"הח"כים החדשים יגלו בקרוב מי בעלי הבית האמיתיים שלהם"

"אלה ביניהם שיתמודדו בפריימריס יגלו מהר מאוד למי הם יצטרכו לעלות לרגל בארבע השנים הבאות: הוועדים, הטייקונים, המאכערים, אנשי עסקים עם מעורבות במפלגות, רשויות מקומיות, בעלי העיתונים ומקורביהם", אומר ח"כ דומיננטי בכנסת היוצאת

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיא רולניק
גיא רולניק

המערכת הציבורית-פוליטית בישראל חסרה מאוד ולא מסוגלת לייצר את המידע הרלוונטי עבור הבוחרים. אם המרכיבים השונים במערכת הציבורית-פוליטית היו מתפקדים, הרי שהמידע לגבי השאלות הרלוונטיות היה זמין, ואז היה עלינו לצפות מאותו בוחר רציונלי שישקיע ממשאבי הזמן שלו כדי לקבל החלטה מושכלת. גם בהינתן מציאות שבה המידע הנ"ל זמין, מדובר בציפייה לא מבוטלת מהבוחרים, ורובם יעדיפו להישאר בורים רציונלים.

מה במרכיבי הסביבה הציבורית-פוליטית שלנו לקוי כך שאותו מידע חיוני אינו זמין עבורנו? ביקשתי מאחד מהח"כים הדומיננטים בכנסת היוצאת לתת את נקודת מבטו. הנה היא. כמובן שאם היה אומר את הדברים לציטוט, הם היו מחסלים את הקריירה שלו מיד.

צילום: אלון רון

1. האקדמיה הישראלית ומכוני המחקר. הקידום באוניברסיטאות המחקר מותנה בעיקר בהיקף הפרסומים בכתבי עת בינלאומיים, ולכן התמריץ לעסוק בניתוח כלכלת ישראל ובאפקטיביות של המגזר הציבורי בה מוגבל. בנוסף, זירת מכוני המחקר אינה בשלה, כמו זו שבארה"ב למשל, ורבים מהמכונים קטנים, חלשים או מעדיפים שלא לעסוק בנושאים הכבדים והחשובים ביותר - בעיקר אלה שעולה מהם ניחוח של מחלוקת פוליטית. כך אנו מאבדים מקור חשוב לנתונים ולניתוחים, שבמקומות אחרים מזינים את השיח הציבורי ומעלים את רמתו. אין לנו מכונים כמו ברוקינגס או AEI, שמזינים את השיח הציבורי ומהווים בית גידול לאישי ציבור ולאופרטורים פוליטיים מעמיקים יותר.

2. תרבות פוליטית שטחית. ישראל וארה"ב מצויות כעת במערכת בחירות. השוואה בין סוגי השיח בשני המקומות מראה מיד את ההבדלים. המועמדים בארה"ב מציגים תוכניות שכוללות חוברות עם נתונים ואסמכתאות, ומתקיים ויכוח מר על האפקטיביות וההשלכות של כל אחת מהן. הפוליטיקאים בישראל אפילו לא נשאלים על התוכניות שלהם, עד שהמפלגות כמעט לא צריכות לנסח מצע. ואכן, המצעים נהפכו לשטחיים ולחסרי משמעות, ובעיני הפוליטיקאים אין זה רציונלי להקדיש משאבי מחקר לניסוח מצעים רציניים.

3. המפלגות בישראל הן מוסדות חלשים ומוחלשים. למוסדות המפלגתיים אין משאבים כלכליים ואנושיים למלא את תפקידם כאחת מאבני הבניין היסודיות של הדמוקרטיה, שאמורה לשמש זירה לגיבוש, למיון ולליבון רעיונות. המפלגות קנו ביושר את המעמד הזה, משום שבאופן תדיר הן עשו שימוש לא ראוי במשאבים הציבוריים שהועמדו לרשותן - בעיקר לטובת עסקנות, שחיתויות אישיות והתחשבנות פנימית - כך שאלה הלכו והצטמצמו. בניגוד למקומות כמו בריטניה וגרמניה, שבהם הזירה המפלגתית רוחשת רעיונות ויש בהם יחידות מדיניות או מכוני מדיניות שמזינים את השיח המפלגתי, אצלנו קיימת שממה רעיונית. בגרמניה, לדוגמה, לצד כל מפלגה פוליטית פועל מכון מחקר למדיניות במימון הממשל הפדרלי.

סתיו שפירצילום: אלון רון

4. מנגנוני השירות הציבורי, שאמורים לספק נתונים גולמיים, אינם מבצעים את התפקיד באופן מספק. ניקח לדוגמה את מוסד מבקר המדינה: הוא אינו עוסק בשאלות של אפקטיביות ויעילות אלא בשאלות של מינהל תקין, ומשמש בתפקיד מעין שיפוטי שאמור להתריע מפני שחיתות ציבורית. ואולם, המחיר של חוסר היעילות והיעדר האפקטיביות גבוה הרבה יותר.

5. ולסיום: הפוליטיקאים. את המוטיווציות של הפוליטיקאים ראוי לחלק לכמה קטגוריות:

א. מצעד הפוליטיקאים החדשים: אלה ברובם סבורים שיוכלו להשפיע מבפנים, וכמובן שהם צפויים להתאכזב. אלה ביניהם שיתמודדו בפריימריס יגלו מהר מאוד מי הם בעלי הבית האמיתיים שלהם ולמי הם יצטרכו לעלות לרגל בארבע השנים הבאות: הוועדים, הטייקונים, המאכערים, אנשי עסקים עם מעורבות במפלגות, רשויות מקומיות, בעלי העיתונים ומקורביהם. אלה שישתלבו בכנסת כתוצאה מהחלטה של ועדה מסדרת יגלו מהר מאוד שכדי לצאת מהאנונימיות או ליצור רושם של עשייה והצלחה ולמנוע אכזבה כי "לא שומעים אותם", יצטרכו לעסוק בגימיקים ובכל מיני יוזמות חקיקה שאין להן כל השפעה על בעיות היסוד שלנו.

ב. הפוליטיקאים הוותיקים יותר: חלקם נעדרי יכולת או עניין לעסוק בבעיות היסוד, ומבחינתם הפוליטיקה היא סידור עבודה אישי, ואי אפשר לצפות מהם לדבר. האחרים כבר מבינים שללא סידור מחודש של המרכיבים המרכזיים בסביבה הפוליטית-ציבורית הם לא יוכלו לשנות דבר מהיסוד. לכן, במקרה הטוב, הם ימשיכו לקוות לכך ולפעול לקראת שינוי יסודי כזה, ועד אז יתמקדו ביוזמות קטנות שישמרו את הרלוונטיות שלהם במערכת.

הח"כ היה נדיב מספיק כדי לא לכלול ביקורת על תפקוד העיתונות הישראלית, שלה יש השלכה דרמטית על השיח הציבורי והפוליטיקה. כאן נחלקת הבעיה לשתיים עיקריות: 1. לעיתונות ברובה אין תמריץ כלכלי לעסוק בנושאים החשובים, בשעה שרוב קוראיה הם בורים רציונליים. 2. העיתונות נשלטת ברובה על ידי שחקנים עם אינטרסים כלכליים שמעוניינים להשפיע על פוליטיקאים ורגולטורים שיקדמו את העניינים שלהם ושל מקורביהם, ואין להם עניין להוביל שינוי אמיתי בשיח הציבורי בישראל או להפר את הסטטוס קוו שמשרת את החזקים ואת המחוברים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker