איך תיראה ממשלת נתניהו-יחימוביץ'?

תפישות אידיאולוגיות שונות אינן המכשול הכי גדול בפני יישום מדיניות

סמי פרץ
סמי פרץ

באחת מהפגנות הקיץ התפצלו המפגינים לשתי קבוצות. כשאחד הפעילים, עו"ד ברק כהן, נשאל לסיבת הפיצול, הוא ענה כי "יש כאלה שרוצים להחליף את השלטון, ויש כאלה שרוצים להחליף את השיטה". המשפט הזה מצא חן בעיניי משום שהמערכת השלטונית בישראל סובלת מכל כך הרבה בעיות, והציפייה הרומנטית שיבוא אדם אחד וישנה אותה היא קצת מופרזת.

יש הבדלי תפישות אידיאולוגיים גדולים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' - שממוקמת כעת, לפי הסקרים, במקום השני אחרי הליכוד. לכאורה, תהום פעורה בין השניים בשאלות של שוק חופשי, עבודה מאורגנת, תפקיד וגודל המגזר הציבורי וכדומה. אבל בשיטה הפוליטית הישראלית, המקדשת את הייצוגיות על פני המשילות, איש מהם אינו יכול להביא לידי מימוש מלא את משנתו האמיתית. בכהונתו כשר האוצר מימש נתניהו חלק ממשנתו (מקצבאות לעבודה, הקטנת השמן והגדלת הרזה והפרטות), אבל בימים כתיקונם, ראש ממשלה בישראל, כל ראש ממשלה, נאלץ להתכופף בפני לחצים פוליטיים ומגבלות היום-יום. כך למשל, נתניהו נכשל בביצוע הרפורמה ברשות הנמלים, על אף שהניף את הדגל הזה שוב ושוב, נכשל בטיפול בשוק הדיור ומעולם לא הצליח לבצע רפורמה במשק החשמל. המכשול בביצוע רפורמות מסוג זה קשור לא פעם במישרין להתנגדות של עובדים ולוועדים חזקים. אם נתניהו, האיש שמתעב ועדי עובדים, לא מצליח להתגבר על הבעיות האלה, מדוע שיחימוביץ', ששואבת חלק מכוחה מהוועדים הגדולים, תעשה זאת?

איור, שלי יחימוביץ' וביבי נתניהוצילום: בידרמן

לכאורה, קשה לראות את השניים משתפים פעולה לאחר הבחירות הבאות, אבל הפוליטיקה הישראלית כבר הוכיחה שהיא יודעת ליצור זיווגים מוזרים יותר, והשאלה אם ילכו השניים יחדיו בלתי אם נועדו יכולה לקבל מענה חיובי לאחר הבחירות הבאות. זה לא אומר שהם יידעו לעבוד ביחד ולהביא אל השולחן את הטוב משני העולמות. בהחלט קיימת סכנה שניהול מדיניות כלכלית-חברתית משותפת של נתניהו-יחימוביץ' תהיה לא יותר מכיפוף ידיים שיעמיס על השיטה הנוכחית טלאי מדיניות וחקיקה, במקום שינוי דרמטי של השיטה.

אבל בערב ראש השנה אפשר דווקא לפנטז על משהו קצת יותר אופטימי. הכלכלה והחברה הישראלית סובלות ממגוון מחלות שדורשות יותר מתפישת חיים אחת כדי לרפא אותן. המחלות נמצאות בכל מקום וזועקות מכל עמוד עיתון. את רובן אפשר לחלק למגירות דיכוטומיות של שוק חופשי או לא, קפיטליזם או סוציאליזם וכדומה, אבל זו תהיה חלוקה שטחית ופשטנית. תפישות אידיאולוגיות שונות אינן המכשול הכי גדול בפני יישום מדיניות. יש מכשולים בעייתיים יותר כמו חוסר אחריות, שחיתות וחוסר הבנה שהממשלה צריכה לשים את האזרח במרכז. אם ההבנה הזו תעמוד במרכז סדר היום של הממשלה הבאה, אפשר יהיה לטפל בכמה עיוותים משקיים שדוקרים את עינינו בשנים האחרונות.

קחו למשל את שאלת הרגולציה בישראל. מרבים לתקוף את הרגולציה הישראלית שהיא נוקשה מדי, מתערבת מדי, לא נותנת לעשות עסקים וכדומה. אבל קחו כל תחום מפוקח בישראל ותבדקו אם זה באמת כך. הממצאים אולי יפתיעו אתכם.

אם נסתכל על שוק ההון הישראלי, נמצא שיש בו כמה מפקחים בעלי סמכויות נרחבות: הממונה על שוק ההון באוצר, רשות נייירות ערך, בנק ישראל במקטעים מסוימים, רשות ההגבלים העסקיים. מספיק גופים, נכון? אז אם השוק כל כך מפוקח ומבוקר, איך הגענו למצב שבו כל הטייקונים הגדולים נמצאים כיום בשלב כזה או אחר של הסדרי חוב שפוגעים בחוסכים הישראלים? איך אפשר לטעון שהרגולטורים קשוחים ומתערבים ומציקים, בשעה שלווים גדולים קיבלו באין מפריע עשרות מיליארדי שקלים מהציבור ללא פיקוח, ללא בקרה וללא ביטחונות? איך זה שמנהלים בגופים האלה משכו משכורות עתק? לא צריך להיות קפיטליסט או סוציאליסט כדי להבין ששוק ההון הישראלי נגוע בהרבה מאוד מחלות שדורשות תיקון, כך שהשוק ישרת את הכלכלה, את הצמיחה ואת החוסכים ולא קומץ של שליטי הון ומנהלים שנהנים מתגמולים בלתי סבירים.

הרגולציה רופסת לא רק בשוק ההון. קחו את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שמפקחת על ערוצי הטלוויזיה המסחריים. הרשות הזו עוסקת באינספור עניינים קטנוניים כמו כמה שעות בשבוע מקדיש הזכיין ל"כוכב נולד", ל"הישרדות" או ל"האח הגדול", ואם הוא חרג מהמכסה בעשר דקות. בזמן הזה, ערוץ 10 מדמם מאז הקמתו ולא מצליח לעמוד על רגליו ופונה שוב ושוב לממשלה כדי שתחלץ אותו. האם זה מה שהרשות השנייה צריכה לעשות? לספור כמה דקות מוקדשות ל"כוכב נולד"? אולי אם הרשות היתה דורשת מערוץ 10 תוכניות עסקיות מפורטות שיצביעו על האופן שבו הוא יכול לפעול, זה היה מביא את השוק למקום קצת יותר בריא? לא צריך להיות דמוקרט או סוציאל-דמוקרט כדי להבין את חשיבותו של ערוץ מסחרי שני לתחרות, לחופש הדעה ולדמוקרטיה הישראלית. לא צריך להעסיק עשרות אנשים שיפקחו על זוטות, במקום לוודא שהעסק הזה יכול להחזיק את עצמו מבלי להתחנן לפוליטיקאים - מסוקריו - שיחלצו אותו שוב ושוב.

ואם מדברים על בריא, אפשר להסתכל גם על חוליי מערכת הבריאות - עוד מערכת מפוקחת לעילא שנמצאת במשבר עמוק. זה לא רק הגירעונות הכרוניים של קופות החולים, אלא בעיקר ההחלשה של הרפואה הציבורית והתפתחות מהירה של שירותי רפואה פרטיים. יש להניח כי קיים קשר הדוק בין הפער ההולך וגדל בין עשירים לעניים לבין התפתחות שירותי הרפואה הפרטיים. בישראל נוצרה שכבה גדולה של עשירים ומתעשרים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש שירותי רפואה פרטיים במחירים גבוהים, אך גם במחירים כבדים לאיכות הרפואה הציבורית. לא צריך להיות אוהד של הרזה או של השמן כדי להבין שזוהי פצצת זמן שמאיימת על איכות שירותי הבריאות בישראל, שעדיין נחשבת לגבוהה. לא צריך ללכת באופן עיוור אחר השוק החופשי כשמזהים כשל כמו ביטוחים כפולים ש-39% מהציבור משלמים לחברות ביטוח ולקופות החולים.

בשוק ההון, בבריאות, בתקשורת, במשק החשמל ובכל תחום אחר יש אלמנט ציבורי גדול, ושאלת המעורבות הממשלתית וסל השירותים שהמדינה חייבת לספק לאזרחיה צריכה להיות סוגיה מרכזית לא רק בבחירות הבאות, אלא בממשלה הבאה שתכהן כאן, ולא משנה מי יעמוד בראשה. הציבור הישראלי אמר את דברו כשדרש צדק חברתי. עכשיו תורה של הממשלה לייצר שיטה שתיתן מענה לכך. הפתרון אינו עוד רגולציה, אלא רגולציה חכמה ואפקטיבית יותר.

נ.ב

מנהלי חברות הסלולר היו מגדולי המשתכרים בעשור האחרון מבין החברות הבורסאיות. הם משכו משכורות גבוהות הודות לרווחיות אדירה שנשענה על רגולציה רופסת שאיפשרה להם להטיל על כולנו מס סלולר. שכר המנהלים המופרך האיץ ביחימוביץ' לקדם בתחילת הקדנציה הנוכחית חוק שיגביל את שכרם עד לפי 50 מהשכר הנמוך באותה חברה. נתניהו התנגד למגבלה הזו והצליח לטרפד אותה באמצעות הקמת ועדה בראשות שר המשפטים יעקב נאמן שהמליצה כל מיני דברים אחרים, ובלבד שלא ייחקק חוק להגבלת שכר המנהלים. אבל נתניהו וממשלתו עשו דבר אחר: הם פתחו את שוק הסלולר לתחרות וגרמו לו להתייעל כך שהוא יתקשה, בטווח הנראה לעין, לשלם משכורות כמו 20 מיליון שקל שקיבל מנכ"ל פרטנר לשעבר דוד אבנר בשנתו האחרונה בחברה. ייקח הרבה זמן עד שהמנכ"ל הבא של החברה יוכל למשוך משכורת שכזו, וזה קרה ללא חקיקה, רק כתוצאה מפתיחת הענף לתחרות. זה אומר ששיטת נתניהו אפקטיבית יותר, אך הבעיה היא שהיא נוסתה רק בענף הסלולר שנפתח לתחרות - ולא בענפים רבים אחרים ופחות תחרותיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