חוק הכיפות השלובות |

כך כבשו חובשי הכיפות את תיק אי.די.בי

את הנוכחות הגוברת של חובשי כיפות סרוגות בעולם העסקי רואים גם בתיק אי.די.בי, שבו נמצאים בעמדות מפתח משני צדי המתרס עורכי דין דתיים ■ האם נוצרה כאן קליקה משפטית חדשה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"חוק הכיפות השלובות", הידוע גם בשם "חוק הסרוגים השלובים", קובע ששני חובשי כיפה שאינם מכירים זה את זה תמיד יכירו לפחות דתי שלישי אחר. כוונת המחוקק האנונימי היתה לצייר את מערכת הקשרים המסועפת בתוך הביצה הדתית, שבה כולם מכירים את כולם.

במקרה של קונצרן אי.די.בי, שהסדרי החוב שלו נידונים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נראה שהחוק ההומוריסטי עובד לא רע, בהתחשב בשמות הבולטים מהציונות הדתית הנמצאים בעמדות מפתח: עוה"ד ליפא מאיר וצורי לביא מייצגים את אי.די.בי פיתוח; יואב ערמוני, מנכ"ל קופות הפנסיה הוותיקות גלעד, ועוזי דנינו, מנכ"ל אקסלנס, מייצגים את בעלי האג"ח; כונס הנכסים הרשמי ‏(הכנ"ר‏), פרופ' דוד האן, מפקח על התנהלות תיק אי.די.בי פיתוח; עו"ד חגי אולמן מונה להיות משקיף על חברת אי.די.בי פיתוח; ואייל גבאי משמש מומחה מיוחד מטעם בית המשפט להסדר החוב המתגבש בקונצרן.

אייל גבאיצילום: מוטי מילרוד

רשימת חובשי הכיפות הזו יכולה להתחרות אפילו בזו של לשכת ראש הממשלה, הגדושה בדתיים לאומיים. בין חלק מהאנשים האלה, כפי שיפורט בהמשך, יש רשתות של קשרים והיכרויות. מצד שני, פרשת אי.די.בי היא סיפור של מלחמה על כסף גדול, וסביר להניח שבהמשך הדרך יתגלו חיכוכים בין אנשים המייצגים אינטרסים שונים.

"רוב המילייה של בכירים בכלכלה הישראלית הם אנשים שמכירים מהצבא או מתנועת הנוער, וזה בולט עוד יותר בציונות הדתית", מסביר איש עסקים דתי. "כשפוגשים מישהו בחוגים האלה לא שואלים בן כמה אתה, אלא באיזה שבט בני עקיבא היית", מוסיף איש עסקים דתי אחר. "הרבה מהבכירים בעסקים או בפוליטיקה הם בוגרי בני עקיבא, בר אילן וישיבות תיכוניות מסוימות, וגם הילדים גדלים פחות או יותר באותם המוסדות. יש כאלה שאוהבים להיפגש בחגים, כמו בבוקר חג השבועות במניין של הרב לאו בכותל המערבי או באירועים אחרים, כמו פסטיבל הכלייזמרים בצפת".

לדברי רז קיל, איש תקשורת דתי המשמש כיועצו של שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט, הימצאותם של חובשי הכיפות בעמדות מפתח בתיק אי.די.בי היא ביטוי למגמה חדשה שבה גוברת ההשפעה של חובשי הכיפות הסרוגות בעולם העסקי. "חוק הדתיים השלובים אמנם קובע שכולם קשורים לכולם, אבל בעבר ההשפעה של הציבור הדתי היתה בולטת יותר במקומות כמו הצבא או ההתנחלויות", הוא אומר. "בשנים האחרונות רואים כניסה לעולם הכלכלי והעסקי הבכיר, תוך השתלבות בעולם החילוני, ולא היבדלות ממנו. המינויים של בנט ושל ניסן סלומיאנסקי כיו"ר ועדת הכספים מחזקים עוד יותר את המגמה הזו של השתלבות ורצון להשפיע על הכלכלה והחברה".

החממה של בר אילן

צורי לביאצילום: עופר וקנין

התהליך הזה הוא חלק ממגמה רחבה יותר של מאחזים הנתפסים על ידי הציונות הדתית - לא רק בצבא, אלא גם במקומות כמו התקשורת והפוליטיקה, במיוחד בזכות נסיקתו של בנט. בתיק אי.די.בי אפשר לזהות את הבולטות של חובשי הכיפות הסרוגות בקרב עורכי הדין, במה שנראה כקליקה משפטית חדשה - במיוחד בתחום הפירוקים.

מחוץ לאי.די.בי בולטים בתחום בכירים דתיים כגון עו"ד אביחי ורדי, ראש ענף הפירוקים בלשכת עורכי הדין, ועו"ד שלמה נס, שכבר זכה מזמן לכינוי "המפרק הלאומי" - המקושר היטב במגזר הדתי ומחוצה לו. אשתו של נס, ד"ר לאה נס, היא ח"כית לשעבר מטעם הליכוד ודמות דומיננטית בחוגים הפוליטיים של חובשי כיפה הקשורים לליכוד ולחוגי הימין. נס אמנם לא מעורב בתיק אי.די.בי, אבל לא מן הנמנע שהוא יצורף בהמשך הדרך, בהתאם להתפתחויות שיתרחשו.

מפרק בולט אחר הוא עו"ד רו"ח צבי יוכמן, שבשנים האחרונות עבר מעיסוק בפירוקים לעיסוק בהשקעות, דרך קרן סקיי. ליוכמן יש כיום מעורבות עמוקה באי.די.בי - הוא גם שותף בחברת אי.די.בי תיירות ועומד בראש החברה, וגם נושה של 
אי.די.בי, בעקבות הלוואה שנתנה הקרן לקונצרן. שותפו של יוכמן, פרופ' יצחק סוארי, אף נתן הערכות שווי לאי.די.בי תיירות.

"זה לא קורה רק בתחום הפירוקים: המעמד של חובשי הכיפות בקרב עורכי דין חזק מאוד, ואפשר למצוא אותם בכל מקום ופינה", אומר יועץ עסקי מהמגזר הדתי. "חלק גדול מהם הם בוגרי ישיבות. בישיבה אתה לומד לשנן, לומד את השקלא וטריא, את המשא ומתן. זה דבר מאוד מפולפל שבא לידי ביטוי גם במקצוע עריכת הדין".

באופן טבעי, חלק גדול מעורכי הדין האלה מגיעים מהחוג למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. "העובדה שאנשים דתיים בכלל ובוגרי בר אילן בפרט מעורבים במשרדים יוקרתיים אינה מפתיעה. הפקולטה בבר אילן מטפחת סטודנטים שנחטפים על ידי המשרדים המובילים בשוק", אומר דיקן הפקולטה פרופ' שחר ליפשיץ, בעצמו חובש כיפה. "בפרשת אי.די.בי יש נוכחות משמעותית של משרדים מובילים, ועל כן אין להתפלא על הנוכחות הרבה של בוגרי הפקולטה בפרשות ציבוריות שונות".

ליפשיץ מכיר היטב את אחד המעורבים המרכזיים בתיק אי.די.בי - פרופ' דוד האן, הכנ"ר, שעד לפני שנתיים היה עמיתו בסגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, מוסד שבו בילה האן כמעט את כל הקריירה שלו. לדברי ליפשיץ, הפקולטה הסכימה לוותר על שירותיו של האן לטובת כהונתו כאפוטרופוס הכללי, כחלק מהתפישה שלפיה על האקדמיה להירתם לטובת החברה.

עו"ד חגי אולמןצילום: ישראל הדרי

האן, 47, הוא אישיות מוערכת מאוד בקהילה המשפטית, ובאמתחתו גם ייחוס משפחתי וקשרים. אביו הוא אריה האן, שהיה מזכיר הכנסת וקודם לכן כיהן כמזכיר סיעת המפד"ל. האן האב הוא חבר ותיק של שר המשפטים לשעבר, עו"ד יעקב נאמן, מבעלי הרצוג פוקס נאמן ובעל קשרים עמוקים עם ראשי הממסד הפוליטי והעסקי. השניים מכירים מימי נעוריהם - שניהם גדלו בשבט יבנה של בני עקיבא בצפון תל אביב, ומאז שמרו על קשר. נאמן היה זה שמינה את האן הבן לתפקיד הכנ"ר, בעקבות המלצה של ועדת איתור. אמו של דוד האן היא ד"ר דינה האן, יו"ר תנועת האשה הדתית־לאומית אמונה, שהיתה מועמדת כמה פעמים לכנסת מטעם המפד"ל. האן היא מרצה לסטטיסטיקה וכלכלה שבשלב מסוים החליטה ללמוד משפטים, ומצאה את עצמה לצד בנה באותו מחזור לימודי משפטים בבר אילן.

דינה ואריה האן מתגוררים בשכונת קריית קריניצי ברמת גן. בשבת, אריה האן עשוי לפגוש בבית הכנסת את עו"ד ליפא מאיר, המייצג כאמור את אי.די.בי. פיתוח, אף הוא תושב השכונה. חבר טוב של האן הוא עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, שוועדות שונות שלה דנות בענייני אי.די.בי. השניים הכירו בנעוריהם בבני עקיבא.

האן אינו היחיד שמביא גאווה לפקולטה למשפטים בבר אילן. בעיתון האינטרנט של האוניברסיטה אפשר למצוא כותרת מהשבוע שעבר, המבשרת על כך ש"בוגר בר אילן, עו"ד חגי אולמן, מונה למשקיף על אי.די.בי של נוחי דנקנר". אולמן, 45, הוא שותף וראש מחלקת חדלות פירעון במשרד יהודה רווה ושות', שמונה לתפקיד משקיף מיוחד באי.די.בי פיתוח. בשנים האחרונות מינו אותו שופטים בבתי המשפט המחוזיים בתל אביב, בפתח תקוה ובירושלים לשלל תפקידים, שבהם הוא משמש כ"פקיד בית המשפט". בתפקידים אלה הוא פועל כמעין זרוע ארוכה של בית המשפט: מקבל הנחיות משופטים בנוגע לבדיקות שעליו לבצע בתיקי חדלות פירעון, מדווח לשופטים על הנעשה בחברות, חוקר את הסיבות לקריסתן ואת בעלי התפקידים, מאשר לחברות לבצע תשלומים ועסקות וכדומה.

עד לפרשה זו היה אולמן עורך דין אלמוני יחסית, שמוכר בעיקר בחוגי המשפטנים העוסקים בתחום הכינוסים והפירוקים. המינוי שלו לתפקיד משקיף מיוחד הפתיע מאוד את עורכי הדין הפעילים בתחום, שלא הבינו מהיכן צץ שמו של האיש. אולמן אמנם זוכה להערכה מצד עמיתיו, אך הוא לא נחשב לאחד מעורכי הדין הגדולים בתחום הפירוקים, ולפני הדיון לא נכלל באף אחת מבורסות השמות של מועמדים לקבלת תפקיד בתיק אי.די.בי. לכן היו כאלו שהעלו את תיאוריית "הדתיים השלובים", ושיערו שהאן הוא זה שהמליץ לשופט איתן אורנשטיין על מינוי אולמן. זאת, בהסתמך על כך שאולמן והאן למדו שניהם משפטים בבר אילן, על אף שהם למדו במחזורים שונים ‏(האן סיים ב-1993, אולמן ב-1997‏). עם זאת, מבירורים שערך Markerweek עולה ששמו של אולמן לא עלה בשיחות הקשורות לתיק בין הכנ"ר לבין השופט.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "אנחנו לא מתייחסים לעניין זה". מדוברות הנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "אין זה נכון שהשופט אורנשטיין דיבר עם הכונס הרשמי על מינויו של אולמן כמשקיף. השיחה שהתקיימה נגעה להתייצבותו של הכנ"ר בדיון".

המשרד שבו אולמן עובד, אגב, הוא צומת מעניין של קשרים בפני עצמו. יהודה רווה, ראש המשרד, הוא אחד הפרקליטים המקושרים בישראל, ובין חבריו אפשר למצוא גם את ראש הממשלה ורעייתו.

עו"ד ליפא מאיר
עו"ד ליפא מאירצילום: תומר אפלבאום

הנושים הדתיים של דנקנר

הגורם המשמעותי השלישי בתיק אי.די.בי הוא אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הקודמת, המשמש כמומחה מטעם בית המשפט לעניין ההסדר המתגבש בחברות אי.די.בי פיתוח ואי.די.בי אחזקות. גבאי מקורב למנהיג הבית היהודי, נפתלי בנט: גבאי היה אחד ממנהלי המשא ומתן הקואליציוני מטעם הבית היהודי, וסייע לבנט בימיו הראשונים במשרד הכלכלה והמסחר. בתחומי אחריותו של בנט יש לא מעט החלטות הקשורות לאי.די.בי, והוא הצהיר לא פעם על כוונתו לטפל ביסודיות בבעיית הריכוזיות במשק והפירמידות. בנט עומד גם בראש ועדת השרים להפחתת יוקר המחיה.

עצם התפקיד של מומחה מטעם בית המשפט, מקורו בחוק חדש יחסית - חוק התספורות שנחקק בספטמבר האחרון. בהתאם לחוק זה גבאי מונה להיות מומחה לעניין ההסדר המתגבש באי.די.בי אחזקות כבר לפני כמה שבועות. מי שדחף למינוי זה היה יואב ערמוני, מנכ"ל קרן הפנסיה גלעד, החבר בנציגות מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות.

בצד השני של המתרס ניצב משרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', ושני נציגיו הבכירים - המייסד ליפא מאיר ומספר 2 במשרד, עו"ד צורי לביא, המייצגים את אי.די.בי פיתוח. בברנז'ה המשפטית יש כאלה המכנים את מאיר, עורך דין עם ותק רב, "רם כספי של הציונות הדתית", בשל קשריו הענפים בשוק ההון ובפוליטיקה עם גורמים שונים מהציונות הדתית. מאיר נחשב מקורב לפוליטיקאים מהגוורדיה הוותיקה של המפד"ל ‏(שהתמזגה לבית היהודי‏) כגון זבולון אורלב ושאול יהלום, שכבר פרשו מהפוליטיקה, וניסן סלומיאנסקי, נציג אותו הדור, שמכהן כיום כיו"ר ועדת הכספים מטעם הבית היהודי. מאיר ויהלום גדלו יחד בבני עקיבא - הם היו חניכים באותה שכבת גיל בסניף מרכז תל אביב. סלומיאנסקי, המבוגר מהם בשנה, היה פעיל בבני עקיבא ברמת גן השכנה.

יהלום עומד כיום בראש קרן הפנסיה גלעד, החברה כאמור בנציגות האג"ח של אי.די.בי אחזקות. זה לא הקשר היחיד של קרן גלעד למשרד ליפא מאיר: קרן הפנסיה הסתייעה בשירותי המשרד בעניינים שונים הקשורים להתנהלות מול משרד האוצר. באחד המקרים עבד המנכ"ל יואב ערמוני באופן צמוד עם צורי לביא. אשתו של לביא היא הח"כית הטרייה ד"ר עליזה לביא מטעם יש עתיד. צורי לביא אף חתם ערבות לחובות המפלגה לפני הבחירות.

עוד לפני בחירתה לכנסת היתה לביא אשת ציבור בעלת השפעה רבה בסוגיות של חברה, פמיניזם ותקשורת. לביא היתה מרצה לתקשורת והגישה תוכניות בענייני יהדות וחברה, והיתה חברה במועצת הרשות השנייה, לצד פעילות במגוון ארגונים ציבוריים. בתחילת דרכה היתה לביא פעילה במפד"ל.

כח"כית לביא היא יו"ר הוועדה למעמד האשה וחברה בוועדת הכספים. היא אף נכחה בדיון מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הכספים בכנסת, בראשותו של סלומיאנסקי, על הסדרי החוב בין הבנקים לבין אי.די.בי. כשנחשף העניין ב-TheMarker היא אמרה בתגובה שנכחה בדיון כמה דקות בלבד, וכי "בשלב שבו נכחתי בדיון כלל לא עלו נושאים שקשורים לעבודתו של בן זוגי. אתייעץ על כך עם היועץ המשפטי של הכנסת, כפי שאני נוהגת לעשות".

מאחורי השמות הגדולים ומארג הקשרים ביניהם נמצא הציבור הדתי עצמו, פנסיונרים ושכירים שבסך הכל רוצים להבטיח שכספי הפנסיה שלהם לא ייבלעו בחובות האדירים של אי.די.בי. ציבור זה מיוצג בכלל כספי הציבור שהשקיעו הגופים המוסדיים בקונצרן, אבל מלבד זאת ישנם גם 18 אלף עמיתים החברים בקרן הפנסיה הוותיקה גלעד. קרן הפנסיה הזו הוקמה בשנות ה-50 כקרן פנסיה של מורים דתיים, שבהמשך הצטרפו אליה עובדים דתיים ממקומות כגון אוניברסיטת בר אילן, בני עקיבא, תנועת אמונה, בנק מזרחי טפחות וקיבוצים דתיים.

במשך השנים הקרן התנהלה בשמרנות ובזהירות, וכיום יש לה עודף של 100 מיליון שקל. מנגד, קבוצת אי.די.בי. חייבת לקרן 350 מיליון שקל, שהושקעו בקומות השונות של פירימידת אי.די.בי - רובם בשנים הראשונות לשליטתו של דנקנר באי.די.בי.

סביר להניח שרבים מאותם אלפי עמיתים - כ-4,000 מהם כבר גמלאים - מכירים באופן אישי, או דרך צדדים שלישיים, את המעורבים חובשי הכיפה בתיק אי.די.בי או את ילדיהם. לדברי יואב ערמוני, מנכ"ל הקרן, העמיתים עוקבים מקרוב אחר גורל כספי הפנסיה שלהם. "החברים גאים מאוד בכך שגלעד התנהלה כל השנים באחריות", הוא אומר. "בשבועות האחרונים הם מתקשרים אלי, מתעניינים במה שקורה ונותנים לי את כל הגיבוי למאבק. הם אומרים לי שצריך להמשיך להילחם, ולדאוג שהקרן תקבל כמה שיותר כסף בחזרה".

דוד האן, כונס הנכסים הרשמיצילום: עופר וקנין

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker