איפה הכי כדאי לעבוד ב"סטארט־אפ ניישן"? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איפה הכי כדאי לעבוד ב"סטארט־אפ ניישן"?

באופן לא מפתיע חברת החשמל תופסת את המקום הראשון ברשימה

7תגובות

"האדם העובד במרכז", מסביר בחודשים האחרונים שר האוצר יאיר לפיד בראיונות בעיתונות ובפוסטים בפייסבוק. "אנחנו מגנים על העובדים", מחרה מחזיק אחריו ולפניו יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

יש דרכים רבות לבחון את הנעשה בשוק העבודה בישראל. עיתון זה ביקש להכניס בשנים האחרונות לשיח הישראלי הסתכלות על שוק העבודה כמחולק לשתי קבוצות עיקריות: המחוברים והלא מחוברים.

מוטי מילרוד

המחוברים הם אלה שהצליחו בזכות כישרון, קרבה משפחתית או פוליטית וכישורים מסוימים להתחבר לאחד ממוקדי הכוח במשק הישראלי: מונופול פרטי, מונופול ציבורי, חברה או גוף שנהנים מהגנה ממשלתית או מקרבה לאחד ממוקדי הכוח במגזר העסקי - או לעבוד עבור אחד הספקים המרובים שלהם. המחוברים נהנים לרוב מביטחון תעסוקתי נדיר בדמות קביעות ובחלק מהמקרים משכר כפול, משולש, מרובע או מחומש מהשכר הממוצע במשק. לחלקם סידורי פנסיה שאי אפשר למצוא בשאר המשק. ל-100 או 200 אלף מהם יש שילוב משולש: קביעות, שכר גבוה ופנסיה תקציבית, או שני מקורות הכנסה - ציבורי ופרטי.

הבלתי מחוברים הם אלה שנאלצים להיאבק בשוק החופשי, התחרותי, ללא קביעות ועם פנסיות התלויות בשוק ההון. הכישרוניים והמצליחים שבהם נהנים משכר גבוה, אבל רק אם הם מצדיקים מדי חודש את תרומתם לארגון. ברגע שהם נכשלים או נחלשים, הם נשלחים הביתה ועומדים מול שוק העבודה ורשתות ההגנה החברתיות החלשות.

ביטוי נוסף, חד ודוקר את העין למודל שוק העבודה הישראלי הוא הסקר השנתי של מגזין TheMarker על מקומות העבודה הטובים בישראל, המפורסם זו השנה השישית. במשך שנים הראינו כיצד רוב מקומות העבודה שכובשים את הטבלה שייכים למחוברים, לענפי משק לא תחרותיים, למונופולים, לקרטלים או לענפים שזוכים להגנה ממשלתית מכוח הלובי שלהם. הסברנו שברבים מהמקרים מקומות העבודה האלה "טובים", כי אפשר לגלגל בהם בקלות יחסית חלק מהעלויות על הצרכנים ומשלמי המסים. שאר מקומות העבודה הטובים בטבלה הם חברות רב־לאומיות, שמנוהלות, נשלטות ונמצאות בבעלות חברות זרות - בעיקר אמריקאיות.

השנה הדיכאון כפול: את המקום הראשון בדירוג מקומות העבודה הטובים בישראל כבשה חברת חשמל, שהדיחה את חברת אינטל, שבשנים קודמות התנחמנו בכך שהיא אמנם אמריקאית - אבל לפחות מעסיקה אלפי ישראלים.

השנה גם בולטת קריסת חברות הסלולר כמקומות עבודה אטרקטיביים, ללמדנו שהיכולת של החברות האלה למשוך עובדים היתה קיימת בעיקר כאשר הן היו קרטל שגילגל עלויות על הצרכנים האומללים. כשנכנסה התחרות, הן נהפכו למקומות עבודה פחות מושכים. ראו את הדירוג של הבנקים: מונופול חזק וחמסני עם עודפי כוח אדם אדירים, שמגלגל את עלויות העובדים המחוברים שלו על כלל הציבור בעמלות ובריביות יקרות.

אם שר האוצר ושר הכלכלה באמת מעוניינים במשק תחרותי שבמרכזו אדם עובד יצרני, הם צריכים לקבוע יעד - תוך 5-10 שנים, חצי מהחברות שהכי כדאי לעבוד בהן יהיו חברות תחרותיות, חדשניות ויצירתיות, שתחושת הערך, הגאווה והביטחון של עובדיהן נגזרת לא מהכוח שיש להן מול הצרכנים החלשים או משלמי המסים הלא מאורגנים והלא מיוצגים - אלא מכוח הצלחתן, חדשנותן, התרבות הארגונית שלהן והתחרותיות שלהן מול העולם.

אייל טואג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#