כל מה שרציתם לדעת על סקס בסין ולא העזתם לשאול - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כל מה שרציתם לדעת על סקס בסין ולא העזתם לשאול

השינויים הכלכליים והטכנולוגיים הביאו לסין מהפכה חדשה ומפתיעה: אחרי עשרות שנים של דיכוי מיני אכזרי, הסינים מגלים מחדש את מיניותם בעזרת האינטרנט - ויחד אתה את הנאות החופש ■ והממשלה? דווקא נוח לה שהאזרחים רגועים

22תגובות

ב-2003 הרגישה לי לי בת ה-25 קצת תקועה בחייה. היא אמנם היתה עיתונאית במגזין הנחשק "סיטי פיקטוריאל" בגואנגז'ו, ואפילו כתבה טור על הנושא האהוב עליה בעולם - סקס - אבל לא באופן שבו רצתה לכתוב עליו. לי, שהתהדרה בתסרוקת פרמננט בסגנון מערבי והתגאתה בכך ששכבה כבר עם יותר מ-100 גברים, קפצה באותה תקופה ממיטה למיטה ומגבר לגבר. לפעמים העדיפה שני גברים בעת ובעונה אחת. לפעמים התעסקה עם גברים נשואים. לפעמים אותם גברים היו מפורסמים. אבל במקום שהכתיבה שלה תשקף את חייה הסוערים ואת אופייה המשוחרר, הטורים שלה עסקו בסוגיות כמו יתרונותיהן של צדפות כמעוררות חשק והפסקול המושלם לעשיית אהבה - לא חומרים מובנים מאליהם בסין השמרנית, אבל גם לא בדיוק "סקס והעיר הגדולה". לכן החליטה לפתוח בלוג תחת שם העט מוצי מאי (Muzi Mei), שבו תספר בפרוטרוט על חיי המין שלה כצעירה אורבנית חרמנית.

היא סיפרה על תנוחות חדשות שניסתה, תיארה מפגשים מיניים ואפילו נקבה בשמותיהם של הפרטנרים שלה. מהר מאוד נהפך הבלוג שלה לשם דבר ברשת הסינית, וכשסיפרה באריכות על פרטי המפגש המיני בינה לבין כוכב רוק מקומי הוא נהפך ללהיט היסטרי ולתופעה בינלאומית. לי, שזכתה במהרה לכינוי "סמנת'ה הסינית", לא ידעה זאת אז - היא רק רצתה להתבטא - אך לדברי העיתונאי האמריקאי ריצ'רד בורגר, מחבר הספר החדש "Behind the Red Door: Sex in China" (מאחורי הדלת האדומה: סקס בסין), המתחקה אחר אלפי שנים של מאבק בין דיכוי לשחרור מיני באומה הסינית, היא היתה ממבשרות המהפכה המינית בסין.

גטי אימג'ס

בשנים האחרונות, במקביל לצמיחה המואצת שהפכה אותה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם ולמעצמת העל שלפי כל התחזיות תחליף בעתיד הלא רחוק את ארה"ב, עברה סין תהליך משונה, קצת מביך ומאוד יוצא דופן: היא גילתה את המין. יחסית למדינה שלפני שלושה עשורים בלבד אסרה בחוק על קיום יחסי מין לפני הנישואים, ושעברה בשנות ה-60 "מהפכה תרבותית" שנועדה בין היתר לעקר מתוכה כל יסוד מיני, היא עשתה זאת במהירות אדירה - בין היתר הודות לטכנולוגיה המתפתחת, לשטף הזרים המערביים והאסיאתים שהגיעו לסין כדי לעשות בה הון והביאו עמם תפישות חדשות על מיניות, ולצמיחה הכלכלית שהביאה להתפתחות אדירה בתרבות הפנאי.

שיעור הנשים הסיניות שמקיימות יחסי מין לפני הנישואים בערים קפץ מ-15% ב-1990 ליותר מ-50% ב-2010. בכל רחבי סין, אלפי נשים משלמות מדי שנה על ניתוח שישחזר את קרום הבתולים שלהן לפני חתונתן. אלה שלא יכולות להרשות לעצמן את הניתוח, שעולה 4,400 יואן (700 דולר), יכולות להיכנס לאחת מ-200 אלף חנויות הסקס בסין ולרכוש קרום בתולים מלאכותי.

אמנם פורנוגרפיה עדיין אסורה בחוק, אך לאט לאט חודרים חומרים בעלי אופי מיני לזרם המרכזי בסין, כולל ערוצי הטלוויזיה הממשלתיים. סין היא כיום היצרנית הגדולה של צעצועי מין. צעירים אפילו מרשים לעצמם להחזיק ידיים ולהתנשק ברחוב, דבר שלא היו מרשים לעצמם בשנות ה-80 וה-90.

TheWrldofchinese.com

"השינוי שהחברה הסינית כבר עברה הוא טקטוני, וזאת רק ההתחלה", אומר בורגר בראיון ל-Markerweek. לא מדובר רק בסוגיה תרבותית: בורגר מותח קו ישר בין הצמיחה המואצת שממנה נהנתה סין ב-20 השנים האחרונות למיניות המתעוררת של אזרחיה. המהפכה המינית הסינית, הוא אומר, הובילה למהפכה כלכלית, שבמסגרתה סינים משוחררים יותר פתחו עסקים ונהפכו ליזמיים יותר. לדבריו, היא עשויה להוביל בהמשך גם למהפכה פוליטית, כשהסינים כבר לא יסתפקו רק בסקס ויתחילו לדרוש יותר חופש בכל תחומי החיים.

"המהפכה המינית בסין קשורה לחלוטין לצמיחה הכלכלית המהירה בשלושת העשורים האחרונים", מדגיש בורגר, שמציין כי מאז תחילת הרפורמות הכלכליות של דנג שיאופינג, שעלה לשלטון לאחר מותו של מאו, שני תחומים צמחו במהירות בסין: הכלכלה והסקרנות המינית. "למעשה, אני חושב שאף אחת מהן לא היתה מתרחשת ללא השנייה. השתחררות הטאבו הנוקשה של מאו על סקס תרם לכך שהסינים נהפכו ליזמיים יותר, והחלו לקחת יותר סיכונים בעסקים ולפתוח עסקים משלהם. אינדיווידואליות היא ערך מרכזי בהקמת עסקים, והחירות האישית בסין גדלה לאין ערוך בזכות השחרור המיני. הסינים טעמו חופש מיני, והמנטליות שלהם כלפי העניין השתנתה דרמטית. לפני 30 שנה סקס נחשב לטאבו בסין. כיום, 60% מהצעירים בערים מקיימים יחסי מין לפני נישואיהם. השאלה הגדולה היא לאן כל זה יוביל".

עם זאת, המהפכה המינית בסין היא בעיקרה מהפכה עירונית. האזורים הכפריים עדיין לא מושפעים מהחופש החדש של תושבי הערים, ובהם סקס הוא עדיין במידה רבה טאבו.

ממאו למוצי מאי

בורגר, לשעבר עורך בכיר בעיתון הסיני "גלובל טיימס" וכתב ב"בולטימור סאן", מכיר את סין היטב. הוא חי בה במשך שנים, ושהה בה חלק גדול מהקריירה העיתונאית שלו. ב-2002 פתח את הבלוג הפופולרי שלו, Peking Duck, העוקב אחרי השינויים התרבותיים, הפוליטיים והחברתיים בסין - וחסום כמובן לקריאה בסין. במשך השנים ראה את סין משתנה לנגד עיניו, מאומה שמרנית שבה אזרחים פחדו ונגעלו מלדבר על סקס למדינה שבה פרסומות בעלות אופן מיני מוצגות בפאתי חוצות.

"כשהגעתי לסין היא היתה הרבה יותר שמרנית ולחוצה בנוגע לסקס. אנשים היו פחות מוכנים לדבר על זה, אפילו ב-2002. מדהים כמה מהר התהליך הואץ. עזבתי את סין ב-2003 וחזרתי ב-2006, ואפילו ביחס לתקופה המצומצמת הזאת ראיתי שינויים משמעותיים: פתאום היו פאבים ללסביות ולהומואים שהיו פתוחים ומוצהרים. ב-2002 הם נפתחו בסתר והיו סוגרים אותם במהירות. פתאום דיברו על סקס קבוצתי. הפורנוגרפיה, שעדיין אסורה בחוק, נהפכה לנפוצה. זאת סין חדשה היום".

את הספר ביסס בורגר על מאות ראיונות עם צעירים ומבוגרים בסין, ועל עשרות מחקרים ומאמרים שנכתבו בנושא. "המטרה שלי היתה ליצור נרטיב קריא ומושך, שיספר את ההיסטוריה המינית של סין. כל הספרים והמאמרים שעסקו בנושא קודם לכן היו אקדמיים ולא נגישים לקהל הרחב. המטרה היתה לחשוף את הקהל במערב לתופעה תרבותית אדירה, שחמקה מעיניו".

הקשר בין מיניות לכלכלה, כותב בורגר בספרו, תמיד היה הדוק אצל הסינים. כך, למשל, הפופולריות של תוכנית הרדיו הסינית "לחישות ליליות", תוכנית עצות שעלתה לאוויר בשנחאי ב-1996 ודנה בנושאים שהיו בעבר בגדר טאבו כמו מין ורומנים מחוץ לנישואים, הובילה לפריחה משמעותית בתחום העזרה העצמית בסין, עם שורה של ספרים בנושאים כמו מין ויחסים ותוכניות רדיו מצליחות. הפופולריות הרבה של הז'אנר הובילה גם לפריחה עסקית בתחום "הקווים החמים": יזמים עם ראש עסקי שזיהו את השוק מיהרו לפתוח חברות ייעוץ טלפוני, בשיתוף עם הממשלה - שראתה ב"קווים החמים" דרך קלה לנטר את האוכלוסיה.

הפריחה הכלכלית הובילה גם לתחייתה ולשגשוגה של תעשייה אחרת, פחות רצויה: תעשיית הזנות. הצמיחה הכלכלית שהובילה לגידול בהכנסה הפנויה, יחד עם חוקי הילודה הנוקשים שיצרו בסין עודף של גברים שלא יצליחו לעולם למצוא אשה, והגירת העבודה הנרחבת - שבה מיליוני סינים עזבו את כפריהם לערים כמו וונג'או וגואנגז'ו - הובילו לפריחה חסרת תקדים בתעשיית הזנות הסינית. רחוקים מבתיהם ומבני/בנות זוגם נזקקו מהגרי העבודה לפורקן. הממשלה, שנזקקה לעובדים, העלימה עין. באופן זה שירתה המהפכה המינית את השינוי הכלכלי שסין עברה. הזנות, טוען בורגר, נהפכה ליסוד כה חשוב בכלכלה הסינית, שאם היתה מחוסלת מחר - המשק לא יכול היה לקלוט את מיליוני המובטלים והמובטלות, עובדי תעשיית המין, שהיו נזקקים למשרות חלופיות.

גטי אימג'ס

הפריחה הכלכלית של הזנות בסין הפכה אותה כמעט לכלכלה נפרדת, שוק שחור שלו מבנה וחוקים משלו, שמפרנס שורה של תעשיות אחרות: תעשיית הפורנוגרפיה משמשת כמחלקת הפרסום, שירותי הליווי הרבים הם מחלקת השיווק והמכירות, ותעשיות המלונאות, המזון והבידור מרוויחות הון עתק מהשירותים הנלווים שהן מספקות ללקוחות של שירותי הזנות.

חנויות הסקס זכו לפריחה אדירה בסין בשני העשורים האחרונים ונהפכו לתעשייה בפני עצמה, שמוערכת ביותר מ-2 מיליארד דולר. חנות הסקס הראשונה בסין שזכתה לאישור הממשלה, "אדם וחווה", או בשמה המלא "מרכז הבריאות ע"ש אדם וחווה", נפתחה בבייג'ין ב-1993. בתחילה היא כללה בעיקר נשים בחלוקי מעבדה לבנים שמכרו גלולות זקפה לגברים. בהדרגה הרחיבה החנות את מלאי המוצרים שלה, עד שהחלה למכור צעצועי מין מערביים ולבנים סקסיים. בעל החנות, וון ג'ינגפנג, נהפך מהר מאוד לסלבריטאי, וב-2008 פירסם ספר על הרפתקאותיו כמייסד חנות הסקס הראשונה בסין. מאז 1993 התרבו חנויות הסקס במדינה כמו פטריות אחרי הגשם, כשהן משרתות בעיקר את מעמד הביניים החדש של המדינה, שרצה לבזבז את כספו וליהנות תוך כדי.

"אדם וחווה" היא כיום רשת, שכוללת סניף בקניון הגדול בבייג'ין. בשנחאי כבר פועלת חנות סקס בת ארבע קומות, עם כל הצעצועים שאפשר לדמיין. לפי בורגר, חנויות סקס במיקום טוב בשנחאי יכולות להכניס עד 100 אלף דולר בחודש. כ-70% מצעצועי המין מיוצרים בסין, במחוז גואנגדונג, וכ-10% מתוכם נמכרים בתוך המדינה. מאז שהחל המשבר העולמי והביקוש לצעצועי מין ירד בכל העולם, למעט סין, גדל הנתח הזה משמעותית.

הזרים פתחו את הדלת

סין, מציין בורגר, לא היתה תמיד כל כך שמרנית ביחס לסקס. "סין היתה חברה פתוחה מאוד מבחינה מינית במשך אלפי שנים. מאז שהתחילו לתעד את ההיסטוריה שלה, למשל, התנהגות הומוסקסואלית היתה נפוצה בה. לפני אלפי שנים היו מדריכי מין בסין שהדריכו גברים כיצד לשכב עם נשים רבות, משום שהסינים האמינו שהאנרגיה שנשים מעבירות תוכל לשמור אותם צעירים ולהעניק להם בריאות וחיים ארוכים. בשושלת טאנג, לפני יותר מ-1,000 שנה הזנות היתה חוקית, ופרוצות היו מקבלות רישיון מהמדינה ואפילו משלמות מסים. ההתחסדות והשמרנות התחילו לתפוס במאות ה-18 וה-19, עם שושלת צ'ינג שהוציאה מחוץ לחוק את הזנות וההומוסקסואליות.

"אבל הדבר החשוב ביותר שצריך להבין בנוגע למיניות בסין היא שאי אפשר להכליל. ערכי המשפחה הקונפוציאנית שמרניים מאוד: הם מהללים נאמנות, מבנה משפחתי נוקשה ונשים שנשארות בבית, כך שהאלמנט הזה נכח תמיד בתרבות הסינית. בסין יש תקופות של פתיחות מינית פרועה ותקופות של שמרנות חונקת, והיא נעה מקצה לקצה כבר אלפי שנים. שושלת מינג, למשל, ששלטה בסין בין המאה ה-14 למאה ה-17, התחילה ביחס שמרני מאוד למיניות ואז נהפכה לליברלית מאוד. בתקופות מסוימות סין היתה פתוחה ושמרנית בה בעת: בתקופת שושלת מינג הזנות לא היתה חוקית, אבל היא פרחה כפי שלא פרחה מעולם. בסין יש תמיד כוחות מנוגדים בכל מה שנוגע למין".

אי פי

"קונפוציוס", אומר בורגר, "האמין שסקס הוא צורך אנושי בסיסי, כמו אוכל. הוא מעולם לא התייחס למין כאל משהו מבייש או מבזה, אך כן האמין שיחסי מין הם דבר שצריך להתקיים רק בין גבר לאשה במערכת יחסים מונוגמית. לאורך ההיסטוריה שלהם נעו הסינים בין יחס פתוח לסקס לבין שמרנות. הדאואיסטים, למשל, האמינו שהומוסקסואליות גוזלת מגברים את היאנג שלהם מבלי להעניק להם יין, אבל בקרב האצולה הומוסקסואליות היתה נפוצה במשך מאות שנים. אפילו בקרב המעמד הבינוני והנמוך היא היתה מקובלת. ואולם תחת שלטונה של שושלת צ'ינג במאה ה-18, הומוסקסואלים הוענשו ב-100 מלקות עם מקלות במבוק כבדים".

לזמן קצר, בתחילת המאה ה-20, נראה היה שהמטוטלת הסינית תנוע שוב לעבר הפתיחות המינית. אך אז נסחפה המדינה ברוח הלאומנית של מהפכת סינהאי, ששמה קץ לקיסרות הסינית והקימה במקומה את הרפובליקה, ותנועת ה-4 במאי האנטי-אימפריאליסטית. באווירה הלאומנית של תחילת המאה ה-20 בסין, זכויות לנשים ופתיחות מינית לא היו בראש סדר העדיפויות. עלייתו של מאו דזה-דונג לשלטון ב-1949 חתמה את התהליך ושמה קץ לפתיחות המינית הסינית. למעשה, היא ניסתה לשים קץ למיניות הסינית כולה.

מאו לא האמין במין פתוח. הוא ראה בפתיחות מינית, ובהומוסקסואליות במיוחד, זיהום רוחני מערבי שיש לחסלו ושריד ישן של סין הפיאודלית. מבחינתו, מיניות היתה תוצר לוואי של הקפיטליזם. השניים, קפיטליזם ומיניות, היו היינו הך: עיוותים רוחניים שיש לחסלם משום שסיכנו את המהפכה. הוא דגל בערכי המונוגמיה, אבל בעיקר דגל באיסור גורף על כל התייחסות לסקס מחוץ לבית.

ב-1966 החליט מאו לקחת את היחס שלו למין צעד אחד גדול קדימה, ולקבור אותו סופית במסגרת "מהפכת התרבות" - השם שנתן לקמפיין האכזרי בן 10 השנים שבו חיסל אינטלקטואלים ואמנים, הרס מונומנטים מעברה של סין והשמיד יצירות אמנות, יחד עם כל דבר מסורתי שלא תאם את האידיאולוגיה הקומוניסטית, בניסיון להשמיד את "ארבעת הנושנים": ההרגלים הישנים, התרבות הישנה, המנהגים הישנים והרעיונות הישנים. במהפכת התרבות הפסיקו גברים ונשים להיות גברים ונשים. שני המינים אולצו ללבוש בגדים מאואיסטיים אחידים שטישטשו את מיניותם. אנשי המשמרות האדומים היו עוברים ברחובות וחותכים את שערן של נשים, שאולצו לקצר אותו בתסרוקת אחידה. זוגות נשואים נהפכו ל"אחים" ו"אחיות", "קומראדים" שנכפו על ידי המפלגה - שבחרה את בני הזוג לנישואים חסרי אהבה או מיניות. כל התייחסות למין, ולו המרומזת ביותר, הפכה את האדם לאויב הקומוניזם והאומה הסינית. בזמן שהעולם המערבי כולו חווה מהפכה תרבותית מסוג אחר, של שחרור מיני ואישי, מין היה טאבו מוחלט בסין: אפילו אחיזת ידיים היתה אסורה בתכלית. מי שהעז ליהנות מסקס מחוץ לנישואים נענש באופן אכזרי. באופן אירוני, או שלא, מאו עצמו דווקא נהנה מחיי מין ראויים לקיסר, עם המוני בתולות שהובאו ישירות אליו.

לדברי בורגר, את תחילתה של המהפכה המינית בסין אפשר לתארך עם עלייתו לשלטון של שיאופינג ב-1976, שהובילה לשורת רפורמות כלכליות וחברתיות שפתחו את סין בהדרגה לכלכלות המערב ולתרבות המערבית. "תחת מאו הזנות היתה אסורה, ולפתע היא נהפכה לתעשייה עצומה בהיקפה", אומר בורגר. "הזרים התחילו להגיע כדי לנצל את ההזדמנויות הכלכליות החדשות בסין: טייוואנים, הונג-קונגים ושנים אחר כך גם מערביים. הם הביאו אתם לא רק ביקוש לזנות, אלא גם רעיונות ליברליים יותר על מין. בהדרגה הם התחילו לשנות גם את אופן החשיבה של הסינים על מין, שעד אז נחשב לדבר שעושים רק כדי להתרבות. הזרים הביאו את הרעיון שאפשר לעשות סקס לצורך הנאה. משם הכל קרה במהירות האור: בשנות ה-80 הזנות בסין כבר היתה בכל מקום, אף שהיתה אסורה בחוק".

באופן לא מפתיע, האינטרנט הוא שהאיץ את המהפכה. "כשמוצי מאי הקימה את הבלוג שלה בלוגים היו דבר חדש, ובפעם הראשונה בסין מישהו העז לדבר בפתיחות על סקס למען הנאה. זה עורר סערה אדירה. נשים רבות ראו בה מודל לחיקוי. בגלל הכתיבה שלה הן פתחו בלוגים משלהן, שבהם דיברו על חיי המין שלהן. הממשלה חסמה מהר מאוד את הבלוג שלה, כי היא כן חצתה כמה קווים אדומים, אבל ההשפעה שלה על הצעירים הסינים - ובעיקר הצעירות - בלתי ניתנת לשיעור".

מוצי מאי אמנם היתה בזמן הנכון במקום הנכון, אבל היא לא היתה היחידה שדיברה בפתיחות על סקס בסין. זמן קצר לפניה, הרקדנית והדוגמנית טאנג ג'יאלי נהפכה לאשה הראשונה בסין שמכרה ספרים שהכילו תמונות עירום שלה. גם היא נהפכה לכוכבת ענק בזכות פתיחותה. ב-2005 הכריזה הסוציולוגית הסינית לי יינהה, שחקרה במשך שנים ארוכות את יחסם של הסינים למין, כי סין עוברת מהפכה מינית. "רוב הסינים עדיין מאמינים שסקס הוא דבר שלילי שאסור לדבר עליו בציבור", אמרה בראיון ל"צ'יינה דיילי" ב-2005. לפי סקר שפירסם מרכז CPCC הסיני החודש, 40% מהנשים הסיניות לא מרוצות מחיי המין שלהן. העובדה שהן מוכנות להודות בכך, אומר בורגר, היא עדות לשינוי התרבותי האדיר שעוברת סין.

אבל המבשרת הגדולה של המהפכה המינית הסינית היתה הסופרת ויי חווי, שב-1999 חוללה מיני רעידת אדמה בסין כשפירסמה את הרומן החצי-אוטוביוגרפי שלה, "שנחאי בייבי". הספר, שמגולל את קורותיה של מלצרית שמנסה לכתוב את הרומן הראשון שלה ומסתבכת במערכות יחסים סבוכות עם חבר סיני אימפוטנט ומאהב גרמני מלא תשוקה, הציג לעולם תמונה בוטה, אם כי קלישאתית משהו, של מיניות סינית חדשה ששואבת השראה ממקורות מערביים וממנהגים מערביים כמו סקס בשירותים של מועדונים, ולא פוחדת מיחסים בין-גזעיים. הספר צונזר במהירות בסין, לאחר שכונה "דקדנטי ומושחת" על ידי השלטונות, וכל עותקיו הסיניים הוחרמו או נשרפו בפומבי. בעולם הוא דווקא זכה להצלחה ותורגם לשפות רבות, בהן עברית (2003, זמורה ביתן).

מוצי מאי, אגב, שינתה ב-2010 את שם העט שלה לבו ג'יה וי, לטענתה משום שרצתה להשתחרר מכבליו של השם שהפך אותה לידועה לשמצה. את חייה היצירתיים החדשים חגגה השנה עם ספר חדש, צנוע יותר מעבודותיה המוקדמות, שדן בנושאים "בוגרים" כמו נישואים ויחסים בין המינים.

הטלוויזיה הלכה רחוק מדי

אבל אם נראה לכם שבדומה למערב בשנות ה-60 העליזות, תוביל המהפכה המינית בסין גם לשינוי חברתי ופוליטי - חשבו שנית. לפחות בעתיד הקרוב, אומר בורגר, ההתעוררות המינית בסין לא צפויה לאתגר את השלטון: להפך, היא מקלה על האזרחים לסבול אותו. בגלל זה, הוא אומר, השלטון מעלים עין מהמהפכה המינית. לעתים הוא אפילו מעודד אותה, בעקיפין. מדי כמה שנים פותחת הממשלה בסין בקמפיינים המכונים "לטאטא את הצהוב" נגד תעשיות הזנות והפורנוגרפיה, וב-2010 עצרה המשטרה כמה אזרחים שנחשדו בחילופי זוגות, אבל לדברי בורגר, "הממשלה מוכנה להעלים עין ולאפשר למהפכה המינית להתקיים - כל עוד זה בתנאים שלה.

"זאת תמה מרכזית של הספר, ואחת האירוניות המרכזיות שלו. התגברות החופש המיני בסין דווקא גורמת לאזרחי סין להיות פחות מועדים לאתגר את הממשלה ואת מוקדי הכוח. הסקס שומר אותם רגועים. המהפכה במערב בשנות ה-60 לא היתה רק מינית, היא היתה חברתית. סקס היה דבר אחד שאנשים אימצו כדי לבטא את עצמם, לצד הפגנות ענק נגד הממשלות. לא תראה דבר כזה בסין. יש קווים אדומים שאי אפשר לחצות. בשנות ה-60 יכולת להגיע לוודסטוק, להוריד בגדים, לעשות סקס בציבור. בסין עדיין יש כל כך הרבה טאבו: עירום עדיין אסור, ומספר מרובה של פרטנרים מיניים נחשב עדיין למגונה. אם יראו אותך מביא בחורה אחרת הביתה כל לילה, למשל, נשים רבות יסלדו ממך".

רוב הסינים, הוא אומר, מתייחסים באמביוולנטיות לחירות המינית החדשה שלהם. "רובם עדיין מתביישים להחזיק ידיים או להראות רגשות בפומבי. רוב הצעירים עדיין מצייתים לערכים המסורתיים ולא יוצאים עם פרטנרים רבים. אם הם רוצים להתחתן הם כוללים את הוריהם בקבלת ההחלטה. ההורים משחקים תפקיד פעיל גם בשידוכים. גם תהליך הדייטינג הרבה יותר רשמי מאשר במערב: אם את רווקה בסין, החברים שלך יערכו מסיבה, ובמסיבה הם יציגו אותך לגבר שהם רוצים לשדך לך".

ההבדל העיקרי בין סין למערב, הוא אומר, הוא עניין הנישואים. "נישואים זוכים ליחס מאוד מאוד רציני בסין, כמעט כמו בימי קדם. מבחינת רוב הצעירות בסין, אם הן עשו סקס עם גבר זה אומר שהן מעוניינות להתחתן אתו. רוב הנשים בסין עדיין מאמינות שהן צריכות להיות בתולות כשהן מתחתנות, לכן הניתוח לשחזור קרום הבתולים כל כך נפוץ ו-60% מהנשים בתולות כשהן מתחתנות. זה שונה בערים כמו בייג'ין, שנחאי וגואנגז'ו, שבהן אנשים מחפשים פרטנרים באינטרנט, אבל אפילו שם הם כוללים את ההורים בתהליך הדייטינג. בסין גם מתחילים לצאת עם אחרים מאוחר, בסביבות גיל 20, בניגוד לארה"ב שבה התהליך מתחיל בתיכון".

לסקרנות המינית הגוברת בסין היו גם לא מעט השלכות שליליות, הוא מציין. יחד עם התפשטות הזנות גבר ניצול הנשים, והפורנוגרפיה הובילה לעלייה באלימות כלפיהן. לפי הערכות של משרד החוץ האמריקאי, ב-2007 התרחשו 32 אלף מקרי אונס בסין. אבל גם בתחום הזה יש התקדמות, לדברי בורגר. מסתבר שעם היכולת לומר "כן", הנשים הסיניות מגלות בהדרגה גם את כוחו של ה"לא".

"יש דוגמה מפורסמת מ-2008, של אשה בשם דנג יוג'יאו שעבדה כמלצרית בבר קריוקי בבדונג שבמחוז הוביי. דנג נהפכה לגיבורה לאומית אחרי שהיא כמעט נאנסה על ידי שני בכירי מפלגה והצליחה להגן על עצמה. היא דקרה אחד מהבכירים למוות עם סכין ופצעה את השני. בהתחלה האשימו אותה ברצח, אבל הסיפור שלה הופץ באינטרנט והיא נהפכה לגיבורה עממית כל כך פופולרית, שהשלטונות נאלצו לשחרר אותה וביטלו את כל האישומים נגדה. כתבו עליה שירים והיא נהפכה לסמל עבור הנשים שמתנגדות לשליטה גברית. באופן מסורתי בסין, אם אשה נאנסת זאת אשמתה. הסיפור של דנג הופץ במהירות והוביל לשחרורה. זה כוחו של האינטרנט: הוא מסוגל לכפות שינוי".

אבל לא תמיד הממשלה מרוצה מהשינוי הפוליטי שההתעוררות המינית מביאה. בכל הנוגע לשערוריות סקס של בכירים מקומיים, טוען בורגר, הסינים דווקא מרוצים מכוחו של האינטרנט - אבל אין לעלות גבוה יותר מכך. "הממשלה תמיד מנסה לבער שחיתות ברמה המקומית, אז במובן מסוים הם מברכים על הביקורת באינטרנט שחושפת בכירים מקומיים שעושים מעשים אסורים. אבל אסור לחצות את הקו ולבקר את הממשלה המרכזית. אסור לקרוא להחלפת הממשלה הקומוניסטית. אם תעשה דבר כזה, מובטח לך שיצנזרו אותך ויענישו אותך".

השלטונות בסין, אומר בורגר, לא יודעים עדיין איך בדיוק להתייחס למהפכה המינית שמתבשלת להם מתחת לאף. "אנשים נהפכים לפחות תלויים בממשלה, שעד לא מזמן קבעה איפה יגורו ועם מי יתחתנו. פתאום יש חופש אישי, והוא מוביל בסופו של דבר גם לדרישה לחופש אחר. הדברים האלה הולכים יד ביד. השאלה הגדולה היא לאן כל זה יוביל. עד כה האסטרטגיה של המפלגה היתה לאפשר לאנשים, במגבלות מסוימות, ליהנות מחופש מיני. אם האוכלוסיה בטוחה כלכלית ונהנית מחופש מיני בסיסי, היא רגועה ולא יוצאת למחאות. אבל הממשלה עדיין מנסה לשלוט ביחס למין ולהגביל את זה ככל האפשר".

הוכחה קלאסית ליחס האמביוולנטי של סין למערביות הגוברת ולמיניות המתעוררת של אזרחיה נרשמה בינואר 2012, אומר בורגר, כשממשלת סין ביטלה שני שלישים מתוכניות הפריים טיים בטלוויזיה בגלל תוכנית שידוכים אחת שיצאה משליטה. "היתה תוכנית פריים-טיים מאוד פופולרית בסין, שעסקה בדייטים. בחורים היו פוגשים בחורות ושואלים שאלות. כשהתחילו לדבר בתוכנית על סקס לפני הנישואים, הממשלה פעלה מיד והעלתה לתוכנית חבר מפלגה מבוגר, שיוודא שהשיחה תישמר תחת שליטה".

זה לא הספיק: הממשלה החליטה גם שרק 90 דקות משעות הפריים טיים יינתנו לתוכניות בידור, ויתר הזמן יוקדש לתוכניות חדשות שמשקפות את הקו המפלגתי. מספר תוכניות הבידור הסיניות - שעשועונים, סיטקומים בסגנון מערבי, תחרויות דייטינג וחיקויי "אמריקן איידול" - ירד מיותר מ-120 לפחות מ-40. "המפלגה עדיין רוצה לשלוט במוחם של הסינים, לשמור עליהם עמוסים בתעמולה של המפלגה ולהימנע ממה שהם מכנים 'הזיהום הרוחני' שמגיע מהמערב. סקס הוא תמיד רק חלק ממשהו גדול יותר", אומר בורגר. "המצב הייחודי בסין הוא פשוט שהמהפכה המינית היתה הרבה יותר מוצלחת מהמהפכה למען החירות הפוליטית".

אבל הפערים בין שני המאבקים, הוא מציין, הולכים ומצטמצמים. "הסינים דורשים יותר ויותר חירויות. האמונה האישית שלי היא שייקח דור או שניים עד שהשינוי יוביל למהפכה פוליטית. הדור הבא יהיה הרבה פחות שמרני מהדינוזאורים בפוליטביורו של הממשלה. הצעירים הסינים פתוחים יותר. ייקח זמן עד שהם יהיו בשלטון, אבל זה בלתי נמנע. העובדה שמותר היום לדבר על סקס בלי להרגיש אשמה יוצרת חופש שיהיה גורם מכריע בעתידה של סין. המסלול שעליו סין נמצאת הוא בלתי הפיך. הזרעים, אפשר לומר, כבר נשתלו".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#