יבשת בקריסה: "מנהיגי אירופה נחושים להפיל את הכלכלה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יבשת בקריסה: "מנהיגי אירופה נחושים להפיל את הכלכלה"

בשעה שמנהיגיה האימפוטנטים דבקים במדיניות קיצוצים שלא עובדת, מתקוממים בשבועות האחרונים עמי אירופה נגד הצנע, מחזקים את מפלגות הימין הקיצוני ומסמנים אויבת ותיקה מהעבר

15תגובות

טיולים משפחתיים אמורים להיות חוויה מהנה. אבל כשהמשפחה האומללה בעולם החליטה בוקר אחד לצאת לטיול בהרים, היה ברור למדי ששום דבר טוב לא ייצא מהיוזמה. הרי מדובר בזרים מוחלטים כמעט, שמעולם לא סבלו זה את זה, ובשנים האחרונות יודעים רק לנופף בסכין חדה ולאיים לחתוך בבשר החי. אך החיים קצרים מכדי ללמוד לומר "לא נועדתם לחיות יחדיו" ב-23 שפות שונות, ולכן יצאה משפחת היורו לטיול בהרים.

הנסיעה נהפכה מיד לסיוט מוחלט. תחילה הם רבו על מקומות הישיבה: איך מכניסים 17 בני משפחה - בנוסף לכמה בני דודים מהמשפחה המורחבת - לתוך מכונית אחת, מבלי לעורר כעסים ומבלי להקריב כמה חגורות בטיחות? לכאורה, האב הגרמני והאם הצרפתייה היו אמורים לשבת בקדמת המכונית, אך בחודשים האחרונים נהפכו הילדים המעצבנים - היוונים, הספרדים, האיטלקים, אפילו ההולנדים - למתבגרים, וכאות לבגרות החדשה החלו לבקש גם לבחור היכן יישבו, ממש כמו המבוגרים. אפילו הבן האירי, שהיה הטוב שבילדים קודם לכן, החל לפתע לצעוק שהוא רעב.

אי–פי

גם מצב נישואיהם של ההורים כבר לא הרמוני כבעבר, והאם הצרפתייה - שמאז ומתמיד הרגישה שאינה זוכה להערכה הראויה מבעלה - החלה לפזול לעבר אופציות אחרות. למעשה, הדבר היחיד שעליו היו בני המשפחה יכולים להסכים היה שנאתם לאב הגרמני, שבחודשים האחרונים השתלטו עליו הלחץ, הכעס והמרירות.

לאחר שפתרו את בעיית הישיבה - כולם התיישבו זה על זה - התפנו בני משפחת היורו לריב על הדרך. בעוד שאב המשפחה דרש לנהוג בדרך הצנע, בטענה שהיא הקצרה והיעילה ביותר, דרשו הבנים היוונים, הספרדים והאיטלקים, יחד עם בני הדודים ההולנדים, הצ'כים והרומנים, לפנות לדרך הצמיחה, הארוכה אך היפה יותר. משלא הקשיבו להם פתחו במרד, בטענה שהאב הגרמני אינו יודע לנהוג. בזמן שהם מתווכחים ביניהם, איש לא טרח להסיט את המכונית מהדרך לתהום.

נשמע מופרך? מגוחך? מבין עשרות שמות התואר שבהם אפשר לתאר את המצב באירופה בימים אלה, "מופרך" ו"מגוחך" הם הקולעים ביותר. בזמן שיוון ממשיכה להתנדנד בין חיים למוות, עם נטייה ברורה לכיוונו של המוות, בריטניה גולשת למיתון וספרד נמצאת גם היא בסכנת חיים, ממשיכים מנהיגי היבשת להתווכח על הדרך שבה ירפאו את כלכלתה החולה של אירופה. בשנים האחרונות עברה כלכלת היבשת - במהלך שנבע מהתעקשות של גרמניה - סדרה ארוכה של טיפולי כימותרפיה תחת הכותרת "צנע", שנועדו לחסל את נגע החובות שפשה בה, אך בפועל רק החמירו את מצבה: שמונה מדינות אירופיות, בהן ספרד ובריטניה, נמצאות כיום באופן רשמי במיתון.

במקביל מתמודדת אירופה עם מרד רחב היקף שמתפשט לכל חלקי האיחוד, ולא רק לחשודות מיידיות כמו יוון וספרד, נגד אובססיית הצנע של קובעי המדיניות בגרמניה ובבריסל. בספרד, ביוון, ברומניה - ואפילו במדינות שעד כה נחשבו למדינות חזקות ואחראיות הרחוקות שנות אור ממשברי החובות של מדינות הדרום השנואות כמו הולנד וצ'כיה - יצאו רבבות בני אדם לרחובות כדי להפגין נגד הצנע ולדרוש סוף למדיניות הקיצוצים. בהפגנות הסוערות שנערכו ב-1 במאי, יצאו לפי הערכות המארגנים יותר ממיליון בני אדם להפגין ב-80 ערים ברחבי ספרד; בצרפת יצאו רבבות לרחובות; ואלפים נוספים הפגינו באתונה ובלונדון. בגרמניה צעדו כ-400 אלף בני אדם, שקראו לשים קץ למדיניות הצנע ודרשו שכר גבוה יותר לעצמם לאחר עשור של ריסון תקציבי שבו עלה השכר של כל עם אחר באירופה - חוץ משלהם.

אי–פי

כראיה לכך שהמצב ביבשת הולך ומחמיר, פירסם השבוע ארגון העבודה העולמי (ILO) אזהרה חריפה, בה קבע שהאי סדר החברתי באירופה הולך וגובר עם התגברות צעדי הצנע.

המרד העממי הזה מכוון נגד שטן אחד גדול: אנגלה מרקל. ליתר דיוק, גרמניה, שבשנים האחרונות כפתה בחסות "הטרויקה" - הכינוי שניתן לשילוב של הבנק המרכזי של אירופה, האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית - על כל המדינות האירופיות שנזקקו לסיוע, או שנראה היה שיזדקקו לסיוע בקרוב, לבלוע שיקוי פלאים ששמו "צנע". הפתרון שאותו הכתיבה גרמניה כלל קיצוצים מרחיקי לכת במשרדי הממשלה, פיטורי עובדים וקיצוצים בשכר המגזר הציבורי.

גרמניה שיווקה את הצנע כתרופה האולטימטיבית - אבל בעיקר היחידה האפשרית - למשבר החובות: קיצוץ תקציבי נרחב, הידוק חגורות עד שהתקציב מתאזן, ואז צמיחה, שתגיע ממקור יותר בר קיימא ותוביל ליציבות כלכלית. היא הסתייעה בתומכים כמו נשיא צרפת ניקולא סרקוזי וראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, שהוביל בעצמו תוכנית צנע לא פופולרית במדינתו ואף טבע ב-2009 את המונח "עידן הצנע" כדי לתאר את התקופה הנוכחית.

קל להבין מדוע הגרמנים רואים בצנע את הפתרון האפשרי היחיד למצוקת החובות האירופית: זאת בדיוק השיטה שהם ניסו בהצלחה בעשור האחרון, שהפכה אותם לכלכלה הגדולה והמצליחה באיחוד. אבל כיום הם סופגים בשל כך גל שנאה, שעם כמותו לא התמודדו מאז מלחמת העולם השנייה.

"מה שאנחנו רואים כיום באירופה הוא מרידות שמזינות זו את זו", אומר אואן אומאלי, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת דבלין, החוקר את ההשלכות הפוליטיות של המשבר הכלכלי באירופה. "ההולנדים רואים את הצרפתים מורדים, וחושבים לעצמם 'אם הם יכולים, גם אנחנו יכולים'; הצ'כים רואים את ההולנדים ועושים את זה גם הם, וכן הלאה. הגרמנים מוצאים את עצמם בהדרגה יותר ויותר מבודדים - וזה די מגיע להם. בשנתיים האחרונות נדמה היה שגרמניה שואבת הנאה מסוימת מלהצליף בשוט בשאר מדינות אירופה ולשמוע אותן צועקות מכאב".

להתקוממות העממית נגד הצנע, שעד כה נתקלה בהתעלמות מופגנת מקובעי המדיניות באירופה, או לפחות אלה שאינם עומדים לבחירות בקרוב, נלווית התקוממות מסוג אחר: התקוממות של כלכלנים, שרבים מהם עומדים על רגליהם האחוריות ומכריזים בקול רם - "הצנע לא עובד".

"מה שאירופה עושה לעצמה הוא התאבדות", קבע השבוע הכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן ב"ניו יורק טיימס". "במקום להודות שהם טעו, מנהיגי אירופה מתעקשים להשתמש באותם כלים, ונראים נחושים להפיל את כלכלת היבשת - ועמה את אזרחיה - מצוק גבוה. את המחיר ישלם העולם כולו". הכלכלן ג'וזף שטיגליץ, גם הוא חתן פרס נובל, הצטרף ואמר כי "אף פעם לא היתה תוכנית צנע מוצלחת במדינה גדולה. אירופה בדרך להתאבדות".

הסערות הכלכליות והחברתיות מובילות לסערות פוליטיות, שעשויות לשנות לחלוטין את פניה הכלכליים והחברתיים של היבשת. בשבועות האחרונים נופלות ממשלות ברחבי האיחוד האירופי על ימין ועל שמאל. בשבוע שעבר נפלה בהולנד ממשלתו של מארק רוטה לאחר שהימין הקיצוני טירפד את תוכנית הצנע שלו, ברומניה נפלה הממשלה הודות לחודשים ארוכים של מחאות נגד הצנע והמשבר הכלכלי, ובצ'כיה ניצלה הממשלה בקושי בהצבעת אי אמון, יומיים לאחר ש-90 אלף איש יצאו לרחובות פראג להפגין נגד הצנע והשחיתות הממשלתית. וזה עוד מבלי לדבר על חילופי הממשלות שנפלו קורבן למדיניות הצנע של עצמן בשנה האחרונה באירלנד, בהונגריה ובפורטוגל. "המרד באירופה נגד מדיניות התקציב של מרקל הולך וגדל", הכריז השבוע היומון הספרדי "אל-פאיס" בעמוד השער שלו.

רויטרס

אבל השינוי החשוב ביותר, הגדול ביותר וגם המאיים ביותר על הסדר הקיים מחכה ממש מעבר לפינה: בצרפת הובס סרקוזי בשבוע שעבר על ידי המועמד הסוציאליסט פרנסואה הולנד בסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות, והוא צפוי להפסיד בשבוע הבא גם בסיבוב השני. הפסד של נשיא צרפת ישים קץ לברית בין מרקל לסרקוזי, "מרקוזי" כפי שכונה ציר גרמניה-צרפת בעיתונים, לטובת עימות ישיר שעליו הכריז הולנד נגד מדיניות הצנע הגרמנית. כעת מוצאים את עצמם הגרמנים בפתחה של אירופה חדשה, שבה הם מוקצים - אבל שאת קיומה הם מממנים. "גוש הצנע" מול "גוש הצמיחה": המלחמה מתחילה.

בגרמניה זה דווקא עבד

החיילים ששירתו על עשר ספינות המלחמה הבריטיות שהגיעו לנמל אינברגורדון שבים הצפוני בסקוטלנד ב-11 בספטמבר 1931, ידעו שהולכים לדפוק אותם. השמועות על קיצוצים נרחבים בשכר, שיפגעו קשות בהם ובמשפחותיהם, נפוצו ביניהם כבר קודם לכן, אבל הם היו מנותקים כמעט לחלוטין מהעולם ולא היתה להם דרך לבדוק אם הדיווחים שקיבלו נכונים. כשהגיעו לנמל ופתחו עיתונים, הם לא האמינו למראה עיניהם: קיצוץ של 10% בממוצע בשכרם הצנוע גם כך, וקיצוצים של עד 25% לחלקם - קיצוצים שמשמעותם היתה שרבים נהפכו בן לילה לעניים.

עד מהרה החליטו החיילים להתארגן. בריטניה היתה נתונה אז בשיאו של השפל הגדול, והממשלה החדשה גרסה כי מדיניות צנע שתכלול קיצוצי שכר נרחבים בצבא ובמגזר הציבורי היא הכרח. שיעור האבטלה הוכפל באותה שנה, רבים היו מחוסרי בתים, ועיקר הנטל נפל על כתפיהם של פשוטי העם, החיילים ובני מעמד הפועלים. החיילים הזועמים החליטו להיפגש במגרש כדורגל באינברגורדון. מאותה פגישה, שהסתיימה בשירים סוציאליסטיים, יצאה החלטה ברורה: שביתה. מכיוון שהצבא אינו אמור לשבות, הם ידעו שבפועל מדובר במרד. בימים שלאחר מכן נערכו עוד כמה פגישות, ומפקדים ששמו לב שמשהו אינו כשורה שלחו פקודים לנסות לפרק אותן, אך ללא הצלחה.

ב-15 באוקטובר הושבתו הספינות הוד, נלסון, וליאנט, רודני ואחרות. המלחים סירבו לפקודות הקצינים להוציא אותן מהנמל. הם שרו שירים, התעלמו ממפקדיהם שקראו להם ברמקולים לחדול עם המרד, ולעגו לממשלה. השביתה באינברגורדון נמשכה רק יום אחד, אך היא הספיקה לגרום לפאניקה בדרגים גבוהים, לבהלה בבורסת לונדון ולצניחה בערכה של הליש"ט. עד היום היא זכורה כאחת המרידות הצבאיות הגדולות בתולדות בריטניה וכאחד מאירועי המפתח של המאבק נגד מדיניות צנע באירופה. עם זאת, בסופו של דבר כשלה ההתקוממות: שכרם של המלחים אכן קוצץ.

באותה תקופה ניהלה גם גרמניה מדיניות צנע משלה. השפל הגדול התפשט ברחבי העולם, והקנצלר היינריך ברונינג, ד"ר לכלכלה שדגל בצנע וחשש מהתפרצות מחודשת של ההיפר-אינפלציה שממנה סבלה גרמניה בשנות ה-20, האמין כי הדרך היחידה להגן על כלכלת גרמניה היא מדיניות של מיסוי גבוה, קיצוץ בהוצאות הממשלה, קיצוצים בשכר ובדמי האבטלה והמשך מואץ של תשלום הפיצויים שאולצה גרמניה לשלם למדינות אירופה בעקבות מלחמת העולם הראשונה.

המדיניות של ברונינג עבדה ולא עבדה.האינפלציה לא התחדשה, אבל במקום זאת כלכלת גרמניה שותקה לחלוטין, האבטלה זינקה מ-15% ל-30%, המחאות התפשטו והוא אולץ להתפטר - לא לפני ששם קץ בפועל לדמוקרטיה הפרלמנטרית בגרמניה, לאחר שלא הצליח להקים קואליציה, ושלט במדינה על בסיס צו נשיאותי תוך ניסיון לחדש את המלוכה. ההמשך ידוע: צעדיו של ברונינג חיזקו את המפלגות הקיצוניות, בהן המפלגה הנאצית, ושנה לאחר מכן הובילו המצב הכלכלי הקשה וההתמרמרות הציבורית לעלייתו של היטלר לשלטון.

אפשר היה לצפות שגרמניה תלמד מההיסטוריה הבעייתית שלה ותבין שצנע פירושו אסון, אלא ש-50 שנים לאחר הכישלון של ברונינג, הוכיח הצנע את עצמו כהצלחה מסחררת עבור הכלכלה הגרמנית. קל לשכוח זאת כיום, כשגרמניה היא מעצמת יצוא יציבה עם תקציב מאוזן ואבטלה בשפל, אבל בשנות ה-90 סבלה הכלכלה הגרמנית מבעיות לא פשוטות, שנבעו בחלקן מהעלויות העצומות של האיחוד בין מזרח למערב המדינה - בהן חצי טריליון דולר שהושקעו בבנייתה מחדש של מזרח גרמניה. הגידול באבטלה, שהגיעה לרמתה הגבוהה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, עלה לגרמניה 100 מיליארד דולר מדי שנה, והיא סבלה מגירעונות כבדים שמנעו ממנה לעמוד בקריטריונים שהיא עצמה קבעה כתנאי כניסה לגוש היורו.

בעשור האחרון הובילה גרמניה תוכנית מרחיקת לכת של קיצוצים בשירותים הממשלתיים, הידוק חגורות וחיסכון אישי ולאומי, עד שהצליחה לאזן את התקציב שלה ולהוריד את האבטלה לשפל. הודות להידוק החגורה נהנתה גרמניה מנס כלכלי, שכלל אבטלה נמוכה, מדיניות תקציב אחראית וצמיחה מהירה שהתבססה על צמיחה ביצוא - צמיחה שנבעה בחלקה הגדול מייסוד גוש היורו ומהצטרפותן של מדינות הפריפריה האירופית, שחולשתן היחסית מנעה מהמטבע של גרמניה לעלות יותר מדי ושימרה את מעמדו התחרותי של היצוא הגרמני.

לאור ההצלחה של הצנע שלה, אין זה פלא שכאשר פרץ משבר החובות ביוון, ואחריו בפורטוגל, באירלנד ובאיטליה, זה היה הפתרון שדרשה מהן גרמניה. אם הצנע עבד עבורה, למה שלא יעבוד עבור מדינות אחרות? אלא שיש הבדל בין הצנע הגרמני לבין ההתעללות שעברו מדינות הפריפריה האירופיות בשנים האחרונות, והוא גדול.

"הגרמנים חושבים שצנע הוא הפתרון משום שבמשך 20 שנה הם הידקו חגורות, לא העלו שכר וזה הצליח להם", אומר ההיסטוריון הכלכלי יואכים וות', פרופסור באוניברסיטת פומפאו פברה בברצלונה. "ההבדל הוא שהגרמנים עשו זאת כשכל שאר הכלכלות בעולם צמחו - ואפילו אז זה לקח להם 20 שנה.

רויטרס

"כשהמשבר פרץ", אומר וות', "הכלכלנים האמינו שצריך לקצץ בהוצאות, ואז תהיה צמיחה והכל יהיה נפלא. הרי זה מה שקרה כשאירלנד הנהיגה מדיניות צנע בשנות ה-70. אבל אנחנו לומדים בהדרגה שצנע הוא רעל לצמיחה, שאין יתרון למדיניות הזאת. המתכון הגרמני לא יכול לעבוד במדינות אחרות. הדבר היחיד שהצנע עשה ליוון, אחרי שלוש שנים, הוא צמצום הכלכלה שלה ב-20% לעומת 2008. ברור שהיא לא יכולה לשלם את החובות היום".

חלוצת הצנע במשבר הנוכחי היתה דווקא אירלנד, שכבר ב-2008 הנהיגה מדיניות צנע שכללה קיצוצים מרחיקי לכת במגזר הציבורי לאחר שקרסה כלכלית בעקבות המשבר העולמי וקריסתה של בועת הנדל"ן שלה. הצנע, בסופו של דבר, לא הצליח למנוע ממנה להזדקק לסיוע בינלאומי ב-2010. החודש, לאחר ארבע שנות משטר צנע שלא החזיר את המדינה לצמיחה, יצביעו אזרחי אירלנד במשאל עם בעד או נגד "חבילת היציבות" האירופית, שם קוד למדיניות הצנע-תמורת-סיוע, שלטענת מפלגת השין פיין הקיצונית תטיל על המדינה קיצוצים נוספים בסך 6 מיליארד יורו. כיום, לפי סקרים, יש לתומכי הצנע באירלנד רוב זעום, אולם המשאל מתקרב והרוחות סוערות מאי פעם.

המרוויחים הגדולים: הלאומנים

ג'וזפה "בפה" גרילו הוא אחת התופעות המשעשעות שצמחו על גב ההתנגדות לצנע. גרילו, קומיקאי איטלקי, תמיד שיחק בשולי הזירה הפוליטית המקומית, בעיקר כסאטיריקן וכאקטיביסט פוליטי פופולרי שיורה בדיחות על חשבון הפוליטיקאים בשלטון, מימין ומשמאל כאחד. ככל שהפוליטיקה האיטלקית נהפכה למושחתת יותר, גדלה השפעתו של גרילו, עד שזכה במעמד של כוכב וקיבל את הכינוי "הליצן הנסיך" ברשת טלוויזיה אוסטרלית שסיקרה את פעילותו. הוא נהפך לבלוגר פופולרי, עם יותר מחצי מיליון עוקבים בטוויטר וקרוב למיליון "לייקים" בפייסבוק, ועשה שימוש מושכל במדיה, עם קמפיינים מקוונים שהביכו פוליטיקאים איטלקים.

בשנים האחרונות הגביר גרילו את פעילותו הפוליטית: ב-2007 וב-2008 הוא ערך עצרות בהשתתפות יותר משני מיליון איש נגד שחיתות פוליטית תחת השם V-day. את השם הסביר בכך ש-V היא האות הראשונה באיטלקית הן במלה "נקמה" והן בביטוי "לכו תזדיינו". ב-2010 הקים את תנועת "חמשת הכוכבים" הרדיקלית שלו, שקוראת לדמוקרטיה ישירה ולהפיכת העם לריבון באמצעות שיתוף הבוחרים דרך האינטרנט. בבחירות לרשויות המקומיות השבוע צפויים מועמדים מטעם המפלגה לזכות ב-7.5% מהקולות.

סיפורו של גרילו הוא אמנם סיפור חיובי, אולם הוא גם מסמל את האנטי-ממסדיות הפושה בימים אלה ברחבי אירופה, שמובילה לעלייה חדה בתמיכה במפלגות הימין והשמאל הקיצוני. אלה הבטיחו לשים קץ למדיניות הצנע ואמרו במפורש כי יסרבו לקבל תכתיבים מפרנקפורט ומבריסל. בהולנד, מפלגת החופש הימנית-קיצונית של חרט וילדרס הצליחה להפיל את הממשלה, לאחר שבמשך חודשים ארוכים מנעה ממנה להעביר תוכנית צנע בפרלמנט. בבחירות הכלליות שייערכו השבוע ביוון צפויים היוונים לנהור בהמוניהם כדי להצביע לשורה של מפלגות ימין קטנות, בהן מפלגת כירסי אבג'י הגזענית שמתנגדת לצנע בחירוף נפש וצפויה כעת לעבור בראשונה בתולדותיה את אחוז החסימה לפרלמנט, במקום למפלגות הגדולות. באוסטריה נהנית מפלגת "החופש" מפופולריות מחודשת. בגרמניה נהפכה "מפלגת הפיראטים" לכוח הפוליטי השלישי בחשיבותו במדינה. בצרפת קיבלה מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן 18% מהקולות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות.

באופן אירוני, חוסר הדמוקרטיה הוא שהוביל להקמת גוש היורו - והדמוקרטיה היא שמחסלת אותו. בכירי הטרויקה ידעו שמשהו כזה עלול לקרות, ולכן השתדלו לאורך המשבר להימנע ככל האפשר מהתערבויות דמוקרטיות לא רצויות בפתרון המשבר. ממשלות יוון ואיטליה נבחרו לתפקידיהן על ידי בכירים בפרנקפורט ובבריסל, לא על ידי אזרחיהן, וכשראש ממשלת יוון לשעבר יורגוס פפנדראו רצה בשנה שעברה לנהל משאל עם על סוגיית הצנע כדי לזכות בלגיטימציה ציבורית - הוא היה נתון ללחצים אדירים מכל כיוון עד שנאלץ לבטלו. "ביטול משאל העם של פפנדראו היה טעות אדירה", אומר אומאלי, "זה היה נותן לצנע לגיטימציה עממית לפחות. קל לאנשים למחות ולרסס על קירות כשהם מרגישים שאין בחירות באופק - בגלל זה המצב בספרד ובאירלנד רגוע יותר מביוון, כי הממשלות שם נבחרו על בסיס המצע הזה. אבל האליטה האירופית לא סומכת על העמים שיקבלו החלטות בשביל עצמם. הגישה היא שלא צריך לשאול את העם, כי העם לא יודע מה טוב בשבילו".

"הגישה הזאת הרי היתה אחראית במידה רבה להקמת גוש היורו", אומר וות'. "אתה חושב שאם היו עורכים משאל עם בקרב הגרמנים ב-1998 ושואלים אותם אם הם רוצים לזנוח את המארק לטובת מטבע משותף עם הספרדים והיוונים, מישהו היה מסכים? אולי 10%".

באירלנד, מפלגת השין פיין, הקשורה באופן היסטורי ל-IRA, נהפכה לכוח הפוליטי השני בחשיבותו במדינה, עם 20% מהקולות לפי הסקרים. "בעבר נחשבה השין פיין למפלגה קיצונית ואלימה שלא זכתה לתמיכה של יותר מ-1%-2%, ופתאום היא עוברת את ה-20% בסקרים", אומר אומאלי. "בפוליטיקה האירופית יש תנועה מתמדת לכיוון מסוים. יותר ויותר אנשים מתנגדים לצנע, והכאוס - ברחובות ובפוליטיקה - מתגבר".

וות' אינו אופטימי. במחקר שערך באחרונה, על בסיס נתונים היסטוריים, גילה התאמה ישירה בין צנע וקיצוצים בהוצאות ממשלתיות לבין אי סדר, מהומות, שביתות, התנקשויות פוליטיות וניסיונות הפיכה. צנע, לפי המחקר, מוביל באופן היסטורי לכאוס חברתי. וות' חווה זאת בעצמו במארס, כשהפגנות לרגל השביתה הכללית בספרד הולידו מהומות אלימות שהתפשטו ברחבי ברצלונה. "לא חשבתי שזה יקרה, אבל מתחיל להיראות פה כמו אתונה", הוא אומר. "אף שהמצב כעת כל כך מכוער, שאני מופתע שאין יותר כאוס ברחובות. אם אתה ספרדי בן 25-30, כנראה שאתה גר אצל ההורים, אין לך דירה או עבודה ראויה, וכנראה שלעולם לא יהיו לך. אם במקרה כן מצאת עבודה, אתה מרוויח 1,000 יורו בחודש במקרה הטוב. במצב כזה אין לך מה להפסיד. והמצב מחמיר מדי יום".

וות' אינו בטוח מדוע החליטו האירופים להתקומם דווקא עכשיו, לאחר שנים של צנע. "זה כמו לזרוק גפרור לתוך יער: ברוב המקרים לא קורה דבר, ולפעמים היער כולו עולה באש כי יש מספיק גורמים בסביבה שגורמים לו לבעור. כשמוסיפים לצנע אבטלה גבוהה ושחיקה בשכר, המצב מחמיר, אנשים נקלעים לאי ודאות ומתחילים להיכנס לבהלה, המשקיעים מתחילים לחשוב 'אוי אלוהים, מה קורה פה? מה יהיה עם המדינה?', ומעדיפים להשקיע את הכסף שלהם במקומות יציבים יותר, הכנסות הממשלה ממסים יורדות בחדות, ואז נוצרת מערבולת של ייאוש ומשבר שלא ברור היכן תסתיים".

האלימות אינה מתבטאת רק ברחובות: שיעור ההתאבדויות באירופה זינק בעשרות אחוזים בעקבות המשבר, דיווח בשבוע שעבר "ניו יורק טיימס". ביוון עלה שיעור ההתאבדויות ב-24% ב-2007-2009, באירלנד ב-16% ובאיטליה ב-52% ב-2005-2010. "המשבר הפיננסי שם את חייהם של אנשים רבים בסיכון, והסיכון הזה גדל כשמתרחשים קיצוצים נרחבים בשירותים החברתיים. הצנע עלול להפוך את משבר ההתאבדויות למגיפה", אמר לעיתון הסוציולוג דיוויד סטקלר מאוניברסיטת קיימברידג'.

גלי השנאה באירופה והמחאות נגד הצנע ממוקדים כולם בגרמניה, שחזרה פעם נוספת לתפקידה ההיסטורי כנבל מרושע שמנסה לשלוט ביבשת ולהכתיב לעמי אירופה מה לעשות. בחלק גדול מההפגנות אפשר למצוא לא מעט שלטים שבהם מולבשת מרקל במדי נאצים, דבר שוות' אינו מופתע ממנו בכלל. "דבר לא הצליח להחיות את דימוי הגרמני המכוער יותר מהדחיפה לצנע. כיום שונאים את הגרמנים באירופה כפי שלא שנאו אותם מאז 1945, ולא לזה נועד היורו. מה שמטריד אותי באמת הוא שבמרוץ לצנע אנחנו זורעים הרס, אחרי 50 שנה של התקדמות כללית ופוליטית. פשוט מחריבים את הפרויקט האירופי".

לדברי אומאלי, התרחיש הסביר ביותר הוא שגרמניה תמצא את עצמה מבודדת לחלוטין באירופה, לאחר שכנראה איבדה את בעל הברית החשוב ביותר שלה, סרקוזי. הדבר שם את גרמניה במצב בעייתי במיוחד: כספי הסיוע שזורמים לאותן מדינות שצפויות להצביע נגדה - הכסף שעליו בונות הממשלות כדי להימנע מחדלות פירעון - מגיעים ברובם המוחלט מהכיס הגרמני.

"גרמניה תהיה מבודדת יותר באיחוד", אומר אומאלי. "זאת המדינה החזקה באירופה, והגרמנים נוטים לקבל את מה שהם רוצים, אבל הם יהיו מבודדים יותר ויותר וזה יטיל עליהם הרבה לחץ. אני מניח שהם פשוט יגיעו לפשרה כלשהי שתכלול הרבה מצעדי הצנע שהם דרשו, אבל לא תיקרא צנע, ותכלול גם צעדים לעידוד הצמיחה. אחרי שנתיים שבהן הם נהנו להשפיל את אירופה, הם יצטרכו להפסיק להשתמש במונח צנע לחלוטין".

האלטרנטיבה: פירוק הגוש

בשנות ה-90 עברה איטליה תוכנית צנע שייצבה את חובותיה, הובילה את התקציב שלה לעודף והחזירה אותה לצמיחה. סיפור הצלחה, נכון? לא בדיוק. בספטמבר 1992 היא נבעטה מחוץ למנגנון החליפין האירופי (ERM) שקדם ליורו, וכתוצאה מכך נפלה הלירה האיטלקית ב-40% מול המארק. המטבע הזול איפשר לה לייצא יותר, הגירעון בחשבון השוטף שלה נהפך לעודף והצמיחה התחדשה.

בשנים האחרונות השתמשו בכירים אירופים בדוגמה האיטלקית כהוכחה לכך שהצנע יכול לעבוד ולהחזיר כלכלה לצמיחה, אך שכחו דבר חשוב: מה שהציל את איטליה היה פיחות בערך המטבע - הדבר שיוון, ספרד, פורטוגל, אירלנד וכל כלכלה אחרת בגוש היורו אינן יכולות לעשות.

למרות ההתעקשות של הגרמנים על הצנע, יותר ויותר כלכלנים מבינים כעת שקיצוץ בהוצאות אינו מספיק כדי להחזיר כלכלה למסלול. לפי מחקר שערכה באחרונה קרן המטבע הבינלאומית, המבוסס על נתונים מ-1978-2009, כל קיצוץ תקציבי השווה ל-1% מהתמ"ג מפחית את התוצר ב-0.6% ומעלה את שיעור האבטלה ב-0.3%. ביוון, במקום שהממשלה תצליח להפחית את חובותיה ולהחזיר את הכלכלה למסלול, החריב הצנע את כלכלת המדינה: האבטלה זינקה בעקבות הפיטורים במגזר הציבורי, הפיטורים והקיצוצים בשכר הובילו לירידה בצריכה הפרטית, ואלה יחד הורידו את הכנסותיה של הממשלה ממסים, מה שהקשה עליה לשלם את חובותיה ולמעשה רק את הגדיל את נטל החובות שלה ביחס לתמ"ג. כיום יוון היא חברה על סף אנרכיה, שבה השירותים הממשלתיים קרסו, המערכת הפוליטית כאוטית והפשע והאלימות משתוללים ברחובות.

האלטרנטיבה לצנע, טוענים מתנגדיו, היא פתרון שפשוט אינו ישים מבחינה פוליטית, בשל התנגדותה של גרמניה. מכיוון שהאלטרנטיבה הכי נפוצה לצנע - תמריצים - אינה אפשרית במצבן של מדינות אירופה המרוששות, הפתרון היחיד הוא הנפקת אג"ח משותפות לגוש היורו, יורובונדס, שיאפשר למדינות כמו ספרד ויוון לגייס הון בשווקים כשהן נהנות מחסות דירוג האשראי המושלם של גרמניה, פינלנד ושאר המדינות החזקות. זה יהיה השלב הראשון בדרך להקמתה של פדרציה אירופית כלכלית אמיתית, שתתבסס גם על אחדות תקציבית - לא רק על איחוד מוניטרי. הגרמנים, כמובן, לא יסכימו לאפשרות כזאת, בין היתר בשל החשדנות בין העמים. תוכניתו הכלכלית של הולנד כוללת העלאות מסים על חברות ועשירים - כולל מס הכנסה של 75% על מי שמשתכר יותר ממיליון יורו - והחזרת שבוע עבודה של 35 שעות לצרפת. כלכלנים אחרים טוענים שהאלטרנטיבה לצנע היא פשוט פחות צנע.

בינתיים, לפחות במונחי שיח, נראה שהמרד האירופי הגדול נגד הצנע והבידוד הגובר מתחילים להשפיע על הגרמנים. בנאומיה האחרונים חזרה שוב ושוב מרקל על המונחים "צמיחה" ו"יצירת משרות", לצד המונחים הקבועים שהופיעו בנאומיה בשנים האחרונות: "רפורמות מבניות" ו"יציבות". האם זה אומר שהגרמנים חדלו מדוקטרינת הצנע? כנראה שלא: בנאום השבוע הדגישה מרקל כי חבילות החילוץ הקיימות אינן פתוחות למשא ומתן - אבל סביר שמנהיגי אירופה יצליחו להגיע לפשרה שתכלול הידוק מרוסן יותר של החגורות. "אשת הברזל" החדשה של אירופה, שכמו מרגרט תאצ'ר בשעתה קובעת שוב ושוב כי "אין אלטרנטיבה" לצנע, תקפה בנאומיה האחרונים את הפתרונות שהציע הולנד, טענה בתוקף כי "צריך לשים קץ לתפיסה לפיה צמיחה צריכה לעלות המון כסף" וכמו אשת הברזל המקורית, עמדה בתוקף מול טענותיהם של ענקי כלכלה כמו קרוגמן, שטיגליץ, כריסטינה רומר ולארי סאמרס, שפירסמו בשבוע האחרון מאמרים על כך שהצנע אינו עובד ושיש להתמקד בצמיחה. מסתמן שמרקל אפילו מצאה לעצמה בן ברית חדש: מריו מונטי, ראש ממשלת איטליה הטכנוקרט, שלפי דיווחים הקנצלרית הגרמנית "מעריצה את דבקותו בצנע". כשהרומן בין גרמניה לאיטליה מלבלב, מי צריך את צרפת.

ייתכן שכל הניסיונות לשמור על אחדות אירופית נועדו להיכשל גם כך. ייתכן שהמשפחה הזאת, שמעולם לא הסתדרה באמת, לא נועדה לחיות יחד. "ככל שהמשבר נמשך, אנחנו מבינים שאירופה מורכבת מתרבויות מאוד מאוד שונות", אומר וות'. "פתאום הגרמנים מבינים שהם חולקים מטבע אחד עם אותם אנשים ששיקרו להם והפרו כל הסכם שחתמו עליו. פתאום ההולנדים, שתמיד צחקו על היוונים שהם לא מסוגלים לאזן את התקציב, מגלים שגם הם לא מסוגלים לעשות זאת. עבור הספרדים והאיטלקים אינפלציה של 5% היא לא סוף העולם, אבל עבור הגרמנים מדובר בסיבה לפאניקה. בזמנים הטובים, כשהכלכלה צומחת, כולם חברים, כולם מתייחסים זה לזה כשווים, הכל שמח והמסיבה בשיאה. אבל כשהמוסיקה נפסקת והערב נגמר, ויש רק מונית אחת שיכולה לקחת רק חלק מהם הביתה - פתאום הם כבר לא חברים".

הפתרון הטוב ביותר למשבר באירופה, טוענים חלק מהכלכלנים, הוא פשוט פירוק של גוש היורו בצורתו הנוכחית ועזיבה של גרמניה. "זה לא יהיה הדבר הכי נורא בעולם אם גרמניה תעזוב את היורו, והיורו ייהפך פשוט למטבע חלש יחסית", אומר אומאלי. "זה אמנם יגרום לבעיות עבור גרמניה, כי המארק החדש יזנק מיד ויהפוך את היצוא שלה ליקר מדי, אבל אין פתרון שלא פוגע במישהו. ההימור שלי הוא שדבר לא יקרה. הם יגיעו לאיזו פשרה שיקראו לה 'חבילת צמיחה' או משהו, וימשיכו לא לעשות שום דבר עד שמשהו גדול יותר יקרה. בסוף נגיע לשלב שבו יוון תצטרך לעזוב את היורו, והגרמנים יקבלו את זה".

"סביר מאוד שיוון או גרמניה יעזבו את היורו, אבל כדי להגיע למצב כזה אנחנו זקוקים לעוד זעזוע או שניים. חילוץ של ספרד יהיה מכוער, אבל לא בלתי נתפש", אומר וות'. "אולי הגעה של המשבר לצרפת, אולי קריסה של שני בנקים ספרדיים. השווקים ייבהלו, הריביות יזנקו, ולא תהיה ברירה - כי לקובעי המדיניות לא נשארו כדורים, אין להם יותר מה לעשות. אם המשבר יגיע לצרפת, זה סופו של היורו. אין מי שיוכל לשלם על חילוץ שלה".

"התרחיש הכי טוב", אומר וות', "הוא שגרמניה תעזוב את היורו. אם ספרד תעזוב - מערכת הבנקאות שלה תיעלם בן לילה. אם הגרמנים יעזבו, הם רק יאבדו מעט תחרותיות. המארק יזנק, היצוא יירד. הגרמנים כל הזמן אומרים בבהלה שאם משהו כזה יקרה הם יהיו כמו שווייץ, אבל מה רע בשווייץ? הלוואי עלינו בעיות כאלה".

עם זאת, וות' לא אופטימי. "אני מסתכל על הכלכלנים שהצילו את כלכלת ארה"ב מהמשבר ב-2008, אנשים כמו סאמרס ורומר, ואני שם לב שבאירופה אין מישהו כזה. גם רוב הכלכלנים האירופים הטובים שכן יש עובדים כיום בארה"ב, והפוליטיקאים לא יודעים להקשיב להם. באירופה מאמינים שכלכלה היא אידיאולוגיה, ואתה יכול להאמין למה אתה שרוצה". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#