האם בעלי הדוכנים באילת ינצחו את העירייה? - עושים עסק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קרבות רחוב

האם בעלי הדוכנים באילת ינצחו את העירייה?

לאחר שבית המשפט קבע שיש לסלק את בעלי הדוכנים מהטיילת באילת, נערכים הרוכלים הוותיקים לסיבוב נוסף בקרב בינם לבין המדינה והעירייה: "המדינה הציבה כאן דוכנים בשבילנו, ועכשיו רוצים שנלך"

45תגובות

הקיץ הסתיים, והירידה במספר הנופשים בולטת בימים אלה, במיוחד באילת. אין תורים בחדרי האוכל במלונות, כיסא ליד הבריכה אינו מצרך נדיר, וגם ברחובות ובחנויות נרשמת תנועה דלה יחסית לעיר, שבחודשי הקיץ עמוסה בתיירים מישראל ומחו"ל.

גם בימים רגועים אלה, נראה כי רוב התיירים מתקבצים באזור הטיילת המוכרת. משהו במקום ממשיך למשוך קהל רב, שמסתובב הלוך ושוב בין הדוכנים, במטרה לרכוש פריטי לבוש או תכשיטים זולים לצד תירס חם ופרוזן יוגורט. המציאות הזו עשויה להשתנות בזמן הקרוב, לאחר מאבקים משפטיים רבים בין המדינה ועיריית אילת, הפועלות לפנות את הדוכנים, לבין בעליהם, שטוענים כי זהו מפעל חיים שעליו עמלו שנים רבות.

עופר וקנין

הוויכוח על חוקיותם של הדוכנים ועל סוגיית הפינוי נידון כבר כמה שנים בבתי המשפט. באוקטובר קבעה השופטת ד"ר דפנה אבניאלי מבית המשפט המחוזי בתל אביב, כי על הרוכלים שעוסקים בפעילות שלא כדין להתפנות מהשטח על מטלטליהם תוך 60 יום. בנוסף היא קבעה כי עליהם לשלם הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.

"הטיילת הפסטורלית באילת מאכלסת בתי מלון מפוארים, מסעדות, בתי קפה ודוכני רוכלים", כתבה אבניאלי בהחלטתה. "מדובר בדוכנים אימתניים, המוצבים משני עברי הטיילת ומאלצים את ההולכים בה לפלס דרכם בנתיב הצר שהותירו ביניהם, במקום ליהנות מאוויר הים ומהנוף הנפרש אל עבר הרי אדום". עוד כתבה: "בסופו של יום מתברר, כי אין לנתבעים הגנה טובה מפני סעד הפינוי המבוקש. נראה כי כל מטרתם של הנתבעים היתה לעשות שימוש בהליכים המשפטיים כאמצעי להרוויח זמן ולהמשיך בניהול עסקי הרוכלות, תוך כדי התעלמות מאמירתו המפורשת של בית המשפט העליון, שלפיה מתבקש שיעזבו את המקום גם בלי צורך בצווים של בית המשפט".

המאבק בין הצדדים החל לפני כעשור, אז הגישה המדינה תביעה נגד עיריית אילת והרוכלים שהפעילו את הדוכנים באותה עת. המדינה טענה כי הרוכלים יושבים על קרקע שאמורה להיות שטח ציבורי ולא שטח מסחרי, ובנוסף פוגעים בחזות ובהתנהלות הסדירה במקום. מאז נאבקים בעלי הדוכנים בבתי המשפט בטענה שהם הגיעו לשם בחסות העירייה, שביקשה לשדרג את הטיילת, שעד אז סבלה ממקרי גניבות רבים ומשכה טיפוסים מפוקפקים שהבריחו את התיירים.

מאיר תורג'מן, הבעלים של דוכן תכשיטים ואחד מוותיקי הטיילת, לקח על עצמו את תפקיד יו"ר ועד הרוכלים ומנהיג המאבק. הוא מספר כי לפני יותר מ-20 שנה רצו ראש העירייה דאז, רפי הוכמן, ובעיקר מחליפו גבי קדוש, למגר את הפשיעה בטיילת, והציעו לתושבים להפעיל שם דוכנים שימשכו תיירים. "הטיילת היתה מוכרת באותה תקופה בעיקר בזכות נרקומנים, זונות ואנשים לא מאוד חביבים, שהיו חוטפים תיקים מתיירים וממקומיים שהתהלכו בה. לכן הזמינו אותנו לנסות להחיות את המקום", הוא מספר.

תורג'מן מספר שהוא ועוד כמה מוותיקי הרוכלים הפעילו אז דוכנים בגרמניה, ושבאחד מביקוריו בישראל פגש אותו ראש העירייה קדוש והציע לו לפתוח דוכן בטיילת. "בהתחלה לא רציתי לבוא, אבל בהמשך הבנתי שיש כאן פוטנציאל. חזרתי לגרמניה לעוד עונת מכירות, ומאז אני כאן, באותו מקום ועם אותו דוכן, שבתחילה היה מבורך וכיום טוענים שהוא נטל שצריך לפרק".

עופר וקנין

תורג'מן מספר כי בזמנו פירסמה העירייה בעיתון המקומי מודעה שקראה לתושבי העיר המעוניינים להפעיל דוכן להציע מועמדות, ומציין עוד כי ניתנו להם רישיונות רוכלות והבטחות כי יוכלו להישאר שם.

הרוכלים מספרים כי באותם ימים נבנו עבורם דוכנים זהים בחזותם, והעירייה הבטיחה שהם יוכלו להשתמש בהם. הדוכנים האלה היו אמורים לשנות את פני הטיילת, שידועה בחזות המלוכלכת שלה ובבאסטות שעשויות ברובן מפחונים. "יותר מ-50 דוכנים כאלה עומדים ריקים כבר כמה שנים ליד נמל אילת, וכל התוכנית שיועדה עבורנו לא יצאה לפועל, אבל הם עומדים שם כהוכחה לכך שכן רצו אותנו", מספר דודו רואמי, בעל דוכן לצעצועים ולבגדי ילדים. הוא מוסיף כי "להגעתנו לטיילת היו השלכות חיוביות, עד כדי כך שכיום ידוע שהקרקע בטיילת היא אחת היקרות בארץ. עובדה שחנויות המותגים שפועלות לידינו משלמות מדי חודש עשרות אלפי שקלים כדי להיות שם. הטיילת מגלגלת כיום 150 מיליון שקל בשנה, ואם אנחנו לא היינו כאן - האזור לעולם לא היה מתפתח למה שהוא כיום. ברור לנו שאנשים רבים מגיעים לפה בגללנו".

במהלך המאבק המשפטי זכה בבחירות להנהגת העיר מאיר יצחק-הלוי, המכהן בתפקיד מזה תשע שנים. בתקופתו הצטרפה העירייה לעמדת המדינה על הצורך בפינוי הדוכנים מהטיילת, וטענה שההסכמים שנערכו עם ראש העירייה הקודם אינם תקפים מאחר שלא היתה כל סמכות לחתום אותם.

בדיונים שנערכו עד היום הרוכלים לא זכו לפסיקה המאפשרת להם להמשיך בפעילותם. לטענתם, נעשה להם עם השנים רצח אופי מעל דפי העיתונות הארצית, כאשר קשרו אותם לא פעם לעולם הפשע. תורג'מן טוען כי הוא ושאר הרוכלים עובדים במרץ שעות רבות כל השנה, גם בתקופות השיא וגם בתקופות חלשות יותר, שבהן הטיילת מחיה את האזור. "רובנו הורים לכמה ילדים, וכל מה שאנחנו מבקשים הוא להתפרנס בכבוד ולא להיות נטל על שירותי הרווחה. המאבק הזה חשוב לנו, ועד היום השקענו בו המון כסף כי אנחנו מאמינים בדרכנו", אומר תורג'מן.

אייל גוטמן

באחרונה החליטו הסוחרים לפנות בבקשת עזרה לעו"ד יעקב וינרוט. "כשסיפרנו לעו"ד וינרוט על מצבנו, הוא הסכים שההתנהלות עמנו לא היתה נכונה", מספר תורג'מן. "עכשיו אנחנו רואים שאפשר למצוא פתרונות שאחרים לא חשבו עליהם קודם".

