ההרפתקה הקזחית |

מאחורי הקלעים של מנופים פיננסיים

הלוואות למקורבים, עסקות תמוהות, הפסדים כבדים ושותף אחד, ג'קי בן זקן, שיצא בזמן עם 100 מיליון שקל ■ ההתנהלות מאחורי הקלעים של חברת הנדל"ן מאשדוד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

תושבי אסטנה, בירת קזחסטן מאז 1998, נוהגים לספר שהיא נס כלכלי. העיר, שתוך עשור וחצי נהפכה מעיירה סובייטית נחשלת לעיר מודרנית ונוצצת, עם מלונות פאר, פארקים, מגדלי יוקרה ומרכזים מסחריים הומים, נחשבת ליעד השקעה נטול חסמים ביורוקרטיים שמזמין אליו משקיעים זרים.

את כל אלה מתקשים לראות בימים אלה המשקיעים בחברת מנופים פיננסיים. ההרפתקה הקזחית שאליה נכנסה החברה הציבורית, שנשלטת כיום על ידי אנשי העסקים אברהם נניקשווילי ומרקוס וובר, לפני ארבע שנים וחצי, מתגלה כבעייתית וחושפת טפח מההתנהלות של חברת הנדל"ן הציבורית, שעיקר העניין הציבורי בה נסוב בשנים האחרונות סביב בעלי המניות שלה וההתרחשויות מאחורי הקלעים.

ההודעה שהעבירה מנופים פיננסיים לפני שבועיים וחצי לבורסה בתל אביב היתה תמוהה. שתי ההודעות הנוספות ששיחררה החברה מאז לא הפכו את התמונה לבהירה יותר. הן רק תרמו לתחושה שמשהו מריח לא טוב במשרדי החברה בתל אביב ובמשרדי חברת ליאור קורפורייישן, זרוע הפעילות הארוכה שלה בבירת קזחסטן.

ארבע שנים וחצי הן לא זמן רב בעסקי הנדל"ן, אבל עבור חברת מנופים פיננסיים הן בבחינת עידן ועידנים. פרק הזמן הזה מסמן גם את ההבדל בין יזמות הנדל"ן הישראלית בחו"ל של טרום המשבר העולמי ואחריו. עסקת קזחסטן, שצפה ועולה מן האוב, היא חשבון פתוח ותזכורת מרה לקלות שבה נקברו מיליארדים מכספי הציבור באדמות מזרח אירופה, רוסיה והקווקז.

אברהם נניקשווילי (מימין), ג'קי בן זקן וחיים רביבו

מבחינה זו מנופים אינה שונה מעשרות חברות הנדל"ן שגייסו הון לטובת רכישה המונית של קרקעות ברומניה, בפולין, בהונגריה, בבולגריה וביעדים נוספים, תופעה שהגיעה לשיאה ב-2007. התופעה, שהתאפיינה בעסקות בזק סיבוביות, הותירה עשרות חברות נדל"ן ישראליות עם חובות לבעלי אג"ח וקרקעות חסרות ערך. היה זה גם שיעור כואב במיוחד עבור היזמים הישראלים אודות התרבות העסקית המזרח-אירופית שמתחת לפני השטח.

ייתכן שבמקרה קזחסטן, בעלי המניות - שותפיו של נניקשווילי והציבור - סמכו ידיהם על ההיכרות המעמיקה של נניקשווילי עם מדינות מזרח אירופה. אלא שכיום נראית עסקת בעלי העניין שהוביל כמיטיבה עם קרובי משפחתו בלבד.

בנובמבר 2007 העניק נניקשווילי לבן דודו, דוד בן נאני, הלוואה של 3 מיליון דולר, כדי שירכוש קרקע בשטח 580 דונם מעיריית אסטנה. כמה חודשים לאחר מכן, בן נאני מכר את הקרקע למנופים, תמורת 38 מיליון דולר. לא ברור מדוע החברה לא רכשה את הקרקע ישירות מהעירייה, מבלי להעביר אותה דרך בן נאני.

הקרקע מיועדת להקמת פרויקט נדל"ן גרנדיוזי של מגורים, מסחר, מלונאות ומשרדים. מאז ועד היום אין בנייה בשטח או סימנים להקמתו של פרויקט הענק. בספרי החברה ובדו"חותיה הכספיים, לעומת זאת, היתה לקרקע נוכחות מכרעת שהציפה ערך לחברה.

מעבר לאחזקותיו בחברה הבת של מנופים, ליאור קורפוריישן, בן נאני עדיין מהווה גורם פעיל המקדם את עניינה של מנופים. לא ברור מה תפקידו הפורמלי בחברת ליאור: בדיווחי החברה לא מוזכר שמו ברשימת נושאי המשרה של החברה. בשיחה עם Markerweek חושף מנכ"ל מנופים, יואל ביסמוט, כי "קיים הסכם בעלים עם חברת ליאור, שלפיו בן נאני ממונה על הקשרים של החברה עם הרשויות בקזחסטן". ביסמוט סירב לציין אם בן נאני מקבל שכר עבור השירות שהוא מעניק, והסביר כי ההיכרות של בן נאני עם הרשויות הקזחיות הכרחית לחברה: "צריך להביא בחשבון שעסקים בקזחסטן נעשים על בסיס קשרים ופחות על בסיס החוק". אשתו של בן נאני, אגב, היא מנכ"לית חברת ליאור ובעלת מניות בה.

מעבר לחטיבת הקרקע הגדולה שרכשה מנופים מבן נאני, היא חכרה באוקטובר 2010 ממינהל הקרקעות המקומי שתי חטיבות קרקע בשטח כולל של 160 דונם בסמוך לחטיבת הקרקע הגדולה שרכשה שנתיים קודם לכן. בתחילת יוני השנה התקבל במשרדי החברה מכתב מדאיג מהרשויות באסטנה, שלפיו אם לא תחל בפיתוח ובהקמת הפרויקט היא תנקוט נגדה הליך משפטי שבסופו תופקע מידיה הקרקע. המשמעות עבור מנופים פיננסיים היא מחיקה של 53 מיליון דולר מספריה בגין שוויה של הקרקע - 45% מההון העצמי המיוחס לבעלי המניות. עבור מנופים, שעסקיה בקזחסטן מהווים נתח משמעותי משוויה בספרים, מדובר במכה משמעותית.

אין זו הפעם הראשונה שבה החברה נאלצת לבצע מחיקות בגין אותה קרקע - שבתקופות מסוימות הגיע שוויה בדו"חות לכ-300 מיליון שקל. הפחתת השווי הראשונה שביצעה נבעה מדרישה של רשות ניירות ערך להכיר בנכס כמלאי ולא כנכס בעל שווי הוגן, מה שאינו מאפשר לה לבצע שערוכים ולזקוף רווחים בגינו.

המכתב שהגיע שהגיע מעיריית אסטנה הקפיץ את הנהלת מנופים. בעקבות כך מיהר ביסמוט, המשמש בתפקיד מזה חצי שנה, לטוס לקזחסטן. הוא לא שב רגוע יותר: גם הוא הופתע מהנתק בין מטה החברה בישראל לפעילות שמנהל בן נאני באסטנה בשמה של מנופים. הנתק הזה קיבל ביטוי גם בדיווח האחרון של החברה, שלפיו רק ב-19 ביולי נודע לה כי בן נאני מנהל מזה חודש וחצי מגעים עם רשויות המקרקעין המקומיות ומנסה לרקוח עסקת פשרה, שבמסגרתה יושבו חלק מהקרקעות לעירייה ובלבד שזו לא תפתח בהליך משפטי נגד החברה.

התוצאות הכספיות של מנופים, במיליוני שקלים

ביסמוט לא חזר עם בשורות מהנסיעה לאסטנה, והאיום בנקיטת הליך משפטי והפקעת הקרקע שריר וקיים. "ככל שאני חוקר, אני מגלה עוד דברים שדורשים דיווח", אמר השבוע. לטענת גורמים בשוק ההון, העסקה הזו משקפת את אופי הניהול של מנופים בשנים האחרונות: עסקות בעלי עניין, שערוכי קרקעות רחוקות, עסקים עם ממשל בעייתי ומנכ"ל שספק רב אם הוא שולט בנעשה בחברה. לטענתם, גם במקרה שהקרקע אכן שווה בפועל 38 מיליון דולר, מתנוסס מעל העסקה דגל שחור. רכישת הקרקע חודשים ספורים קודם לכן ב-2.6 מיליון דולר על ידי בן נאני מעיריית אסטנה היתה צריכה להדליק נורה אדומה בהנהלת החברה, שידעה לכל אורך הדרך על קיום העסקה.

מי שנמצא בקשר פורמלי עם הרשויות בקזחסטן הוא בן נאני - וזאת מבלי ליידע את החברה. מדוע פנתה העירייה לבן נאני אם אינו נושא משרה במנופים והקרקעות שהוחכרו בכלל אינן קשורות אליו? כיצד ייתכן שמנכ"ל החברה אינו מודע לתהליכים שיצאו לדרך בתחילת יוני? האם יש עסקות או תהליכים משפטיים נוספים המתנהלים נגד החברה, שאינם ידועים למשקיעיה? מדוע החברה לא דיווחה על חילוט הקרקעות כגורם סיכון? ואיפה רשות ניירות ערך שמסתתרת מאחורי חובת הגילוי, שאינה מתקיימת במקרה זה?

העסקה הסיבובית של משפחת נניקשווילי-בן נאני היתה אמורה לעורר את תשומת לבה מזמן, וגם היא מגלה עניין בהתרחשויות האחרונות. "אנחנו עוקבים אחר הנעשה במנופים, אבל כנהוג איננו מתייחסים לנושא ספציפי כזה או אחר", נמסר מהרשות. ככל הידוע, במחלקת התאגידים ברשות עוקבים אחר הפרשה, אולם שהנושא עדיין לא הועבר למחלקת חקירות ברשות.

גם אם פרשת קזחסטן תתפתח לקטסטרופה של ממש, תהיה זו הפתעה קטנה עבור מי שעוקב אחר ההתנהלות של מנופים פיננסיים. בשבע השנים שחלפו מאז נרכשה כשלד בורסאי ועוצבה לכדי חברת נדל"ן בידי ג'קי בן זקן ונניקשווילי, היא עברה טלטלות רבות. כיום מנופים פיננסיים היא סיפור טוב הרבה יותר מאשר עסק טוב.

זו לא נחמה של ממש עבור המשקיעים, למעט אחד - ג'קי בן זקן, שבאוגוסט אשתקד מכר את מניותיו בחברה (11.6%) תמורת 100 מיליון שקל לשני בעלי השליטה בחברה, בפרמיה של 20%, אחרי ניסיון השתלטות שנכשל, בין היתר בשל העובדה שבן זקן העביר בעבר חלק מנכסיו הפרטיים לתוך החברה הציבורית.

רביבו תרם את שמו

מוקד הכוח של מנופים פיננסיים ושל בעלי השליטה שלה נמצא באשדוד: אשדוד העיר, אשדוד קבוצת הכדורגל, אשדוד הנמל, אשדוד ההוויה, אשדוד התרבות העסקית. סיפור הסינדרלה של בן זקן - יליד מזכרת בתיה, בן לעולים ממרוקו שהתגרשו כשהיה תינוק ועבר עם אמו לאשדוד - הצטלב בשנות ה-80 עם זה של נניקשווילי, כשבן זקן השתחרר מצה"ל. נניקשווילי היה אז הבעלים של סוכנות הביטוח שבו עבדה אמו של בן זקן כמזכירה. בן זקן החל לעבוד בסוכנות כשליח, ונהפך לבן טיפוחיו של נניקשווילי ובהמשך לשותפו בעסקים. בתחילת שנות ה-90, כשנניקשווילי החליט לפנות לעסקי הנפט הבינלאומיים, קיבל בן זקן במתנה את הבעלות בסוכנות הביטוח, שאותה מנהלת כיום אמו.

סיבוב העסקים של נניקשווילי בבריה"מ המתפרקת הפך אותו למיליארדר. את העוצמה הפיננסית שלו צבר בעסקי שינוע הנפט מרוסיה למערב אירופה, והוא נחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר בענף. עם פטרון כמו נניקשווילי, שנתן בו אמון מלא, יכול היה בן זקן לכבוש הרבה פסגות עסקיות באופן פרטי - ובכל זאת בחר בכניסה לשוק ההון, שבמידה רבה מהווה את שער הכניסה והחשיפה לקהילת העסקים הרחבה.

באוגוסט 2005 רכשו נניקשווילי ובן זקן מידי משפחת בליליוס את השלד הבורסאי של מנופים תמורת 8 מיליון שקל. השניים מיזגו לתוך החברה הציבורית נכסים שרכשו באותה שנה בהיקף של 50 מיליון שקל, בכלל זה 50% מקניון הסיטי באשדוד, מתחם פאואר סנטר באשדוד וזכויות בנייה ל-28 יחידות בנייה בעיר.

"בן זקן שולט באשדוד", טוען איש נדל"ן מהעיר. "יש לו הרבה מאוד עסקים פרטיים והוא יזם הנדל"ן היחיד שמחזיק בגישה ישירה לראש העירייה". רשימת עסקיו הפרטיים, שהופיעה עד לאחרונה בדו"חות החברה, כוללת כ-20 חברות שונות, חלקן בשותפות עם רביבו, עם נניקשווילי או עם שניהם. בתחום הנדל"ן מחזיק בן זקן בקרקעות באזור המרינה, המיועדות להקמת בית מלון, דירות נופש, דירות למגורים ושטחי מסחר.

כמו כן הוא מחזיק בקרקעות באזור הסיטי של אשדוד (מע"ר דרום) לבניית מגורים, כמה בניינים במרכז העיר, באזור התעשייה ובמתחם ביל"ו סנטר, בקרקעות לתעשייה בגן יבנה וכן ב-75% מהזכויות בתחנה המרכזית של אילת. כל אלה מצטרפים לרשת ארצית של 55 חנויות "סקטור" ו"סקטור טאון" לייצור, ייבוא ושיווק מוצרי הנעלה, ביגוד וספורט. כמו כן הוא שותף בתחנת הרדיו "רדיו הבירה" ומחזיק יחד עם רביבו ונניקשווילי במקומון השבועי "המגזין" ובקבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד. בן זקן עוסק גם בפוליטיקה, ומכהן כחבר מועצת העיר ב-13 השנים האחרונות.

"הוא השריף של אשדוד", מספר גורם אחר המקורב לחברה, "יש לו אמביציה גדולה, הוא יודע איך לנצל את הפוליטיקה המוניציפלית והיה נוהג לטעון בפני מקורביו שהוא יהיה השר הראשון שיגיע מאשדוד. הוא אדם מוכשר. העניין שהוא משתמש בשיטות שלא מתאימות לתרבות התל-אביבית, וכדי לגדול צריכים להיות זהירים".

כחצי שנה לאחר רכישת מנופים פיננסיים נכנס לתמונה חבר אשדודי ותיק וכוכב כדורגל בדימוס - חיים רביבו, שהחל את דרכו בחברה כדירקטור ובהמשך נהפך לבעל אחזקות של 7%. עד כמה הביא רביבו מכישוריו העסקיים לפעילות החברה? לא הרבה. הוא תרם את שמו, שהיה אז המוכר ביותר מבין השלושה, התייצב למפגשים עם עיתונאים, ודאג שקרובי משפחתו יועסקו בחברה.

ב-2006 ביצעה מנופים את אחת העסקות הגדולות שלה, שלימים תתברר גם כאחת הגרועות שבהן: רכישת בניין משרדים בדאלאס ב-226 מיליון דולר (חלקה של החברה היה 113 מיליון דולר). בעקבות משבר הנדל"ן בארה"ב צנח שוויו של הנכס, וב-2012 נאלצה החברה למחוק 110 מיליון שקל בגין ירידת ערכו. במארס האחרון חילט את הבניין בנק מקומי שממנו נלקחה ההלוואה לרכישת הנכס - והוא אינו בבעלותה עוד.

2007 היתה שנת הפריצה של מנופים פיננסיים, שנת שיא שלפני המפולת העולמית. החברה ביצעה את אחת העסקות המפורסמות שלה, ורכשה ממוטי זיסר את קניון ארנה בהרצליה תמורת 538 מיליון שקל. המגעים לרכישת קניון השרון בנתניה מאלפרד אקירוב באותה שנה לא צלחו, והוא נמכר לחברת בריטיש ישראל. באותה שנה רשמה מנופים הכנסות של 76 מיליון שקל, ש-36 מיליון שקל מתוכן נרשמו בגין הכנסות שכירות מקניון ארנה ו-25 מיליון שקל בגין עלייה בשוויו של הנכס. בעלי המניות של החברה נהנו מרווח נקי של 42 מיליון שקל, ושוויה נע סביב מיליארד שקל. זה קרה מהר, פחות משנתיים לאחר שהחבורה האשדודית נכנסה לשוק ההון, אבל זה הספיק כדי להושיב את בן זקן בפאנל תוכנית הטלוויזיה "הכרישים" ששודרה אז בערוץ 10.

בנובמבר 2007 נכנס לתפקיד מנכ"ל החברה דני וקנין, עם רזומה מכובד כמנכ"ל הפניקס השקעות ומשנה למנכ"ל אי.די.בי פיתוח. הרבה גבות הורמו נוכח המעבר שביצע וקנין אל החברה הצעירה של בן זקן, אבל שכר בסיס של 160 אלף שקל לחודש ומענק חתימה של מיליון דולר עשו את העבודה. בן זקן ראה בווקנין כרטיס כניסה לשוק ההון. וקנין ניהל את החברה לאורך תקופת המשבר שלה. הוא היה שותף מלא לפיתוח העסקי ולייצוב הפיננסי של מנופים, ולכך שהחברה נמנעה מהסדרי חוב מול בעלי האג"ח והבנקים. הוא עזב את מנופים בפברואר 2011, בסמוך לעזיבתו של בן זקן, כששווי הנכסים של החברה הופחת באופן דרמטי, אבל עם 3.8 מיליון שקל - עלות שכר, פדיון ימי חופשה ועוד.

העמיסה על עצמה חובות

בתחילת 2008 רכשה מנופים את הקרקע בקזחסטן, ובכך למעשה חשפה את עצמה לשוק חדש. עד אותה שנה נראו העסקים של מנופים מבטיחים: החברה ביצעה גיוסי חוב נוספים, הנפיקה מניות למוסדיים ובאמצעות הכסף שגייסה ביצעה את ההשקעה הגדולה ביותר בתולדותיה - ה-"Lipstick Building" בשדרה השלישית במנהטן (יחד עם אילן בן דב).

ואולם המשבר הנדל"ני של 2008 טרף את הקלפים. מספר השוכרים של נכסי החברה ירד, כמו גם שוויה בספרים, וזה הביא לירידה בהיקף ההכנסות הכוללות של החברה ב-15% ל-66 מיליון שקל. באותה שנה קרסה החברה תחת הוצאות המימון (88 מיליון שקל), והיא נאלצה לרשום הפסד נקי של 107 מיליון שקל לבעלי המניות. מניית החברה הגיבה בהתאם, וקרסה באותה שנה ב-65% - לשווי של 350 מיליון שקל.

הצורך לשרת חובות הלך ונהיה כבד על מנופים, והחברה נאלצה להכניס שותף נוסף עם כיסים עמוקים. מרקוס וובר, איש עסקים שווייצי שמרכז פעילותו בסינגפור, סיפק את הסחורה. וובר, המחזיק בחברת ההשקעות הגלובלית ASTC (Asian Service Trade Control), עמד באמצע שנות ה-80 בראש חברת בנייה ונדל"ן גדולה בגרמניה, שהיקף עסקיה היה יותר ממיליארד מארק גרמני. באותה תקופה הוא החל לפעול בתחום הנדל"ן המניב בארה"ב. באמצע שנות ה-90 הקים וובר נציגות בסינגפור והתרכז בהשקעות באזור. ב-1994 וובר אף הצטרף כשותף לחברת האופנה האיטלקית Napapijri, שעשר שנים מאוחר יותר מכרה חלק ממניותיה לתאגיד האמריקאי VF, המחזיק בין היתר בחברת האופנה רנגלר ובחברת ציוד המחנאות נורת' פייס. וובר הוא גם שותף בחברת השעונים השווייצית Alfex.

העניין הראשוני של וובר במנופים נוצר בעקבות היכרות עסקית עם נניקשווילי. בתחילת 2009 רכש וובר מניות של מנופים בתמורה להלוואת בעלים של 25 מיליון דולר, ובהמשך על ידי רכישת 45% מהחברה תמורת 345 מיליון שקל. עד מהרה הוא נהפך לבעל השליטה העיקרי, ושאר אחזקותיהם של בן זקן ונניקשווילי דוללו באופן משמעותי.

ואולם גם הכיסים העמוקים של וובר לא הצילו את החברה מעול החובות שהעמיסה על עצמה בשנות הגיאות. הוצאות המימון של מנופים הסתכמו ב-2008-2010 ב-235 מיליון שקל, והקשו עליה לייצר רווחים. מניית החברה המשיכה לצלול, ותשואות האג"ח הגיעו בשיאן (2008) ל-60%.

ב-2010 חל מפנה בעסקיה של מנופים. לראשונה מאז שנת המשבר של 2008, היא רשמה גידול בהכנסותיה כתוצאה מעלייה מדמי השכירות על נכסיה, בעיקר בקניון ארנה בהרצליה. בנוסף קיבלה מנופים החלטה אסטרטגית להיכנס לתחום החם ביותר באותה שנה - חיפושי גז ונפט. בתחילת 2010 רכשה מנופים 12% ממניותיה של חברת חיפושי הגז והנפט "שמן גז ונפט", המחזיקה ב-100% מרישיון החיפושים שמן (לשעבר "מד אשדוד"). לחברה, שבראשה עומדים המנכ"ל יוסי לוי והיו"ר גבי אשכנזי, חסרים 20 מיליון דולר כדי להשלים את מימון הקידוח הראשון שהיא מתכננת במקום, "ים 3", בעלות של 100 מיליון דולר.

בנובמבר 2010 הצליחה מנופים לגייס 130 מיליון שקל לטובת מימון פעילות האנרגיה שלה. מניית החברה הוסיפה לערכה קרוב ל-50% בשבוע האחרון על רקע התעניינות של כמה משקיעים חיצוניים. שווי האחזקות של מנופים בשמן, לאחר העליות האחרונות, מסתכם כיום בכ-53 מיליון שקל.

באוגוסט 2011 הודיע בן זקן כי הוא מוכר את מניותיו ועוזב את החברה. לעזיבתו קדם ניסיון עיקש לרכוש את השליטה במנופים משותפיו באמצעות קופת המזומנים של חברת BGI, שאותה תיכנן לרכוש מידי צביקה בארינבוים. מה שטרף את הקלפים היה החשיפה התקשורתית על מעצר הבית שהוטל על בן זקן בשל חקירה שמנהלת נגדו רשות ניירות ערך, הנמצאת בעיצומה בימים אלה. החשדות נגדו שזורים בחשדות נגד איתן אלדר, הבעלים של חברת גיבור ספורט, שהיה נציגו בשוק ההון. שניהם חשודים בתרמית בניירות ערך: ככל הידוע, החשדות נגדם מתייחסים לתוכנית שהם רקמו להכנסת מנופים בנובמבר 2010 למדד תל אביב 100. לשם כך הם "הריצו" את מניית החברה בשיטתיות. השינוי בתוכניותיו של בן זקן גרם גם לביטול העסקה עם בארינבוים.

בנובמבר 2011 נכנס לתפקיד המנכ"ל יואל ביסמוט, גם הוא איש פיננסים. הוחלט כי עלות שכרו תהיה דומה לזו של קודמו, ובנוסף הוא זכאי למענק חצי שנתי של 162 אלף שקל על עמידה ביעדים. הרבעון האחרון של 2012 מעיד אולי על השינויים שהכניס המנכ"ל החדש: לראשונה מאז המשבר של 2008 סיימה מנופים את הרבעון הראשון של 2012 עם רווח נקי חיובי של 9.6 מיליון שקל.

שוויה של מנופים בשוק מסתכם כיום בכ-220 מיליון שקל, לאחר שאיבדה 45% מתחילת השנה. הירידה במניית החברה, למרות העלייה בהכנסות וברווחים, מתרחשת על רקע החששות ליכולת החזר החוב של החברה. מנופים חייבת 170 מיליון שקל למחזיקי האג"ח שלה ו-35 מיליון שקל נוספים לבנקים. כל זאת כאשר בקופתה מצויים 9 מיליון שקל בלבד (ברמת הסולו). לחברה גירעון בהון החוזר בסך 526 מיליון שקל, בשל אי עמידה של חברות הקבוצה באמות מידה פיננסיות וסיווג שונה של הלוואות בנקאיות. כל אלה העלו את תשואות האג"ח של החברה לתשואת זבל של 21%. עם זאת, דירקטוריון החברה סבור כי "אין חשש סביר שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד פירעונן".

את תגובתם של נניקשווילי ובן זקן אי אפשר היה להשיג. ממנופים נמסר בתגובה: "החברה רכשה את הקרקע בקזחסטן, וחודשיים לאחר מכן הוערך שוויה על ידי CBRE. מההערכה עלה כי היא שווה 80 מיליון דולר, פי שניים ממחיר הרכישה".

הנכסים של מנופים פיננסיים

קניון ארנה בהרצליה

נרכש בינואר 2007 ב-538 מיליון שקל

שווי נוכחי 569 מיליון שקל

סטאר סנטר באשדוד

שווי ברכישה 404 מיליון שקל

שווי נוכחי 450 מיליון שקל

ארנה נהריה (בבנייה)

עלות מצטברת (רכישת הקרקע ובנייה) 95 מיליון שקל

שווי בספרים 89 מיליון שקל

קרקע למגורים בשכונת שחמון באילת

נרכשה מהמינהל בנובמבר 2006 תמורת 27.6 מיליון שקל

קרקע למגורים ברחוב הירקון 164 בתל אביב

נרכשה בינואר 2008 ב-17 מיליון דולר

קרקע בשטח 1.85 מיליון מ"ר בעיר אסטנה בקזחסטן לבניית מגורים, מלונות, מסחר ומעונות סטודנטים

נרכשה ב-2007-2008 ב-208 מיליון שקל

שווי בסוף 2011 89 מיליון שקל

אחזקות של 12% בחברת שמן גז ונפט

נרכשו בפברואר 2010 ב-53 מיליון שקל

מקור: דו"חות החברה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker