"אחרי שנתיים בעל הבית זרק אותי לרחוב, רק בגלל שהבת שלו רצתה לגור בת"א" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דירה להשכיר

"אחרי שנתיים בעל הבית זרק אותי לרחוב, רק בגלל שהבת שלו רצתה לגור בת"א"

ככל שמחריפה מצוקת הדיור ומחירי הדירות מאמירים, נהפכת השאלה מדוע אין בישראל שוק משמעותי של מתחמי מגורים בשכירות לרלוונטית יותר ■ לאוצר כבר יש הצעת חוק בנושא וגם יאיר לפיד כבר קפץ על העגלה ■ אז מתי יהיה פה שוק מסודר של דירות להשכרה?

221תגובות

ברחוב אחימאיר 13 ברמת אביב ג' עומד בניין בן שש קומות בעל אבני פסיפס לבנות, שהוקם בשנות ה-80 ומחירי הדירות בו הם 3 מיליון שקל ויותר. מעטים יודעים שהבניין, הכולל 24 דירות, הוקם במקורו כבניין להשכרה על ידי חברת אפריקה ישראל ואף הושכר לדיירים במשך עשר שנים, לפני שדירותיו הוצאו למכירה.

בהנהלה הנוכחית של אפריקה מגורים לא נמצא מי שזוכר את הפרויקט, אבל בכיר לשעבר בקבוצה שהיה מעורב בו, מספר כי "הקמנו שני בניינים, האחד יועד למכירה והשני להשכרה, במסגרת חוק עידוד בנייה להשכרה של המדינה. הבניין הראשון, שבו היו 24 דירות, היה מיועד להשכרה לתקופה של עשר שנים. ידענו מראש שאנשים לא ירצו לרכוש דירות בבניין שחלק מהדירות בו מיועדות להשכרה, ולכן חילקנו את הבנייה לשני בניינים - אחד להשכרה והשני למכירה, ובסך הכל 48 דירות. אני זוכר שהיה ביקוש גדול להשכרה, והשוכרים באו בריצה. חשבנו אז שמרבית השוכרים ירכשו את הדירות בסיום התקופה, אך בפועל רק מעטים עשו זאת".

לדברי הבכיר, לאחר תקופה התברר הפרויקט כנטל. "החזקנו שם איש תחזוקה, אבל הדיירים לא הסכימו להשקיע שקל בתחזוקת השטחים המשותפים והבניין נהפך למוזנח. בסיום עשר השנים נאלצנו להשקיע מיליוני שקלים כדי להביא את הדירות למצב ראוי למכירה".

באותה העת הקימה אפריקה פרויקט דומה בבניין מגורים שכלל 45 דירות ברחוב הגבעה שבגני תקוה, שמחצית מהדירות בו יועדו להשכרה. "גם במקרה הזה קרה אותו דבר. נדרשנו להשקיע מיליונים לפני המכירה וזה לא היה כלכלי", מספר אותו בכיר. מאז לא ביצעה אפריקה פרויקטים מסוג זה.

לא רק אפריקה ישראל מסתייגת כיום מפרויקטים לשכירות. הניסיון לפתח בישראל תרבות ממוסדת של מגורים בשכירות, כמו זו שקיימת בארה"ב ובאירופה, העלתה לאורך השנים חרס, ומסלולי ההטבות שקיימים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון וחוק עידוד בנייה להשכרה הולידו עד כה רק מספר מצומצם של פרויקטים.

אייל טואג ואמיל סלמן

ואולם ככל שמחריפה מצוקת הדיור ומחירי הדירות מאמירים, נהפכת השאלה מדוע אין בישראל שוק משמעותי של מתחמי מגורים בשכירות לרלוונטית יותר. ואכן, במשרדי השיכון והאוצר מקדמים כבר תקופה מהלכים בניסיון נוסף לפתוח את שוק המגורים לבנייה להשכרה. השבוע דנה ועדת הכספים בהצעת חוק חדשה שעברה בקריאה ראשונה המיועדת לגופים המוסדיים, שדווקא משקיעים בנדל"ן - אבל מעדיפים נכסים מניבים כמו בנייני משרדים ומרכזים מסחריים, שם התשואה גבוהה יותר מבבנייני מגורים.

ההצעה, שגובשה על ידי משרד האוצר ורשות המסים, מעניקה הטבות במיסוי לגופים המוסדיים ואמורה להיות צעד משלים לשיווק קרקעות מוזלות במסלולים ייעודיים של משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל. המטרה היא להעלות את התשואה על השכרת דירה בישראל מ-4% ל-8%, בדומה לזו של שוק הנדל"ן המניב - ובכך לעודד את הגופים הפיננסיים להטות לפחות חלק מהשקעותיהם לבנייה למגורים בשכירות.

הכדאיות הכלכלית אמנם נמצאת בלב העניין, אבל מעבר לכך נחוצה גם לא מעט עבודה של שיפור התדמית הבעייתית שנלווית למגורים בשכירות בקרב הציבור, יזמי הנדל"ן וחברות הפיננסים, שבישראל לא ממהרים לקפוץ לאופציה הזו. כאן, השכירות נתפשת בדרך כלל כברירת מחדל וכפתרון ביניים בלבד.

"קשה מאוד לשנות הרגלים"

למרות כל זאת, עבור לא מעט זוגות צעירים מגורים בשכירות הם הסיכוי היחיד לחיים יציבים במחיר שפוי. יעל, תושבת המרכז ואם לבת מתבגרת, מרגישה במלכוד. "אין דבר שאני רוצה יותר מלקנות את הדירה שבה אני מתגוררת בשכירות כבר שלוש שנים", היא אומרת. "הדירה נמצאת במיקום מצוין, קרובה לבית הספר של בתי ולא פחות חשוב, עם שכנים שקטים ונעימים. אבל אין לי יכולת לרכוש אותה, ולכן אני מחדשת מדי שנה את חוזה השכירות אף שבעל הבית מעלה את המחיר בכל פעם. בעבר היה לנו ויכוח על שכר הדירה, והוא כמעט זרק אותי בהחלטה של רגע. מאז אני נזהרת, כדי לא להרגיז אותו".

לאוהד היה קצת פחות מזל. "התגוררתי בדירה טובה בלב תל אביב במשך שנתיים, בשכר דירה סביר ובמיקום שהיה נוח לאשתי, לי ולשלושת ילדיי. ואולם אז בעל הבית החליט להעביר את הדירה לבת שלו שחזרה מחו"ל, והודיע לי בהתראה של חודש שעלי לעזוב. החוזה בינינו איפשר זאת, וכך מצאתי את עצמי מחפש בטירוף דירות באזור ומתמודד עם מחירים שזינקו בתוך שנתיים. מאחר שבתי הספר והגנים של הילדים היו בסביבה, לא היתה לי אפשרות לעזוב את האזור ולכן נאלצתי להתכופף תחת תכתיבים שונים ומשונים של בעל הבית החדש, כמו לא לשים עגלה בחדר המדרגות ולא לצבוע את הדירה".

יעל ואוהד מדגישים שהמחאה החברתית שפרצה בקיץ שעבר ניצתה בגלל מצוקת הדיור: ציבור השוכרים, ההולך וגדל עקב עליית מחירי הדירות, הוא גם חסר הגנה באופן מוחלט. את הצורך הזה מנסה למלא כיום הפוליטיקאי המתחיל יאיר לפיד. תחת הכותרת "מהפכת הדיור", משרטט לפיד את חזון הדירות הזולות והבטוחות להשכרה. כדי להשיב את מחירי הדירות בישראל לרמה נסבלת, מציע לפיד שתוך עשור יוקמו ברחבי המדינה 150 אלף דירות במקבצים של 300 דירות לפחות בערים תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע, אשקלון, אשדוד, נתניה, צפת, כפר סבא וחולון, שיושכרו לתקופות של שלוש-חמש שנים במחירים הנמוכים ב-35% ממחירי השוק - ויוקמו במימון גופים מוסדיים וקרנות פנסיה. לפי התוכנית, לאחר 30 שנה יחזירו היזמים את הקרקע למדינה.

"זהו ההסכם הקואליציוני שנחתום עליו. לא מעניין אותנו לקבל שרים ללא תיק, אין לנו מקורבים שצריך לחלק להם ג'ובים, אנחנו נתרכז בשיפור החיים של מעמד הביניים בישראל", הכריז לפיד. מרעננת ככל שנשמעת מהפכת הדיור של לפיד, בעוד שנים לא רבות הוא עלול לגלות שהיוזמה שלו נמצאת בין דפי ההיסטוריה, יחד עם יוזמות רבות אחרות שניסו להפוך את עם ישראל לעם של שוכרי דירות.

הדר כהן

בינתיים יכול לפיד לפזר הבטחות מבלי להידרש לבצע אותן בזמן אמת, אבל התוכנית שלו בכל זאת הצליחה להרגיז את שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס. "אם תסתכל על רשימת היישובים של לפיד, תראה מיד שהוא לא מבין מה הוא מדבר, הוא לא מבין את התחום. זה פשוט מביך", אומר אטיאס ל-Markerweek.

"אנשים מדברים בלי להבין, בלי ללמוד את הנושא ובאופן שטחי", אומר אטיאס. "לחשוב שאפשר לבנות בצפת דיור להשכרה ואז עוד להחזיר את הקרקע למדינה אחרי 30 שנה? כבר כיום הקרקע בצפת במחיר אפסי ואנחנו מסבסדים את עלות הפיתוח ב-50% ומשאירים את הפרויקט בידי היזם לתמיד. מחירי השכירות שם הם 1,500 שקל בחודש. במחצית מהיישובים שציין לפיד, בנייה להשכרה לעולם לא תהיה כלכלית, גם בשל דמי השכירות הנמוכים וגם בשל העובדה שעלויות הבנייה הן קבועות. אדם זורק מספרים ומודל כלכלי שלא קיים ולא יכול להתקיים. אני מקווה שבדברים אחרים הוא לוקח את עצמו יותר ברצינות.

"קשה מאוד לשנות הרגלים, גם של צרכנים וגם של יזמים. זה דבר מורכב שדורש עידוד ותמריצים", אומר אטיאס. "כשבחנתי מדוע זה לא קורה, הגעתי למסקנה שזה לא משתלם ליזמים, בין היתר מפני ששכירות היא כיום ברירת מחדל וכולם רוצים לקנות דירה. אבל זה יכול להשתנות, ושוק השכירויות יכול לגדול וליהפך לאלטרנטיבה. הביטחון של היזמים והשוכרים תלוי אחד בשני וככל שהפרויקטים יהיו יציבים יותר לאורך זמן, כך ייהפך שוק השכירות לשוק גדול ואיכותי. ב-2010 התחלנו לשווק כפיילוט קרקעות לבנייה להשכרה באשדוד ובירושלים. אמרנו שאנחנו רוצים שיגיעו לזוגות צעירים ובמחירי שכירות בפיקוח. הגענו למסקנה שכדי שזה יקרה נדרשים יותר תמריצים, ושהדבר הנכון לעשות הוא לשווק קרקע ללא מחיר מינימום, כך שתיאורטית מדובר במחיר אפס. משרד האוצר התנגד לזה מסורתית ונשבר רק ב-2011, אז הסכים להוזיל משמעותית את הקרקעות לבנייה להשכרה".

כולם רוצים לרכוש דירה

ישראל נחשבת לאחת השיאניות בשיעור דירות בבעלות, עם קרוב ל-70%. בארה"ב ובמדינות אירופה מקבצי הדיור להשכרה הם פופולריים (בגרמניה ובהולנד מתגוררים 40%-50% מהתושבים בדירות שכורות), ומתחמי השכירות מציעים דירות ברמה סבירה עד גבוהה בחוזי שכירות ארוכי טווח, ואינם מזוהים בהכרח עם מעמד מסוים או כפתרון זמני.

השיקול הכלכלי אמנם נמצא בבסיס היזמות של בנייה להשכרה, אך יש בה גם מרכיב תודעתי כבד משקל שקשור בתפישת המגורים בישראל. "המנטליות הישראלית היא בעד רכישת דירה וימיה כימי קיומה של המדינה. יש לכך הרבה הסברים. חלק תולים אותם אפילו בשואה ובצורך בקביעות ויציבות", אומר אלי קנר, יועץ לתחום השכירות בסוכנות התיווך אנגלו-סכסון ירושלים.

"המוביליות שמאפיינת אותנו כיום לא היתה קיימת לפני 20 שנה. התפתחה כאן מנטליות שלפיה צריך לקנות דירה ושכירות היא לא דבר יציב", אומר קנר. "השיקולים הם לא תמיד כלכליים. כך, למשל, אתה יכול לרכוש דירה במיליון דולר ולהשכיר אותה ב-2,000 דולר בחודש, או לקנות עשר דירות ב-100 אלף דולר ולהשכיר כל אחת מהן תמורת 400 דולר בחודש. אתה לא חייב לרכוש דירה ולהתגורר בה, אלא לבצע עליה מהלכים כלכליים יותר. ובכל זאת, אנחנו לא רואים הרבה אנשים שנוהגים כך. הדור הצעיר, שהוא מיושן פחות ומובילי יותר, מתחיל להבין את היתרונות הכלכליים שיש בשכירות, ולכן אני חושב שמבחינה הזאת יזמות של דיור להשכרה עשויה לתפוס".

קשה למצוא פרויקטים של בנייה להשכרה, אך בכל זאת יש פרויקט דגל אחד שהצליח. "חוץ מספארי יש פה הכל", בישרו באמצע שנות ה-90 שלטי הפרסומת כאשר הוקמה שכונת לב הפארק ברעננה, שכללה 800 דירות, ש-400 מתוכן יועדו להשכרה, וכיום נחשבת לאחת השכונות המבוקשות בעיר.

"לא היו אז קופצים על פרויקטים מסוג כזה. הקרקע נרכשה במחיר נמוך ולקחנו על עצמנו את כל הפיתוח. קיבלנו שורת הטבות, כמו מס חברות מופחת", אומר טל תפוחי, אז מנכ"ל ע.ר.מ רעננה, החברה שהוקמה לטובת הפרויקט. "הבעיה בפרויקט כזה הוא לממן אותו. אתה צריך לממן את הבנייה של החלק להשכרה למשך חמש שנים ולמצוא מקור מימון. מכיוון שבנקים לא נותנים מימון כזה, מימנו אותו באמצעות המוסדיים - בהתחלה באמצעות חברת מגדל ואחר כך במימון של קופות הגמל של בנק מזרחי".

הפנייה לקהל השוכרים בשכונה היתה אתגר בפני עצמו. הפרויקט כלל דירות 3-5 חדרים, דירות גן, פנטהאוזים ודופלקסים, וקהל היעד היה משפחות. "השקענו כסף רב כדי למתג את השכירות כדבר איכותי ולהתגבר על התדמית של מגורים בשכירות", אומר קנר. "הקמנו חברת ניהול עם צוותים של אנשי שיווק ואחזקה, וניהלנו הסכמים קשיחים שאיפשרו לשמור על הנכסים. אפילו הקמנו ועדת קבלה שמיינה את השוכרים. זה גרם לכך שלא היה הבדל בין השוכרים לרוכשים, שהיו ברמה סוציו-אקונומית גבוהה".

לדברי אורלי לשם, שהיתה אז מנהלת השיווק וכיום מנהלת סוכנות תיווך בשכונה, הצלחת הפרויקט נזקפת גם לעיתוי שבו הוקם. "באותה תקופה התבססו באזור הרבה חברות היי-טק, וזה הביא הרבה משפחות צעירות שעדיין לא היו בטוחות שהן רוצות או יכולות לרכוש דירה. העובדה שהשכירות היתה לטווח של חמש-שבע שנים, כשהכל ידוע מראש ואין בעל בית שיוציא אותם, משכה אנשים לפרויקט. עבדנו באופן מסודר, הצענו כמה מסלולי שכירות לתקופות שונות והבניינים שווקו בהדרגה. לפעמים גם עשינו מבצעי הטבות לתקופה מוגבלת. בסופו של דבר, בתום תקופת השכירות רבים רכשו את הדירות".

אבל לא רק הכניסה של אנשי ההיי-טק סייעה להצלחת הפרויקט. עליית מחירי הדירות בשוק הפכה את מכירת הדירות חמש-שבע שנים מאוחר יותר, עם סיום תקופת השכירות, לעסקה מצוינת עבור החברה. דירות 4 חדרים, שנמכרו עם הקמתן ב-160 אלף דולר, נמכרו ב-2002 ב-280 אלף דולר (כ-1.2 מיליון שקל) בממוצע, וכיום מחירן הוא כ-1.9 מיליון שקל.

"אם היתה אפשרות להשכיר את הדירה ל-20-30 שנה, לא הייתי קונה בית כל חיי", אומרת תמי פלד-חיון, המתגוררת עם משפחתה בשכונת לב הפארק, תחילה כשוכרת וכיום כבעלת דירה. "אני בת 49, אמא לארבעה, וכל החיים והעבודה שלי הם סביב המשכנתא. בעלי איש אבטחה, נכנסנו לחובות ואני ממשיכה לשלם משכנתא. אני חושבת שמה שעשו כאן ומה שמציע לפיד זה פתרון להרבה מאוד משפחות וזוגות צעירים. כשאני רואה את המחירים היום, אני יודעת שאין סיכוי שאוכל לעזור לילדים שלי בקניית דירה. דירת הדופלקס שקנינו אז ב-350 אלף דולר עולה כיום מיליון דולר.

דניאל בר און

"לפני הפרויקט התגוררנו בהרצליה בדירה משלנו. אמרנו 'בואו ננסה - נשכור דירה בפרויקט ונשכיר את שלנו'. ההתנהלות מול החברה היתה בסדר, אבל הדירות שקיבלנו היו זבל, מתחת לסטנדרט, כי הם השקיעו הכי פחות בבניינים להשכרה. כשקנינו אותה בסוף התקופה שיפצנו אותה מהיסוד, אין אחד שלא שיפץ אותה לאחרי הקנייה. אבל למרות הכל קנינו את הדירה, כי ידענו שאנחנו קונים סביבת מגורים.

"אם הרעיון ייושם בישראל, הרבה משפחות לא יירדו מהמדינה ויוכלו לחיות כאן בכבוד. בארה"ב ובאירופה אנשים שוכרים לתקופות ארוכות וזה מאפשר לחיות ברמת חיים גבוהה. משפחה עם ילדים לא יכולה לנדוד כל שנה למקום אחר, היא חייבת לדעת שיש לה מקום, שהיא יכולה לקיים את החיים שלה לטווח ארוך. לכן אני מקווה שזה יצליח".

"המוסדיים לא רוכשים נדל"ן, אלא תשואה"

שכונת לב הפארק נחשבת אמנם למודל מצליח של בנייה להשכרה, אך קשה להתעלם מכמה מרכיבים שסייעו בהצלחתו, שספק אם יחזרו על עצמם. במקרה זה מדובר בתקופת שכירות קצרה יחסית במונחי שכירות ארוכת טווח, של חמש-שבע שנים.

כמו כן, יש לזכור שבלב הפארק היו מקבצי הדיור להשכרה חלק משכונה חדשה לגמרי, במיקום אטרקטיבי שכוון לפלח אוכלוסיה ממוקד ושהשוכרים בו עברו תהליכי קבלה. מרכיב נוסף ומכריע שסייע להצלחת הפרויקט הוא תנאי השוק באותם ימים. עיקר ההצלחה הכלכלית של הפרויקט מקורה ברווחי הון ממכירת הדירות. במהלך השנים שבהן הושכרו הדירות נהנו רעננה בפרט ואזור השרון בכלל מעליית מחירים גבוהה, והוצאת הדירות לשוק לאחר כמה שנים, בזמן שהשכונה צברה מוניטין חיובי, התגלתה כעסקה מצוינת ליזמים.

ואולם לא כך הם פניו של השוק כיום. מחירי הדירות בישראל נמצאים ברמה גבוהה, ולציפייה של רווחים גדולים מעליית מחירים עתידית אין כיום בסיס של ממש. "אני משוכנע שהפעם יש לנו סיכוי טוב להצליח, והכל תלוי בהיתכנות הכלכלית", אומר אטיאס. "לכן ישבנו עם גופים מוסדיים שמעוניינים להיכנס לשוק, ואמרנו להם: 'תגידו מה התמריץ שבו אתם נכנסים'. אנחנו באנו עם מודל שמציג תשואה של 5%. הם אמרו: 'זה יפה, אבל יש סיכונים. זה פרויקט מסוג חדש, אנחנו לא יודעים אם זה יתפוס ומה יהיה עם טיפול בדיירים בעייתיים. כיום, כשאנחנו משכירים שטחי מסחר בקניון, אנחנו יודעים איך לטפל בזה, והעבודה היא מול המגזר העסקי'. כאן עלתה הצעה שהמדינה תיתן להם ערבויות, בדומה למה שעשו עם כביש 6. האוצר התנגד, וכך נולדה הצעת החוק שתעניק הטבות מס למוסדיים: תשואה של 8% אמורה כבר לגלם גם את הסיכונים".

הצעת החוק שתעניק פטור ממס לגופים מוסדיים שישקיעו בבנייה להשכרה מיועדת לפרויקטים שיכללו 100 דירות להשכרה במרכז ו-50 דירות להשכרה בנגב ובגליל, והיא כוללת פטור ממס על ההכנסה השוטפת. "הגופים המוסדיים מחפשים כל הזמן השקעות", אומרת ורד אולפינר-סקל, מנהלת מחלקת המקרקעין ברשות המסים. "הם משקיעים בחו"ל בבניינים להשכרה, ואנחנו רוצים שיעשו את זה גם בישראל. כבר כיום נהנים המוסדיים ממס שבח בפקודת מס הכנסה, אבל כיום אין פטור על ההכנסה השוטפת. יצרנו להם מסלול ייחודי של פטור ממס הכנסה על ההכנסה השוטפת".

לדברי רו"ח מאיר מזרחי, מומחה למקרקעין העובד עם גופים מוסדיים, "הרעיון להכניס את המוסדיים לשוק הוא חכם, כי יש להם כסף והם מחפשים לגוון את תיק ההשקעות שלהם. אבל השקעה בדירות מגורים דורשת הצעה מפתה. רק אם המוסדיים יקבלו הצעה מפתה וביטחונות הם יילכו על זה. צריך לזכור שהמוסדיים לא באמת רוכשים נדל"ן, הם רוכשים תשואה".

"בעלים של נכס למגורים צריך להביא בחשבון שלושה מרכיבים: העניין המשפטי של חוזי שכירות, טיפול בחייבים ותחזוקה שוטפת של הנכס", אומר עו"ד מוטי פירר, שותף בחברת ניהול נכסים פירר הנהלת רכוש. "ניהול נכס כולל גם הנהלת חשבונות, ארנונה, גביית שכר דירה, עבודה עם הרשויות וכמובן חוזי שכירות - מישהו בסופו של דבר צריך להחליט אילו ביטחונות נדרשים מכל שוכר. כשמדובר במתחמים של מאות דירות מדובר בהתעסקות יום-יומית, וסביר להניח שגוף כמו חברת ביטוח ישתמש בחברה לניהול נכסים. מבחינת עלויות, כ-8% מההכנסה השנתית של המוסדיים יילכו על אחזקה וטיפול שוטף".

מי שכבר נמצא בשוק ההשכרה הוא היזם אבנר לוי, יו"ר ארגון קבלני תל אביב-יפו ובת ים, שבבעלותו בניינים רבים להשכרה בירושלים. "בניתי את הבניינים במסגרת חוק עידוד השקעות הון. על פי החוק, אתה יכול להשכיר מחצית מהדירות ולמכור את השאר. את הבניין הראשון הקמתי לפני 30 שנה והוא עדיין קיים. הבנייה להשכרה לא כלכלית כיום, אלא במקרים מסוימים כמו שלי, שבהם הפרויקטים הוקמו על קרקעות שנרכשו לפני עשרות שנים או על קרקעות באזורי ביקוש שנרכשו במחיר נמוך מאוד".

הבניינים שלוי בנה לאורך השנים הם לא מגדלי דירות גדולים או חדישים, ובין לקוחותיו יש כאלה ששוכרים ממנו דירה כבר 20 שנה. "יש לי חברת ניהול ואחזקה שמטפלת בבניינים והדירות עצמן מבוטחות, כך שהדייר יודע שהוא מקבל טיפול כמו שצריך ורמת אחזקה טובה", אומר לוי.

את החיזור של משרדי הממשלה אחר הגופים הפיננסיים לוי לא מצליח להבין. "אם המדינה תשווק קרקע עבור בנייה להשכרה והתשואה תגיע ל-7%-8%, הבנקים ירצו ללוות את הפרויקטים, ואז גם יזמי הנדל"ן ייכנסו לשוק. הממשלה מחזרת אחרי המוסדיים עם תשואות שלא מעניינות אותם, והם לא משתפים פעולה. כל הפוליטיקאים מדברים על הקרנות, אך הן בכלל לא עונות, כי בחישובים הכלכליים שלהן זה לא כדאי. הממשלה אומרת 'נוותר לכם על מסים', אבל בתשואות כמו 8% יזמים וחברות גדולות יכולים לבנות הרבה בנייה להשכרה. אם הממשלה תוציא קרקע במסגרת חוק עידוד השקעות ותשפר את המיסוי, זה יהיה כלכלי יותר ואז ייכנסו לשוק כל אלה שיש להם כסף. הרי למי הקרנות פונות בסוף שיבנו? אל היזמים. אז למה לעשות את הסיבוב הזה? ביום שבו ייתנו לי פרויקט עם תשואה של 8%, אני אפנה בעצמי לקרנות ולבנקים, והם ייכנסו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#