מיהם המרוויחים הגדולים של תקופת הבחירות? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מבצעי סוף עונה

מיהם המרוויחים הגדולים של תקופת הבחירות?

תקופת הבחירות, בדומה לחג המולד, מקפיצה את הפוליטיקאים והפקידים לחלוקת מתנות לחבריהם ומקורביהם שמסתכמות במיליוני שקלים ■ בזמן שהתקשורת עסוקה בסקרים ובפריימריז, בעלי האינטרסים נהנים מכל רגע

8תגובות

רק בשבוע שעבר נראה היה שהכל מוכן לטקס החגיגי. שר התחבורה, ישראל כץ, אמור היה להמריא לבריסל, מקום מושבו של האיחוד האירופי - ולחזור עם הסכם לפתיחת שמי ישראל לתחרות. הסכם "השמים הפתוחים", שנחתם בראשי תיבות ב-30 ביולי לאחר משא ומתן שארך כמה שנים, אמור היה להוריד משמעותית את מחירי הטיסות בין ישראל לאירופה באמצעות הגברת התחרות. מעבר ליתרונות לצרכן הישראלי, ההסכם הוא בעל חשיבות לכלל המשק, בשל הפוטנציאל להגדלת מספר התיירים הנכנסים לישראל. המדינה אמורה היתה לקטוף את פירותיו כבר בשנה הקרובה.

אבל ביום חמישי, רגע לפני העלייה למטוס, הנסיעה בוטלה. במשרד התחבורה נימקו זאת בהנחיית ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשמור על ממשל תקין ולמנוע קבלת החלטות מהותיות ערב בחירות. באיחוד טוענים שלא מדובר בדחייה זמנית - אלא שיש סכנה שההסכם לא ייחתם בכלל, טען גורם בנציבות האיחוד האירופי. אם ההסכם בכל זאת ייחתם בעתיד - הוא ייצא לפועל רק בקיץ 2014.

מי שהתנגד בתוקף להסכם היו חברות התעופה הישראליות, ובראשן אל על, וועד העובדים שלה. פעילים בליכוד שעמם שוחחנו הסבירו שנתניהו החליט שלא להיכנס לעימותים בתקופה שלפני בחירות - לא עם חברה גדולה במשק, ולא עם ועד העובדים.גם ועד עובדי ארקיע הפעיל לחצים על הדרגים הפוליטיים הבכירים. יו"ר הוועד, יגאל כהן, אף אמר לפני כמה חודשים שאם ההסכם יעבור, הוועד ידאג שעובדים ובני משפחותיהם לא יצביעו עבור כץ או מפלגתו. "ראש הממשלה אמר לכץ - תדחה את זה לאחרי הבחירות. הוא לא צריך עכשיו בלאגן", מסביר מקורב לליכוד שבשנים האחרונות היה מעורב ברפורמה. התנועה לאיכות השלטון פנתה השבוע ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בטענה שיש לבחון מחדש את הסוגיה.

זו רק דוגמה אחת לתזזית שאוחזת במערכות הממשל מהיום שבו הפוליטיקאים והפקידים יודעים שהבחירות בפתח ועד ליום שבו מושבעת ממשלת חדשה. בתקופה זו כללי המשחק משתנים. התקשורת והמערכת הפוליטית עסוקים עד צוואר בסדר יום של פריימריז, סקרים, וספקולציות פוליטיות שונות - ובמקביל נרקמים מאחורי הקלעים מהלכים לקידום חקיקה, או להקפאתה, לפי האינטרס של האדם שבאותה העת נמצא בעמדת הכוח. בתווך פועלים האינטרסנטים - אנשים מקבוצות לחץ ששולחים לוביסטים או פקידי ציבור לשעבר כדי שיבחשו בקדירה, ילחצו על מי שצריך, ובסופו של יום ההחלטה שתתקבל תתאים גם לרצון של מי ששלח אותם.

כל זה קורה על רקע הנחיות של יועצים משפטיים לממשלה ופסיקות בג"ץ, שקובעות שבתקופה שלפני בחירות הממשלה אינה יכולה לקבל החלטות מרחיקות לכת. לקראת הבחירות הנחה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שעל ממשלה הפועלת כממשלת מעבר לגלות איפוק בהפעלת סמכויות שאין בהם כורח ודחיפות.

"העיקרון שנקבע בפסיקה הוא שזו אמורה להיות תקופה של תחזוקה, ולא קבלת החלטות מהותיות ומשליכות על התקופה שלאחר הבחירות", מסביר פרופ' אריאל בן דור, מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת בר אילן. "אני מניח שזה נוח לממשלה, מסיבות כאלה ואחרות, גם לנמק החלטות שהיא עושה בתקופה זו כהחלטות שהיא לא יכולה לקבל בגלל אותו עיקרון".

בן דור רומז למה שנראה כדבר די ברור בשבועות האחרונים: האופן שבו נתניהו וממשלתו מנצלים את הפסיקה והנחיית וינשטיין כדי להצדיק החלטות שנויות במחלוקת. טענות ברוח זו הושמעו גם במערכות בחירות קודמות. ב-2006, לדוגמה, נדחה דיון בוועדת סל תרופות בגלל עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי ההסתדרות הרפואית, ובשלהי 2000 נטען כלפי אהוד ברק שאינו יכול לנהל משא ומתן מדיני עם הפלסטינים בטאבה, שבועות ספורים לפני בחירות ישירות לראשות הממשלה. ואולם נראה כי במערכת הבחירות הנוכחית נעשה שימוש ציני במיוחד של ראש הממשלה ושריו בטיעון של ממשל תקין לפני בחירות, כמצדיק הקפאת מהלכים שאין בהם משמעות מרחיקת לכת.

המרוויחים: טייקונים ויבואנים

ההחלטה להקפיא את רפורמת השמים הפתוחים היא דוגמא אחת לזה. אבל לא היחידה. דוגמה אחרת התרחשה כמה חודשים קודם, כשעוד חשבו שמערכת הבחירות תתקיים בספטמבר 2012, והיא קשורה ברפורמה בתחום המרפאות לטיפול בבריאות הנפש. מדובר ברפורמה שנמצאת על שולחנן של הממשלות השונות מזה 17 שנה, מאז שנחקק חוק בריאות ממלכתי. מתנגדי המהלך, חברי כנסת וארגונים חברתיים, רואים בו הפרטה של שירותי בריאות הנפש - כ-56 מרפאות שפועלות במסגרת משרד הבריאות ייסגרו, ומטופלים יופנו לקופות החולים, שצפויות להעסיק מטפלים פרטיים ולהכניס שיקולים כלכליים במתן טיפולים פסיכולוגיים לציבור הרחב.

עד לפני כמה חודשים המהלך לא צלח משום שבמשך שש השנים האחרונות חברי כנסת מכל סיעות הבית התנגדות אליו. בשלב מסוים החליטה הממשלה להעביר את הרפורמה במהלך עוקף חקיקה, באמצעות צו של שר הבריאות. הצו נחתם ב-1 במאי. כיום נראה שאין משמעות מיוחדת לתאריך הזה, אך אז היה ברור שהבחירות בפתח - ודובר על תחילת ספטמבר כמועד אפשרי.

מי שחתם על אותו הצו היה שר הבריאות בפועל, ראש הממשלה נתניהו. "זה ממש נראה כמו מחטף שרצו לעשות ערב בחירות", אומרת עו"ד דפנה הולץ-לכנר, מומחית למשפט מינהלי שמייצגת ארגונים העוסקים בבריאות הנפש המתנגדים לרפורמה. "זה נושא שדנו בו שנים, לא סוגיה בוערת שבלי החלטה לגביה הממשלה לא יכולה היתה לתפקד".

"אסור לאפשר לממשלה לנצל את הנחיות היועץ המשפטי ולחדול מלבצע החלטות מקצועית משיקולים פוליטיים לא עניינים. גם המחדל הוא מחטף פוליטי", הסביר השבוע עורך הדין חי מיארה, יועצה המשפטי של התנועה לאיכות השלטון, בהתייחס לשמים הפתוחים. "הרעיון סביב האיפוק בוודאי לא נועד כדי שהממשלה תעשה בו את השימוש ההפוך, ותימנע מניהול שוטף", מוסיפה הולץ-לכנר, "אין כאן שינוי של מדיניות אלא נהפוך הוא - ביצוע של מדיניות שעליה כבר הוחלט במהלך הקדנציה".

אוליבייה פיטוסי

הנימוק בדבר ממשל תקין שלפני בחירות חזר על עצמו בשבועות האחרונים בכמה סוגיות. שביתת האחיות, לדוגמה, הסתיימה אתמול לאחר 17 ימים, שבסופם נקבע שהאחיות יקבלו תוספת שכר של 13% - אך עד אז האוצר טען שבתקופה שלפני בחירות כדאי שלא לקבל החלטה בנושא. אלא שמי שכן קיבל תוספת שכר בתקופה זו, ללא צורך לשבות, הם עובדי נמל אשדוד. ל-140 מהם העניק האוצר תוספת שכר של בין 4,000 ל-5,000 שקל. עובדי הנמל מאוגדים בוועד עובדים חזק, בעל יכולת להשבית את הנמל וקשרים ענפים במפלגת השלטון.

זיג-זג נוסף היה בכל הקשור לגורל ערוץ 10, וגם במקרה הזה הושמעה מכיוון הממשלה הטיעון של "ערב בחירות" כדי להסביר מדוע אי אפשר להשאיר אותם בחיים (ראו כתבה בעמוד 10) - וזיג-זג של הקואליציה התגלה גם בסוגיית קיצוץ רוחבי של 740 מיליון שקל בתקציב. על קיצוץ זה החליטה הממשלה כבר ביולי, והוא היה אמור להיות מאושר השבוע בוועדת הכספים. אלא שיו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, הוא היחיד מבין חברי הקואליציה שהגיע לדיון, ככל הנראה מכיוון שחברים אחרים לא רצו להיראות כמי שנותנים יד לפגיעה בשכבות חלשות. גפני החליט שלא לקיים את הדיון, ודוברו מסר שהקיצוץ יאושר בישיבה הבאה של הוועדה, ביום שלישי הקרוב.

"המערכת הפוליטית היא לא מקום לוגי, היא מקום זואולוגי שבו הרבה פעמים החלטות מתקבלות בהליך שהוא למעשה לא דמוקרטי", אמר השבוע יועץ אסטרטגי שמכיר מקרוב את עבודת הכנסת. "הסיפור הגדול כאן הוא שנתניהו החליט לדחוק את הנושא הכלכלי-חברתי לפינה, וכל החלטה שעלולה להעלות את סדר היום הזה בחזרה - הוא דואג לקבור באופן מיידי. זה לא עניין של חיפוש טובתו של איש עסקים כזה או אחר, אלא רצון לשמור את הדברים על אש קטנה ככל האפשר". אלא שבינתיים יש מי שגוזרים את הקופון, ואלה לא כלל אזרחי ישראל.

בשבועות האחרונים, לדוגמה, קיבלו שני שרים מהליכוד - שר האנרגיה, עוזי לנדאו, והשר לאיכות הסביבה, גלעד ארדן, שתי החלטות הנראות כמחטף ערב בחירות. בשני המקרים, מי שנהנה מההחלטות הם גופים עסקיים בעלי עוצמה רבה במשק - טייקונים בתחום האנרגיה ויבואני רכב.

לנדאו הודיע השבוע כי יעניק לחברת דלק שבשליטת יצחק תשובה ולחברת נובל אנרג'י היתר לשימוש במאגר מארי-B המתרוקן, שמול חופי אשקלון. המאגר היה אמור לחזור לידי המדינה לאחר שיתרוקן, במהלך השנים הקרובות. ואולם לפי ההחלטה של לנדאו, שתי החברות ישתמשו במאגר כדי לאחסן גז שיוזרם אליו מקידוח תמר שבבעלותם, שמול חופי חיפה. כך, נכס ציבורי בשווי מיליארדי שקלים נמסר לגורם פרטי, בהליך מזורז וללא מכרז. לא רק מיקי רוזנטל, מועמד מפלגת העבודה לכנסת, גינה בחריפות את המהלך - גם גורמים בתוך הממשלה כינו את המהלך מחטף, וטענו שהוא מנוגד להנחייה של וינשטיין. לנדאו, בתגובה, נימק את ההחלטה בצורך להקים מאגר אחסון לגז הטבעי וטען שהיא עומדת בהנחיות היועץ המשפטי.

ארדן עשה באחרונה פליק-פלאק לאחור בנוגע להחלטת ממשלה שמשרדו תמך בה עד לפני כמה חודשים - מדיניות מיסוי ירוק לכלי רכב. מדיניות זו התחילה לפני שלוש שנים, ולפיה נקבע שמכוניות ידידותיות לסביבה יקבלו הטבות מס ויועלה המס למכוניות מזהמות. הרפורמה הצליחה מעל המשוער - אך המדינה הפסידה הכנסות ממסים.

ביולי הוחלט על מתווה חדש, ושונה הנוסחה כך שהוקשחו הקריטריונים בכל הנוגע לזיהום אוויר של מכוניות. כתוצאה מכך היו צפויים מחירים המכוניות להתייקר בתחילת 2013 - אך בטווח הארוך, לאחר שיבואני רכב היו מכניסים טכנולוגיות חדשות, הם היו צפויים להמשיך ליהנות מהטבות המס. המדינה ציפתה בעקבות כך להכנסה של מאות מיליוני שקלים בשנת התקציב הקרובה. אלא שבשבועות האחרונים עצר ארדן את המהלך, ומסרב לחתום על התקנות שיוציאו את הרפורמה לפועל. הוא נימק זאת בכך שיש להגדיל את שווי השימוש למחזיקי מכוניות חשמלית ולשנות את נוסחת חישוב המזהמים כך שתיטיב עם מכוניות קטנות.

"ההתנהגות של ארדן במקרה זה פשוט לא ברורה", אומר גורם במשרד האוצר. "הציבור מרוויח בכל מקרה - מעלייה בהכנסות המדינה בטווח הקצר ומהפחתה בזיהום אוויר לאחר מכן. כל הקדנציה ארדן היה ירוק, אבל כנראה שעכשיו הוא מפחד להיראות כמי שגורם להעלאה במחירי המכוניות". עם זאת, לדברי גורם באוצר, בימים הקרובים ייעשה מאמץ נוסף כדי להביא בכל זאת ליישום הרפורמה.

לא רק נתניהו

מחטפים של תקופת דמדומי קדנציה הם לא נחלת ממשלת נתניהו. גורם שנכנס ויוצא באופן קבוע בשערי הכנסת נזכר השבוע כיצד בשלהי ממשלת אולמרט אושרה רפורמה המעניקה הטבות מס משמעותיות לבעלי הון שהם תושבים חוזרים ועולים חדשים, כך שלמשך תקופה של עשר שנים לאחר חזרתם הם לא יצטרכו לשלם מסים בישראל על רווחים שנצברו בחו"ל. אישים מפורסמים כגון שאול שני, ארנון מילצ'ן, סול זכאי ואחרים, חזרו לישראל בעקבות רפורמה זו. שר האוצר דאז, רוני בר-און, החליט להעביר את הדיונים מוועדת הכספים לוועדת העלייה והקליטה, על אף שמדובר בעניין כלכלי מובהק, ובוועדת והקליטה ישבו אז חברי כנסת שהבינו בדיונים מסוג זה הרבה פחות.

הדיונים על החוק נערכו בשלהי יולי ובמהלך אוגוסט, זמן שבו אולמרט הודיע על כוונתו להתפטר והמערכת הפוליטית כולה נכנסה לתזזית שלפני בחירות, שבסופו של דבר התקיימו במארס 2009. באותם דיונים היתה נציגות נכבדת של בכירי רואי החשבון ועורכי הדין בענייני מסים, בהם גם עו"ד פיני רובין, ראש משרד גורניצקי ושות'. במקביל, משרד הלובי פוליסי נרשם בכנסת כמייצג את משרד גורניצקי, בכל הנוגע לקידום רפורמה זו.

בדיונים בוועדת העלייה והקליטה, רואי החשבון ועורכי הדין הצליחו לשכנע את המחוקקים להוסיף, מעבר להטבת המס האישית, גם הטבת מס בנוגע לנאמנויות - אותן ישויות משפטיות שאליהם מעבירים בעלי הון את כספם ורכושם האישי, בדרך כלל משיקולי מס. כלומר, הם ביקשו שהטבת המס תחול לא רק על רכושו האישי של בעל ההון - אלא גם על הנאמנות שהקים בחו"ל. "הנאמנויות הן משהו שהצלחנו לשכנע בו את המחוקקים, זה לא היה מובן מאליו", מסביר רו"ח אלכס הילמן, שייצג בדיון את לשכת רואי החשבון. רובין היה זה שנתן דגש מיוחד בדבריו על הנאמנויות. "האנשים האלה לא יכולים לעלות לישראל ולא יכולים להיקבר בישראל, כיוון שהסטטוס המיסויי שלהם ייפגע", הסביר בדיון.

בסופו של דבר הוחלט שגם הנאמנות לא תמוסה לתקופה של עשר שנים. אחד מבעלי ההון שנהנו מכך הוא סמי עופר ז"ל, שנפטר בישראל ביוני 2011 לאחר שחזר להתגורר בה אחרי שהות ארוכה בלונדון. בצוואתו ביקש עופר שרובין, ידידו, ימונה להיות מנהל עזבונו, ובמארס 2012 מונה רובין לתפקיד.

לדברי אותו הגורם, במהלך הדיונים בכנסת, חברי כנסת ואחרים שהשתתפו בדיון לא הבינו את מלוא האינטרסים המעורבים, גם משום שפוליסי ייצגו את גורניצקי - אבל לא היה ברור את מי גורניצקי מייצגים. "האווירה היתה של סוף קדנציה וניקוי שולחן, ושיש דברים שניתן יהיה להשיג בממשלה הזו, אבל לא בטוח שבממשלה הבאה", נזכר הגורם. "לפוליסי היה מאוד חשוב להעביר את החוק הזה. ללוביסטים שלהם נאמר באותה תקופה ‘תעזבו עכשיו את כל הלקוחות האחרים, צריך לעזור לפיני רובין, זה הדבר הכי חשוב עכשיו'. אני לא זוכר כזאת התרוצצות שלהם סביב חוק ספציפי. לפני כמה חודשים קראתי בעיתון שרובין מונה להיות מנהל העיזבון של סמי עופר, שבמקרה היה אחד מאלה שנהנו מהחוק שאותו רובין קידם".

בפוליסי סירבו להגיב, אך גורם המקורב למשרד מסר שהחברה פעלה לפי כל הנהלים, וייצגה רק את משרד גורניצקי. לדברי רובין, הוא אמנם מנהל העיזבון של עופר, אך לא ייצג בדיונים את סמי עופר ז"ל או כל לקוח ספציפי אחר.

"פעלתי לפי הכללים", מסביר רובין, "סוגיה זו מעסיקה אותי כבר שנים רבות והרביתי להרצות עליה בפורומים שונים, לרבות בפני פרקליטי האוצר ומס הכנסה, שנים לפני החוק. איני מעוניין לחשוף את מי ייצגתי או לא ייצגתי, אבל אני מאשר שניסיתי ואני ממשיך לנסות לדבר על לבם של רבים וטובים מעשירי העולם שיבואו להשתקע בישראל, וגם גאה שקצרתי הצלחות לא רעות בעניין זה. הצלחתי לתרום את חלקי להגשמת מטרות החוק ובכך עשיתי מהלך ראוי ונכון, ועוד ידי נטויה". לדבריו, "אני לא זוכר שזה היה קשור לבחירות. אמנם הרושם היה שרצו לטפל בזה במהירות, אבל זאת היתה דינימיקה שגרתית". רו"ח ומשפטן גידי בר-זכאי, לשעבר סמנכ"ל רשות המסים שהיה אחראי על מהלך החקיקה, מסר כי "אכן היו פניות ולחצים כמקובל בהליך פלורליסטי ודמוקרטי, משני הכיוונים. אבל בעניין ההטבות לא היה צורך בהפעלת לחצים בכדי שתיקבע הטבה כזו או אחרת".

דוגמה מובהקת נוספת מהעת האחרונה נוגעת לשני דיוני פגרה מיוחדים של מליאת הכנסת, שנוגעים ליוזמות חקיקה שהממשלה דנה בהן לעומק בשנה האחרונה, והחליטה להוציא אותן לדרך. אחת מהן היא חוק הרווחים הכלואים, שאושר לפני כמה שבועות. מושג הרווחים הכלואים מתייחס לרווחים שחברות בינלאומיות צברו בישראל, ושלפי החוק לעידוד השקעות הון הן חייבות עליו במס חברות של 25%. במשך השנים הרווחים נשארו במדינה בשל המחלוקת בנוגע לגובה המס, ומכאן ההגדרה כלואים. לפי החוק החדש, בגין רווחים כלואים ישולם מס בשיעור הנע בין 6% ל-17.5% במקום 10%-25% לפי החוק הישן. החברות שישקיעו מחצית מהטבת המס בישראל ייהנו מהטבה של 60% בתשלום המס. מתנגדי החוק טוענים כי המדינה בעצם מוותרת על 27 מיליארד שקל, מתוך 30 מיליארד שקל שיכלה לגבות, המהווים 25% מ-120 מיליארד השקלים המוערכים כגובה הרווחים.

חוק זה, כאמור, אושר בדיון פגרה מיוחד, כמו שאמור היה להיות מאושר גם חוק הריכוזיות אושר בקריאה ראשונה ביולי, אך לפני כמה שבועות החליט יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שלא לקיים את ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית. זאת, לאחר סיכום שאליו הגיעו ריבלין ונתניהו, שלפיו הממשלה לא תעלה יותר הצעות חוק ממשלתיות בפני המליאה. בולט לעין שבשני המקרים מי שמרוויח מהחקיקה ואי-החקיקה הם הגופים הגדולים והחזקים במשק.

מלשכת יו"ר הכנסת נמסר שכבר לאחר יציאת הכנסת לפגרה ניסה ריבלין לשכנע את ראש הממשלה והשרים שלא להעלות הצעות חוק למליאת הכנסת, ואולם אין בסמכותו למנוע דיונים אם הממשלה מביאה הצעות חוק לדיון.

אחת מהסיבות שהעלה משרד האוצר לטובת אישור חוק הרווחים הכלואים הוא האפשרות לגבות 3 מיליארד שקל לעומת אי-גבייה במשך שני עשורים. טיעון זה נשמע אולי הגיוני, אך כעת ניצבת הממשלה בפני מצב שבו ייתכן שגם 3 מיליארד השקלים האלה יעמדו בסכנה. זאת, אם עד תום השנה האזרחית לא תעלה לדיון במליאה הצעת חקיקה שקובעת תיקון בחוק לעידוד השקעות הון, שאמור לסתום פרצה שהתגלתה בחוק לפני כמה חודשים.

זהו סיפור מפותל מאוד, על גבול הגרוטסקי. בחוק לעידוד השקעות הון קיימות הטבות מס ליצואנים. כדי להימנע מעימות עם האיחוד האירופי, מנוסח החוק כך שהטבות המס הן ליצרנים שיותר מרבע מהכנסותיהם מקורם במדינות בעלות אוכלוסייה של 12 מיליון תושבים ויותר. מניסוח זה עולה בבירור שמדינת ישראל לא נכללת בין המדינות. אלא שבמהלך השנה האחרונה ניסח עו"ד משה מזרחי, לשעבר היועץ המשפטי של רשות המסים, חוות דעת שלפיה בתחומי מדינת ישראל חיים 12 מיליון תושבים. מזרחי, שפרש מתפקידו באפריל 2011, הסתמך על חוות דעת של דמוגרף שהכליל גם את תושבי הגדה המערבית, רצועת עזה ועובדים זרים ופליטים השוהים בישראל באופן חוקי או לא חוקי.

מזרחי הציג את חוות הדעת במשרדי רואי החשבון גדולים, ולפחות עם שלושה מהם - קסלמן וקסלמן, ארנסט אנד יאנג וברייטמן-אלמגור, הוא הגיע לסיכום שלפיו הוא ייצג אותם בעניין, בתמורה לאחוזים במקרה של הצלחה. המשמעות היא שמפעלים שלא מייצאים עתידים להציג דו"חות מס על סמך חוות דעת זו, ובה ידרשו לשלם פחות מס.

אנשי רשות המסים, הסבורים שחוות הדעת שגויה ומוטעית, גילו את הדבר במקרה - דו"חות המס טרם הוגשו. אלא שהם החליטו להילחם בה כבר עכשיו כדי לא להסתכן באפשרות של מחלוקת משפטית שתיארך שנים, שבהם הכסף לא יגיע למדינה. לפי הערכת רשות המסים, מדובר בהפסד של 1.5 מיליארד שקל בשנה. מכיוון שלפי חוות הדעת של הדמוגרף כבר ב-2011 היו 12 מיליון תושבים בישראל - על הנייר המדינה מופסדת ב-3 מיליארד שקל, המקזזים את ההכנסות מהרווחים הכלואים.

בתחילת נובמבר, על אף הפגרה, עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק שקבע שהזכאות להקלה במס תהיה ביצוא למדינה שמספר התושבים בה הוא 14 מיליון ומעלה, ושיחול מעתה ואילך עדכון אוטומטי של 2% בשנה במספר התושבים. אלא שבינתיים הגיעו ריבלין ונתניהו לסיכום משלהם על הצעות החוק במליאה, ולכן לא נראה שמהלך חקיקה זה יושלם.

ובכל זאת, בימים אלה מנסים גורמים ברשות המסים ובאוצר להפעיל לחץ כדי שסעיף זה יגיע לחקיקה. הכדור נמצא כעת, בין היתר, בידיו של גפני, שאמור להחליט אם בשבוע הבא יתקיים דיון בוועדת הכספים לקראת קריאה שנייה ושלישית.

"חבל שחוות הדעת הזו נכתבה, בטח על ידי אדם כמו מזרחי, שהיה בעמדה לתקן את הפירצה", אמר השבוע בכיר לשעבר ברשות המסים. "הממשלה חייבת לגלות אומץ ולתקן את הפירצה, גם אם אנחנו לפני בחירות. יש כאן אינטרס ציבורי ברור לעומת מהלך שהוא בעצם מחטף, כי הוא לא נובע מיוזמת הממשלה, אלא מטריק משפטי".

משה מזרחי מסר כי "לא מדובר בפרצה בחוק או בתקלה. אוכלוסיית המדינה גדלה באופן צפוי, ולכן מבחן השווקים הגדולים פקע. מצב זה אמור להביא לבחינה מעמיקה של מדיניות התמריצים של המדינה. לדעתי, לאור המצב הכלכלי והתחזיות הקודרות למצב התעסוקה בפריפריה, נדרש להעניק חלק מתמריצי המס - המסתכמים בכ-6 מיליארד שקל בשנה - גם למפעלי התעשייה המסורתית, שהיא המעסיק העיקרי בפריפריה. גם אם הטבת המס תחול על כל התעשייה המסורתית, היא תסתכם בלא יותר מחצי מיליארד שקל בשנה.

מלשכת ראש הממשלה לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#