האלדד יניבים של היום - המאעכרים שמחברים בין ההון-שלטון-עיתון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האלדד יניבים של היום - המאעכרים שמחברים בין ההון-שלטון-עיתון

מאחורי כמעט כל מהלך שבו מעורבים פוליטיקאים ואנשי עסקים, או כל החלטה פוליטית ששווה כסף, עומד עסקן חרוץ שעבד בשביל זה ■ הוא לא זוכה לקרדיט וגם לא צריך אותו: את כוחו הוא שואב דווקא מכך שהציבור לא מודע לחלקו בעסק

90תגובות

בספטמבר 2011, בשיא ימי המחאה החברתית, התקיימה בחוות רונית "חתונת הריכוזיות" של רונה, בתו של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי. זה היה מפגן עוצמה שייצג היטב את קשרי ההון-שלטון-עיתון, אחד הגורמים המרכזיים שמתחזקים את הריכוזיות בישראל.

לחתונת בתו של אחד הלווים הגדולים במשק הגיעו המנכ"לים של הבנקים הגדולים וטייקונים כגון שרי אריסון, יצחק תשובה, אילן בן דב ואליעזר פישמן. לצדם היו בכירים בענף התקשורת: מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון סבר פלוצקר, וסגן עורך "מעריב", אז בשליטתו של דנקנר, שי גולדן. רקדו שם גם פוליטיקאים בהווה ובעבר כגון רוני מילוא, חיים רמון, מאיר שטרית, דליה איציק, סטס מיסז'ניקוב, לצדם של עורכי דין בכירים ורואי חשבון המייצגים קבוצות ענק במשק, כמו יצחק סוארי, רם כספי, פיני רובין ואחרים. החתונה היתה מיקרו-קוסמוס לעולם שבו קשרים אישיים מאחורי הקלעים עשויים לקדם מהלכים לטובתם של אילי הון.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

הציבור מזהה בהקשר זה שמות כגון יורם טורבוביץ', ניר גלעד, אברהם (בייגה) שוחט, דני נווה ואלי גולדשמיט, אנשי המגזר הציבורי ופוליטיקאים שעברו לשרת טייקונים, אבל התופעה קיימת גם ברבדים מוכרים הרבה פחות. נוטלים בה חלק שורה ארוכה של עורכי דין, יועצים אסטרטגים, לוביסטים, פקידים לשעבר במגזר הציבורי, לצד דמויות שהשכילו לטפח לעצמן מוקדי כוח והשפעה במגזרים ובקבוצות שונות. המשותף לכולם הוא רשת קשרים וחברויות שמאפשרת להם להניע מהלכים ולהשפיע במישרין או בעקיפין על הציבור כולו.

"זו לא חברות של הפלמ"ח שנוצרת ליד הקומזיץ. זו חברות מבוססת אינטרסים", הגדיר זאת באחרונה יו"ר מפלגת ארץ חדשה אלדד יניב, בראיון לגיא רולניק, העורך הראשי של TheMarker. יניב, שהיה שותף שנים רבות למערכת הקשרים והגשרים זו, הגדיר עצמו ואנשים שכמותו כ"מקף המחבר בין ההון לשלטון". מפלגת ארץ חדשה מנסה במערכת הבחירות הזו להציב את החשיפה והמלחמה בתופעת ההון שלטון בלב הדיון הציבורי ולהמשיך ולהלחם בתופעה גם מתוך הכנסת. לא כולם קונים את תהליך החזרה בתשובה של יניב, אבל כפי שהוא ואחרים מעידים, הוא היה רק אחד מתוך עשרות - ויש שיטענו מאות - האנשים שמסתובבים בתחום האפור והחוקי יש להדגיש, שקשה כל כך למפות ולפענח.

בעוד כמה ימים ייצא עם ישראל אל הקלפיות, והכנסת ה-19 תצא לדרכה. 120 חבריה - מי ותיק ומי חדש - לא יהיו שם לבד. אנו מביאים לכם הצצה לשבע דמויות, שהן במידת מה סמל לתופעה רחבה יותר של אילו שנמצאים בתפר בין הפוליטיקה לעסקים, מי שבחשו בעבר ואולי יבחשו בעתיד מאחורי הקלעים של בית הנבחרים.

מנחם גשייד: מהרב פירר עד היועץ וינשטיין

"ידו בכל", מספרים גורמים בפוליטיקה ובמגזר החרדי על מנחם גשייד, עוזרו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. "הוא מקבל מדי יום עשרות פניות מכל מיני גורמים, ונחשב לאחד האישים המקושרים ביותר במגזר החרדי".

אמיל סלמן

גשייד, 38, אב לשניים, הוא חסיד גור המתגורר בשנתיים האחרונות בבני ברק. פעילותו הענפה זימנה לו לא מעט מכרים וקשרים שאותם הוא מיטיב לנצל כדי להוביל מהלכים מתחת לפני השטח. הוא כותב, עורך וחבר מערכת בעיתון החרדי "המודיע", אבל את קשריו הרבים הוא צבר בעיקר בזכות קרבתו לרב אלימלך פירר, שעומד בראש עמותת עזרה למרפא שגשייד הוא גם הדובר שלה בהתנדבות. מזה שנים רבות מתייצב גשייד מדי שלישי לצדו של פירר, מלווה אותו ועוזר לו לאורך היום. "זה השירות הלאומי שלי ואני עושה את זה בהתנדבות", הוא מסביר. "הוא יהודי ענק, ויום במחיצתו נותן לך אנרגיות וסיפוק אדיר. להיות בנוכחותו זה כמו מקלחת לנפש".

החיבור לרב פירר הוליד לגשייד לא מעט קשרים - תחילה עם האליטה הרפואית ובהמשך קשרים עם אנשי עסקים בכירים ונבחרי ציבור. בין מכריו וידידיו נמצאים אריה דרעי, אביגדור ליברמן, נתן אשל, שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור, רב הכותל שמואל רבינוביץ', הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ואפילו היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. על פי עדויות, השניים הכירו לפני 12 שנה, והקשר ביניהם נשמר. בין פעילותו בעיתון "המודיע", הייעוץ לליצמן והסיוע לרב פירר מוצא גשייד זמן לשמש כדובר חברה קדישא תל אביב ולהעניק ייעוץ לגופים ממשלתיים.

לדברי גורמים בעולם החרדי, נקודות ההשקה של גשייד עם מוסדות רבים כל כך הם אלה שהפכו אותו למחוזר על ידי לא מעט גופים פרטיים, בעיקר בתחום הרפואה. "מדובר באדם שידע לנצל הזדמנויות ולגבות על זה לא מעט כסף", טוען גורם שמכיר אותו.

גשייד שולל את הטענות האלה על הסף, ומצהיר כי מעולם לא עבד עבור גופים פרטיים או קידם עבורם אינטרסים. "פונים אלי, ואם זה לגיטימי זה בסדר גמור ואני מתפרנס מזה לא רע. אבל ברגע שמתקשר אלי גורם ומבקש ממני להיפגש בנוגע למשהו שאי אפשר לדבר עליו בטלפון - אני דוחה אותו מיד. דברים שאי אפשר לדבר עליהם בטלפון - אני לא מוכן לעשות", מסביר גשייד ומוסיף: "אף אחד לא קבלן של הצלחות, ואני חושב שאנשים יודעים להתאים מראש את רמת הציפיות".

על פני השטח, גשייד פועל בעיקר למען לקוחות מהמגזר הציבורי. הוא עובד בין השאר עם משרד CR קשרי קהילה שבבעלות ברוריה נעים-ארמן, שבעבר שימשה כיועצת בכירה לשרי התחבורה והביטחון. באתר החברה, תחת הסיסמה "הופכים חיכוך להזדמנות!", מוצג גשייד כ"בעל קשר אישי וישיר בבתיהם של גדולי ישראל שליט"א מכל החוגים ומכל העדות. בעל היכרות ענפה עם גורמים מרכזיים בעדה, בעל יכולת של הציבור החרדי ויכולת ניהול דיאלוג מול הציבור החרדי והעומדים בראשו. בנוסף משמש מנחם גשייד כיועץ הרשות לפיתוח ירושלים ועוסק במתן שירותי יחסי ציבור וייעוץ למספר אישים בכירים ומבצע עבודות לובינג נקודתיות מול הממשל".

בשיחה עם נעים-ארמן היא מבהירה כי גשייד כלל לא עוסק בלובינג, אלא בפעילות הסברה למגזר החרדי בנושאים שונים. גשייד טוען גם הוא כי אינו עוסק בלובינג כי אם בייעוץ אסטרטגי ובקשרי קהילה וכי בין לקוחותיו נמצאים נתיבי ישראל (מעצ) וחברת המים מקורות. "חל עלי איסור מוחלט לעסוק בתחום הזה, אף שאני יועץ חיצוני למשרד הבריאות. כל פעילות שלי, כולל בעמותות שאני מתנדב בהן, נדרשת לעבור את אישורו של היועץ המשפטי במשרד", הוא מדגיש.

שלום שלמה: המקורב לנתניהו מייעץ לבנט

השם שלום שלמה אומר מעט מאוד לציבור הרחב, אך זה לא מונע ממנו להיות בעמדה מרכזית בכל הנוגע לטוויית קשרים בצמתים של ממשל ועסקים. שלום, שהיה היועץ הפוליטי של בנימין נתניהו בחלק מהקדנציה האחרונה, מייעץ כיום למפלגת הבית היהודי בראשות נפתלי בנט, שאתו הוא מיודד מהתקופה שבה עבדו יחד בלשכת נתניהו, כאשר זה האחרון היה ראש האופוזיציה. בסך הכל עבד שלמה חמש שנים עם נתניהו, והוא שומר על יחסים טובים אתו גם כיום. נוסף על כך, שלמה נחשב למקורב בליכוד לשרים גלעד ארדן, גדעון סער, לימור לבנת, יובל שטייניץ ומשה (בוגי) יעלון. הוא מקושר לאיציק שמולי, לשעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים, שלאחר הבחירות יכהן כח"כ מטעם מפלגת העבודה. שלום ושמולי הכירו לפני כמה שנים דרך חבר משותף, וכיום הם חברים טובים.

שלמה, 35, הוא יליד מושב בחבל התענכים. הוא התפקד לליכוד ב-2003 ונהפך עד מהרה לחלק מחבורה של פעילי ליכוד שהיו בסביבת יובל שטייניץ. ב-2005, לאחר שנתניהו התפטר מתפקידו כשר האוצר, הצטרף שלמה לצוות יועציו. לאחר שנתניהו מונה לראש הממשלה, שלמה סייע לו בין השאר במינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות, במינוי חברים במועצות דתיות ובמינוי חברים במועצות תאגידים. הוא עסק גם במשימות פוליטיות אחרות מאחורי הקלעים. כך לדוגמה, הוא נחשב למי שפעל בקדנציה הקודמת בשם נתניהו כדי לפצל את סיעת קדימה, מהלך שלמענו נחקק חוק מופז, המאפשר לשבעה ח"כים פורשים להקים סיעה משלהם.

אמיל סלמן

בנובמבר 2011 פורסם דו"ח מבקר המדינה על משרות אמון במשרד ראש הממשלה, שכלל ביקורת על הליכי המינוי של שלמה. לפי הדו"ח, שלמה, שביולי 2009 החל לעבוד בלשכה כיועץ לענייני דרוזים, שימש בפועל כיועץ פוליטי של נתניהו, והיתה אי בהירות בנוגע לתחומי עיסוקו. בתגובה למבקר טען שלמה כי לא היה יועץ פוליטי, אך ייתכן שהיועצים האחרים בלשכה קיבלו את הרושם הזה, מכיוון שפניות בנושאים פוליטיים שהתקבלו במשרד ראש הממשלה הועברו אל הליכוד דרכו.

בסוף 2010 החליט שלמה לפרוש מלשכת נתניהו, והחל לעשות את צעדיו הראשונים בעולם העסקי. תחילה הוא חבר לאיש העסקים חזי בצלאל, שעשה את הונו בין השאר בעסקות נשק באפריקה ומקורב לבכירים כגון אהוד ברק, עמיר פרץ, עמוס ירון ואחרים. באותה תקופה התמודד בצלאל על המכרז להקמת חברת טלפונים חדשה, במהלך שבסופו של דבר נכשל. בתקשורת נטען כי שלמה חבר לבצלאל בזכות קשריו עם שר התקשורת משה כחלון. ואולם, רוב הזמן שלמה כלל לא עסק בעניינים הנוגעים למכרז.

שלמה עבד אצל בצלאל עד תחילת ינואר 2013, ושימש כסמנכ"ל באחת החברות שבבעלותו. במקביל הוא יצר קשר עם גלעד לובינג, בבעלות הלוביסט אמיר גלעד, והחל לעבוד עבורם כיועץ חיצוני, שיתוף פעולה הנמשך גם כיום. ואולם רוב עיסוקו הוא כיועץ פרטי לאנשי עסקים ולגופים עסקיים, והקשרים הפוליטיים הרבים שלו בוודאי לא מזיקים. מקור בליכוד מספר כי גיל שפר, מנהל לשכתו של נתניהו, התקשר בשנה האחרונה לפחות פעמיים לח"כים במפלגה בבקשה ש"יעזרו לשלום שלמה". בסביבת שלמה מכחישים את הדברים. תגובת שפר לא התקבלה עד מועד סגירת הגיליון.

במערכת הבחירות הנוכחית חזר שלמה לביצה הפוליטית, ומייעץ לבנט. מקורות פוליטיים מעריכים שלאחר הבחירות הוא יהיה מעורב בהסכם קואליציוני בין הבית היהודי לליכוד, כמי שמכיר היטב את שני הצדדים.

תומר עמיר: הלוביסט שמבלה עם הפוליטיקאים

תומר עמיר, הבעלים של משרד הלובינג גורן-עמיר, נחשב לאחד הלוביסטים המשפיעים בישראל. העוצמה שצבר מדגימה את עליית כוחם של הלוביסטים, שבשנים האחרונות משפיעים יותר ויותר על הנעשה במסדרונות השלטון. בדומה למתחרה הגדול יותר, בוריס קרסני, הבעלים של משרד הלובינג פוליסי, עמיר מנסה באחרונה למנף את הקשרים הרבים שצבר כלוביסט לטובת הפיכתו לאיש עסקים עצמאי.

לפני כמה חודשים הקים יחד עם חברו הטוב, פרופ' זוהר גושן, לשעבר ראש רשות ניירות ערך, את חברת אריסטו לבנקאות השקעות. גושן וזוהר הכירו לפני כעשור, במהלך העבודה על יישום המלצת ועדת בכר לרפורמה במגזר הפיננסי. עמיר ייצג כלוביסט את עמדת הבנקים הבינוניים, וגושן שימש כיועץ כלכלי לבנקים אלה. באופן רשמי עמיר עדיין הבעלים של משרד גורן-עמיר, אך את זמנו ומרצו הוא מקדיש למיזם החדש.

עמיר הקים את משרד גורן-עמיר ב-1999 יחד עם עליזה גורן, יועצת תקשורת ותיקה ומקושרת מאוד בשדה הפוליטי, ששימשה בין היתר כיועצת התקשורת של יצחק רבין ז"ל ושמעון פרס ביושבם כראשי ממשלה. בפעילותו כלוביסט ידע לטוות קשרים הדוקים הן עם לקוחותיו אנשי ההון, והן עם הפוליטיקאים שמולם ניסה לקדם עניינים שונים של הלקוחות. הוא יצר קשרים טובים עם מוזי ורטהיים, מבעלי החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה) והבעלים של בנק מזרחי טפחות, שתי חברות שמייצג גורן-עמיר, ועם המנכ"לים של החברות האלה - רוני קוברובסקי ואלי יונס, בהתאמה. לתמיר קשרים טובים גם עם נוני מוזס, הבעלים של "ידיעות אחרונות", לקוח אחר של המשרד (גילוי נאות: גורן-עמיר מייצגים גם את קבוצת הארץ). עמיר הכיר את מוזס גם דרך הייצוג של חברת HOT, שמוזס היה מבעלי המניות בה.

ברשימת הלקוחות של גורן-עמיר נמצאות גם חברות בבעלות קונצרן אי.די.בי, כמו מכתשים אגן, נשר מפעלי מלט ונייר חדרה (מבין שלוש אלה, רק נייר חדרה נותרה כיום בקבוצה). גורן-עמיר מייצגים גם את איגוד רשתות השיווק, שבו יש לאי.די.בי, באמצעות שופרסל, את החלק הגדול ביותר.

אחד מהישגיו של עמיר עבור אי.די.בי היה החלטתה של ועדת הכספים ב-2010, גם בזכות לחצים שהפעיל עמיר, שלא להעלות את מס הבלו על סוג דלק שנקרא פטקוק, דבר שהועיל לנשר אך גרם למדינה להפסד של 36 מיליון שקל. מקורות המקורבים לאי.די.בי טוענים שהקשר של עמיר לקבוצה הוא דרך משפחת לבנת, שהיתה שותפה באי.די.בי, ולא דרך דנקנר.

גורן-עמיר העסיק במהלך השנים בכירים רבים בשלטון, בהם אביגדור יצחקי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה וח"כ מטעם קדימה, ואורן הלמן, שהיה יועצו הפוליטי של בנימין נתניהו, וכיום משמש סמנכ"ל רגולציה בחברת החשמל. הרכש האחרון של המשרד הוא בועז סופר, לשעבר סמנכ"ל ברשות המסים, העובד בגורן-עמיר כיועץ חיצוני.

עמיר טיפח במשך השנים קשרים ענפים במערכת הפוליטית. הקשרים ההדוקים ביותר שלו היו עם השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב והשרים גלעד ארדן וגדעון סער, שנהפכו לחברים אישיים שעמם בילה אחרי העבודה.

ארדן וסער הוזכרו באחרונה כמועמדים לתפקיד שר האוצר בממשלה החדשה שתקום לאחר הבחירות. עמדתו של עמיר בעניין זה היא שהוא יודע לעשות את ההפרדה הנדרשת בין החברויות עם הפוליטיקאים לבין קשריו עם אנשי העסקים שהוא מייצג.

הדסה רלב"ג: הרבנית שמריצה את דרעי

הרבנית הדסה רלב"ג אינה מוכרת לרובו המוחלט של הציבור הרחב, אבל היא אחת הדמויות המעניינות ויוצאות הדופן מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית. רלב"ג, אשה דתייה בשנות ה-60 לחייה, היא פעילה ותיקה במפד"ל ואשתו של הרב יצחק רלב"ג, שהיה במשך שנים יו"ר ראש המועצה הדתית בירושלים ומכהן מזה שלוש קדנציות כחבר במועצת הרבנות הראשית. ספק אם ישנה עוד אשה חרדית במעמדה המקושר של רלב"ג שמטפחת את מוקדי הכוח שלה בהתמדה דומה - בין מסדרונות הכנסת, פגישות עם אנשי עסקים וארוחות ערב בבתי מלון.

בין מכריה וחבריה נמצאים הנשיא שמעון פרס, אהוד אולמרט, דליה איציק, בני הזוג נתניהו, יוסי ביילין, בנימין בן אליעזר, שולה זקן והלוביסט בוריס קרסני, וכן אנשי עסקים כמו אלי זוהר, גד זאבי, יאיר המבורגר ואחרים.

הקשר הקרוב ביותר של רלב"ג הוא למשפחת דרעי: מכריה מעידים כי היא ובעלה רואים באריה דרעי ובאשתו יפה משפחה של ממש, והקשר הקרוב בין שתי המשפחות מיתרגם לסיוע הדדי. רלב"ג, שנאמנה לדרעי עצמו ולא בהכרח לש"ס, עמדה ותעמוד לרשותו עם חזרתו לפוליטיקה. על פי גורמים שמכירים את רלב"ג, היא אינה גובה תשלום עבור המהלכים שהיא מקדמת, ודוגלת בתפישה של "שלח לחמך". במקרים רבים היא זו שיוזמת את המהלכים שמתגלים כמשתלמים לה ולמקורביה.

הקשר הקרוב עם משפחת דרעי - המפורסם והגלוי בקשריה - התברר במשך השנים כאמיץ במיוחד. באוגוסט 2007, כשבנה מרדכי היה מועמד למשרת דיין בבית הדין הרבני בתל אביב, דחף דרעי את אישור המינוי חרף ההתנגדויות שעמדו בפניו. לשניים יש גם היסטוריה עסקית קצרה. ב-2007 נוסדה חברת מזור לסוכר, שעסקה בפיתוח תרופה לחולי סוכרת. המיזם כשל וב-2011 הפסיקה החברה את פעילותה. ברשם החברות מופיעים בין בעליה של מזור לסוכר חברת ד.ר אר בבעלות אריה דרעי, שהחזיקה ב-70% מהבעלות, ורלב"ג, שהחזיקה ב-5%.

רלב"ג עמדה לצד משפחת דרעי גם בתקופת השפל. היא סייעה לגייס תרומות למשפחה עם כניסתו של דרעי לכלא, ואף השקיעה מאמצים רבים כדי לסייע בהעברת חוק דרעי. בכישוריה לגיוס חברים ותרומות השתמשה גם לטובת חברתה שולה זקן.

קשריה של רלב"ג חוצים עמדות ומגזרים: שרים, ח"כים, ראשי מועצות דתיות, עיתונאים בכירים וידוענים - רבים מהם נגישים לרלב"ג. את מחותנה, הרב ישראל לאו, היא הריצה למשרת הרב האשכנזי הראשי; את בנו, הרב דוד לאו, שנשוי לבתה, הריצה רלב"ג למשרת רב העיר מודיעין; בנה אהרון משמש רב בישיבת חברון בירושלים.

בעבר עלו טענות כי רלב"ג פועלת בשירותו של קרסני, והיא אף נראתה במשרדו כמה פעמים. מקורבים לרלב"ג מאשרים כי השניים אכן ידידים קרובים, אולם טוענים כי החיבורים שהיא עושה אינם בגדר לובינג ולא נעשים כשירות בשכר.

ממה בכל זאת מתפרנסת רלב"ג? לפני 32 שנה יזמה רלב"ג וייסדה את המכונים הביולוגיים והמכללות ללימודי מכשור רפואי בבית החולים הדסה עין כרם, שבראשם היא עומדת עד היום. זאת, למעשה, משרתה הרשמית העיקרית. בנוסף יש לה עסקי נדל"ן פרטיים, והיא גם משמשת כחברת הנהלה בקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה ומשתייכת לחבר הנאמנים של המכללה להנדסה בירושלים. היא שימשה שתי קדנציות כחברה במועצת הכבלים והלוויין, תפקיד שאליו מונתה על ידי אהוד אולמרט והוארך בקדנציה נוספת על ידי דליה איציק - שם נלחמה נגד החזרת ערוץ פלייבוי למסך.

הקשר עם איציק, חברתה הטובה שפרשה באחרונה מפוליטיקה, עשוי להועיל לרלב"ג גם בעתיד. בסביבתה של רלב"ג מספרים כי באחרונה קיבלה איציק פניות מכמה גורמים המבקשים להריץ אותה לראשות העיר ירושלים. לא ברור אם איציק תיענה לאתגר ומהם סיכוייה לנצח, אך אם היא תחליט להתמודד, רלב"ג ככל הנראה תעמוד שם לרשותה.

רלב"ג סירבה להתייחס לדברים.

אבי בניהו: הקשרים מהצבא פותחים דלתות בעסקים

אבי בניהו נהפך בחודשים האחרונים לשם חם בכל מה שנוגע לפתיחת דלתות במעגלי ההון-שלטון בישראל. בניהו, שהיה יועץ התקשורת של שרי הביטחון יצחק רבין, שמעון פרס ויצחק מרדכי, מפקד גלי צה"ל ודובר צה"ל, הוא אשף ידוע ביצירת קשרים, וכעת הוא ממנף אותם כדי לעשות חיבורים במקומות הנכונים. חלק מהקשרים שלו עם בכירי המגזר העסקי נוצרו כשהוא עדיין לבש מדים, למשל עם מנכ"ל קשת רוני קוברובסקי.

כמי שהיה בכיר בדובר צה"ל עוד בתחילת שנות ה-90, הוא מכיר היטב כמעט כל אלוף ששירת בצבא ב-20 השנים האחרונים, ובעל קשרים מצוינים גם עם אנשי תקשורת בכירים ופוליטיקאים. מאחר שרבים מבכירי הממסד הצבאי פרשו לעולם העסקים, דלתות לא מעטות בעולם זה פתוחות בפניו. מנכ"ל אל על אליעזר שקדי, מנכ"ל תדיראן אבי זמיר, ומשה קפלינסקי, מנכ"ל מונופול המלט נשר שעד לאחרונה היה מנכ"ל בטר פלייס, הם רק חלק מרשימה ארוכה של גנרלים לשעבר שאליהם בניהו מקושר.

מוטי קמחי

במשרדו החדש במגדלי עזריאלי בניהו מספק לא רק ייעוץ תקשורתי, כפי שהוא נוהג לספר לחבריו, אלא בעיקר ייעוץ אסטרטגי וסיוע בתחומי הרגולציה וקשרי הממשל. עם לקוחותיו נמנים חברת חיפושי הגז והנפט שמן, שהיו"ר שלה הוא הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אחד המקורבים ביותר לבניהו. אחד השותפים בחברה זו, איש העסקים אברהם נניקשווילי, הוא גם הבעלים של חברת טריפל-אם, המקימה מתקן לייצור גז טבעי ליד באר טוביה. שותף אחר בחברה זו הוא יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר, משה טרי, הנחשב לבעל מהלכים בליכוד.

לפני כשנה מונה בניהו ליועץ האסטרטגי של החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה). הבעלים של החברה, מוזי ורטהיים, הוא גם הבעלים של זכיינית ערוץ 2 קשת. בניהו הוא חבר טוב של מנכ"ל החברה רוני קוברובסקי, שהכיר כאשר היה מפקד גלי צה"ל. את ההיכרות בין השניים עשה ראש אכ"א דאז, האלוף אלעזר שטרן, הצפוי לכהן כח"כ מטעם "התנועה". קוברובסקי היה זה שחיבר בין בניהו לוורטהיים, שביקש למנות את בניהו למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2. בניהו החליט להישאר במערכת הביטחון, ולאחר כמה חודשים מונה לדובר צה"ל.

בימים אלה מקים בניהו חברה עם שותף סיני, שתעסוק בקשרי ממשל ואסטרטגיה, ותסייע לאנשי עסקים המבקשים לפעול בשתי המדינות. בהקמת החברה מעורב ישראלי בעל קשרים בסין, ובניהו אמור לשמש כפותח הדלתות לצמרת הישראלית. "אם אתה מיליונר סיני שמתעניין בעסקים בישראל, אני יכול לארגן לך ארוחות ערב עם גנרלים, ח"כים ועיתונאים", הסביר לאחרונה לחבריו את תפקידו בהקמת האופרציה.

בניהו מייעץ גם לאיש העסקים אלי עזור, מו"ל ג'רוזלם פוסט והעיתון החדש "סופהשבוע", שם הוא כותב טור כפרשן ביטחוני. בן כספית, הכותב הבכיר בעיתון ולשעבר איש "מעריב", הוא אחד מחבריו הטובים בתקשורת. בניהו סייע לעזור בארגון כנסים של העיתון עם דיפלומטים זרים, שבפניהם הרצו פוליטיקאים ישראלים, במטרה לחזק את המותג.

לבניהו יש קשרים עמוקים בשדה הפוליטי. הוא מיודד עם אריה דרעי, משה גפני, בנימין בן אליעזר ונחמן שי. חברותו עם יעקב עמידרור, היועץ לביטחון לאומי, מבטיחה לו אוזן קשבת גם בלשכת נתניהו. הוא מחובר ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, וכחבר קיבוץ להבות חביבה יש לו קשרים טובים עם איציק באדר, האיש החזק בתנועה הקיבוצית שמייצג 23% מבעלי המניות בתנובה.

משה תאומים: הפרסומאי שנהפך לחבר של כולם

איש הפרסום משה (מושיק) תאומים, הבעלים של משרד הפרסום גיתם BBDO, מוכר לציבור הרחב בעיקר בתור אחד מהבעלים של קבוצת הפועל תל אביב בכדורגל. ב-1997 הוא הוביל קבוצת משקיעים לרכישת הקבוצה, ומאז צירף אליו את חברו חיים רמון.

אפלבאום תומר

שנות הפעילות הרבות שלו בעולם הפרסום יצרו לו קשרים רבים עם בעירים במשק ובמגזר העסקי. תאומים מחזיק שנים ארוכות בקשרים קרובים עם פוליטיקאים שמתייעצים עמו מעת לעת, בהם שר האוצר יובל שטייניץ, שר החינוך גדעון סער, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והשר לשעבר חיים רמון. את הנשיא שמעון פרס הכיר תאומים ב-1977 לאחר המהפך בבחירות אותה שנה. מאז מתחזקים השניים קשר קרוב ונפגשים אחת לשבוע. תאומים הוא גם חבר הוועד המנהל של מרכז פרס לשלום. הוא לא היה פעיל במערכת בחירות מאז 1996, אף ב-2009 קיבל פנייה מבנימין נתניהו, שביקש ממנו להוביל את קמפיין הבחירות שלו.

לפני כמה שנים הקים תאומים יחד עם שותפיו לגיתם את החברה הבת BBDO IM (Issue Management) בהנהלת סגן דובר צה"ל לשעבר, עמית לבני, שבה מועסקים יועצי תקשורת שייעצו למשרדי ממשלה ולפוליטיקאים. לטענת גורמים בסביבת תאומים, החברה מייעצת לגופים גדולים בניהול במרחב הציבורי. באתר של החברה נכתב שהיא עוסקת ב"מיפוי וניהול מערכות היחסים המורכבות של חברות וארגונים עם בעלי העניין (Stakeholders) של הארגון בזירות השונות: הציבורית, התקשורתית, העסקית והרגולטורית".

הסביבה החברתית-עסקית שלו מורכבת מערב רב של בעלי אינטרסים בקשרי חברות ועסקים: לפני כשנה זכה המשרד של תאומים בתקציב ההסברה הכלכלית של משרד האוצר בחו"ל, בנוסף הוא יושב בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית וחבר מרכז פרס לשלום. במקביל נותן משרדו שירותי פרסום וייעוץ לגופים מסחריים רבים, בהם הפועלים, אפריקה ישראל, רדיו 102 FM, ג'ילט ופוקס.

בספטמבר 2010 חיתן תאומים את בתו טלי עם אסף אורון, בנו של חיים אורון (ג'ומס), לשעבר יו"ר מרצ. בחתונה, שנערכה בווילה מפוארת בהרצליה פיתוח המשמשת כמשרדי חברת כתר של סמי סגול, השותף של תאומים בבעלות על הפועל תל אביב, התארחו הנשיא פרס והשרים יובל שטייניץ, יעקב (בוז'י) הרצוג, סילבן שלום ואבישי ברוורמן, לצד יצחק תשובה, נוחי דנקנר, אליעזר שקדי, חמי פרס, עמי ואסנת אראל, דן פרופר וגד פרופר, ליאון רקנאטי, אבי פישר, יוסי אלשיך, יוסי בכר, פיני רובין, עו"ד רם כספי, מיקי פדרמן, גזי קפלן, חיים רמון, יוסי ביילין ועורך העיתון "גלובס" חגי גולן.

בתקופה שבה שינויים רגולטוריים מאיימים על אצולת הממון, קרבתו של תאומים לאנשים הנכונים יקרה מפז. תאומים נדרש לנושא בראיון שהתקיים עמו לפני כשנתיים והבהיר: "היכולות המקצועיות, הרמה המוסרית שבה אני פועל וכן הניסיון מאפשרים לי להתגבר על המכשלות האלה".

כשמזכירים את תאומים אי אפשר שלא להתייחס לבן דודו מודי כידון, שותפו למשרד הפרסום, שנחשב לחברו הטוב ביותר של נוחי דנקנר, עוד מהתקופה המשותפת בקורס טיס. ב-2006, אז הועבר לידיה מחצית מתקציב הפרסום של סלקום, בשליטתו של דנקנר, שטופל עד אז במקאן, דבר שעורר תרעומת בקרב קולגות בענף הפרסום. בין היתר טיפל ומטפל המשרד בחברות רבות מקבוצת אי.די.בי. רובן, יש לציין, עוד לפני שעברה השליטה לידיו של דנקנר, בכלל זה בחברות כמו שופרסל, חוגלה קימברלי, ישראייר, "מעריב" וכלל.

חיים רמון: איש עסקים שנשאר מעורב בפוליטיקה

בשנות ה-90 נהגו כמה עשרות חברים להיפגש במסעדת יוקרה במפגשים שזכו לכינוי "החברים של חיים". באותם מפגשים, שרוכזו על ידי איש הנדל"ן וגיסו לשעבר של חיים רמון, אפרים קונדה, נהג רמון לשאת סקירה על המצב הפוליטי. עם סיום דבריו הושקו הכוסיות ותומכיו חגגו בארוחה טובה.

רמון היה אז יו"ר ההסתדרות ומבכירי מפלגת העבודה, עוד לפני שזוהה כמחולל "המפץ הגדול" במפלגת העבודה והצטרף לקדימה, והרבה לפני הרשעתו בפרשת הנשיקה. מאז הוא הספיק לכהן כשר הבריאות, כשר המשפטים וכמשנה לראש הממשלה.

בדומה לצחי הנגבי, רמון צבר מוניטין כלוחש לפוליטיקאים וכבעל יכולת להניע לוחות טקטוניים בעולם הפוליטי. גם לאחר פרישתו מהכנסת ביולי 2009, רמון מעולם לא עזב את הזירה הפוליטית. בזמן שניהל את עסקיו הפרטיים שימש כיו"ר מועצת קדימה - לכאורה תפקיד נטול סמכויות, שאיפשר לו ליהנות משני העולמות: הפוליטי והעסקי. במערכת הבחירות הנוכחית בחש רמון מאחורי הקלעים בהקמת "התנועה" בראשות ציפי לבני ובתמיכה בה, לאחר שניסה להריץ את אהוד אולמרט בראש רשימת מרכז חדשה - אך ללא הצלחה. כישוריו של רמון עבדו שעות נוספות כאשר קידם במקביל את הקמת מפלגת "הישראלים" בראשות דוד קון, כאלטרנטיבת מרכז לקול הרוסי.

מיד עם פרישתו מהכנסת היו ידיו של רמון מלאות עבודה. תוך שלושה חודשים נהפך ליועץ של חברת כתר פלסטיק שבבעלות סמי סגול, ושימש כנציגה של כתר בדירקטוריונים של פטרוכימיים ומרחב. במקביל הוא נענה להצעתו של מוקי שניידמן ושימש כדירקטור בחברת ביטוח ישיר. בנוסף הוא מכהן כיו"ר חברת המכשור הרפואי לייפוויב, שהפסידה מאז מיליונים אבל הכניסה לכיסו של רמון עשרות אלפי שקלים בחודש. רמון גם נענה לבקשת חבר, איש המדינה והמו"ל אל עזור, שהציע לו לשמש כיו"ר חברת שידורי הספורט צ'רלטון. על פי רשם החברות, רמון מכהן כיום כדירקטור בתשע חברות.

באוקטובר 2007 נישא רמון לעיתונאית "גלובס" ורד ריבלין. לחתונה, שהתקיימה בקיבוץ געש, הגיעו כ-200 אורחים. בין המוזמנים נראו חברים ותיקים, כמו בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר; מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס; הבעלים של כתר פלסטיק ולימים שותפו בבעלות בקבוצת הפועל תל אביב, סמי סגול; מאיר שמיר, מבעלי תנובה; ג'ודי ניר מוזס שלום שהגיעה עם בעלה, המשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הגליל והנגב, סילבן שלום; והפרסומאי משה תאומים.

רמון מקושר גם לשמעון שבס, שהורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים, ונמצא בקשרים טובים עם אריה דרעי ואביגדור ליברמן. מה שאיחד בין החברים היה בין היתר החברות עם איל ההון האוסטרי מרטין שלאף. רמון היה זה שהתגייס לעזרת של נוני מוזס במלחמתו נגד "ישראל היום" וגייס תומכים להצעת חוק שהגישה ח"כ מרינה סולודקין (קדימה) בעניין.

בראיון שהעניק ל"מעריב" באוקטובר 2009, כמה חודשים לאחר שפרש מהכנסת, התייחס רמון לקריסתו של לב לבייב, ואמר: "מי שהיה בעל השליטה ניהל את החברה רע. אין סיבה שמי שכשל בהשקעות ימשיך להיות בעל השליטה, אלא אם כן יכניס את היד לכיס ויזרים הרבה כסף". אם רמון הטיף את אותם דברים לחברו הטוב דנקנר, כאשר זה נקלע למצב דומה, זה בוודאי לא קרה באופן פומבי.

בסוגיה הבעייתית של קשרי הון-שלטון אמר רמון באותה הזדמנות: "נכון שחלק מאילי ההון הם חברים שלי, אבל יש לי הרבה חברים אחרים שאף אחד לא מתעניין בהם. אם אני חבר של שחקן קולנוע, זה קשרי שלטון-משחק? אם הייתי חבר של מישהו, כמו דנקנר, עוד לפני שהוא נהיה טייקון, אפסיק להיות חבר שלו רק בגלל שהוא קנה את השליטה באי.די.בי? אז אומרים שאני חבר שלו. בסך הכל החיים הפוליטיים שקופים כל כך, שכל מה שקורה בסופו של דבר מתגלה. חלק מהטענות לגבי הון-שלטון נובעות, לצערי הרב, מהחיכוך בין המדינה לעסקים. החיכוך גדול, והייתי רוצה שיהיה הרבה פחות חיכוך. אבל מה לעשות? עומדים מול רגולציה בכל תחום. בעלי הון מגיעים, והאינטרסנטים מסתובבים במסדרונות השלטון. חשוב לא ליהפך לכלי שרת ולקבל החלטות מצפוניות". 

חיים רמון
מיכל פתאל מיכל פתאל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#