הפצצה המתקתקת של המילואימניקים: לא מתגייסים בשביל כסף, אבל בלי כסף לא נתגייס - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפצצה המתקתקת של המילואימניקים: לא מתגייסים בשביל כסף, אבל בלי כסף לא נתגייס

"דור המפקדים הבא כבר ידיר את עצמו ממילואים, פשוט בגלל חוסר היכולת לעמוד בכך כלכלית" ■ "התופעה הזו עלולה להגיע למימדים של קטסטרופה, כי בתחרות בין הפרנסה למילואים - הצעירים בוחרים בפרנסה"

150תגובות

המעבר תמיד חד וקשה לעיכול. יום אחד אתה עסוק בלהטוט המטורף בין העבודה, הבית והילדים, מנסה לגרד עוד כמה דקות שיאפשרו לך לעמוד בדדליין ועדיין להספיק להוציא את הילדים מהגן. מיד אחר כך הסעות לחוגים, קניות, עוד טלפון מהעבודה, קצת תשומת לב לילד. לענות על מיילים. לחסל את הכלים של ארוחת הערב. סיפור לפני השינה. חיפוש נואש באמצע הלילה אחר המדים והנעליים הצבאיות כדי לסדר את התיק לצבא, רק כדי ששוב תשכח מרוב לחץ את המגבת וכפכפי האצבע.

ואז פתאום - הפוגה. אתה זרוק על החול באמצע שום מקום, עסוק בלהרכיב מהתיקים האישיים ומהציוד הצבאי משענת נוחה לראש, ומנסה לברר איפה השק"ם ומתי הוא נפתח. הקליטה בטלפון הסלולרי לא משהו, וממילא אין איפה לטעון אותו. הדבר המרכזי שאתה עושה הוא לחכות. לפקודת התרגיל, לאפסנאי, לטיולית , לג'יפ שייצא מהמוסך - לא תמיד ברור למה. עשרות חיילים שרועים או יושבים: עובדי בנק שרק אתמול ספרו כמה דקות עברו מאז שהחתימו כרטיס, אנשי היי־טק שהגיעו הישר מהמרוץ להוצאת גרסה חדשה לתוכנה, ועצמאים שניצבים ביום־יום מול רשימת מטלות אינסופית. הזמן עצר מלכת עבור כולם. הם מחכים.

הפער הזה, בין היעילות וניצול הזמן בשוק הפרטי לבין המשמעות האחרת שמקבל מושג הזמן במערכת הצבאית, עשוי להטעות ולתת תחושה ששירות המילואים הוא מוסד אנכרוניסטי ובזבזני שאבד עליו הכלח. מי שמחזיק בדעה זו יכול היה לגבות אותה עם הפרסומים בתחילת השבוע, שלפיהם צה"ל רוצה לשחרר עשרות אלפי חיילי מילואים מהשירות - לאור העובדה שמתוך מאות אלפי מילואימניקים רשומים, כ-150 אלף כלל לא מתייצבים.

אלא שבפועל, השנים האחרונות הוכיחו את ההפך. בכל אחד משלושת העימותים הצבאיים המרכזיים של ישראל בשבע השנים האחרונות - מלחמת לבנון השנייה, מבצע "עופרת יצוקה" ומבצע "עמוד ענן" - גויסו 80-30 אלף מילואימניקים, אף שעימותים אלה אפילו לא היו מלחמה כוללת נגד צבא סדיר של מדינה אחרת. 70% מכוח האדם של צה"ל הם חיילי מילואים, וכפי שמגדיר זאת תא"ל במיל' שוקי בן ענת, עד לפני שלושה חודשים קצין המילואים הראשי, "צה"ל עדיין לא מזיז הילוך בלי המילואים. מערך המילואים תמיד יהיה נחוץ להכרעה, גם בעימות בעצימות נמוכה. תמיד יהיה צורך, שעוד יחמיר, במערך שיכול להגיע במהירות ברגע הקריאה. מדינה שאין לה יכולת לעמוד בזמן הכרעה צריכה להיות מסוגלת להעמיד את מרבית הכוח שלה באופן מיידי".

סקרי המוטיווציה ושביעות הרצון בקרב המילואימניקים שמפרסם הצבא מציגים תמונה מעורבת: 67% מהמילואימניקים הביעו עמדות חיוביות לגבי השירות ויחידות המילואים שלהם לעומת 72% לפני עשור, אך 84% מהמילואימניקים הצהירו כי ימשיכו להתייצב לשירות, לעומת 78% לפני עשר שנים. אלא שבן ענת מודאג: לא מהסקרים, אלא ממה שהוא ראה בשטח בארבע השנים שבהן היה אחראי על מערך המילואים. לדבריו, הוא רואה לנגד עיניו כיצד המערך צולע לתוך משבר גדול.

"נחכה עוד שנה ועוד שנה, ובעוד חמש שנים נתעורר מול בעיה, כשהמ"פים של היום ייהפכו למג"דים", אומר בן ענת. "תהליך השחיקה בהתייצבות למילואים נמשך. כרגע מערך המילואים עדיין עונה על דרישות הצבא, אבל דור המפקדים הבא כבר ידיר את עצמו ממילואים, פשוט בגלל חוסר היכולת לעמוד בכך כלכלית. בדור ה-Y וה-Z ‏(ילידי שנות ה-90 והלאה, ח"ע‏) התופעה הזו עלולה להגיע לממדים של קטסטרופה, וזה לא כי הם רעים, אלא כי אין להם שום יכולת להתמודד עם המילואים מבחינה כלכלית. כשהדור הזה מתמודד עם התחרות בין הפרנסה למילואים - הוא בוחר בפרנסה.

"הייתי בישוב בשם כידה בשומרון, שכולם בו משרתים במילואים או בסדיר, שבשעת חירום כל הגברים נעלמים. שאלתי את אשתו של אחד מהנוכחים מה דעתה על זה שבעלה ילך להיות מג"ד מילואים. אז היא אמרה לי: 'הוא לא הולך', והסבירה: 'קשה לי עם זה שהוא לוקח את האוטו ונוסע למילואים ולא מקבל החזרי נסיעות, ואני צריכה לשלם עוד מכל דלק על זה שהוא יגיע לבסיס. וקשה לי עם זה שכשהוא לוקח את האוטו אני מאבדת את העצמאות והיכולת להסיע את הילד למרפאה. קשה לי עם זה שהוא נעלם ולא בא לאסיפות הורים. אבל על כל זה הייתי מתגברת. רק שאם הוא יהיה מובטל עכשיו שנה מפני שהוא עושה מילואים - מבחינתי הוא לא הולך להיות מג"ד'. מי שיחליט אם יהיה לך מג"ד מילואים זה לא אתה, אלא אשתו. התא המשפחתי קובע את היכולות אפילו במגזר הדתי.

הבעיה העיקרית היא בשלד המפקדים של הדור הבא. משיחות עם גורמים בצבא עולה כי כבר כיום 12% מהמג"דים נמצאים בתפקיד כמינוי משני - כלומר הם אנשי סדיר, שבנוסף לתפקיד הרגיל בסדיר עושים תפקיד של מג"ד במילואים - והתופעה הזו גולשת לכיוון תפקידים זוטרים יותר. "הסיבה לכך שחסרים 12% מהמג"דים היא שהמילואימניקים לא יוצאים לרחובות להפגין, הם פשוט מדירים את עצמם", אומר בן ענת. "במערך המילואים רואים את זה רק דרך הרגליים. תשאל את המפקדים בשטח ותשמע שפחות ופחות אנשים באים. יותר קשה למצוא מ"פים, והקדנציות שלהם מתקצרות.

"ב-2009 היה שיעור האבטלה בקרב המג"דים והמ"פים 8.5% - ומדובר באנשים שווידאתי שלא עבדו חצי שנה. השיעור הזה היה גבוה משיעור האבטלה הכללי דאז, שהיה 6%-7%. באתי עם הנתונים למשרד האוצר, ושם אמרו לי 'מה אתה רוצה, הם לא רשומים כמובטלים'. חוכמה גדולה. תראה לי מג"ד שילך ללשכה לחתום אבטלה?

"הפרופיל של עולם המילואים הוא קבוצה קטנה של אזרחים שלוקחת על עצמה, מתוך הכרה, חובה שרבים אחרים לא לוקחים על עצמם. אני טוען שהמדינה צריכה לתגמל אותם. הלכתי עם זה לראש הממשלה. נתנו לי חמש דקות אתו, נשארתי אצלו 35 דקות. אחר כך אמרו לי שתוך 30 יום יחזירו לי תשובה. עברו מאז שלוש שנים".

תומר אפלבאום

"יורקים לך בפרצוף"

באמצע אפריל, מעט לפני ל"ג בעומר, התעוררה סערה ציבורית כשנודע כי הצבא שינה את אופן התגמול הנוסף לחיילי המילואים וקיצץ אותו בשליש. הסיבה לכך היתה מבצע "עמוד ענן", שהגדיל משמעותית את מספר ימי המילואים שנעשו השנה ואת מספר החיילים הזכאים לתגמול - והותיר את הצבא עם מחסור של 60 מיליון שקל. הסערה שהתעוררה הביאה לכך שהכסף המבוקש נמצא.

אבל לרבים מהמילואימניקים נשאר טעם רע. "מה זה 60 מיליון שקל? זה כנף של מטוס", אומר סרן ב', שסיים החודש שירות מילואים בן שלושה שבועות ביחידת שדה. "כשאתה בא לעשות מילואים אתה לא חושב על הכסף, אבל הקיצוץ הזה ביטא את היחס - את זה שיורקים לך בפרצוף על כך שאתה מתנדב ועושה הכל בשביל המדינה. אתה הרי מצפה בסך הכל ליחס הוגן והולם, ומקצצים לך שבוע לפני שאתה אמור לקבל את הכסף מהמדינה. זה לא היה הקטע הכספי: זה היה עלבון מכך שדווקא עליך חוסכים. אנחנו מדברים פה על ערך שמידרדר משנה לשנה ומעשור לעשור, כאילו שהמדינה והחברה רוצות למחוק את מה שנקרא מילואים".

מעניין שקיצוץ התגמול הזה, שעליו יצא קצפם של המילואימניקים, נבע דווקא מניסיון שנעשה לפני חמש שנים להתמודד עם בעיית הקיפוח של מערך המילואים. ב-2008 נכנס לתוקף חוק המילואים, שהגביל את מספר ימי המילואים שאליהם אפשר לזמן את המשרתים ושיפר את התנאים הכספיים שלהם: החוק הביא להעלאת את שכר המינימום המשולם ליום מילואים, הגדיר סוגים חדשים של תגמול על מספרים מסוימים של ימי מילואים, והעניק למשרתים הטבות שונות.

תוספת התגמול המשמעותית ביותר היתה זו שהוגדרה כ"תגמול הנוסף". תגמול זה, בגובה של עד 2 נקודות זיכוי במס, מגיע מרשות המסים ומוענק לפי הגדרות הצבא לחיילי מילואים ששירתו יותר ממספר ימים מסוים. בשנים קודמות הגיע הסכום המרבי של המענק ל-3,870 שקל לחיילים ששירתו יותר מ-20 יום ו-5,160 שקל לחיילים ששירתו יותר מ-37 יום. זאת עד למחסור שנוצר השנה אחרי מבצע "עמוד ענן".

אלון רון

החוק נולד לאחר שבצה"ל הבינו כי מערך המילואים נמצא במשבר. משיחות עם חיילים שנחשפו לנתונים עולה כי פחות מ-4% מהגברים בין גיל 18 ל-40 נרתמים למילואים. רק 8% מהאוכלוסיה בגילי 40-21 ששירתה שירות סדיר עושה יותר מ-10 ימי מילואים בשנה, ורק 3% עושים יותר מ-20 יום בשנה. ההתפלגות הזו לא נובעת מהחלטה של צה"ל, אלא מהחיילים, שפשוט מדירים עצמם ממילואים.

אבל חמש שנים אחרי שעבר חוק המילואים, אפשר לומר כי הוא לא שינה את המגמה. המילואימניקים ממשיכים לחפש את הדרך החוצה ולא מתנדבים בהמוניהם לשירות. האווירה ביחידות המילואים כיום היא אווירה של השלמה. גאוות היחידה של המשרתים היא על כך שהם הפראיירים האחרונים במדינה שנותרו עם ערכים, וסוחבים את כל היתר על גבם. לא נותר אפילו כעס על הרוב המכריע של האזרחים שלא משרת, כי אם הבנה מלאה לעמיתים ליחידה שפורשים ומוצאים את הדרך החוצה מן השירות בתירוץ זה או אחר. התוצאה היא שהשורות מידללות, ומשנה לשנה קשה יותר לגייס חיילים, מ"פים ומג"דים.

עם זאת, בשיחות עם מילואימניקים אפשר לראות כי התגמול המוגבר דווקא מושך לשירות אוכלוסיות מסוימות. "מאז כניסת המענק החבר'ה הצעירים, שתמיד עשו חישובים וניסו לקצץ את ימי המילואים, מתחילים לוודא שהם מגיעים לסך ימי המילואים שיאפשר להם לקבל מענק", אומר חיים הר זהב, רס"ר בפלוגת חי"ר במילואים. "לאדם צעיר, בונוס של 5,000 שקל או 2,500 שקל זה הרבה כסף. זה משמעותי ונותן להם מוטיווציה. הציניקנים הזקנים אומרים שלא באים למילואים בשביל כסף, אבל בתקופה שלהם כל הבניין היה במילואים - והיום אף אחד לא עושה מילואים. כך שהבונוס כן נותן מוטיווציה לעשות עוד ימים.

"בשטח אתה רואה הרבה חבר'ה צעירים במילואים. היום הגדוד שלי הוא גדוד של ילדים: ירדנו מגיל ממוצע של 31 לגיל ממוצע של 26. פתאום זה שווה לצעירים, כי הם מקבלים את הבונוס בשנה הבאה. אסור לטעות - חייל שבא למילואים תמיד בא מהסיבות הנכונות. מדובר באנשים טובים, מלח הארץ. אבל הכסף הזה מפלפל את מלח הארץ".

לבנות מערך של תמיכה במשפחות

ברוב השיחות עם מילואימניקים, כמו גם עם גורמים בתחום, עולה הדיסוננס שבו שרויים כולם - מצד אחד רצון להגדיל את התגמול למשרתים, מצד שני צורך להדגיש כי הם לא מגיעים בגלל הכסף. כפי שאומר סרן ב', "במילואים האחרונים התקשרו אלי ולמג"ד הרבה מנהלים מחברות היי־טק כדי לשחרר את העובדים שלהם משירות. הם מכריחים את החיילים להגיש בקשה לקיצור או לדחיית השירות. אבל אלה שכן מגיעים למילואים יאכלו את כל הצפרדעים וימשיכו הלאה, ורוב האנשים ימשיכו לבוא גם אם יורידו להם 600-500 שקל מהתגמול".

"ההחלטה לתגמל יותר יוצרת בעיה ערכית", אומר רס"ן ש', המפקד על יחידת שדה שנים ארוכות. "וזה לא מה שמשפיע. הדוגמה הכי טובה היא שבסוף אימון אנחנו תמיד שואלים אנשים אם הם רוצים לשרת עוד שבועיים כדי להחזיר את הכלים לכשירות - וליהנות מהתגמול המיוחד על ימי מילואים. הרוב לא קופצים על זה, רק אלה שהם בין עבודות, צעירים, סטודנטים ומובטלים".

תומר אפלבאום

הרעיון להגדיל את התגמול למשרתי המילואים מעלה מיד השוואה בין צבא המילואים הישראלי - הוא צבא העם - לצבאות מקצועיים ברחבי העולם. "אם נשווה את המצב בישראל לנוסחה האמריקאית של מערך מילואים מקצועי, נראה שבארה"ב שירות המילואים נעשה בצורה של חוזה בין המתנדב למדינה, שנחתם לתקופה של חמש שנים", אומר בן ענת. "במשך ארבע שנים הם עושים מדי שנה חודש מילואים, ובשנה החמישית הם מגויסים לשנה בתנאי קבע מלאים. המשמעות הכלכלית היא שאם אתה מורה בניו ג'רזי שמקבל 2,800 דולר בחודש ובמקביל אתה רס"ן במארינס, אחרי ארבע שנים יש שנה שבה אתה מקבל 15 אלף דולר בחודש, שמסדרים לך את החיים.

"כשהצגתי את הבעיות שלנו למקביל האמריקאי שלי הוא אמר: 'אבל זה מובן מאליו'. בשיחות אתו הוא הודה בפני: '80% מהחבר'ה אצלנו באים בשביל הכסף'. 30% מהמערך האמריקאי בשיטה הזו הם מקסיקאים שבאו למילואים בשביל לקבל גרין קארד. הם אומרים 'אני יודע שאני יכול לחזור מאפגניסטן לבית הקברות הצבאי, אבל זה הסיכון המקצועי'. המורה מניו ג'רזי יודע שבזכות המילואים הוא יכול לקנות בית וביטוח בריאות לכל החיים, ובנוסף הוא מקדם את המעמד החברתי שלו. דעת הקהל האמריקאית אולי לא אוהבת את מה שהמדינה עושה במקומות כמו אפגניסטן ועירק, אבל תומכת במשרתים. הסתובבתי פעם בחנות בלונג איילנד, ושמעתי ברמקול שכורזים שם 'אם יש פה אנשי מילואים, ההנהלה רוצה לתת לכם 10% הנחה על מחיר הקנייה'. את זה אני רוצה לשמוע גם פה".

אז המודל האמריקאי יכול להיות פתרון.

"זה לא פתרון. הפתרון הוא חיזוק מה שנשאר מצבא העם במודל הנוכחי, תוך תמיכה בכלכלה ובפרנסה. אם נגיע למצב שלהם נראה שהצבא גולש לאוכלוסיה שנמצאת בפריפריה הכלכלית וגם הרעיונית. שני שלישים מהצבא הישראלי הם דתיים שבאים לבטא את עצמם דרך השירות הצבאי. במתכונת האמריקאית אחוזים ניכרים מהאוכלוסיה לא יגיעו למילואים, כי הם יגידו לעצמם 'אם אני מרוויח יותר כסף - אני כבר אחליט לעצמי על מה אני נלחם ועל מה לא'".

אם התגמול יהיה כסף גדול, אולי הם כן יבואו.

"לא נגיע לתגמול שהוא כסף גדול".

הגדלת התגמולים למילואימניקים עשויה להגדיר באופן ברור עוד יותר את חתך האוכלוסיה המתייצב - צעירים הזקוקים לכסף, מובטלים, ובאופן כללי אוכלוסיה חלשה יותר כלכלית. התוצאה שרבים חוששים ממנה היא מחיר פוליטי שונה שתציב המערכת השלטונית לדם החיילים.

ח"כ עפר שלח, שחקר את הנושא ואף פירסם את הספר "המגש והכסף: מדוע דרושה מהפכה בצה"ל", סבור כי הכיוון של הביצה והתרנגולת דווקא הפוך. "ההתרחקות של העם משירות אינה תוצאה של החוק. המחשבה מאחורי הבונוס היתה שהאוכלוסיה שמשרתת במילואים הולכת וקטנה בגלל צורכי הצבא שמצטמצמים, ומכיון שהאוכלוסיה קטנה והמילואים הם כבר לא נחלת הכלל - התחילו לדבר עליהם לא כעל ערך משותף אלא כעל נטל, והדרך לפצות על הנטל הזה היא כספית. חוק המילואים לא יכול לפתור את הבעיה. הבעיה היא שצורכי הביטחון של ישראל, צורכיה הכלכליים והשינויים החברתיים והדמוגרפיים מרחיקים את צה"ל ממודל צבא העם, והשאלה היחידה היא אם נמשיך להתעלם מזה או לא. השאלה היא אם להמשיך לומר 'כולם משרתים בצבא', כשכולם יודעים שכולם לא משרתים".

כשמדובר בתגמול, בן ענת לא מדבר דווקא על מענקים ישירים, כי אם על תמיכה עקיפה. "המדינה חייבת לתמוך ביכולת לעשות מילואים. היו לי כל כך הרבה מקרים שבהם מג"דים הגיעו לצבא עם בעיות תעסוקה ופשוט לא הבינו אותם. לא הבינו שיש פה בן אדם שצריך להסביר לבוס שלו שהוא קיבל זימון למילואים, ואת הבוס הזה לא מעניין שהוא מוביל גדוד של 500 איש. מבחינת הבוס יש עכשיו פרויקט בחברה, והאמירה הכלכלית שלו לשכיר - גם אם הוא מג"ד מילואים - ברורה: 'אתה צריך להיות זמין עבורי 24/7. אם אתה חסר אני אמדוד אותך לא לפי האיכות שלך כעובד, אלא לפי היעדרותך'.

"יום מילואים לא מתוגמל בהתאם לערך הכלכלי שלו. מפצים את המעסיק בהתאם למשכורת, אבל הערך כולל עוד הפסדים של מקום העבודה מההיעדרות. צריך, לדוגמה, לתת למעסיקים שיש להם מילואימניקים קדימות בגישה למכרזים של המדינה. המדינה צריכה לבוא לנשות המשרתים ולומר להן, למשל, 'אם בעלך במילואים, את יכולה להגיע שעה מאוחר יותר לעבודה'. זה יעלה את התפוקה וייתן הרגשה טובה לאנשים. הצענו למשל הקלה של 5% בארנונה, צעדים שאומרים: אתה עושה מילואים אז יהיה לך קל יותר. אז אמרו לי באוצר - 'אבל רוב המועצות נתמכות תקציבית'. הלכתי לראשי המועצות ושם אמרו לי 'גם אם המועצה שלי נתמכת, אני אקדם את זה, כי אני רוצה להביא אלי בדרך הזו יותר מילואימניקים. אני רוצה את זה כי זו אוכלוסיה שמשלמת מסים'. תן לאיש מילואים נקודות זכות בדיור למשתכן לפי כמות ימי המילואים שצבר. תראה לו שהמדינה תומכת בו מכל הכיוונים".

"הבזבוזים הם רק בסדיר"

כסף הוא בעיה משמעותית בצבא בימים אלה. מערכת הביטחון כולה רוחשת כעת, כמו כל ארגון שעובדיו היו מגלים ששיעור ניכר מהם יפוטר בשנים הקרובות. זו המשמעות של הידיעות על כך ש-4,000 תקנים של אנשי קבע ייגרעו מן השירות בשנים הקרובות.

המילואימניקים אולי זולים מאנשי הקבע, אבל יקרים יותר מהחיילים הסדירים. בשנתיים האחרונות החליטה מפקדת זרוע היבשה, לדוגמה, לבטל את השימוש בשתי פלוגות של אנשי מילואים שהועסקו בעבודות על כלי הנדסה כבדים, ולגייס במקומן חיילים סדירים. "הספיק לנו. להחזיק את המילואימניקים היה יקר מדי ומסורבל מדי, חיילי סדיר זולים יותר. וזה עוד לפני שמוסיפים את כאב הראש של גיוס חיילי מילואים והכשרתם מחדש בכל פעם", אומר איש קבע שהיה מעורב בהחלטה.

צה"ל צורך כיום כ-2.25 מיליון ימי מילואים בשנה. העלות העודפת של חייל מילואים על חייל סדיר היא כ-500 שקל בממוצע ליום. עם זאת, מעבר לתוספת זו, המסתכמת במעט יותר ממיליארד שקל בשנה, אין דרך להעריך כמה עולה לנו מערך המילואים. הצבא לא משחרר את הנתונים.

"תקציב המילואים לא צבוע בצבע נפרד משאר תקציב צה"ל", אומר עלה מיקנובסקי מהעמותה למען משרתי המילואים. "הבעיה היא שזה הופך אותנו ל'קופה הקטנה' של צה"ל, כי זה כסף נזיל, שנועד להוצאה שאפשר לשנות - בעוד שרוב התקציב הצה"לי קשיח. מה שנשאר הוא לגנוב מהקופה הקטנה. אז כמילואימניק יגייסו אותך לפחות ימים, ויורידו את התקן של ימי מילואים שמקצים לך אחזקת קו כדי שלא תפצל את השירות. התוצאה היא שאנחנו רואים בשנים האחרונות מג"דים שמגיעים לכנסת ומתלוננים שלא נותנים להם להתאמן. אנחנו מבקשים שיצבעו את התקציב שמוקצה למילואים ויהפכו אותו להוצאה קבועה".

