מעמד הביניים וסוחטי הערך - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מעמד הביניים וסוחטי הערך

אנחנו צריכים "כחלונים" כשליחות מתמשכת וכתפישת עולם כוללת

33תגובות

1} מערכת הבחירות מתחממת

מפתה יהיה לומר שמערכת הבחירות הקרובה עומדת להיות הכלכלית והחברתית ביותר שהיתה אי פעם. מפתה לקבוע שלראשונה מזה שנים, העשן הביטחוני-מדיני שמאחוריו הסתתרו הפוליטיקאים יתפזר, ויתקיים כאן דיון בסוגיות שיקבעו את רמת החיים, איכות החיים ותרבות החיים בישראל.

דניאל בר און

השיח הציבורי אכן השתנה, הסוגיות הכלכליות אכן תופסות בו נתח גדול מאי פעם, ורוב המצטרפים החדשים למפלגות הם סוף-סוף אנשים המזהים את עצמם עם תיקון ושיפור החברה והכלכלה ולא גנרלים לשעבר. החל בד"ר אראל מרגלית, מהיזמים המצליחים ביותר בישראל בתחום ההון-סיכון, דרך העיתונאי יאיר לפיד שמשווק עצמו כאיש מעמד הביניים, וכלה בבולדוזר מיקי רוזנטל, שקנה את עולמו ומיצב את עצמו כשיצר סרט חריג על אחת המשפחות החזקות בישראל.

אבל ככל שזה מפתה, כדאי שכולנו נרסן את התלהבותנו ונפתח ציפיות ריאליות יותר - כלומר נמוכות - לגבי מפנה בתוואי הכלכלי והחברתי בישראל לאחר הבחירות הקרובות. לא משנה אם תקום כאן שוב ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו "הקפיטליסט" או ממשלת אמצע או מרכז בראשות אלה המשווקים עצמם כאנשי מעמד הביניים ה"סוציאל-דמוקרטים", כי מפת הכוח במשק הישראלי עדיין לא השתנתה מהותית: רוב הקבוצות השולטות בסופו של דבר במשאבים ובעיקר במבנים הכלכליים לא ממש השתנו בשנים האחרונות. המודעות השתנתה, השיח השתנה - אבל זאת רק תחילת התהליך.

אם אתם מתקשים להבין למה כוונתנו, נזכיר את דו"ח מבקר המדינה על חברת החשמל שהתפרסם השבוע והציג כיצד עובדי חברת החשמל ומנהליה חמסו את קופת החברה במשך שנים באמצעות תרגילים שונים, בעוד שכל כלבי השמירה עומדים חסרי אונים או סתם אדישים.

בין השאר חשף המבקר כי חברת החשמל העבירה לחשבון סודי 2 מיליארד שקל כדי לממן שי לחגים וחשמל חינם לעובדים - אף שאלה מומנו בפועל מהתקציב השוטף. היא גם שילמה להם במשך שני עשורים 3 מיליארד שקל בתוספות שכר מנופחות ובהטבות בלתי חוקיות.

אפשר לקרוא לדו"ח המבקר הזה "גילוי", אבל האמת היא שלא מדובר בחשיפה דרמטית אלא במידע שעלה שוב ושוב בשנים האחרונות ומתחבר לשורה ארוכה שאיש כבר לא יכול לאמוד את היקפה של מחדלים, שחיתויות, ניפוחים וכשלים בחברת החשמל.

איך זה קורה? בפרק המבוא של דו"ח ועדת טרכטנברג, שנולדה בעקבות מחאת הקיץ, הסבירו את זה חברי הוועדה בצורה יבשה: לממשלה, לרגולציה, למחוקקים ולמפקחים אין יכולת אמיתית להתמודד עם קבוצות האינטרסים החזקות במשק - לא הקבוצות הציבוריות (כמו חברת החשמל) ולא אלה שמזוהות בטעות כפרטיות (הבנקים ועשרות המונופולים במגזר העסקי).

האם משהו ישתנה לאחר הבחירות? הסיכוי נמוך: חפשו היטב ברטוריקה של התמודדים ובהמשך במצעים של המפלגות השונות את התוכניות שלהם בנוגע לפירוק ולהרכבה מחדש של המבנים הכלכליים הישראליים, הלטיפונדיות השונות - ולא תמצאו דבר.תמצאו סיסמאות על מעמד הביניים, על שוויון בנטל, על סוציאל-דמוקרטיה ועל כלכלה חופשית, אבל איש לא מנסה להסביר כיצד הוא מייצר בישראל משק תחרותי וחופשי, עם רמת שירותים ציבוריים גבוהה, עם מגזר ציבורי ופרטי יעיל ואפקטיבי - משק שמייצר משאבים המאפשרים לספק רשתות הגנה חברתיות לכל אזרחיו.

2} מעמד הביניים

בשנים האחרונות השתרש בשיח הישראלי הביטוי המצחיק "שקר כלשהו" - הלקוח מהחיקוי שעושה אסי כהן לאורי גלר ב"ארץ נהדרת". נדמה לי שללקסיקון הפוליטיקה והכלכלה הישראלית יש להוסיף את הביטוי המלא: "מעמד הביניים, שקר כלשהו". בשנה האחרונה אין פוליטיקאי, פרשן או אקדמאי שלא משתמש בביטוי "מעמד הביניים" כדי לשווק תיאוריה, תזה, מפלגה או תפישת עולם.

אבל הביטוי הכללי "מעמד הביניים" הוא שקר כלשהו במציאות הישראלית. משום שבתוך "מעמד הביניים" הישראלי - אלה שאינם עשירים ואינם אמידים - יש שתי קבוצות גדולות ששונות זו מזו באופן דרמטי. משפחה שבה האב עובד בחברת החשמל והאם עובדת בבנק - היא מעמד ביניים. משפחה שבה האב הוא מהנדס תוכנה והאם היא בעלת עסק קטן - גם היא מעמד ביניים. אבל במשפחה הראשונה יש לשני המפרנסים דבר שמאות אלפי ישראלים מ"מעמד הביניים" לא יבינו לעולם את משמעותו: קביעות. אי אפשר לפטר אותם. עבודתם מובטחת עד גיל הפרישה. לעומת בעלי קביעויות אלה, בישראל יש מאות אלפי משקי בית שגם הם "במעמד הביניים" - אבל בכל יום הם יכולים לקרוס לעשירונים הנמוכים. לפוליטיקאים אין שום עניין לעשות את ההפרדה בין שתי הקבוצות האלה - המחוברים והבלתי מחוברים - משום שלקבוצה הראשונה יש כוח עצום בפוליטיקה, בשיח ובמשק הישראלי. חלקם רוצים שנחשוב שאפשר להפוך את כל העובדים במשק הישראלי למחוברים - דבר שאין לו שום היתכנות כלכלית. אחרים רוצים שנחשוב שאם נהפוך את כל העובדים במשק לבלתי מחוברים - ישרור כאן שגשוג.

איש לא רוצה להציע דרך לבחון מחדש את המודל הכלכלי הישראלי מזווית זאת: כיצד מייצרים כאן משק שבו כולם מחוברים - לא על פי מקום עבודתם והשתייכות לקבוצה או לחונטה, אלא מעצם היותם אזרחים התורמים לחברה ולכלכלה. כל עוד אין בישראל פוליטיקאים שיהיו מוכנים לדבר על מבנה כלכלי חדש למשק, שיעזו להודות שהביטוי "מעמד הביניים" הוא שקר כלשהו שאין מאחוריו דבר - לא כדאי לצפות לשינויים כלכליים אמיתיים. הפוליטיקאים האלה יופיעו כמובן רק כשעיסוק בעניינים האלה לא יהיה גזר דין מוות פוליטי, ובשביל זה צריך שינוי דרמטי בתודעה, בשיח ובערכים בישראל.

זה לא יקרה מחר וגם לא בשנה הבאה, וגם בדו"ח המבקר שיתפרסם בעוד ארבע שנים יופיעו עשרות סיפורים מסמרי שיער על חברת החשמל ועל הגופים הרבים שדומים לה.

3} ג'וזף שטיגליץ

לפני שנה הבאנו כאן קטעים מספרם המצוין של ג'ייקוב האקר ופול פירסון, "כלכלת המנצחים שלוקחים את הכל" - שני פרופסורים למדעי המדינה שהסבירו שקריסת מעמד הביניים בארה"ב לא נובעת רק מהגלובליזציה וממהפכת ההיי-טק אלא בעיקר ממדיניות ממשלתית.

פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה שהתפרסם בעשור האחרון בעיקר בזכות ספריו על הגלובליזציה, הצטרף גם הוא בשנה האחרונה לקולות הבולטים בנושא. לפני כמה חודשים פירסם שטיגליץ מאמר במגזין "ואניטי פייר", שזכה לתהודה גדולה, ובהמשך הוציא לאור את הספר The Price of Inequality - "מחיר האי שוויון". כדרכו, שוחט שטיגליץ בספר פרות קדושות רבות ולא מהסס לתקוף חזיתית את הגורמים החזקים ביותר בכלכלה האמריקאית. הפרק המעניין ביותר בספר הוא זה שדן ב-"Rent Seeking" - הנטייה של שווקים להתארגן במבנים מונופוליסטיים, קרטליסטיים ולא יעילים כלכלית, באופן שלא מייצר ערך לכלכלה ולחברה אלא רק סוחט או יונק ערך.

שטיגליץ נוגע בנקודה הכואבת ביותר בשוק הכלכלי החופשי: המקומות שבהם נראה שהוא מייצר ערך לחברה, אבל למעשה מתבצעת בהם רק העברת עושר - מהרבים שאין להם בתחתית הפירמידה למעטים שנמצאים בראשה.

שטיגליץ מסביר בכישרון רב שחלק גדול מהפעילות בשוק "החופשי" במדינות רבות בעולם - גם כאלה שיש בהן שוק חופשי כבר 200 או 300 שנה, כמו ארה"ב, וגם כאלה שעברו לכלכלת שוק ב-50 השנים האחרונות כמו סין - היא בעצם Rent Seeking, שלא ממוקד ביצירת ערך לחברה אלא בחלוקה מחדש של ערך קיים. לא מדובר רק במונופולים ובקרטלים ידועים, אלא בחלק מעסקי הנדל"ן, בעסקים שמבוססים על זיכיונות או בעסקים שרוב הכנסותיהם טמון בפעילות מול הממשלה בתנאים לא תחרותיים.ההפרדה בין עסקים ויזמות בתחום תחרותי ומייצר ערך לחברה (ל-Society ולא ל-Company) לבין עסקים שעסוקים ביצירת רנטות היא מסובכת ונמצאת בדרך כלל מחוץ לשיח הציבורי - ולכן משבשת את המדיניות הכלכלית ואת התהליך הדמוקרטי.

לכל אלה שטוענים שאי השוויון האדיר שנוצר ב-30 השנים האחרונות בכל העולם הוא תוצאה בלתי נמנעת של הצורך לתגמל מצליחנות, יזמות וחדשנות, מזכיר שטיגליץ שחלק גדול מאלה שמגיעים למאיון ולאלפיון העליון מצליחים יותר בסחיטת ערך קיים מאשר ביצירת ערך. כלומר, השוק מתגמל אותם לא על דברים שמסייעים לחברה לצמוח ולהתקדם - אלא דווקא על כישרון בסחיטת ערך קיים ולעתים גם במניעת צמיחה והתקדמות.

עולם הפיננסים ומשאבי הטבע ידוע היטב בפעילות ה-Rent Seeking שלו ובהרס הרב שהוא זורע בעת משברים בכלכלה ובסביבה. אבל יש תחומים רבים שנתפשים בציבור כיצרניים בלבד - אף שהם לא כאלה. שטיגליץ מעלה בפרק את השאלה מי האנשים שייצרו יותר ערך לחברה ולכלכלה הגלובלית: איש האקדמיה טים ברנרס-לי, שנחשב לממציא ה-World Wide Web, או חלק מהיזמים של חברות אינטרנט ידועות שנהפכו למכונות כסף אדירות רק לאחר שמצאו דרך להפוך אותן לסוג של מונופול. האם מיקרוסופט, הוא שואל, היא חברה שיוצרת בשנים האחרונות ערך מחדשנות טכנולוגית או ממודל עסקי שמונע תחרות בעסקיה?

בשנים האחרונות עברנו בישראל כברת דרך בשיח הזה, וחלק מהציבור התחיל להבין שהמגזר העסקי בנוי מיזמים, ממנהלים ומעובדים שתורמים לכלכלה, מקימים עסקים וממציאים דברים חדשים - בניגוד לאלה שיונקים וסוחטים מערך קיים ושומרים על מעמדם באמצעות מניעת תחרות או קירבה לשלטון. מי שמבין את חשיבותו של השיח הזה יגלה עניין רב בספרו של שטיגליץ.

4} משה כחלון

אלף ואחת ספקולציות נשמעו השבוע על הסיבות שבעטיין החליט משה כחלון לפרוש מהפוליטיקה. אין לי שום מידע בנושא ולא שוחחתי אתו, אבל אם הייתי צריך להמר הייתי אומר שכחלון החליט שהוא הגיע לשיא בסביבה הפוליטית הנוכחית - וזה הזמן לממש רווחים ולחכות לשפל הבא.

כחלון לא עשה שום שינוי משמעותי במשרד הרווחה, ובחודשים האחרונים יש נטייה לנסות לגמד את הישגיו בתחום התקשורת. מסבירים לנו שלחבוט בחברות הסלולר זה "קל" ו"אופנתי", ולכן לא צריך להתרגש מכך שהוא יצר תחרות בענף.

זהו שכתוב של ההיסטוריה. באוקטובר 2012 לא קשה במיוחד לחבוט בחברות הסלולר ובחלק מהאנשים ששולטים או שלטו בהן. לעומת זאת, כשכחלון החליט ב-2010 סופית ללכת בכל הכוח על פתיחת שוק הסלולר לתחרות, היה מבנה המשק שונה לחלוטין: האנשים ששלטו בחברות וניהלו אותן היו החזקים והמפחידים ביותר במדינה. הם שלטו בפוליטיקאים, ברגולטורים, בעיתונאים וברוב כלבי השמירה של הדמוקרטיה והשוק החופשי. המהלך של כחלון סלל את הדרך לעוד רגולטורים ופוליטיקאים להתחיל לעסוק בנושאי תחרות - באותו Rent Seeking שעליו כותב שטיגליץ - ולכן ההיסטוריה צריכה לזכור אותו כשר יוצא דופן.

יש הרבה מאוד מקומות במשק שבהם קיימים מבנים שמייצרים פחות מדי ערך וסוחטים יותר מדי ערך. חבל שכחלון לא החליט להקדיש את המשך הקריירה שלו לתחומים האלה. ה"כחלון" הבא שישנה את ההיסטוריה יכול להיות זה שיוביל מהלך דומה לזה של כחלון בסלולר בכל חלקי המשק - החל בחברת החשמל וכלה במערכת הביטחון. אנחנו צריכים "כחלונים" לא רק בענף אחד, אלא כשליחות מתמשכת וכתפישת עולם כוללת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#