העסקים החברתיים החדשים בעקבות המחאה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלי טובות מאף אחד

העסקים החברתיים החדשים בעקבות המחאה

עשרות יזמים נלהבים רוכבים על גל המחאה ומקימים בימים אלה עסקים: ברים, חנויות מכולת, בנקים ואפילו קרן פנסיה. אין להם שום כוונה להרוויח עלינו או להפקיע מחירים, בדיוק ההפך - הם עומדים מאחורי קואופרטיבים, העסקים החברתיים שנהפכו לתופעה עולמית ומנסים לתקוע יתד גם בישראל. האם הם יצליחו?

8תגובות

"מצפה רמון הוא אחד היישובים היקרים בישראל", טוען עמר ברט, 27. "היא אולי לא יקרה במונחים אבסולוטיים, אבל היחס בין רמת ההכנסה הממוצעת לנפש לבין המחירים הופך אותה לאחד המקומות היקרים בישראל. אנחנו גרים כאן שש שנים ועוסקים בחינוך. בשלב מסוים הבנו שגם כאן אנחנו לא מסוגלים לגמור את החודש".

לפני כמה חודשים הצליחה מצפה רמון לצאת לרגע מהמשבצת הקבועה שלה כנקודת תצפית חפוזה למטיילים, רגע לפני שהם מסתערים עם ג'יפים על מכתש רמון, וליהפך למוקד עניין תקשורתי של פוסט המחאה החברתית. זה קרה בעקבות אירוע קטן-גדול אחד: פתיחת חנות מכולת חדשה בעיר. לכאורה, עניין זניח. אלא ש"העגלה", שנפתחה על ידי ברט ותושבים נוספים, הוקמה כקואופרטיב צרכני בעל זיקה קהילתית.

זה הספיק כדי להעלות את המיזם הצנוע על נס ולייחס לו, על הדרך, גם את זעקת הפריפריה וגם את ההתקוממות נגד המונופולים הקמעוניים - קוקטייל מרענן שזימן למצפה רמון עיתונאים וניידות שידור. כמה חודשים לאחר מכן, קשה להתרשם שהמכולת החדשה מהווה איום של ממש על סניף הסופרמרקט היחידי בעיר, של רשת שופרסל, שמחזיק את התושבים כקהל לקוחות שבוי.

עם שחרורו מצה"ל נחת ברט במצפה רמון יחד עם קבוצת חברים כחלק מתנועת "דרור ישראל" של הנוער העובד והלומד, ומאז הם שם. "יש כל מיני קשיים שקשורים לפריפריה, אבל העובדה שבחרו לפתוח במצפה דווקא סניף 'שופרסל שלי', שהוא המותג היקר יותר ברשת שופרסל, היא ניצול ציני במיוחד", הוא אומר.

ארבעה חודשים מאז יצאה "העגלה" לדרכה מונה הקואופרטיב 30 חברים. כל אחד מהם רכש מניה ב-250 שקל ותורם מזמנו שעתיים בחודש לתפעולה השוטף. החברים: משפחות, מורים, הורים של חניכים בתנועה ועובדי מועצה. "זה הולך די טוב. כרגע יש כאן רק מוצרי מזון יבשים ומוצרי היגיינה, ובקרוב נתרחב גם לירקות ולמוצרים בקירור, תלוי במספר החברים שיצטרפו. לחברים אנחנו מצליחים להוזיל את המחיר בעד 18% ביחס למוצרים מקבילים בשופרסל, אבל קידום הקהילה חשוב לא פחות בתהליך. המטרה של 'העגלה' היא לא רק לעשות טוב לחברים, אלא לכל מצפה רמון, אם נצליח לגרום לירידת מחירים וגם מעבר לכך", מסביר ברט.

אמיל סלמן

בינתיים, בין מדפי הסחורה, מתנהל גרעין קהילתי קטן ומתגבשת קבוצה. המשמרות בחנות מקרבות בין החברים, ובערב שבועות הסתיים יום המכירה במפגש עם גיטרה ועוגות. יש מי שמייחס את הערך המוסף העיקרי של המיזם הדרומי למה שמתרחש בין המדפים ולא למה שמוצע למכירה עליהם. "רבים בנגב מרגישים שאם משהו יקרה זה או כי המדינה תעשה משהו או שמישהו עשיר יבוא ויתרום. אנחנו עושים את ההפך. לא חיכינו שיעשו בשבילנו ולא יצאנו לחרם ולמלחמה ברשתות. זה כל העניין בקואופרטיב: אנחנו באים לענות על הצרכים של החברים, שזה ההפך מהסופרמרקט".

חזון ותוכניות לעתיד הרחוק קיימים גם הם, ומבחינה זו למצפה רמון יש פוטנציאל גדול בתחום התיירות, החינוך והרווחה. אבל עד שאלה יתממשו נאלצים חברי הקואופרטיב לכתת רגליהם לסופרמרקט הגדול שבמרכז המסחרי.

בירושלים פועל מזה חודש וחצי קואופרטיב צרכני בן 80 חברים ששילמו כל אחד 300 שקל עבור רכישת יחידת ההשתתפות. בבית הספר הניסויי בעיר מפעילים טל-אל ויסמן, 24, סטודנט לכלכלה ולחשבונאות, וחבריו לקואופרטיב את חנות המזון שלהם שפתוחה פעמיים בשבוע. "זה מעין מחסן עם נקודת מכירה שהחברים יכולים למצוא בו 80% מהמוצרים שהם צריכים, כולל חלב, לחם, ירקות ופירות. המלאי שאנחנו מחזיקים מדויק מאוד ומתאים לדרישות של החברים, שרובם סטודנטים וצעירים".

היוזמה נולדה כרעיון של 15 צעירים. "התחלנו קבוצה די גדולה ומחויבת לעניין, וקיבלנו תגובות נלהבות מאוד", מספר ויסמן, שזהו הקואופרטיב השני שהוא שותף בהקמתו. "לפני שלוש שנים הייתי מעורב בהקמה של קואופרטיב אורגני בתל אביב. אז התגובות היו אמפתיות במקרה הטוב, והתייחסו לכך כמשובת נעורים ולא יותר ממשחק במקרה הרע. מאז נראה לי שמשהו השתנה. התגובות שאנחנו מקבלים, גם מהסביבה הקרובה וגם של אנשים מעולם העסקים, הן נלהבות, עם הבנה גדולה לכך שיש מקום לפעילות כזו בשוק. זו עדות לכך שיש בישראל בעיה אמיתית, וזה לא משהו אופנתי או גל שיחלוף".

להערכתו של ויסמן, יש להם יתרון יחסי במחיר מול הרשתות הגדולות, מה שלא נכון בהכרח ביחס לשווקים או לרשתות מוזלות כמו רמי לוי. "רוב הכסף הולך על המלאי. את העבודה אנחנו עושים בעצמנו ואנחנו לא משלמים שכירות, כך שזה מוזיל את העלויות. כרגע הקואופרטיב פתוח רק לחברים, אבל הוא גם פתוח להצטרפות חופשית של חברים חדשים. בינתיים אנחנו לא משווקים את הקואופרטיב כי הוא נמצא בשלבי הרצה וצבירת ניסיון. אם היו מצטרפים עוד 200 חברים, אני לא בטוח שהיינו מצליחים להתמודד עם זה. המערכות שלנו גדלות לאט וזה האופי של הקואופרטיב. הצמיחה אטית וקשה, אבל אנחנו מסתכלים על הטווח הרחוק".

אמיל סלמן

המחאה עוררה את הקואופרטיבים

אז על מה כל העניין והרעש סביב הקואופרטיבים? איזו בשורה נושאת עמה קבוצה של 30 איש ממצפה רמון, 80 חברים מקואופרטיב מזון בירושלים או 200 איש ממרכז תל אביב? הבאזז התקשורתי אולי נמצא כמה צעדים לפני ההצלחה בשטח, אבל אין ספק שקיימת התרגשות בדרך למה שעתידה אולי להיות האלטרנטיבה החדשה ליוקר המחיה בישראל. ללא הסדרים קואליציוניים מבזים ערב ההצבעה על חוק ההסדרים, ללא חילופי שלטון, בלי טובות מאף אחד - רק כוח אזרחי מאוגד בקבוצות במסלול עוקף טייקונים.

"בתקופה האחרונה אנחנו עדים להתארגנויות רבות של גופים שמקימים מפעלים חברתיים בתחומים שונים, כמו בנק קואופרטיבי, חברת ביטוח וחנויות מזון. התחושה היא שעל רקע המחאה, הריכוזיות וההפרטות נולד צורך אמיתי לחיים טובים יותר ולא לחיים של עבדות אצל קבלנים, בזמן שהטייקונים לוקחים לעצמם הרבה מאוד כסף", אומר יצחק יואל, יו"ר מרכז הקואופרציה בישראל.

יואל וחבריו ממתינים כבר שנים לתחייתו של הקואופרטיב הישראלי. מאז שהוקם המרכז לקואופרציה בישראל בשנות ה-30, השימוש בו הלך ופחת. עמוד השדרה הסוציאלי של ישראל איבד את זקיפותו וקרס תחת משקלו של הקפיטליזם והניאו-קפיטליזם המערבי, כשהוא מותיר את המשק הישראלי בעיקר עם אגודות שיתופיות חקלאיות של מושבים וקיבוצים, שבעצמם חוו משבר עמוק. מרכז הקואופרציה מלווה את האגודות השיתופיות שאינן משתייכות למגזר החקלאי, בתחומי תעשייה, תחבורה, תיירות, פיננסים, מזון וחינוך. "בעבר הרחוק היו בישראל כ-200 אגודות שאינן חקלאיות, אבל ב-20 השנים האחרונות מספרן הלך ופחת עד שהגיע ל-50 אגודות", מספר יואל.

ואולם השנה האחרונה הביאה עמה רוח חדשה, שכבר מאפשרת לבעלי החזון השיתופי לאמץ אופטימיות זהירה. 2012 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת הקואופרציה, וגם בישראל מיהרו לאמץ אותה. "אין לנו נתונים לגבי השנה האחרונה, אבל באופן כללי אני יכולה לומר שיש תחושה של התעוררות שמאופיינת בעיקר בהתאגדויות בעלות נופך חברתי", טוענת סגנית רשם האגודות השיתופיות, מארי קושניר-הררי.

עבור עו"ד יפעת סולל, שעוסקת כבר שנים במחקר של קואופרטיבים וחברה בקבוצת המחקר של ארגון הקואופרציה העולמי, זו תקופה מרגשת במיוחד. "קיימת תנועה אדירה. מאז הקיץ האחרון אני מלווה עשרות התארגנויות שנמצאות כרגע בשלבים שונים של הקמה. אני מקבלת בממוצע שלוש פניות מדי שבוע ליוזמות חדשות". מעבר למאמרים שהיא מפרסמת בתקשורת ולהשתתפות בכנסים רבים, היא נהפכה לכתובת מרכזית לכל מי שחזון הקואופרטיב מפעם בו ומבקש לקרום עור וגידים.

"מבחינתי זה היה טבעי מאוד להציע את הפתרון הזה כדרך אולטימטיבית לבנות כוח כלכלי-אזרחי שאינו דורש שינוי שלטוני. מאז אוגוסט אני מסתובבת בכל הארץ, מגיעה לאסיפות ולהתארגנויות, ויש הרבה מאוד כאלה. בדרך כלל אני מגיעה למפגש רעיוני ומציגה את התנועה הרעיונית: מה היתרונות הכלכליים, איך זה עובד ואיך זה יכול לסייע בהורדת יוקר המחיה ובהתארגנות עובדים ומרכזי כוח. השלב הבא הוא שבאים אלי אנשים עם רעיונות ספציפיים ומתחילים להתגלגל, ומכל מפגש נולדים מפגשים והתארגנויות נוספות".

ואולם עבור רוב הציבור המושג "קואופרטיב" הוא בבחינת מוצג ארכיוני מאובק, שמשמעותו ומאפייניו ערטילאיים במקרה הטוב. קשה לגלגל אותו על הלשון מבלי לדמיין אסיפות חברים, הצבעות בהנפת יד או איזה רעיון נאיבי שהופך אדם מחבר מועדון בסופרמרקט לבעליו של אחד כזה. אלא שהוא אינו אמור להיות לנו זר כל כך, לפחות כשמסתכלים על הנתונים היבשים. על פי נתוני רשם האגודות השיתופיות במשרד התמ"ת, התנועה הקואופרטיבית בישראל כוללת כ-2 מיליון חברים, המאוגדים בכ-3,800 אגודות שיתופיות. אם כל אזרח שלישי או רביעי בישראל הוא חבר קואופרטיב, מדוע בכל זאת נעדר משקלו מהשיח החברתי-כלכלי כל כך הרבה זמן? מדוע הוא אינו שחקן רעיוני בעל משקל בפעילות המשק, בזמן שהפעילות היצרנית והצרכנית התנקזה לכמה בעלי שליטה פרטיים?

אחת התשובות לכך מתבהרת כשפורטים את הנתון המרשים הזה למרכיביו. מתברר שיותר מ-90% מהאגודות השיתופיות בישראל נוסדו סביב התיישבות חקלאית ותוצרתה, ולא בערים ובמועצות מקומיות. מתוך 3,800 אגודות שיתופיות כ-280 הן במגזר הקיבוצי, כ-400 במושבים, כ-100 הן כפרים שיתופיים, כ-300 הן יישובים ואגודות קהילתיות להתיישבות. זה מותיר אותנו עם כ-1,700 אגודות מגוונות אחרות כמו אגודות שיכון, קופות תגמולים, אגודות לעזרה הדדית ולחיסכון, אגודות לאשראי, אגודות מימון מרכזיות, בריתות פיקוח, בריתות סיוע, אגודות לביטוח הדדי, אגודות לביטוח חקלאי, אגודות יצרניות, אגודות שירותים, אגודות תובלה, אגודות מוניות, אגודות לתחבורה ציבורית, אגודות לאספקת מים ואגודות לאחזקות.

על פי הנתונים, לאגודות השיתופיות בעלות או שותפות בתאגידי משנה רבים בכל המגזרים ופעילותן מהווה כ-85% מהתוצר החקלאי, 12% מהתעשייה, 20% ממערך התובלה בישראל, 35% מהתחבורה הציבורית וכ-20% מהפעילות הכלכלית במדינת ישראל. איך בכל זאת הצלחנו לפספס אותן בחיי היום-יום שלנו? ומה השתנה בתקופה הנוכחית שגורם לנו לחשוב שמדובר בלא פחות מסטארט-אפ חברתי?

לטענת סולל, הבעיה היא החפיפה החוקית שנוצרה בישראל בין מה שמוגדר "אגודה שיתופית" לבין הקואופרטיב. על פי איגוד הקואופרטיבים הבינלאומי (International Cooperative Alliance), הקואופרטיב הוא "התאגדות חופשית ורצונית של כמה אנשים שיש להם כוונה, רצון ומטרה לייצר יחדיו כדי להגשים מטרות ושאיפות כלכליות, חברתיות ותרבותיות באמצעות מיזם עסקי שהוא בבעלותם המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית".

"צריך להבחין בין האגודות הוותיקות לבין התנועה שמתרחשת עכשיו", מסבירה סולל. "הקואופרטיבים בישראל רשומים כאגודות שיתופיות על בסיס פקודה מנדטורית מ-1933 שאינה מעגנת את עקרונות התנועה הקואופרטיבית. במהלך 17 השנים האחרונות בוצעו תיקונים בחוק הקואופרטיבים כמעט בכל מדינות העולם, ובמסגרתם הוטמע הרעיון הקואופרטיבי, שאמור לבסס את התארגנויות הקואופרטיבים העירוניים בישראל שכמעט נעלמו לגמרי. הטענה שאני מעלה במחקרים שלי היא שהם נעלמו כי הם איבדו את הזהות הקואופרטיבית וניסו לתפקד מתוך מחשבה של בעלות הון. זה יצר שם רע מאוד לקואופרציה בישראל, ואין זה מקרה שלא ראינו התארגנויות כאלה הרבה שנים".

על פי החוק בישראל, כל קבוצה בת שבעה אנשים ומעלה רשאית להקים אגודה שיתופית שיכולה להסתפק ברעיון מרכזי אחד: מקסום הרווחים לחבריה. בהתאם לכך היא יכולה לרכוש ולייסד חברות בנות פרטיות, לצבור הון ונכסים ממשיים ולהיות פתוחה רק לחברים ממגזר מסוים. בניגוד לכך, התנועה הקואופרטיבית פועלת על פי עקרונות שיתופיים וחברתיים, בכלל זה חברות חופשית וולונטרית ללא אפליה מכל סוג, שליטה דמוקרטית בארגון, מתן הכשרה, חינוך ומידע לחברים, שיתופי פעולה בין קואופרטיבים ודאגה לקהילה. כשמביאים את כל אלה בחשבון אפשר להבין מדוע יש מי שרואים בקואופרטיבים של השנים האחרונות את הבשורה הכלכלית-חברתית האמיתית.

"בנק קואופרטיבי הוא הכי יציב"

ג'קי גורן עומדת בראש אחד הקואופרטיבים היומרניים שהולידה המחאה החברתית. הארגון, שנמצא בשלבי התהוות, נקרא "שלנו" ומגדיר עצמו כקואופרטיב החברתי-כלכלי הראשון. הוא מונה קרוב ל-200 חברים שכל אחד מהם השקיע 1,000 שקל כדי להיות שותף, אחרי ארבעה חודשים וחצי של פעילות. ל"שלנו" יש שתי זרועות פעילות: קמעונות ופיננסים. "אנחנו רוצים לשחק במגרש של הגדולים, ולכן אנחנו מתייחסים לקואופרטיב ככלי ולא כמטרה לגייס הון. מאז ההקמה הוצאנו רק 6,000 שקל. שאר הכסף יושב בחשבון הבנק שלנו ומחכה לרגע שבו נקים את החנות. הצלחנו לגייס הרבה אנשים שעוזרים לנו פרו בונו - בהקמת אתר וקמפיינים באינטרנט, בשימוש בתוכנות ניהול ובסיוע של רואי חשבון ועורכי דין".

המאמץ הראשוני של הקואופרטיב מתמקד בפתיחת חנות קמעונית בתל אביב עד ספטמבר. במקביל מקדמים חברי "שלנו" את פיתוחה של קופת גמל ובהמשך גם קרן פנסיה. בימים אלה הם מגבשים את הגשת הבקשה לממונה על הביטוח לאוצר כדי לאפשר לקואופרטיב להיות בעלים של קופת גמל. "יש פה משהו שהוא חריג וכרגע לא קיים. אנחנו חושבים שיש בעיה בתחום הפנסיה, ואני לא חושבת שקואופרטיב יפתור את כל הבעיה. כרגע השאלה שעומדת על הפרק היא אם קואופרטיב יכול להחזיק בקופת גמל, היות שכיום נדרשת התחייבות של גוף שעומד מאחוריו, בעל שליטה שהוא אדם ספציפי. שאלה נוספת היא שאלת ההון העצמי: החוק מחייב את הגופים הפיננסיים להחזיק בהון מינימלי של 10 מיליון שקל כדי להחזיק בקופת גמל. במקרה הזה אנחנו חושבים שזה לא מחויב המציאות בגוף שאינו למטרות רווח. אלה כרגע החסמים העיקריים".

תקנון "שלנו" אוסר חלוקת רווחים לחברים מתוך כוונה שהרווחים, מעבר להון החוזר, יהוו כרית ביטחון לפעילות הפיננסית וכן ישמשו להקמת עסקים חברתיים אחרים, בכלל זה דיור בר השגה. העובדה ש-200 החברים הראשונים הם תולדה של מפגש עם כ-650 חברים פוטנציאלים דווקא הופכת את גורן לאופטימית יותר. "הצלחנו לגייס קרוב ל-200 חברים. גם אם תוריד מהם 50 חברים ובני משפחה שלא היתה להם ברירה, כיום אנחנו לא מכירים אישית את כל החברים שלנו. רוב החברים הם מאזור גוש דן אבל יש גם מבאר שבע, מפרדס חנה ואפילו משאר יישוב. אנשים בוחרים לבוא למפגשים ורוצים לקחת חלק בעשייה ולא בקיטורים. זה מתכתב עם מגמה עולמית".

ואכן, מה שבישראל נתפש בעשורים האחרונים כנחלת העבר הוא חלק בלתי נפרד מכלכלתן של מדינות המערב. על פי נתוני איגוד הקואופרטיבים הבינלאומי, כוחו של הקואופרטיב צומח ותופס נתח משמעותי מהשווקים העולמיים - כיום קרוב למיליארד בני אדם על פני כדור הארץ הם חברי קואופרטיב. אם ב-1971 היו קיימים כ-561 אלף קואופרטיבים שבהם היו מאוגדים כ-268 מיליון חברים, ב-2005 מנתה התנועה הקואופרטיבית כבר יותר מ-749 אלף אגודות שיתופיות עם 800 מיליון חברים. נתונים עדכניים יותר שפורסמו על ידי פרופ' האגן הנרי, לשעבר ראש ענף קואופרטיבים בארגון העבודה העולמי, גורסים כי מספר חברי הקואופרטיבים הוא כמיליארד איש.

ישראל עדיין רחוקה מרחק רב מהתנועה הקואופרטיבית העולמית, בעיקר בתחומי הפעילות שלה, אך לדברי סולל ההתעוררות מורגשת בתחומים רבים: החל בעובדים סוציאלים שמתארגנים להקמת קואופרטיב של בריאות ורווחה, דרך הקמת חנויות מזון וכלה בתחומים כבדי משקל ומסובכים כמו קואופרטיבים פיננסיים של בנקים וקרנות פנסיה.

"יש לנו כמה התארגנויות שעוסקות במוסדות פיננסיים. שתיים מהן מדברות ממש על בנק ועוד שתיים עוסקות בהקמת קרן פנסיה קואופרטיבית. יש לנו תמיכה ממקומות מפתיעים כמו בנק ישראל, היות שהבנק הקואופרטיבי הוא הכי יציב שיש וקיימים בנקים כאלה בכל מקום בעולם. למעשה, 8% מהבנקאות האירופית הם קואופרטיבים. 30% מהבנקאות מהולנד הם קואופרטיבים, ובארה"ב יש ליד כל אוניברסיטה גדולה קרדיט יוניון - בנק קואופרטיבי שנותן לעובדים חלק מהשירותים הבנקאיים. אפילו לעובדי הבנק העולמי יש איגוד אשראי משלהם.

"במשבר הכלכלי כמעט לא נפלו קואופרטיבים. אלה בנקים שהאינטרס שלהם הוא האינטרס של החברים, ולכן המטרה היא תמיד מתן השירותים הבנקאיים הכי טובים לחברים, ולא מקסום רווח עבור גורם חיצוני. הם גם לא מתעסקים בכל מיני השקעות ספקולטיביות ומתמקדים כמעט רק בהשקעות ריאליות. הם מעניקים הלוואות במחירים נמוכים יחסית וההיכרות הקרובה שלהם עם הלקוחות, שחלקם הם גם הבעלים, מונעת יצירת בועה.

"הבעיה בישראל היא שבאמת אין לנו היום תנועה קואופרטיבית שאפשר להיעזר בה. בארה"ב קיימים קונסורציומים ובנקים קואופרטיביים שמסייעים בהתנעת התהליך. בישראל בהחלט יש בעיה, אבל היא ניתנת לפתרון בחלק גדול מהמקרים. לא כל התארגנות מחייבת הון ראשוני גדול, וגם אם כן יש כאלה שגייסו לא מעט הון. כשמגייסים מספיק אנשים זה יוצר הון ראשוני שאפשר להתחיל להתגלגל אתו. היתרונות הכלכליים מאוד מוחשיים. זה לא סתם שחלק מההתארגנויות הראשונות הן בתחום הצרכני. הרי המחאה קמה בגלל יוקר המחיה".

פאבליק האוס בתל אביב

הבולטות של הקואופרטיבים הקמעוניים אינה מקרית, והיא נובעת מהצורך הבסיסי ביותר במזון. ואולם חברי הקואופרטיב שמקימים בימים אלה פאב בשם "בר קיימא" בשכונת פלורנטין בתל אביב, מנסים להעביר מסר שהפלטפורמה הרעיונית חשובה לא פחות מהתוכן, המוצר או השירות שאתה מעניק. את הבירה הקואופרטיבית אפשר יהיה לשתות בעוד שבועיים-שלושה. עד אז נמשכות ההכנות. אחרי ששילמו דמי פינוי לנכס המתאים ברחוב המשביר וקיבלו את רוב האישורים הנדרשים מהעירייה, יחלו בשבוע הבא השיפוצים, מה שיקרב בעוד שלב את 95 החברים, ששילמו 1,000 שקלים כל אחד, אל הפתיחה הנוצצת.

לדברי ג'וליאן פדר, 30, ממייסדי "בר קיימא", "זו תהיה גם מסעדה עם תפריט טבעוני שתגיש ארוחות בריאות וזולות. מבחינת אלכוהול זה יהיה בערך כמו פאבים אחרים, אבל אנחנו במגעים עם מבשלות מקומיות במטרה להכניס כמה שיותר יצרנים קטנים. בשלב הראשון המחיר לחבר יהיה נמוך ב-30%, וככל שנגדיל את שורת הרווח יש סיכוי שהמחיר יירד. החברים יציגו כרטיס חבר ויש פנקס חברים שבו נוכל לבדוק למקרה שמישהו שכח את הכרטיס".

אייל טואג

גם במקרה הזה, הרעיון נולד במפגש של פעילות אקטיביסטית בקיץ האחרון. "זה עבר כמה גלגולים אבל איש לא הולך להרוויח מזה דבר. הרעיון של קהילה שמממנת ומחליפה את מינוף ההון הבנקאי הוא מודל שחשוב לנו לפתח. המלה פאב מגיעה מהמושג הבריטי 'פאבליק האוס'. קהילת הפאב תשתמש במקום גם כדי לרכז פעילות לתושבי השכונה וכגורם מגבש. אנחנו מתחילים מפאב כי זה עסק שיחסית קל להקים, אבל המטרה היא לשים קצת כסף בצד ולהרחיב את הפעילות הזו לעוד תחומים".

מיליארד חברים לא טועים / סוגי הקואופרטיבים העיקריים ברחבי העולם

צרכנות

ההתמרמרות על מחירי הקמח הגבוהים ואיכותו הירודה במנצ'סטר ב-1840 הולידה את ה-Rochdale pioneers, הקואופרטיב שנחשב למייסד המודל הקואופרטיבי המודרני ושעל שמו נקראים עקרונות היסוד של ההתארגנות הקואופרטיבית. חבריו אספו כסף, ביצעו רכישות גדולות ופתחו חנות. חלוצי רושדייל החזיקו בחזון שהלך הרבה מעבר לחנות, ושאף להקים קולוניה עצמאית ובת קיימא שמבוססת על אינטרסים מאוחדים ושואפת, כפי שנכתב במסמך ההקמה שלה, "לקדם את הסדרת כוחות הייצור, ההפצה, החינוך והממשל", וגם לסייע לקדם את המודל הזה בעולם.

כיום שייך קואופרטיב רושדייל לקבוצתCo-operative Group. אמנם קבוצה זו לא נהפכה לקולוניה עצמאית, אך היא מספקת ל-6 מיליון חבריה שירותים שונים ומגוונים. בין השאר, הקבוצה היא קמעונית המזון החמישית בגודלה בבריטניה, מפעילת חנויות הנוחות הגדולה ביותר וספקית שירותים פיננסיים גדולה. היא גם מחזיקה בבית הלוויות הגדול במדינה, וכן בעסקי הלבשה, חשמל, דיור, בתי מרקחת, תיירות ושירותים משפטיים. לקבוצה 4,800 סניפים קמעוניים, היא מעסיקה לפי דיווחיה כ-106 אלף איש, והמחזור השנתי שלה מסתכם ביותר מ-13 מיליארד ליש"ט.

גם במקומות אחרים בעולם אפשר למצוא קואופרטיבים צרכניים גדולים. כך למשל Coop Italia, שמחזיק בכמעט 20% משוק המכולות במדינה, ב-1,444 חנויות, ביותר מ-7.4 מיליון חברים ובמחזור שנתי של 12.9 מיליארד יורו (נכון ל-2010), או הקואופרטיב הפיני S Group, שמחזיק ב-36% ממכירות המכולות במדינה. ביפן פועלת תנועה קואופרטיבית מפותחת בתחום הצרכנות, שלה 14 מיליון חברים ומחזור שנתי של כ-21 מיליארד דולר.

בבלגיה, לפי נתוני ה-ICA (איגוד הקואופרטיבים הבינלאומי), כ-19.5% משוק בתי המרקחת מוחזק על ידי קואופרטיבים צרכניים, ובשווייץ אחראים שני קואופרטיבים קמעוניים (מיגרוס ו-Coop שווייץ) על כ-8% מהתמ"ג ועל כמחצית מהסחר הקמעוני במדינה. בארה"ב פועלות כמה רשתות גדולות, כמו רשת המזון שופ-רייט, שלה 230 סופרמרקטים בצפון מזרח ארה"ב, ורשת חנויות מוצרי הבניין אייס הארדווייר, שלה יותר מ-4,000 חנויות ומחזור מכירות שנתי של 3.5 מיליארד דולר.

חקלאות

הקואופרטיבים החקלאיים הוקמו בראשונה באירופה במאה ה-19. 36% מחברי ה-ICA הם קואופרטיבים חקלאיים, שנוצרים לרוב במצבים שבהם לחקלאים הקטנים אין מספיק כוח קנייה או יכולת להתחרות, מאחר שתנאי הייצור יקרים מדי. האו"ם הגדיר את הקואופרטיבים החקלאיים כבעלי תפקיד מרכזי בצמצום הרעב והעוני בעולם המתפתח, ולקראת שנת הקואופרטיבים הבינלאומית הציג ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, בשיתוף הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי ותוכנית המזון העולמית, תוכנית לתמיכה בקואופרטיבים מסוג זה.

הקואופרטיבים החקלאיים ממלאים תפקיד כלכלי מרכזי במדינות רבות בעולם. בברזיל, למשל, הם היו אחראים ב-2009 על 37.2% מהתמ"ג החקלאי ועל 5.4% מהתמ"ג בכלל, וייצאו בהיקף של 3.6 מיליארד דולר. קואופרטיבים קנדיים מספקים 35% מתוצרת סוכר המייפל בעולם, ובצרפת הם אחראים על 40% מייצור המזון והתוצרת החקלאית. 90% מהחקלאים בקוריאה הדרומית מאוגדים בקואופרטיבים, והם מחזיקים ב-71% משוק הדגה. בנורווגיה הם בעלי 55% משוק הגבינות, בפולין - 75% מתוצרת החלב, ובקניה הם מחזיקים ב-76% משוק מוצרי החלב, 95% משוק הכותנה ו-70% משוק הקפה. באורוגוואי הם אחראיים על 90% מייצור החלב, 34% מייצור הדבש ו-30% מייצור החיטה. בארה"ב קיימים כ-3,000 קואופרטיבים חקלאיים שמעסיקים יותר מ-250 אלף איש.

פיננסים

תנועת Occupy Wall Street העלתה את הקואופרטיבים הפיננסיים לכותרות, לאחר שפתחה בקמפיינים ממוקדים להעברת כספים מבנקים גדולים לאיגודי אשראי ולבנקים קהילתיים. אחד מהם היה "יום מעבר הבנקים" ב-5 בנובמבר 2011, בתגובה לעמלה שרצה בנק אוף אמריקה להטיל על כרטיסי חיוב.

איגודי האשראי המוכרים הראשונים הוקמו בגרמניה ב-1852, והאיגוד הראשון בצפון אמריקה הוקם בקוויבק ב-1901. מנתוני המועצה העולמית של איגודי האשראי עולה כי נכון לסוף 2010 היו בעולם 52,945 איגודים כאלה ב-100 מדינות, שסיפקו שירותים ל-188 מיליון לקוחות והחזיקו נכסים בהיקף של 1.5 טריליון דולר. בארה"ב התופעה נפוצה במיוחד, ו-92 מיליון אמריקאים מנהלים את חשבונותיהם באיגודים כאלה, כמו גם 20 מיליון הודים ו-11 מיליון קנדים.

איגודי אשראי מספקים לחבריהם שירותי חיסכון, אשראי במחירים תחרותיים, פיקדונות, כרטיסי אשראי ושירותי בנקאות מקוונת. השירותים מסופקים לחברי האיגוד בלבד, והדירקטוריון נבחר על ידם באופן דמוקרטי, ללא קשר לגודל השקעתם.

בנקים קואופרטיביים כפופים לרגולציה בנקאית ולחוקי הקואופרטיבים. הם מספקים שירותים גם ללא חברים, ולעתים גם נסחרים בבורסה, ובכך מוחזקים בחלקם גם בידי לא חברים. 17% מהפיקדונות באירופה מוחזקים בבנקים קואופרטיביים, שמנהלים נכסים בהיקף של 4 טריליון דולר ומשרתים 130 מיליון לקוחות. בצרפת, למשל, 60% מהבנקאות הקמעונית היא קואופרטיבית, וכוללת כמה בנקים, בהם בנק קרדיט אגריקול - הבנק הקמעוני הגדול בצרפת, השני בגודלו באירופה והשמיני בגודלו בעולם, שנשלט על ידי 39 בנקים קואופרטיביים. בגרמניה משרתים בנקים קואופרטיביים 30 מיליון לקוחות ומנהלים נכסים בהיקף של טריליון יורו.

שירותים ציבוריים

מדיניות הניו דיל של פרנקלין דלאנו רוזוולט הולידה את הקואופרטיבים שמספקים חשמל. ב-1930 לכמעט 90% ממשקי הבית באזורים הכפריים בארה"ב לא היה חשמל. רוזוולט יצר את מינהל החשמול הכפרי (REA) ב-1935, שניסח ב-1937 את חוק התאגידים הקואופרטיביים בתחום החשמל. עד 1939 סייע המינהל בהקמת 417 קואופרטיבים כאלה, ששירתו 288 אלף משקי בית. לפי נתוני מחקר שנערך באוניברסיטת וויסקונסין ב-2009, בארה"ב קיימים 864 קואופרטיבים בתחום החשמל, המספקים 10% מסך הקילו-וואט שעה ל-42 מיליון צרכנים ומכסים 75% משטח ארה"ב. הם אינם ספקי החשמל הגדולים ביותר במדינה, אך מכסים את רוב האזורים הכפריים בה.

רשת הטלפוניה הפינית הוקמה ברובה על ידי קואופרטיבים, והיתה קואופרטיב עד 2000. קואופרטיב Coop-Phone בבריטניה הוקם ב-1998 כדי לספק שירותי טלקום, וכיום יש לו כ-8,000 לקוחות. בארה"ב קיימים 260 קואופרטיבים בתחום הטלפוניה שמספקים שירותים ל-1.2 מיליון אמריקאים באזורים כפריים ב-31 מדינות.

בתחום שירותי המים פועלים בארה"ב כ-3,300 קואופרטיבים, שמספקים בעיקר מי שתייה, כיבוי אש והשקיה, אך גם טיפול בשפכים. רובם קטנים ומשרתים 500-3,000 צרכנים באזורים מרוחקים. בסנטה קרוז שבבוליוויה פועל הקואופרטיב SAGUAPAC, שנחשב לקואופרטיב השירותים הציבוריים הצרכני הגדול בעולם, ולפי הבנק העולמי, ביצועיו הם בין הטובים ביותר בתחום המים בכל אמריקה הלטינית. גם בעיר קוצ'במבה בבוליוויה, שבתחילת העשור חוותה מהומות אזרחיות רחבות היקף בעקבות ניסיון של הממשלה להפריט את שירותי המים (שזכו לכינוי "מלחמות המים"), מוצאים תושבים באזורים העניים ביותר פתרון באמצעות הקמת קואופרטיבים של שירותי מים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#