מי ששירת במילואים בעשורים האחרונים יודע כי מערך המילואים שינה את הגישה בכל הקשור לחיסכון. ימי המילואים נהפכו למצרך יקר מבחינת המערכת, שסופרת אותם במשורה ומשתדלת שלא לזמן חיילים מעבר למינימום הנדרש - מה שלעתים גורם למילואימניקים לחוש שחוסכים על חשבון רווחתם. כפי שאומר רס"ן ש': "אם יש לך 100 חיילי מילואים מגויסים ואתה צריך לתת לכולם שלושה ימים בבית בתוך שירות של שלושה שבועות, תקבל עבורם 300 ימי חופשה ועוד 15%. רק שבחישוב הזה, למשל, יום ההגעה לבסיס ויום היציאה מהבסיס הם ימי מילואים מלאים. החיסכון הוא עד רמת הקמצנות. כשמדובר בתעסוקות אתה מגיע ל-25 יום, ועל כל יום בבית מעבר ליציאה של 72 שעות עושים לך פרצופים".

"המקום שבו הקיצוצים בצה"ל הם הכי כואבים והכי פחות נראים לעין זה במערך המילואים", אומר אבי סייג, יו"ר העמותה למען משרתי המילואים. "החיסכון הגדול נעשה על ימי האימונים של היחידות. אנחנו מתאמנים מעט מאוד".

על הרקע הזה, מרבית המילואימניקים מביטים בביקורת גדולה על הבזבוז בצבא הסדיר. "במילואים רוב המערך הוא לוחם", אומר סא"ל ש', המשרת במילואים בחיל התותחנים. "אין היום עובדי רס"ר במילואים ולא מזמנים סתם אנשים. הבזבוז נמצא בסדיר. לך לקניון עזריאלי בצהריים ותראה את החיילים הסדירים, ששייכים למפקדות ולגופים לא לוחמים".

"תגיע למטה השירות ותראה כמה פקידות יש שם, שלא צריך אותן", אומר על כך בן ענת. "כל עוד החייל הסדיר זול כל כך, לצבא אין סיבה לא לקחת אותו. מדובר בעובדים שאין בעיה להכשיר תוך חודש, ונשארים אצלך אחר כך עוד שנה וחצי. אם היה צריך לשלם את המחיר האמיתי שלהם אני לא יודע אם היו לוקחים אותם. ביום שבו צה"ל יצטרך להפעיל עשרות אלפי חיילים סדירים במשכורת מינימום, העסק הזה ישתנה. אני רואה היום שהצבא הסדיר רץ להשקעה בכל מיני גאדג'טים, ופחות באימונים. לא בטוח שהמדינה צריכה את הצעצוע האחרון בהרבה פרויקטים. בנוסף, הרבה פעמים החישובים במערכת הביטחון הם מגמתיים. לעתים קרובות קשה לי להבין למה שעת מנוע של טנק עולה את המחיר שבו היא מוצגת, ומצד שני באימוני מילואים עברו לאימון פעם בשלוש שנים".

"בצבא לא מבינים מילואימניקית"

הצד השני של התגמול הכלכלי נמצא כנראה בבחינה מעמיקה של מערך המילואים לאיתור מוקדים של בזבוז, שעדיין קיימים. חיילי גדוד תותחנים במילואים, למשל, נאלצו באחרונה להישאר בבסיס לאחר שירות מפרך בן שלושה שבועות בגלל מפקד בכיר, שהחליט שחשוב לו לבצע טקס מסכם - שבו שם היחידה שלהם ייכתב באמצעות הכלים שיסודרו בצורת אותיות בשטח. במשך זמן הכנת הטקס, שנמשך שעות, המנועים של הכלים המשיכו לפעול.

