הבדיחה על מטבע של טריליון דולר הפכה לעסק רציני - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
להעלים את החוב בקלות

הבדיחה על מטבע של טריליון דולר הפכה לעסק רציני

בלוגר אלמוני מצא את הפתרון המושלם למשבר החוב של ארה"ב: הנפקת מטבע של טריליון דולר; הרעיון, שהושאל מפרק ישן של "משפחת סימפסון", היה מופרך מספיק כדי להצליח

7תגובות

בחודש הבא ייתכן שברק אובמה יכנס מסיבת עיתונאים מיוחדת. הוא ידבר לאט ובביטחון, ואף שהוא יקפיד שלא לחייך ניכר יהיה שהוקל לו, שעה שיאמר שהצליח למצוא פתרון למשבר תקרת החוב, שאיים להפיל את ארה"ב לחדלות פירעון ב-2011 וכמעט עשה זאת שוב השנה. את הפתרון שלו למשבר הפוליטי החריף בוושינגטון יחזיק אובמה בכף ידו: לא ערימת ניירות ולא תוכנית מפוצצת, אלא מטבע. מטבע יחיד, עשוי פלטינה. הערך שלו, כך יסביר, הוא טריליון דולר. לפני שיתפנה לשאלות, הוא לא ישכח להודות לאדם שבזכותו כל זה קרה: "בייוולף", הוא יגיד, "העם האמריקאי חב לך תודה".

אובמה לא יתכוון לגיבור האמיץ שעל שמו נקרא האפוס האנגלי העתיק, אלא לבייוולף אחר: בלוגר וטוקבקיסט אנונימי בשם קרלוס מוצ'ה שהגיב וכתב תחת הכינוי בייוולף באתר הליברלי Firedoglake.com, ובתחילת 2011 עלה על רעיון גאוני שביטל לחלוטין את הצורך בדבר המיותר הזה שנקרא מערכת דמוקרטית מתפקדת. בייוולף ראה כיצד הדמוקרטים והרפובליקאים בקונגרס מתקשים להגיע להסכמה על העלאת תקרת החוב של ארה"ב, חשש שהם לא יצליחו להגיע לפשרה בזמן וציין שבספר החוקים האמריקאי יש חוק נידח מ-1997, שמאפשר למשרד האוצר להנפיק מטבעות מיוחדים מפלטינה ולהעניק להם איזה ערך שירצה, מ-1,000 דולר ועד אינסוף. מה שמשרד האוצר צריך לעשות, טען בייוולף, הוא להנפיק מטבע מפלטינה, לתת לו ערך עצום - נגיד, טריליון דולר - ואז להפקיד אותו בחשבון הבנק של המשרד בבנק הפדרלי תמורת מזומן, שבו יוכל להשתמש כדי להפחית את חובותיו ובכך לבלום את הדהירה לעבר תקרת החוב.

הרעיון של בייוולף אמור לעבוד באופן פשוט - וחוקי לגמרי. הנפקת שטרות בארה"ב היא סמכותו הבלעדית של הבנק הפדרלי, אולם אותה פירצה בחוק מ-1997 - שנועדה במקור לאפשר למשרד האוצר להרוויח קצת כסף ממכירת מטבעות מיוחדים - מאפשרת לממשל להנפיק מטבע פלטינה (הפירצה תקפה אך ורק לגבי מטבעות פלטינה), לתת לו כל ערך שירצה, להפקיד אותו בחשבון של המשרד בבנק הפדרלי - אותו חשבון שאליו זורמים כספם של משלמי המסים האמריקאים שגובה המשרד - ואז לעשות בו שימוש כדי לשלם את חובותיה של ארה"ב, ובכך לדחות בשנה-שנתיים את ההגעה לתקרת החוב. מאחר שבפועל כמות הכסף במחזור לא תגדל אין חשש מאינפלציה, רק חשש מחשש מאינפלציה, שעשוי ליהפך לנבואה שמגשימה את עצמה, אבל לשיטתם של תומכי הפתרון הזה מדובר בסיכון סביר.

אם זה נשמע כמו פתרון שלקוח מתוך פרק של משפחת סימפסון, זה מפני שאכן מדובר בפתרון שנלקח מתוך פרק של הסימפסונס. באחד מפרקי העונה התשיעית של סדרת האנימציה הכל-אמריקאית, ששודרה ב-1998, נשלח הומר על ידי ה-FBI לאתר שטר של טריליון דולר, שהנפיק לכאורה הנשיא האמריקאי הארי טרומן לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לסייע לאירופה המשתקמת ושנגנב בדרכו לאירופאים על ידי המיליארדר המרושע של הסדרה, מיסטר ברנס. 14 שנה לאחר שידור הפרק התגלגל הרעיון המופרך שהגו תסריטאי משפחת סימפסון לרשת, שם רעיונות מופרכים הם פופולריים במיוחד. לאט לאט החל הרעיון של בייוולף לצבור תאוצה בבלוגים ובקבוצות דיון.

בוריס פוסטילניק

בקיץ 2011, כשנראה שהרפובליקאים בקונגרס השתגעו ויהיו מוכנים לתת לארה"ב ליפול רק כדי לנצח בקרב הפוליטי, גילה פרופסור למשפט חוקתי מאוניברסיטת ייל בשם ג'ק בלקין את הרעיון של בייוולף והחל לקדם אותו, כשהוא מציע שמשרד האוצר ינפיק שני מטבעות של טריליון דולר כל אחד. אז נהפך הרעיון לחביבם של הבלוגרים הפיננסיים ולמוקד דיון סוער. פליקס סלמון, הבלוגר הכלכלי הבכיר של רויטרס, כתב ביולי 2011 ש"פרצות חוקיות מטורפות כמו הנפקת מטבעות הן סימן לכישלון המוחלט של המערכת הפוליטית האמריקאית ושל החברה האזרחית".

ב-2 באוגוסט, רגע לפני המועד האחרון, הצליחו הרפובליקאים והדמוקרטים בקונגרס להגיע לפשרה ותקרת החוב הועלתה מ-14.3 טריליון דולר לרמתה הנוכחית, 16.4 טריליון דולר. בעקבות הפשרה בקונגרס, התפוגג הרעיון של מטבע הפלטינה במהירות. עד שבסוף 2012, כשארה"ב דהרה שוב לכיוון תקרת החוב והרפובליקאים והדמוקרטים היו עסוקים מדי בהתקוטטות על המצוק הפיסקלי, הוא הוקם לתחייה והועלה שוב על ידי אנליסטים ובלוגרים נלהבים. מופרכותו של הרעיון לא הפריעה להם - להפך. הרעיון המשוגע והיצירתי כאילו נולד לעידן הרשתות החברתיות: עד מהרה ביקשו אתרים כמו Slate מקוראיהם לשלוח להם עיצובים של המטבע החדש, שזכה עד מהרה לשלל עיצובים. את רבים מהם מעטרים פניו של ג'ון ביינר הרפובליקני, יו"ר בית הנבחרים. על אחרים הודבקו פניו של אובמה.

להיט בטוויטר

אבל בניגוד ל-2011, הדיון במטבע הפלטינה היה רחב בהרבה. מה שהחל כקוריוז שולי של טוקבקיסטים שגולשים באתרי כלכלה ובלוגרים משך פתאום את תשומת לבם של כלכלנים ידועי שם ואנליסטים רציניים בבתי השקעות כמו גוגנהיים פרטנרס, שלמרבה הפלא לא פסלו אותו על הסף, ונהפך להיסטריית רשת. השבוע הדהים הכלכלן פול קרוגמן את הרשת ואת עמיתיו כשהביע תמיכה ברעיון להנפיק מטבע של טריליון דולר בבלוג שלו באתר ה"ניו יורק טיימס", ואף שיחרר קריאה לנשיא אובמה: "הנפק את המטבע" (Mint the Coin). ליוזמה - שהחלה בבלוגר אנונימי באתר בלוגים שולי - היתה כעת תמיכה מצד חתן פרס נובל בכלכלה.

התמיכה המפורשת של קרוגמן היתה בדיוק הדבר שהיוזמה האזוטרית נזקקה לו כדי ליהפך לתנועה של ממש ולסערה תקשורתית. MinttheCoin# נהפך לתגית פופולרית בטוויטר, הודות לאתרים כמו הבלוג העסקי המוביל ביזנס אינסיידר שעטו על היוזמה כמו חיות טרף רעבות. עיצובים נוספים של המטבע החלו להיות מופצים ברשתות החברתיות. ראש רשות המטבעות האמריקאית לשעבר, פיליפ דיל, התערב ואמר שהרעיון המטורף דווקא עשוי לעבוד, וה"דיילי טלגרף" הבריטי דיווח, כשהוא מצוטט את האנליסט הפיננסי קאלן רוש שלטענתו שוחח עם קובעי מדיניות בוושינגטון, שהרעיון אכן נשקל בכובד ראש בקונגרס ובבית הלבן.

הרפובליקאים, מנגד, יוצאים מדעתם: חבר הקונגרס הרפובליקני גרג וולדן הודיע השבוע על כוונתו להוביל חקיקה שתאסור על משרד האוצר להנפיק מטבעות פלטינה יקרי ערך כדי להעלות באופן מלאכותי את תקרת החוב. "אני יודע שזה נשמע מטופש, אבל זה חוקי לחלוטין", הסביר השבוע חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'רי נדלר, שהביע תמיכה מפורשת בהנפקת מטבע הקסם. "במצב נורמלי אסור אפילו לשקול כזה דבר, אבל כשאתה עומד בפני ניסיון סחיטה שנועד להחריב את כלכלת ארה"ב, אתה חייב לשקול את כל האפשרויות".

השאלה שנותרה פתוחה היא איך בדיוק הצליחה יוזמה אינטרנטית משוגעת, אחת מבין אינספור יוזמות הזויות לפתרון משבר החובות האמריקאי שמועלות לרשת לפחות כמה פעמים ביום, ליהפך לתנועה שמצליחה לגייס חתני פרס נובל, פרופסורים בייל וחברי קונגרס שיתמכו בה? כיצד רעיון שלפני שנה לא נשקל אפילו בחצי-רצינות ונדחק לפינות האזוטריה של הספירה הכלכלית נהפך לאפשרות ממשית, או לכל הפחות לאיום קונקרטי?

"מה קרה? זאת שאלה ממש טובה", אומר פליקס סלמון ל-Markerweek. "מה שקרה זה שדבר לא קרה: לא נמצא פתרון למשבר תקרת החוב, אין מגעים רציניים בעניין, וקובעי המדיניות והמנהיגים שלנו לא נקטו מדיניות ובוודאי שלא הנהיגו. התוצאה היתה ואקום, ואותו ואקום התמלא ברעיונות מטופשים על מטבעות מפלטינה ששווים טריליוני דולרים".

מטבע הקסם אינו הרעיון היצירתי היחיד לפתרון בעיית תקרת החוב: צעד נוסף שיאפשר לאובמה לעקוף את הקונגרס הוא שימוש בסעיף נידח בתיקון ה-14 לחוקה האמריקאית, תיקון עלום לחוקה שנוסף אחרי מלחמת האזרחים וקובע כי "לא יוטל בספק תוקפו של החוב הציבורי של ארה"ב". במכתב ששלחו השבוע לאובמה חברי המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, קראו חברי הקונגרס לנשיא לעשות שימוש בנוסח ולהעלות את תקרת החוב בלי לפנות לקונגרס.

חיים על זמן שאול

במובנים רבים, היום הזה בפברואר יהיה כמו כל יום רגיל. ארה"ב תכניס 9 מיליארד דולר ממסים, ותוציא בערך 15 מיליארד דולר. אלא שזה לא יהיה יום רגיל, כי כמה ימים לפני כן, ארה"ב תחצה באופן סופי את הסכום שמותר לה ללוות, ולכן לא תוכל לשלם את אותן התחייבויות בסך 6 מיליארד דולר. באותו רגע, שבו מישהו שרכש אג"ח ממשלתית אמריקאית לא יקבל את כספו תמורתה, ארה"ב תהיה חדלת פירעון.

ההשלכות של חדלות פירעון אמריקאית יהיו כל כך חמורות, שקשה אפילו לדמיין אותן. הממשלה, שלא תוכל ללוות עוד, תצטרך לקצץ את השירותים הממשלתיים ב-40%. כמעט כל עובדי הממשל הפדרלי יתעוררו לגלות שהמשכורת שלהם נמחקה. תקציב הביטחון ייעלם. שוק המניות האמריקאי יתרסק, ואתו השווקים בעולם. הדולר ייפול בעשרות אחוזים בן לילה. מיליונים ייהפכו למובטלים. מיליונים אחרים יגלו שהריביות על המשכנתאות שלהם נסקו.

תסריט האימים הזה הוא מה שעומד על הפרק, אם חברי הקונגרס לא יצליחו להגיע לפשרה ולהסכים על העלאת תקרת החוב בזמן. אלא שהזמן כבר עבר. ב-31 בדצמבר חצתה ארה"ב באופן רשמי את תקרת החוב, לפי משרד האוצר האמריקאי. אז מדוע העולם לא הסתיים? משום שמשרד האוצר בכל זאת עדיין יכול להזיז כספים מפה לשם, והצליח באמצעות תמרונים פיננסיים לקנות לכלכלה האמריקאית מרחב נשימה של שישה שבועות. אותם שישה שבועות יסתיימו ב-14 בפברואר, ולנטיינ'ס דיי. כשזה יקרה, ארה"ב תהיה באמת ובתמים חדלת פירעון.

לפני 1917, אז נקבעה תקרת החוב לראשונה, תרחיש אימים שכזה לא יכול היה להתרחש. עד אז אישר הקונגרס בנפרד כל הנפקת אג"ח של הממשל, אולם הדבר הגביל את יכולתו של הנשיא וממשלו לפעול, במיוחד בתקופות של מלחמה או משבר כלכלי, ולכן ב-1917 קבע הקונגרס שהממשל יוכל להנפיק אג"ח עד לתקרה הקבועה בחוק, כדי לאפשר לממשל מצד אחד לממן את מעורבותה של ארה"ב במלחמת העולם הראשונה ומצד שני למנוע אפשרות של התנהלות חסרת אחריות.

מאז התרגלו האמריקאים לשגרה שבה תקרת החוב מועלית מדי כמה שנים. בין 1940 ל-2011 הועלתה תקרת החוב יותר מ-75 פעמים, לרוב ללא בעיות, עד שב-2011 החלו הרפובליקאים להשתמש באיום שייתנו לארה"ב לחצות את תקרת החוב כקלף פוליטי במשחק ציני שנועד לסחוט מהנשיא קיצוצים תקציביים.

בשבוע שעבר, לאחר שהרפובליקאים והדמוקרטים הגיעו להסכמה על מניעת המצוק הפיסקלי ברגע האחרון, הזהיר אובמה שלא יאפשר לקונגרס לשחק הפעם את אותו משחק מסוכן. "אם הקונגרס יסרב להעניק לארה"ב את היכולת לשלם את חובותיה בזמן, ההשלכות עבור הכלכלה העולמית כולה יהיו קטסטרופליות", אמר אובמה, שציין כי בפעם האחרונה שהקונגרס שיחק באש עם תקרת החוב איבדה ארה"ב את דירוג האשראי המושלם שלה - לראשונה בתולדותיה. אלא שבינתיים הרפובליקאים בקונגרס מסרבים להיכנע, וחדלות הפירעון הולכת ומתקרבת. וככל שהמועד מתקרב, כך צובר פתרון הפלטינה אהדה.

מתנגדי "מטבע הקסם", כפי שכונה על ידי עיתונאים ובלוגרים, טוענים שמדובר בהצעה הזויה, שתדרדר באופן חמור את האמון במערכת הפיננסית האמריקאית. דמיינו מצב שבו אתם נקלעים לחובות כבדים, ומכנסים את בני משפחתכם בסלון לשיחה רצינית על המצב הכלכלי הקשה ועל הקיצוצים ההכרחיים בתקציב המשפחתי. ואז דמיינו שאחד מבני משפחתכם, במקום להקשיב, מציע ללכת לבוידעם, להוציא חתיכת מתכת ישנה, לומר שהיא שווה מיליון דולר ולשלם באמצעותה את החוב המשפחתי. זה, טוענים המתנגדים, מה שמציעים בפועל תומכי מטבע הפלטינה.

"גם הדמוקרטים יכולים להיות משוגעים"

למזלה של ארה"ב, היא יכולה להרשות לעצמה את מה שמדינות רבות אחרות לא יכולות ולבצע מהלך כל כך מופרך, משום שהיא אינה רק לווה אלא גם בעלת הבנק. אולם סלמון, לשעבר עיתונאי במגזינים הכלכליים "פורטפוליו" ו"יורומאני", מסרב להיסחף בשיגעון הפלטינה. סלמון בוחן מאז 2011 את התקדמותה של היוזמה להנפקת מטבע הקסם, ולא מאמין שרעיון מטופש כל כך נלקח ברצינות. "אני בטוח שאף פוליטיקאי מכהן לא באמת שוקל את הרעיון הזה. מדובר בהיסטריה בלוגוספרית, אובססיית אינטרנט שיצאה משליטה".

סלמון ורבים אחרים משוכנעים שמטבע הפלטינה אינו אופציה ממשית, אלא היסטריית רשת שמנוצלת על ידי אנשים חכמים כמו קרוגמן כדי לעשות את מה שבשפת הרשת ידוע כ-Trolling: ניסיון לגרות גולשים ומשתתפים בדיונים להגיב באופן רציני לפרובוקציות הזויות.

אחת הדוגמאות ההיסטוריות הבולטות לטרולינג היא זו של הסאטיריקן הבריטי ג'ונתן סוויפט, מחבר "מסעות גוליבר", שבמאמר הסאטירי שלו "הצעה צנועה" טען שהעניים צריכים לאכול את ילדיהם כדי לפתור את בעיית העוני והרעב באירלנד. את הילדים שיישארו להם אחרי ששבעו הציע שימכרו כמזון לעשירים. סוויפט לא התכוון להציע ברצינות שהעניים יאכלו את ילדיהם, אלא השתמש בטיעון פרובוקטיבי כדי לעורר דיון בנוגע ליחס לעניים באירלנד של המאה ה-18, שהיתה עדיין תחת שלטון בריטי.

קרוגמן עצמו הציע ב-2011 שהממשל יזייף פלישת חייזרים כדי לאחד את ארה"ב והעולם נגד אויב משותף ולאפשר השקעות מסיביות שיוציאו את העולם מהמשבר הכלכלי, כך שההיסטוריה מוכיחה שיש לו חוש הומור. "מדובר, במידה מסוימת, בפרויקט הטרולינג הגדול בהיסטוריה", אומר סלמון. "הדמוקרטים מראים לרפובליקאים שגם הם יכולים להיות משוגעים".

היכן שרבים רואים הצעה כנה, גם אם מטופשת מעט, לפתרון הקיפאון הפוליטי בוושינגטון, רואים סלמון ומור בסערת הפלטינה פרויקט ענק שלו שותפים אנשים כמו קרוגמן וויזנטל להעלאת מודעות לרמת האבסורדיות השולטת כרגע במערכת הפוליטית האמריקאית. מה יותר מגוחך, שואלים תומכי המהלך: תרחיש שבו מנפיקה ארה"ב מטבע של טריליון דולר ונמנעת מקטסטרופה כלכלית, כשהיא נבוכה אבל יציבה, או תרחיש שבו הקונגרס נותן לארה"ב ליפול, או מחכה עד לרגע האחרון שוב ומערער את אמינותה עוד יותר רק כדי לזכות ברווח פוליטי זעום?

יותר משהוא מבשר על עתידה של הכלכלה האמריקאית, סיפורו של מטבע הפלטינה הוא שיעור מאלף על האופן שבו פועלת התקשורת בעידן הרשתות החברתיות והדרך שבה רעיונות הזויים זוכים לחשיפה ואפילו נשקלים ברצינות, הודות ללחץ הציבורי שהם יכולים לעורר בפלטפורמות כמו טוויטר וההיסטריה של קובעי המדיניות לנוכח מה שנראה להם כמו רצון ההמונים. אולם יותר מכל, מלמד הסיפור על הקיפאון הפוליטי החמור בוושינגטון, ועל ההווה העגום של הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שמוצאת את עצמה במצב כל כך עמוק של חוסר תפקוד עד שהפתרון היחיד שהיא יכולה להעלות הוא מטבע קסם שמעלים חובות בדרך פלא.

"תחזית שלי היא שעוד כמה ימים כבר נאמר 'זוכרים את כל סיפור המטבע מפלטינה ששווה טריליון דולר?'", אומר סלמון. "ייתכן שהרעיון הזה עוד יישקל ברצינות, אבל כרגע מדובר רק באנשי תקשורת שמכייפים קצת. אני אומר: תנו להם ליהנות". 

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#