החלו להופיע מכשולים, אבל עדיין יש תחושה שהכל אפשרי. באוויר יש רוח יזמות. דמוקרטיה יכולה להביא דברים טובים ורעים: השתחררנו מהלחץ הגדול שהיינו נתונים בו כאומה, אבל צריך זמן כדי להבין את ההשלכות ולתת לתעשייה לצמוח".

תוניסיה עדיין רוויה בחברות צרפתיות ואמריקאיות, שריד לימי הקולוניאליזם. כשמנסים לבנות חברת היי־טק, קרבה לחברות בינלאומיות יכולה לסייע - אך ביראווי סבור שחברות בינלאומיות לבדן לא יוכלו לסייע להצמחת תעשייה מקומית איתנה. "פגשתי הרבה אמריקאים שרוצים לעזור לסטארט־אפים חדשים. למיקרוסופט, לדוגמה, יש משרד בתוניסיה והם מארגנים מפגשים ליזמים. אבל אני לא חושב שאנשים מבחוץ יצמיחו את התעשייה, מפני שיש צורך בהיכרות עם השוק. אני חושב שהשינוי יבוא מבפנים".

ביראווי מספר כי לא היה קל להשיג משקיעים לסטארט־אפ שלו, משום שהוא פועל במדינה לא יציבה שחוותה מהפכה זה מכבר. "פגשנו משקיעים שהתלהבו מהרעיון, אבל קיבלנו גם לא מעט דחיות מטופשות. השקעות אינטרנט לא שכיחות כאן, וכשהן קיימות הן מגיעות לרוב מגורם מקומי. לקח קצת זמן למצוא משקיעים, יותר ממה שהיה לוקח אם היינו פועלים בארה"ב. קשה להצליח בתנאים שיש כאן, אבל רואים הרבה אנשים שרוצים להצליח וליצור חדשנות. האופנה הנוכחית היא לשכפל רעיונות מחו"ל שיצליחו במדינה. מגמה נוספת היא ניסיון לפרוץ לשווקים בינלאומיים, לצרפת, לאיטליה או לאפריקה, אבל לא רבים מצליחים בכך בינתיים".

בעיה נוספת היא התשתיות, שאיכותן נמוכה בהרבה מהמקובל בישראל, באירופה או בארה"ב. "האינטרנט לא מפותח כאן כמו באירופה. דברים פשוט נעשים בקצב אטי יותר, ואנחנו צריכים לבנות חלק מהפתרונות לבד", אומר ביראווי. רכישת מנוי או מוצר באינטרנט הם עדיין לא מנהג מוכר בתוניסיה, והסטארט־אפים מתאימים את עצמם לצורות שונות של גביית תשלום. צרכנים המעוניינים להשתמש בשירותי אתר השידוכים של בוראווי רוכשים בחנויות כרטיס פרה־פייד נטען, ומזינים את הקוד לתוך המחשב או הטלפון. "אנחנו מתאימים את האתר לתרבות באזור ולשווקים מתפתחים אחרים כדי שנוכל להתרחב אליהם", הוא מסביר.

בדומה למדינות רבות אפריקה, גם בצפון אפריקה דילגו תשתיות האינטרנט ישירות לאינטרנט הנייד, והאזרחים נחשפים לסמארטפונים עם 3G מבלי שהשתמשו קודם לכן במחשב אישי או באינטרנט נייח. "בתוניסיה אנשים משתמשים במובייל יותר מבמחשב אישי, וזה משפיע על הדרך שבה צורכים שירותי אינטרנט", אומר בוראווי. "האינטרנט הוא חלק גדול מתעשיית הסטארט־אפים בתוניסיה, אבל זה עדיין לא מתקרב למה שקורה בשווקים מבוססים".

לקדם את ביירות

מהפכות "האביב הערבי" התאפשרו במידה רבה בזכות השימוש במדיה חברתית בעולם הערבי. לפי דו"ח של בית הספר לממשל בדובאי, באוקטובר 2012 היה מספר המשתמשים בפייסבוק בעולם הערבי 45.2 מיליון - גידול של 50% לעומת סוף 2011. בסוף יוני 2012 היו במדינות ערב 2.1 מיליון משתמשי טוויטר פעילים, וערבית נחשבת לשפה הצומחת ביותר בתולדות שירות המיקרו בלוגינג. כ–4.2 מיליון מתושבי העולם הערבי מתחזקים פרופיל בלינקדאין, והם מהווים כ–2% מכלל המשתמשים ברשת החברתית העסקית.

השימוש הגובר במדיה חברתית פותח הזדמנויות חדשות לסטארט־אפים בתחומי האינטרנט והניו מדיה. "בעמאן ובביירות כולם משתמשים בסמארטפונים ומחוברים לפייסבוק", מספרת הבלוגרית. לדבריה, הדבר השפיע על סוג הסטארט־אפים שקמים, שרבים מהם מפתחים אפליקציות ויישומי מובייל, אם כי בסגנון פשוט ובסיסי מאוד.

האם המהפכה הבאה תגיע מתעשיות הסטארט־אפ בלבנון, בירדן, בקטאר ובדובאי, שעוד לא עברו את "האביב הערבי"? לדברי הבלוגרית, הרוח הנושבת משתנה ממדינה למדינה: "בלבנון כולם מעורבים בנעשה במדינה, והסטארט־אפיסטים מקווים להפוך את ביירות למקום טוב יותר בזכות התעשייה ולא רק לאקזיט. בירדן מקווים רק לעשות עסקים בשקט, ובמדינות המפרץ חושבים על הרווח שיגיע מהמיזם".

ומה יחסם של הסטארט־אפיסטים במדינות ערב לתעשייה בישראל? לדבריה, "הדיבור על ישראל לא נוכח באוויר". גם אבו־בקר מציינת כי אין שיח בתעשייה על עמק הסיליקון הישראלי, אך זאת משום שמדובר בשוק סגור ורוב הפעילים בו לא מודעים למתרחש בתעשייה במדינות אחרות. "ידוע שבישראל יש סטארט־אפים מצליחים, אבל לסטארט־אפים בתוניסיה אין מערכת יחסים עם ישראל", אומר ביראווי. "אנשים פשוט מתמקדים כרגע בלבנות את החברה שלהם ובפריצת הדרך לשווקים גדולים בעולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#