מיהו מוחמד אל-עריאן - נסיך האג"ח שמנהל טריליוני דולרים?

מנכ"ל חברת ניהול קרנות האג"ח הגדולה בעולם, פימקו, נחשב ליורשו הטבעי של מלך האג"ח ביל גרוס למרות הספקות לגבי מומחיותו בתחום

ניו יורק טיימס
ג'רלדין פבריקנט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

תקופות מיתון, התפוצצויות של בועות, חבילות חילוץ - אלה התקופות הרווחיות ביותר של מוחמד אל-עריאן, הנסיך של שוק האג"ח העולמי, שמגלגל טריליוני דולרים ונחשב ליורשו של מלך האג"ח, ביל גרוס, בחברת ניהול קרנות האג"ח Pacific Investment Management Company - הידועה בכינויה פימקו.

מרצפת המסחר של מטה החברה בניופורט ביץ', 4,000 ק"מ מוול סטריט, שולט הזוג המוזר הזה - המנהלים המשותפים של פימקו - בקרנות האג"ח הגדולות בעולם, שאליהן פונים משקיעים רבים בזמנים של אי ודאות. גרוס הוא המאסטרו שמאחורי הקרן הגדולה ביותר, פימקו טוטאל ריטרן, שמנהלת 263 מיליארד דולר. אך כשהעולם הפיננסי נכנס לטירוף, קודם עם משבר הסאבפריים ב-2008 ועכשיו עם משבר החוב באירופה, נהפך אל-עריאן לדמות בולטת, והצליח לצאת מצלו הגדול של גרוס, אחד ממייסדי פימקו והבוס שלו לשעבר.

מוחמד אל-עריאןצילום: בלומברג

בלא מעט בקרים אפשר לראות את אל-עריאן על מרקע הטלוויזיה ב-BBC, ב-CNBC או בבלומברג, או להבחין בשמו בעמודים הפיננסיים של העיתונים, שם הוא מנתח את המשבר הפיננסי היומי. הוא יוצר קשרים עם הכתבים הפיננסיים ומעביר את המסרים של פימקו באופן אלגנטי בכנסים שונים, שבהם הוא מלווה לעתים במכובדים כמו יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, כאילו היה בעצמו בעל סמכות גבוהה בקרן המטבע ולא מנהל כספים עשיר להפליא.

אפילו ביחס לוול סטריט, שבה בכירים רבים לוקחים הביתה משכורות מנקרות עיניים, מרוויחים אל-עריאן וגרוס כסף רב. אל-עריאן, 53, קיבל כ-100 מיליון דולר בשנה שעברה, לפי גורם המקורב לעניינים הפיננסיים של פימקו שהסכים להתראיין בעילום שם. החברה, חטיבה של התאגיד הפיננסי הגרמני אליאנץ, לא מפרסמת את נתוני השכר של עובדיה. לשם השוואה, ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס ואחד האנשים החזקים במגזר הפיננסי בארה"ב, קיבל רבע מכך.

גרוס, 68, הרוויח קרוב ל-200 מיליון דולר בשנה שעברה, לפי המקור בפימקו. משנשאל לגבי השכר שהוא ואל-עריאן מרוויחים, הסכים גרוס לומר בראיון משותף של השניים: "כולנו מרוויחים יותר מדי, אבל אני יכול לישון טוב בגלל המכפילים שסיפקנו ללקוחותינו לאורך השנים".

מוחמד אל עריאן וכריסטין לגארד

גרוס הוא סוג של אגדה בוול סטריט, ולא רק בגלל המשכורת המנופחת שלו. בחמש השנים האחרונות השיגה פימקו טוטל ריטרן תשואה שנתית של קרוב ל-9.5% והיכתה קרנות מנייתיות שכיכבו בעבר, כמו פידליטי מגלן, ואפילו קרן ונגארד 500 הוותיקה. ואולם אל-עריאן, לשעבר בכיר בקרן המטבע הבינלאומית והוגה דעות כלכלי נערץ, נהפך יותר ויותר לפנים של פימקו - מכונת שיווק של איש אחד לחברה, לדעותיה ולאג'נדה שלה. בשבוע שעבר, למשל, כשהצרות הפיננסיות של ספרד זיעזעו את שוקי העולם, היה אל-עריאן שוב באירופה - הוא סירב לומר היכן - כדי לבצע הערכת מצב. במייל ששלח משם הוא כתב כי המצב באירופה יחמיר לפני שישתפר. למרות זאת, רבים שואלים את עצמם אם אל-עריאן - שבעבר עלה לכותרות כשכיהן, בקדנציה קצרה אך מעט שנויה במחלוקת, כמנהל קרן ההשקעות של הרווארד - יוכל לשחזר את הצלחתו של גרוס.

גרוס, שהרוויח את סכומי הכסף הרציניים הראשונים שלו בשולחנות בלאק ג'ק בלאס וגאס, נהנה מהימורים בסיכון גבוה. הוא לא נשען לאחור וגוזר את הקופונים מהאג"ח - הוא סוחר, ולא סתם סוחר, אלא סוחר היטב. אל-עריאן, לעומת זאת, נוטה להיות שקול ומחושב, הוגה שאוהב להסתובב בחוגים המצומצמים של המנהיגות הכלכלית הגלובלית. הוא אף שטח את השקפותיו על הכלכלה העולמית בספרו מ-2008, "When Markets Collide". "מוחמד הוא היורש הטבעי שלי", אמר גרוס בראיון המשותף, שהתקיים בתחילת השנה במטה פימקו. "הוא יותר שמרן ממני. אני חובב סיכונים".

אל-עריאן הולך ומבסס את מעמדו כמנהיג היחידי בפימקו שעשוי לתפוס את המושכות אחרי פרישתו העתידית של גרוס, ולאחר שוויליאם תומפסון ג'וניור פרש לא מזמן מתפקיד המנכ"ל המשותף בחברה. בכך הוא ייהפך לאחראי הבלעדי על נכסים בסך 1.8 טריליון דולר שמנהלת החברה. "זו תוכנית הירושה של ביל", אומרת מרילין כהן, שמנהלת את חברת אנוויז'ן קפיטל מנג'מנט בלוס אנג'לס. "אני חושבת שזה עבד מצוין".

לא כולם נלהבים כל כך. אף שמאחורי אל-עריאן שנים של ניסיון בקרן המטבע ובפימקו, יש אנשים שתוהים אם יצליח לנווט בהצלחה את שוקי האג"ח הסוערים של העולם. שלא כמו גרוס, אל-עריאן אינו סוחר מטבעו. "מדוע שמישהו עם כל כך מעט ניסיון במסחר באג"ח יירש את המשרה הבכירה ביותר?", תהה סילביאן ריינס, מייסד משותף בחברת הייעוץ R&R בניו יורק, שמסייעת למשקיעים לאמוד סיכונים הקשורים להשקעות באג"ח. "יש מועמדים אחרים, פחות ראוותנים".

אחרים מסכימים. מנהל השקעות בכיר אומר כי הוא חש בנוח להשאיר את כספי הקרן שלו בפימקו כל עוד גרוס בסביבה. "ברגע שביל ילך, נוציא את הכספים שלנו משם באופן מיידי", אומר המנהל, שביקש להישאר בעילום שם.

אבל בהתחשב בצמיחה של פימקו בשנים האחרונות, נראה שהערכת התמונה הכלכלית הגדולה יותר - המומחיות של אל-עריאן - חשובה מאי פעם. לסוגיות מקרו-כלכליות תהיה השפעה גדולה יותר על ביצועי הקרן מאשר לבחירות האג"ח של מנהל מסוים, אומר אריק ג'ייקובסון, מנהל אג"ח במורנינגסטאר. "המומחיות של אל-עריאן היא יותר בתחום המקרו".

לא רק הצלחות

ברוב הבקרים מתעורר ביל גרוס מוקדם בביתו שבלגונה ביץ', ומגיע למשרדי פימקו ב-6:00. לדבריו, הוא עובד בימים אלה קשה יותר מאי פעם ואין לו תוכניות לפרוש בקרוב. אל-עריאן, הוא טוען, המריץ את פימקו - וגם אותו. בעבר נהג גרוס להכניס ליום העבודה שלו קצת גולף בשעות אחר הצהריים, ולאחר מכן לשוב למשרד. לא עוד.

"אי אפשר שלא להיות מושפע ממישהו שמגיע ב-4:30 בבוקר, כשאתה בא ב-5:30 או ב-6:00", אומר גרוס על אל-עריאן, שעה שהשניים יושבים סביב שולחן עגול במשרדי פימקו. "במידה מסוימת, הייתי רוצה לחזור ולחבוט בכדורי גולף אחר הצהריים, אבל לא חבטתי בכדורי גולף כבר שלוש שנים וחצי. מוחמד לא אמר לי לא לשחק גולף, אבל ההתנהגות שלו פשוט הראתה לי שזו חברה אחרת שמתקדמת בקצב מהיר יותר".

עם כל ההמולה סביב אל-עריאן בפימקו ומחוצה לה, העבר שלו בניהול כספים לא נקי מטעויות. ב-1999-2005, כששימש ראש קרן האג"ח של שווקים מתעוררים בפימקו, השיג אל-עריאן תשואה שנתית מרשימה של 18.4%, כ-3% יותר מהמתחרות. הוא הצליח להפתיע עם הימור אמיץ לגבי ארגנטינה ב-1999 כשפימקו, שנבהלה מהתחזית למדינה זו, מכרה את כל אחזקותיה באג"ח של ארגנטינה. שנתיים לאחר מכן ארגנטינה שמטה חובות, ובעלי האג"ח הפסידו בגדול.

אל-עריאן סיפק יותר כותרות בתקופתו כראש הקרן של הרווארד. ב-2006 הוא עזב את פימקו כדי לעמוד בראש הקרן המנהלת 26 מיליארד דולר של האוניברסיטה. אף שהיא הצליחה לא רע תחת מנהיגותו, הוא עזב אחרי פחות משנתיים ושב לפימקו. הקרן נפלה בעקבות זאת, וכמה מומחים לקרנות של אוניברסיטאות מתחו ביקורת על עזיבתו הפתאומית וייחסו חלק מהבעיות שהתרחשו בה מאוחר יותר לאסטרטגיית ההשקעות שלו. אל-עריאן אמר בתגובה כי "אני לא יכול לדבר על האופן שבו הקרן נוהלה לאחר שהעברתי הלאה את המושכות".

מאז 2009, מלבד אחריות הניהול הרחבה שלו, ניהל אל-עריאן במשותף גם את קרן גלובל מולטי-אסט של פימקו המנהלת 5.4 מיליארד דולר, שמורכבת מכמה קרנות אחרות של החברה. ביצועי הקרן לא היו מוצלחים יחסית. כך גם לגבי קרן גלובל אדוונטג' סטרטג'י בונד של פימקו המנהלת 4.7 מיליארד דולר, שעליה הוא מפקח יחד עם שני מנהלי כספים נוספים. אל-עריאן אומר שבקרן מולטי-אסט יש "פוטנציאל לרווחים תוך גידור נגד הפסדים חדים", בעוד שגלובל אדוונטג' מציעה גישה ל"סט השקעות גלובלי". אף שהביצועים של שתיהן היו גרועים משל המתחרות בשלוש השנים האחרונות, מורנינגסטאר ממשיכה להמליץ עליהן.

לאל-עריאן יש רקע מגוון ויוצא דופן כבר מילדותו, שעברה עליו בנדודים. הוא נולד בניו יורק. אביו היה פרופסור למשפטים באוניברסיטת קהיר, והמשפחה עברה לניו יורק כשהאב קיבל משרה באו"ם, ולאחר מכן לפאריס, כשמונה לשגריר מצרים בצרפת. ב-1973 המשפחה שוב נדדה, הפעם לז'נווה, שם לקח האב חלק במשא ומתן הישראלי-ערבי לשלום. אל-עריאן למד כלכלה ולאחר מכן התקבל לעבוד בקרן המטבע הבינלאומית, שם עבד 15 שנה. הוא התקדם בקרן עד לתפקיד סגן ראש החטיבה למזרח התיכון.

לאחר מכן המשיך אל-עריאן לוול סטריט, שם עבד זמן קצר בסלומון סמית' ברני. ביום אפרורי של נובמבר, כששהה בלונדון, הוא קיבל שיחת טלפון מפימקו, ששאלה אם יהיה מעוניין לנהל את קרן השווקים המתעוררים של החברה. הוא קיבל את ההצעה ועבר לקליפורניה.

לאורך השנים היה אל-עריאן על הכוונת לתפקיד ראש קרן המטבע הבינלאומית. ב-2004 עלה שמו כאחד המועמדים הבולטים לתפקיד, אך מי שמונה בסופו של דבר היה רודריגו ראטו, שכיהן כיו"ר הקרן עד 2007. בערך באותה תקופה קראה לו הרווארד. אל-עריאן נסע לחוף המזרחי של ארה"ב, ואנשים החלו לדבר. חלק תהו אם נטל על עצמו את המשרה כדי לטפח את הקשר שלו עם לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר של ארה"ב שהיה אז נשיא הרווארד, בתקווה שיסייע לו להגיע לתפקיד יו"ר קרן המטבע. אל-עריאן כינה את הספקולציות האלה "מגוחכות", והוסיף כי "מה שמשך אותי היה השילוב בין האקדמיה, ניהול ההשקעות והמשימה של הקרן".

קשה לאמוד את תרומתו של אל-עריאן להרווארד. הוא נכנס לתפקיד בספטמבר 2006, ובשנתו הראשונה בקרן היא רשמה תשואה חזקה של 23%. אבל לאחר פחות משנתיים בתפקיד, הוא עזב והצטרף מחדש לפימקו. כשהמשבר הפיננסי היכה והשווקים קרסו, צנחה הקרן של הרווארד בכ-27%.

היו אלה ממשיכיו בהרווארד שעמדו בראש הקרן בעת הנפילה, אך בעת כהונתו ביצע אל-עריאן כמה שינויים שלטענת מומחים פיננסים התקיימו בעיתוי לא נכון. אחת הבעיות, לדבריהם, היתה שלהרווארד היו יותר מדי השקעות לא נזילות שהיא לא היתה יכולה למכור. אין לדעת כיצד הדברים היו מתפתחים לו אל-עריאן היה נשאר בהרווארד, אך לדבריו, אשתו ובתו לא היו מרוצות בבוסטון ורצו לחזור לחוף המערבי.

הכניס אווירה קשוחה יותר

כשאל-עריאן שב לפימקו, גרוס ושותפו לניהול תומפסון ידעו שהם צריכים למנות יורש. לדברי גרוס, "מוחמד עזב להרווארד, לא היו לנו שום מועמדים מקומיים ושנינו התקרבנו לגיל 65". שנה לאחר מכן, תומפסון פרש. במובן מסוים, עזיבתו הותירה חלל בפימקו - גרוס לפעמים מרגיז עובדים, ותומפסון היה "האיש של האנשים" בפימקו.

כמו גרוס, אל-עריאן הגביר את הלחץ על עובדי פימקו. גרוס לא מכחיש שהאווירה נהפכה לקשוחה יותר. "הגישה שלו היא שכדי שארגון יישאר בריא, חייבים לגזום ענפים. כשמוחמד חזר, היתה תחושה שצריך לרוץ מהר".

פימקו תמיד התגאתה בדיאלוג החזק בין מנהלי הכספים הבכירים בה. הפורום המרכזי שלה הוא ועדת השקעות בת שמונה חברים, שנפגשת ארבע פעמים בשבוע. אחד החששות היה אם אנשים יסכימו לדבר בכנות בפימקו החדשה, אך נראה שחילוקי דעות לא חסרים בה. "הוועדה הזו נהפכה מארבעה אנשים בחדר שמנסים להחליט אם ללכת על לונג או שורט או לקנות אג"ח גרמניות, לפורום ציבורי שמזכיר לי סטודנטים בבית הספר למינהל עסקים של הרווארד שכל אחד מהם מנסה להשמיע את קולו", אומר בכיר לשעבר בפימקו. "יש יותר הצגות. אנשים מנסים ללכוד את תשומת לבו של ביל". אל-עריאן טוען שהתרבות בפימקו היא לתגמל אנשים שקוראים תיגר על ההנחות המקובלות.

אחד השינויים החשובים שעברו על פימקו היה עזיבתו ב-2010 של פול מק'קאלי, שהיה למעשה הכלכלן הראשי של החברה. עבודתו של מק'קאלי עזרה להכין את פימקו למשבר הפיננסי של 2008.לדברי גרוס, אל-עריאן הוא כעת הדמות שכדאי להקשיב לה בפימקו. "אני חושב שמוחמד, עם הניסיון שלו בקרן המטבע הבינלאומית, העבר שלו והידע שלו, תפס במידת מה את מקומו של פול מבחינת ההתמקדות של ועדת ההשקעות בנושאים הגדולים. האם אנחנו מתגעגעים לפול? כן. אבל הצלחנו למלא את מקומו, אני חושב".

לדברי אל-עריאן, "תמיד ידענו שפימקו תצטרך לנווט דרך שינויים תקופתיים". אם הזעזועים של השבועות האחרונים באירופה הם אינדיקציה, הרי שהם יצטרכו לנווט בהמשך גם בשווקים הרבה יותר סוערים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker