עשרה מיתוסים על הקריסה של אי.די.בי

דנקנר הוא דוגמה טובה למנהל חלש שעשה דברים שלמנהלים מוכשרים אסור לעשות

רותם שטרקמן
רותם שטרקמן

1. נוחי דנקנר התחייב שלא תהיה תספורת באי.די.בי

דנקנר התייחס לתספורת לפחות שלוש פעמים בחצי השנה האחרונה ‏(בעצמו ולא באמצעות דוברים ומקורבים‏), אבל לא מצאנו באף מקום התחייבות שלו לפרוע את כל החובות. הוא הבטיח שיעשה הכל, הוא ניסה להרגיע, הוא הסביר שהחברה חזקה ונזילה, אבל לא התחייב שלא תהיה תספורת.

בפעם הראשונה הוא דיבר על כך ביום שבו צנחה אי.די.בי בעקבות הורדת הדירוג שלה על ידי מעלות בשלוש דרגות ‏(13.5.2012‏). כך הוא אמר בראיון לכתבת התוכנית לילה כלכלי בערוץ 10, חגית ברונסקי, ולכתב TheMarker סיון איזסקו בכניסה למסיבת הפרידה של גליה מאור: "אי.די.בי קבוצה חזקה, חסונה, יציבה. יש לנו יתרות נזילות גבוהות, אני יודע שזה מעניין את כולם. די במה שיש לנו כעת כדי לפרוע אג"חים לשנתיים. אני לא זוכר, גם בתקופות המשקיות הטובות ביותר שהיו לפני שנתיים־שלוש־ארבע־חמש, שהחזקנו יתרות נזילות יותר משנה וחצי־שנתיים, אין סיבה שנעשה את זה עכשיו. אנחנו נוקטים באופן שוטף כל הזמן פעולות עסקיות שגם מעשירות את קופת המזומנים".

נוחי דנקנרצילום: עופר וקנין

שבוע לאחר מכן, כאשר הנפילות באי.די.בי נמשכו, דיבר על כך דנקנר בפעם השנייה, הפעם בתפוצה רחבה יותר - לכתבה בחדשות ערוץ 2: "אנחנו לא אומרים שאלה ימים קשים, אלא ימים מאתגרים. ולמה? ימים קשים זה כשאתה נמצא במצב פסיבי, ימים מאתגרים אלה ימים שבהם אתה נדרש להיות אקטיבי ולבצע פעולות ביוזמתך, וזה מה שאנחנו עושים. אין ספק שאנחנו ניזוקים במקומות מסוימים, אבל במקומות אחרים אנחנו עושים יפה".

"אתה יכול להרגיע את המשקיעים שתעמדו בכל ההחזרים שלא נראה תספורת מנוחי דנקנר?", נשאל דנקנר על ידי הכתב אלעד שמחיוף, וענה: "תשמע, אין אצלנו... אני מבטיח לך נאמנה, לא התקיים אצלנו, ולא אצלי, מעולם, דיון, לא היתה ישיבה, לא היתה שיחה ביני לבין מנהל כלשהו בקבוצה על אפשרות של הסדר חוב, של תספורת, של תסרוקת ושל כל מיני גזיזות מהסוגים האלה. יש לנו בקופה סכומים נזילים שדי בהם כדי לשרת את צרכי האג"ח הנוכחיים שלנו לפחות לשנה וחצי־שנתיים, והשוק לפי דעתי מעריך אותנו לא נכון. אנחנו חזקים הרבה יותר מאיזשהו דימוי או קו תקשורתי שקיים כעת. אני לא רוצה לתת המלצות, אני חושב שלא תפקידי לתת המלצות למשקיעים, אבל אני בעצמי קונה מניות של אי.די.בי. אחזקות. קבוצת אי.די.בי חזקה, חסונה ויציבה".

הפעם השלישית היתה בתחילת השבוע האחרון, יומיים לאחר שפורסמה אזהרת עסק חי בדו"חות. דנקנר הוציא אז לתקשורת מכתב שכתב לעובדי החברה: "אני מתכוון להמשיך ולפעול ולנקוט כל דרך אפשרית כדי להגן על כספו של כל מי שהשקיע בקבוצה. אמשיך להיאבק עד שתושג התייצבות. אנחנו עובדים יומם ולילה ואיננו נרתעים מביצוע כל הצעדים הדרושים".

2.פריסה היא לא תספורת

בשבועות הקרובים ינסו אנשים מטעמה של אי.די.בי לטפטף לתקשורת שבסך הכל צריך לדחות ולפרוס, או "לארגן" את החובות מחדש, שזה מקובל בעולם העסקים ושלא מדובר בתספורת. יש בעיה זמנית שתסתדר בקרוב, כשימצאו משקיע, כשימצאו גז ‏(אופס, כבר לא‏), כשהשווקים יעלו, כשאירופה תתאושש, כשמכתשים אגן תונפק בהונג קונג - תנו לו זמן והכל יהיה בסדר.

לא ולא. פריסת חובות היא תספורת לכל דבר. אפשר ללמוד את זה בשיעורי שנה א' במימון. כסף בעתיד שווה פחות מכסף היום. כמה פחות? תלוי בשביל מי. בשביל אי.די.בי זה שווה עשרות אחוזים פחות, אפשר לברר את זה בדיוק לפי תשואות האג"ח שלה.

3. אם האימפריה של דנקנר תיפול, רבים ישלמו את המחיר: פיטורים, קיצוצי שכר וירידה בצמיחה במשק

בימים האחרונים מופצת דיסאינפורמציה שלפיה דנקנר אחראי לחלק מרכזי מהצמיחה במשק, וקריסתו תפגע בעשרות אלפי משפחות שדנקנר אחראי לפרנסתן. זו שטות גמורה. אפילו להפך: החלפת הבעלות בחברות יכולה גם להביא לשגשוגן, ובכל מקרה אין סיבה שייפגעו. דנקנר לא הקים מפעלים, אלא רכש חברות שמעסיקות עובדים.

בקבוצת אי.די.בי מועסקים אלפי עובדים, אבל הם מועסקים בחברות הבנות, סלקום ‏(5,000 עובדים‏), שופרסל ‏(12 אלף‏), כלל ביטוח ‏(4,000‏) ועוד רבים בחברות תפעוליות אחרות. אלה חברות שמנוהלות על ידי הנהלות עצמאיות המפוקחת על ידי דירקטוריונים.
איפה אין עובדים? בחברות המטה שדרכן שולט דנקנר באימפריה. בחברת אי.די.בי אחזקות, לדוגמה, יש רק עובד אחד: קוראים לו נוחי דנקנר והוא היחיד שעלול לאבד מקום עבודה ‏(אם כי הוא מכהן בתפקידים גם בחברות אחרות בקבוצה‏). החברה הבאה בפירמידה שיש חשש שאולי לא תוכל לפרוע את מלוא חובה ‏(היא עדיין הרבה יותר חזקה‏) היא אי.די.בי פיתוח - שבה מועסקים 37 עובדים בלבד.

4. חילוץ דנקנר הוא משימה לאומית. דנקנר תרם לפריפריה

השבוע התברר שיש כבר מי שמנסה לגרור את הממשלה לסייע לדנקנר: ראשי רשויות בצפון, בהובלת ראש עיריית מעלות שלמה בוחבוט, שיגרו מכתב לראש הממשלה ולשר האוצר שבו הם ממליצים לסייע לו "כפי שהוא סייע למדינה".
זו תהיה טעות. כבר ברור שקרנות הפנסיה וחברות הביטוח הפסידו חלק מהכסף שהשקיעו בחברות של דנקנר. הסיכוי היחיד שלהן להחזיר משהו מהפסדי העתק בעתיד טמון בפירוקה של אי.די.בי ובניסיון להחזיר כמה שיותר גם באמצעות מכירת החברות בעתיד ברווח. זהו גם מנגנון השכר והעונש שעומד בבסיסו של שוק ההון, וחשוב לשמור שהוא לא יתקלקל. הנסיון להטיל על תקציב המדינה את עול החילוץ יהיה תוספת מחרידה להפסדים שהציבור כבר הפסיד בפרשה הזאת.
אנשי הצפון גם שבויים במיתוס שדנקנר תרם לפריפריה, אלא שרוב התרומות שלו באו מתוך החברות הציבוריות ‏(כלומר גם מכספי הפנסיונרים‏) - אף שדנקנר הוא זה קיבל את ההכרה והכיבודים.

עוד מיתוס מקובל הוא שדנקנר הציל את "מעריב". זה נכון רק חלקית: באמצעות כספי ציבור דחה דנקנר את המשבר ב"מעריב" בשנתיים, ובמקביל פגע בלגיטימיות שלו. הצלת "מעריב" חשובה ל-2,000 עובדיו, ולמעשה לעיתונאים כולם וגם לדמוקרטיה ולחופש הביטוי. אבל המשך הזרמות הכספים ל"מעריב" תיעשה על חשבון הנושים של אי.די.בי, כלומר החוסכים לפנסיה שלהם חייבת אי.די.בי מיליארדי שקלים.

5. דנקנר הוא הישראלי היפה. הוא מנהל מוכשר שעשה הכל כדי להצליח, אך נכשל

דנקנר הוא דוגמה טובה למנהל חלש שעשה דברים שלמנהלים מוכשרים אסור לעשות. הוא ניהל סיכונים באופן כושל, הוא פגע בשותפים מקרב הציבור, הוא עשה עסקות בעלי עניין לא ראויות, הוא הימר בכסף ציבורי על קרקע בלאס וגאס ועל בנק שווייצי, הוא שילם סכומים גדולים מדי ליותר מדי מנהלים, הוא נטל יותר מדי חובות, הוא חלב את החברות ולא הכין אותן לחורף, ובסוף - כשהמשבר הגיע - הוא לא פעל בזמן.

החברות שעליהן התבססה הפירמידה שלו פעלו בעבר בשווקים לא מספיק תחרותיים שהרוויחו על חשבון הצרכנים ‏(סלקום, שופרסל, כלל ביטוח ונשר‏). עם התקדמות התחרות התברר שמשימת הניהול מורכבת יותר.

6. דנקנר עשיר, הוא יביא כסף מהבית

לב לבייב הביא לאפריקה ישראל יותר ממיליארד שקל "מהבית". יצחק תשובה התחייב להביא לדלק נדל"ן מאות מיליוני שקלים "מהבית". דנקנר קנה אמנם מניות באי.די.בי אחזקות לחשבונו האישי, אבל מלבד 20 מיליון שקל שהכניס לאי.די.בי עצמה לפני כחצי שנה במסגרת הנפקה - הוא לא הכניס כסף לחברה וגם לא מדבר על כך בעתיד. להפך: במקום להביא כסף הוא הביא מהבית חובות ‏(ראו סעיף 7‏).
לדנקנר היו כמה עשרות מיליוני שקלים שאותם מינף עוד ועוד, עד שבאמצעות חובות של מיליארדים הגיע לשליטה במאזן של עשרות מיליארדים. הוא לא היה מעולם מיליארדר כמו חבריו הטייקונים, וכיום כשהוא אפילו לא יכול לפרוע את החובות שנטל לצורך רכישת השליטה באי.די.בי הוא אפילו עוד פחות עשיר, ולכן אין סיכוי שיביא משהו מהבית.

7. עסקת גנדן תיירות ‏(ישראייר‏) היתה כושלת. היא הפילה את דנקנר

עסקת גנדן, שבה רכשה אי.די.בי הציבורית את עסקי התיירות הפרטיים של דנקנר, בוצעה בשיאה של האופוריה ‏(הזמנית‏) מרווחי ההימור על קרדיט סוויס. זו היתה אולי העסקה הרקובה שבוצעה כאן בשנים האחרונות, והיא עברה תחת עינה הפקוחה של רשות ניירות ערך, שהיו"ר שלה, זהר גושן הוא חברו של מעריך השווי בעסקה ‏(יצחק סוארי, שהוא גם חברו של דנקנר‏) ושאחד מבכיריה מועסק כיום אצל דנקנר ‏(שוני אלבק‏), ובתמיכת פועלים סהר ‏(אז חברה בת של בנק הפועלים שמימן את ישראייר‏) שהמליצה להצביע בעד.

אבל עסקת גנדן כלל לא היתה כושלת. לפחות לא מבחינת דנקנר. למעשה, זו היתה העסקה שהצילה אותו באופן אישי: היא שיחררה אותו מחובות אישיים, מערבויות של 50 מיליון דולר, מהפסדים עתידיים גדולים ומהאפשרות שסגירת ישראייר, אם חס וחלילה תתרחש בעתיד, תהיה רשומה על שמו.
8. פירמידות יציבות יותר. בעלי השליטה יכניסו את היד לכיס בעת צרה

אי.די.בי מנסה כבר שלוש שנים להסביר שאחת החוזקות שלה היא העובדה שהחברות יכולות להגן על עצמן. בין היתר, היא פירסמה עבודה כלכלית של ד"ר יעקב שיינין במסגרת ההתנגדות שלה למסקנות ועדת הריכוזיות. דנקנר התבטא על כך לא מעט. בראיון שהעניק ל"גלובס" ביוני 2010 הוא אמר: "הגיוון בחברת אחזקות שמחזיקה בחברות אחרות מסקטורים שונים מאפשר לחברת אחזקות, ולכן גם לחברות הבנות שלה, להיות עמידות יותר במצבי משבר, כך שאם אחת החברות התפעוליות נקלעת למצוקת נזילות, החברה האם תוכל לסייע לה בהזרמה כספית. הגיוון באחזקות תומך בצמיחה זה מנוע גדול למשק". חצי השנה האחרונה הוכיחה את ההפך: החברות בפירמידה לא מסייעות זו לזו אלא פוגעות זו בזו.

המיתוס על השותפים החזקים שיכניסו את היד לכיס הופרך כבר על ידי בנק ישראל בוויכוח שלו עם בעלי בנק דיסקונט. גם עתה, באי.די.בי, מתברר שעל אף שיש לה שני בעלי שליטה חזקים בהרבה מדנקנר - משפחות מנור ולבנת השולטות שתיהן על קבוצות עסקים ענקיות - הוא נשאר לבד והם לא מבטיחים להכניס את היד לכיס.

9. הציבור לא הפסיד כסף, כי מי שמחזיק את האג"חים של אי.די.בי הם ספקולנטים

מי שרכש את האג"חים של אי.די.בי כשהם הונפקו - יותר מ–10 מיליארד שקל - היו כמעט רק גופים מוסדיים שמנהלים כספי ציבור. נכון שאחרי הצניחה וההפסדים העצומים, חלק מהגופים מכרו את האג"ח לספקולנטים. אבל בפועל הציבור הפסיד, וזה מגולם בתשואות הגמל, הפנסיה וביטוח המנהלים.

10. הערת עסק חי היא רק עניין חשבונאי

רק שבוע עבר מאז הוצמדה לדו"חות אי.די.בי הערת עסק חי, ובסיומו עומדת קבוצת אי.די.בי כמעט בפני פשיטת רגל. נכון, עצם פרסום ההערה גרם למוסדיים להוריד את הכפפות ולפתוח לדיון את השאלה איך ייפרעו החובות. במצב זה התחילו לדבר על העדפת נושים, כונסה אסיפת בעלי האג"ח והעניין הובא לבית המשפט. אם קודם חשבו רבים כי המצב אמנם לא כל כך טוב אבל יש זמן, עכשיו כולם מבינים כי מצבה של אי.די.בי חמור והטיפול במשבר הפיננסי שלה חייב להתחשב בדד־ליין של שלושה שבועות. ללא הזרמה חיצונית של מאות מיליוני שקלים אי אפשר יהיה לפרוע את החובות, ואי.די.בי תבקש הקפאת הליכים או הסדר חוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