"אתמול התקשרו לגייס אותי לתרגיל מכין לקראת תרגיל חטיבה", מציג הר זהב דוגמה אחרת. "אני נדרש לגייס 60 ימי מילואים לטובת שמירות בצאלים. ריבונו של עולם, הולכים לגייס חמישה חיילים ל-12 יום לטובת שמירה בסיסית? אין חייל בסדיר שיודע לעשות את זה? הצבא לא למד לחסוך ימי מילואים. הוא למד לומר שהוא חוסך ימי מילואים".

גם חוק המילואים מ-2008, שהגביל באופן חריף את התעסוקות המבצעיות ואת כמות ימי המילואים שיעשו מילואימניקים, לא תמיד נאכף - אלא נעקף בהוראות מיוחדות למיניהן. "אחת לכמה חודשים הצבא מבקש שיאפשרו לו לקרוא לחיילים שיגיעו לשירות מילואים מעבר למה שהחוק מאשר, ואנחנו אומרים להם - לא ייתכן שהחוק התקבל ב-2008 ולא דאגתם לפערים האלה", אומר סייג. "אל תקראו לחיילי מילואים מעבר לגיל 40, תנו להם ללכת הביתה. הרי מאות אלפי חיילים לא באים למילואים מגיל 21, ובאים אלי אנשים ומתלוננים 'אני כבר בן 50, הבן שלי בצבא, ולא משחררים אותי'. אפילו משבר הביטוח של מילואימניקים - השערורייה שהתעוררה אחרי המלחמה - לא נפתר לגמרי. נכון להיום, למשל, אין לחיילי מילואים ביטוח או כיסוי לאובדן כושר עבודה".

"חוץ מכמה יחידות של חוד החנית, חיילי מילואים לא צריכים להחזיק קו. אני רוצה שמילואימניקים יתאמנו ויתאמנו ויתאמנו", אומר ח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת המשנה למוכנות צה"ל, שהגיש בשבוע שעבר הצעת חוק לתוספת תשלום לחיילי מילואים בסך 150-100 שקל בגין כל יום החורג ממכסת החוק. "המערכת צריכה לעבור טלטלה בקשר למה שהיא צריכה מהמילואימניקים. נדרש תגמול ברור לאלה שבאים למילואים. ההטבות שהעברנו הן עדיין טיפה בים. הייתי רוצה להנחיל תפישה שלמה שמתייחסת לחייל המילואים בכפפות של משי. הרי אם זה היה צבא מקצועי, היית משלם תגמול מלא. וכל מי שמתחבא מאחורי הביטוי 'צבא העם' כנגד התגמול - שהוא ילך לעשות מילואים".

"הצבא פשוט לא מבין מילואימניקית", מסביר בן ענת את היחס למילואימניקים. "אתה מדבר עם הפיקוד על דברים טריוויאליים שצריך לתת למילואימניקים, והם עונים 'אבל כשאנחנו קוראים למפקדי הפלוגות להתייצב, שיעור ההיענות הוא 120%'. הצבא יודע לנצל תפקיד, לא יותר. האלופים לא מבינים את זה שבאזרחות, אם נכשלת במאזן התלת־חודשי הראשון ונפלת במאזן התלת־חודשי השני, הבוס אומר לך 'זו ההזדמנות האחרונה שלך, ובמאזן השלישי אתה כבר איננו'. הדינמיקה בחיים האזרחיים מהירה וחריפה יותר. חלק מהחבר'ה לא מבינים את זה.

"הצעתי שגדודי מילואים לא יעשו תעסוקות אוגוסט אחרי אוגוסט, כי יש גדודים ששליש מהלוחמים בהם הם סטודנטים, ואיזה סטודנט יעשה מילואים אוגוסט אחרי אוגוסט?. היחיד שהבין אותי היה אלוף גרשון הכהן, שהיה בעצמו מג"ד מילואים בתקופה שבה היה סטודנט, והוא אמר לי 'כמילואימניק, לקח לי חמש שנים להשלים תואר'. גם אם אתה מצליח לשכנע את מי שמולך, הם אומרים לך 'בכל מקרה שום דבר לא ישתנה בקדנציה שלי - אתה תראה את השינוי רק בעוד שנות דור'. הבעיה של צה"ל, כמו של כל ארגון, היא שארגונים מזהים את הבעיה רק כשהם מקבלים מכה בראש".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם