שוד הבנקאות הגדול: כך דוחפים הבנקים ללקוחות הלוואות יקרות ומיותרות

לאחר שמיצו את העמלות הגבוהות ואת הריביות על חריגות, מגבירים הבנקים את הלחץ ודוחפים ללקוחות הלוואות יקרות ■ הם מציעים כסף לשדרוג המכונית, לשיפוץ הבית, לרכישת פאנלים סולריים, או סתם להחזיק מזומנים בצד ■ משווקים את ההלוואות כמו מוצר צריכה, כמו פתרון מושלם ולא מזיק למימוש פנטזיות קטנות

נעמי דרום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעמי דרום

שלום, מדברת דינה מהבנק.

"ברצינות? רק לפני שבוע התקשרת".

אני רוצה להציע לך הלוואה מפתה.

"זה גם מה שהצעת לי שבוע שעבר, ולפני שבועיים, ולפני שלושה שבועות".

כדאי לך, התנאים ממש טובים.

"אבל את רואה שאני בפלוס, ואם לא הייתי מעוניינת לפני שבוע ושבועיים כנראה שאני לא מעוניינת גם עכשיו".

את לא רוצה מכונית חדשה? לשפץ את הבית?

"תגידי, דינה, זה נראה לך רציני?"

כן, את צודקת, אבל זה מה שאני מחויבת לעשות.

אם שיחה מהסוג הזה, שקיבלה באחרונה יעל (שם בדוי), נשמעת לכם מוכרת, אתם לא לבד. מעולם, כך נראה, לא הוצפנו בכל כך הרבה הצעות לאשראי זמין, בכל אמצעי טכנולוגי ולכל מטרה. הנה כמה דוגמאות: דף ההלוואות של בנק לאומי מציע כ-13 סוגי הלוואות - כולל הלוואה דרך האינטרנט עד 130 אלף שקל, הלוואה לחופשת לידה, הלוואה לעמיתי גמל, הלוואת אקספרס, הלוואה הפוכה, שבה הכסף ניתן לך בתשלומים וההחזר הוא בסכום אחד, הלוואה לשיעורי נהיגה, הלוואה לרכישת אופניים חשמליים ותשלומון - למי שרוצה לשלם את החשבונות שלו בתשלומים. בנק פועלים מציע, בין השאר, "אשראי לרגע" שניתן היישר לסמארטפון, מימון לשיפוץ הבית ושדרוג המכונית, ואפילו "מוצר אשראי ייחודי למימון רכישת מערכת סולארית ביתית לייצור אנרגיה".

לדברי רוני, מנהל בתחום הבנקאות, "עכשיו, כשיש לנו דרכים טכנולוגיות להציע לך הלוואה מהירה, נותר רק לשים מול עיני הלקוח את הצורך שלו בהלוואה: להגיע לאותם רגעי אמת שבהם הלקוח צריך את הכסף". לשם כך משתפים הבנקים פעולה עם סוכנויות רכב ואפילו עם חנויות אופניים, כדי להבטיח שלקוח שמתלבט אם לרכוש מכונית או אופניים חשמליים, שהוא לא יכול לממן, לא יישאר בלי פתרון אשראי מתאים.

"תמיד היו הלוואות - מה שהתרבה הוא בעיקר פילוח ההלוואות מבחינת הייעוד", מסביר בני שחר מקבוצת שגיא, העוסקת בהפחתת עלויות בנקאיות ללקוחות, חישובי ריבית וייעוץ כלכלי, ומנהל סניף בנק בעברו. "מחלקות השיווק של הבנקים עוקבות אחר הצרכים של הלקוחות, וכולם הרבה יותר מתוחכמים. השיווק נהיה משוכלל יותר".

אבל לפעמים השיווק גובל בנדנוד. הכספומט של נורית, סטודנטית מאזור המרכז, מציע לה הלוואה בכל פעם שהיא מוציאה כסף. סכום ההלוואה עלה עם השנים - הוא התחיל ב-10,000 שקל והגיע כבר ל-80 אלף. נורית מעולם לא הבינה את ההיגיון. "אני סטודנטית עם הכנסה מינימלית, אין שום הצדקה להציע לי הלוואה, ובכל זאת זה קורה בכל פעם".

לא התפתית לשקול את זה?

"לא, כי אני בטוחה שהתנאים שבהם הם מציעים לי את הכסף אינם כדאיים. אני לא כלכלנית, אבל היגיון בריא עוד יש לי. אני יודעת שאנשים אחרים בוודאי נופלים בזה - וזה מכעיס אותי".

האם הקלות הבלתי נסבלת של לקיחת אשראי גורמת לנו להתפתות להלוואות יקרות? ליגאל ברקת, סמנכ"ל השיווק של ישראכרט, יש אמון רב בצרכן הישראלי: "הקלות שבה אפשר לקחת הלוואה לא תשפיע על לקיחת ההלוואה, אלא רק על המקום שבו היא תילקח. הלוואה היא לא מסטיק, מוצר אימפולס שנמכר ליד הקופה. זה מוצר שללקוח יש בו מעורבות גבוהה. אף אחד לא יתפתה לקחת הלוואה כי היא נגישה".

ואולם שחר מציג את תוצאותיו של מחקר שערכה ב-2009 חברת Texas Appleseed על payday loans, כלומר הלוואות חוץ-בנקאיות קצרות טווח בריבית גבוהה: 58% מהנשאלים סיפרו שלקחו את ההלוואות בעיקר כי היו נוחות וזמינות.

זה עובד לפעמים גם על מי שמכיר את כללי המשחק. עמירם (שם בדוי), כלכלן בהכשרתו, קנה בית והחל לשפץ אותו לפני שלקח משכנתא, ונזקק ל-50 אלף שקל. "בדיוק התקשרו אלי מהבנק לעניין אחר, ותמיד מנסים גם למכור לי הלוואות. אז אמרתי שאני זקוק לסכום הזה. הציעו לי הלוואה בהחזר של 2,500 שקל לתקופה של 24 חודשים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"האמת שעשיתי חישוב שהעלה שזו הצעה לא טובה. זה אומר שלקחתי 50 אלף ואחזיר 60 אלף. אשתי עובדת בבנק, ובעבודה שלה בוודאי היינו מקבלים הצעה יותר טובה. אבל האופן שבו הם מכרו את זה, הם דיברו בתשלומים ולא באחוזים, והקלות של שיחת הטלפון היתה מפתה מדי. אמרתי 'בסדר. אפסיד 1,000 שקל יחסית להצעה אחרת', אבל סגרתי את החור באופן מיידי".

"תציג את ההחזרים, אל תדבר על גודל הסכום", מסביר מנהל בכיר באחד הבנקים את טכניקת השיווק. "תגיד 'זה יעלה לך 700 שקל בחודש', כאילו אתה מוכר טלוויזיה. אתה חייב לתת ללקוח את כל הפרטים - אבל בשיחת המכירה דבר בעיקר על ההחזר".

"הרבה יותר קל למכור הלוואה ללקוח שכבר לקח הלוואה", הוא מוסיף, "הכי קשה לשכנע לווה חדש. יש לו מחסומים רגשיים, הוא מעדיף להיות במינוס - על אף שהריבית הרבה יותר גבוהה - או לסמוך על איזו קרן השתלמות שכבר תיכנן עליה שלוש פעמים. והוא גם יעדיף לסיים את ההלוואה מהר: במקום בחמש שנים הוא יעדיף לשלם בשנה-שנתיים. ברגע שמישהו לקח פעם הלוואה, הוא כבר ראה שזה בסדר".

דווקא בנוגע לנדנודים בלתי נלאים לאנשים שבכלל לא זקוקים להלוואה, טוען א', המקורב לעולם הבנקאות, כי לא מדובר בזדוניות אלא בחלמאות פשוטה. "הבנקים פשוט לא מספיק חכמים ומשוכללים. הם מציעים מוצרים לא מתאימים ללקוחות שלא יקנו אותם, ומבזבזים עליהם זמן מיותר. בנק שמציע לסטודנט הלוואה של 80 אלף שקל לא רוצה להכשיל אותו. הוא הרי זה שלוקח את הסיכון. ככל שהמערכת תשתכלל, כך היא תוכל להציע לכל אחד בדיוק את ההצעה שמתאימה לו - או לא להציע לו בכלל. כרגע אומרים לפקיד בבנק 'קח רשימה של 1,000 לקוחות, תתקשר ותמכור להם הלוואה'".

עם כל זאת, חשוב לציין כי רמת המינוף של משקי בית בישראל נמוכה יחסית לזו השוררת לעולם: היחס בין האשראי לפיקדונות בישראל הוא כ-101%, לעומת 150% במדינות מפותחות בעלות הכנסה גבוהה. כלומר, השימוש באשראי ביחס לפיקדונות נמוך בישראל. לפי גורמים בעולם הבנקאות, הבנקים בישראל עדיין זהירים למדי - והביקוש להלוואות עולה על ההיצע. אולי ועדת המפקח על הבנקים תדאג לכך שבפעם הבאה שניקח הלוואה, הבנקים יוכלו להתחרות על כיסנו באופן שקוף והוגן - ואנחנו נוכל לעשות השוואה פשוטה, שתלמד אותנו מהי בעצם ריבית סבירה.

מי שמתמקח - מרוויח

אז מה נחשבת ריבית סבירה? ההצעות של הבנקים וחברות האשראי יכולות גם לעבור את רף ה-10%. מצד שני, לקוח מתוחכם שעושה סקר שוק ומגיע מוכן, יכול להתמקח עם נותן האשראי.

יעלה (שם בדוי), הפקידה החביבה שמטפלת בחשבון הבנק שלי, שמחה לשמוע שאני מבקשת לקחת הלוואה של 30 אלף שקל לצורך חופשה משפחתית. "יש מבצע לקבלת הלוואות באינטרנט", היא מודיעה לי. "אנחנו רוצים לעודד לקוחות להיות עצמאים, וזה בריבית נמוכה יותר. אין לך מה לחשוש, תיכנסי לאתר ואלווה אותך. אנשים עושים את זה כל הזמן. נוכל לגמור את זה בכמה דקות, והכסף יחכה לך בחשבון העו"ש עד שתצטרכי אותו".

מה הריבית?

"דרך הסניף אני יכולה להציע לך פריים פלוס 4% (הפריים כיום הוא 4%, כך שמדובר בריבית של 8%, נ"ד). באתר מציעים פריים פלוס 2.79% בהחזר של 850 שקל לשלוש שנים".

אז איזה סכום אשלם לבנק, בסופו של דבר?

"עם הריבית, זה בעצם יוצא 926.37 שקל בחודש".

אה, החישוב הקודם היה בלי הריבית?

"כן. בסופו של דבר תשלמי לבנק 33,350 שקל".

אחרי התמקחות לא מסורבלת מדי עם יעלה, הצלחתי להוריד את הריבית לפריים פלוס 1% (5%). 950 השקלים שהצלחתי לחסוך והיו נלקחים ממני ללא שוב לולא נהגתי כצרכנית מודעת הם תסמין לבעיה שבנק ישראל החל באחרונה להקדיש לה תשומת לב. בשבוע שעבר פורסם כי הוועדה לבחינת התחרותיות בענף הבנקאות, שהוקמה בעקבות ועדת טרכטנברג, עומדת להמליץ בדו"ח הביניים שלה לחייב את הבנקים לפרסם באופן גלוי את הריביות והעמלות שהם גובים מלקוחותיהם בכל התחומים ולהקים מאגר נתוני אשראי משותף. הוועדה זיהתה שהתחרות על משקי הבית בענף הבנקאות נמנעת בין השאר מכיוון שהלקוחות - קרי, אנחנו - אינם יכולים להשוות באופן יעיל בין המחירים שגובים הבנקים בריביות, בין השאר בריבית על אשראי.

לא רק שהלקוחות מתקשים להשוות - גם למקצוענים בתחום אין כרגע דרך להשוות בין הריביות שגובים הבנקים השונים על הלוואות שונות. בתוך הבלגן הזה חי צרכן מבולבל, שלא יודע במקרים רבים שגם על הלוואות צריך להתמקח כמו על בננות בשוק, ואין לו שום דרך להעריך אם הריבית שהציעו לו סבירה או לא.

הבנקים משווקים לנו הלוואות באגרסיביות בכל פלטפורמה אפשרית - החל בכספומט וכלה בפריים-טיים בטלוויזיה - אך המוצר שהם מוכרים לנו כנראה יקר מדי. כולנו משלמים את מחיר אי התחרות במערכת הבנקאית ואת העובדה שאנשים תקועים בבנקים שלהם ויש הרבה חסמים שמונעים ניידות גבוהה בין בנקים.

"כל עוד בנק ישראל לא מציב מערכת תחרותית כיעד מרכזי - לא תהיה תחרות", מזהיר ד"ר אבי שמחון, מרצה לכלכלה ומומחה לכלכלה מוניטרית, ראש הפורום המייעץ לשר האוצר וחבר בוועדת טרכטנברג. "אני מקווה שהוועדה הזו תבהיר לבנקים כי אם הם לא יתעשתו, הם עלולים למצוא את עצמם במצב דומה לזה של סלקום, פרטנר ופלאפון".

"למגזר משקי הבית אין מקורות מימון אחרים"

הדוגמה הבאה ממחישה איך לקוחות מתוחכמים שעורכים מחקר שוק לפני שהם לוקחים הלוואה יכולים לחסוך סכום משמעותי. רועי זילבר, מאמן אישי, ואשתו שלומית, מעצבת גרפית, שילמו ריביות גבוהות מדי במשך שנים. כשהכירו היו לכל אחד מהם הלוואות בחשבונו הפרטי. "את ההלוואות לקחתי בטלפון, לא ידעתי מה זה פריים פלוס מה", מספרת שלומית, "לא ידעתי שאני משלמת ריבית גבוהה. שילמתי פריים פלוס 6%, דברים הזויים". גם זילבר לא נהג להתמקח. "הם היו שולחים טפסים ואני הייתי חותם, אפילו לא שמתי לב על מה".

כשיחסיהם נהפכו לרציניים יותר, הם החליטו לאחד חשבונות. "אבא שלי צירף אותי לסניף הבנק שלו ברעננה", מספר זילבר, "הם היו נורא נחמדים אלי, קיבלתי תחושה שאכפת להם ממני, ולכן שיכנעתי את שלומית לעבור לסניף שלי. החוב המשותף שלנו היה 90 אלף שקל, וביקשנו הלוואה לשלוש שנים". הבנק הציע להם פריים פלוס 4.5% - והם חתמו.

אחרי שכבר לקחו את ההלוואה, שיחה מקרית עם חברים הבהירה להם שלוקחים מהם ריבית רצחנית. היות שבסניף לא הסכימו לפתוח מחדש את תנאי ההלוואה, הם פנו לסניף המקורי של שלומית ומיקוח קצרצר הוריד את הריבית לפריים פלוס 0.25%. על 60 אלף השקלים שהעבירו להלוואה המשתלמת יותר הרוויחו בני הזוג כ-4,000 שקל.

דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת, שחקר את שוק ההלוואות ופורסם בסוף מארס, מצא כי בתקופה שבין דצמבר 2005 לנובמבר 2009 חל גידול של כ-125 מיליארד שקל באשראי לזמן קצוב במשק. את חלקו אפשר לייחס להמרה של אשראי חריג להלוואות בנקאיות. המשמעות היא שאת המסגרת על חריגה מהחשבון, שהוגבלה ב-2007 על ידי בנק ישראל, המירו רבים בהלוואות בנקאיות: צעד חכם, מכיוון שהריבית על המינוס גבוהה בהרבה מזו שנשלם על הלוואה. אך זה גם אומר שאנחנו תלויים יותר בהלוואות שמציעים לנו הבנקים. כותבי הדו"ח משערים כי בעקבות צמצום מסגרת האשראי ולחץ להריד את העמלות מצד בנק ישראל, העלו הבנקים את הריביות על הלוואות.

דו"ח הכנסת חשף כמה ממצאים מעניינים לגבי המחיר שאנו משלמים תמורת אשראי. הוא בדק את מרווח הריבית: כפי שמסבירה אילנית בר, שכתבה את הדו"ח, מדובר בפער בין הריבית שהבנק נותן לנו על פיקדונות לבין הריבית שהוא דורש מאתנו על הלוואות - פער שהוא אחד ממקורות הרווח העיקריים של הבנקים.

מרווח הריבית הכולל שנמצא בישראל היה 2.37%, גבוה מעט מהממוצע במדינות ה-OECD. ואולם כשבר בודדה את מרווח הריביות למשקי הבית בלבד קפץ המספר ל-6.43%, לעומת 3.42% במגזר המסחרי ו-2.63% במגזר העסקי. יוצאות הדופן היו המשכנתאות, שבהן נשמר מרווח ריבית של 0.8% בלבד. אמנם חישובי מרווח הריבית כוללים את כלל האשראי, כלומר גם את הריביות על אוברדרפט ולא רק על הלוואות, אך על פי מרכז המחקר של הכנסת, יתרת האשראי לאובדרפט מהווה שיעור זעום, של 1% או 2% בלבד, מכלל יתרת האשראי, ואת רובו אפשר לייחס להלוואות. "הממצאים היו משותפים לכל הבנקים", מספרת בר, "רוב הפיקדונות מגיעים ממשקי הבית, ואת הכסף הזה הם מלווים לנו בחזרה בריבית גבוהה הרבה יותר". גורמים בעולם הבנקאות טוענים שהנתונים שמציג המחקר גבוהים מדי, אך לא מספקים נתונים אחרים.

האם מרווח הריבית הגבוה במשקי הבית נובע מכך שהם לווים מסוכנים יותר? בר בדקה את שיעור ההפרשה לחובות מסופקים מסך הנכסים בכל אחד מהמגזרים, המעיד על רמת הסיכון של המגזר, ומצאה כי במשקי הבית הוא מהווה 0.32% לעומת 0.36% במגזר העסקי. אם כך, התשובה נמצאת במקום אחר: התחרות הבנקאית על כספו של הצרכן הפרטי - או היעדרה.

"למגזר משקי הבית, בניגוד למגזר העסקי, אין מקורות מימון אחרים. הוא סובל ממחנק אשראי ומפערי ריבית גדולים מאוד בשוק לא תחרותי. רוב האנשים לא מתמקחים על הריבית של ההלוואות. במשכנתאות, לעומת זאת, יש תחרות - אנשים עושים שוק, הם בודקים כמה בנקים ולא הולכים דווקא לבנק ששייכים אליו. ואכן, הפער שם הרבה יותר נמוך".

ועדת טרכטנברג כבר עמדה על הפער בין מחירי התעריפונים של הבנקים לבין הריבית שלווים משלמים בפועל - ולפי המדווח מתכוונת ועדת המפקח על הבנקים להציע פרסום תעריפון אוניברסלי המשותף לכל הבנקים. "הבנק מרוויח הרבה גם על הלוואה בפריים פלוס 1%", אומר שמחון. "בנק ישראל נותן לו אפשרות להשיג אשראי בפריים מינוס 1.5%. הצרכן משלם את מחיר העובדה שמערכת הבנקאות בישראל אינה תחרותית".

אז לא כדאי לקחת הלוואות בבנקים?

"אני לא אומר שלא כדאי - אין לך ברירה. זה יותר טוב מכלום. זה לא שאת יכולה לקחת את ההלוואה הזו בצ'ייס מנהטן. היו תקופות בחיי שבהן הייתי דחוק מבחינה כספית ושילמתי ריביות רצחניות, אף שידעתי שהן גבוהות מדי. בדיוק בגלל זה יש צורך בהתערבות של רגולטור".

הלוואה על עיוור

לזירת נותני האשראי נכנסות גם חברות כרטיסי האשראי. לפי הדו"ח של מרכז המחקר, שיעור ההלוואות שמעניקות חברות האשראי כאשראי חוץ-בנקאי המריא בין דצמבר 2005 לאוקטובר 2009 ב-162.9%, ל-4.2 מיליארד שקל.

החלטתי לבדוק את ישרכארט, שמעניקה הלוואות גם ללקוחות שאינם מחזיקים בכרטיס האשראי שלה. הליך הרישום באתר היה קצר ומהיר: מילאתי פרטים מזהים, פירטתי את המשכורות שלי ושל בעלי ותוך דקה קיבלתי הצעה להלוואה של 7,000 שקל בריבית משתנה של פריים פלוס 9%, כלומר ריבית מתואמת של 13.24%. מדובר בריבית רצחנית למדי וגבוהה בהרבה ממה שהציעו לי בבנק, כך שבסופו של דבר אשלם לישראכרט כ-8,400 שקל. בעלי ואני מעבירים לבנק שתי משכורות באופן קבוע, ההלוואה היחידה שלנו היא משכנתא קטנה שאנחנו משלמים בקביעות וכבר חודשים לא היינו במינוס: איך הגיעה ישראכרט למסקנה שאני לקוחה מסוכנת כל כך שהם חייבים לבטח את עצמם בריבית דו-ספרתית?

התשובה היא שהם פשוט לא יודעים. "לבנק יש שני דברים שאין לחברות האשראי", מסביר ברקת. "יש להם מידע הרבה יותר טוב על הלקוח, איך הוא עובד ואיך התנהג בעבר, ויש להם מקורות חיסכון כמו פיקדונות, חסכונות ומשכורת. לחברות האשראי אין, ולכן הסיכון שהן לוקחות הרבה יותר גדול".

ניסוחיו העדינים של ברקת מצביעים על אחת הבעיות המרכזיות בשוק האשראי הקמעוני בישראל: מחסור במידע, שמונע מגופים מתחרים להציע לנו הלוואות משתלמות יותר. "בישראל יש בעיה שבגללה דווקא השחקנים התחרותיים חייבים להציע מחירים גבוהים יותר", טוען א'. "חוק האשראי הוא עיוור".

כשחברות האשראי או בנקים מתחרים - כל גוף שאינו הבנק שהלווה מחזיק בו את חשבונו - מעוניינים להציע לנו הלוואה, הם פונים קודם כל לבדוק את מאגר מידע האשראי השלילי. המאגר הזה מפרט מידע כמו אי כיבוד תשלומים, צ'קים שחזרו או הלוואות שלא הוחזרו. "כך אפשר לנפות את 10% הלווים המסוכנים ביותר", מסביר א'.

אך מעבר לעובדה שאיני לקוחה מסוכנת, הגוף המתחרה לא יודע עלי דבר. בשל מחסור במאגר נתוני אשראי חיובי, אין לו דרך לדעת אם אני מעבירה משכורת וכמה, כמה הלוואות יש לי ואם אני משלמת אותן כסדרן. מאגר כזה יעורר בעיות של פרטיות וחיסיון - אבל עבור הלווים יש לו תועלת ברורה.

"כיום לישראכרט אין מושג - הם עובדים על עיוור", מסביר א', "לכן הם נתנו לך ריבית גבוהה מ-10%". לדברי א', הבנקים הגדולים הם אלה שחסמו את מאגר האשראי החיובי, כדי לשמר את היתרון שלהם. גוף כזה אמור להיות בשלבי הקמה. גורמים במערכת הבנקאית אומרים כי שיתוף מידע הוא סוגיה בעלת חשיבות רבה, ומעריכים כי הוועדה של המפקח על הבנקים עוסקת בה.

"ברגע שיהיה מאגר כזה פתאום יהיה עוד מקור למידע, ובמקרה שלך, למשל, נראה מיד שהסיכוי לכך שלא תחזירי את ההלוואה נמוך יותר", מסביר א'. "אפשר יהיה להציע לך הלוואות בפריים פלוס 2%. כרגע חברות האשראי חייבות לבטח את עצמן. כך גם בנקים מתחרים: לקוחות פוטנציאלים יכולים למכור להם כל סיפור שירצו, לא כמו בנק האם שלהם שיודע עליהם הכל. ברגע שהבנקים וחברות האשראי יידעו הכל, הם יראו שיש פלח שוק של אנשים כמוך, שההסתברות שלא יחזירו את ההלוואה היא 0.5% בלבד - וצריך לגבות מהם ריבית של פרייס פלוס 2.5%. כרגע, כל בנק הוא מונופול על הלקוחות שלו".

אז למה הבנק שלי, שיודע שאני לא מהווה סיכון, לא מציע לי ריבית נמוכה יותר?

"כי כשאת נותנת למישהו להיות מונופול, הוא ינצל את זה. כמו חברות הסלולר בימים שלפני המהפכה התקשורתית, הבנקים ממקסמים את הרווח. ברגע שיתנהל שוק נתוני אשראי חיובי, תהיה תחרות אמיתית והבנקים הגדולים יהיו חייבים להתגמש. אם יתקנו את העיוות, השוק יתנקה וניהול הסיכונים יהיה ספציפי לכל לקוח".

"כדי להציע לך הלוואה צריך להכיר אותך", טוען שמחון, "בשביל זה, את צריכה להיות לקוחה של הבנק במשך זמן מה. במצב הנוכחי, מרבית הלקוחות יושבים בשני הבנקים הגדולים ובעוד שניים וחצי קטנים. לאף אחד אין אינטרס לזעזע את הסירה. אם בנק הפועלים ייצא במבצע של הלוואות בריבית סבירה יותר, כל הבנקים יפסידו - רק האזרחים ירוויחו. אין לו אינטרס לעשות את זה. אם זה לא אוליגופול, אני לא יודע מה זה. בפועל, ההתנהגות שלהם קרטליסטית. בנק ישראל הוא זה שאחראי על הרגולציה של המערכת הבנקאית, ולכן בנק ישראל צריך לדאוג שהיא תהיה תחרותית יותר. אבל המפקח על הבנקים מסתפק לרוב בכך שהבנקים יציבים". מבנק ישראל לא נמסרה תגובה.

"ממש לא נכון", מגיב גורם באחד הבנקים הגדולים, "לו היתה כאן התנהגות מונופוליסטית, לא היית רואה תחרות מטורפת כמו זו שאני צריך להתמודד אתה מצד הבנקים הקטנים. בעולם ההלוואות הקמעוניות אנחנו מדברים על הלוואות סולו - ללא ביטחונות. נניח שאמרת לי כמה את מרוויחה, ומחר בבוקר מפטרים אותך ואין לך ממה להחזיר. מבחינת הסיכון, אי אפשר להשוות אשראי סולו לאשראי עם ביטחונות, כמו משכנתא. לכל העולם הזה צריך להצמיד את האלמנט של הסיכון, ובכל הוויכוח הפופוליסטי עכשיו, פשוט שוכחים אותו. בתור הלקוחה, את לא רוצה שהבנק יפסיד".

אז יש תחרות וסתם נטפלים אליכם?

"יכול להיות שהשוק צריך להתייעל. הבנקים צריכים להתייעל, כדי שיוכלו להוזיל את הריביות. בפועל, אם יש לי אלפי עובדים - רמת ההתייעלות שלי מוגבלת. אבל יש תחרות אדירה".

יש תחרות או אין תחרות, הריבית גבוהה או נמוכה: אחת הבעיות היא שחסר מידע רב שיעזור לקבוע מהי הריבית הראויה לכל הלוואה. כרגע אין דרך להשוות בין ריביות הבנקים, ועוד פחות מכך - בין הריביות שהם מצהירים עליהן לבין הריביות שהם גובים בפועל. הדו"ח של מרכז המחקר, כך דווח בעיתונות, עבר תיקונים מכיוון שנתוני הריביות בין הבנקים השונים לא היו בני השוואה. הדו"ח אמנם זוכה לביקורת מצד בנקאים, אך בפועל מדובר במחקר חלוצי שאין למה להשוות אותו.

אחת הבעיות, מציין שמחון, היא שאף אחד לא חישב מהו בעצם מרווח הריבית הנכון לשוק הפרטי. "כל עוד אין לחץ ציבורי להקטין את מרווחי הריבית, דבר לא ישתנה. אבל מאיפה יגיע הלחץ הזה? בסך הכל יש בישראל מספר קטן של אנשים שמסוגלים לחקור באופן רציני מה המרווח הראוי. חלקם הגדול יושב באקדמיה, שלא מתגמלת את חוקריה לעשות כאלה דברים. אחרים, כמו אנליסטים, ניזונים מהבנקים ולא ייצאו נגדם. לא ראיתי ניתוח מסודר של המצב מטעם אף אחד, כולל בנק ישראל - ואני לא הולך להקדיש עכשיו חודשים ארוכים בשביל מאמר שלא ישנה דבר".

עצות ללווה המתחיל

1. תמיד עדיף להשתמש בכסף קיים מאשר לקחת הלוואה על חשבון העתיד. קודם כל חשוב שתבחנו היטב את הצורך. האם החופשה הזו הכרחית עד כדי כך שמוצדק לקחת עבורה הלוואה? האם יש לכם פיקדונות שאפשר לנצל, במקום לקחת הלוואה?

2. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל לפני שאתם לוקחים הלוואה, ודאו שאתם מסוגלים לעמוד בגובה ההחזר החודשי. התייחסו לכל פרק הזמן של ההלוואה, שקללו הוצאות גדולות צפויות נוספות, והסתמכו רק על כספים שאתם בטוחים שיש לכם (ולא על בונוסים ממקום העבודה, למשל)

3. ערכו סקר שוק. כיום אפשר לקבל הלוואות מגופים שונים - בנקים, חברות ביטוח, מקום העבודה ועוד

4. אפשר ורצוי להתמקח. אם קיבלתם הצעה מבנק א', השתמשו בה כדי לקבל הצעה טובה יותר מבנק ב'. אל תחששו לפנות גם לבנקים שבהם אין לכם חשבון, וירצו למשוך אתכם כלקוחות. צרו תחרות בין הגופים השונים

5. השתדלו לצמצם את מרכיבי אי הוודאות למינימום. בחרו באפיק הצמדה להלוואה בהתאם לאפיק ההצמדה של מקור הכספים שממנו היא תשולם. כך, למשל, אם ההלוואה תשולם מרווחי השקעה צמודה למדד, בחרו בהלוואה צמודת מדד. אל תתכננו להחזיר הלוואה שקלית מכספים המושקעים במטבע חוץ

6. אם יש לכם כספי חיסכון שעתידים להשתחרר בקרוב או כספים עתידיים אחרים בוודאות גבוהה, כדאי שתבדקו את האפשרות להלוואת גישור. בהלוואה כזו תשלמו את תמורת ההלוואה מהכספים העתידיים (או שתשלמו רק את הריבית בתקופת הגישור, ובתום התקופה - את הקרן מהכספים העתידיים). יש סיכוי טוב שתנאי הלוואה כזו יהיו טובים יותר עבורכם

7. ככל שתפרשו את ההלוואה לתקופה ארוכה יותר, כך תשלמו יותר. משך התקופה האופטימלי עבורכם הוא הקצר ביותר האפשרי לפי יכולת ההחזר שלכם

8. השיקול של יכולת ההחזר קודם לשיקול של גובה הריבית. אולי במבט ראשון נראה לכם שהלוואה ללא ריבית תמיד עדיפה על הלוואה של אותו סכום בריבית של 5%, למשל. אבל האם קביעה זו נכונה כשסכום ההחזר החודשי להלוואה ללא ריבית הוא הרבה מעבר ליכולת ההחזר שלכם, בעוד שההלוואה נושאת הריבית פרושה לתקופה ארוכה יותר וההחזרים בה מתאימים ליכולת ההחזר? ודאי שלא! אמנם בסך הכל תחזירו סכום גדול יותר בהלוואה עם הריבית, אבל לפחות תוכלו לעמוד בו.

----

נכתב בשיתוף עם יעקב טברסקי, יועץ מקצועי בעמותת פעמונים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker