בשוק ההון מסתובבים אנשים שהמומחיות שלהם היא לעשות כסף. ומהר. קוראים להם "הפיננסיירים". לא מדובר ביזמים עם כוונות להקים חברות תעשייה, לפתח מוצרים או לייצר מקומות עבודה, כי אם באנשים שמומחיותם היא זיהוי הזדמנויות בשוק, תיווך בעסקות, קישור בין לווים למלווים וזיהוי מבנים חשבונאיים שיכולים להניב להם רווח ועומדים למכירה במחיר נמוך.

איתן אלדר הוא אחד הבולטים שבהם. "הוא אחד כזה שיש לו את כל המספרים בראש", אומר מכר, "עילוי. מהאנשים שתבוא אליהם ויידעו להכין לך תוכנית עסקית תוך עשר דקות. מאלה שאלוהים בירך אותם ביכולת אנליטית".

איתן אלדרצילום: עופר וקנין

בימים אלה נמצא אלדר בצרות. על פי רשם החברות, בבעלותו של אלדר 26 חברות: 16 מהן סובלות מאזהרת "אורות אדומים", כפי שזו מוגדרת בבדיקות האשראי של חברת BDI. האורות האדומים האלה מעידים כי מי שיבוא עמן במגע עסקי צריך לשים לב לתביעה משפטית שמתנהלת נגדן או לסימן אזהרה אחר.

אבל האורות האדומים, שבמקרים רבים עשויים לנבוע מעניינים טכניים, הם הבעיה הקטנה של אלדר, שבימים אלה מתמודד עם שתי פרשיות משפטיות מאיימות. במקרה הראשון והמרכזי מדובר בחקירת רשות ניירות ערך בחשד שאלדר ושותפיו הריצו את מניותיה של חברת הנדל"ן והאנרגיה מנופים פיננסיים. במקרה השני מדובר בחשד שהוא העלים מס בעסקות תיווך שביצע בשוק ההון.

למרות זאת, בשוק ההון הצליח אלדר למשוך אחריו קהילת מעריצים מגוונת. "הוא בחור חכם, שרמנטי ומבריק, ומניפולטור לא קטן", אומר מקור בשוק ההון. "אחד שיודע לקרוא את המפה במהירות. למרות ההיסטוריה הבעייתית שלו, בשוק ההון עדיין אוהבים אותו, וחלק מזה קשור לקסם האישי אבל גם לרקע שלו - הוא עדיין ילד טוב צפון תל אביב".

"אלדר הוא אדם מוכשר שמחובר לאנשים, והחשיבה שלו כלכלית ויצירתית", אומר רו"ח ירון ייני, מנכ"ל אפסווינג קפיטל, העוסקת בתחום השלדים הבורסאיים. "הוא יודע לזהות עסקות ולדעת מי צריך, מה הוא צריך ומתי. הוא הביא לנו את העסקות לקניית גרינסטון, צמיחה ושמן, שהן טובות מאוד. יכולתו להיות נגיש לעסקה טובה היא מתנה גדולה. לפני כשנה היה ביקוש גדול לעסקות שלדים, והוא זיהה ורכש כמה. מה שמתואר עכשיו כהסתבכויות הוא לא בהכרח כך. אלה בסך הכל בדיקות של הרשות, ואלדר הוא איש חכם שמלווה בעורכי דין ברמה גבוהה ולא לוקח סיכונים".

למרות זאת, מכריו של איש העסקים הצעיר - בן 42 בלבד - מעידים כי הפיננסייר המשופשף, שעלה כמטאור לפני גיל 30, שרגיל לפעול בשוליים של שוק ההון, שקרס תוך השארת חובות עתק, ששיקם את עצמו שוב וכבר מצא עצמו במגוון רחב של מצבים, נמצא בימים אלה בלחץ, וכי חקירתה הנוכחית של רשות ניירות ערך לא מותירה אותו אדיש.

אוהב לעזור לחברים, לא לחוסכים

רוב פעילי שוק ההון מכירים את אלדר. המיליארדר טדי שגיא; איש העסקים מיכאל שטראוס; בעלי השליטה בחברת קנדה ישראל ברק רוזן ואסי טוכמאייר; הבעלים לשעבר של "מעריב", עופר נמרודי; מייסדי אמדוקס מריו סגל ונחמיה למלבאום; מייסד אמבלייז פושט הרגל אלי רייפמן; ועוד רבים רבים אחרים, כולם נקרו בדרכו העסקית - ונדמה כי כולם נשבו בקסמו.

"כשרק הכרתי את אלדר ואת רועי גיל, שותפו עד לפני שנתיים, הם מצאו חן בעיניי, ונראו לי בחורים טובים שעובדים טוב", אומר שטראוס. "הכרתי גם את המשפחות שלהם, הם לא היו איזה חתול בשק. קראתי בעיתון שאלדר עשה שטויות בחברה אחרת, אבל זו לא החברה שאנחנו מושקעים בה. בחברה שבה אנחנו מושקעים, גיבור ספורט, הדברים מפוקחים. שם לא יכולים לקרות הדברים שעליהם קראתי בעיתון".

השתלטות אחת יותר מדי

"אלדר הוא אדם מוכשר אך אמוציונלי, שלפעמים פועל ממקום רגשי ולא באופן מושכל", אומר בכיר בשוק ההון. "הוא יעשה הכל כדי לחלץ אותך מצרה. אם הייתי צריך מישהו שיחלץ אותי באמצע הלילה - זה הבן אדם".

"מעטים האנשים שהם אנשי נתינה כמוהו", אומר מכר שהיה קרוב אליו בשנים האחרונות. "אחד שנותן לך את מה שאתה באמת צריך. איתן לא מדבר - איתן עושה. דבקה בו סטיגמה, אבל עשר דקות אתו - ורואים את האישיות שלו. הדבר שהכי מעניין אותו הוא שהבנות שעובדות אצלו יתחתנו ויביאו ילדים לעולם. הוא דואג לכל החלשים ונותן תרומות כיד המלך. הוא מקורב לרב יעקב גלויברמן מחב"ד, ובמשרד שלו מתקיימים שיעורי תורה".

במשך השנים קשר אלדר את גורלו העסקי עם אנשי עסקים שהיו זקוקים לעזרתו. היזם פיני צרפתי, שעמד מאחורי חברת הנדל"ן סיביל שנכנסה למיזמים שאפתניים באירופה והגיעה לבסוף להסדר חוב, מעיד כי "הוא בחור מצוין, משכמו ומעלה, מענטש שעזר לי המון בתחילת הדרך - לא רק בייעוץ אלא גם בכך שנתן לי מקום במשרדים שלו כדי להקים שם את העסקים שלי, ולא ביקש שום תמורה". בתקופת נפילתו העסקית של עמית ברגר ליווה אותו אלדר בניסיונותיו להתאושש פיננסית. כשאיש העסקים אלי רייפמן, המרצה עונש מאסר בגין עבירות מרמה וזיוף, פשט רגל, ניסה אלדר לעזור לו.

במרבית המקרים העזרה הזו מתערבבת עם עסקים. במקרה של חברת סיביל, אלדר תיווך בעסקה שבה השקיעה החברה בבתי קזינו בגרמניה, אך לבסוף לא השיג את המימון לכך. במקרה של ברגר, אלדר וגיל הרוויחו לא מעט כסף מרכישת השלד הבורסאי של החברה שריכזה את עסקיו של ברגר בעבר. במקרה של רייפמן, אלדר וגיל ניסו להשתלט על מניות חברת אמבלייז, שרייפמן לא הצליח להציג בעלות עליהן.

מהעדויות עולה בבירור כי אלדר ממהר להושיט יד לאנשים המקורבים אליו עסקית באופן ישיר, מה שלא מנע ממנו בעבר לבצע מהלכים הגורמים הפסדים להמוני חוסכים, שאת פרצופם כנראה לא יראה לעולם.

האחים הצעירים של עופר נמרודי

אלדר, נשוי בשנית ואב לארבעה, מתגורר כיום ברמת השרון, בווילה ענקית ששוויה הוערך בעבר בכ-12 מיליון שקל. הוא נולד וגדל בצפון תל אביב, שירת בממר"ם, וב-1997 פרץ לשוק ההון עם גיל, חברו מצפון תל אביב, כשהשניים רכשו את השליטה בחברת הטקסטיל גיבור ספורט. המקור הראשוני למימון הגיע מיהודה סייג, המשנה לנשיא בורסת היהלומים, שהיה שותף של השניים בתחילת דרכם. גיל הוא בנו של יורם גיל, שלפני חצי יובל כונה "מלך האלקטרוניקה הישראלי", ובסוף שנות ה-80 נקלע לכינוס נכסים. אלדר וגיל היו אז בני פחות מ-30, וגיבור ספורט היתה עבורם נקודת ההתחלה, שממנה הם יצאו להרפתקאות פיננסיות שהזרימו מיליונים לחשבון הבנק שלהם.

השניים אימצו במהרה שם של פיננסיירים שבאים לעשות סיבובים מהירים. תוך שלוש שנים הם רכשו שליטה בעשר חברות. השיטה שלהם הייתה עסקות ממונפות: מגייסים מהבנקים וממשקיעים בבורסה מאות מיליוני שקלים, משיגים רווחים מהירים, וכך - גם אם מפסידים מאות מיליוני שקלים בעסקות כושלות - נשארים עשירים.

"קוראים לו הפיננסייר, אבל נכון יותר לקרוא לו בנקאי השקעות", אומר ברגר. "לדעתי, הוא אחד הטובים בארץ בתחום זה. בהשקעה הראשונה שלו, בגיבור ספורט, הוא ידע לנתח נכון את הדברים מבחינה כלכלית, כי יש לו ראייה עסקית נכונה".

אלדר, שהיה אז סטודנט ואחר כך מתמחה במשרד עורכי דין, היה בפסגה. הוא כבש עולמות בגיל צעיר, הקים את בית גיבור ספורט ברמת גן, והיה חבר בדירקטוריון קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב (הוא ליווה את הקבוצה עד שהבעלים לוני הרציקוביץ' עזב אותה ב-2007).

אלא שאז עשו אלדר וגיל את הטעות הגדולה שלהם, שנבעה דווקא מחברות עם אחד מאנשי העסקים המרכזיים במשק דאז - עופר נמרודי, בעל השליטה בחברת הכשרת הישוב. נמרודי ליווה את שני הכוכבים הצעירים מתחילת דרכם. עם השתלטותם על גיבור ספורט הוא פרש את חסותו על השניים, ורכש רבע ממניות החברה. הוא נהג לכנות אותם "האחים הצעירים שלי", והם כינו אותו "האח הגדול", והצהירו כי הם לא עושים שום צעד משמעותי מבלי להתייעץ עמו. הכשרת הישוב וגיבור ספורט אף ביצעו השקעות משותפות. אלא שאז הסתבך נמרודי בפלילים, ומצא את עצמו במעצר בעקבות המאבק שניהל עיתונו "מעריב" ב"ידיעות אחרונות".

הכשרת הישוב מכרה את מניותיה בגיבור ספורט לאלדר ולגיל. במקביל נקטו השניים מהלך אגרסיבי, ממומן באשראי בנקאי, לרכישת כ-20% ממניות הכשרת הישוב, ונהפכו לבעל המניות השני בגודלו בחברת האחזקות. אלדר וגיל ראו את המהלך כצעד ראשון בדרך לרכישת השליטה המלאה בחברה, במה שהיה אמור להיות קפיצת המדרגה שלהם שתהפוך אותם לבעליה של חברת האחזקות מובילה במשק לפני גיל 40. סייג נרתע מהמהלך ופרש מהשותפות.

"המהלך שהם עשו בהכשרת הישוב שינה את הכל", אומר מכר של השניים. "הם היו צמד חמד מוצלח, ורצו לעשות צעד אחד קדימה. נמרודי הרגיש באותה תקופה שהוא גמור, ונתן להם להבין שהם עשויים לקחת לו את החברה".

"הם חידשו את תעודות עורכי הדין שלהם כדי לבקר את נמרודי", אומר גורם בשוק ההון. "כשנמרודי יצא מהכלא, הוא אמר שלא היה ביניהם סיכום לגבי החברה, והם אמרו שכן. נותרו הרבה סימני שאלה מהפרשה הזו, חוץ מדבר אחד ברור - ההשקעה בהכשרת הישוב היא זו שהפילה אותם. מבחינת אלדר, נמרודי גרר אותם להשקעות בהכשרת הישוב, הבטיח להם הרבה הבטחות לגבי השתלטות על החברה המשפחתית, אך ברגע האמת בגד בהם. כך נוצר הבור שלהם. נפילתם גרמה לאכזבה בקרב אנשי עסקים גדולים, שתפשו אותם כילדי פלא".

אלדר וגיל, שחלמו להיות בעלי השליטה בחברת האחזקות, מצאו את עצמם עם מניות מיעוט של חברה הנמצאת בשפל, ללא יכולת לבצע את אותם מהלכים פיננסיים שבהם הם התמחו כדי להציף לעצמם ערך שישרת אותם בהחזרת החוב שנטלו.

"יש הבדל בין להיות בעל שליטה בהכשרת הישוב לבין להחזיק בחברה שחייבת כסף לבנקים ולציבור, ומושקעת במניות מיעוט של חברה שבעל השליטה בה מנסה להפוך אותן לפודרה", אומר גורם בשוק ההון. "אחרי ההשקעה בהכשרת הישוב הם היו עסוקים בעיקר בניסיונות השתקמות מבור החובות. היו תקופות של הצלחות שבהן הם הצליחו לצוף, והיו תקופות שבהן השוק היה קשה והיו להם כישלונות רבים - וכנראה גם הסתבכויות".

ביולי 2003 הגיעה גיבור ספורט להסדר חוב שבו מחקו נושיה - הבנקים ובעלי האג"ח - חובות של כ-80 מיליון שקל, ואלדר וגיל הזרימו אליה 15 מיליון שקל. בשנים הבאות המשיכו השניים לפעול בשוק ההון, אם כי על אש קטנה יותר.

עו"ד משה גלר, כונס הנכסים של מפעל גיבור ספורט בקריית שמונה, ממשיך לרדוף אחרי השניים וממתין בימים אלה להחלטת בית המשפט העליון הנוגעת למהלך פיננסי נוסף של השניים. העניין נדון בעבר בבית המשפט, שדחה את הטענות - אך גלר עירער לעליון. "ב-2004 לקחה גיבור אחזקות, שהיתה חייבת לבנק לאומי מאות מיליוני שקלים, הלוואה של 29 מיליון שקל מהמפעל בקריית שמונה", אומר גלר. "ב-2006 התברר להם שהם אינם יכולים להחזיר את ההלוואה, אז הם עשו פטנט. הם אמרו 'במקום זה, נכריז על דיווידנד שגיבור ספורט חייבת לנו. לא ניקח את הדיווידנד הזה בפועל, ונקזז אותו מההלוואה'. זו היתה למעשה פעולה של מחיקת ההלוואה, שנעשתה על אף שלא היה כסף בקופה כדי לחלק דיווידנד. הם פשוט ביצעו הפחתה של ההון העצמי, שהסתכם אז ב-40 מיליון שקל. הם התחייבו להחזיר את ההון העצמי לקדמותו תוך 18 חודשים, ואני מצאתי שהם לא עשו זאת. הם החזירו חלק מהכסף בהלוואות בעלים, ונותרה תביעה על סך 13 מיליון שקל".

ב-2005 מכרו אלדר וגיל את מניות גיבור ספורט בהכשרת הישוב לאילן בן דב. באותה שנה הם סייעו לחבר אחר שהסתבך, אלי רייפמן, לגייס בשוק ההון 60 מיליון דולר בהלוואה אישית בריבית גבוהה של 12%. הם עזרו בתיווך בין רייפמן למשקיעים ישראלים, ואלדר אף היה אחד מהמלווים. שנה לאחר מכן החזיר רייפמן 70 מיליון דולר. כמה חודשים לאחר גיוס ההלוואה האישית, סייע רייפמן לאלדר ולגיל כשאלה רצו לגייס כסף בלונדון עבור גיבור ספורט. בימים ההם רייפמן עוד כיכב בביצת ההנפקות בלונדון אחרי שגייס לקבוצת אמבלייז יותר מחצי מיליארד דולר. על הכוונת היתה חברת גיבור אלפא מהקבוצה, שפעילותה העיקרית היא ייצור ושיווק של גרבי ספורט וגרביים למקצועות ספורט, אבל ההנפקה לא יצאה לפועל, ובהמשך נמכרה החברה לדלתא.

הקשרים בין השלושה נשמרו, וב-2009 ניסו אלדר וגיל לחלץ את רייפמן מהסתבכות אחרי שנקלע לחוב למלך השוק האפור שלי נרקיס. אלדר וגיל חתמו על הסכם לרכישת המניות של רייפמן באמבלייז תמורת כ-18 מיליון דולר. המניות שועבדו לנרקיס, אבל העסקה לא יצאה לפועל. מאז הלך מצבו של רייפמן והידרדר, וכיום הוא יושב בכלא אחרי שהורשע בעבירות מרמה וזיוף.

"המטרה בהשתלטות על אמבלייז היתה לחלץ את רייפמן מהצרות, לשים כסף כנגד החובות, לנסות לעצור בדקה ה-90 את ההתפרקות הטוטלית שלו - וגם להרוויח משהו", אומר מכר של אלדר. "בסוף רייפמן עבד גם על אלדר בעניין הזה. התוצאה היא שהאדם שהם רצו לחלץ מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. אם העסקה הזו היתה יוצאת לפועל, גם אלדר היה במצב טוב יותר, אבל הוא לא עשה מזה סיפור גדול". הגיאות של 2006-2007 סייעה לאלדר ולגיל להתאושש. ב-2007 הם עשו עסקה פיננסית מהירה בחברת הטקסטיל מאקפל, כשקנו את השליטה בחברת הטקסטיל הציבורית תמורת 36 מיליון דולר ומכרו אותה שלושה חודשים לאחר מכן למנופים פיננסיים של ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי תמורת 45 מיליון דולר. איך קרה הנס הפיננסי? הם רוקנו את החברה מפעילות על ידי מכירת האחזקות בתפרון ומכירת הנדל"ן של תפרון, והפכו אותה לשלד עם קופת מזומנים גדולה. כך נולדה ההיכרות עם בן זקן, שרודפת את אלדר בימים אלה.

במקביל פנו אלדר וגיל לזירה שאליה נהרו יזמים ישראלים רבים באותה תקופה - מזרח אירופה. הם רכשו מידי דודי אפל, המרצה בימים אלה עונש מאסר בגין שוחד, פרויקט ברומניה, שבו היו אמורים להיבנות ארבעה בניינים המכילים 1,100 דירות. בפרויקט של אפל היה מעורב כמתווך יניב כהן, בכיר בשוק האפור - שהוא גם מכר קרוב של אלדר.

ב-2009 הכניסו אלדר וגיל לפרויקט את החברה הציבורית ב.ס.ר אירופה, שבה הם היו שותפים. בהמשך נקלע הפרויקט לפשיטת רגל, וב.ס.ר אירופה נמצאת בימים אלה בדרך להסדר חוב. "בהסכמים שלהם עם ב.ס.ר אירופה אין הסכם אחד שאין בו טוויסט", אומר מקור שמכיר את העימות בין ב.ס.ר אירופה לבעלי האג"ח. "אנחנו קוראים לזה 'הסכמי איתן', הסכמים שבהם אלדר מוכר לחברה נכס - אבל לא מייצר לעצמו הפסד, אלא משאיר לעצמו אופציה שמבטיחה שלא ייווצר מצב שבו החברה תיפול ועדיין תהיה שלו".

ישראלי שהכיר את הפרויקט בבוקרשט אומר: "הפרויקט הזה התנהל בתחושת גועל, זה היה ברור לכולם. קבלן טורקי פשט את הרגל, במידה רבה בגלל התנהלותם של אלדר וגיל. מנהלי הפרויקט מטעם היזמים התחלפו כמו גרביים. כשדניה סיבוס התחילו לעבוד שם, היזמים היו חייבים להם כסף תקופה ארוכה, ורק אחרי שב.ס.ר אירופה נכנסו לפרויקט, הם שילמו להם את הכסף הזה. דניה סיבוס סיימו לבנות בניין אחד וברחו משם כל עוד נפשם בם".

כיום נמצא הפרויקט בהקפאת הליכים. אחד מארבעת הבניינים מאוכלס ברובו, עוד שני בניינים נמצאים בשלבי בנייה, ובניין נוסף שעוד לא התחילו לבנות נמכר לקרן נורווגית.

עימות נוסף בין החברה לבעלי האג"ח שבו היה אלדר מעורב התרחש ב-2011, כשהוא סייע לבן זקן ולשותפו דאז ננקשווילי כשאלה ביקשו לרכוש את חברת האחזקות בי.ג'י.אי - חברה ציבורית ללא פעילות משמעותית עם קופת מזומנים שמנה וחוב לבעלי האג"ח. בעלי האג"ח זיהו את התוכנית לרוקן את החברה מהמזומנים, שהיו אמורים להבטיח את החזר כספם, והצליחו לסכל אותה.

ב-2009 הקימו אלדר, גיל וגלי ליברמן את חברת ארנה קפיטל, העומדת מאחורי פעילותו הנוכחית של אלדר. ייעודה הוא עיסוק בברוקראז' פרטי, כלומר עסקות תיווך בשוק ההון - רכישה של חבילות גדולות של מניות בהנפקות ומציאת קונה עבורן, או תיווך בעסקות בעלי עניין.

חלק מרכזי בפעילות החדשה של השניים התרכזה בתחום השלדים - חברות ריקות מתוכן, שאפשר לקנות במחיר נמוך ולמכור הלאה ברווח. הרוכש מרוויח את היכולת להיכנס לבורסה בדלת האחורית והמהירה, ללא צורך לבצע הנפקה לציבור. כך הם רכשו בתחילת 2010 (יחד עם משקיעים נוספים) את השלד הבורסאי של אנטר הולדינגס, שהיתה בשליטת איש העסקים עמית ברגר, ונקלעה להליך הקפאת הליכים לאחר שלא היה ביכולתה לעמוד בהתחייבויות כלפי בעלי האג"ח והבנקים. כמה חודשים לאחר מכן נמכר השלד למוטי זיסר, שהכניס לתוכו את פעילותו בתחום הרפואי לאחר שלא הצליח להנפיק אותה. גם במקרה הזה הרוויחו המוכרים.

שלד נוסף שבמכירתו היה אלדר מעורב היה זה של חברת גרינסטון, עסקה שבגינה הוא יקבל דמי תיווך של כמיליון שקל. "מכרנו שליטה בחברה בורסאית, והוא עשה את כל מה שנדרש ממתווך טוב, מלבד עצם ההפגשה של שני צדדים", מעיד המוכר יאיר פודים. "הוא הביא ערך מוסף, ולכן קיבל את מה שקיבל. הוא אדם חכם ומתוחכם עם ידע גדול בתחום הפיננסי. הוא יודע לבנות עסקות וגם מכיר הרבה מאוד אנשים. היה לי נוח לעבוד אתו, הוא מבין עניין".

שלדים נוספים שארנה קפיטל רכשה היו אלה של יובל הנדסה, נץ מלונות וחברת רג'נסי. אלדר מחזיק גם בשלד בשם דניאל ב.ש החזקות. החברה נמצאת בבעלות חברה בורסאית בשם איתי פיננסים, על שם בנו של אלדר.

