עשור לקריסת הבנק למסחר: הגניבה שהזניקה את משפחות הפשע - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשור לקריסת הבנק למסחר: הגניבה שהזניקה את משפחות הפשע

לפני עשר שנים בדיוק פסעה אתי אלון, סגנית ראש מחלקת ההשקעות של הבנק למסחר, אל משרדי מחלקת ההונאה של משטרת ישראל והתוודתה על גניבת ענק של רבע מיליארד שקל ■ כך היא שינתה את הפשיעה הכלכלית בישראל

23תגובות

בשבוע שעבר מלאו עשר שנים לפיצוץ פרשת הבנק למסחר, המעילה הבנקאית הגדולה ביותר שהתרחשה בישראל. ב-25 באפריל 2002 פסעה סגנית ראש מחלקת ההשקעות של הבנק, אתי אלון, אל משרדי מחלקת הונאה של משטרת ישראל - והתוודתה שגנבה רבע מיליארד שקל מחשבונותיהם של לקוחות הבנק במשך יותר מחמש שנים. המעילה הגדולה הביאה לקריסתו של הבנק ועלתה למדינה - שהיתה ערבה לאזרחים שהפקידו שם את כספם - חצי מיליארד שקל.

אלון הורשעה ונידונה ל-17 שנות מאסר, והיא עשויה להשתחרר מהכלא בעוד כשנה - במידה שינוכה שליש ממאסרה. אחיה, עופר מקסימוב, שנהנה מחלק הארי של הכסף שנגנב והורשע יחד עמה, נמצא במצב דומה. אביהם, אביגדור מקסימוב, השתחרר כבר ב-2007 ונפטר תקופה קצרה לאחר מכן.

השפעתה של המעילה היתה רחבה הרבה יותר מגורלם של בני המשפחה שהובילו אותה. היקף המעילה והקלות היחסית שבה בוצעה הפכו אותה לציון דרך בפשיעה הכלכלית הישראלית. היא שינתה דפוסי חשיבה בציבור הישראלי, הביאה להעלמותם של הבנקים הקטנים וכך סייעה להגדלת הריכוזיות במערכת הבנקאית, ושינתה את מאזן הכוחות בין משפחות הפשע בישראל ואת האופן שבו הן פועלות. למרות זאת, עשר שנים אחרי, אף אחד מהמעורבים בפרשה אינו מוכן להתחייב שמעילה מסוג זה לא תתרחש שוב.

ליאור מזרחי/ באו באו

הנושים: קיבלו רק חלק קטן מהכסף

כונס הנכסים מטעם המדינה תבע ב-2006 35 גורמים בעקבות הפרשה. מעגל הנאשמים הראשון, שכלל את אלון ובני משפחתה, הוכרז כפושט רגל מיד בהתחלה. הטיפול במעגל הנאשמים השני, שכלל גורמים בשוק האפור שאליהם זרמו כספי הבנק, היה מורכב יותר.

הכספים שנתפסו בשוק האפור היו חלק קטן מהמעילה. "ברגע שאתי דרכה במשטרה, כל העולם התחתון ידע שהיא שם", אומר בכיר משטרה שהשתתף בחקירה.

"היה ברור שאם לא נשים את היד על הכסף הזה ב-24 השעות הראשונות - ניכנס למרוץ של שנים ארוכות. במקרה מסוים הגענו אל הכסף כמה דקות לאחר שבוצעה העברה בנקאית. בהזדמנות אחרת הוצאנו צו ל-20 מיליון שקל ששכבו בחשבון הבנק של מישהו, והגענו אליהם רגע אחד לפני שהוא הספיק לבצע העברה בנקאית.

"נתקלנו בבעיות רבות בניסיון לחלט את הכספים שנגנבו. קח לדוגמה את בני רביזדה, שהלווה כסף למקסימוב, וקיבל אותו בחזרה בדמות צ'קים שאלון גנבה מהבנק. רביזדה רכש דירות רבות בשותפות עם אנשים אחרים. לך תשים יד על דירה כזו, שגרים בה אנשים נורמטיבים. הוא גם היה שותף בקבוצת הכדורגל מכבי יפו, ואין מה לעשות עם זה. תשתלט על הקבוצה? תמכור את השחקנים?

"בנוסף, חלק גדול מהכסף עבר כמה ידיים - והיה קשה לאתר אותו". הרשויות חילטו 38 מיליון שקל שהגיעו לשוק האפור, והם עדיין לא הועברו לכונס הנכסים.

במעגל השלישי נמצאים נושאי המשרה והדירקטורים בבנק, שנתבעו אף הם. בית המשפט קבע כי הבכירים, ביניהם יו"ר הבנק שמיל ובר ומשה ליבוביץ', ישלמו למדינה 18 מיליון שקל, וחלק מהכסף הועבר מחברות הביטוח.

במעגל הרביעי היתה פירמת רואי החשבון קסלמן את קסלמן, שפיקחה על הבנק למסחר. הכונסים הגיעו עמה לפשרה, שלפיה היא תשלם למדינה 20 מיליון שקל.

בכונס הנכסים אומרים כי 100% מהחוב לנושים הראשונים, בהם רשויות המס ועובדי הבנק למסחר, הוחזר, אך מדובר בכמה מיליוני שקלים בלבד. הנושה הגדול, שנמצא בדרגה השנייה, בנק ישראל, זכה עד היום לראות רק 60% מהכסף.

עולם הפשע: מקסימוב הצית מלחמה

חודשיים לפני שאלון התייצבה בתחנת המשטרה, התכנסו במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב בכירי העולם התחתון לישיבה דחופה. האחים מאיר ויצחק אברג'יל ניהלו את הישיבה, שבה נכחו בין השאר ריקו שירזי וקבוצה שנקראה "החבורה הירושלמית". העילה למפגש הפסגה היתה ניסיון למנוע עימות בין הנוכחים סביב אחד המשאבים המניבים ביותר של ענף ההימורים באותה תקופה: עופר מקסימוב, שהיה חייב כ-100 מיליון שקל לחבורת העבריינים, שהתעמתו סביב זכות הראשונים לגבות ממנו את חובותיו.

250 מיליון השקלים שזרמו החוצה מהבנק ב-1998-2002 עצרו רק לרגע אצל מקסימוב. ממנו הם המשיכו במהירות למוסדות פיננסיים בשוק האפור שלהם הוא היה חייב כספים, לבעלי בתי הקזינו שבהם הוא הימר - ולבסוף לארגוני פשע שונים, שעשרות מיליוני השקלים שהגיעו אליהם היו קפיצת מדרגה משמעותית. "מדובר באחת הפרשיות שעיצבה את מפת הפשיעה הישראלית", אומר בכיר במשטרה. "עבריינים שהיו קאקרים לפני הבנק למסחר, ירקנים, יצאו מהפרשייה הזו גדולים - וכמה מהם יושבים על שולחן העבודה של המשטרה עד היום".

מקסימוב לא היה בררן גדול בהימוריו. הוא הימר כמעט בכל קזינו ישראלי, וברבים אחרים מחוץ לגבולות ישראל - בעיקר ברומניה, והיה חייב להם סכומי כסף גדולים. לפי הערכות המשטרה, מקסימוב היה חייב בעיקר למלך השוק האפור באותה תקופה, בני רביזדה, שחלש על בתי קזינו ברומניה, בשכונת ליפתא שבירושלים ובספינות באילת; לאהרון אוהב-ציון ול"חבורה הירושלמית" - גבי בן הרוש, יוסי מלכה ויצחק בר מוחה - שניהלה בתי קזינו במבשרת ציון; ולריקו שירזי, שניהל בתי קזינו.

במפגש הפסגה סוכם כי "החבורה הירושלמית" תיטול חסות על מקסימוב בפיקוח האחים אברג'יל. אלא שלסיכום זה לא היתה משמעות לאור העובדה שתקופה קצרה אחר כך יבש מעיין המזומנים שנקרא הבנק למסחר, בגלל וידויה של אלון. להערכת גורמים במשטרה, הביאו סגירתו של מקור המזומנים הזה וחובותיו העצומים של מקסימוב למלחמת הכנופיות שחווה עולם הפשע הישראלי בשנים שלאחר נפילת הבנק, שבה היו מעורבים משפחות אברג'יל, משפחת אבוטבול, "החבורה הירושלמית", זאב רוזנשטיין ועוד. חלק משמעותי במלחמה התרחש ברומניה, היעד המועדף על מקסימוב להימורים, שהיתה גם מוקד חשוב של עבריינים ישראלים.

רבים מהפושעים שהמריאו עם מקסימוב לא שמרו על כוחם לאחר נפילתו. האחים אברג'יל הוסגרו לארה"ב, בין היתר בגין הלבנת כספים שמקורם בבנק למסחר; חלק ניכר מבכירי משפחת אבוטבול נרצחו; בכירי הכנופייה הירושלמית ורוזנשטיין מצאו עצמם בכלא.

השוק האפור: להלבין כספים בצ'יינג'

קריסתו של הבנק למסחר הביאה לחשיפתו של גורם פיננסי חזק, שלא היה מוכר עד אז לרוב תושבי ישראל: הבנק של בני רביזדה. אף שהחלק הארי של הכסף יצא מהבנק למסחר - 144 מיליון שקל - הועבר אל הבנק של רביזדה, היה זה רק חלק קטן מהכסף שהוא ניהל באמצעות ניכיון צ'קים והלוואות בריבית. לפי מסמכי התביעה נגדו, ב-1999-2002 הופקדו בחשבונותיו של רביזדה 4.2 מיליארד שקל, ובתקופת השיא של פעילותו הוא נהג להפקיד מדי יום 2,000-3,000 צ'קים בשווי כולל של עד 7 מיליון שקל.

רביזדה ניהל את הבנק שלו מקרוואן נגרר ובהמשך מבודקה ששכנה ליד תחנת הדלק ברחוב הרצל בתל אביב. אנשים ששוחחו אתו מתארים אותו כאדם מרתק, שבאופן מפליא, ללא השכלה אקדמית, ללא גיליונות אקסל או מחשבונים פיננסיים, ניהל מיליארדי שקלים תוך שהוא משתמש בזיכרון פנומנלי, בשכל ישר, באינטליגנציה רגשית גבוהה, ובעיקר, כפי שהוא הגדיר זאת לחוקריו - ב"אף שמריח אנשים".

גורמים שהיו מעורבים בחקירתו מספרים כי יומו של רביזדה היה מתחיל במשיכה של עשרות או מאות אלפי שקלים מאחד מחשבונות הבנק שלו. "לאחר מכן הוא היה מגיע לבודקה שלו ומתיישב. נניח שהיה מגיע אליו אדם עם צ'ק על סך 100 אלף שקל. רביזדה היה מביט בו, בוחן אותו, שואל אותו אם יש לו 'גב', ונותן לו בעד הצ'ק הזה 90 אלף שקל".

רביזדה בנה את העסק שלו תוך שהוא מסתמך על יכולתו להעריך אילו שיעורי ריבית אפשר וצריך לגבות מכל לקוח. הדרך שבה הוא עשה זאת תצחיק מנהל סיכונים מקצועי, שכן לדברי מעורבים בחקירה, רביזדה העיד כי היה מסמן את הלווים באמצעות חותמות בצורת חיות שהטביע על הצ'ק. "הוא ידע, לדוגמה, שהצ'קים של משה סומנו בנשר, הצ'קים של דוד בדוברמן וכדומה. ככה הוא קלט את האנשים". השיטה הזו הביאה אותו לשיעורי גבייה כמעט מושלמים.

הצ'קים שהגיעו מהבנק למסחר סייעו לרביזדה. בעולם ההלוואות וניכיון הצ'קים, צ'ק בנקאי הוא סחורה נדירה באיכותה וכמעט שווה ערך למזומן. לפי התביעה, הצ'קים שמקסימוב העביר לרביזדה היו איכותיים אף יותר מפני שהסכומים שנרשמו בהם היו עצומים, מאות אלפי שקלים, בניגוד לעשרות צ'קים על סכומים קטנים. רביזדה היה משנה את שמות המוטבים, ומפקיד אותם בחשבונותיו.

כשפרשת הבנק למסחר התפוצצה, נחשפו עסקיו של רביזדה. הבנק האפור שלו סגר את שעריו, והוא ריצה מאסר של ארבע שנים על העלמת מס. באחרונה הרשיע אותו בית המשפט בכמה סעיפים בתביעה נגדו בפרשת הבנק למסחר, וכעת הוא מחכה לגזר הדין.

השוק האפור שינה את פניו בעקבות האירוע, אך לא רק בגללו: עוד קודם לכן, ב-2000, נכנס לתוקף חוק איסור הלבנת הון, ושנתיים לאחר מכן הוקמה הרשות לאיסור הלבנת הון. "השוק האפור השתנה - אבל לא נעלם", אומרים במשטרה. "הוא גדל מאז כל הזמן. העבריין הישראלי למד מהפרשה שהוא כבר לא צריך לפרוץ לבתים ולגנוב אוכל. הוא הבין שאם הוא מוציא אישור לפתיחת משרד להמרת מטבע חוץ (צ'יינג'), הוא נהנה מריבית של 5%-10%, ועושה זאת כאיש עסקים לכל דבר. כשהמדינה מאפשרת את זה, היא למעשה מאפשרת לקיים את תעשיית הצ'קים המתגלגלים, שעוברים כמה ידיים. הפעילים בשוק האפור כבר מתרחקים מחשבונות בנק רגילים, ואת מקומם תפסו הצ'יינג' - מוסדות קטנים לפריטת כסף. חלקם מוסדות לגיטימיים וחוקיים, אבל חלק גדול מהם משמשים כמחסה לגלגול ולהלבנת כספים".

גורמים במשרד המשפטים מעריכים: "כיום כל ארגון פשע מחזיק בחצר שלו מישהו שעוזר לו להלבין. כמעט בכל חקירת עולם תחתון אנחנו מגיעים לבנקים פרטיים, שמשמשים למימון ולהלבנת כספים בכיסוי של עסקים לגיטימייים. לצערנו, כל ארגוני הפשיעה הישראליים נעזרים במשרדים להמרת מטבע חוץ".

הבנקים: שינו את הנוהלים

לאחר התפוצצות הפרשה התברר כי סדרה של כשלים מבניים איפשרו את מעילת הענק: העובדה שאלון היתה אחראית גם על מתן אשראי וגם על פיקדונות; והעובדה שבבנק לא הקפידו שאלון תצא לחופשה, ולכן איש לא יכול היה לפקח על פעולותיה. בעקבות המחדלים הורה הפיקוח על הבנקים לזהות תפקידים רגישים, לקבוע בקרות פנימיות מיוחדות שיונהגו בסביבתם ולקיים תהליכי בקרה. היעדר בקרה מספקת של משרד ראיית החשבון, המנהלים והדירקטורים של הבנק על מעשי אלון הניבו הוראה בדבר ניהול הסיכונים התפעוליים והוראה המתייחסת לתפקידי הביקורת הפנימית בבנק.

בעקבות הפרשה הוכנסו לתוקף נהלים לבדיקת חשבונותיהם של עובדים בבנק; נוהלי החופשה עודכנו כדי שלא ייווצר מצב שבו עובד אינו יוצא לחופשה כדי לכסות על מעילותיו; הבנקים חויבו לבצע רוטציות בתפקידי העובדים; ונוהלי ההפרדה וביזור הסמכויות בבנקים עודכנו. בנוסף, נקבעו על ידי הפיקוח דרישות למתן גילוי ומידע לציבור הלקוחות ולפיקוח על הבנקים, ובשנים האחרונות חוזקו כלל הנחיות הפיקוח בנושא ממשל תאגידי.

הפרשה פגעה אנושות באמון שרחשו הצרכנים כלפי הבנקים הקטנים, וצימצמה את הסיכוי שיצליחו להתחרות במערכת הבנקאית הריכוזית. בשל בעיות נזילות והצורך בשיפור מגנוני התפעול והבקרה והעלויות הכרוכות בכך, נתקלו בנקים קטנים בקושי לפעול. בנק ישראל ליווה את מיזוגם ואת הפסקת פעילותם.

עשר שנים לאחר מכן, אי אפשר שלא לשאול אם אירוע דומה יכול להתרחש שוב. גורמי הפיקוח מאמינים שלאור החמרת הנהלים התשובה שלילית. "במערכת יש גניבות בהיקף קטן, אבל קשה לי להאמין שזה יכול לקרות שוב", אומר הגורם הבכיר במשטרה. "הבנק איפשר לכך לקרות, אבל כיום המנגנונים מובנים וביקורתיים יותר. מצד שני, לעולם אל תגיד 'לעולם לא'".

הקשר הבינלאומי של הבנק מרחוב לילינבלום

ביום שבו הסגירה אתי אלון את עצמה למשטרה שהה אחיה עופר מקסימוב ברומניה, אחד מיעדי ההימורים האהובים עליו. ארבעת קציני המשטרה שנשלחו בעקבותיו לאירופה איתרו אותו רק חודש לאחר מכן. בימים הבאים הצליחו כמה עבריינים הקשורים לפרשה להימלט מישראל: אנשי "החבורה הירושלמית" והאחים אברג'יל טסו במהירות לארה"ב ולדרום אמריקה.

הזווית הבינלאומית של הפרשה חייבה את משטרת ישראל לשתף פעולה עם רשויות החוק במדינות אחרות כדי לקדם את הסגרתם של העבריינים. העבודה המשטרתית לאיתור מסלולי הלבנת הכספים והעברת ההון בין ישראל לרומניה ולארה"ב הצריכה שיתוף פעולה נרחב עם האינטרפול.

בשבוע הבא תארח המשטרה את בכירי האינטרפול בתל אביב בכנס האינטרפול האירופי האזורי ה-41, שבו ישתתפו כ-200 נציגי משטרה בכירים מ-40 מדינות. בראש הכינוס יעמדו נשיא האינטרפול קאו בון הואי ומזכ"ל הארגון רונלד ק. נובל. בכנס ישתתפו בין השאר נשיא הבולשת הגרמנית, מפכ"ל משטרת צרפת, מפכ"ל משטרת שווייץ, מפכ"ל משטרת רומניה, מפכ"ל משטרת נורווגיה, שר הפנים של מולדובה, שר הפנים של אוקראינה, ראש אגף חקירות ומודיעין בבריטניה, ראש אגף חקירות ומודיעין בוושינגטון הבירה ובכירים נוספים.

חמש שנות להטוטים

אתי אלון החלה לעבוד בבנק למסחר ב-1990 כפקידה, והתקדמה עם השנים לתפקיד סגנית מנהלת מחלקת השקעות. מתחילת דרכה בבנק ליווה אותה צלו של אחיה, עופר מקסימוב, מהמר כפייתי בעל אורח חיים ראוותני שהימוריו סיבכו אותו שוב ושוב בחובות לשוק האפור.

החל ב-1993 ניסתה אלון, שבשנותיה בבנק השתכרה בין 7,000 ל-15 אלף שקל בחודש, לסייע לו באמצעות צ'קים מחשבונה הפרטי. אלא שצרכיו של מקסימוב תפחו, חובותיה של אלון צמחו למאות אלפי שקלים, והממונים עליה בבנק הבהירו לה כי היא אינה יכולה להמשיך להתנהל ביתרת חובה כזו. כתוצאה מכך החלה למעול בכספי לקוחותיה בבנק ולמשוך את כספם.

שיטת הפעולה שלה היתה פשוטה. חלק קטן מהכסף הועבר בהעברות בנקאיות, והחלק הארי הועבר באמצעות הנפקת צ'קים בנקאיים שהמוטבים שלהם היו אנשים פיקטיבים או לקוחות הבנק. הצ'קים הונפקו מחשבונות קיימים או מחשבונות פיקטיביים שפתחה. הנושים שקיבלו את הצ'קים היו מזייפים את שמות המוטבים שלהם, ומפקידים אותם בחשבונות על פי בחירתם. בחמש שנות המעילה ליהטטה אלון בין החשבונות שבפיקוחה, כשהיא מעבירה כספים מחשבון לחשבון כדי לכסות על ההעברות, ומוציאה ללקוחות הבנק תדפיסים מזויפים המסתירים מהם את שנעשה בחשבונותיהם.

מעשיה של אלון התאפשרו בזכות הסמכויות הרבות שצברה בבנק והעובדה שהבנק למסחר היה בנק קטן בן שני סניפים, שלקוחותיו לא היו יכולים להוציא תדפיס במסופי המידע אלא נאלצו לפנות אליה כדי לקבל תדפיס.

באפריל 2002 הגיעו לבנק המסחר אנשי ביקורת מטעם בנק ישראל, והבחינו שתיק ההלוואות של לקוחותיה של אלון התנפח. השאלות שהעלה בנק ישראל הבהירו לאלון שמעשיה עומדים להתגלות, והיא הסגירה את עצמה למשטרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#