"לאילוצים הכלכליים יש גם יתרון"

ארבעה בעלי עסקים קטנים ובינוניים מספרים איך התאימו את עצמם למצב החדש

נעה נבט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעה נבט

חובבת האתגרים

אביטל טרן-כהן, מעצבת פנים עצמאית

"בחודשים האחרונים אני עוסקת בעיקר בהום סטיילינג בתקציבים קטנים, ופחות בשיפוץ כולל של דירות. באחרונה עיצבתי דירה בתקציב מגוחך - 15 אלף שקל, כולל צבע, תאורה, ריהוט ועוד. בעלי הדירה רצו לעבור למקום אחר, אבל לאחר חיפושים של שנה הבינו שהם לא יכולים לעמוד בזה כלכלית, והעדיפו לעשות לביתם מתיחת פנים.

"בתקופת המחאה השוק היה קפוא: אנשים העדיפו לחכות ולראות מה קורה בשטח. היו נבואות על עליות וירידות מחירים, ספקולציות בלי סוף. כיום ברור שהמחירים עדיין גבוהים, למרות הכל. יש לקוחות שקנו לפני כמה שנים דירת 2.5 חדרים מתוך הנחה שיעברו כשהמשפחה תגדל, אך רבים מהם מגלים שאין להם אפשרות לקנות דירה גדולה יותר, ולכן הם משפצים את הבית בהשקעה של 200-300 אלף שקל כדי שיתאים לצרכים החדשים של המשפחה המתרחבת. אפילו אנשים מבוססים, שקונים דירות בפרויקטים יוקרתיים, מנסים לחסוך איפה שאפשר.

"עיצוב לא נתפש כיום כמותרות, מפני שהוא משפיע באופן מהותי על חיי היום-יום. כשאנשים לא בטוחים במקום שבו הם מתגוררים, מעוניינים לעזוב אבל לא יכולים, יש לכך השפעה פסיכולוגית מדכדכת. האתגר שלי הוא להתאים את עצמי מבחינה תקציבית לצרכים שלהם. זה תפקידו של המעצב - למצוא פתרון ולשפר את איכות חייהם. לאילוצים הכלכליים יש גם יתרון: הם מסייעים לי להיות יצירתית יותר. לדוגמה, את מגלה שבמקום לקנות שידה בכמה אלפי שקלים, אפשר לשפץ שידה קיימת ולשנות את המראה שלה לגמרי. זה חוסך כסף וגם שומר על הסביבה.

"בשנה האחרונה ההוצאות שלי גדלו: ארנונה, חשמל, דלק ועוד. מצד שני, הלקוחות מבקשים הנחות של 10%-20%. אני מקבלת תשלום שוטף פלוס 30 או 60, אבל את החשבונות שלי אני חייבת לשלם בזמן. קשה מאוד לנהל עסק עצמאי, ולכן ניסיתי בעבר לעבוד כשכירה בחברה גדולה. גיליתי שמצפים ממך לעבוד שעות ארוכות תמורת משכורות מגוחכות. אדריכל מתחיל בארה"ב מרוויח 8,000-10,000 דולר בחודש, לעומת 5,000 שקל בישראל.

"דיברו על הורדות מחירים, אבל זה לא קרה בתחום שלי. הרשתות הגדולות לעיצוב הבית לא רוצות להרוויח 300%-400%, אלא 600%. מנגד, המוצרים מכוערים וברמה נמוכה מאוד. אין אופציה באמצע: או שקונים מוצרים יקרים מאוד בטולמנ'ס, או שהולכים לרחוב הרצל. מי שמחפש אופציה במחיר בינוני כמעט לא ימצא אותה.

"לכולם קשה כיום, וכולם עובדים קשה. קולגות מספרים לי שלא נכנסות עבודות, שיש קיפאון. המצב הזה התחיל כבר לפני כמה שנים, וזמן רב לא הבנתי איך ייתכן שאנשים לא יוצאים לרחובות להפגין במחאה על יוקר המחיה. הדבר הטוב היחיד בתקופה הזו הוא האתגר העיצובי: לעזור לאנשים להרגיש טוב במקום שבו הם גרים".

הזהיר

ניסים כהן, מנכ"ל רשת הנעליים מרקו

"אנחנו מחלקים את 2011 לשני חלקים: תקופת המחאה בקיץ והחורף שבא אחריה. הרגשנו את המחאה היטב בכל מוצאי שבת, כשהישראלים העדיפו לצאת להפגין מאשר לקפוץ לקניון לעשות קניות. בדרך כלל השעות האלה טובות למכירות, וההבדל לעומת ימים רגילים היה חד משמעי. במקביל, הלקוחות אמרו את דברם: אנחנו מוכרים נעליים בטווח מחירים של 200-1,000 שקל, וראינו שיש בשטח דרישה למוצרים זולים יותר. לקח לנו זמן להפנים את זה, אבל כשהבנו מה הקהל רוצה פעלנו בהתאם. לדוגמה, יצאנו במבצעים אגרסיביים.

"החורף, מנגד, היה מצוין: הוא היה גשום במיוחד, והקולקציה שלנו התאימה לקהל. אנשים חזרו לקנות, אבל כולם הבינו שכללי המשחק השתנו, וזה אילץ אותנו להביא לחנויות קולקציות מוזלות ולהציע מבצעים מפתים. היינו צריכים לעבוד קשה יותר כדי למכור בהיקפים של שנים עברו. פתחנו את החורף בהנחה של עד 50%, מה שמתרחש לרוב רק בחנוכה. במקום לחכות חודש-חודשיים ורק אז להוריד את המחירים, הורדנו אותם מיד. בשבוע הבא תיכנס לחנויות קולקציית הקיץ, ואנחנו מתכוונים לבקש עליה מראש מחירים נמוכים מהרגיל. בתקופה טובה יותר היינו מחכים עם ההנחות לאמצע יוני, אבל אנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון של האטה במכירות.

"חומר הגלם העיקרי שלנו, העור, התייקר בשנה האחרונה בעולם כולו ב-15%-20%. גם השינוע התייקר, בגלל העלייה במחירי הנפט. סוליות הנעליים עשויות מחומר בשם פוליאוריתן, המבוסס על נפט גולמי, כך שגם מחירן עלה. במקביל יש עלייה בהוצאות על שכירות בקניונים, ארנונה וחשמל, וזה מתבטא בעשרות אלפי שקלים נוספים בחודש. אנחנו נאלצים לספוג את ההוצאות העולות, כי במצב הנוכחי אנחנו לא יכולים להעלות את המחיר לצרכן. קיצצנו את תקציב הפרסום שלנו ב-50%, ובמקומו שמנו דגש על קמפיינים אינטרנטיים זולים שמביאים תוצאות.

"אנחנו מגיעים לסניפים כדי לשמוע את המוכרים ואת הלקוחות, ושומעים שוב ושוב דרישה למחירים סבירים. מרקו הוא עסק משפחתי, ואני חייב לשמור על שולי ביטחון רחבים הרבה יותר מחברה גדולה שיכולה להרשות לעצמה להפסיד כמה מיליוני שקלים ברבעון.

"החלטנו לייבא פחות נעליים יוקרתיות מספרד ומאיטליה ויותר נעליים זולות מסין ומפורטוגל. בנוסף, צימצמנו את כמות העור בקולקציה מ-80% ל-65%, וכך אנחנו יכולים להציע מחירים סבירים יותר. הלקוח מוכן להתפשר על היוקרה של חומרי הגלם כדי לשלם פחות, אבל הוא לא מוכן להתפשר על האיכות - וגם אנחנו לא.

"אנחנו חושבים לטווח ארוך, ולכן חייבים להתרחב באופן קבוע. עם זאת, לאור המצב החלטנו לא לפתוח סניפים חדשים במחצית הראשונה של 2012. אם נסיים אותה עם תוצאות טובות, נפתח שלושה סניפים. אנחנו קיימים 30 שנה ועברנו לא מעט משברים. האינתיפאדה הראשונה והשנייה היו קשות לעסקים: היה לנו אז מספר קטן של סניפים, ואני לא בטוח שהיינו צולחים אותן אם היה לנו את מספר הסניפים שיש לנו כיום".

הסתגלן

שמעון לוי, מבעלי קונדיטוריית Cake Art

"בשנה האחרונה הלקוחות שינו את ההתנהגות הצרכנית שלהם. אנחנו כבר לא רואים אנשים שקונים בלי חשבון, מעבירים את כרטיס האשראי, לא חותמים ולא טורחים לקחת את הקבלה. אנחנו פוגשים צרכנים חכמים, שעורכים השוואת מחירים ולא מתביישים לבדוק כמה עולה כל מוצר. אני שומע מאנשים שהם ביקרו בקונדיטוריות אחרות בסביבה, אבל החליטו לא לקנות דבר מפני שהמחירים נראו להם גבוהים מדי. גם הלקוחות הוותיקים, שיושבים אצלנו באופן קבוע כבר שנים, נזכרים פתאום לשאול כמה עולה העוגה או המאפה.

"אני לא חושב שזה נובע ממצוקה כלכלית, אלא מכך שהמחאה הגדילה את התודעה הצרכנית של הישראלי הממוצע. הוא לא מוכן להיות פראייר, לא מסכים שיעבדו עליו ושיעשו ממנו צחוק. זה נכון גם לשוק העסקי: נגמרו הימים שבהם היו שופכים כסף סתם, אפילו אם זה על חשבון הבוסים. באחרונה הגיע אלינו זוג שביקש לקנות כיבוד לשתייה במשרד, והם סיפרו לי שעשו סקר שוק מקיף - על אף שזה לא הכסף שלהם.

"מחיריהם של חומרי הגלם עלו בשנה האחרונה באופן משמעותי, ולצדם מחירי החשמל, הארנונה ועוד. יש גלגל של עליית מחירים: כשמחיר הדלק עולה, גם ספק הקמח שלי יעלה את המחירים. למרות העליות, בתקופה כזו קשה לי להעלות מחירים. אני רואה חברות ענק נקלעות לקשיים וסופגות ביקורת ציבורית כי העלו את מחיריהם של המוצרים שלהן - אז שאעשה דבר כזה?

"אני שומע על עסקים קטנים רבים שרוצים לסגור, ומקבל הצעות ממתווכים שמספרים לי על מקומות שמתפנים. לפני שנה, בעלי עסקים שביקשו לפתוח סניף חדש היו נדרשים לשלם לבעלים דמי פינוי של מאות אלפי שקלים. כיום המתווכים פונים אלי בבקשה שאשכור את המקום תמורת פחות כסף.

"יש באוויר תחושה של חשש וחוסר ודאות, ואני שומע את זה גם מהקולגות שלי, אבל אני לא רואה את זה בקופות. אנחנו ממותגים כקונדיטוריה שמציעה מחירים סבירים, כך שבמידה מסוימת המחאה עזרה לי: אני לא מנהל קונדיטוריה יוקרתית שפונה לעשירון העליון, אלא לפלח הרבה יותר רחב. זמנים כאלה הם ההזדמנות שלי לפרוץ קדימה, כי אני מציע אלטרנטיבה. אנחנו מציעים תחליף למי שרוצה לצאת לאכול בחוץ, אבל כבר לא יכול להרשות לעצמו ארוחה ב-400 שקל במסעדה יוקרתית. במקום זה הם באים הנה, שותים קפה ואוכלים מאפה בהוצאה של 40 שקל.

"אבא שלי הקים את העסק לפני 40 שנה וידענו תקופות קשות, אבל היתרון שלנו הוא שאוכל טעים הופך את החיים לנעימים יותר. לא מדובר במותרות, אלא בנחמה. לשבת עם קפה ועוגה זה חלק מהחיים, זה צורך בסיסי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker