מכתיבת המבזקים ב"ארץ נהדרת" לפורמטים במיליונים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מכתיבת המבזקים ב"ארץ נהדרת" לפורמטים במיליונים

פגישה מקרית הובילה את 
עמרי מרכוס מכתיבה לערוץ 2 לאקדמיית טלוויזיה יוקרתית, שם למד מהיוצרים של "אמריקן איידול" ו"הממלכה הקטנה" איך לפתח תוכניות ■ כעת שותף התוכן בתאגיד המדיה השני בגודלו באירופה מספר איך הכל התחיל במכונת קפה בבית מעריב

11תגובות

בעוד שרובנו מכירים את "מראה שחורה", "הסימפסונס" ו"אמריקן איידול" רק מהמסך הקטן, עמרי מרכוס מסתובב בעולם ופוגש את המפיקים והיוצרים שמאחורי הסדרות. בגיל 33 מרכוס כבר מחזיק ברקורד של כותב המבזקים ב"ארץ נהדרת", מפתח הפורמט של "משחק מכור" וכותב הטקסטים לליאור שליין בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. קונאן אובראיין, מלך תוכניות הלייט נייט האמריקאי, פתח את תוכניתו פעמיים עם בדיחות שמרכוס היה שותף בכתיבתן. בשלוש השנים האחרונות מרכוס הוא שותף תוכן בתאגיד המדיה Red Arrow, תאגיד המדיה השני בגודלו באירופה, ושימש כיועץ פיתוח לטלוויזיה הבריטית.

כילד החל מרכוס לצרוך ולקטלג כמויות עצומות של מידע על סדרות טלוויזיה, בעיקר קומדיות - עיסוק שבו הוא משקיע גם כיום שלוש שעות ביום. השעות האלה מוקדשות לניסיון ללמוד מה מצחיק אנשים בטלוויזיה, מה מרגש אותם ובעיקר מה יגרום להם להימנע מלהעביר ערוץ. בשנים האחרונות הוא גם חולק את הידע שלו כמרצה במיפ, פסטיבל הטלוויזיה השנתי בקאן, ובאוניברסיטת NYU.

את הקריירה שלו בעולם המדיה החל מרכוס במגמת קולנוע בתיכון אלון ברמת השרון. בכיתה י"א הפיק את כתבות החוץ בתוכנית הקיץ "טושטוש", ובסרט הגמר שלו השתתף השר דאז רפאל איתן‏. את שירותו הצבאי עשה בחיל האוויר: בפרופיל הלינקדאין שלו מופיע פרק השירות הצבאי כ"מידע מסווג", אך בראיון הוא מסכים להשיל את מעטה הסודיות - הוא שירת כאחראי על התוכן באתר האינטרנט של החיל. "הייתי מש"ק האינטרנט הראשון", הוא מצהיר.

מרכוס התבקש למצוא תוכן מעניין לאתר של חיל האוויר, ובין היתר הגה פרויקט שבו התבקשו ציירים ופסלים ליצור דגם של מטוס הקרב העתידי. "התקשרתי לציירים כצוציק חצוף בן 18, וישבתי אצלם בסטודיו במשך שעות. אחר כך המשרד שלי היה מלא כל השירות ביצירות של קדישמן ותומרקין".

חלק משיתופי הפעולה כללו עבודה עם תוכניות טלוויזיה וגופי מדיה, שבעזרתם החל מרכוס לסלול דרך לעולם הבידור הטלוויזיוני, אבל את הפריצה המשמעותית שלו לעולם הכתיבה ההומוריסטית עשה דווקא בזכות מכונת קפה. "שירתתי בבית מעריב, ומתחתיי היה המשרד של דודו גבע. היתה לו מכונת קפה ממש טובה, אז הייתי מגיע לשם כדי לשתות קפה. מפה לשם התחלתי לעזור לו עם המדור", מספר מרכוס. התפתחות נוספת הגיעה מכיוונו של ליאור שליין, ששירת אז ככתב בביטאון חיל האוויר. לאחר השחרור נשארו השניים בבית מעריב וכתבו יחד עם ארז בן ארי מדור סאטירי בשם "סוף הדרך" למוסף סוף השבוע.

שלוש שנים לאחר השחרור שמע מרכוס על פיילוט לתכנית סאטירה חדשה שקשת עומדת להפיק. קראו לה "ארץ נהדרת". מרכוס הצטרף לפיילוט והחל לכתוב את המבזקים שמקריא איל קיציס. הוא עשה זאת במשך שלוש עונות, ובעונה הרביעית גם ערך את המבזק היומי של התוכנית בסלולר.

לאחר שלוש עונות החליט מרכוס שלא להסתפק במבזקים. "הבנתי שבמבזקים יש משהו מאוד שוחק", הוא מספר. הוא החליט להיענות להצעה של הזכיינית המתחרה, רשת, להצטרף אליה ולפתח תוכניות. "הייתי אז בן 25, ופיתוח תוכניות היה עולם אחר לגמרי ממה שעשיתי עד אז. ב'ארץ נהדרת' מדובר בסיפוק מיידי: אתה כותב לתוכנית, וביום ראשון נוסע באוטובוס וכבר שומע אנשים מדברים על זה.

"בתהליך פיתוח התוכניות אתה צריך להעריך מראש מה אנשים רוצים. יש לי משיכה גדולה לפסיכולוגיה, והומור תמיד עניין אותי כדבר שמחולל תגובה רגשית גדולה. הייתי צריך לפתח יכולת להעריך אם תוכנית תצליח או תיכשל".

מרכוס החל לכתוב עבור חברו מהצבא שליין פינה בתוכנית האירוח של יאיר לפיד, ולאחר מכן פיתח את "משחק מכור", תוכנית בידור וסאטירה בהשתתפות שליין, עינב גלילי וגורי אלפי, שבה מתחרים המשתתפים על נקודות באמצעות תשובות מצחיקות ושנונות. תחילת הדרך היתה צולעת מבחינת הרייטינג, והמבקרים טענו נגדה שהיא כתובה מראש ולא נותנת מקום לאלתור. למרות זאת שודרה התוכנית במשך ארבע עונות, ובעונה השנייה החלו נתוני הרייטינג שלה להשתפר.

במקביל למד מרכוס קולנוע באוניברסיטת תל אביב ובעיקר נרדם בשיעורים. "ראיתי בתקופה ההיא יותר זריחות ממה שאני רואה עכשיו עם תינוק בן שנה", הוא אומר בנימה נוסטלגית. לאחר שנה ברשת שב מרכוס ל"ארץ נהדרת" ככותב, ולאחר מכן כתב עבור תוכנית האירוח של ליאור שליין בערוץ 10 ועבור הטלוויזיה החינוכית. במקביל פירסם כמה פוסטים על קומדיה בהאפינגטון פוסט.

על המטוס עם האלילים

מה שהוביל את מרכוס לזירה הבינלאומית היה במידה רבה פגישה מקרית ברחוב עם אבי ארמוזה, המנכ"ל והבעלים של חברת "ארמוזה פורמטס", שמפתחת ומפיצה פורמטים טלוויזיוניים לשיווק בעולם, ולשעבר חבר דירקטוריון ערוץ 10. "פגשתי את ארמוזה ברחוב כמה ימים לאחר שהתפרסם ראיון אתו באחד העיתונים הכלכליים. שוחחנו חמש דקות, והוא אמר 'קיבלתי חמישה כרטיסים למיפ, אבל יש לי רק ארבעה עובדים. תרצה לבוא?'. לא חשבתי שהוא באמת יתקשר. חודשיים לאחר הפגישה הייתי עסוק עם פיילוט לרשת, וקיבלתי טלפון מארמוזה. הוא שאל 'אתה בא?'. עניתי: 'אני לא יכול, יש לי צילומים'. אחרי דקה תפסתי את עצמי, התקשרתי בחזרה ושאלתי: 'זה עדיין בתוקף?'. קניתי כרטיס ברגע האחרון והגעתי למיפ באותו יום".

זה היה הביקור הראשון של מרכוס בפסטיבל, והוא מצא את עצמו מסתובב משועמם במבואה. "ניצבו שם כל מיני דוכנים, אז ניגשתי לדוכן קטן שהיה ממוקם ליד השירותים. זה היה הדוכן של EMC‏ (Entrtaiment Master Class‏), ועמדה בו איזו דודה משועממת. היא סיפרה לי על תוכנית הלימודים שלהם, שכוללת הרצאות ממיטב אנשי הטלוויזיה ולימודים בחמישה מקומות בעולם. כששאלתי אותה מה המחיר היא זרקה איזשהו סכום מופרך, אבל אמרה שיש חדשות טובות: מלגה לסטודנט אחד", הוא נזכר. מרכוס מילא את הטופס והמתין לתשובה. "לפני חמש שנים, בבוקר למחרת ליל הסדר, קיבלתי טלפון מבחור עם מבטא לא מזוהה שאמר שהם מתרגשים מאוד לקבל אותי לתוכנית. חודש לאחר מכן כבר הייתי במטוס ללוצרן עם הבמאי של 'הממלכה הקטנה', שהרצה איך לעשות קומדיה, ועם סר האנטלי באקלי, מנכ"ל iTV, חברת התקשורת המסחרית הוותיקה בבריטניה. כלומר, הייתי על המטוס עם האלילים שלי. מבחינתם זה היה הזוי שמישהו מישראל זוכר בעל פה את העבודה שלהם".

מרכוס מצא את עצמו בחברת 15 חברים לספסל הלימודים, ביניהם מפיק מניגריה שמצלם את הטלנובלה הכי מצליחה במדינה מהבית שלו, ראש מחלקת תוכניות מפינלנד, מנכ"לית שני הערוצים הגדולים בשוודיה ומנהל של ערוץ טלוויזיה בינוני בפולין. תוכנית הלימודים, שלהרכבתה היו שותפים בין היתר BBC ו-CBC הקנדית, התקיימה בלוצרן, בברלין, בלונדון ובטורונטו. בין המרצים היה אלן בויד, שסיפר איך מפיקים את אמריקן איידול ב-10 מיליארד דולר. "למדתי יותר מהמפיק הניגרי", אומר מרכוס. "הוא הצליח ליצור הפקה לא רעה".

באחד מימי הלימודים ציינה המנכ"לית השוודית בפני מרכוס שחבר שלה מעולם הטלוויזיה יגיע לביקור בישראל. "אמרתי לה: 'כל חבר שלך הוא חבר שלי, ישראלים הם מסבירי פנים', וסגרתי לי בלו"ז לאסוף אותו מהשדה ולקחת אותו לדרינק בערב. היה לנו קליק מיידי. ישבנו חמש שעות במרינה ודיברנו על פסיכולוגיה של קהל וקבלת החלטות בטלוויזיה".

האורח היה מייקל שמידט, סגן נשיא בכיר לרכישות פורמטים ופיתוח ב-Red Arrow, תאגיד המדיה השני בגודלו באירופה, חלק מתאגיד המדיה ProSieben. לאחר כמה שבועות הציע שמידט למרכוס להצטרף לחברה כשותף תוכן, ולפתח פורמטים שיופקו או יופצו על ידי התאגיד. ל-ProSieben יש תחנות טלוויזיה בגרמניה וברומניה וכמה חברות הפקה מובילות, בהן MTM האמריקאית שמפיקה את "המופע של בטי ווייט", פיוז שהפיקה את "דה קילינג" בארה"ב ו-CPL הבריטית שמפיקה את "אולסטאר מיסטר אנד מיסיס". באחרונה רכשה החברה את יולי אוגוסט הפקות הישראלית.

מרכוס מפתח פורמטים עבור התאגיד ומעניק ייעוץ אסטרטגי למפתחי פורמטים אחרים. "אני עובד עם עשרות חברות טלוויזיה, מקבל בריפים או שאלות מחברות שיש להן בעיות עם פורמטים ורוצות עזרה, ובנוסף מפתח תוכניות מכל מיני ז'אנרים". הוא פיתח את Eye Contact, תוכנית דייטים שמשודרת כולה מעיניהם של שלושת הבחורים המתמודדים, שמרכיבים משקפיים מיוחדים עם מצלמה. הבחורה שצריכה לבחור ביניהם לומדת על אופיים והתנהגותם רק דרך המשתקף מעיניהם, מבלי להכיר אותם או לקיים עמם שיחה קודם לכן. בסיבוב הראשון הם הולכים לפגוש את ההורים, בסיבוב השני הם הולכים לקנות לה מתנה או הלבשה תחתונה ובסיבוב השלישי פוגשים את החברות שלה. "אפשר ללמוד מזה הרבה", מספר מרכוס. "אם הבחור בוהה במחשוף של החברה שלך, כנראה תחליטי שהוא לא מתאים".

הפורמט הזה מסמל במידה רבה את האתגר שהטלוויזיה מתמודדת עמו היום: כיצד לשלב טכנולוגיות חדשניות בפורמטים וכיצד להימנע מקניבליזציה בין הטכנולוגיה לטלוויזיה המסורתית, כשהצופה גולש באייפד או גולל מסכים באייפון תוך כדי הצפייה. המשקפיים שמרכיבים המתמודדים עשויים לרמז על משקפי גוגל, שייהפכו בשנים הקרובות למוצר צרכני. גם שעשועוני הדייטינג בשנים האחרונות, לדברי מרכוס, כבר לא מתבססים על שידוך שיצרו חברים או על היכרות אישית, אלא על שידוך שמציעה מכונה.

"הטכנולוגיה נהפכה לחלק כל כך מרכזי בחיים שלנו, ובהחלט אפשר ללמוד על הדברים שמעניינים אנשים באמצעות דירוג האפליקציות באייטיונס או בגוגל צייטגייסט. אבל מנהלי טלוויזיה מצוינים יודעים גם לחשוב מהראש וליישם את הטכנולוגיות של כריית מידע וניתוח קהלים, וגם לחשוב מהבטן ולהמר מה אנשים יאהבו", אומר מרכוס.

לפרוט על נימי נפשו 
של הצופה

לאחר שפיתח פורמטים לשוק הישראלי והבינלאומי, האתגר שעומד בפני מרכוס כיוצר טלוויזיה הוא להתאים את המדיום הוותיק לעולם המשתנה ולהתחרות באלפי הגירויים שהטכנולוגיה יוצרת. "הטכנולוגיה הופכת הכל לאישי, ועולה שאלה כיצד היא תשתלב עם הטלוויזיה, מדורת השבט. כיום עורכים ניסיונות: בגרמניה עשו שעשועון מציאות רבודה שבו אתה מכוון את האייפון למסך והשאלה מופיעה על המסך. טכנולוגיות כמו מציאות רבודה יאפשרו בקרוב לצופה להופיע כדמות ב'חוק וסדר'. השאלה היא אם זה יעניין את הצופה, או שאנשים יעדיפו לשבת יחד מול המסך ולצפות באגדות כמו הסיפור של סוזן בויל. אחרי הכל אתה רוצה לסיים את הצפייה אחר ממה שהתחלת, עם תחושה שקיבלת ערך".

אתגר נוסף הוא ללכוד את תשומת הלב של הצופים למשך חצי שעה או שעה, או לאורך כמה עונות, בעוד שיכולת הקשב הולכת ומתקצרת. "אורך החיים של התוכניות קצר בהרבה מזה של התוכניות שגדלנו עליהן", אומר מרכוס. "בעבר שודרו סדרות לאורך 15 עונות. כיום זה כבר לא קיים".

מרכוס לא מאמין שהטלוויזיה תיעלם: לדבריו היא קשורה לחוויה פסיכולוגית עמוקה בטבע האנושי, שתמיד תמשיך להתקיים. "אנשים תמיד ירצו שיבדרו אותם, או להרגיש שהרשע נענש. הם תמיד ירצו להרגיש שהם לא לבד בחוויה הזו. זה יישאר כך ולא ישתנה לעולם. מה שכן משתנה הוא המדיום".

בשנים האחרונות נכנסו ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, אינטל ונטפליקס לעולם התוכן וההפקה של סדרות טלוויזיה. כיצד ההפקה של פורמט לפלטפורמה כמו יוטיוב שונה מהפקה לטלוויזיה המסורתית?

"ההתחלה של הסדרה צריכה להיות הרבה יותר חזקה מאשר בטלוויזיה, כי אין לך גורמים מעכבים כמו בטלוויזיה, כמו העובדה שאתה לא מגיע לשלט כדי להרים אותו. צריך להשקיע הרבה יותר כדי שהצופה לא ינטוש, למצוא דרך לפרוט על נימי נפשו ולהבין מה חשוב לו".

מרכוס מציין כי כשהעולם הטלוויזיוני עובר לאינטרנט גם ההיערכות הכלכלית משתנה. "קשה הרבה יותר למצוא את הכסף להפיק לכל כך הרבה ערוצים. כשיהיה מבחר אינסופי של ערוצים, על כל סדרת איכות כמו 'לילהאמר' ו'בית הקלפים' יהיו הרבה תכנים בהפקה זולה.

"המודל הכלכלי של הערוצים המסחריים עובר שינוי: הם מגלים מקורות הכנסה חדשים ממדיות נוספות ובוחנים היכן יש שומנים שאפשר להוריד. השכבה של תוכניות בתקציב בינוני שעשו רייטינג בינוני והחזיקו שנים תיעלם. תוכניות בטלוויזיה המסחרית ייעשו רזות במיוחד, כלומר זולות ופשוטות, או יקרות ומניבות במיוחד. שכבת המפיקים שישבה על האמצע לא תשרוד, ותוחלף בשכבה של צעירים עם אמצעי הפקה בסיסיים שייתנו מענה זול לצורך של קהל ממוקד יותר".

הטכנולוגיה מביאה גם הזדמנויות ליצרני הפורמטים: מערכות ניטור מאפשרות לדעת מתי הצופה נטש את הפרק, וכמה צופים ראו איזו סצינה באיזו נקודת זמן. לדברי מרכוס, היכולות האלו לא עושות את העבודה קלה יותר. "אני יכול היום לדעת מה מבריח צופה, אבל עדיין לא יכול לדעת מה ידליק אותו".

מרכוס משתדל ללמוד מניסיונם של אחרים. "אני משקיע שלוש שעות ביום בקריאת שיחות עם מנהלים, בצפייה בטלוויזיה ובקריאה על טלוויזיה", הוא אומר. אחד הרעיונות שלו הוא לפתח תוכנית שתהיה כולה תהליך Crowdsourcing. "הקהל יקבל כמה ימים שבהם הוא צריך להחליט איך תיראה התוכנית, משלב הרעיון, דרך ההפקה ועד השידור והמשחק. זה אתגר, כי Crowdsourcing הוא תהליך, והטלוויזיה לא אוהבת להראות תהליכים". אתמול הכריזה ארמוזה פורמטס על פיתוחו של פורמט כזה החל ממאי הקרוב (מרכוס לא משתתף בפרויקט).

בחמש השנים האחרונות מנהל מרכוס כתחביב עמוד פייסבוק בשם omarcus.tv, שבו הוא מציג קטעים מתוכניות הטלוויזיה הביזאריות ביותר בעולם, למשל תוכנית ריאליטי שבה אוחצ'ות נשלחות לטירונות סטייל הצבא האמריקאי ותוכנית קריוקי שבה אנשים שרים תוך שהם עובדים התעללות. כשאני שואלת אותו אם היה נותן לבנו בן השנה לצפות בתכניות האלה, הוא עונה: "גם אותי מביך לצפות בדברים האלה יותר מ–30 שניות. אני בעיקר אוהב לראות איך אנשים מגיבים כשאני מראה להם את הקטעים האלה".

 

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#