הסתבך עם בן זקן

בספטמבר 2011 נעצר אלדר ואף שהה במעצר בית, לאחר שרשות המסים חשדה שהוא העלים מס - טענות שאותן הוא הכחיש. לפי החשד, אלדר ושני אנשים נוספים - עו"ד שלמה ולד ויוסי שפירא, אחד מחבריו הקרובים, היו מעורבים בעסקות תיווך בהיקף של מיליוני שקלים, ללא דיווח לרשויות המס. החקירה בעניין זה החלה בעקבות חקירת פרשה נפרדת של העלמת מסים של המתווך רוני מאנה, אף הוא חבר טוב של אלדר, ועו"ד יורם יוסיפוב. רשות המסים, שאליה פנינו כדי לברר היכן עומד התיק בעניינו של אלדר, מסרה כי: "החקירה הסתיימה וחומר החקירה בתיק האמור הועבר לבחינה משפטית בפרקליטות". ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "התיק נמצא בבדיקת פרקליטות מחוז תל אביב - מיסוי וכלכלה".

לפני כשנה החליט גיל, השותף הנאמן מזה 15 שנה, כי החיים הרוויים בלהטוטים פיננסיים מספיקים לו, ופרש מהעסקים המשותפים. אלדר המשיך לפעול בשוק ההון, עם האנרגיות המאפיינות אותו. הוא תיווך בעסקה שבה הונפקה בתחילת 2011 חברת שמן הפרטית, שבשליטת בן זקן, המחזיקה ברישיונות קידוח ליד אשדוד. מפיצי ההנפקה, שהעניקה לשמן שווי של 1.8 מיליארד שקל, היו בין היתר גיבור ספורט של אלדר. החברה שווה כיום 500 מיליון שקל בלבד.

אלדר אמנם הרוויח כסף ממערכת היחסים עם בן זקן, אבל מערכת היחסים הזו היא שמאיימת על המשך פעילותו בימים אלה. ברשות ניירות ערך חושדים כי אלדר סייע לבן זקן במהלכים שעשה במסחר בבורסה ונועדו להעלות את שווי מניותיה של החברה שעליה חלש ולהכניס אותה למדד תל אביב 100. בפרשה מעורבת דמות נוספת המוכרת בשוק ההון הישראלי, צביקה קולנברנר.

מריו סגל, המכיר את אלדר יותר מעשר שנים ושותף עמו בכמה פרויקטים, כמו פרויקט הבנייה ברומניה, טוען שאלדר הסתבך בפרשה זו בגלל חברותו עם בן זקן. "אתה יודע איך זה לפעמים - כשמפתים אותך, ואתה קצת בלחץ, גם אתה רוצה להצליח", הוא אומר. "החיבור עם בן זקן משך אותו, אולי מפני שבתקופה כזו יותר קשה לעשות עסקים. אלדר הוא דמות מוכרת, והוא מקושר מאוד במערכת העסקית, עם רקורד רציני מול הבנקים, וחברים עורכי דין".

"הוא תמיד הלך על הקצה, אבל זה מקובל באוכלוסיות מסוימות", אומר מקור בשוק ההון. "בסוף זה אולי יתברר כקשקוש, מקווה בשבילו. אולי הוא מתח את החבל יותר מדי, הסתמך על חוות דעת או פרשנויות מרחיקות לכת".

"אני בהחלט לא חושב שהפרסומים לגביו נכונים בפרשה הזו", אומר ברגר. "אבל לנוכח מה שכתוב בתקשורת, ההסתבכות שלו מפתיעה ומוזרה. הוא אדם מספיק מוכשר, ואם וככל שירצה, תמיד יהיה לו מקום בשוק ההון הישראלי".

עוקצים אותנו ברכות

אחד הדברים המפתיעים שעולים בשיחות עם פעילי שוק ההון לגבי איתן אלדר הוא רצף הסופרלטיבים. "מענטש", "צדיק", "איש של מעשים טובים", "נחלץ לעזרתם של חברים", הם אומרים עליו. האמירות האלה מעוררת תמיהה בקרב מי שבקי במתרחש בשוק ההון. הרי מדובר באיש עסקים שבסיבוב שאליו הוא לקח את הציבור עם חברת גיבור ספורט הסב הפסדים לרבים מהמשקיעים, וגרר קרנות שונות לרכוש ממנו נכסים ברומניה שהניבו להן הפסדי עתק. כמעט מפתיע לגלות את הפרצוף הנחמד המסתתר מאחורי העסקות הכושלות האלה.

אלדר הוא לא מקרה מיוחד: במקרים רבים מפתיע לגלות עד כמה אנשי עסקים ממולחים, שהסבו הפסדים רבים למשקיעים, הם אנשים נעימים המעוררים את אהדת כל מי שמקורב אליהם. הפיננסיירים דוגמת אלדר הם גאונים פיננסיים. בזכות הגאונות הזו הם יודעים לגזור את הקופון ולהכניס את הכסף לכיסיהם. הגאונות הזו מתבטאת בכמה סוגי עסקות: לעתים מדובר ביכולת לזהות שוק עולה הנהנה מגיאות, אם זה תחום הנדל"ן במזרח אירופה או תחום קידוחי הגז והנפט. הפיננסייר יזהה את ההזדמנות, יגייס כסף מהבנקים ומהציבור, ישקיע אותו בענף העולה ויקווה שיספיק למכור את הנכס שרכש לפני סיום הגיאות.

במקרים אחרים מדובר בפעילים בשוק ההון שיודעים לזהות הזדמנות אחת בדמות נכס פיננסי העומד למכירה במחיר נמוך, או נכס המגלם במחירו כשל שוק לאור העובדה שהוא מכיל בתוכו סחורה ששווה הרבה כסף מבלי שבעליו מודע לכך. הם יודעים לזהות הזדמנות נוספת, בדמות איש עסקים אחר שיש לו יכולת כספית ועניין לגלם את תפקיד הקונה. על ידי חיבור שני הצדדים יצליח אותו פיננסייר לבנות עסקה שבה 1+1 ייתן 3. הרווח העודף הזה ילך לכיסיו.

הרווחים של הפיננסיירים יכולים לנבוע מדמי תיווך, מדמי ניהול, משכר שנמשך מחברות ציבוריות ועמלות שמהן הם נהנו בהנפקות. הכל חוקי למהדרין. בעיה אחת עם השיטות של אותם גאונים פיננסים היא שהן עובדות רק כשהשוק הוא בכיוון שלהם: בשוק יורד הם בדרך כלל לא יודעים להניב רווחים. בזמן השפל אוהבים לתאר אותם בתקשורת כמי שעלו לגבהים וצללו למצולות. הציבור הרחב נוהג לצקצק נוכח הכתבות האלה: הוא שוכח כי אותם פיננסיירים נשארים גם אחרי הנפילה עם בתי פאר ונכסים פרטיים. בישראל של 2013, שבה שכר המינימום נע סביב 9,000 שקל בחודש, אף אחד לא זוכר עמלות ודמי תיווך של מיליוני שקלים בודדים, שגזר מאן דהוא בעסקה בין שתי חברות ציבוריות בבורסה.

האמת הפשוטה היא שאי אפשר לייצר זהב מחול. לכל סכום כסף שמישהו מרוויח יש מקור, ובמקרה של גאונים פיננסים הפועלים בשוק ההון, הכסף הגיע ממקום מסוים מאוד: מהכיס של אזרחי ישראל. זו אינה מטרתו של שוק ההון. שוק ההון נועד להיות המקום שבו יזמים מוכשרים עם רעיונות גדולים יכולים לשתף את הציבור הרחב בחזון שלהם - לאגד את האזרחים וללוות מהם כסף כדי להצליח להרים פרויקטים מצליחים שכבודדים לא היינו מצליחים לממש. שוק ההון לא נועד להגשים את המטרה ההפוכה - להיות המקום שבו אנשים בודדים מצליחים לשאוב עושר מההמונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker