הדאגות האמיתיות של מעמד הביניים האמיתי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
לא רק ריקי כהן

הדאגות האמיתיות של מעמד הביניים האמיתי

זה לא רק יוקר המחיה, הקושי לסגור את החודש ומצוקת הדיור הגוברת, למעמד הביניים, שכולם מדברים עליו, יש לא מעט טרדות יום-יומיות וגם כמה משאלות לב - הנה כמה מהן

50תגובות

העוני מחכה לי

17 שנה אני עובדת באותו מקום עבודה, עדיין נהנית ומרוויחה בסדר. לא כמו ריקי כהן ובן זוגה ההיי־טקיסט, אבל בסדר. במשך השנים הסתדרתי לא רע עם המשכורת. אמנם לא חסכתי ולא קניתי דירה, אבל הצלחתי להתגלגל - גם כאשר נולדה בתי הקטנה, שאותה אני מגדלת לבד.

תומר אפלבאום

הבעיה היא שמקום העבודה שלי, כמו של רבים מחבריי, נקלע לקשיים והוא מפטר “כדי להתייעל”. היו כבר כמה סבבים שמהם ניצלתי, אבל יש עוד בדרך, ואותם אני לא בטוחה שאשרוד. הפיצויים שאקבל לאחר 17 שנות עבודה מגולמים בפנסיה, שתספיק לי רק אם אחזיר את נשמתי לבורא בגיל 70 בערך. דמי האבטלה, שתקרתם היא 7,500 שקל, מכסים בקושי את עלויות המחיה ואת התשלום לגן של הילדה - וגם זה לתקופה מוגבלת. נכון שחינוך חינם מוחל מגיל 3, ובתי כבר בת 4, אבל בצהרונים העירוניים שגובים 1,300 שקל לחודש לא ממש שמעו על זה. ניסיונות הגישוש בשוק העבודה גילו לי שבגילי המופלג, 46, הסיכוי שאמצא עבודה נמוך מאוד, למרות הניסיון והוותק. אני עדיין שייכת למעמד הביניים - אבל יכולה בקלות לרדת למעמד העניים.

2,500 שקל בחודש על דלק

כמו רבים וטובים אחרים, גם בעלי הצטרף בחודש שעבר לשוק דורשי העבודה. נפרדנו מהמכונית שקיבל מהמעסיק הקודם, ובלית ברירה נפרדנו גם מחלק מהחסכונות כדי לרכוש מכונית שנייה. מאז אנחנו מרגישים היטב את מחירי הדלק הגבוהים. מדי חודש אנחנו מוציאים 2,500 שקל רק על דלק, מבלי להביא בחשבון הוצאות נוספות כמו ביטוחים וירידת ערך. נכון שבעלי שילם גם קודם לכן שווי שימוש על המכונית מהעבודה, אבל כשזה יורד מהמשכורת, ועדיין יש משכורת יפה, זה הרבה פחות כואב.

לפני קצת פחות מחמש שנים נשקו מחירי הנפט ל–150 דולר לחבית. אז שילמנו כ–7 שקלים לליטר דלק. מאז מחירו של הנפט ירד, וכיום מחירה של חבית הוא מעט פחות מ–100 דולר. אבל מחירי הדלק דווקא גבוהים יותר - כ–7.5 שקלים לליטר. איך זה הגיוני? רכיב המיסוי עלה. נסיעות ברכב אינן מותרות כשאין תשתית תחבורתית ראויה. עם משכורת אחת והוצאות שמתנפחות כל הזמן, הנפילה בין העשירונים חדה ומדאיגה.

מורן מעיין

הילדים בחופש, ההורים נקרעים

אני אם לשלושה ילדים חמודים בגן ובבית הספר היסודי, שלפעמים נדמה שנמצאים בחופשות יותר מאשר בלימודים. זה היה יכול להיות נחמד ואפילו מגבש מבחינה משפחתית, אם לי ולבן זוגי היו פי חמישה ימי חופש ‏(כיום יש לנו 14 בשנה‏) ויכולנו לבלות אתם. אז מה עושים? מתקמבנים: יומיים אצל סבא וסבתא ‏(סבא בפנסיה, סבתא נקרעת בין עבודתה לבין עזרה לנו‏), עוד ארבעה ימים במסגרות פרטיות שעולות מאות שקלים ליום לכל השלושה, יום חופש אחד שלי, יום חופש אחד שלו - ואיכשהו שרדנו את פסח.

“שרדנו” זו הגדרה קצת מפוספסת, כי סיימנו אותו עם הוצאה של אלפי שקלים רק על סידור לילדים, וזה לפני שיצאנו לטיול משפחתי אחד. לי יש מזל - יש לי הורים תומכים וזמינים ויכולת לממן איכשהו בייביסיטר. ומה עם הורים שאין להם כסף ותמיכה משפחתית? הם נאלצים לעשות אחד מהשניים: לוותר על משרה אחת ‏(בדרך כלל האם‏), או להשאיר את הילדים לבד בבית במצב שמגיע לעתים עד כדי הזנחה. רבים מהם פשוט לוקחים את הילדים אתם לעבודה, מה שלא בדיוק מסייע לפריון שלהם ושל מי שעובד סביבם. במלים אחרות, בעיית הפער בין ימי החופשה של ההורים לימי החופשה של הילדים עלולה לדרדר אנשים לעוני ולמצוקה ולסכל את כניסתן של נשים לשוק העבודה. הנה בעיה אמיתית של מעמד הביניים העובד בישראל.

Getty Images/Brand X

אמא מובטלת, ואבא גם

אנחנו זוג הורים צעירים, באמצע שנות ה–30 לחיינו, עם שני ילדים וזוג שרקנים. לשנינו תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, שנינו מוכשרים וחרוצים, ושנינו מובטלים. בעלי פוטר ממקום עבודתו בגלל קיצוצים, ואני לא הצלחתי לחזור לשוק העבודה לאחר חופשת לידה ממושכת. בינתיים אנחנו מסתדרים איכשהו עם החסכונות והפיצויים, ומתפללים לטוב.

לאחר קרוב לשנה של חיפוש עבודה הצלחנו להגיע לכמה תובנות חשובות: על כל 100 קורות חיים ששלחנו, אחד ענה. על כל משרה בינונית התמודדו יחד אתנו 50 דורשי עבודה נוספים, והיו מקומות שמספר המתמודדים בהם היה גבוה הרבה יותר. בשוק שבו יש כל כך הרבה דורשי עבודה תנאי הסף הם כמעט בלתי אפשריים, אלא אם אתה מקושר. אז זה הרבה יותר קל.

כיום איש לא מציע קביעות, הרוב מעדיפים פרילנסרים. אז חשבנו להיות גם פרילנסרים או יועצים, כמו כולם. הבעיה היא שעם מוסר התשלומים הירוד בישראל, לא בטוח שנוכל לחיות מזה.

המשכנתא על המשכנתא

כשהחלטתי לקנות דירה לא תיארתי לעצמי שהחלק הקשה ביותר לא יהיה החיפושים, המשא ומתן, חתימת החוזה, השיפוץ או המעבר - אלא דווקא קבלת המשכנתא. ליתר דיוק, לא החלק שבו הבנק מחליט אם לתת לי משכנתא או לא, אלא זה שבו הוא שולח אותי למסע מתיש ויקר ברחבי המדינה כדי לקושש את האישורים המתאימים.

מרינה זלוצ'ין

קחו לדוגמה את פתיחת התיק בבנק, הדבר הבסיסי ביותר שצריך לעשות כדי לקבל משכנתא - ועולה מחיר סמלי של 312 שקל ‏(אחרי הנחה של 50%‏), או את הנוטריון שצריך להחתים על כמה טפסים - 186 שקל לעותק אחד, אבל צריך שניים. אחר כך נוסעים לרשם המשכונות, ומשלמים שם שתי אגרות שמסתכמות ב–215 שקל. באמצע קופצים לטאבו כדי לרשום הערת אזהרה - 153 שקל - ולהמציא מיני מסמכים עבור השמאי, כלומר עוד 69 שקל לנוסח טאבו חתום. ואז מגיע השמאי, שצריך להעריך את שוויה של הדירה עבור הבנק - ויעשה זאת בשמחה תמורת 600 שקל.

לאחר שהמשכנתא אושרה, התשלומים הושלמו ואני עברתי דירה, ביקשתי לרשום את ביתי החדש על שמי - והתברר ששוב, צריך לשלם בטאבו: רק 156 שקל כדי לרשום את המשכנתא במסמכי המדינה ועוד 32 שקל לאגרה שנקראת “בקשה לרישום עסקה”. כי לא מספיק לרשום, צריך גם לבקש. בין לבין יש עוד כמה הוצאות קטנות, שוליות ממש, שאי אפשר להשתמט מהן, והמונה דופק. לכמה הגיע הקנס בסך הכל? כ–2,000 שקל, פלוס מינוס, לא כולל עלויות הנסיעה. שבריר אחוז ממחירה של דירה, אבל כשליש מהשכר החודשי החציוני בישראל.

רוצה הנחה? שני כתובת

במשק הבית הצנוע שלנו נפל בחלקי העונג להיות האחראית על התמקחויות עם ספקי אינטרנט, ויכוחים עם חברת הסלולר על חיובים חורגים וטיפול בהעברת חשבונות החשמל, הגז והארנונה על שמנו בדירה ששכרנו בתל אביב. במעבר האחרון גיליתי לשמחתי שכל דו”חות החנייה ששילמתי במהלך השנים לעיריית תל אביב הלכו למטרה טובה: העירייה התגלתה כזריזה, יעילה ואף מסבירה פנים. אמנם שינוי שם הדיירים כרוך בהרבה ניירת, אבל אפשר להעביר אותם בפקס או במייל, ואפילו לא צריך להתייצב בבניין העירייה. נציגי השירות הטלפוני נעימים וענייניים, ההסברים באתר ברורים למדי, ואפילו הצלחתי להוציא תו חניה נחשק של אזור 1 בקלות מפתיעה.

כדי ששמי יירשם בארנונה כל שהייתי צריכה לעשות הוא להציג חוזה שכירות ותעודת זהות. אפילו לא הייתי צריכה לשנות את הכתובת בתעודת הזהות לשם כך. העירייה כנראה מאמינה מספיק ביכולתה למצוא אותי בכל מקום בעולם אם אשכח לשלם איזשהו חשבון. באמצעות העירייה גם נרשמתי אצל תאגיד המים שפועל בתל אביב, מי אביבים, כבעלת חשבון המים.

מאחר שנולד לנו בן באחרונה, קיוויתי שנוכל ליהנות מהנחה בחשבון המים, שכן התעריף יורד ככל שמתרבים בני המשפחה במשק הבית, וזוג משלם עבור מים יותר מזוג עם ילד. אך מתברר שבעיריית תל אביב ובתאגידיה, יעילות לחוד והנחות לחוד. אמנם אני לא נדרשת לשנות כתובת בתעודת הזהות כדי להירשם כדיירת בדירתי החדשה, אך כדי ליהנות מהפחתה בחשבון המים, בהיותי שותפה במפעל הילודה הישראלי, עלי לכלות חצי יום במקרה הטוב במשרד הפנים. אז חסכנו לעצמנו את התענוג המפוקפק שכנראה נידרש לו בכל פעם שנעבור דירה, שכן דירה בבעלותנו היא בגדר פנטזיה פרועה בלבד. לעת עתה, לפחות מבחינת חשבון המים שלנו, אנחנו עדיין זוג תל־אביבים פוחז.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#