מתי יאיר לפיד יבגוד במצביעיו?

בנקודת הזמן הנוכחית, היכולת לשמור על האינטרסים של כל המעמד הבינוני אינה קיימת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

"אנו מאמינים בכלכלה היוצרת מנופים לצמיחה מאוזנת לטווח הארוך, שצמצום תחולת העוני הוא אחד מיעדיה המרכזיים. כלכלה הדואגת להגדלת ההשתתפות בשוק העבודה ושומרת על האינטרסים של מעמד הביניים שהוא הציבור היצרני בישראל" (מתוך המצע הכלכלי של מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד).

המסר האפקטיבי ביותר במערכת הבחירות האחרונה היה של יאיר לפיד, ששם במוקד ההבטחה שלו את מעמד הביניים. הדבר חזר על עצמו שוב ושוב בקמפיין ובחוגי הבית שלו. לפיד האשים את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי הפך את מעמד הביניים ל"כספומט מהלך", וזה באמת דיבר לרבים.

יאיר לפידצילום: רויטרס

ואולם מערכת הבחירות כבר מאחורינו, ואילו ניסוח קווי היסוד של הממשלה הבאה נמצא לפנינו ועשוי למצוא את לפיד עם עתיד מסובך יותר מסיסמאות בחירות. עושה רושם שלפיד מעוניין מאוד לעמוד בהבטחותיו, וזה חשוב בעיניו יותר מאשר איזה תיק יקבל בממשלה. אבל לפני שלפיד תובע את השמירה על האינטרסים של מעמד הביניים בניסוח קווי היסוד של הממשלה החדשה, ראוי לעשות קצת סדר במושג הבעייתי הזה.

לפי ההגדרות היבשות, רבע ממשקי הבית בישראל נחשבים למעמד בינוני, שהכנסתו נעה בין 7,275 ל-12,125 שקל בחודש. רבע נוסף מוגדר כמעמד בינוני־גבוה, שבו ההכנסה למשק בית היא בין 12,125 ל-19,400 שקל בחודש. שיעורי ההצבעה הגבוהים מאוד ללפיד ביישובים המבוססים באזור המרכז מלמדים שלא מעט אנשים שהכנסתם גבוהה מהגבול העליון של טווח זה רואים עצמם כמעמד בינוני.

מדובר באנשים שגדלו כנראה במעמד הבינוני ותופשים עצמם ככאלה הרבה אחרי שהתנתקו ממנו, וכנראה גם בכאלה שמתפרנסים היטב ומחזיקים דירה או שתיים, אבל בוחנים את עצמם לפי המרחק העצום בינם לבין המאיון העליון. אם חבר מפלגת יש עתיד, יעקב פרי, שעשה כמה עשרות מיליוני שקלים בעשור האחרון, "חש קרוב יותר למעמד הביניים", אז אנשים שהשתכרו פחות ממנו ודאי חשים כך.

הרחבת ההגדרה של מעמד ביניים אינה רק טכנית, אלא גם פרקטית. כבר עם הקמת הממשלה החדשה יידרשו חבריה להסכים על תקציב מדינה חדש, שכולל קיצוצים בהוצאות, העלאות מסים או ביטולי פטורים למיניהם (הפטור ממס על חיסכון בקרנות ההשתלמות הוא המועמד הקבוע). בלתי אפשרי שקיצוץ בתקציב ויצירת הכנסות בסדרי גודל של 15 מיליארד שקל בשנה לא יפילו חללים. כן, גם מקרב מעמד הביניים.

לכן, בתור התחלה, טוב תעשה יש עתיד אם תגדיר מיהו מעמד הביניים בעיניה. האם היא מתייחסת להגדרות המספריות, או שמא להגדרה הרחבה יותר - שקובעת כי כל מי שעובד, משלם מסים, שירת בצבא ועדיין עומד מול המדפים בסופרמרקט, מתלבט אם לשים אנטרקוט מיובא ובסוף מתפשר על חזה עוף הוא מעמד ביניים.

ההגדרה הבסיסית היא החלק הקל, אבל גם בתוך מעמד הביניים יש מעמדות ותת־מעמדות. יש לפחות שתי אבחנות מרכזיות בתוך המעמד הבינוני: בין עצמאים לשכירים, ובין שכירים מסודרים לשכירים לא מסודרים.

האבחנות האלה חשובות, כי כשבונים ארגז כלים לשמירת האינטרסים של מעמד הביניים, צריך לוודא שמסתכלים על מרכיביו השונים. לכל קטגוריה יש בעיות אחרות. עצמאים, למשל, זקוקים לכמה דברים שלא מעניינים את השכירים. הם צריכים שהממשלה תדאג לשלם להם בזמן כשהם מספקים לה שירותים, ולא תהיה הגורם שממנו מתחיל מוסר התשלומים במשק להידרדר. הם צריכים שהנוהג המקובל, לשלם למדינה מע"מ עבור עסקה הרבה לפני שבית העסק קיבל את התמורה עבור שירותיו, יתוקן.

אלה רק חלק מהמרכיבים שהופכים את חייו של המעמד הזעיר־בורגני לקשים, והם כמובן גם פוגעים בצמיחת המשק. לשכירים אין ענייני מע"מ ומקדמות, אך הם נבדלים זה מזה בעניין מהותי: מידת היציבות התעסוקתית. אין מספרים מדויקים, אך ההערכה היא ש-20%-25% מהעובדים במשק נהנים מקביעות.

מדובר בעובדי הממשלה, השלטון המקומי, המערכות הציבורית הגדולות (חינוך, בריאות) והשירותים הציבוריים, כמו חשמל, מים, נמלים ובנקאות. מבחינה סטטיסטית, העובדים הלא מוגנים דרים בכפיפה אחת עם הקבועים באותם עשירונים ובאותו מעמד בינוני, בעוד שלמעשה תהום פעורה ביניהם.

אובדן מקום עבודה יכול לדרדר משק בית בן לילה כמה עשירונים, ולפלוט אותו מהמעמד הבינוני. הסכנה הזו אורבת גם לכאלה המאכלסים את העשירונים העליונים. הנוכחות שלהם בעשירונים אלה היא על תנאי - כל עוד הם עובדים. ההתייחסות הכללית למעמד הביניים, מבלי להבחין בין אלה שהתוחלת התעסוקתית שלהם ודאית עד הפנסיה, לבין כאלה שבקלות יכולים להיות "בין עבודות" חודשים ואף שנים - מחטיאה כאן בעיה חברתית משמעותית.

לכן, צעדים כלכליים כמו קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה או העלאות מסים עקיפים (דלק, מע"מ) הם קלים ומפתים, אך גם טיפשיים וחסרי הבחנה. הם בוודאי לא שומרים על האינטרסים של מעמד הביניים. ארגז הכלים לשמירה על האינטרסים של מעמד הביניים צריך לכלול פתרונות נקודתיים לבעלי עסקים קטנים וגם לשכירים לא מוגנים, אבל בעיקר באמצעות רפורמות משמעותיות בשוק העבודה, בשירותים הממשלתיים, במגזר הציבורי ובמערכת הפיננסית.

אלה הן רפורמות שתוצאותיהן לא יהיו מיידיות, אלא ארוכות טווח, ורק הן יוכלו להבטיח שמירה על האינטרסים של מעמד הביניים לאורך זמן. כרגע צריך לראות איך המעמד הבינוני שורד בין הטווח הקצר שיכול לפגוע בו, לבין הטווח הארוך שבו באמת אפשר להביא לשינוי משמעותי במצבו.

בנקודת הזמן הנוכחית, היכולת לשמור על האינטרסים של כל המעמד הבינוני אינה קיימת, ולכן השאלה אינה אם לפיד יבגוד במצביעיו, אלא מתי ובאילו חלקים מהם.

נ.ב

כשיוסף (טומי) לפיד נכנס לממשלה בשנת 2000, הוא נועד עם שר האוצר על הרפורמה במיסוי. היתה לו דרישה מרכזית אחת: לא להטיל מס ירושה, בנימוק ש"יהודים לא משלמים מס ירושה".

האם אפשר לשמור על אינטרסים של קבוצה כה גדולה מבלי לגעת באינטרסים של קבוצות אחרות או אפילו באינטרסים של חלקים מאותה קבוצה גדולה העונה לשם "מעמד הביניים"? לא ממש. כשהמחאה החברתית פרצה בקיץ 2011 , היו מי שקיוו כי האהדה חוצת המפלגות והמגזרים למחאה תייצר כאן איזו סולידריות, אך הם התבדו מהר מאוד. חלקים רבים בציבור הישראלי אינם בשלים לקבל על עצמם ויתורים כלשהם כדי שיהיה כאן יותר צדק חברתי.

אף שיאיר לפיד הוא הנהנה העיקרי מהמחאה, ניתוח של הרכב מצביעיו מלמד כי לא מדובר באנשים שרוצים מהפכה חברתית של ממש, אלא בעיקר באנשים שמצבם בסדר, והם רוצים שיהיה להם קצת יותר טוב.

בחברה הטרוגנית ומקוטבת כמו החברה הישראלית, עדיין קשה למצוא סולידריות בין השבטים השונים המרכיבים אותה. ברמת הסולידריות והשבטיות הנוכחית - המרחק לצדק חברתי דומה למרחק שלנו משלום אזורי. זה אומר שהלחץ על גבו של המעמד הבינוני ימשיך להיות כבד גם בשנים הקרובות, למרות התקווה שיצר לפיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker