הפנסיונרים שמאריכים את חיי הצמחים - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפנסיונרים שמאריכים את חיי הצמחים

רפי הבריק עם הרעיון, יוסי הביא את הידע הכימי, לעקיבא ולאליעזר היה ניסיון בטיפול בפירות ומשה גידל את החיטה. כך הצליחה חבורת החוקרים הוותיקה למצוא פתרון לבעיית ההזדקנות של פירות, ירקות ופרחים - ולמכור אותו בעסקה של 60 מיליון דולר

25תגובות

לצפייה בסמארטפונים וטאבלטים - לחצו כאן

לו היה רפי גורן, 80, פרופסור בפקולטה לחקלאות, למזון ולסביבה ע"ש רוברט ה. סמית' של האוניברסיטה העברית, פורש לגמלאות ב-2000 ונפנה לתחביביו, מחקר של 20 שנה היה יורד לטמיון. אך מכיוון שהעברית, כמו יתר האוניברסיטאות, מעניקה לחוקרים הפורשים שלה משרד וגישה למענקי מחקר מוגבלים (אם כי ללא שכר), הצליחו גורן, פרופ' אליעזר גולדשמידט, 73, ד"ר משה הוברמן, 71, פרופ' עקיבא אפלבאום, 72, ופרופ' יוסי ריוב, 73 - מוותיקי הפקולטה לחקלאות - להביא לסינתזה של חומר חדש במחקר על בסיס גמלת הפנסיה שלהם.

החומר הזה, שעשוי להגדיל את יבולי החיטה ב-20% ולהאריך את חיי המדף של פירות ואת חיי האגרטל של פרחים, נמכר השנה דרך יישום - החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית, שהמוצרים המבוססים על פטנטים שנמכרו דרכה נמכרים ביותר מ-2 מיליארד דולר בשנה - בעסקה שעשויה להניב למוכרים עשרות מיליוני דולרים. הקונות הן Rohm&Hass, חברה בת של ענקית הכימיקלים האמריקאית Dow Chemicals, והחברה הבינלאומית Floralife (העסקה עם Floralife עדיין לא נחתמה סופית ונמצאת בשלב מזכר ההבנות). Rohm&Hass תטפל בשיווק החומר בשוק הפירות, הירקות והחיטה, ואילו Floralife תטפל בפיתוח לתעשיית הפרחים. העסקה עם Rohm&Hass פרושה לאורך 20 שנה, ושוויה מוערך בכ-50 מיליון דולר עבור יישום. שווי העסקה עם Floralife, שפועלת בשוק פרחי הנוי, מוערך בסביבות 5-10 מיליון דולר.

"רפי גורן ושאר החוקרים כל כך מאמינים במחקר הזה, שהם המשיכו לעבוד על אף שלא קיבלו תמורה", אומר יעקב מיכלין, מנכ"ל יישום, החברה לפיתוח מחקר של האוניברסיטה, שאחראית למסחור הטכנולוגיות והפטנטים שמקורם בחוקרי האוניברסיטה. "גורן בא עם העציצים - כאלה שטופלו בחומר, וכאלה שלא - והיה קל מאוד לראות את ההבדל. זו היתה סיטואציה מעניינת. הוא אמר 'אני פנסיונר, ואני צריך תקציב כדי לסנתז מספיק חומר לערוך ניסויי שדה'". גורן, קיבל מיישום הלוואה של 60 אלף דולר לצורך הפיתוח וערך ניסויים, שהוכחו כמוצלחים.

"התופעה של חוקרים שמגיעים להישגים לאחר הפנסיה ידועה ומבורכת", אומר גולדשמידט, "אך צוות של חוקרים בכירים שפועל בשיתוף פעולה כזה, מנהל תקציבים ביחד וכדומה - הוא ממש נדיר. כל אחד מאתנו מביא את ההתמחות שלו. יוסי מצטיין בידע כימי, לעקיבא יש ניסיון בטיפול בפירות לאחר קטיף, משה טוב בניסויי מעבדה ושדה. מצד אחד צריך לפנות מקום לכוחות צעירים. מצד שני, חבל שלא לנצל יכולות וניסיון".

הגדלת יבול ליחידת שטח נתון היא אחת המטרות העיקריות של המחקר החקלאי כיום. היא חיונית כדי להתמודד עם משבר המזון המתקרב, וגם כדי להעלות רווחים. עבור החקלאי, פרי שמבשיל כבר בבית האריזה או פרח קטוף שמגיע לשיאו ונובל לפני שהגיע לאגרטל בבית פירושם כסף ועמל רב שהושלכו לפח.

תנאי עקה סביבתית - יובש, ברד, הצפות, קור ואפילו השקיה לא סדירה - גורמים לייצור מוגבר של ההורמון אתילן, ולכן חורף קשה או שחון מביא גם להבשלה מהירה מדי של פירות, להקטנת יבולים ולהזדקנות פרחים. "ההפסדים בעולם כתוצאה מפעולת האתילן נאמדים בעשרות מיליארדי דולרים", מסביר אפלבאום. "פירות וירקות מתכלים, פרחים מתבלים במהירות גדולה, ומיני תוצרת אחרים - ירקות עליים כמו חסה וסלרי - מאבדים מערכם בדרך מהחקלאי לצרכן". בפירות מסוימים, למשל מנדרינות, האתילן עשוי לגרום גם לנשירה לפני הקטיפה.

בשוק כבר משתמשים בחומר שמעכב את פעולת האתילן, אלא שהוא מיוצר בעיקר בצורת גז וכאבקה המשחררת את הגז הפעיל לאחר המסה במים, ומופץ בעיקר לשימוש בחללים סגורים דוגמת בתי אריזה. היעילות שלו פוחתת משמעותית בשימוש בשדה הפתוח. הפטנט שלו, שעומד לפוג בקרוב, שייך לחברת Dow Chemicals, שהחליטה לשמור על רווחיה באמצעות השקעה בפיתוח המשוכלל יותר של גורן ושותפיו: סינתזה של חומר מלחי המסיס במים שמעכב את פעילות האתילן, שאפשר לרסס בשטחים פתוחים, בשדות, בחממות ואפילו למכור בשקית קטנה, שתוכנה יפוזר במי האגרטל ויגרום לפרחים לשרוד עוד כמה ימים.

מכיוון שהחומר החדש הוא נגזרת של החומר הקיים בשוק, שכבר עבר אישורי EPA ו-FDA לשימוש בחקלאות, תהליך הרישוי של המלח המסיס עשוי להיות מהיר יחסית. התחזית היא שהחומר ישווק כבר תוך ארבע עד שש שנים. השוק של החומר הקיים, בצורת גז ואבקה, מוערך ב-100 מיליון דולר בשנה, וסביר להניח שחומר משוכלל יותר יצליח להגיע לשוק גדול אף יותר. מתוך התמלוגים שתקבל יישום משולמים לחוקרים היזמים 40%, ועוד 20% לחוקרים עבור המשך המחקר.

הוברמן, שאחראי על ניסויי המעבדה והשדה, מראה לי תמונות של פרחים ושיבולי חיטה שעברו טיפול בחומר החדש. ההבדל דרמטי: בעוד פרחים שלא קיבלו את המלח קמלו, אלה שכן קיבלו אותו נותרו גדולים ויפים. פרחים, מסביר ריוב, הם מוצר יקר, ולכן גם אם יתגלה כי הסינתזה של החומר יקרה יחסית, עדיין יהיה כדאי לחקלאים להשתמש בו.

ואולם האפקט הדרמטי ביותר עשוי להתגלות דווקא בחיטה, שבה ייצור אתילן יכול להיגרם אפילו על ידי טלטול שנגרם מרוח חזקה. על ידי דחיית עיכוב פעולת האתילן, החומר מאפשר לצמח לבצע פוטוסינתזה במשך זמן רב יותר ולהעביר לשיבולת יותר מזון - מה שמגדיל את משקל גרעיני החיטה בשיעור של 15%-28%, ולמעשה מזניק את כמות הקלוריות שניתן להפיק מכל צמח.

החוקרים ניסו את החומר על זני חיטה שעברו השבחה, כלומר העלו עוד יותר את פוטנציאל היבול. מדובר בחיטת בעל - חיטת בר שאינה דורשת השקיה, ולכן פגיעה במיוחד לתנאי מזג אוויר קשים ועשויה להזדקק במיוחד למוצר כזה. התוצאות היו דרמטיות ביותר בחיטה שנחשפה לתנאי עקה כמו יובש. "פוליטיקאי שמייצג סניף ישראלי של עמותה בינלאומית שעוסקת ברווחה אמר לי: 'בזה אני יכול לפתור חצי מבעיית הרעב באפריקה'", מספר גורן.

 

"הפוטנציאל בחקלאות גדול כמו בביוטק"

 

המחקר הנוכחי נולד במוחו של גורן כשבילה שנה באוניברסיטת צפון קרוליינה ב-1982, שם החל לשתף פעולה עם פרופ' אדוארד סיסלר, שהיה בין מפתחי הגז חוסם האתילן שנהוג כיום. לאורך השנים הצטרפו אליו שאר חברי הצוות. כיום, 30 שנה אחרי תחילת המחקר, פירותיו מתחילים להבשיל.

התגלית של הצוות הגיעה אחרי יותר מ-200 שנים משותפות של מחקרים. גורן, גולדשמידט, הוברמן, אפלבאום וריוב - כולם פרופסורים אמריטוס של הפקולטה לחקלאות - התמקדו ברבות משנות הקריירה שלהם באתילן.

גורן חקר בעבר את תחום הגידול המקצועי של הדרים, וכמו כן בדק את פעילותם של הורמונים צמחיים לצורך בקרת פריחה, פוריות ואיכות פרי. הוא היה דיקן הפקולטה לחקלאות והקים את מכון מגיד באוניברסיטה, ופרש ב-2000. לפני שבועיים הוענק לו פרס קיי לפיתוחים חדשניים במסגרת אירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, שמחולק לצורך עידוד סגל וסטודנטים של האוניברסיטה העברית לפתח שיטות חדשניות בעלות פוטנציאל מסחרי.

גולדשמידט חקר אף הוא את תחום ההדרים, עם דגש על חומרי צמיחה, וכן חקר הזדקנות והרס כלורופיל - על הקו שבין מחקרים תאורטיים ליישומים מעשיים. ריוב ערך מחקר בסיסי עם השלכות מעשיות בהורמונים צמחיים, בעיקר באתילן, והוא נחשב לחוקר מוביל ביערנות ומעורב בפרויקטים של הקרן הקיימת.

אפלבוים חקר אחסון של פירות וירקות עם התמקדות באתילן. בסוף שנות ה-90 חבר לצוות של גורן, ועבד אתו על נושאים הכרוכים בהבשלה ובהזדקנות של תוצרת חקלאית. הוברמן עבד במשך מרבית הקריירה שלו עם גורן. הוא אחראי על תכנון וביצוע ניסויי המעבדה והשדה.

בפגישה משותפת ניכרת הדינמיקה של קבוצת אנשים שעובדים יחד כבר שנים. בניגוד לגורן, שמצהיר כי הוא כבר "רואה את המטוסים מרססים את החומר בשדות", מזכיר ריוב כי "יישום מסחרי מחייב פיתוח פורמולציה בעלות כדאית כלכלית. יכול להיות שלגבי גידולים מסוימים הכדאיות של השימוש בחומר תהיה קטנה יחסית, באם עלותו תהיה גבוהה".

כשהם נשאלים אם הם כבר מתכוננים לכסף הגדול, הם פורצים בצחוק. "אענה בצורה ביולוגית", אומר גולדשמידט, "ללא אריכות ימים, לא נגיע להצלחה כלכלית". לפי תנאי הרכישה ישלמו החברות סכומים קטנים יחסית על חשבון אבני דרך בתהליך, אך הכסף הגדול יגיע רק לאחר המסחור, שייקח שנים. בדרך צריך להגן על המוצר המסחרי ב-27 מדינות, תהליך מסובך ויקר.

לדברי מיכלין, חשיבותם המסחרית של פיתוחים בתחום החקלאי גדלה ככל שהחקלאות נהפכת למתוחכמת יותר מבחינה טכנולוגית. "אם כיום חקלאות מהווה 15% מכלל ההכנסות של יישום, יש לה פוטנציאל לגדול עד 30%", הוא אומר. "הפוטנציאל בחקלאות גדול כמו בביוטק, וצריך פחות כסף לזה". עם זאת, הוא מציין, בישראל עדיין לא קיימים כמעט גופים המשקיעים בחקלאות, וניסיון מוקדם למצוא חברה ישראלית שתשקיע בפיתוח של גורן לא צלח. לולא היתה ליישום קרן ייעודית, שמיועדת להעביר פיתוחים מעבר לשלבי המחקר הבסיסי, החוקרים לא היו מצליחים לקיים ניסויי שדה.

"רואים יותר עניין בהשקעות בתחומים חקלאיים, גם בחברות שכלל לא שייכות לתחום הזה", אומרת ד"ר מיכל לוי, אחת משני מנהלי פיתוח עסקי העוסקים בתחום האגרי-טק. "יבמ הקימה באחרונה קרן להשקעות בתחומים חקלאיים. הצורך העולמי במזון ברור, וחברות - אולי אפילו בקטע הומניטרי - מאמינות שזה המקום וזה הזמן להשקיע".

עד כמה יתרום הפיתוח לפתרון משבר המזון העולמי? העובדה כי בסופו של דבר מדובר במוצר מסחרי, שעלותו לא ברורה עדיין, מקשה להעריך באיזו מידה הוא יהיה בהישג ידם של חקלאים במדינות מתפתחות. לפי פרופ' יורם קפולניק, יו"ר הוועדה לטיפול במשבר המזון העולמי שעל הקמתה הכריזה שרת החקלאות אורית נוקד לפני חודש, הפתרון למשבר יגיע כנראה מגישות רדיקליות יותר, דוגמת הנדסה גנטית. אבל גם עלייה של 20% ביבולי החיטה היא שיפור משמעותי, ותהיה בה גם הוכחה לכך שבמשפט "אל תשליכני לעת זקנה" יש לא רק ציווי מוסרי - אלא גם היגיון כלכלי עבור מעסיקים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#