הכירו את הארגונים והיוזמות שקמו בעקבות המחאה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מתמסדים

הכירו את הארגונים והיוזמות שקמו בעקבות המחאה

מאז שהתפרצה לפני שנה, הולידה המחאה כ-60 ארגונים ואינספור יוזמות של פעילים, שביקשו למנף את האנרגיה האדירה ולתעל אותה לעשייה ■ מעזרה למפוני דירות, דרך שיפור מערכת החינוך ועד פיקוח על הח"כים - האנשים שעובדים בשביל צדק חברתי

16תגובות

אז איפה אתם בשבת? בעצרת המרכזית בקפלן? ב"צעדת המיליון" בטיילת תל אביב? באחד מאירועי המחאה הרבים שייערכו בפריפריה, ויציינו את יום השנה להקמת האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד ולהולדתה של תנועת המחאה החברתית הגדולה בתולדות ישראל? או שאולי אתם נשארים בבית, מיואשים, מאוכזבים וכועסים על המחאה שהכזיבה ולא הובילה להישגים?

כך או כך, את הישגיה של המחאה, או את השינויים המשמעותיים באמת שלהם היא גרמה בחברה הישראלית, לא תמצאו מחר בכיכרות. אי אפשר למדוד אותם במספרים, אבל הם שם, מובילים לשינוי אמיתי - שינוי מקומי, שינוי קהילתי ושינוי כלל ארצי במציאות שאותה יצאו לשנות.

המחאה הולידה כ-60 ארגוני מחאה ואינספור יוזמות, שצמחו ללא הכוונה או הוראה מגבוה, על ידי פעילים מסורים שביקשו למנף את האנרגיה האדירה ששטפה את ישראל בקיץ הקודם ולתעל אותו לכיוונים קונסטרוקטיביים. אמנם אלה שינויים קטנים יחסית, אבל הם אלה שעושים את השינוי האמיתי ואת המהפכה האמיתית. אין ספק שאף אחד מהם לא היה קם לולא המחאה החברתית.

פעילים נגד פינויים

בשנים האחרונות פונו עשרות משפחות עניות מדירות עמידר בבאר שבע. המאבקים החוזרים ונשנים בין משפחות מוחלשות שפונו מדירות של דיור ציבורי ופלשו לדירות עמידר אחרות לבין פקחי העירייה היתה מציאות שכולם היו מודעים אליה. הפעיל החברתי חיים בר יעקב, מנכ"ל "התנועה לקיום בכבוד", הקדיש את שבע השנים האחרונות למאבק למען נפגעי הדיור הציבורי, אבל רק לאחר פרוץ המחאה הצליחה להתגבש קואליציה עירונית של פעילים, סטודנטים ומחוסרי דיור שפעלה למניעת הפינויים.

"המאהל בבאר שבע היה בשכונה ד', בירת הפינויים. כשהסטודנטים עזבו נשארו פעילי השכונות ושאר התושבים מחוסרי הדיור. כל אותם פעילים אמרו שהם לא זזים עד שיימצא למחוסרי הדיור פתרון, אך בפועל נמצא פתרון רק למשפחה אחת, ולפחות 30 משפחות נשארו באותו מצב", אומרת רנן יזרסקי, פעילה בקבוצת "באר שבע המשוחררת" שהתגבשה לאחר פינויו של המאהל בבאר שבע והחלה לעצור פינויים של משפחות בעיר באמצעות התנגדות לא אלימה. "המשפחות, שרובן זכאיות לדיור ציבורי, לא היו יכולות לחכות יותר ופלשו לדירות עמידר ריקות. כל משפחה והמאבק שלה. בשלב מסוים הן החלו להתאגד. משפחות היו מגלות למשפחות אחרות איפה יש דירות ריקות, עזרו להן לפלוש אליהן, והתנגדו יחד לפינויים. מבחינה זאת, בעצם התפרצנו לדלת פתוחה".

יזרסקי, מתרגלת וסטודנטית לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, היא אחת מהפעילות המובילות של "באר שבע המשוחררת", המונה עשרות פעילים, סטודנטים, תיכוניסטים ונפגעי דיור ציבורי. מאז שקמה הקבוצה, היא הצליחה למנוע - באופן זמני - עשרות פינויים בבאר שבע. "פתאום התחילו להגיע לכל פינוי עשרות אנשים שעמדו בין המשפחות לבין המשטרה. ברגע שהמשטרה הבינה שיש מצלמות שמעורבות, גם היחס שלה השתנה. השוטרים הרי לא באמת נהנים לפנות אנשים מבתיהם. אבל כשלא היינו המשפחות חטפו מכות, חישמלו אותם עם שוקרים חשמליים. המצב הזה השתנה".

אחת מהמשפחות שלהן מנסה הקבוצה לסייע היא משפחת ברקוביץ', המונה ארבעה ילדים, שניים מהם חולים באפילפסיה קשה. המשפחה זכאית לדיור ציבורי כבר שנים והמתינה זמן רב לדירה. ביוני 2008 היא לא היתה יכולה לחכות עוד ופלשה לבית עמידר נטוש ומוזנח, שבאותה תקופה שימש בעיקר כמרכז הסמים של השכונה. במשך שנים תיקנו בני המשפחה את החשמל, את הגג, את תקרת האסבסט, את הבורות ברצפה - ויום אחד קיבלו צו פינוי. לאחר מאבק ממושך הוסר הצו, והמשפחה קיבלה את הדירה - שמצב התשתיות בה עדיין מאלץ אותם לצאת החוצה אם הם צריכים להשתמש בשירותים - באופן רשמי. ואולם באחרונה הם קיבלו צו הריסה למבנה.

"זאת מציאות יום-יומית בבאר שבע", אומרת יזרסקי. "המשפחות פולשות לדירות עמידר בלבד. זה לא שאנשים פה פולשים לנכסי יוקרה. פלישה לנכס היא לא אקט פשוט: לא קל לשים את עצמך ואת הילדים שלך במצב של סכנה תמידית - בחודש הראשון מותר לפנות אותך בכל רגע, ואחריו רק באמצעות צו בית משפט. אף הורה לא רוצה לשים את הילד שלו פעם אחר פעם במצב הזה, אבל אין להם ברירה. הם רק רוצים לתת קורת גג לילדיהם. הרבה פעמים קורה שמשפחות פולשות לדירה, הופכות אותה לראויה למגורים, ואז מקבלות צו פינוי אחרי שנה".

בשנה האחרונה נכחה יזרסקי ביותר מ-20 פינויים, לפעמים של אותה משפחה. "אנחנו כבר לא יכולים להתמודד עם זה. בקיץ הקודם מינון הפינויים הצטמצם מאוד, כנראה מרוב פחד, אבל מאז שהמאהל פורק הם הגבירו את הקצב, ומספר הפניות אלינו הולך וגובר. לעמידר ולהוצאה לפועל יש אפשרויות פרקטיות רבות להילחם בנו. ברגע שפינוי אחד נמנע פעם או פעמיים הם מתחילים עם הסנקציות. אנשים מקבלים צו פינוי גמיש ל-30-90 יום, מה שאומר שאפשר להגיע אליהם בכל יום ופשוט לזרוק אותם מהבית. כשיש חמש-שש משפחות שמקבלות צו פינוי באותו זמן, אין אפשרות לעזור לכולן".

יחד עם קבוצת "המעברה" בירושלים ופעילי הדיור הציבורי בדרום תל אביב, נמנים פעילי "באר שבע המשוחררת" עם קואליציה רחבה של פעילים חברתיים שפועלת למנוע פינויים מדירות עמידר. "ההישג הגדול שלנו", אומרת יזרסקי, "הוא העלאת המודעות. מישהו חייב להתעניין בסיפור הזה, כי אם כל הפינויים ייצאו לפועל, מאות ילדים ייזרקו לרחוב בחופש הגדול, וניצור דור שלישי של עבריינים בעל כורחם".

אייל טואג

מורים למען חינוך אמיתי

אמנון רבינוביץ', מורה בתיכון בירושלים המלמד היסטוריה ואזרחות, הצטרף למחאה דווקא בגלל נושא הדיור. עם זאת, במהרה הוא הבין שהמחאה האמיתית שלו ושל חבריו נוגעת למצבה העגום של מערכת החינוך. לכן הם החליטו לעשות מעשה והקימו את "ח' זה חינוך".

"חברנו יחד, קבוצה של מורים שחיים את המערכת הזאת ומאמינים שהיא זקוקה לשינוי פדגוגי אמיתי, ולא רק לשינויים הקוסמטיים שעושים במערכת היום", אומר רבינוביץ', 28, מורה עם ותק של שלוש שנים ולשעבר מנכ"ל תנועת "התעוררות" הירושלמית. מאז הקיץ, העלתה התנועה את נושא החינוך לראש סדר העדיפויות של המחאה, בין היתר באמצעות שורה של הפגנות גדולות וכ-20 קונגרסים בנושא החינוך שנערכו ברחבי הארץ, בהם כנסים שבהם נכחו השרים משה כחלון וסער.

"אחרי ההפגנות הגדולות ישבנו עם שר החינוך גדעון סער לשיחה לא קלה. יש פער בין איך שאנחנו מדמיינים את מערכת החינוך לבין מה שקיים בפועל. בקונגרס שערכנו בגן מאיר בתל אביב בקיץ שעבר נכחו יותר מ-1,000 איש - ילדים ומורים באותו שולחן - שניסו לנסח את דרישות המחאה בנושאי החינוך. מהחומר שנאסף מכל הקונגרסים החינוכיים עלו ארבע דרישות מרכזיות: שוויון הזדמנויות בחינוך, כלומר שינוי בשיטת התקצוב של המערכת, כך שלא תפלה תלמידים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית; בלימה של הפרטת החינוך, כלומר סוף להעסקת מורי קבלן ושיפור באיכות של בתי הספר הציבוריים; חינוך חינם לבני 0-3, כמו גם העברת הפיקוח על הגנים למשרד החינוך; וחינוך דיאלוגי, שלא מודד את הילד רק בציון ובסטנדרט, אלא מנסה לפתח איזה אתוס חינוכי-ערכי".

כיום מונה "ח' זה חינוך" עשרות מורים ואנשי חינוך שמתפעלים אותה באופן שוטף, מארגנים קונגרסים ומגיעים לדיוני ועדות בכנסת ולפגישות עם בכירי משרד החינוך ואלפי מורים נוספים ששותפים להתוויית הדרך. "אנשים באים להיות מורים כי הם אוהבים לחנך ילדים, כי הם רוצים שייצאו אנשים אוהבי אדם שמסוגלים לחיות את החיים המורכבים של המאה ה-21. המערכת שלנו לא בנויה לזה היום. במקום לעסוק בסוגיות פדגוגיות, מכניסים תוכניות אינטסנט להכשרת תלמידים לבגרות. זאת לא רוח שנותנת אמון במורים, אלא רואה בהם חיילים במערכת שצריכה להכשיר ילדים להוציא ציונים גבוהים. זה לא חינוך".

לדברי רבינוביץ', אחת הסיבות שהובילו להקמתה של הקבוצה היא התסכול נוכח הסטיגמה שהבעיה העיקרית של מערכת החינוך בישראל היא איכות המורים. "אם תשאל את רוב האנשים במדינה מה הבעיה בחינוך, הם יגידו לך שהמורים. קל מאוד להיזכר במורה שדפקה אותך ונתנה לך ציון מגן נמוך, ומשרדי החינוך והאוצר משמרים את השיח הזה. אבל זה בלבול בין סיבה לתוצאה. מערכת החינוך במדינה הזאת בינונית מפני שהיא לא מאפשרת למורים לעשות מה שהם רוצים ומתמקדת בשכר, שזה דבר חשוב אבל לא חזות הכל. יש לי 220 תלמידים שאני מלמד וכל אחד מהם זקוק למורה שיקשיב לחלומות שלו, שיעביר אותו תהליכים חינוכיים משמעותיים ויביא אותו לסיטואציות שיוכל להתבטא בהן".

כיום, יחד עם ארגוני חינוך אחרים שקמו בעקבות המחאה, כמו ועדת החינוך של רוטשילד ופורום החינוך של אצבע הגליל, עובדת "ח' זה חינוך" להעלאת המודעות והשיח בנושאי החינוך בישראל. "לקונגרסים האחרונים שלנו הגיעו גם בכירים במשרד האוצר. ניכר שיש תזוזה. עם זאת, בדברים רבים המשרד שמרן הרבה יותר מהמורים. צריך הרבה אורך רוח ואמונה כדי להוביל שינוי בחינוך. זה לא לוקח יום או יומיים, אבל הנה, באחרונה הודיע משרד החינוך על הקמת ועדה לבדיקת האפשרות לצמצום בחינות הבגרות. להגיד שזה בגללנו? את זה לא אגיד. אבל זה עושה משהו, ואני מקווה שמהדבר הזה יצמח משהו משמעותי יותר".

בית קבוע למחאה

בספטמבר, בזמן שמאהל רוטשילד פונה ברובו והמחאה נזקקה למרחב חדש לפעול מתוכו לאחר סיום שלב המאהלים, הקימו פעילים חברתיים - בהם ערן בריל - את בית העם בנכס פרטי בשדרות רוטשילד, לאחר שהגיעו להסכמה עם הבעלים. מאז נהפך המבנה לאחד מהמרכזים הבולטים של המחאה, שבו נערכות מדי יום הרצאות, הקרנות סרטים ודיונים וממנו יוצאות פעילויות מחאה רבות.

לדברי בריל, "בכל יום מתרחשות פה שלוש-ארבע פעילויות שונות: הרצאות, בית קולנוע, מפגשי פעילים וכנסים, שיעורי אנגלית לפליטים, אירועי אמנות ותרבות. קבוצות רבות שביקשו להמשיך לפעול ולא רצו להתפרק אחרי הקיץ מצאו לעצמן בית פה, והמשיכו לערוך מפגשים כאן. יש גם קבוצות שממש נוצרו פה. בית העם הוא פלטפורמה נייטרלית, שלא שייכת לתנועה או למפלגה, לכן הוא מהווה מקום מפגש מאוד נוח לקבוצות שלא רוצות לעבוד במקום משויך, או בתשלום".

מאז הקמתו מתוחזק בית העם על ידי קבוצת פעילים. "אנחנו מנסים גם לשבור את הקו בין אנשים, לנסות להגיע למצב שבו אין אורחים וצוות, שכל מי שנכנס ירגיש באופן טבעי חופשי לטאטא, להביא סוכר או להחליף נורה". בשבועות האחרונים, עמלים בריל ופעילים ב"חזית החברתית" על הקמתם של שישה בתי עם נוספים: בחיפה, בירושלים, בבאר שבע, בקריית שמונה, בקריית גת ובבקה אל-גרביה. "אנחנו קוראים לבעלי נכסים שעומדים לא מנוצלים לפנות אלינו ולהציע לנו לעשות שימוש במבנה, על פי המודל של בית העם ברוטשילד: לוקחים מבנה שכרגע לא נמצא בשימוש, משפצים אותו ומנהלים בו פעילות למען החברה בישראל, ובתום התקופה מחזירים את המקום לבעליו".

בית העם, אומר בריל, הוא חלק מרכזי במעבר של המחאה החברתית למאבק. "זה תהליך של מעבר ממחאה להתעוררות ארוכת טווח, מאוהל לבית. אוהלים הם דבר יפה ורומנטי, אבל זה דבר ארעי, ומחאה היא דבר ארעי שנועד לעורר את השינוי בהיקף ובעומק שאנחנו מדברים עליהם, זה לא קורה תוך חודש או חודשיים וגם לא תוך שנה. עצם קיומו של בית העם הוא הישג אדיר. הצלחנו לשרוד עשרה חודשים, בעוד שרוב ההתארגנויות לא סוגרות חודשיים-שלושה. אנחנו כותבים היום את פרק ב' של המחאה".

מפקחים על הח"כים

"המשמר החברתי" הוא הדוגמה המתבקשת ליוזמה שצמחה מתוך המחאה, פורחת גם שנה לאחר תחילתה ומובילה לשינוי אמיתי. הארגון, המונה קרוב ל-1,000 חברים רשומים ומאות פעילים, חרת על דגלו לקדם מעורבות אזרחית דווקא במקום שבו האזרחים אינם נוכחים כמעט - במסדרונות הכנסת. מאז פתיחת מושב החורף באוקטובר יושבים פעיליו בוועדות הכנסת ובמליאות, עוקבים אחרי פעילות הח"כים ולאחר מכן מדווחים לציבור. לפעמים הם מוצאים את עצמם כמעט לבדם בדיונים, בחדרים שבהם מעטים מקבלים החלטות שמשפיעות על חייהם של מיליוני אזרחים.

"ההתמקדות בזירה הפרלמנטרית בשלב ההוא של המאבק בספטמבר היתה באמת משהו חלוצי. אף אחד, חוץ מהיוזמה לפירוק הריכוזיות, לא חשב על זה אז. בספטמבר היינו ממש על אדי הדלק מהעצרות", אומר בעז רקוץ', המנכ"ל הראשון של המשמר החברתי - תפקיד שלא היה קיים עד לשבוע שעבר. רקוץ', 30, מגבעתיים, עבד במכון מחקר שיווקי לפני שהתפטר ממשרתו בספטמבר כדי להקדיש את עצמו למחאה.

למרות החשד מצד הח"כים, צעדיו הראשונים של המשמר היו קלים יחסית. "לפני שקמנו, אזרחים היו מגיעים לוועדות הכנסת אך ורק אם היו מוזמנים, או אם היה להם אינטרס. אבל ברגע שהגעתי לכנסת פגשתי את היועץ הבכיר של רובי ריבלין ואמרתי לו: ‘ריבלין היה תמיד בעד אזרחות פעילה. הוא לא רוצה להיזכר כיו"ר הכנסת שתקע מקלות בגלגלים של המשמר החברתי'. מאותו רגע קיבלו אותנו בברכה בכל הוועדות, למעט ועדת הכספים וועדת הכלכלה שמקשות עלינו, כי הן צפופות ואין בהן הרבה מקום".

מאז מארס, אז ננעל מושב החורף, מפרסם המשמר החברתי גם את "המדד החברתי", המדרג את הח"כים והסיעות השונות לפי ביצועיהם בכל הנוגע לחוקים חברתיים. בקרוב, אומר רקוץ', יפרסם הארגון גם "מדד סביבתי", "מדד להטב"י" ומדדים אחרים. "מעבר לכך שזה מייצר באזז, הח"כים מאוד מתעניינים היכן הם מדורגים. התוצאות, לצערי, לא מפתיעות. אנחנו יודעים מי המפלגות היותר חברתיות. אבל המטרה היא שכל אזרח יוכל לדעת איפה הח"כים עומדים ביחס אליו.

"יש פה אזרחים מכל קצוות הקשת הפוליטית ומכל חלקי הארץ: לא רק צעירים בורגנים או פנסיונרים. המגוון הזה שיושב בוועדות משפיע. בהתחלה ניסו להפיל עלינו טענות שאנחנו הלוביסטים של המחאה. זה לא נכון. המשמר החברתי הוא פלטפורמה שנועדה להכניס אזרחים לכנסת ולטפח אזרחות פעילה. כשאזרח נכנס לכנסת, אני לא בודק לו בציציות. מה שחשוב הוא שיוודא שח"כים לא אומרים משהו בתקשורת ועושים את ההפך בוועדות".

על אף שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, המשמר החברתי והדיווחים שהוא מפרסם על הפעילות השוטפת של הח"כים עדיין לא ידועים לחלק ניכר מהציבור. "אחד מהדברים שאנחנו רואים בתקשורת הוא התמקדות בדברים הצהובים. מה שמקבל סיקור בכנסת בתקשורת הממוסדת זה דברים כמו כוס המים של אנסטסיה: פרובוקציות ופופוליזם. הדיווחים שלנו הרבה יותר ענייניים, וזה לא צד את עיניהם של רבים מאזרחי המדינה. אבל מכיוון שהפרוטוקולים של הדיונים בוועדות משתחררים לרוב רק אחרי שבועיים-שלושה, הדיווחים שלנו - שמשתחררים תוך זמן הרבה יותר קצר - מסייעים לאנשים ולגופים שהוועדות רלוונטיות להם".

בינתיים, הח"כים נלחצים מהנוכחות הערנית והמפתיעה של עשרות אזרחים בדיוני ועדות שעד אז כללו רק את הח"כים וחופן לוביסטים. "לפני שבועיים התקיים דיון שיזמנו בנוגע לאלימות המשטרה בהפגנות, שחד"ש, מרצ, קדימה והעבודה עזרו לנו לקדם. לדיון הזה לבדו הגיעו קרוב ל-70 אזרחים. בכל פעם אנחנו דוחפים את הגבול עוד קצת: בהתחלה אזרחים רק נכנסו לוועדות - ישבו, כתבו ושתקו. ואז התחלנו לשאול שאלות. בהדרגה נהפכנו לחלק מהשגרה, לחלק מהנוף".

כיום ממומן המשמר החברתי על ידי תרומות של קרנות, בעיקר קרן מוריה והקרן החדשה לישראל, אבל הוא מנסה לעבור לשיטה של Crowd Funding ומימון של גורמים פרטיים. "המטרה היא להיות גוף עצמאי, שלא תלוי באף אחד", אומר רקוץ'. "אחד הכישלונות של ארגוני המגזר השלישי הוא שהם תלויים רק בתרומות. כדי לעבור למודל בר קיימא, עלינו לעבור למודל שמניב רווחים".

פעילים בערים כמו ראשון לציון מנסים בימים אלה להרחיב את פעילות המשמר החברתי גם לרשויות המקומיות, תחת השם "המשמר החברתי המקומי". "אנחנו רוצים לייצר תרבות של אזרחות פעילה, שלא מסתפקת בלשלשל פתק לקלפי פעם בארבע שנים. אני פחות מחפש את הצעת החוק X או Y שקידמנו. אני יותר מחפש את מאות ואלפי האזרחים שיידעו לא לבלוע בכפית כל בלוף וספין שפוליטיקאי או איש תקשורת מוכר להם". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#