כך נהפכה ישראל למעצמת מדפסות בינלאומית

עסקת המיזוג הענקית של חברת המדפסות התלת-ממדיות הישראלית אובג'ט ממחישה שוב שהדפוס הדיגיטלי נהפך לאחד מענפי היצוא הבולטים של ישראל - שכולל גם חברות ענק וגם לא מעט סטארט-אפים

דרור רייך
אפרת נחושתאי
עידו אפרתי
דרור רייך
אפרת נחושתאי
עידו אפרתי

בשבוע שבו תעשיית ההדפסות בישראל חגגה הישג נוסף, נזכר משה נור, הבעלים של קבוצת נור, מחלוצות התחום בישראל, בימים שבהם הכל התחיל. "עד סוף שנות ה-80 עוד שכרנו ציירים לצייר שלטי חוצות. היינו מקרינים את התמונה באולמות גדולים וציירים היו מכינים את זה ומציירים על השלט עצמו - כל שלט כזה היה פרויקט של שבועות", נזכר נור.

"בשנות ה-80 פיתחנו את המדפסת הדיגיטלית הראשונה לפורמטים רחבים. ידענו שאם אנחנו פותרים את זה אנחנו נכנסים לנישה עולמית גדולה מאוד", הוא מספר. "בשנתיים הראשונות סאיטקס שיווקה עבורנו את המדפסות. במקביל, בני לנדא פיתח גם הוא מדפסות בפורמט קטן יותר. זו היתה נקודה חשובה בפריצת הדרך של תעשיית המדפסות הישראלית בפריצה אל השוק העולמי", מספר נור, שמאז ממשיך לעסוק בפיתוח דפוס בפורמטים ועל חומרים שונים, באמצעות כמה חברות, לאחר שב-2007 מכר את חברת נור מקרופרינטרס לענקית המדפסות HP תמורת 118 מיליון דולר.

השבוע הודיעה יצרנית מדפסות התלת-ממד הישראלית אובג'ט (Objet) כי תתמזג עם חברת סטרטסיס (Stratasys), המתחרה שלה מארה"ב. סטרטסיס נסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 765 מיליון דולר, והעסקה משקפת לאובג'ט שווי של 630 מיליון דולר - גבוה בהרבה מהסכום שבו הוערכה לאחרונה לצורך הנפקה, שהיה 400-500 מיליון דולר. בעקבות המיזוג תיווצר חברה מאוחדת שתיסחר בנאסד"ק תחת השם "Stratasys". שווי החברה הממוזגת, שתיווצר בעסקת מניות, מוערך ב-3 מיליארד דולר. עם היוודע העסקה זינקה מניית סטרטסיס ב-20%, עדות למוניטין שצברה חברת המדפסות הישראלית שנוסדה ב-1998. ההדפסה התלת ממדית, שכונתה על ידי ה"אקונומיסט" "המהפכה התעשייתית השלישית", היא טכנולוגיה שמאפשרת ייצור ממוכן של חפצים בהתאם לשרטוטים דיגיטליים - או במלים אחרות, דיגיטציה של הייצור.

על פי הסכם המיזוג בין החברות, יחזיקו בעלי המניות הקיימים של סטרטסיס ב-55% מהחברה הממוזגת, ואילו בעלי המניות הקיימים של אובג'ט יחזיקו ב-45% ממניות החברה הממוזגת. סטרטסיס החדשה, שתהיה רשומה בישראל, תמשיך לפעול משני מטות החברה - האחד במינסוטה והשני ברחובות. על פי נתוני שתי החברות, הכנסותיהן המצרפיות ב-2011 הסתכמו ב-277 מיליון דולר, כאשר מהנתונים שחשפה אובג'ט עולה כי הכנסותיה צמחו ב-2011 ל-121 מיליון דולר, גידול של 38% בהשוואה ל-2010. הכנסות סטרטסיס ב-2011 הסתכמו ב-156 מיליון דולר, עלייה של 32% בהשוואה ל-118 מיליון דולר אשתקד.

דיוויד רייס, מנכ"ל החברה הממוזגת סטרטסיסצילום: רון קדמי

לדברי דיויד רייס, לשעבר מנכ"ל אובג'ט, שיכהן כעת כמנכ"ל סטרטסיס, "העסקה תיצור סינרגיה משמעותית עבור החברה, שתבוא לידי ביטוי מיידי גם בשורה התחתונה. אני צופה כי בתוך 18 חודשים מהשלמת המיזוג יפחתו הוצאותיה השנתיות של החברה הממוזגת בהיקף של 7-8 מיליון דולר, בגין הסינרגיות הנובעות מהמיזוג, ובנוסף יפחתו הוצאות המסים השנתיות ב-3-4 מיליון דולר". בטווח הארוך, רייס צופה כי החברה הממוזגת תשיג גידול של 20% לפחות בהכנסותיה השנתיות, עם רווח תפעולי בשיעור של 20%-25% מהמחזור ושיעור רווח נקי של 16%-21%.

העסקה זכתה השבוע לשבחים מצד גורמים בענף. "מגיע לאובג'ט שאפו גדול", אמר אחד מהם. אבל עסקת אובג'ט-סטרטסיס היא לא הפסגה הראשונה שכובש ענף המדפסות הישראלי. עבור לא מעט אנשים מעבר לים, המלה "ישראל" היא שם נרדף לאימפריה של מדפסות. במאי האחרון התקיימה בגרמניה תערוכת הדפוס העולמית DRUPA שמתקיימת אחת לארבע שנים. "כשהסתובבת שם שמעת לא מעט עברית, בוודאי יותר מגודלה היחסי של ישראל בעולם", מספר מנכ"ל HP אינדיגו, אלון בר שני, שהשתתף בתערוכה. "רוב התעשייה היא עדיין אירופית ויפנית, ולא מעט חברות סיניות נכנסות לתחום. נכון שהחברות הישראליות קטנות יותר, אבל הן רשמו נוכחות יפה בתערוכה", מספר בר שני. באותה תערוכה הציג לנדא את מיזם הננו-דפוס החדש שלו.

טביעות האצבע של סאיטקס ואינדיגו

ההיסטוריה של תעשיית הדפוס הדיגיטלי הישראלית מתחילה בסאיטקס, "שהיתה הספינה הראשונה בתחום ושממנה נוצרו פרקי חשיבה שהולידו את המשך פיתוח הענף", מסביר יניב כהן, ראש אשכול טכנולוגיה וגלובל בפירמת רו"ח BDO זיו האפט. סאיטקס נוסדה ב-1968 על ידי אפי ארזי, בוגר המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, כחברה לייצור מכונות ממוחשבות לענף הטקסטיל. בסוף שנות ה-70 נכנסה החברה לפיתוח מערכות ממוחשבות לעיבוד תמונות צבע כדי להפוך את תהליך הקדם-דפוס לדיגיטלי, ותוך שנים בודדות הפכה לחברה עולמית מובילה בתחום ואף הונפקה בנאסד"ק.

מאז חוות החברה עליות ומורדות. ב-2000 נרכשה פעילות הקדם-דפוס שלה על ידי מתחרתה הקנדית קריאו, שנרכשה בעצמה על ידי קודאק ב-2005. אבל פריצת הדרך שהובילה יצרה כבר בשנות ה-80 תשתית טכנולוגית ואנושית לביסוס הענף. "משם זה התפתח וצבר הרבה ידע וניסיון. בהמשך הגיע גם לנדא, שהקים ב-1977 את אינדיגו והיום עושה את החיבור הטכנולוגי שבין ננו לדפוס".

לנדא, מסביר כהן, שמכר את אינדיגו ל-HP לפני כעשור תמורת 830 מיליון דולר, לקח את בסיס הידע שלו ואת הניסיון שלו בדפוס אל המעבדות ונכנס לתהליך פיתוח ארוך, עד שבמאי האחרון הציג בגרמניה את המהפכה הבאה שלו - הננו-דפוס. "פיתוח מדפסות דורש ידע מתחומים שונים: כימיה, מכניקה, אופטיקה ותוכנה. אנחנו מדברים על מדפסות מהירות יותר, שמצליחות לשלוט ברמה טובה יותר בכמות הדיו ולייצר תמונה איכותית יותר תוך חיסכון בחומרים. יש המון סוגים של מדפסות, אבל בסופו של דבר הכל עובר דרך פיתוח של מזעור, רובוטיקה וכימיה, שהוא חזק מאוד אצלנו", אומר כהן.

כממציא ויזם פורה שעל שמו רשומים לא פחות מ-700 פטנטים שקשורים לתחום הדפוס, לנדא מצליח לסקרן את אנשי הענף עם המצאותיו החדשות. בינתיים אינדיגו שהקים, והפכה מאז לחטיבת בתוך קבוצת HP, שולטת בנתח שוק של יותר מ-70% במדפסות התעשייתיות שהיא מייצרת. יש לה 4,000 לקוחות ב-120 מדינות. מרכזי הפיתוח והניהול שלה נמצאים בישראל, והיא מעסיקה כאן 2,600 עובדים.

טביעת האצבע של סאיטקס ואינדיגו ניכרת בכל מקום בשוק המדפסות בישראלי. בכל חברה או מיזם חדש בתחום ניתן למצוא אנשי מקצוע ומנהלים יוצאי אחת החברות. את קורנית דיגיטל הקים משה נור ב-2003 עם עופר בן צור, מנהל לשעבר בסאיטקס, והיא מתמחה בדפוס על בגדים. "זו מדפסת שמדפיסה מאות חולצות בשעה ועובדת עם הזמנות אוטומטיות דרך האינטרנט. יש לה סניפים בארה"ב, הונג קונג וגרמניה ומפעל דיו בקריית גת שאחראי על 40% ממכירות החברה", מספר נור. במקביל הוא מחזיק בחברת MTL פרינט שמייצרת מדפסות למשטחים קשיחים בגדלים של עד 2 על 3 מטרים. "זה שוק גדול מאוד, שמכוון לרשתות גדולות שמחליפות בכל שבוע את שלטי הפרסום והתמונות בסניפי הרשת. אלה מדפסות שמדפיסות 250-300 משטחים בשעה ומחירן 400-500 אלף דולר. בעולם מותקנות 15 כאלה, והחברה עברה לייצור סדרתי", מספר נור.

מדפסת השוקולד התלת־ממדית. בעתיד כל צרכן יוכל להיות יצרןצילום: יוטיוב

"מדוע דווקא התחום הזה התפתח בישראל? אני חושב שזה קרה באופן די אקראי", אומר בר שני. "יש שתי חברות שמתוכן התעשייה התפתחה: סאיטקס ואינדיגו. מכאן צמח הנושא הטכנולוגי, אבל מה שאיפשר את זה הוא גם יכולות של ניהול, שיווק, הפצה ותמיכה. סביב החברות הגדולות צמחו בשנים האחרונות לא מעט חברות סטארט-אפ נישתיות שמספקות תתי-מערכות בתחומים של תוכנה, חומרים וציוד בדיקה".

כשיובל כהן היה סטודנט הוא עבר בסאיטקס, ולימים הפך למנכ"ל קרן הפרייבט אקוויטי פורטיסימו, שמשקיעה גם בתחום המדפסות. פורטיסימו מושקעת כיום בשתי חברות מדפסות גדולות: אחת מהן היא קורנית, והשנייה היא דיפ-טק, שמתמחה במדפסות על משטחי זכוכית. פורטיסימו רשמה גם תשואה של כ-300% עם מכירת נור מקרופרינטרס בדצמבר 2007 ל-HP בסכום של כ-120 מיליון דולר, לאחר ששנתיים וחצי קודם לכן רכשה 57% ממנה תמורת 12 מיליון דולר בלבד.

המדפסת שתציל את כלכלות המערב

"בכל תחום טכנולוגי יש מקומות שבהם מרוכזים מוקדי ידע. כשמדברים על תחום המדפסות, ישראל היא אחד ממוקדי הידע העולמיים. יש הרבה מקומות שתעשיית הדפוס הדיגיטלית עדיין לא הגיעה אליהם, אבל בישראל נוצר לאורך השנים אשכול חברות שהפכו אותה למוקד ידע. זה נובע מכמה סיבות: יש בישראל הבנה מעמיקה של כל המרכיבים שמעורבים בתהליך וידע כיצד לבצע אינטגרציה למערכת אחת שעובדת. בנוסף יש כאן יכולות גבוהות בתחום של כימיה ומכניקה. ולכן חברות כמו HP וזירוקס קנו כאן הרבה סטארט-אפים שהפכו להיות מובילים. זה יצר גם ידע שיווקי וניהולי. כשתחבר את כל הגורמים יחד תקבל הבנה מובהקת של המערכת הדיגיטלית של עולם המדפסות. אני לא בטוח שעסקת אובג'ט מסמנת עידן שבו נראה הרבה עסקות כאלה, אבל יש בהחלט חברות ופיתוחים מעניינים בצנרת", טוען כהן.

בעולם שבו ליותר ויותר עסקים ואנשים יהיו מדפסות תלת-ממדיות, הייצור ההמוני שאיפיין את 150 השנים האחרונות יפנה את מקומו בחזרה למוצרים מותאמים אישית ומעוצבים לפי הזמנה, אלא שייצורם יהיה כולו ממוכן ודיגיטלי. שלל סרטוני יוטיוב מדגימים את פעולת המדפסות החדשות, שהן למעשה מכונות ייצור קטנות ומשוכללות הרבה יותר ממדפסת דו-ממדית רגילה, וחושפים את ההבדל בין ייצור כזה לבין אופן הכנת המוצרים שאנחנו מכירים כיום.

מוצרי ההווה בנויים מחומר שנחתך או שויף לצורה הרצויה. מוצרי העתיד, לעומת זאת, יהיו מורכבים מאינספור שכבות דקיקות של חומר שנוצק מלכתחילה בצורה הרצויה. במוצרים האלה, שיהיו עשוים יחידה אחת, מובן שלא יהיה צורך במסמרים או בדבק. ייצורם יהיה זול ומהיר יותר, והוא יוכל להתבצע בחנות שבה נקנה אותם או אצלנו בבית, לאחר שנוריד במחשב את השרטוט שימצא חן בעינינו. התמונה של עתיד שבו נזרוק מוצרים לפח באותה קלות שבה אנו זורקים ניירות שהדפסנו אמנם מעוררת חלחלה בהיבט הסביבתי, אבל רבים תולים במדפסות את התקווה שהן יצילו את כלכלות המערב - לא פחות.

מדפסות כאלה כבר נמצאות בשימוש של גופים שונים בשנים האחרונות. מפעלים כבר משתמשים בהן כדי לייצר חלק מהרכיבים. צבא ארה"ב משתמש בהן כדי לייצר חלפים לכלי נשק. אחד ממהנדסי חברת איירבוס חזה לפני כמה חודשים כי עד 2050, מטוסי החברה ייוצרו במלואם במדפסות תלת-ממדיות. בשנים הקרובות, עם הירידה הצפויה במחיריהן, הן צפויות להיכנס ליותר ויותר בתי עסק, ארגונים וגם בתים פרטיים, שבהם הצרכן ייהפך ליצרן עבור עצמו.

המהפכה הזאת לא נגמרת במוצרים כמו שולחנות ובובות מפלסטיק: מדפסת השוקולד התלת-ממדית הראשונה יצאה לשוק השנה, ומאפשרת מיכון של חלק מעבודת השוקולטייר. אפשר להדפיס בה פרלינים שכבה על גבי שכבה, או להזליף באופן מכני רוטב שוקולד בצורה המבוקשת. המחיר, 2900 ליש"ט, הופך אותה לנגישה לגמרי לעסקים קטנים וגם לצרכנים מבוססים. אנשים יוכלו לייצר בעתיד במהירות וביעילות קביים תותבות ומכשירי שמיעה שיותאמו במיוחד להם. אם וכאשר המזון הסינתטי יגיע לרמת פיתוח מספקת, אולי אפשר יהיה להדפיס מנת בשר במדפסת הביתית. אפשר יהיה, לפחות טכנית, לייצר בבית רובים, כפי שעשה בלוגר אמריקאי בקיץ. הרובה שלו עמד במבחני ירי ואף קיבל מספר סידורי בארה"ב. מי שירצה יוכל גם לייצר למשל מל"טים, כפי שעושה בשנים האחרונות כריס אנדרסון, שהיה עורך המגזין "Wired" ועזב באחרונה את התפקיד כדי שיוכל להקדיש את מלוא זמנו לחברה שהקים לייצור מל"טים במדפסות תלת-ממדיות.

לפי "אקונומיסט", מפעלי העתיד יהיו ריקים כמעט לחלוטין מאדם, ויכילו רק מכונות שידפיסו חרש שרטוטים מהמחשב. מה יעשו כל האנשים העודפים? יעבדו בתיקון המכונות וב-IT, יעצבו או ירכזו את הלוגיסטיקה. את התחזית המעט מרתיעה הזאת מאזנות הציפיות שהרחבת השימוש במדפסות התלת-ממדיות תחזיר את הייצור - ואת העבודות - למדינות המערב, ובעיקר תציל את התעשייה והכלכלה האמריקאיות. מאחר שעלויות העסקת הפועלים ייהפכו למשמעותיות פחות, לא תהיה עוד סיבה למקם את המפעלים במדינות מרוחקות שבהן השכר נמוך. יותר מכך, המורכבות הטכנולוגית תחייב את החזרת המפעלים לקרבת קהל היעד שלהם - גם כי ההפרדה בין פועלים לבין מהנדסים, מתכנתים ומעצבים לא תהיה רלוונטית עוד, ויהיה צורך לעבוד בתיאום גדול ככל האפשר בין הזרועות השונות; וגם כדי להגיב במהירות רבה יותר לרצונות המשתנים של הצרכנים. ברור שהמצב שבו לכל אדם ועסק יש מכונות ייצור קטנות, זולות ומהירות כאלה יעניק זריקת חיים אדירה לכלכלה, שקשה לדמיין אילו תהליכים ושינויים היא תחולל. אפילו מוצרים בעבודת יד אמיתית ייצאו נשכרים מהסיפור, שכן הם ייהפכו לנדירים - ויקרים - אפילו יותר.

המעצב התעשייתי טל ארז הציג השבוע באירוע האמנות פצ'ה קוצ'ה, שהתקיים בנמל תל אביב, פרויקטים חדשניים שמשנים את מאזן הכוחות בין מעצב לצרכן באמצעות מדפסות תלת-ממדיות. "הטכנולוגיה הזאת עומדת להשתפר באופן אקספוננציאלי, כמו ההתפתחות של שוק המחשבים האישיים ב-20 השנים האחרונות. היא תהיה טובה יותר, זולה יותר ונגישה יותר", אמר. ארז ציין שכבר כיום יכולים אנשים פרטיים להדפיס בתלת-ממד באמצעות שליחת קבצי עיצוב למרכזים שמבצעים הדפסה כזאת בארה"ב או בהולנד, והמוצרים מגיעים אליהם בדואר תוך שבועיים. גם בתל אביב פועלת מעבדה פתוחה עם מדפסות תלת-ממדיות שהקים מכון ראות.

ארז הציג בהרצאתו שני אופנים אפשריים לשימוש במדפסות תלת-ממד. הראשון כבר קיים: פרויקט100kGarages האמריקאי, שמאפשר לכל אדם לשלוח לחברה קובץ עם העיצוב המבוקש למוצר שלו ולקבל אותו מוכן. הצרכנים יכולים גם להעמיד למכירה לגולשים אחרים את עיצוביהם באתר. הרעיון השני עתידי יותר: במקום להסתובב בחנויות ולבדוק מוצרים, נוכל בעתיד לחפש באינטרנט אבות-טיפוס של המוצר המבוקש, במעין מנוע חיפוש ייעודי - למשל גוגל אובג'קטס (Google Objects), כפי שכיום קיים גוגל אימג'ס - ולקבל כתוצאה עיצובים שונים. את העיצוב החביב עלינו נוכל לשלוח להדפסה, כלומר לייצור, במדפסת התלת-ממדית הביתית, ותוך דקות ספורות יגיח מהמכונה המוצר שרצינו - בגודל, בצבע ובצורה שנבחר. ארז מתאר זאת כ"חזרה לנגר השכונתי, במטרה להרוג את הייצור ההמוני שמיוצג על ידי איקאה". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker