למה באמת אגד מפסיקה לפרסם על האוטובוסים בירושלים? - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סטטוס קוו

למה באמת אגד מפסיקה לפרסם על האוטובוסים בירושלים?

בעוד שנה בדיוק יוסרו כל המודעות מהאוטובוסים של אגד בבירה ■ באגד טוענים שמדובר בהחלטה עסקית טהורה אך פעילים בעיר טוענים שמדובר בכניעה מבישה ללחץ האלים של החרדים שעלולה להתפשט לכל המדינה

47תגובות

שרית זוסמן מעולם לא תיכננה להצטלם לשלט חוצות. היא ירושלמית בת 36, אם לשלושה ילדים שעוסקת בחינוך, שמגדירה את עצמה כ"דתייה שומרת מצוות". אך בחודשים האחרונים, לאחר שפרצה סערה בעיר עקב שורת מקרים של הדרת נשים משלטי פרסומת - הסכימה להצטלם לשלט של עמותת "ירושלמים", שהציג תמונות של תושבות העיר בתוספת הכיתוב "תכירו, ירושלמיות", והיה אמור להופיע על אוטובוסים של אגד. "אני ירושלמית מלידה, ונראה שהרוחות מתחילות לנשב בכיוון קצת אחר", היא אומרת. "אני חלק מהמגזר, חלק מהנוף, ולא התכוונתי לתת שידחקו אותי לקרן זווית. אין שום דבר פוגעני בנשים במרחב הציבורי".

אלא שהשלט ששרית הופיעה בו לא זכה להופיע על אוטובוס. אגד וחברת כנען, הזכיינית הבלעדית לפרסום על אוטובוסים עירוניים של אגד ודן, סירבו להעלות את השלטים. תנועת "ירושלמים" וחברת מועצת העיר רחל עזריה עתרו בעקבות זאת לבג"ץ, ולאחר שהעתירה התקבלה קבע משרד התחבורה כי הוא מתנגד להדרת נשים על גבי אוטובוסים. ההחלטה הובילה למסכת התכתבויות בין כנען לבין "ירושלמים" בנושא אורך השרוול של המצולמות, והיא הסתיימה באי פרסום השלטים ובהסכם של כנען עם אגד ב-27 באוגוסט - שלפיו על האוטובוסים של החברה בירושלים לא יופיעו עוד פרסומות עם דמויות אנושיות: לא נשים ולא גברים. לטענת אגד, הדבר נעשה כדי למנוע פגיעה באוטובוסים. "זה רק שיכנע אותי כמה המאבק הזה מוצדק", אומרת זוסמן. "אי אפשר לחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה".

אך הסרת הדמויות מהשלטים היא רק ההתחלה. ל-Markerweek נודע כי החל באוקטובר 2013, אגד מתכוונת להפסיק את כל הפרסום על גבי האוטובוסים שלה בירושלים. הדבר היחיד שעוצר בעדה מלעשות זאת כבר עכשיו הוא החוזה שלה עם כנען. לפי מנכ"ל כנען אוהד גבלי, אגד התכוונה להפסיק את הפרסום כבר עכשיו, אך בכנען הצליחו לשכנע אותה להמשיך לפרסם עד תום החוזה, בתנאי שהפרסום יהיה ללא דמויות ורק בחלקו האחורי של האוטובוס, לא בצדדיו.

אוטובוס אגד בירושלים
אמיל סלמן

להדרת הנשים מהפרסום על גבי אוטובוסים יש משמעות רחבה, שלא נוגעת רק לקמפיין אופנה זה או אחר. ב-2008 סירבה אגד לפרסם את תמונתה של עזריה על אוטובוסים בזמן הבחירות המוניציפליות. היא עתרה לבג"ץ ועתירתה התקבלה. הקרב, אם כן, לא נסוב רק על הצגת דוגמניות חשופות, אלא גם על השאלה אם נשים שמתמודדות על תפקיד ציבורי או מפרסמות את עסקיהן יוכלו להופיע במרחב הציבורי בירושלים. המהלך האחרון של אגד והפסקת הפרסום העתידי נועדו להדיר מהשיח על הפרשה את הממד הפוליטי, אך ספק רב אם זהו סוף הסיפור.

לדברי דובר אגד, רון רטנר, "ברגע שבג"ץ אמר את דברו, החליטו היועצים המשפטיים של אגד וכנען שעד אוקטובר 2013 נפסיק לפרסם דמויות - ואחר כך נפסיק את הפרסום לחלוטין. אנחנו לא צריכים שאוטובוסים יהיו גוף פרסומי מסחרי. הם צריכים להסיע נוסעים, לא להוות סלע מחלוקת".

רטנר מסרב להתייחס לכל משמעות תרבותית או אזרחית של ההחלטה: "אגד לא נכנעה לחרדים. מדובר בשיקול עסקי טהור. באגד סבורים שפרסום של דמויות על גבי אוטובוסים יסב לה נזקים כספיים בלתי נסבלים. אנחנו לא עוסקים בחינוך וברוח, אלא בהפעלת אוטובוסים. אנחנו לא עוסקים בערכים או בתדמית. המנדט שלנו הוא להפעיל תחבורה ציבורית בירושלים, על בסיס פעילות שמונחה על ידי הרגולטור שלנו, שהוא משרד התחבורה. מי שמתרגם את הדברים לסערות פוליטיות הם בעלי עניין".

אתה באמת לא מבין מאיפה מגיעות הסערות האלה?

"זה מה שיש לי להגיד. זה מה שאנחנו עושים. העמדה שלנו היא להתעסק עם תחבורה ציבורית, ואם לא היינו בחוזה עם כנען היינו מפסיקים לאלתר את פרסום החוצות בירושלים, כדי להימנע מהסערה הזו".

אפשר לחשוב גם על היתרונות הרבים שבהסרת הפרסומות מעל האוטובוסים. לא בטוח שעוברי האורח יפסידו אם המרחב הציבורי ינוקה מעט מעומס הזיהום החזותי שיוצרות הפרסומות. אבל הבעיה היא שלא אלה היו המניעים שהביאו את חברת אגד וכנען להחליט כפי שהחליטו.

ככל שתנסה אגד להכחיש זאת, להחלטות העסקיות שלה יש משמעויות תרבותיות לרוב. אגד וכנען נהפכו, בתמימות או בהיתממות, למשתתפות במלחמת תרבות מרה שממנה אין להן סיכוי לצאת נקיות. ועל אף שהן מנוהלות על ידי אנשים שאינם חרדים, ומצהירות כי הן מקפידות להימנע מפוליטיקה - הן מקדמות, הלכה למעשה, את הניצחון החרדי במערכה הנוכחית על דמותה של ירושלים. "בסיפור הזה יש אמירה חשובה מאוד כלפי החברה הישראלית", אומר מנכ"ל "ירושלמים", אורי איילון. "אי אפשר להפקיר את עיר הבירה. היום אין דמויות בפרסום בירושלים - מחר לא יהיו דמויות בתל אביב. זה לא יעלה על הדעת".

"ההחלטה של אגד אבסורדית", אומרת עזריה. "אם אכן פוגעים באוטובוסים של אגד, במקום לפנות למשטרה ולדרוש אכיפה - הולכים להעלים מהם את כל הנשים והגברים. זה כמו שאם יש בריון בבית הספר לא ניתן לילדים לצאת להפסקה, במקום לטפל בבריון".

עבור כנען, הפסקת הפרסום בירושלים מייצגת איום אמיתי. החברה נוסדה ב-2001 על ידי קובי כנען, בעל בית דפוס שהחליט, עם שותפים, להתחרות על מכרז הפרסום על אוטובוסי אגד. ב-2006 רכש תאגיד תקשורת דרום-אפריקאי בשם קירש מדיה, בבעלות איזי קירש, 50% מהחברה, לפי שווי מוערך של 6 מיליון שקל. נציג קירש, ג'ייסון גליק, יושב בהנהלת כנען ומנהל את מקסימדיה - יריבה לשעבר של כנען, שנרכשה על ידה ב-2009. ואולם לפי א', גורם המקורב לכנען, הקו הניהולי נקבע בעיקר על ידי כנען ומנכ"ל החברה - בעבר יובל אטד, עד לאחרונה מנכ"ל win-win, וכיום גבלי.

לאורך התקופה התמקדה כנען בתחום עסקי צר: פרסום על אוטובוסים. ב-2005 היא זכתה במכרז של דן להיות הזכיין הבלעדי לפרסום על האוטובוסים שלה, והיא מפרסמת גם על האוטובוסים של חברת קווים. לפי אתר האינטרנט של כנען, היא מחזיקה כיום בזכיון בלעדי לפרסום על 3,000 אוטובוסים. לפי נתוני יפעת, סך הפעילות של כנען מתחילת 2012 היה 80 מיליון שקל לפי מחירי מחירון. בפועל, המחירים נמוכים בכ-60% והסך מגיע לכ-30 מיליון שקל. לפי תנאי הזיכיון, כנען משלמת לאגד ולדן כ-5 מיליון שקל בכל שנה תמורת הזכות לפרסם על האוטובוסים. את הרווחים היא קוצרת מתשלומי המדיה של המפרסמים.

ליאורה דרום

לפי מ', גורם המקורב לכנען, "זה עסק מורכב מאוד, עם שולי רווח נמוכים. משלמים את כל הזיכיונות מראש, ואת ההתקנות לקבלנים כמעט מראש, ומשכורות מראש - ומוסר התשלומים בענף הפרסום, לצערנו, גרוע מאוד. אז גם אם החברה ברווח, היא תמיד זקוקה לתזרים מזומנים".

המיקוד של כנען בפרסום המתגלגל הפך אותה לשחקנית יחידה בשטח, אך גם הגביר את התלות שלה בחברות האוטובוסים, עד לדרגת סימביוזה. "אם במצב השוק של היום כנען מאבדת את אגד או את דן, אין לחברה זכות קיום של ממש", טוען מ'. "הזיכיון שלהן הוא הלחם והחמאה של כנען. לכן כנען יעשו כל מה שאגד תאמר להם".

לפי גבלי, עד כה עלתה המהומה לכנען בסגירת המשרד הירושלמי של החברה ובאובדן שני לקוחות. אם אגד אכן תחליט להפסיק את הפרסום בירושלים כליל בתום החוזה - ואפילו תזכה כנען מחדש בזיכיון לפרסם על אוטובוסי החברה - יגרום אובדנה של הבירה נזק רציני. "אני מקווה שזה לא יקרה בסוף, כי זה יהיה רע מאוד", אומר גבלי. "זה בהחלט יפגע במוצר שלנו, שהוא כיום בפרישה ארצית מלאה. העובדה שלא תהיה לי נוכחות בירושלים תהפוך את המוצר שלי ללא שלם".

כחילוני, איך אתה מרגיש עם כל הסיפור?

"אני מרגיש רע מאוד, כמו עם הרבה דברים שנגזרים מהמאבק בין חילוניים לדתיים. זה עוד סימפטום לבעיה רחבה מאוד, שאני נפגע ממנה כמה פעמים: פעם ראשונה כאזרח, ופעם שנייה בכובע שלי כמנכ"ל החברה - כי אני מפסיד תקציבי פרסום שהיו יכולים להגיע אלי אחרת".

בפועל, אתם תורמים להעלמת הנשים מהמרחב הציבורי.

"כרגע אין דמויות בכלל על אוטובוסים. אבל בכל מקרה זה לא משקף את תפישת עולמי, ולא את השקפתו של קובי כנען או של אנשי אגד. זה נובע מהמציאות. החברה שלנו דואגת לשורה התחתונה - זה התפקיד שלנו וזה מה שאנחנו אמורים לעשות. אגד אמרו לנו, 'הקו שמנחה אותנו הוא שאפשר להיות צודקים - או חכמים'. אם נהיה צודקים, אין סיבה שניכנע ללחץ החרדי. יש אפשרות להעלות נשים, וייגרמו לנו נזקים. החלופה היא שלא ניתן אפשרות לפגוע באוטובוסים".

אז בעצם האלימות החרדית השיגה תוצאות?

"כפי שאת יודעת, זה לא המקרה הראשון שבו אלימות מצליחה להשיג תוצאות. בעולם יש מקרים רבים שאינם קשורים לאגד, שבהם גופים חזקים, אלימים ובעלי השפעה מצליחים להשיג מה שהם רוצים".

"בכל ענף אחר החזירו את הנשים לשלטים"

לעומת כנען, עבור אגד הפרסום על אוטובוסים הוא עסק צדדי בלבד. לפי דירוג 100 DUN's של חברת דן אנד ברדסטריט, הכנסות אגד ב-2011 היו 2.496 מיליארד שקל. מתוכם הסתכמו הכנסותיה מפרסום על אוטובוסים ב-5 מיליון השקלים שמשלמת לה כנען מדי שנה - כ-0.1% מסך ההכנסות. לפי מכתב שנשלח מעורכי הדין של כנען לעורכי הדין של "ירושלמים" בסוף אוגוסט, בשל צמצום שטחי הפרסום על האוטובוסים בעקבות החלטת אגד הופחתו דמי הזכיון המשולמים לה על ידי כנען ב-10%.

לפי כנען, ירושלים מהווה עבור אגד 30% מעוגת הפרסום הארצית. ואולם הפרסום עדיין מהווה נתח זניח, ולדברי רטנר אין לאגד בעיה להפסיקו כליל, אם יסב יותר נזק מתועלת. הנזק שאגד מרבה לדבר עליו הוא סכנת הוונדליזם לאוטובוסים, אם יישאו תמונות נשים שלא ימצאו חן בעיני פלגים חרדיים מסוימים. "במשך השנים נגרם לאגד נזק בלתי הפיך של מאות אלפי שקלים כתוצאה מוונדליזם", טוען רטנר. "אני לא מדבר על שיבושים בקווי שירות, איחור של אוטובוסים או מכה תדמיתית כשהאוטובוס לא בטוח. אני מדבר על נזקים ישירים - לפח, לצבע, לזגוגית".

אבל האם החשש הישן מוונדליזם בעיר הבירה עדיין מוצדק? ניסים חסון, סמנכ"ל שיווק ומכירות של חברת זוהר שילוט חוצות שמחזיקה בזיכיון לפרסום על גבי מכוונים ולוחות מפה בירושלים, חשש במשך שנים לפרסם דמויות נשים בעיר. כשעשה זאת, השלטים שלו נשרפו או שנשפכה עליהם זפת. החלפת זכוכית ופרספקס עולה, לדבריו, מאות שקלים לשלט. אבל בחודשים האחרונים, עקב עמדת העירייה נגד הדרת נשים, החליט להציג דמויות נשים על השלטים - ולדבריו, מקרי הוונדליזם מועטים והרווח הכספי שלו עלה בעשרות אלפי שקלים, בשל האפשרות להציע ללקוחות כמו חברות אופנה פרישה ארצית לקמפיינים שלהן. "אני לא יכול להגיד שאני לא פוחד, אבל אני נלחם בזה בגאווה", הוא טוען. "אני לא רוצה לתת לזה יד. אני אב לשלוש בנות, והדרת נשים מעצבנת אותי. כשיש קונסנסוס עם העירייה הרבה יותר קל לפעול".

בתשובתה לבג"ץ בעתירה נגד אגד וכנען בנושא הסרת דמויות נשים מפרסומות מסרה הפרקליטות כי בשנה האחרונה לא הוגשו תלונות בגין השחתת מודעות באגד, "ואף קודם לכן לא זכורות תלונות בעניין זה". "המחאה נגד ההדרה עזרה בכל סוגי המדיה - חוץ מאוטובוסים", טוענת עזריה. "בכל מקום החזירו את הנשים לשלטים, חוץ מאשר שם. זה מוזר מאוד".

"גם אגד וגם כנען מתארים מציאות שלא קיימת בירושלים, שאולי היתה קיימת בשנות ה-80", טוען איילון. "הדובר של אגד מצייר מציאות שבה אנשים עומדים ברחובות ומוכנים לזרוק אבנים על אוטובוסים שרוצים לפרסם שלטים, דבר מופרך לחלוטין. אין כמעט השחתות כיום - יש קצת השחרות זניחות של שלטים בכניסה לירושלים. בכל העיר מתפרסמים קמפיינים מלאים בנשים".

רטנר, אולי הפחד שלכם מוונדליזם מוגזם?

"יש הבדל בין שלט רחוב לבין שלט רחוב על גלגלים. יש הבדל מבחינת העיניים בין פרסומות שנמצאות בשטחים שהם לא שטחים חרדיים לבין אוטובוסים שבהם מבלים שעות ברחבי העיר, שם החרדים מרגישים שזה חלק בלתי נפרד מבית הגידול שלהם. האוטובוסים של אגד בירושלים חוצים את כל העיר ומתאפיינים בקהל מעורב. החרדים לא מבדילים בין האוטובוסים - השלטים מעצבנים אותם באותה מידה בכל הקווים".

גם גבלי מסביר כי האוטובוסים הם מדיה פגיעה במיוחד - שכן אי אפשר לצפות תמיד איזה אוטובוס יגיע לאיזו שכונה, למשל במקרה של תקלה. על כן קשה עד בלתי אפשרי לייחד את השילוט ה"לא צנוע" רק לשכונות כלליות, כפי שאפשר לעשות במקרה של שלטים נייחים.

השגתם שקט עם החרדים, אבל בדרך הרגזתם את החילונים.

גבלי: "הפרסומות על גבי האוטובוסים מעניינות את הציבור החילוני כשלג דאשתקד. הוא לא הקהל שלהם, חוץ מכמה אנשים שמנסים להתמודד למועצת העיר ב-2013, למשל חברת מועצה כזו או אחרת וקבוצות בעלי עניין".

עובדה שאתה נדרש להגן על ההחלטה בתקשורת.

"להערכתנו, מי שגר לצורך העניין בהר נוף או בשמואל הנביא לא מתעניין בשאלה אם בשלטי העורף באוטובוסים יש דמויות או לא - למעט כמה קובעי דעה שמונעים על ידי אג'נדה אישית. זה באזז תקשורתי שאין מאחוריו דבר".

דווקא החרדים ייפגעו

אך ונדליזם הוא כנראה רק חלק מהסיפור. את ההחלטה שלא לציג נשים, גם במחיר הורדת הפרסום בירושלים, יש לראות בהקשר של חברה ששומרת על קהל היעד החשוב ביותר שלה. חרדים הם חלק גדול ממשתמשי התחבורה הציבורית בישראל. לדברי רטנר, שיעור המשתמשים בתחבורה הציבורית בירושלים גדול בהשוואה לערים אחרות - ורוב הנוסעים הם דתיים-חרדים. לפי דו"ח ועדה ממשלתית שהוקמה ב-2009 כדי לבדוק את סוגיית קווי המהדרין, החרדים, בניגוד לציבורים אחרים, משתמשים בתחבורה ציבורית לאורך כל היום, וגם בערב ובלילה - והשימוש ער במיוחד בסופי שבוע ובחלק מהחגים, בניגוד לאוכלוסיה הכללית.

אגד קשובה כבר שנים רבות לצורכי החרדים: היא מפעילה קווים ייעודיים למגזר, שאינם עוברים בתחנות מרכזיות ואינם מתפרסמים בקרב האוכלוסיה הכללית, ופועלים בתפוסה מוגברת לפני כניסת השבת ואחרי יציאתה. בעבר הנהיגה אגד גם קווי מהדרין עבור הציבור הזה. "אגד שמה על המאזניים כמה מיליוני שקלים מכנען, לעומת הכנסות של מאות מיליוני שקלים מקהל הנוסעים החרדי - ובסוף החליטה להוריד את הדמויות", אומר מ'. "אגד לא רוצה להסתכסך עם החרדים".

רטנר מודה כי אגד קשובה לצורכיהם התחבורתיים של החרדים, אבל מכחיש כי החלטותיה האחרונות נעשו כדי לא להרגיז את קהל הנוסעים החרדי. לפי סקר חברתי ל-2011 של הלמ"ס, שיעור החרדים מהאוכלוסיה הכללית בירושלים (בקרב בני 20 ומעלה) הוא 34.4% בלבד. אבל בכל הנוגע לפרסום - העיר מוגדרת כבר שנים כמעוז חרדי. פרסומאים ומפרסמים שאינם רוצים לראות את השלטים שלהם מושחתים מפעילים כבר שנים צנזורה עצמית בפרסום החוצות בירושלים.

במשך שנים נהגו פרסומאים להעביר את הפרסומות שיועדו לעיר לפרסום גל, משרד הפרסום החרדי של בני גל, ששימש מעין "לשכת תיווך" לא רשמית. לפי בנו של בני, מאיר גל, "היו שנים שבהן שרפו תחנות אוטובוסים ושלטים, ונוצר צורך בגורם שיודע לשבת באמצע - בין אלה שרוצים לפרסם לבין אלה ששורפים. ידענו, באופן לא רשמי, לתת עצה טובה לפרסומאים עד איפה אפשר לקחת את זה - ומצד שני ללכת להנהגה החרדית הרלוונטית ולדאוג שמה שלא צריך לשרוף, לא ישרפו".

ואולם לדברי מאיר, כיום אין בכך עוד צורך. "גם השוק המקצועי מבין את כללי המשחק, ויש סטטוס קוו בנוגע למה שמפרסמים על שלטי חוצות ומה שלא. מי שרוצה להסתדר, מסתדר. כבר כמעט לא רואים תקריות על הרקע הזה, וברוב המקרים כשנוצרת התנגשות על הרקע הזה היא מתוכננת, כסוג של ספין או אייטם. כיום אפילו פלגים קיצוניים בעדה החרדית לא שולחים לעשות ונדליזם. כשיש תקריות, זה לרוב שלושה ילדים עם ספריי".

"צריך להבין שבניגוד לעיתון, שאפשר להחליט אם קונים או לא - את השילוט לא בוחרים אם לראות, ואתה נאלץ לראות אותו בעודך עובר ברחוב", מסביר גל את הרציונל החרדי. "ירושלים היא בחלקה הגדול דתית או חרדית, וגם השחקנים המסחריים עושים חשבון אם מה שהם עושים בפעילויות שיווקיות משתלם להם או לא".

"קשה להגדיר את הצנזורה הוולונטרית - יש כאן חשיבה פר סביבה וקהל מטרה", אומר פרסומאי חילוני. "אם יש חברת אופנה, למשל, שרוצה לעורר מהומות, זה כלי נהדר להשתמש בו. מאוד קל לעשות פרובוקציה בירושלים: דבר שנראה הכי הגיוני ומקובל בקרב הציבור החילוני יכול לעורר מהומות לא קטנות. חברות שלא מעוניינות במהומות יצנזרו את עצמן. אנחנו מכירים את השטח, ולא צריכים יותר הוראות כלשהן". "הגענו למצב נורא שבו ירושלים, שרוב תושביה אינם חרדים, מוגדרת על ידי פרסומאים כעיר פרסום חרדית", אומר איילון.

באופן אירוני, הפסקת הפרסום על גבי אוטובוסים בירושלים - אם תתרחש בסופו של דבר - תפגע בעיקר בקמפיינים המיועדים לקהל החרדי. לפי הערכות של גבלי, שוק הפרסום על אוטובוסים מהווה כ-17% מתחום השילוט, שהוא כ-5% מתחום המדיה. לפי הפרסומאי אילון זרמון, הבעלים של משרד זרמון DDB, "צורות המדיה המרכזיות עבור הציבור החילוני הן הטלוויזיה, האינטרנט והעיתונות, ושלטי החוצות נדחקים לאחור. ובין שלטי החוצות, יש לאוטובוסים הרבה אלטרנטיבות - משלטי ענק, דרך שלטים קטנים ועד לתחנות אוטובוסים. אם אגד לא יפרסמו, לא נפרסם. זכותה של אגד לקבל החלטה מהסוג הזה. אנחנו לא נלחמים בתופעה, אנחנו עסוקים במלחמות אחרות".

אצל החרדים, לעומת זאת, "שילוט על אוטובוסים הוא מדיה חזקה מאוד", אומר גל, שמשרדו מספק תקשורת שיווקית לאגד במגזר החרדי. "כל הזמן יש חרדים ברחוב - אולי זה מפני שאין להם טלוויזיה, או שהדירות קטנות. אין פרסום עבורם בטלוויזיה או באינטרנט כמו אצל החילונים. זו גם הסיבה לכך שהפשקווילים הם מדיה כל כך אפקטיבית. בקרב הציבור החרדי, הפרסום על אוטובוס עובד - גם לקמפיינים אידיאולוגיים וגם למסחריים. לכן הורדת השילוט מהאוטובוסים בהחלט תחולל שינוי. הפרסום החרדי לא ימות, אבל הוא יצטרך למצוא דרך אחרת להגיע לקהל".

השתתפה בהכנת הכתבה: נעמי דרום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#