האכזבות, המפלות והאבטלה בשנה הרעה של גוש היורו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יבשת במשבר

האכזבות, המפלות והאבטלה בשנה הרעה של גוש היורו

היוונים קורסים, הספרדים מוחים, הפורטוגלים מתעוררים, הגרמנים דבקים בסרבנות הפרוסית, הפינים כבר שוקלים לעזוב - אבל כולם עדיין תקועים ביחד

תגובות

 

ערב ראש השנה, אי שם בערבות אירופה. המשפחה הכי לא מתפקדת בעולם מתיישבת לארוחת החג. הדוד הצרפתי הביא תפוחים, הדוד הספרדי הביא עוגת דבש, והדוד הסלובקי הכין את הפולקעס, פשוט משום שהבית שלו הכי קרוב לפולניה. הם אמנם לא יהודים, אבל הם שמעו שליהודים יש כסף, והם ממש זקוקים לכסף עכשיו.

השנה הקודמת, תשע"ב, לא היתה קלה למשפחת היורו מבחינה כלכלית: הצרות הפיננסיות של המשפחה רודפות אותה כבר שנים, אך בשנה האחרונה הן החמירו במיוחד. עבורם, הימים הנוראים הם ימים של חשבון נפש: הספרדי שביזבז הרבה צריך להרהר במעשיו, האיטלקי שביזבז הרבה צריך לחשוב כיצד הוא יכול להשתנות לטובה, והיווני שביזבז הרבה.. ובכן, איש אינו תולה בו יותר מדי תקוות, ובעיקר מייחלים שיפתיע לטובה. למעשה, היחיד שלא ביזבז הרבה מבין יושבי השולחן הוא אב המשפחה הגרמני, האדוק וחמור הסבר, שלא נותן לאיש לאכול לפני שכולם מהדקים עוד חריץ בחגורה - והסיבה היחידה לכך שהוא לא ביזבז הרבה היא שלא היה לו פנאי, בזמן שהיה עסוק בלפרנס את כל המשפחה.

רויטרס ובלומברג

השנה הטובה האחרונה של האיחוד המוניטרי היתה אי שם ב-2008, כשהית' לדג'ר עוד היה בחיים והשאלה הכי גדולה על סדר היום היתה מתי ויליאם וקייט יתחתנו כבר. השנה האחרונה, לעומת זאת, היתה רצופה באכזבות, במפלות, באבטלה ובתשואות אג"ח ממשלתיות שעורכות מרוץ מי תעלה מהר יותר, וגם בניצחונות קטנים, שוליים כמעט - כמו הניצחון בשבוע שעבר בבית המשפט החוקתי בקרלסרוהה, שקבע כי השתתפותה של גרמניה בקרן החילוץ האירופית אינה מנוגדת לחוקה הגרמנית -שבהם תולים מנהיגי היורו את כל תקוותיהם.

ניצחון אחד כזה היה תוכנית רכישת האג"ח הממשלתיות של הבנק המרכזי של אירופה (ECB), בראשות מריו דראגי. בצעד אקטיבי שקודמיו בתפקיד לא היו נוקטים, עמד בחודש שעבר נשיא ה-ECB והכריז על תוכניתו לבלימת המשבר בגוש היורו, שכוללת רכישת אג"ח ממשלתיות - בעיקר של מדינות עתירות חובות כמו איטליה וספרד - ללא הגבלת זמן או כמות, למשך שנה עד שלוש שנים. התוכנית היתה גלגל ההצלה האחרון שה-ECB יכול היה לזרוק לספרדים ולאיטלקים בשלב זה, ולפחות בתור התחלה, נראה שהיא ממלאת את תפקידה העיקרי: הרגעת השווקים. תשואות האג"ח הממשלתיות של ספרד ואיטליה ירדו בחדות, ונראה היה - לרגע, רק לרגע - שהדרך לפתרון המשבר התקצרה במעט.

הבעיה היתה כזאת: משפחה שאינה מתפקדת ביום-יום תתקשה להתאחד ברגע של מצוקה. אחרי הכל, לא כולם נהנים מאותו מצב כלכלי במשפחה הזאת: יש דודים עשירים מהצפון ויש דודים עניים יותר, שזקוקים לעזרה, במדינות הדרום הים-תיכוניות, אלה שמכונות לפעמים בבוז "קלאב מד" או PIGS (פורטוגל, יוון, ספרד ואירלנד הלא ים-תיכונית בכלל). וכשהדודים העשירים מהצפון לוקחים על עצמם את האחריות למנות ממשלות לא דמוקרטיות - כפי שעשו בכירי האיחוד האירופי בשנה האחרונה באיטליה ולפני כן ביוון - דברים רעים עשויים לקרות.

קחו את הספרדים לדוגמה: כדי להשתתף בתוכנית רכישת האג"ח של ה-ECB צריכות המדינות להסכים לתנאים נוקשים, שכוללים רפורמות נרחבות. השבוע התבשרו הספרדים כי החוב הציבורי של מדינתם עלה ברבעון השני לרמה של 75.9% מהתמ"ג - שיא של 22 שנה - למרות הצנע, למרות הקיצוצים ולמרות הסיוע לבנקים. האבטלה הגבוהה, שכבר עולה על 25% וצפויה להמשיך לעלות בעקבות קיצוצים במגזר הציבורי, הובילה לעלייה בהוצאות הממשלתיות, שגדלו ברבעון השני ב-4.4%, ל-58.3% מהתמ"ג. שני מחוזות בספרד, ולנסיה וקטלוניה, נקלעו למצב כלכלי קשה כל כך עד שהן פנו לממשלה הפדרלית וביקשו סיוע.

במקרה של קטלוניה, שסובלת מחוב של 42 מיליארד יורו ומחזיקה בתואר המפוקפק "המחוז בעל החוב הגבוה בספרד", המשבר הכלכלי גם מוביל להתעוררות מחודשת של התנועה הלאומנית הבדלנית, שדורשת להקים בה מדינה עצמאית. במדריד וברחבי ספרד התאספו השבוע עשרות אלפי בני אדם כדי להפגין נגד צעדי הצנע של הממשלה בראשותו של מריאנו ראחוי. בברצלונה, יותר מ-1.5 מיליון קטלונים - מתוך אוכלוסיה של 7.5 מיליון - הפגינו למען עצמאות בהפגנה הגדולה ביותר אי פעם בתולדות קטלוניה, שאולי - אבל כנראה שלא - תיהפך יום אחד למדינה הצעירה באירופה. גם בפורטוגל השכנה, אחרי שנה של שקט יחסי, הפגינו אלפים בליסבון והשליכו עגבניות וזיקוקים לעבר המטה הפורטוגלי של קרן המטבע הבינלאומית.

בשעה שהספרדים מתחילים, רק ברמיזות, להעלות את האפשרות של חילוץ (בינתיים הם מכחישים בתוקף את השמועות על כוונתם לעשות זאת, אך טוענים כי הם "בודקים בכל זאת את התנאים"), חזרה התשואה על האג"ח הממשלתיות הספרדיות לעלות, ומחיר חוזי הביטוח נגד חדלות פירעון של ספרד (CDS) עלה ב-0.33% ל-3.75%. כלומר, מחיר הביטוח של אג"ח ממשלתיות ספרדיות בסך 10 מיליון יורו מפני חדלות פירעון הוא כיום 375 אלף יורו.

זאת ודאי לא היתה שנה קלה למריאנו ראחוי, ראש ממשלת ספרד שנכנס לתפקידו בדצמבר, היישר אל תוך רכבת הרים. ראחוי לא ביזבז זמן והכריז על צעדי צנע מיד עם כניסתו לתפקיד, אבל האבטלה ממשיכה לעלות, השביתות מתרבות, שוטרים במדריד מצטרפים למפגינים והמצב הכלכלי במדינה מחמיר. בסוף החודש צפויה ספרד לחשוף צעדי צנע חדשים, אך בינתיים היא מנסה להיאבק כמיטב יכולתה כדי להקל את התנאים שדורש ממנה הבנק המרכזי האירופי. במקרה או שלא, היא החליטה באחרונה לחזק את סמכויות הבנק המרכזי הספרדי.

במקביל גוברות השמועות שספרד, הכלכלה הרביעית בגודלה בגוש היורו, תזדקק בכל זאת לסיוע בינלאומי: היומון הכלכלי ההולנדי "הט פיננסיילה דאכבלאד" דיווח בשבוע שעבר על מגעים חשאיים בין ה-ECB לקרן המטבע, בנוגע לחבילת חילוץ לספרד בסך 300 מיליארד יורו. גם לוק קואן, בכיר בוועדה המוניטרית של ה-ECB, הודה בשבוע שעבר כי העלייה המחודשת בתשואות האג"ח הממשלתיות הספרדיות עשויה לאלץ את ספרד לבקש בכל זאת סיוע מהאיחוד האירופי, אחרי שכבר נזקקה השנה לבקש סיוע עבור המערכת הבנקאית החולה שלה. בעקבות השמועות שלפיהן היא נפגשת באופן אישי בחשאי עם מריו דראגי כדי לדון בחבילת חילוץ לספרד, טרחה השבוע יו"ר קרן המטבע, כריסטין לגארד, להכחיש בתוקף את הדיווחים. ניסיון העבר בגוש היורו מלמד שלהכחשות אסור להאמין.

הצנע הורג את יוון

ומה עם יוון, הכלכלה החולה ביותר באירופה? בשנה האחרונה התברר אפילו יותר שהמחלה שממנה יוון סובלת היא חשוכת מרפא, או ליתר דיוק - ייתכן לגמרי שהתרופה היחידה שגרמניה מוכנה להציע ליוון, צנע, הורגת אותה במהירות. מאז שקיבלה לראשונה סיוע לפני שנתיים הידרדר מצבה הכלכלי של יוון באופן חמור. למרות תוכניות הצנע הרבות, הכלכלה לא מצליחה להתאושש - רבים יגידו שבגלל תוכניות הצנע הרבות, שמובילות לעלייה באבטלה, לעלייה בהוצאות הממשלה, לירידה בהכנסות ממסים ולמיתון מחריף. שר האוצר היווני, יאניס סטורנראס, אמר החודש כי כלכלת יוון תתכווץ בעוד 25% לפני שתצליח לצאת מהמיתון.

בניסיון נואש למנוע חבילת חילוץ נוספת - אפשרות שנהפכת ליותר ויותר אמיתית עם כל יום שחולף - פתחה יוון במכירת חיסול מטורפת: ארמונות מלכותיים, איים, נדל"ן במרכז אתונה, מרינות שלמות, שדות תעופה, חברת הגז הממשלתית, חברות הלוטו, בית השגריר היווני בלונדון ואפילו משרד הדואר - הכל עומד למכירה או מקסימום להחכרה במחירי רצפה. כך שאם שקלתם לקנות ארמון מלכותי ביוון אבל המחיר נראה לכם גבוה מדי, עכשיו זה הזמן.

המיתון החריף שממנו סובלת יוון נהפך השנה באופן רשמי לשפל כלכלי, ואפשרויות הפעולה הולכות ואוזלות, בזמן שהיא מתקוטטת עם אנשי "הטרויקה" של קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי של אירופה והאיחוד האירופי על התשלום הבא בחבילת החילוץ שכבר הוענקה לה. קשה להיזכר בכך עכשיו, אבל רק לפני שלושה חודשים המתין העולם בנשימה עצורה לתוצאות הבחירות ביוון, שנערכו ביוני אחרי סיבוב קודם במאי שלא הצליח להניב אף קואליציה, בחשש שמתנגדי החילוץ משמאל ינצחו בבחירות והכלכלה האירופית כולה תגלוש לכאוס. למזלה, או לרוע מזלה של יוון, אנטוניס סמאראס הצליח להרכיב ממשלה בראשותו. הוא לא נהנה מימי חסד.

הציבור היווני המיואש פונה בהדרגה לפשע וללאומנות. כלכלת יוון מידרדרת וצפויה לסגת ב-7% השנה, השנה החמישית שלה במיתון. בימין הקיצוני מתחזקת מפלגת "השחר הזהוב" הניאו-נאצית, שזכתה ב-18 מושבים בבחירות האחרונות לפרלמנט וצפויה להמשיך להתחזק. לאט לאט מתחילים היוונים להבין שעם היורו או בלעדיו - גורלם נחרץ, בדרך זו או אחרת. בהדרגה גם גוברים ומתרבים הקולות הקוראים לה לעזוב את היורו. פרישה מרצון של יוון, אירוע שנחשב אך לפני שנה לקטסטרופלי, נראה כעת כסיכון קטן בהרבה. "האפשרות של עזיבת יוון איבדה את ממד האימה", אמר בחודש שעבר סגנה של אנגלה מרקל, פיליפ רוסלר. כלכלני סיטי העריכו השבוע כי יש סבירות של לא פחות מ-90% שיוון תעזוב את גוש היורו בזמן הקרוב.

אבל יוון אינה היחידה: בשנה האחרונה התחילו אחדות ממדינות גוש היורו לתהות מה יעלה בגורלן ביום שאחרי - ולהיערך בהתאם. בספרד נהפך בחודש שעבר נשיא נסיכות אסטרויאס ומזכ"ל מפלגת השלטון לשעבר, פרנסיסקו אלברז-קסקוס, לבכיר הראשון במדינה שקרא בגלוי ליציאה מהגוש, בנימוק ש"עדיף לנו לעזוב גאים מאשר להושיט ידיים כמו קבצנים". בפינלנד, שהיתה תמיד המפקדה הלא רשמית של היורוסקפטים, מתנהל בימים אלה דיון סוער בשאלת הכדאיות שבהישארות ביורו. שר החוץ הפיני, ארקי טואומיאויה, הודה החודש כי מדינתו מכינה תרחישים למקרה שתיאלץ לעזוב את היורו - השר הראשון באירופה שהודה בדבר כזה. מגזין החדשות הפיני "Suomen Kuvalehti" אפילו הגדיל לעשות ושאל בחודש שעבר בכותרת הראשית שלו: "להישאר ביורו או לא?"

רויטרס

את הכאוס ביבשת מנצלת רוח רפאים מן העבר הלא רחוק בשם סילביו ברלוסקוני, שפחות משנה לאחר שאולץ להתפטר בבושת פנים זומם את הקאמבק הפוליטי שלו, בחסות המשבר הכלכלי וגזירות הצנע הלא פופולריות של מריו מונטי הטכנוקרט. חזרה של ברלוסקוני למפה, אירוע שלמרבה הפלא הוא אפשרי לחלוטין, עשויה לסבך עוד יותר את המצב בגוש, במיוחד על רקע מצבה הרגיש של איטליה, הקורבן הבא בתור אחרי ספרד.

ממשיכים לחלום על פדרציה

ובדיוק כמו לפני שנה, גם הפעם הפתרון למשבר באירופה ברור לכולם: איחוד תקציבי שיהפוך את גוש היורו, בפועל, לפדרציה עם מוסדות משותפים, שיאפשרו לו לאכוף מדיניות תקציבית וכלכלית אחידה בין החברות - או לכל הפחות לפקח עליהן. מנגד ליורוסקפטים ניצבים מאמיני היורו, שבטוחים שהכישלון היחיד בחלום בן 2,000 השנים לאחד את כל אירופה היא שלא ניסו את זה חזק מספיק. ייתכן בהחלט שהם צודקים, אך בינתיים דבקה גרמניה, בראשות מרקל, בהתנגדות הנחרצת שלה. זה לא מפתיע: לפי סקר שערכה החודש קרן ברטלסמן בגרמניה, 65% מהגרמנים מאמינים שמצבם הכלכלי והאישי היה טוב יותר אם גרמניה מעולם לא היתה מאמצת את היורו והיתה דבקה בדויטשה מרק.

מה שיפה באירופה הוא שגם כשהכל קורס סביבה, וגם כשהכלכלה מידרדרת, היא עדיין משמשת כבית לחולמים. החודש, כהוכחה לכך, העניקה "הקבוצה למען עתיד אירופה" - המורכבת משרי החוץ של 11 מדינות בגוש היורו, בראשות שר החוץ הגרמני גווידו ווסטרוול - הצצה לעתיד אפשרי וורוד יותר של הגוש: לפי הדו"ח שפירסמה הקבוצה, הגוש יתאפיין בעתיד בקשרים כלכליים, פוליטיים ודיפלומטיים הדוקים מאי פעם, עם "משטרת גבולות אירופית", "ויזה אירופית" ואפילו, שומו שמים - צבא אירופי, רעיון מופרך כשלוקחים בחשבון את העוינות העמוקה שעדיין שוררת בין מדינות אירופה ואת ההשלכות שעשויות להיות לצבא משותף באירופה על היחסים עם ארה"ב ובתוך נאט"ו. אבל לחלום מותר, לא?

עד שהעתיד יגיע, יושבת המשפחה הכי לא מתפקדת בעולם לארוחת החג שלה. כמו בכל אירוע משפחתי, כל מחנה לוקח צד אחד של השולחן. הדוד האוסטרי, הדוד ההולנדי והדוד הפיני מצפון, הדוד הספרדי, הדוד היווני והדוד האיטלקי בדרום, והדוד האירי, שנמצא בעולם משל עצמו, על הספה. נכון, האווירה לא מושלמת. נכון, זה לא החג הכי טוב שהם זוכרים. נכון, אי אפשר לחשוד באף אחד מהם באהבה יתרה לאחיהם. אבל כרגע הישארותם יחד היא הדבר היחיד שמחזיק אותם בחיים, וזה מספיק כדי לשרוד את החג הזה, ולקוות שעד החג הבא כבר ייצאו לחופשה בבורה בבורה. כמובן, רק בהנחה שהם יזכו לשנה הבאה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#