האם אירלנד התאוששה מהמשבר שפקד אותה? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סובלים אבל פחות

האם אירלנד התאוששה מהמשבר שפקד אותה?

בניגוד ליוונים, תושבי אירלנד עשו בדיוק מה שביקשו מהם: צימצמו, חסכו והנהיגו משטר צנע חמור ■ אחרי חמש שנים קשות נראה שהכלכלה שלהם משתפרת, או שיש מי שרוצה לשכנע את שאר תושבי אירופה שהציות משתלם?

7תגובות

בסוף הסרט "וול-אי", שעלילתו מתרחשת בעוד 800 שנה, נתקל הרובוט וול-אי בתגלית מדהימה בלב המדבר הצחיח שנותר מכדור הארץ אחרי שהאנושות נטשה אותו: צמח. כדור הארץ נהפך למזוהם כל כך, עד שחיים משום סוג אינם מסוגלים להתקיים בו. ואז לפתע בוקע צמח קטן מתוך האדמה: סימן שרמות הזיהום ירדו והמין האנושי יוכל, אולי, לחזור. אותה תקווה קלושה מובילה מיד את המין האנושי כולו, שמרוכז בספינת חלל אחת ענקית ששטה בחלל כבר 800 שנים, חזרה לכדור הארץ ליישב מחדש את הכוכב.

כך בדיוק הרגישו אזרחי אירלנד בשבועות האחרונים, שעה שמשרדי הממשלה, העיתונים הכלכליים, הסוכנויות הממשלתיות והפרשנים החלו לדווח על ניצנים קטנים של תקווה שהחלו לבקוע מהריסות הכלכלה מוכת החובות שלהם, אחרי חמש שנים של צנע כואב, סיוע בינלאומי, אבטלה וגל הגירה מסיבי, שהוביל לעזיבה של יותר מ-200 אזרחים מדי יום.

לפני שבוע גייסה אירלנד בהצלחה 2.5 מיליארד יורו (3.3 מיליארד דולר) בהנפקת אג"ח ממשלתיות, בריבית של 3.3% - הנפקת האג"ח הראשונה שלה מאז קיבלה לראשונה חבילת סיוע מהאיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית, בסך 85 מיליארד יורו. בנובמבר זינק היצוא מאירלנד ב-7% - בסך הכל, מעריכה התאחדות היצואנים האירית, היצוא מאירלנד עלה מ-164.3 מיליארד יורו ב-2011 ל-183 מיליארד יורו ב-2012. וחשוב מכל: לפי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, כלכלת אירלנד צמחה ב-0.4% ב-2012, נתון צנוע אך משמעותי - כמו אותו צמח קטן ושברירי ב"וול-אי" - שפירושו שאחרי חמש שנים כואבות במיוחד היא אינה מתכווצת יותר.

הנתונים הצנועים אינם מתקרבים כמובן לרמות הפריחה מונעות הנדל"ן שמהן נהנתה אירלנד לפני 2008, אבל זה בסדר: אירלנד של היום אינה אותה מדינה שהיתה ב-2008, והציפיות הן בהתאם. בשקט בשקט, כמעט בלחש, חוגגים בזהירות קובעי המדיניות באירלנד - ואתם אנשי "הטרויקה" השנואים, בכירי האיחוד האירופי וקרן המטבע שקיצצו לאזרחי אירופה בשנים האחרונות את הידיים והרגליים - את מה שמסתמן כתחילתה של תחייה לכלכלה האירית.

העובדה שאפשר להציג את אירלנד מוכת הצנע כסיפור הצלחה מסחרר משרתת, כמובן, צורך פוליטי: שבוע אחרי שקרן המטבע חזרה בה ממדיניותה הקודמת והודתה שצנע לבדו אינו יכול להוביל להתאוששות כלכלית, מוצאות האליטות האירופיות ערך רב בהצגתה של אירלנד כהוכחה לכך שהצנע כן עובד, ושכל מה שדרוש הוא סבלנות. "אירלנד נמצאת בדרך להתאוששות", קבע השבוע ראש מממשלת אירלנד, אנדה קני, בנאום בפני הפרלמנט האירופי. סקר שערכה רויטרס בקרב 46 כלכלנים קבע כי הכלכלה האירית היא נקודת האור היחידה בעתיד העגום הצפוי לכלכלות אחרות בגוש היורו כמו ספרד, יוון, פורטוגל ואפילו גרמניה, שצפויה לצמוח ב-0.4% ב-2013, לפי הסקר, לעומת צמיחה חזויה של 1.2% באירלנד. התשואה על האג"ח הממשלתיות הגרמניות לעשר שנים נפלה ב-2012 מ-8.5% ל-4.5%.

בלומברג

התקווה של האירים היא שעד סוף השנה, אם הכל יסתדר, הם יצליחו לצאת מתוכנית הסיוע האירופית. זה מרשים במיוחד כשמביאים בחשבון את התהליך הכואב והמשפיל שעברה אירלנד לפני החילוץ. תזכורת קצרה: בין 1995 ל-2008, לאחר מאות שנים של שלטון בריטי, מלחמות אזרחים, פערים חברתיים, עוני, רעב וגלי הגירה טראומטיים, החל המזל לשחק לטובת העם האירי. מדיניות ממשלתית חכמה, שכללה מס חברות נמוך וביטול המסים על רווחים מיצוא, הפכה את אירלנד למוקד משיכה לוהט עבור תאגידים בינלאומיים כמו אינטל, דל, מיקרוסופט וגוגל. התאגידים הזרים הובילו לשגשוג: בין 1995 ל-2007 צמחה הכלכלה האירית ב-7.5% בשנה בממוצע. התמ"ג לנפש היה השלישי בגובהו בעולם, הישג מרשים למדינה שרק כמה עשרות שנים לפני כן היתה בפועל מדינה מתפתחת. האבטלה, שבמשך עידנים הכבידה על הכלכלה האירית, כמעט נמחקה לחלוטין. בכל העיתונים זכתה אירלנד לכינוי חדש: "הנמר הקלטי". אחרים קראו לתקופה הזאת "הנס הכלכלי".

אבל הקללה העתיקה, שבמשך שנים ארוכות גרמה לאירים להרגיש שהם העם הכי חסר מזל באירופה, חזרה להכות במלוא עוצמתה. הפריחה הובילה לעלייה בשכר, שהיתרגמה לבועת נדל"ן הרסנית ומופרכת, שהונעה על ידי משקיעים ספקולטיביים, מגזר פיננסי חמדן ואזרחים פשוטים שהאמינו - כמו תמיד בבועות - שהמחירים לעולם לא יירדו. לפתע דירות קטנות בדבלין עלו יותר ממיליון יורו, תעשיית הבנייה התנפחה לגודל כה מפלצתי שהיא היתה יכולה לשלם יותר מ-1,000 יורו בשבוע לפועלים, הבנקים התחרו על הזכות לספק מימון לפרויקטי נדל"ן מגלומניים, ואירלנד זכתה לאליטה חדשה של נדל"ניסטים, פיננסיירים ופוליטיקאים שנהנו מפירות הצמיחה.

נראה היה ש"הקללה האירית" - מונח שלרוב משמש את אלה שמתייחסים למיתוס לפיו הגברים האירים סובלים מנחיתות בכל מה שנוגע לגודל איבר המין - הוחלפה בחגיגה האירית. ונראה היה שהחגיגה הזאת לא תיגמר לעולם. אלא שבסוף המוסיקה כן נגמרה. ערימות הכסף העצומות שזרמו לאירלנד הקטנה, על 4.5 מיליון תושביה, גרמו לה להתפוצץ. שוק הנדל"ן שלה, שהחל לדעוך כבר ב-2008, קרס לחלוטין אחרי קריסת ליהמן ברדרס. עשרות אלפים התעוררו בבוקר וגילו שהם מובטלים. הבנקים האיריים, שבשנים לפני המשבר צמחו למפלצות נדל"ן מגובות משכנתאות עם תיקי הלוואות מנופחים שהסתכמו ביותר מ-900% מהתמ"ג האירי, שותקו. האירים הגיבו במהירות, חילצו את ששת הבנקים הגדולים במדינה, הלאימו את הבנק השני בגודלו במדינה (AIB) ויזמו מדיניות צנע כואבת, הרבה לפני שהצנע נהפך למדיניות הכלכלית הרשמית של אירופה. אבל עד מהרה התברר שעלות החילוץ של הבנקים הגדולים היתה גבוהה מהצפוי, והגדילה את הגירעון התקציבי של אירלנד לנתון מפלצתי של 32% מהתמ"ג.

כשמשבר החובות ביוון פרץ והמשקיעים המבוהלים החלו לחפש את המדינה שעלולה להיות יוון הבאה, הם לא היו צריכים לחפש זמן רב: אירלנד נראתה על סף חדלות פירעון. בנובמבר 2010, לאחר שהשווקים העלו את התשואה על האג"ח הממשלתיות שלה ליותר מ-7%, נהפכה אירלנד למדינה השנייה בתולדות גוש היורו שנזקקה לחילוץ. בשנים שלאחר החילוץ צייתו האירים באופן יוצא דופן למדיניות הממשלה ולמדיניות שהוכתבה על ידי האיחוד האירופי וקרן המטבע. הם סבלו בשקט קיצוצים כואבים בחינוך, בבריאות, ברווחה ובשכר, מבלי לצאת להפגנות סוערות ואלימות כמו שקרה במדינות כמו יוון, ספרד או איטליה.

אבל האם אירלנד באמת מתאוששת? לא בטוח. השאלה אם אירלנד באמת יוצאת מהמשבר או רק מתייצבת מעט בתחתית נהפכה לנקודת מחלוקת סוערת בעיתונות האירית בשבוע האחרון. "עזבו את הספינים, ההתאוששות עוד לא החלה", קבע השבוע הכלכלן האירי קולם מקארתי במאמר דעה ב"אייריש אינדיפנדנט". "התאוששות אירית? איזו התאוששות אירית?", שאל הבלוגר ראלף של בבלוג SeekingAlpha. "הסיפורים על ההתאוששות הם בדיחה, וכל פוליטיקאי שינסה לומר לאירים כמה טוב להם עכשיו, כשהשכר שלהם מוקפא והמסים עולים, כדאי שיכין לעצמו דרך מילוט מהירה".

לפיליפ ליין, פרופסור לכלכלה בטריניטי קולג' בדבלין ואחד הכלכלנים המשפיעים באירלנד, יש דעה יותר מורכבת בעניין. "התשובה לשאלה אם הכלכלה האירית מתאוששת היא כן, ולא", הוא אומר ל-Markerweek. "מצד אחד, המספרים לא שליליים יותר. הכלכלה מתייצבת, היצוא צומח, הריבית על החוב שלנו נמוכה מ-5%. מצבנו בר קיימא. מצד שני האבטלה עדיין גבוהה, ואינה יורדת. היצוא אולי צומח, אבל הפעילות הכלכלית בתוך אירלנד עדיין מתכווצת. לקח לנו חמש שנים להגיע לנקודה הזאת, ועכשיו הכל תלוי במה שיקרה בשווקים. הסיפור הגדול של השבוע הוא שאירלנד חזרה ללוות בשוק האג"ח. האם אירלנד תשלם את חובותיה? התשובה היא שילוב של התאוששות כלכלית וסיבולת גבוהה לכאבים, וכבר הוכחנו שאנחנו מוכנים לשלם מחיר כבד. עכשיו הכל תלוי במה שהאירופאים יעשו".

המפתח להתאוששות, אומר ליין, הוא סיום מוצלח במגעים בין אירלנד לטרויקה. אירלנד מקווה שהבנק המרכזי האירופי יעביר לה 31 מיליארד יורו לפני מארס, משאריות החוב שלה לאיחוד האירופי ולקרן המטבע, ואז תוכל לצאת בהצלחה מתוכנית הסיוע. "אני חושב שעמי אירופה זקוקים כעת לתחושת התקווה שדברים הולכים להשתפר", אמר השבוע סגן ראש ממשלת אירלנד, אימון גילמור. "אחד מהדברים שיספקו את התקווה הזאת הוא שאירלנד תצא מתוכנית החילוץ".

הקללה לא נגמרת

מייקל לין רחוק מלהיות הפושע הגדול ביותר של בועת הנדל"ן באירלנד. עורך הדין הצעיר, 42, היה רק אחד מהמוני האירים שחשבו שהם יכולים לעשות קופה בשוק הנדל"ן, ובדרך לעושר מצאו את עצמם לעתים - חלקם, כמו לין, לעתים קרובות יותר - בצד הלא נכון של החוק. סתם נוכל קטן, לכאורה, לא סיפור גדול. אבל הסיפור הגדול מסתתר בפרטים של התעשרויות כאלה.

לין, זמר חתונות לשעבר, הוא עורך דין שהתמחה בנדל"ן, ונהפך למולטי-מיליונר בעקבות שורה של הונאות גרנדיוזיות. הוא מיפה בתחילת העשור הקודם את המוסדות הפיננסיים באירלנד, איתר את אלה שסיפקו אשראי זול בקלות, ואז גייס אותם לממן פרויקטי נדל"ן כושלים שיזם במסגרת חברת הפיתוח שהקים, כשהוא לוקח עוד ועוד משכנתאות עבור נכסים שבחלקם כלל לא נבנו. הוא מכר להם סיפורים על קשרים עם שופטים בהונגריה שיעניקו לו קרקעות ועל קרבה לקובעי מדיניות בבולגריה. הוא תיכנן להקים ערים תאומות שיעוטרו באתרי נופש יוקרתיים, סיפק שירותים פיננסיים לאירים מחו"ל שקנו נדל"ן באירלנד, ואף מכר להם ביטוחי חיים ומוצרים פיננסיים שבפועל עבדו כמו הונאת פונזי.

בכסף שהפקידו בידיו הלקוחות הוא קנה סוכנויות רכב ומרכזי קניות במזרח אירופה. קנדאר, חברת הפיתוח שלו, נהפכה לאימפריה קטנה, עם כוונות להתרחב לדרום אמריקה. ואז הכל קרס. בדצמבר 2007 עלתה הממשלה על ההונאה של לין והוא נמלט מאירלנד. במשך זמן מה לא נודעו עקבותיו, עד שהתגלה שעבר לפורטוגל, ומשם לברזיל, שם הוא ואשתו היו זכאים לוויזה משום שבנם נולד במדינה. כיום הוא עדיין מבוקש על ידי משטרת אירלנד, לאחר שהואשם בשורה ארוכה של הונאות משכנתאות בסך 80 מיליון יורו (103 מיליון דולר).

סיפורו של לין הוא אחד מרבים שאחריהם עקבה בשנים האחרונות דירבייל מקדונלד, עורכת המדור המשפטי של ה"אייריש אינדיפנדנט" ומחברת הספר Bust: How the Courts Have Exposed the Rotten Heart of the Irish Economy ("שפל: כיצד בתי המשפט חשפו את לבה הרקוב של הכלכלה האירית"). בספרה היא מתארת בקפידה את הנשורת שנפלה מהפיצוץ הגרעיני שעבר שוק הנדל"ן האירי. הבועה הותירה אחריה מבול של תביעות ותביעות נגדיות, פשיטות רגל ובקשות להגנה מנושים. מקדונלד עברה על עשרות אלפי המסמכים שליוו את קריסתה של בועת הנדל"ן, ומספרת את סיפורם הדרמטי של כל השותפים לה: מאנשים כמו לין ועד לטייקוני הנדל"ן פטריק רוקה, שהתאבד ב-2008, ושון אודולן, שהתאבד ב-2010, לאחר שאימפריות הנדל"ן שבנו קרסו בן לילה; ממנכ"ל בנק אנגלו-אייריש לשעבר שון פיצפטריק, שהפסיד לבנק מיליונים ונעצר ביולי, ועד ללווי המשכנתאות שנהפכו שלא בידיעתם לעבריינים.

"יש תחושה של זעם וכעס באירלנד, הרגשה ששילמנו מחיר גבוה מדי, אף שהתברר שלא מדובר רק בבעיה לאומית אלא בבעיה כלל-אירופית", היא אומרת ל-Markerweek. "מחזיקי האג"ח של אירלנד לא עברו תספורת: הם קיבלו את כספם במלואו, בניגוד למחזיקי האג"ח של יוון למשל. המורשת העיקרית של המשבר הזה אינה החובות של טייקוני הנדל"ן, אלא החוב האישי שצברו האזרחים. בשנות ה-90 אנשים היו עניים, ובשנים שלאחר מכן הם צברו חובות אדירים. אלה השאריות של הנמר הקלטי, שאתן אנחנו צריכים להתמודד".

כעת, כשהעולם מתחיל להאמין שאירלנד מתאוששת, מוצאת את עצמה מקדונלד טיפה משועשעת. "נהפכנו מהדוגמה המושלמת לחוסר זהירות באירופה לדוגמה המושלמת לזהירות ולצנע. הכל באירלנד נעשה בקיצוניות", היא צוחקת. "התנהגנו יפה כל השנים האלה, אפילו שכאשר קרן המטבע הודתה באחרונה שהצנע לא עובד, הרבה אנשים באירלנד היו יכולים להזדהות עם הסנטימנט".

בחודשים האחרונים של 2012 נראה היה שהסלחנות של הרשויות כלפי אילי הנדל"ן והבנקאות שהפילו את אירלנד לקרשים נחלשת קצת, עם מעצרו של פיצפטריק, אחד מהאנשים השנואים ביותר באירלנד מאז המשבר, שהתפרסם ב-2008 לאחר שהודה - בשיאו של המשבר - ששמר בסוד הלוואות בסך 84 מיליון יורו שמשך מהבנק שניהל מבלי לדווח לבעלי המניות, ועם מאסרו של איל ההון האירי שון קווין. פיצפטריק היה הבכיר השלישי לשעבר באנגלו-אייריש (שמאז הולאם ושמו שונה ל-IBRC) שנעצר בעקבות המשבר, ואחד מהמעטים שנגדם פעלו הרשויות בשנים לאחר פריצתו. הוא הואשם ב-12 סעיפים הקשורים להסתרת הלוואות בסך 139 מיליארד יורו וצפוי לעמוד למשפט.

אישיות ציבורית בכירה אחרת שהועמדה לדין היה קווין, לשעבר האיש העשיר באירלנד, שבנה ואיבד אימפריה של 4 מיליארד יורו ועמד למשפט יחד עם בנו ואחיינו. קווין לא נידון לעונש מאסר במקור, אך החל לרצות בנובמבר עונש מאסר של שלושה חודשים לאחר שנמצא אשם בביזיון בית המשפט, כשניסה למנוע ממה שנותר מאנגלו-אייריש - בו היה אחד מבעלי המניות גדולים - להחרים ממנו רכוש בשווי חצי מיליארד יורו. קווין עדיין חייב לבנק 2.8 מיליארד יורו. הוא עדיין טוען שאיבד את מרבית הונו, למעט 11 אלף ליש"ט, 650 דונם ומרצדס ישנה.

חקירת הבכירים היא רק חלק משינוי כולל יותר שעוברת אירלנד, שנפלה השנה למקום ה-25 במדד השחיתות העולמי, מתחת למדינות כמו איי בהאמה ואורוגוואי - הדירוג הגרוע ביותר שלה אי פעם. במארס האחרון, לאחר 15 שנים של מחקר, פירסמה ועדה שמונתה ב-1997 לחקור את השחיתות הפוליטית באירלנד - וכונתה "ועדת מאהון" על שם השופט אלן מאהון שעמד בראשה - את הדו"ח שלה. הממצאים לא הפתיעו אירים רבים, אך היו מטלטלים.

השחיתות, מצאה הוועדה, "נוכחת בכל רמה של החיים הפוליטיים באירלנד". הוועדה, שהוקמה ב-1997 בעקבות האשמות בעיתונים על שוחד שקיבלו פוליטיקאים בתמורה לשינוי הייעוד של קרקעות, ערכה יותר מ-1,200 שימועים ציבוריים ואספה עדויות מיותר מ-600 איש.

"מגדלים את הצעירים ליצוא"

לאירלנד יש היסטוריה כאובה במיוחד עם הגירה. במשך מאות שנים של רעב, משברים כלכליים, מחלות, דיכוי ורדיפה, הפתרון שמצאו האירים למזלם הרע היה להגר למדינות אחרות. במאה ה-18 עזבו רבע מיליון אירים, רובם ממוצא סקוטי, את המדינה לטובת "העולם החדש" בצפון אמריקה, והמגמה הואצה באמצע המאה ה-19 - אז "הרעב הגדול" של 1846-1849 הבריח כ-2 מיליון איש לקנדה ולארה"ב. אחרים עזבו לאוסטרליה ולמדינות אחרות.

במשך השנים סבלה אירלנד מגלי הגירה חוזרים שרוקנו את המדינה מאוכלוסייתה ופערו בה פצע עמוק, שעד היום לא נרפא לחלוטין. בין 1871 ל-1926, בתקופה שכונתה "עידן ההגירה ההמוני", עזבו מיליונים את המדינה. אחרי מלחמת העולם השנייה חל גל הגירה נוסף, וגלים נוספים התרחשו עד אמצע שנות ה-90. בין 1861 ל-1961 הצטמצמה האוכלוסיה מ-4.4 מיליון ל-2.8 מיליון. המהגרים האירים ביכו את הפיכתם לפליטים ושמרו באדיקות על תרבותם. עד היום יש מיליוני צאצאי מהגרים מאירלנד בארה"ב שבטוחים שהם יותר אירים מאמריקאים, ושירים וסיפורים רבים נכתבו על התופעה.

סמואל בקט וג'יימס ג'ויס היו מהגולים האיריים המפורסמים בהיסטוריה. "זאת התאבדות להיות בחו"ל", כתב בקט באחד ממחזותיו, "אבל להיות בבית פירושו התפכחות מתמשכת". "בכל מקום שאליו נלך, אנחנו חוגגים את המדינה שהופכת אותנו לפליטים", שרה הלהקה הבריטית-אירית הפוגס בשיר "Thousands Are Sailing" על ההגירה מאירלנד.

ב-1996 החלה התמונה להשתנות. הפריחה הכלכלית הובילה להאטה בקצב ההגירה, וגולים רבים חזרו הביתה. אירלנד הביסה את הקללה, חשבו רבים, וצלקות העבר יוכלו להישאר שם. הטראומה האמיתית של המשבר הכלכלי הנוכחי, אומרת מקדונלד, הוא שצלקות ההגירה נפתחו מחדש. "מאז פרוץ המשבר התחדשה ההגירה", היא אומרת, "וזה משהו שמאוד קשה לציבור האירי לקבל. זאת טראומה קשה שאנחנו סוחבים עוד מהרעב הגדול. קשה לנו לראות את היקף האנשים, במיוחד הצעירים שבהם, שעוזבים את חופינו שוב".

המשבר הכלכלי והצנע לא רק חידשו את תופעת ההגירה מאירלנד, אלא הביאו אותה לרמות שלא נראו במדינה מאז הרעב הגדול. מדי יום עוזבים את אירלנד יותר מ-200 איש. בין אפריל 2011 לאפריל 2012, היגרו מהמדינה 87 אלף אזרחים, רובם צעירים משכילים - פי שלושה מקצב ההגירה בשנים שלפני המשבר. כ-16 אלף מהם עזבו לבריטניה, ורבים אחרים לאוסטרליה ולניו זילנד. חלקם, כמו המהגרים האירים לפני 200 שנה, מתכנסים ושרים שירי גלות מסורתיים, בהם שירים משנות ה-60 הכאובות כמו Many Young Men of Twenty ("גברים צעירים רבים בני 20 נופפו לשלום", אומרת אחת משורותיו) שנהפך ב-1961 ללהיט של הדבלינרס. ב-2009 פרסם הסופר האירי קולם טויבין את הספר "ברוקלין", שעסק בתופעה דרך סיפור ההגירה של צעירה מאירלנד של שנות ה-50.

"יש הרגשה שאנחנו מגדלים את הצעירים שלנו ליצוא", אומרת מקדונלד. "ארה"ב, קנדה ובריטניה נהפכו למקומות מפלט עבור המהגרים החדשים, אבל מדובר גם באנשים בשנות ה-30, ה-40 וה-50 שלהם. בחג המולד היו סצנות קשות בשדה התעופה בדבלין, של אנשים שחזרו הביתה לחופשה".

כדי להילחם בהגירה ייערך השנה באירלנד האירוע The Gathering (ההתאספות), שנועד להחזיר את המהגרים לשורה של אירועים וירידה מקומיים. עם זאת, לדברי מקדונלד, הסיבה היחידה לכך ששיעור האבטלה נותר יציב ברמה של 15% ולא עלה לרמות של 20% ויותר מכך - מה שהיה יוצר נטל כבד על מערכת הרווחה - היא ההגירה.

הדבר היחיד שבאמת יכול לבלום את השטף הוא ההתאוששות הכלכלית המיוחלת. אולם ההתאוששות כרגע עדיין שברירית מכדי לשכנע מישהו להישאר. "יש לנו מרווח ביטחון קטן, אם בכלל, ואפילו טלטלה קטנה בשווקים תוכל לסבך את יציאתנו מתוכנית הסיוע", אמר בשבוע שעבר סגן נשיא הבנק המרכזי האירי, סטפן גרלך. סגן ראש הממשלה אימון גילמור, לעומת זאת, העדיף להיות זהיר פחות וקבע השבוע שאירלנד יכולה להוביל את ההתאוששות של אירופה. "אירלנד יכולה לא רק להתאושש אלא גם להגיע לגבהים חדשים של שגשוג", כתב השבוע הפרשן הכלכלן האירי מארק קולמן ב"אייריש אינדיפנדנט", "אבל 'יכולים' זה לא אותו דבר כמו 'מצליחים'".

"אנחנו צריכים לחזור לאסטרטגיה שהובילה אותנו לצמיחה", אומר פיליפ ליין, "ולמשוך תאגידים זרים. אנחנו לא יוון, אנחנו נצא מזה. החשבון שהשאירה לנו בועת הנדל"ן פשוט גבוה מאוד".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם