איך אדם שהורה לרצוח 14 אלף איש זוכה לכתבות מפרגנות בעיתונות? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך אדם שהורה לרצוח 14 אלף איש זוכה לכתבות מפרגנות בעיתונות?

דיקטטור אכזרי או מנהיג כושל, שמחפשים הכרה ופרגון עולמי, משלמים כמה עשרות אלפי דולרים לחברת יח"צ וזוכים לכתבות מחמיאות בעיתונים מובילים ■ הכתבה המפרגנת על אסמה אסד, שהופיעה ב"ווג", היא רק דוגמה

29תגובות

פברואר 2011 היה חודש סוער בעולם הערבי. תוניסיה התמודדה עם המציאות שאחרי הדחת השליט זין אל-עאבדין בן עלי, שנפל מכיסאו במהומות אלימות; במצרים נאלץ חוסני מובארק להתפטר לאחר 30 שנות נשיאות; עבדאללה מלך ירדן פיזר את הפרלמנט; אלג'יריה הכריזה על מצב חירום. הירקן התוניסאי מוחמד בועזיזי, שהצית את עצמו במחאה על סגירת הדוכן שלו, הצית את המרד ברחבי המזרח התיכון, והאזור הגיע לסף פיצוץ.

אבל בסוריה הכל היה רגוע. זה הרושם שקיבלו 11 מיליון קוראי מגזין האופנה "ווג", שנתקלו בפברואר בכתבת פרופיל ארוכה ומחמיאה על "ורד המדבר", "הגברת הראשונה הרעננה והממגנטת ביותר", הלא היא אסמה, אשתו של נשיא סוריה בשאר אל אסד.

אי–פי

כמעט שנה וחצי לאחר מכן עולה מניין ההרוגים ממעשי הטבח של המשטר בסוריה על 14 אלף, וברחבי האינטרנט קשה למצוא זכר לכתבה ההיא, שסיפרה על זוג שמנהל משפחה דמוקרטית, נוהג לנפוש באירופה וחי ב"מדינה חילונית ללא הפגזות, מהומות או חטיפות".

המגזין הסיר את הכתבה מאתר האינטרנט שלו לנוכח התרעומת שעוררה בעולם, ובשני שעבר נאלצה העורכת אנה וינטור להתנצל. "כמו רבים, גם אנחנו קיווינו שמשטר אסד יהיה פתוח לחברה יותר מתקדמת", כתבה באתר "ווג". "לאחר הראיון שלנו, משהתרחשו האירועים הנוראיים של השנה וחצי האחרונות בסוריה, התבהר לנו שהעדיפויות והערכים שלו לגמרי מנוגדים לאלה של 'ווג'. הזוועות המחריפות בסוריה הן חסרות מצפון ואנחנו מגנים את מעשיו של משטר אסד באופן החריף ביותר".

וינטור לא טרחה לנמק מה הביא אותה לפרסם כתבה מלוקקת בת 3,200 מלים שלא הקדישה אפילו משפט אחד לסערה בחוץ. ואולם תחקיר "ניו יורק טיימס" חשף כי היא היתה רק חלק ממסע יחסי ציבור ארוך שנועד לשפר את תדמית הזוג אסד בעולם. האחראית לכתבה ב"ווג", פרי עטה של ג'ואן ג'ולייט באק, היתה חברת יחסי הציבור הוושינגטונית בראון לויד ג'יימס, שקיבלה מאסד 5,000 דולר בחודש תמורת שירותי התיווך.

בשאר אל אסד עלה לשלטון בסוריה ב-2000, לאחר מות אביו ששלט במדינה 30 שנה. רופא העיניים בן ה-34, בעל החינוך המערבי והידע במחשבים, עורר תקוות רבות בסוריה ובעולם לכך שיביא קדמה, פתיחות ורפורמות. גם נישואיו הטריים לאסמה, בריטית יפה ממוצא סורי שגדלה בלונדון ועבדה כבנקאית השקעות בניו יורק, לא הזיקו. אנדרו טאבלר, מומחה לסוריה במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, שעבד בעבר בקרן צדקה שמומנה על ידי אסמה אסד, סיכם את גורם המשיכה של אסד בחמש מלים: "הוא דובר אנגלית, ואשתו חתיכה".

המודעות של בני הזוג אסד לאינטרנט ולתקשורת הביאה אותם ליצור קשר עם חברות יחסי ציבור מערביות, שבעזרתם קיוותה אסמה, כפי שהודתה בראיון ל"ווג", לתת לסוריה "איכות של מותג" בעולם ולהראות שהיא מדינה נורמלית. "קיבלתי תחושה שאנשים לא מצפים מסוריה להיות נורמלית", התלוננה ב"ווג".

וכך, בניגוד לבעלה, שמתראיין לעתים רחוקות לתקשורת המערבית, העניקה אסמה אסד בשנים האחרונות אינספור ראיונות לעיתונים כמו "סאנדיי טיימס" ו"לה סטמפה", מגזיני אופנה ורשתות טלוויזיה כמו CNN וסקיי ניוז. המגזין "פארי מאץ'" הקדיש לה כתבה וכינה אותה "אלמנט של אור במדינה מלאה באזורי צל" ו"הנסיכה דיאנה של המזרח התיכון". "אל" הצרפתי הכניס אותה לרשימת המתלבשות הטובות בפוליטיקה העולמית, ו"האפינגטון פוסט" כינה אותה "יופי טבעי להפליא".

"היא רצתה להפוך את תפקיד 'הגברת הראשונה' למשרה, כמו לורה בוש והמלכה ראניה מירדן", הסביר ל"גרדיאן" טים בל, ממייסדי חברת יחסי הציבור בל פוטינגר, שנחשב לאחד האנשים שתרמו לבחירתה של מרגרט תאצ'ר לראשות ממשלת בריטניה ב-1979 ושימש לאחר מכן כיועץ התדמית הראשי שלה. בל פוטינגר ייעצה לאשת הנשיא בנוגע להקמת משרד תקשורת בדמשק לשיפור התדמית.

לבל היה ניסיון רב בשיפור תדמית לשליטים שנויים במחלוקת. ב-1999 דיווח ה"גרדיאן" כי יועצים של בל פוטינגר קיבלו 200 אלף ליש"ט מממשלתו של הרודן המודח אוגוסט פינושה בצ'ילה, כדי להקים אתר לשיפור תדמיתו בזמן המשפט שנערך נגדו. לקוח אחר היה אלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלארוס, שיש המכנים אותו "הדיקטטור האחרון של אירופה", ששכר את שירותיה ב-2008. "לוקשנקו לא מבין למה בלארוס לא יכולה להיות חברה של המערב ושל רוסיה בה בעת", הסביר בל לעיתון "מוסקו טיימס".

בתחילת השנה נפלה בל פוטינגר קורבן לתרגיל עוקץ של "אינדיפנדנט" הבריטי, לאחר שעיתונאים שהתחזו לסוכני ממשלת אוזבקיסטן יצרו קשר עם החברה כדי לבחון אפשרות ליחסי ציבור למשטר המושחת במדינה. בל פוטינגר הסכימה לעשות זאת ואף הציעה לכתוב "בלוגים של צד שלישי", שייראו כאילו נכתבו על ידי גורמים עצמאיים ויסייעו להסתיר חדשות שליליות על המשטר בחיפושי אינטרנט. "השאיפה מן הסתם היא להסתיר את התכנים השליליים ולהבטיח שיהיו ברשת תכנים חיוביים עליכם", אמר נציג של בל פוטינגר לכתבים המתחזים. אבל מתברר כי גם לבל פוטינגר יש גבולות. את שליט זימבבואה רוברט מוגאבה, למשל, היא לא הסכימה לייצג. בעדות בפני ועדה של הפרלמנט הבריטי הודה פיטר בינגל, בכיר בחברה, כי "קיבלנו בקשה מזימבבואה לייעץ לה, ואמרנו 'תודה רבה אבל לא תודה'. זה יכול היה להיות קמפיין מרושע מאוד. בכל יום אנחנו מקבלים החלטות, ושואלים את עצמנו אם מה שאנחנו עושים הוא נכון וצודק".

בל מעדיף להתמקד בהצלחות שלו. "פרדריק דה קלרק סיים את האפרטהייד בדרום אפריקה, רונלד רייגן שינה את ארה"ב, מרגרט תאצ'ר שיחררה את בריטניה מאחיזתם של האיגודים, ובוריס ילצין שינה את רוסיה", אמר בראיון ל"דיילי טלגרף" על הלקוחות שבהם הוא מתגאה. "לא המצאתי את האנשים האלה, אבל היתה לי הזכות לעבוד עמם. אלה אנשים ששינו את העולם. שיחקתי תפקיד קטן כשסייעתי להם להעביר את המסרים שלהם".

כמה שווה מחמאה לקדאפי?

בל פוטינגר ובראון לויד ג'יימס, שבין לקוחותיה בעבר היו שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי וארגון טרור אירני, הן רק שתיים מקבוצה גדולה של חברות בארה"ב ובבריטניה שנרתמו לשיפור תדמיתם של שליטים בצרות בשנים האחרונות, וכמה מהן עבדו קשה מאוד בשיאו של האביב הערבי.

בפברואר שעבר, עם פרוץ המהומות בבחריין נגד המלך חמד בן עיסא אל ח'ליפה, שדוכאו באלימות, פירסם העיתונאי והבלוגר טום סקיטיירי טורים ב"האפינגטון פוסט", שבהם הביע תמיכה במשטר בבחריין ודיווח על מעשי אלימות של כוחות האופוזיציה. למעשה, סקיטיירי עבד עבור קורוויס, אחד ממשרדי יחסי הציבור והלובינג הגדולים בוושינגטון, שחתם עם משרד החוץ של בחריין על הסכם לאספקת שירותי יחסי ציבור תמורת 40 אלף דולר בחודש, לא כולל הוצאות. בנוסף, שלחה החברה השנה משלחות של צעירים בחריינים משכילים לוושינגטון כדי להגן על שמו הטוב של המשטר בבחריין ולהציג את האופוזיציה באור שלילי.

קורוויס, שספגה ביקורת חריפה בארה"ב כשקיבלה לפני כעשור 15 מיליון דולר בתמורה לסיוע בשיפור תדמית סעודיה בעקבות מתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר, שירתה באחרונה גם את מוחמד עז, איל פלדה מצרי ומקורבו של הנשיא המודח חוסני מובארק, ששילם לקורוויס 90 אלף דולר בחודש, אך נדון לעשר שנות מאסר ונקנס ב-11 מיליון דולר בגין שחיתות.

גם פוטומק סקוור גרופ, חברה צעירה מוושינגטון שבראשה עומד עיתונאי "וול סטריט ג'ורנל" לשעבר כריס קופר, החלה בפברואר שעבר לספק ייעוץ ביחסי ציבור לבחריין תמורת 20 אלף דולר בחודש. קופר אמר לאתר חדשות יחסי הציבור "הולמס ריפורט" כי הוא עובד עבור לטיף א-זיאני, השליח המיוחד של בחריין לארה"ב. "אני עוזר לו לתקשר עם וושינגטון. הוא מאמין, כמוני, שלבו של יורש העצר נמצא במקום הנכון, ושהוא באמת רוצה לטפל במהומות בבחריין באמצעות דיאלוג לאומי".

חברת יחסי הציבור והתקשורת וושינגטון מדיה גרופ, לעומת זאת, העדיפה להפסיד כסף מאשר להיכנס לשדה הקרב התקשורתי המלוכלך של האביב הערבי. החברה היתה חתומה על חוזה של 420 אלף דולר לבניית תדמיתה של תוניסיה, לפני שזו נהפכה למדינה שבה הוצתו מהומות. בעקבות הדיווחים על הדיכוי האלים של המהומות בינואר 2011, ניתקה החברה את קשריה עם משטר זין אל-עאבדין בן עלי. "החלטנו מתוך עיקרון שאנחנו לא יכולים לעבוד עם מדינה שמשתמשת בצלפים על גגות בתים כדי להרוג את אזרחיה", אמר נשיא החברה, בהודעה שפירסמה החברה בפייסבוק.

אחד הלקוחות הידועים לשמצה של כמה מחברות הייעוץ האלה, בהן מוניטור גרופ האמריקאית, היה מועמר קדאפי. מוניטור גרופ עלתה לכותרות בשנה שעברה לאחר שנודע כי קיבלה ממשטר קדאפי 250 אלף דולר בחודש על מגוון רחב של שירותים, כולל הצעה לכתיבת ספר המבוסס על הפילוסופיה של קדאפי. החברה, שנוסדה על ידי פרופסורים מהרווארד, אף שלחה מרצים בכירים לפגישות עם קדאפי כדי "להגביר את ההערכה הבינלאומית ללוב" ולנסות להרחיב את הסיקור התקשורתי החיובי על המדינה.

עם פרוץ מלחמת האזרחים בלוב בשנה שעברה, שהובילה להריגת קדאפי, ספגה מוניטור ביקורת על קשריה עם השליט. "הדבר הגרוע ביותר הוא שהם חיזקו את התפישה של קדאפי שלפיה הוא באמת דמות בינלאומית אינטלקטואלית משפיעה, ושהגישה שלו לדמוקרטיה נלקחת ברצינות", אמר דירק ונדוולה, פרופסור באוניברסיטת דארטמות' ומחבר הספר "ההיסטוריה של לוב המודרנית", לאתר boston.com. מוניטור, שסייעה לבנו של קדאפי סייף לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו בלונדון סקול אוף אקונומיקס, הודתה כי טעתה כשסייעה לקדאפי ולבנו, אך התעקשה כי המטרה העיקרית של מעשיה היתה לעזור לחולל שינוי בדיקטטורה של העריץ.

מה גורם לחברות אמריקאיות ובריטיות לייצג מנהיגים שטובחים בבני עמם? "חברות יחסי הציבור עובדות עם הבריונים האלה משום שיש להם הרבה כסף, שמגיע מכספי ציבור או מסיוע חיצוני למדינות שהם גונבים באופן חוקי", אמר פרייז'ר סייטל, שותף בחברת אמרלד פרטנרס, לאתר "PR דיילי". "חברות כמו בראון לויד ג'יימס, שעבדו עם סוריה, מצדיקות זאת בנימוקים של 'קידום הדמוקרטיזציה' ומקוות שלא ייתפסו".

באוגוסט שעבר גינתה אגודת יחסי הציבור האמריקאית (PRSA) את חברות יחסי הציבור שעובדות עם עריצים. ארתור יאן, סגן נשיא האגודה, אמר כי האתיקה של חברות יחסי הציבור והייעוץ האלה אינה קשורה ללקוח אלא לאופן שבו הוא מתנהג ולאופן שבו ההתנהגות הזו מתוארת. "התדמית של סוריה, שבראון לויד ג'יימס מנסים להעביר לעולם, עומדת בניגוד מוחלט לדיווחים על זוועות שמבוצעות נגד אזרחים והתנהגות של דיכוי כלפי עיתונאים זרים", אמר. לדבריו, אם בראון לויד ג'יימס ובל פוטינגר באמת היו רוצות לשפר את התדמית של סוריה, הן היו משתמשות בהשפעתן כדי לעצור את מה שמתרחש במדינה.

ב"ניו יורק טיימס" ציינו לרעה את האופן שבו סוריה מנצלת בבוטות את העיתונות העולמית מול היד הקשה שהיא נוקטת כלפי עיתונאים זרים. 13 עיתונאים נהרגו בסוריה מאז נובמבר, וגורמי התקשורת במדינה טוענים כי עיתונאים זרים הם "בוודאי מרגלים או בעלי קשרים לארגוני טרור".

באק טענה כי כשפרצו המהומות האלימות בסוריה, היא החלה להתבטא נגד משטר אסד. באפריל היא הודתה בראיון לרשת השידור NPR כי היא מתחרטת על הכותרת ש"ווג" נתן. עם זאת, היא התעקשה כי אסד "רזה מאוד ולבושה יפה מאוד, ולכן התאימה לכתבה ב'ווג'".

לשווק את דמשק התרבותית

גברת אסד אינה אשת המנהיג הראשונה בעולם שזוכה לכתבת פרופיל מחמיאה במגזין נשים, שמסייעת כמובן ליחסי הציבור של הבעל. מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה"ב שנהפכה לאייקון אופנה ובריאות, מעטרת כבר ארבע שנים את שעריהם של שלל מגזינים, בהם "ווג" ו"אסנס", ומתארחת בתוכניות טלוויזיה רבות. קרלה ברוני, אשתו של נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי ודוגמנית בעברה, קיבלה כתבת שער ב"ואניטי פייר" חודשים ספורים לאחר שבעלה נבחר לנשיאות, וגם שרה נתניהו זכתה באחרונה לכתבה מחמיאה ב"בילד".

גם בעולם הערבי, אסד אינה הגברת הראשונה היחידה שנרתמת ליחסי הציבור של מדינתה. שנתיים לפניה היתה זו ראניה, מלכת ירדן, שזכתה לכתבה ב"ווג" שבה תוארה כ"יפהפייה ערבייה בעלת צוואר ברבור עם גבות מהממות ושיער חום בוהק". ראניה מקפידה גם היא על הופעות קבועות בתקשורת המערבית, שבהן היא מספרת כי היא "בסך הכל אם ורעיה עם עבודה מגניבה ביותר", והיא גם מתחזקת חשבון בטוויטר שאחריו עוקבים 2 מיליון גולשים.

למרות התדמית החיובית של ראניה בעולם, היא שנויה במחלוקת בירדן. ירדן אמנם לא הגיעה למצבה של סוריה, אך גם בה התקומם בשנה שעברה הציבור נגד משטרו של המלך עבדאללה. מנהיגי שבטים בירדן האשימו את ראניה בשחיתות וטענו כי גזלה אדמות מהאנשים וכסף מקופת המדינה כדי "לקדם את תדמיתה האישית". 36 מנהיגי שבטים בממלכה ההאשמית פירסמו מכתב משותף שבו השוו את ראניה ללילה בן עלי, אשתו של שליט תוניסיה המודח, שברחה עם 1.5 טונה זהב מקופת המדינה.

בניגוד למקובל, אסד "בכלל לא רצתה להופיע במגזיני אופנה", אמר בל ל"גרדיאן". "היא רצתה שייקחו אותה ברצינות. היא היתה מעוניינת בשיווק דמשק כעיר של תרבות, לכן הקמנו משרד ותשתיות תקשורת בשבילה, כתבנו לה נאומים ותיאמנו לה ראיונות עם המדיה הרצינית".

קשה להתעלם מהמשיכה המערבית למנהיג ערבי צעיר ש"נראה בדיוק כמונו", וזה חלק ממה שניסתה לעשות הכתבה ב"ווג" - לתאר את בני הזוג אסד כנורמלים וכנגישים ככל האפשר. הכתבה כללה תמונה שלהם בסלון ביתם, לבושים בג'ינס ובסוודר ומשחקים עם ילדיהם בצעצועים, כמו משפחה אמריקאית בבוקר חג המולד. "יש עץ חג מולד מקושט. זיין בת ה-7 צופה ב'אליס בארץ הפלאות' של טים ברטון במחשב ה-iMac של הנשיא; כארים בן ה-6 בונה כריש מלגו; וחאפז בן ה-9 מנסה לנגן בכינור החשמלי החדש שלו", כתבה באק.

אחד הקוריוזים בכתבה ב"ווג" היה סיפורה של אסמה על זוג חזק אחר שביקר אותה ואת בעלה בדמשק - בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי. לדבריה, פיט הופתע מרמת האבטחה הנמוכה של הנשיא. "בעלי הסיע את כולנו לארוחת צהריים, ובזווית העין קלטתי את בראד פיט מתנועע בעצבנות. שאלתי אותו: 'הכל בסדר?' והוא שאל 'איפה האבטחה שלכם?' אז התחלתי לעקוץ אותו - 'אתה רואה את האשה הזקנה ברחוב? היא אחת מהם! והאיש הזקן שחוצה את הכביש? הנה עוד אחד!'". בשלב זה התערב בראיון בשאר וצחק: "בראד פיט רצה לשלוח את שומרי הראש שלו הנה כדי שיבואו ויאמנו את שלנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#