תורג'מן אומר שהמאבק שהם מנהלים אינו נסוב סביב הקרקע בטיילת. "אין לנו שום אשליה לגבי הקרקע. אנחנו לא רוצים להישאר בטיילת רק בגלל המיקום, ואנחנו מוכנים לזוז לכמה אזורים אלטרנטיביים בעיר ולהפעיל אותם מחדש על חשבוננו המלא. הבעיה היא שהעירייה הנוכחית רוצה להשבית אותנו לחלוטין".

יש תקציב לניקוי הטיילת

ראש העירייה יצחק-הלוי טוען שהוא רוצה בטובתם של בעלי הדוכנים הוותיקים, ומספר שהוא מכיר רבים מהם מהתקופה שבה הדריך נוער במתנ"ס המקומי. "חבל שגורמים פוליטיים מנסים להצית להבות ביני לבין הקבוצה, ואני מסרב להיות במקום הזה", הוא אומר. יצחק-הלוי מתייחס בין היתר למשרד יחסי הציבור של רונן צור, המספק בימים האחרונים שירותי יחסי ציבור לבעלי הדוכנים. "המשרד הזה מטפל באחד המועמדים לראשות העירייה בבחירות הבאות, ולכן לא מפתיע שהוא מייצג גם אותם כדי ליצור מחלוקות" (רונן צור מסר בתגובה: "המחלוקת בין ראש העירייה לסוחרים נמשכת יותר משנה, בעוד שהסוחרים פנו אלי רק לפני חודש, כך שטענתו של ראש העירייה מעוררת שאלות כבדות משקל לגבי שיקול דעתו").

יצחק-הלוי מזכיר שהעירייה העלתה בפני הרוכלים חלופה: לעבור לשוק מאורגן במגרש 40, הנמצא במרכז הטיילת, ליד מלון ליאונרדו מוריה. העירייה פירסמה לפני כשנה וחצי מכרז להפעלת דוכנים במגרש זה: אחד הקריטריונים היה התחייבות כי מי שיעבוד בדוכן יהיה הבעלים שלו, בניגוד לדוכנים הקיימים כיום, שהעירייה סבורה כי 37% מהם מושכרים לגורמים חיצוניים.

לטענת העירייה, הצעה זו היתה חלופה ראויה, מאחר שכל תושב אילת יכול היה להגיש את מועמדותו ורק העומדים בראשות הוועדה ניהלו את המכרז וידעו מה הן ההחלטות הסופיות. כמו כן נקבע כי המגרש לא יאוכלס לפני שרוכלי הטיילת יעזבו את המקום.

יצחק-הלוי אומר כי הוא תמך בהצעה, משום שהוא מאמין כי בעיר כמו אילת יש צורך במתחם דוכנים עבור התיירים. "מגרש 40 היה אפשרות טובה עבור הקבוצה, וחבל לי שרק מעט מהם בחרו להגיש את מועמדותם", הוא אומר. "לא אני ולא אף אחד אחר יודע מי נבחר, אבל חבל שלא היתה יותר היענות מצדם. מעבר לכך, הצעתי גם להקים פורום השמה לבעלי הדוכנים שירצו למצוא חלופה תעסוקתית, כדי שתהליך הפרידה מהטיילת יהיה רך יותר".

הרוכלים לא חושבים שמגרש 40 הוא חלופה ראויה. תורג'מן טוען שרובם לא ניגשו למכרז בעקבות המלצה משפטית שגויה שקיבלו. רוכלים רבים חושבים כי העובדה שהמכרז לא כוון אליהם, אלא נפתח לכל התושבים, פגעה בסיכוי שהם יקבלו פתרון הולם לאחר שנים ארוכות בטיילת.

יצחק-הלוי אומר בתגובה כי לכל התושבים הגיעה ההזדמנות לקבל דוכן כזה, ולכן קבלתו גם הוגבלה מראש בתקופת זמן כדי שתהיה תחלופת עסקים. "אני מאמין שצריכים להיות דוכנים מסודרים באילת, ולהשערתי תוך חודש-חודשיים יעמדו שם דוכנים יפים שיתלוו לפרויקט רחב יותר בכל אזור הטיילת. אנחנו רוצים שהאזור הזה ישרת את מטרתו המקורית כמקום להליכה ולריצה בשילוב אטרקציות שונות. פעילויות כאלה צריכות להיעשות ברוגע ועם שליטה במצב". הוא מוסיף כי העירייה שיריינה תקציבים לניקוי אזור הטיילת לרגע שבו תתקבל החלטה סופית.

עו"ד עמית חדד, המייצג את הרוכלים מטעמו של עו"ד וינרוט, טוען גם הוא שמגרש 40 לא רלוונטי לוויכוח הנוכחי. לדבריו, אם נשענים על ההנחה שאותן הבטחות וחוזים שהבטיח ראש העירייה הקודם לא תקפים, הרי שהנפגעים הראשונים מכך הם בעלי הדוכנים - ולכן נקודת המוצא שלהם לא צריכה להיות זהה לזו של שאר המעוניינים בדוכנים החדשים. הוא מוסיף כי הוועדה שעסקה בעניין סיימה את עבודתה, כך שעדיין צריך למצוא פתרון לקבוצת הרוכלים.

"אלטרנטיבת התעסוקה שהציעו לרוכלים פשוט מביכה", אומר חדד. "הגעתי למזכ"ל העירייה כדי לראות מה הם מציעים, והתאכזבתי לגלות שמצפים שאנשים שעשו דבר מסוים כל חייהם יעברו כעת קורס חודשי וייאלצו לעבוד במקומות שישנו את כל סדרי החיים שלהם. בסופו של דבר, כל הגופים המעורבים צריכים להתכנס ולחשוב היכן יכולים האנשים האלה לשבת ולהמשיך את חייהם. אם עושים זאת באופן שגוי, עלולה להיווצר עוולה גדולה".

עו"ד יובל שטנדל המייצג את עיריית אילת טוען שחלק נכבד מהרוכלים לא הגישו בקשה להצטרף למגרש 40 מפני שהם מבוססים יחסית וידעו שלא יעבור את סף הקבלה. "באזור החדש יש מקום מוגבל ל-59 רוכלים, ואי אפשר יהיה להקים דוכנים בכל העיר. כאשר יש משאב מוגבל וידוע שהוא שמכניס כסף, לא הגיוני שיהיה יתרון לאנשים שנהנים ממנו כבר 20 שנה. צריך לפרק את הפירמידה ולאפשר קריטריון שוויוני, במיוחד למי שידו אינה משגת".

לא רוצים תמיכה מהמדינה

סיור בחלק התיירותי של אילת בשעות היום והערב מעלה כי רוב התיירים מתקבצים באזור הדוכנים, והוא הרבה יותר מואר ושוקק חיים משאר הרחובות הקרובים. הדוכנים מזכירים שווקים במדינות עולם שלישי, כמו הודו או תאילנד. רובם עשויים פחונים ישנים, עמוסים בסחורה, ולצדם נערמות כמויות גדולות של פסולות המפונה רק בסוף היום.

משה ודורית כהן מכפר סבא, שהגיעו לחופשה באילת, מספרים שכמו אחרים הם עוברים בטיילת, אך היו מצפים לראות בה התחדשות לאחר שנים רבות. "אני חושבת שזה אולי לא נעים שעומדים להוציא את האנשים מכאן, אבל אילת נהפכה כבר מזמן למקום מכובד משהיתה בעבר, ולכן זה כבר לא מתאים כל כך לראות את הבלגן שקורה כאן", אומרת כהן.

משיחות עם כמה מבעלי הדוכנים עולה כי החיים בטיילת הם היחידים שהם מכירים, והם נושמים וחיים את הרחוב. ויקי בוקרה, במקור מאשדוד, אב לשלושה ילדים ואחד בדרך, מפעיל בטיילת דוכן תכשיטים ומספר כי הוא נמצא שם כבר 18 שנה. "באתי לאילת לשבועיים, ומאז אני בעיר כבר 22 שנה. בהתחלה הייתי מוכר תכשיטים בחופים, וכשהציעו את הדוכנים בטיילת - הצטרפתי".

בוקרה אומר שהוא נמצא במצב רגיש, משום שאינו יודע אם יפונה מהמקום ולכן אינו יכול לקנות סחורה. "אני לא רוצה להיות נתמך על ידי המדינה, אני לא פושע ולא גנב, אני משלם ארנונה וחשמל וגם לעובד שלי אני נותן תלושים. זה המקצוע שלי, זה מה שאני יודע לעשות, ואם לא תהיה לי ברירה אחרת אני אחזור לפרוס בד על הרצפה ולהציע את מה שיש לי".

כוכבה וקנין, 48, אם יחידנית לשלושה, מפעילה דוכן בגדים. היא מספרת שלפני 17 שנה ישבה יומיים ליד משרדו של ראש העירייה במטרה לקבל אישור לפתיחת דוכן, מכיוון שידעה שיש שם פרנסה. "עד שהגעתי לטיילת הייתי נתמכת סעד, ומאז אני לא צריכה עזרה מאף אחד. אני עדיין אופטימית ולא חושבת על הגרוע מכל, כי אני מקווה שבסוף יגלו כלפינו אנושיות ויבינו שאנחנו מקור האנרגיה של הסביבה. גם החנויות שקמו מולנו בשנים האחרונות יפסידו אם לא נהיה כאן".

עופר וקנין

דניאלה בלינט היא כנראה הדמות השקטה ביותר בטיילת. בלינט, 57, הגיעה לאילת משווייץ בעקבות בעלה היהודי, שבהמשך עזב אותה והשאיר אותה לטפל בשלושת ילדיהם. הדוכן הקטן שלה פעיל מזה 12 שנה, והיא יושבת בו לצד שולחן ומכינה סיכות ראש מעור וחורטת שמות וציורים. היא מספרת בקול מתנצל שאין לה דבר מלבד העבודה הזו, לא פנסיה או אמצעי אחר לכלכל את עצמה ואת משפחתה. היא אומרת שמבחינתה אין בעיה שהדוכנים יהיו קטנים וזהים, אך צריך לאפשר לסוחרים לנסות זאת.

רפי סוויסה, 50, מוכר בדוכן שלו צעצועים, ומספר כי הוא מצליח לפרנס את משפחתו. "כשהתחלנו אולי עוד אפשר היה לעשות משהו, אבל כיום, עם משפחות וילדים, לא נוכל ללכת לעבוד במלון ולפרנס בכבוד. מה נעשה עם הסמכה מקצועית? רובנו בקושי יודעים קרוא וכתוב. אנחנו רוצים פתרון, ולא ייתכן שהמדינה תתנער מאתנו. המדינה הציבה כאן דוכנים בשבילנו, ועכשיו רוצים שנלך".

בשבוע שעבר הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בית המשפט החליט להעביר את הבקשה לתגובה למדינת ישראל ולעיריית אילת תוך 15 יום, שיסתיימו ביום שבו אמורים הדוכנים להתפנות.

עו"ד חדד טוען שלא משנה מה תהיה תוצאת הבקשה לעיכוב ביצוע, בכל מקרה יוגש ערעור לבית המשפט העליון, מאחר שבתיק יש כמה עניינים מהותיים שלא נידונו עד עתה. "אנחנו מתכוונים לטעון כי המדינה למעשה באה בדרישה לפינוי, אף שמראש הקרקע הזו כלל לא שלה אלא של עיריית אילת, ושעד עתה לא הגישה בעצמה תביעה לסילוק הרוכלים. הנקודה השנייה, החשובה לא פחות, היא שבמהלך כל השנים בית המשפט המחוזי הוא זה שטיפל בתביעה שהגישה לו המדינה, בזמן שהסמכות לסילוק שמורה באופן בלעדי לבית משפט השלום, והוא זה שצריך לבחון את המקרה".

בשלישי השבוע החליטו הרוכלים להפגין בסמוך לספרייה העירונית בעיר, ולפי תורג'מן הגיעו להפגנה כ-150 איש. הרוכלים לא קיבלו את האישורים המתאימים, ובמהלך האסיפה הגיעו למקום כוחות משטרה - אך המפגינים סירבו להתפנות, ותורג'מן הוזמן לחקירה. "המשטרה ביקשה מאתנו להפסיק, ולי אישית אמרו שכמי שמארגן את ההתנהלות הזו אני אסבול מכל חומרת הדין. למרות זאת המשכנו ללכת כולם יחד בקצב אחיד על המדרכה, וניסינו להסביר שהטיילת לא קיימת בלי הדוכנים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#