16 מנהלים, 600 מיליון שקל: המיליונרים שהחזירו את אי.די.בי לנקודת האפס - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

16 מנהלים, 600 מיליון שקל: המיליונרים שהחזירו את אי.די.בי לנקודת האפס

תשע שנים לאחר שנרכשה על ידי נוחי דנקנר, חוזרת אי.די.בי אחזקות קרוב מאוד לשוויה ביום חתימת העסקה ■ אלא שבדרך היא הספיקה להוסיף שמות רבים לרשימת האלפיון העליון

141תגובות

גם רואי השחורות הגדולים ביותר נותרו פעורי פה בשבועות האחרונים נוכח המפולת בבורסה של הקבוצה העסקית הגדולה בישראל. אתמול הודיעה קבוצת אי.די.בי שתבצע רכישה עצמית של אג"חים בשווי 100 מיליון שקל, בניסיון להשיב חלק מאמון הציבור. בעלי קבוצת לבנת צבי לבנת, שמחזיק בקרש ההצלה של הקבוצה - רכישת חברת משאב שמחזיקה בין השאר במונופול המלט נשר מידי אי.די.בי - התחייב השבוע להשלים את עסקת בעלי העניין, שתזרים לאי.די.בי יותר ממיליארד שקל עד אמצע אוגוסט. מהלך זה עשוי לפרק את השותפות בין לבנת לנוחי דנקנר, מבעלי אי.די.בי.

ברביעי נסחרו האג"חים של אי.די.בי בתשואה לפדיון של 28%-70% ברוטו. מי שכן היה מוכן ללכת נגד הזרם ולרכוש את האג"חים האלה היה זוכה בתשואה פנומנלית זו כל שנה - במידה שהחברה תעמוד בהתחייבויותיה. בנקאים ומנהלי גופים מוסדיים עוקבים בדאגה אחר המצב ומשוכנעים שהשבועיים הקרובים קריטיים למצב החברה. אחד מהם אמר בשיחה פרטית "נוחי מבין היטב את מצבו".

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

בימים אלה, מאיימת אי.די.בי ליהפך לאחד מסיפורי העלייה והנפילה המהירים והגדולים ביותר שראה המשק הישראלי. בדיקת ההשפעה של ביצועי המניות של הקבוצה בשנה האחרונה בלבד מעלה כי אחזקות הציבור הישראלי בהן התכווצו ב-10 מיליארד שקל. אם נוסיף לכך את מצבן של האג"ח שבהן מושקע הציבור - כ-6 מיליארד שקל שחייבות אי.די.בי פתוח ואי.די.בי אחזקות לבעלי האג"ח (ועשרות מיליארדים נוספים שחייבות שאר החברות בקבוצה) - נגיע להפסד גדול הרבה יותר על הנייר.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

עם שווי של 1.1 מיליארד שקל, המפולת של מניית אי.די.בי אחזקות הביאה אותה החודש, בשקלול הדיווידנדים שנמשכו מהקבוצה, לשפל של תשע שנים, קרוב מאד לשוויה בימים שבהם נרכשה על ידי נוחי דנקנר ושותפיו ב-2003. נכון להיום, קבוצת אי.די.בי בתקופת דנקנר ומשפחת לבנת השלימה סיבוב שלם וחזרה לנקודת האפס.

אלא שגם אם בעלי המניות של הקבוצה מופסדים, ובעלי האג"ח חוששים - לא כל מי שקשור לקבוצה יחזור לנקודת האפס. דנקנר הוא אחד מבעלי השליטה הדומיננטים ביותר שנראו במשק הישראלי. הוא נמצא בחזית הקבוצה מאז שהשתלט עליה לפני תשע שנים - לטוב ולרע. ואולם לאי.די.בי, המונה עשרות חברות, יש רשת של מנהלים בכירים שהובילו אותה בתשע השנים האחרונות והיו אחראים להצלחתה, כמו גם למצבה הנוכחי. האנשים הללו תוגמלו, ובגדול.

בחינה של עלויות השכר של 16 המרוויחים הגדולים ביותר בקבוצה מביאה אותנו ל-600 מיליון שקל ב-2004-2011, גם לאחר מחוות של ויתור על אחוזים משכרם לאורך השנים הקשות. אם נוסיף לאלה את עלויות השכר של המנהלים שלא זכו להיכנס לרשימת ה-16, העלות תצמח בעוד מאות מיליונים. התגמולים האלה כוללים גם אופציות שלא נכנסו לתוך הכסף, אך עדיין מדיניות חסכנית יותר בתגמול כוח האדם לאורך השנים היתה עשויה לתרום מאות מיליוני שקלים, החיוניים לחברה בימים אלה.

בשבועות האחרונים פורסם ב-TheMarker כי האלפיון העליון בישראל מונה בסך הכל כ-650 איש, ש-150 מתוכם הם מנהלים ב-13 הקבוצות העסקיות הגדולות. אי.די.בי אחזקות שנודעה בשוק ההון בנורמות התגמול הנאה של מנהליה - באופציות, במענקים ובהבטחת שיעור מסוים מהרווח הנקי - היתה אחראית בשנים האחרונות לחלק גדול מהאנשים המאכלסים את האלפיון הזה. לא בטוח שלכולם הגיעו הסכומים האלו. אפילו דנקנר, בראיון שנתן לתקשורת ב-2007, טען כי "בסוף זו מדינה קטנה, כמה סטארים ניהוליים יכולים להיות פה?". הסיפור של התגמול של האנשים האלה הוא גם סיפורה של אי.די.בי.

מבנה סבוך של חברות הקבוצה

בחינה של הודעות הבורסה מהחצי השני של 2003, מועד העברת השליטה בקבוצה, מעלה עשרות דיווחים על סיומי כהונות ומינויים בחברות כמו כלל ביטוח, שופרסל, נכסים ובנין וכמובן אי.די.בי.

המינויים הראשונים היו של בעלי הבית החדשים דנקנר ושותפיו לשליטה בקבוצה, אבי פישר וצבי לבנת, שנכנסו לתפקידים ניהוליים בחברות אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי פתוח וכלל תעשיות, כמו גם לדירקטוריונים של חברות רבות בקבוצה. ברגעים המכריעים שקדמו להשתלטות של דנקנר על אי.די.בי היתה זאת משפחת לבנת, יחד עם משפחת מנור ופישר, שהעניקו לדנקנר את המימון לרכישת אי.די.בי. גם בשנים הבאות הם איפשרו לדנקנר לתת את הטון וגיבו אותו במהלכיו, תוך שהם סומכים עליו כמעט בעיניים עצומות. זה השתלם להם. עלויות התגמולים של דנקנר הסתכמו ב-55 מיליון שקל ב-2004-2011. עלויות התגמולים של לבנת ופישר כמשנים למנכ"לים הסתכמו ב-37 מיליון שקל. כל זאת ללא שום קשר לדיווידנדים שמהם נהנו כבעלי שליטה - אי.די.בי חילקה כ-5 מיליארד שקל בדיווידנדים. שווי החברה הגיע ל-6 מיליארד שקל בשיא. לבנת נשמע אומר כי הוא נדהם מרמות השכר הקבוצה. כשהוא קיבל את תלוש המשכורת הראשון הוא הראה אותו לשני אחיו - שי וזאב - ואמר להם שהוא קיבל שכר גבוה עבור תפקידו ושהוא מוכן לחלוק אתם את השכר מפאת חוסר הנעימות שלו.

פישר ולבנת קיבלו שכר משלוש חברות אחזקה בקבוצה, ללא קשר לתגמול שלהם כדירקטורים מחברות נוספות. הם משקפים בכך את אחת הסיבות לריבוי המיליונרים בקבוצה, שכן ניסיון להבין את הדיאגרמה המשרטטת את מבנה אי.די.בי משול לניסיון לעשות סדר בקערת ספגטי. המבנה הסבוך מקשה להתחקות אחר מקור התשלומים של בכירי אי.די.בי - לא פחות משש חברות אחזקה שאינן מייצרות דבר, אלא עסוקות בניהול השקעותיהן בחברות הבנות נמצאות בקבוצה. כולן משלמות משכורות. "בחברת אחזקות אמיתית צריך לקבוע אסטרטגיה, לממש, להשקיע, להסתכל קדימה, לחשוב. לזכות אי.די.בי ייאמר שבמטות של חברות האחזקה שלה לא נתנו אופציות למנהלים. זאת בזמן שבחברות אחזקה אחרות עושים עשרות מיליונים מאופציות", מגן על אי.די.בי גורם במשק בעל ידע לגבי הקבוצה.

אלא שמול היעדר האופציות ניצבת העובדה שמקור חלק גדול מעלויות השכר האלה הוא בהסכם שהחל ב-2004, ולפיו שילמה אי.די.בי. פתוח לדנקנר, מכוח תפקידו כיו"ר הדירקטוריון, מענק של 1% מהרווח הנקי השנתי על פני חמש שנים, שהסתכם ב-2007, למשל, בכ-18 מיליון שקל. לבנת ופישר זכו למענק של 0.5% שהסתכם ב-9.2 מיליון שקל באותה שנה. כמו בשנים אחרות, כל אחד מהשלושה ויתר על שליש מהמענק הזה ותרם אותו לגופים ציבוריים העוסקים במטרות חברתיות. בעלי האג"ח והמניות של החברה בוודאי היו מעדיפים שהסכום הזה ייתרם ישירות מכיסם של השלושה, ולא על חשבון החברה.

21 מיליון שקל עבור הפסדים

אחד מסמלי ההצלחה של אי.די.בי בשנים הראשונות היתה חברת שופרסל. ב-2004-2009 הציגה שופרסל זינוק של 83% במכירות, זינוק של 370% ברווח התפעולי ורווח נקי שהוכפל פי 16. יו"ר החברה אברהם ביגר וסמנכ"ל השיווק שהוצנח לתפקיד המנכ"ל, אפי רוזנהויז, בנו תוכנית אסטרטגית לחמש שנים. יחד עם דנקנר הם ביצעו את הרכישה המוצלחת של רשת קלאב מרקט הקורסת באמצע 2005.

הם לקחו את ערימת המותגים שחלק משמותיהם מעוררים כיום נוסטלגיה: קוסמוס, יוניברס, היפרכל, היפר נטו ואירגנו אותם מחדש תחת מותג אחד חזק. שופרסל היתה הראשונה להשיק כרטיס אשראי יחד עם חברת כרטיסי אשראי וחברת דלק, והיא היתה הראשונה להשיק מותג פרטי. התוצאה היתה ביצועים ברמה בינלאומית, רווח תפעולי של 4.5% ודיווידנדים של 2.1 מיליארד שקל בשבע שנים.

עבור הביצועים האלה זכה רוזנהויז לתגמול של 45 מיליון שקל ב-2004-2011. גם ביגר והיו"ר שהחליף אותו ב-2007, רפי ביסקר, שהיה זכאי למענק שנתי של 0.75% מהרווח השנתי של שופרסל, נהנו מתגמול של מיליוני שקלים. עם זאת, ייתכן כי ההתנהגות האגרסיבית של שופרסל וניצול היותה 40% מהשוק היו בסופו של דבר בעוכריה של החברה. רוזנהויז עזב את שופרסל בסוף 2011, בעקבות תביעה של הרשות להגבלים עסקיים נגדו בגין התנהלות לא חוקית מול ספקים. לביסקר, כמו גם לרוזנהויז, לא היה מענה בשנים האחרונות לרשתות הדיסקאונט ולמחאה החברתית של קיץ 2011, שהביאה לקריסת המניה ולצניחה ברווחי החברה, אין להם פתרון.

לאחר רכישת קלאב מרקט הגיעה רכישת סלקום בספטמבר 2005. דנקנר לא חיכה ומיד לאחר הרכישה הציג את המנכ"ל החדש שלו - עמוס שפירא, שהגיע מאל על. שפירא הצהיר על כוונותיו כשהכריז שהוא רואה בעצמו מנהל מכירות עליון של החברה, ופירסם את מספר הטלפון האישי שלו לטובת מנויי החברה. בשנים הקרובות הגדירה מחדש סלקום בראשותו את המונח רווחיות, כשהיא מוליכה את ענף הסלולר לסטטוס קוו עם תחרות מינימלית ונהפכת בעצמה ליצרנית דיווידנדים שלא נראתה כמוה בישראל. מיליארדי שקלים הוזרמו לקבוצת אי.די.בי ושפירא נהפך לאיש עשיר. כשפרש ב-2011, הוא יכול היה לסכם זאת בתגמולים של כ-50 מיליון שקל.

לדברי גורם בשוק הסלולר, "מותר לשאול את עצמנו האם הם באמת בנו את סלקום לטווח ארוך? הרי חברות הסלולר הביאו על עצמן את רפורמת כחלון בהתנהלות שלהן. אולי אם היו בונים את התגמול לטווח ארוך יותר, המנהלים היו מתוגמלים פחות - אבל רווחיות החברה היתה שורדת יותר. כסף רב לטווח הקצר עלול להותיר שדה חרוך לטווח הארוך. זה תלוי בך אם אתה בונה את המנהל להרביץ שנתיים היסטריות של רווח, או נותן לו הרגשה שיש לו אופק לטווח קצר וארוך". שפירא העדיף שלא לבחון את יכולותיו הניהוליות בשוק התחרותי החדש שנוצר בענף הסלולר לטווח הארוך ובחר לפרוש עם הכסף.

בזמן ששפירא עשה חיל בסלקום, ביגר שעזב את שופרסל התייצב מול אתגר חדש. מבריא החברות המקצועי שניהל בעבר בנק קטן, חברת ביטוח בינונית, חברת דלק גדולה ועוד, התפנה לרכש החדש של אי.די.בי: במאי 2006 רכשה אי.די.בי את השליטה בכור וצירפה לפורטפוליו שלה את אחת המתגמלות הגדולות המשק - מכתשים אגן. ביגר, שבשנתיים הראשוות כיהן הן כמנכ"ל והן כיו"ר החברה, ניסה להעביר את החברה תהליכי ייעול. הוא החליף את הנהלת החברה, ולתקופה קצרה נהנה מהגיאות בשוק הסחורות. עם זאת, הוא לא הצליח לשנות את הכיוון שלה. ולפתור את חוסר יכולתה להתחרות בייצור בסין ובתחום ההנדסה הגנטית. כשניהול שגוי של מלאים חבר לשאר הבעיות, הציגה החברה הפסדים וכתוצאה מכך מונה ארז ויגודמן, שהגיע משטראוס, למנכ"ל ב-2009. ב-2011 נמכרה החברה לכמצ'יינה הסינית. ובכל זאת, מסכם ביגר את תקופתו בקבוצה עד כה עם עלות שכר של 45 מיליון שקל. ויגודמן נהנה מ-21 מיליון שקל בשנתיים בלבד.

נאמנות גבוהה מדי

תחנה מהותית נוספת של קבוצת אי.די.בי קשורה לאחת הרגליים היציבות והנזילות של קבוצת אי.די.בי, שבאופן מפתיע נמצאת בענף הנדל"ן - חברת נכסים ובנין שאותה מובילים המנכ"לית סגי איתן והיו"ר רפי ביסקר. ביוני 2007 היו איתן וביסקר מעורבים בעסקת ענק שתרמה לתסבוכת של קבוצת אי.די.בי. נכסים ובנין ואי.די.בי פתוח הודיעו על שיתוף פעולה עם יצחק תשובה להקמת פרויקט מלונאות ענק, בהשקעה של 7 מיליארד דולר, בלאס וגאס. הקרקע לפרויקט נרכשה תמורת 1.2 מיליארד דולר, ונכסים ובנין מגייסת 900 מיליון שקל באג"ח בכדי לממן את חלקה בפרויקט - השקעה שאינה מתאימה לפורטפוליו הסולידי של החברה ונעשית במקום הלא נכון ובזמן הגרוע ביותר שאפשר לבחור. מנהלי נכנסים ובנין קיבלו בונוסים גדולים כשנכשלו בלאס וגאס. בין השאר הם קיבלו בונוס על רכישת בנין, דבר מופרך שלעצמו כי עדיין לא היה רווח.

ביסקר לא היה היחיד שהעסקה הכושלת הזו היתה אמורה לצוד את עינו. נכסים ובנין נשלטת על ידי חברת דיסקונט השקעות, שנשלטת על ידי אי.די.בי פתוח. במטות חברות האחזקה האלה אפשר למצוא בעלי שכר רבים שאמורים לפקח עליהן, שכפי שמעידים מקורבים "בעל הבית סוגר את התנאים ברמות הבכירות של מנכ"לי חברות האחזקה".

בחלונות הגבוהים אפשר למצוא, לדוגמה, את עמי אראל, הנשיא ומנהל העסקים של דיסקונט השקעות, שעלויות שכרו הסתכמו ב-45 מיליון שקל בתקופת דנקנר, בנוסף לאופציות בשווי עשרות מיליוני שקלים בסלקום; ליאור חנס, משנה למנכ"ל אי.די.בי פתוח, שעלויות שכרו הסתכמו ב-35 מיליון שקל מאז 2006; וחיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי פתוח, שעלה לקבוצה 15 מיליון שקל מאז 2008.

חנס וגבריאלי זכו לעלויות השכר הזה הרבה בזכות היותם אנשי אמון של דנקנר, אבל מיליונים רבים של מענקים הגיעו אליהם בזכות שותפותם בהגשמת השקעת מפתח של אי.די.בי בשנים האחרונות, שאחראית גם היא למצב הביש של הקבוצה - ההשקעה בבנק השווייצי קרדיט סוויס. הימור של מיליארדי שקלים על מניה אחת שיצא לדרך ב-2008. הסיבוב הראשון של ההשקעה הזו הניב לקבוצה רווח של 1.5 מיליארד שקל. דנקנר ידע לפרגן לשניים שסייעו להוציא אותה לפועל בבונוסים מרשימים. בסיבוב שני של ההשקעה במניות הבנק השווייצי, חוותה כור ירידת ערך של 2 מיליארד שקל בגין ההשקעה בבנק. חנס וגבריאלי נשארו עם הכסף.

מלבד קרדיט סוויס, בכירי אי.די.בי היו שותפים לעוד עסקה מוזרה שהסבה לקבוצה הפסדים, וצפויה להניב לה הפסדים נוספים: עסקת בעלי העניין ישראייר. בסוף 2009 מכרה חברת גנדן הולדינגס, שבה מחזיקים דנקנר ופישר, את חברת גנדן תעופה ותיירות שכללה בעיקר את חברת התעופה ישראייר, לאי.די.בי פתוח בסכום מזערי, תוך שהיא מקבלת על עצמה ערבויות בסכום של 43 מיליון דולר שנתנו אישית דנקנר ופישר לחובות ישראייר. החילוץ הזה עלה עד היום לאי.די.בי כ-200 מיליון שקל. עסקה אחרת זוללת מזומנים - שבכירי אי.די.בי חתמו עליה במסגרת תפקידם לא מזמן - היתה העסקה לרכישת מעריב, קנייה של גוף מפסיד ללא עתיד פיננסי שהביאה לכך שדיסקונט השקעות הזרימה לעיתון 280 מיליון שקל מאז אמצע 2011.

מדוע לא הצליחו כל אותם מתוגמלים בכירים למנוע את ההשקעה המסוכנת בקרדיט סוויס, בישראייר וב"מעריב"? את ההימור הבעייתי על לאס וגאס? מדוע אף אחד מהם לא עצר את הקבוצה מלהגיע לרמות מינוף גבוהות?

קשה להבין מדוע חבורה רחבה של מנהלים מוכשרים לא התריעו כנגד מהלכים שההיגיון הכלכלי שלהם מוטל בספק. ההסבר לכך עלול להיות טמון גם בעלויות השכר הגבוהות המתוארות כאן. כסף קונה נאמנות, אבל תשלום גבוה מדי עלול לקנות נאמנות "גבוהה מדי" וליצור מצב שבו המנהלים שאתה מעסיק לא יילחמו מספיק להודיע לבעלי הבית שלהם שהם מוליכים את העסק שהם מנהלים למקום לא טוב.

השתלטו על רווחי החברה

ברשימת המשתכרים הגבוהים של קבוצת אי.די.בי משובץ במקום מצוין דווקא מנהל שאותו קיבל נוחי דנקנר בירושה כשהשתלט על הקבוצה: אביגדור קפלן, מנכ"ל כלל ביטוח, שנהנה בתקופה זו מעלות שכר של 66 מיליון שקל. קפלן גזר את הקופון בשנים הטובות של ענף הביטוח. קשה לומר שהוא הכין את כלל ביטוח למצב המאתגר של ענף הפיננסים הישראלי המאוים על ידי הגברת התחרות בתחום דמי הניהול. גם המנכ"ל הנוכחי שי טלמון נהנה משכר גבוה. כלל ביטוח וכלל פיננסים הם גם הזרוע הפיננסית של הקבוצה שעמדה במוקד המאבק של דנקנר נגד ועדת הריכוזיות

אבל מעניין לבחון בקבוצת כלל דווקא את עלויות השכר של בכירי כלל פיננסים - בית ההשקעות הכושל של החברה, שהציבור שהשקיע במניותיו הפסיד את רוב כספו - ושהובל ברוב תקופת השליטה של אי.די.בי על ידי שוקי אברמוביץ. כאן מובילים שלושה מנהלים של החברה הבת של בית ההשקעות, שנהנו בשנים האחרונות מכך שהשכילו לחתום לפני שנים רבות על חוזים המבטיחים להם שיעור מהכנסות פעילות הברוקראז' של בית ההשקעות.

ההסכם הזה הביא לכך שרונן ויסרברג, נאור אל חי ויובל בן זאב נהנו בשנים האחרונות מעלויות שכר מצטברות של יותר מ-60 מיליון שקל (34 מיליון שקל מתוכם עבור ויסרברג), שהשפעתן על תוצאות בית ההשקעות היתה מהותית בחלק מהשנים והוגדרו בעבר על ידי בכירים בבית ההשקעות כאחת מהטעויות הקריטיות שנעשו בניהולו.

מאי.די.בי נמסר: "מדובר בכתבה פופוליסטית שאין בה כל ערך כלכלי או חדשותי וכל מטרתה היא לגרום נזק לקבוצה. אין לנו כל כוונה להתייחס לגיבוב הנתונים שחוברו באופן מלאכותי ושגוי ללא היגיון נראה לעין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#