בגלות מלחמת טוויטר ננוחם

המדיה החברתית הוכיחה את עליונותה המוחלטת על רוב התקשורת המסורתית

אורן פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים5
אורן פרנק

הנה, באיחור מסורתי של כמה ימים וגופות, הוכרזה בתקשורת הפסקת האש הכה צפויה. הארץ ודאי תשקוט עכשיו 40 דקות, או לפחות עד הבחירות, שלאחריהן נמתין בסבלנות מסוימת לאביב האירני כדי לפרוק את האגרסיות שעדיין לא באו על סיפוקן. ביבי השני יכול לרשום לעצמו מלחמה ראשונה באמתחת הביוגרפיה העתידית, כמו גם מסלול אקספרס לכהונתו השלישית, שלא נותר אלא לקוות שתהא מזיקה פחות מהקודמות. לקוות ולא באמת להאמין.

כמו בסופת "סנדי" ובבחירות לארה"ב, גם במקרה של הענן השחור של ביבי הוכיחה המדיה החברתית את עליונותה המוחלטת על רוב התקשורת המסורתית. העיתונות הישראלית ניפקה לנו ברברת אינסופית ומתישה עד דוק, ובעיקר ורסיה פלבאית של פוקס ניוז, שבה רוני דניאל משמש כהרגלו סמן ימני ומביך אך לא באמת שונה מהותית משאר הצ'ירלידרס של צה"ל. בדומה לפוליטיקאים, רוב העיתונאים התחרו בעיקר בשאלה מי מסביר טוב יותר מדוע גם הפעם "לא היתה שום ברירה", והביקורת העזה ביותר הסתכמה בהצעה לא להיכנס למבצע קרקעי.

תושבים בבאר שבע מצלמים מקום שבו נפלה רקטה. חוויית משתמש בלתי ניתנת לשכפולצילום: אמיל סלמן

למעשה, אולי לא "בדומה" לפוליטיקאים, שהרי ענף העיתונות בארץ עובר בימים אלה הסבה למאגר פוטנציאלי של חלקי חילוף לממשלתו השלישית של האיש שאותו הם אמורים לסקר ולבקר. אגב, אלה מהם שלא יהיו שרים או ח"כים יוכלו תמיד לזכות בתפקיד נציגי מכירות של כיפת ברזל.

הרשתות החברתיות התגלו שוב כיעילות יותר בשני מובנים: בדיווח עובדתי בזמן אמת על הקורה בשטח - רובו פרי מקלדתם של אנשים שאכן היו שם פיסית; וגם כמובן ברובד הרגשי - בתובנות שצפו ממיליוני המשתמשים: מה הם משתפים, איך הם מגיבים ולאילו מסרים, מה תרבות הדיון ואוצר המלים, ואילו סוגי תכנים מאיצים את דרכם ברשת. כך ראינו פוסטים מחרידים בפייסבוק, שהרי אך הגיוני הוא שפייסבוק מושכת את המכנה המשותף הרחב והנמוך ביותר. תמונה (אני כלל לא בטוח שמדובר בתמונה אמיתית) של כלב תוקף ערבייה זכתה שם לאלפים רבים מספור של לייקים. את ההערות לא אצטט כאן ברשותכם, מפאת הבחילה.

מרבית התגובות בפייסבוק היו הרבה פחות מחליאות, והיו כרגיל גם שלל ממים משעשעים וסרטונים היתוליים. אבל ללא ספק, רוב התגובות נחוו בעיקר כפבלוביות עד כדי ייאוש: הרי אלה שתמכו בעיניים עצומות בעמוד ענן "כי זה הדבר היחיד שהערבים מבינים" ייאלצו להתמודד ממש בקרוב עם החיילים שיחזרו מהמילואים למשרות מועטות יותר ובשכר נמוך יותר, לממשלה בגירעון שתיאלץ למלא את אסמי התחמושת של צה"ל ואת אורוות משרד הביטחון, ולתקציב חדש ומפואר שיגיע אחרי הבחירות ויקשה עוד יותר על חייהם הלא פשוטים בישראל. כל זאת עוד לפני שדיברנו על הסיבוב הבא בעזה, שתחת ממשלת ימין קיצוני וחרדי יתרחש ודאי הרבה לפני כתב האישום נגד אביגדור ליברמן.

אני חושב (ומקווה) שאי אפשר לשקר לכולם כל הזמן, ושגם אלה שהגיבו אוטומטית אתמול ירגישו מחר את חוסר התוחלת של המלחמות-שולל-זוטא האלה, יבינו שמשהו כאן לא עובד לטובתם או פותר בעיה מהותית, וחלקם אולי אפילו יהיו פחות משוכנעים מבעבר שמנהיגם העשוי ללא חת קם כל בוקר כדי לעבוד עבורם - וישקלו את האפשרות שהוא למעשה עובד בעיקר אצל עצמו. או אצל הפריץ העשיר, או אצל הגברת עם ההסכם. או שכל התשובות נכונות.

בכל מקרה, את ישראל השפויה נקל היה למצוא גם הפעם בטוויטר, שם (עם אספרסו צמוד, כמובן) קראתי וגיליתי שוב בהנאה גדולה שלעם ישראל נותרו עדיין שכל, אכפתיות, סקרנות והרבה הומור. נכון, חלקו ציני עד סרקסטי להפליא. בהיותו כלי מקצועי ואישי הכרוכים להם יחד, טוויטר מאפשר למשתמש המצוי לקבל תמונה רחבה ומעמיקה על כל נושא במהירות מרשימה. היכולת לקרוא את דובר צה"ל, עיתונאי בכיר ב"אטלנטיק", עשרות כלי תקשורת עולמיים, דיווחים ישירים מאשדוד ומעזה ואוסף של אבחנות והערות מבריקות באותו פיד יוצרת חוויית משתמש בלתי ניתנת לשכפול.

חדי העין ביניכם ודאי שמו לב שאני משתמש ללא הרף במונח "משתמש". הסיבה היא שבחירות, סופות ובעיקר מלחמות הן דלק מצוין לטוויטר. מלחמה מעניקה סיבה אמיתית למשתמשים הכבדים לממש את התמכרותם לפיד עם תירוץ מושלם. לשבת חזק על המקלדת יום וליל, לצרוך מידע בכמויות קוסמיות ולהיות מסוגל לענות לבן או בת הזוג "בחייאתכ, אני באמצע קרב כאן, נצחצח שיניים לילדים כשיהיה שלום".

מדיה חברתית היא מזון, סם דיגיטלי, צורך כמעט פיסי ולא סתם רדיפת תענוג. היא יוצרת רצון, משיכה, התמכרות חזקה יותר מסיגריות או מאלכוהול: הפידבק המיידי והבלתי פוסק, היכולת לאוורר רגשות שליליים כמעט ללא מודרציה ומגבלות, האספקה הבלתי פוסקת לרגע של החומר. חזק. קשה מאוד להיגמל מהתמכרות כזו. כמעט כמו הקושי של הקולקטיב הישראלי להיגמל ממלחמה ככלי המדיניות הכמעט בלעדי שלו. לפי ההיגיון הזה, המדיה החברתית ובעיקר טוויטר צפויים להמשיך ולשגשג באופן חסר תקדים בישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker