צעקנו, הפגנו, מחינו - אבל דבר לא השתנה בקופה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מתחמם

צעקנו, הפגנו, מחינו - אבל דבר לא השתנה בקופה

הצרכן הישראלי מחה, צעק, הפגין, גר באוהל, פיטר את זהבית כהן והרגיש שיכור מכוח - עד שנכנס לסניף הסופר הקרוב וגילה שדבר לא השתנה באמת

22תגובות

מארס 2012. הצרכן הישראלי חש ממורמר ומרומה. "אני נכנס לסופר ורוצה לדפוק את הראש בקיר", "אנחנו לא רואים שינוי ממשי - כמעט הכל עדיין יקר", "מחירי הדלק והחשמל עלו משמעותית, ואותם אי אפשר להחרים. אין לנו ברירה אלא לנשוך שפתיים ולשלם" - אלה רק כמה דוגמאות לתלונות של ישראלים שמנסים להתקיים בכבוד מינימלי במדינה שמקשה עליהם לעשות זאת.

על אף שאנחנו שונים מהצרכן הישראלי של 2011 - בחודשים האחרונים למדנו לצאת לרחובות ולהחרים מוצרים - השינוי המיוחל ביוקר המחיה עדיין לא הגיע, להפך. לא מעט מוצרים הוסיפו להתייקר והם ממשיכים להכביד על חשבון הבנק שלנו. עם זאת, השנה האחרונה שינתה את כללי המשחק והפכה אותנו למודעים יותר בנוגע למבנה המשק ולסיבות ליוקר המחיה. חדלנו להיות הפראיירים שמניחים ליצרנים ולרשתות השיווק להאכיל אותנו בקוטג' יקר ללא משים.

מורן ברק

על פי סקר ראשון מסוגו שערכה המועצה לצרכנות בפברואר, כמעט אחד מכל שני ישראלים מוכן לנסוע עוד רבע שעה ואף יותר בשביל לקנות מוצרי מזון ברשת זולה יותר. בסקר נמצא כי 34% מהצרכנים נוהגים להשוות תמיד מחירי מוצרים דומים של חברות שונות ו-33% נוהגים להשוות בדרך כלל. 75% הצביעו על המחיר כגורם שהם מביאים בחשבון בבואם לקנות מוצר. עם זאת, כ-56% אמרו כי אינם נוהגים להשוות מחירים בין חנויות שונות. החלטנו לעשות זאת בעצמנו ולבדוק כמה אפשר לחסוך ברשתות הזולות יותר.

בסיור שערכנו בין כמה רשתות נבחרות כמו מגה, שופרסל, כמעט חינם ואושר עד ברחבי ישראל למדנו כי אכן מסתמנת תחרות בין הרשתות ויש פערי מחירים ביניהן, גם כשלא מדובר במבצעים או בהנחות זמניות לרגל החג (ראו נתונים בעמודים 15-14). בדרך כלל, כך התברר, עדיף להרחיק מעט בנסיעה מהבית ולהתרחק מאזור הנוחות שלנו, כדי להגיע לסופרים שנראים פחות מסודרים ומצוחצחים - אבל מעניקים סל קניות זול משמעותית מהרשתות הגדולות ומהמרכולים העירוניים הקטנים. אפילו הרשתות החרדיות זוכות ליותר ויותר ביקורים מצד חילונים גמורים, שחותמת הכשרות לא מעניינת אותם כמו המחיר הנמוך.

יוסי בר-אל, מרצה בכיר בבית הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, מבקש לצנן את השמחה. לדבריו, התחרות לא גדלה, "אבל יש חשש גדול מאוד, גם בקרב רשתות השיווק. תראי מה קרה במחאת הקוטג' ופסק הזמן: הראשונות להגיב נכון מבחינת הצרכן הישראלי היו רשתות השיווק. הן לא התייעצו עם היצרנים מראש, אלא הראו לצרכן שהן נענות למחאה, כי הן יהיו הראשונות לחטוף. הן גם נושאות בחלק הארי של האשמה ליוקר המחיה.

"בשוק המזון התחרות לא גדולה יותר, לא קמו יותר סניפים. העיתונות בודקת מדי שנה סלי קנייה, וראו זה פלא - אין כמעט הבדלים בין הרשתות. מחיר הסל נותר זהה. אפילו כשבודקים ברשת של רמי לוי, מגלים שהוא לא זול יותר ביחס לאחרים. ברשתות החרדיות זול יותר, אבל המבחר מצומצם. מציעים למגזר החרדי את המוצרים הזולים ביותר. המנהלים ברשתות האלה מאמינים שהם צריכים לתמוך בקהילה ולוקחים לעצמם פחות כסף. הם עובדים באופן הרבה יותר רזה".

מדינת ישראל נחשבת להכי פחות יעילה במונחי עלויות בנקודות המכירה, אומר בר-אל. "אם תבדקו את העלויות מול ההכנסות של רשתות אמריקאיות, תראו שאנחנו הכי פחות יעילים. הרשתות הבינו שצריך לעשות משהו רדיקלי, כי עד עכשיו הן לקחו מהצרכן כסף רב, שחלק ניכר ממנו הופנה להוצאות שלהן. לכן מנכ"ל שופרסל אמר באחרונה כי הם צריכים לצמצם 15% מההנהלה. נראה שרשתות המזון מנסות להוריד את הראש ולהתייעל. זה יבוא לידי ביטוי, אם בכלל, ב-2013. אבל לאנשים אין סבלנות לחכות, הם רוצים תוצאות עכשיו".

הצרכנים נפתחים לרשתות חדשות

במארס 2011 חשפנו בגיליון "לנו זה עולה יותר" את המחירים המופקעים שמשלם הישראלי על מגוון מוצרים, לעומת המחירים שמשלם הצרכן הממוצע בארצות מערביות אחרות. נדמה היה שהישראלים משלימים עם המצב כאילו היה גזירת גורל, ולעולם לא יתקוממו נגדו.

גם כשיצרניות המזון שטראוס, טרה, אסם, תנובה ותלמה הכריזו במאי 2011 על העלאת מחירי מוצרי הבשר, החלב, הירקות הקפואים, מוצרי הטיפוח והחיתולים - שתקנו. היינו צרכנים צייתנים וקיבלנו בהכנעה את המחירים המאמירים, שהיו חסרי פרופורציה ביחס למחירים של אותם מוצרים בחו"ל, כאילו אין ברירה אחרת.

אבל אז, באמצע יוני 2011, הגיע מחירה של הקוטג' - הגבינה עם הבית, שמנסה להיתפש כמוצר הכי ישראלי ובסיסי שיש בכל משפחה ממוצעת - לכ-8 שקלים. עם הגזירה הזו כבר סירבנו להשלים. אזרח אחד, איציק אלרוב, עשה מעשה ופתח קבוצה בפייסבוק שקראה להחרים את הקוטג'. תוך זמן קצר מנתה הקבוצה 30 אלף חברים וחרם הצרכנים, שהיה אמור להיפתח ב-1 ביולי, החל מיידית. רמי לוי היה הראשון להגיב, וב-14 ביוני הודיע שיוריד את מחירי כל סוגי הקוטג' ל-4.99 שקלים בלבד. שאר הרשתות מיהרו ליישר קו ויצאו בסדרת מבצעים שנועדו לשבור את החרם.

המחאה הצרכנית הגיעה גם לכנסת, שמיהרה לכנס דיוני חירום על מוצרי החלב. ח"כ רונית תירוש אף הגדילה לעשות והניחה גביע קוטג' על שולחנו של ראש הממשלה במהלך דיון בעניין. בשבוע הראשון לתחילת המאבק נשמר החרם באדיקות, וחלה ירידה של 25%-35% במכירות הקוטג'. הצרכן הישראלי החל להפנים שיש לו כוח רב בידיים, וקבוצת "ישראל יקרה לנו" שהיתה שותפה למאבק יצאה לדרך במטרה להביא להורדת יוקר המחיה - אם באמצעות פנייה לצרכנים ואם באמצעות פנייה לרשות המחוקקת.

על אף שהיצרניות, דוגמת שטראוס ותנובה, ניסו לגלגל את האשמה מעליהן אל עבר רשתות המזון, המוחים המשיכו להאשים אותן - במיוחד כשרוב הרשתות נערכו מיד במבצעים חסרי תקדים והצטיירו לכמה רגעים כגיבורות האומה. מנגד, בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה בכנסת ב-20 ביוני, הצביע המפקח על המחירים במשרד החקלאות, אורי צוק רם, על האשמים העיקריים במחיריהם הגבוהים של מוצרי החלב: הוא טען כי לא היצרניות אשמות, אלא רשתות המזון שמעלות מחירים ללא פיקוח.

בסוף אוגוסט שמה התאחדות הסטודנטים גם את הרשתות על הכוונת והכריזה חרם על שופרסל ועל מגה. הקבוצה שהוקמה באינטרנט דרשה משופרסל להותיר את ההנחות שהבטיחה גם לאחר תקופת החגים. כעבור כמה ימים הושג הסכם בין הסטודנטים להנהלת שופרסל: הוזלת 30 מוצרים מובילים ב-20%, לפחות עד פסח. אבל גם אז טענו חלק מהמוחים ש"לא קונים אותנו במבצע על 30 מוצרים". הם הכריזו כי ימשיכו את החרם וקראו לא לקנות בשופרסל ובמגה. נשיא שופרסל, אפי רוזנהויז, ניסה להחזיר את הכדור לצד השני וטען כי היצרנים הם האשמים במחירים המופקעים.

באוקטובר זכו גם אסם, יוניליוור ושטראוס לאיומים בחרם. מובילי המאבק דרשו כי יורידו את מחירי מוצריהם ב-30%, לאחר שהתגלה כי מחירי המוצרים של יוניליוור גבוהים בעשרות אחוזים ביחס לחו"ל, ולאחר שתחליף החלב מטרנה של אסם התייקר אף הוא בעשרות אחוזים והגיע ל-70 שקל. אמנם ברשת אושר עד החרדית נמכרה מטרנה במחיר מיוחד של 45 שקל בלבד, אך לטענת אלרוב ההוזלה הזו היתה יוזמה של הרשת ולא של היצרנית. הוא דרש כי המחיר יופחת ל-45 שקל באופן גורף.

באחרונה הגיע תורה של שטראוס לספוג את זעם הצרכנים. באמצע פברואר הופצה בפייסבוק תמונה של פסק זמן שנמכר בסופר אמריקאי תמורת 69 סנט בלבד, בעוד שבמגה הוא נמכר ב-6.29 שקלים. שטראוס ניסתה לגלגל את האשמה על הקמעונאים, אך ללא הצלחה. החרם כבר יצא לדרך, ולמרות משלוחי המנות של פורים - הורגשה ירידה במכירות של מוצרי שטראוס בכלל ושל חטיפי עלית בפרט.

חושבים פעמיים לפני שמעלים מחיר

אבל נראה שיש מי שמיהרו לגזור קופון ממחאת יוקר המחיה. "שטראוס הבינה שהצרכן בארה"ב לא פראייר ואי אפשר למכור לו במחיר שבו מוכרים לצרכן הישראלי. אם היצרנים בישראל יבינו שהלקוחות פה לא פראיירים - הם ימכרו פה באותו מחיר", אמר רמי לוי בדיון בכנסת ב-27 בפברואר. לוי והרשת שלו, כמו גם רשתות זולות נוספות, זוכות בימים אלה לעדנה מחודשת. אך האם הציבור באמת התעורר והחל להצביע ברגליים?

לדברי לוי, הבעלים של רמי לוי שיווק השקמה, שפרושה ב-24 סניפים ומתכננת לפתוח 12 סניפים נוספים עד סוף 2013, "התופעה שאנחנו רואים כיום החלה כבר ב-2008 בשל המשבר העולמי. יש מעבר של לקוחות מחנויות יקרות לרשתות הדיסקאונט, והרשתות האלה צומחות.

"בעקבות המחאה ראינו מעבר של לקוחות, שהתחילו לאט לאט להיפתח גם למותגים חדשים ולהיצמד פחות למותגים המובילים. הצרכנים נעשו בררנים יותר, והם מודעים לכך שיש מוצרים מקבילים שאיכותם טובה לא פחות. ראינו שהלקוחות, גם אלה שיש להם כסף, התחילו להגיע לרשתות הדיסקאונט. זה משפיע גם על הספקים והיצרנים: אם פעם יצרן רצה להעלות את המחיר, הוא פשוט דרש מחיר חדש בלי בעיה. כיום חלק מהיצרנים חושבים פעמיים".

בשנה האחרונה פתחה הרשת ארבעה סניפים חדשים - בירושלים, בראש העין, בנתניה ובאשדוד. "אנחנו רואים גידול של כ-33% במכירות - בהיקף הכספי וגם בכמות הלקוחות. חנויות הדיסקאונט צומחות כיום באופן טבעי ומגבירות את התחרות בין הרשתות, אבל צריך לזכור שברשתות האלה תחרות היא שם המשחק. מדי יום אנחנו מקבלים דרישות גם מתושבים שאין להם סניף בערים. גם ראשי מועצות פונים אלינו שנבוא לפתוח אצלם, ומבטיחים לפשט את הביורוקרטיה. אנחנו בוחנים איפה כדאי לפתוח סניפים חדשים".

גם רני צים, מבעלי מחסני כמעט חינם, מספר כי ברשת שמו לב שלקוחות רבים עוברים אליהם מאז פרוץ המחאה. "אפשר לבדוק זאת לפי המצב ברשתות השונות, ואצלנו יש עלייה בכמות הלקוחות וגם ברכישת כרטיסי המועדון שלנו".

כיום אוחזת הרשת ב-35 סניפים, והיא מתכננת לפתוח עוד 12 עד 2015. "בשנה האחרונה פתחנו כשישה סניפים חדשים, בין היתר בראשון לציון, בנתיבות ובטבעון, ומיד אחרי החג אנחנו מתכוונים לפתוח בכרמיאל ובמעלות. השוק של רשתות השיווק הולך לכיוון הדיסקאונט. הרשתות הפרטיות הרוויחו מהמחאה, כי אנחנו זולים כל השנה וברגע שהמודעות למחירים עולה - הצרכנים עוברים אלינו. יש תחרות אזורית בין הרשתות הפרטיות.

"בכל שנה אנחנו פותחים חמישה-שישה סניפים, ויש לנו כיווני התפתחות רבים באזורים שונים. לדעתי, באזור תל אביב אין נוכחות רבה של הרשתות הזולות, ויש מקומות נקודתיים שאין בהן תחרות, כמו מצפה רמון או שכונות מגורים חדשות".

לדברי צים, כל הרשתות משפיעות על הספקים במידה מסוימת. "כמו שאנחנו מורידים את המחירים לצרכנים, אנחנו גם מתווכחים עם הספקים על המחירים, אבל זה קורה בכל הרשתות. כולן בלחץ". הוא גם נותן טיפים לצרכן הישראלי: "בפסח יהיו פרסומות רבות, וינסו לבלבל את הצרכנים עם סקרים מפוברקים. הרשתות הבינו שאת הסקרים עושים לפני החגים, והן מורידות את המחירים לפני כן. הרשתות הגדולות גם מבלבלות את הצרכן בטלוויזיה. צרכן חכם צריך לבדוק מוצר לפי מחירו של המוצר הבודד, ולא לפי הירידה במחיר הסל באחוזים".

רשת חנויות הדיסקאונט ויקטורי דווקא הצליחה לחדור אל השוק התל-אביבי עם שני סניפים שפתחה בשנה האחרונה בלב העיר, שהצטרפו ל-20 הסניפים שלה ברחבי ישראל. "המחיר הנמוך אף פעם לא מספיק, ולכן אנחנו מוסיפים לו מבצעים", מסביר אייל רביד, מבעלי הרשת, שפועלת מזה 17 שנה. "הציבור תובעני וזו זכותו. רוב הישראלים מגיבים בחיוב למבצעים, אך הציבור התל-אביבי פחות. הוא הפנים את המחאה, אבל לא לוקח אותה לחזית. אם הוא היה מפנים אותה יותר, לא היה לי מקום בסניפים בעיר. כל עוד קונים ברשתות אחרות, סימן שהציבור עדיין לא הפנים את המחאה מספיק. אני מצפה מהתל-אביבים שיהיו הראשונים למחות ולעבור אלינו. העסקים שלנו בעיר טובים, אבל אני חושב שהם היו צריכים להיות מצוינים.

"עם זאת, המותג הפרטי של רשתות הדיסקאונט דווקא כן מצליח בתל אביב: הצרכנים מבינים שהוא זול, והמכירות שלו זהות לשאר הרשת. זה אומר שאחוז החדירה גבוה, שהצרכנים שמגיעים לרשת קונים את המותג. המותג הפרטי עבר עליות וירידות. במשבר הכלכלי של 2008 רבים העדיפו לקנות אותו, אבל ב-2010 היתה תחושה של שפע ורבים חזרו למותגים המוכרים. מאז המחאה אנחנו רואים עלייה מחודשת במכירות שלו".

לדברי רביד, הרשת ממשיכה בקו השיווקי שהובילה לפני המחאה. "אנחנו ממשיכים לשדר שאנחנו זולים כל השנה ולא רק לקראת החגים. שופרסל, למשל, יצאו במבצע לקראת החג - שיימשך רק עד ה-24 במארס. למכור בזול כשאנשים לא באים - זו לא חוכמה. החוכמה היא למכור תמיד בזול". בימים הקרובים יפורסמו דו"חות החברה, שנסחרת בבורסה ממאי, ואז נוכל לראות אם השנה האחרונה עשתה עמה חסד.

הופכים את הקונים למחסן

בצד השני של המתרס ניצבים הצרכנים הישראלים, שעברו מהפך לא קטן בשנה האחרונה והבינו שהמחירים המנופחים הם נתון שאפשר לשנות בעזרת הכוח שיש להם. המועצה הישראלית לצרכנות בדקה את מגוון תלונות הצרכנים שהיתוספו מאז המחאה החברתית, ומצאה כי יצרנים רבים הקטינו את תכולת האריזות מבלי לשנות את גודל האריזה או את המחיר, חלק מהמוצרים הנמכרים בסופרים ובמרכולים אינם נושאים תו מחיר, המחיר שנקוב על האריזה לא תמיד תואם את המחיר בקופה, יש הטעיה בפרסום מבצעים וקיים חוסר דיוק בנוגע למחיר ליחידת מידה.

כדי לסייע לישראלי הממוצע בצרכנות נבונה קמה קבוצת "ישראל יקרה לנו", שמתמקדת ביוקר המחיה, בפרט בשוק המזון, ודורשת הורדות מחירים ותחרות גדולה יותר. "במשק יש ריכוזיות ואנחנו משלמים עליה ביוקר", אומרת באצ'י אלקובי, ממארגנות הקבוצה. "חברות גדולות קונות את הקטנות, וזה מוביל לכך שאין מבחר של חנויות לקנות בהן והמחירים עולים. אנחנו פועלים בכנסת וגם בשטח: יוצאים לפעולות בכניסה לסופרים, מסבירים מהי צרכנות נבונה ומה לקנות ומה לא. אנחנו צריכים סבלנות. זה ייקח זמן רב, אבל בהחלט יש כבר ניצנים של הצלחה בשטח".

לדבריה, הקבוצה מבקשת מאנשים לא להתפתות לרשתות היקרות. "על פי הדו"חות הכספיים של החברות הגדולות, רואים שינוי. אנחנו מגלים שהאזרח הוא לא צרכן תמים שקונה איפה שנוח לו, אלא עורך השוואות מחירים. הישראלים כבר לא מתפתים וקונים שניים פלוס אחד, כי אנחנו לא המחסן של אף סופר. אנשים מוכנים להתאמץ כדי לחסוך כסף, והמגמה הזאת תתחזק בחודשים הקרובים.

"כשאנחנו מתנהלים מול שטראוס אנחנו מצפים שהם יורידו מחירים, אבל בו זמנית רואים שהצרכנים נשמעים לחרם. 92% הצדיקו את החרם הזה. הם לא מוכנים להיות פראיירים ולשלם ביוקר על מוצרים שבחו"ל הם הרבה יותר זולים. אנשים מגיעים לחנות מוכנים מראש, וזה מעודד אותנו. לקראת פסח הרשתות יוצאות במבצעים, אבל הצרכנים צריכים להבין שמבצע הוא דבר זמני, ולכן אסור להתפתות לו. אם נשאיר את מוצרי שטראוס, למשל, על המדף, לא תהיה להם ברירה - והם יורידו את המחירים. כמה ימים לאחר שהחל החרם על שטראוס, מגה פתחה במבצע: על כל קנייה מעל 100 שקל תקבלו 25% הנחה על מוצרי יטבתה, ששייכת לשטראוס. כך שיש קשר הדוק בין הרשתות הגדולות והיקרות ליצרנים".

ההתחזקות של הרשתות הזולות, אומרת אלקובי, היא בהחלט תוצאה של המחאה החברתית. "כבר אי אפשר לעבוד עלינו. כשאני הולכת לרשתות הזולות אני מחפשת את המלכוד - ואין. הכל זול יותר, ואפשר למצוא על המדפים מוצרים של יצרנים קטנים יותר. הרשתות הזולות מתחרות יפה, כי הן קוראות את המפה נכון ומבינות שהצרכנים מודעים ולא רצים לסופר היפה, הגדול והנוח יותר".

לדברי צביקה ברגמן, מחבר הספר "חינוך פיננסי - המדריך השלם", "יש התעוררות סביב העניין של התנהלות כלכלית. הצרכן הבין איך לבחור. בסופר אף אחד לא עוזר לך לקנות כמו בחנויות בגדים, אבל הוא בנוי באופן חכם ביותר כדי לגרום לקונה לקנות את מה שהוא לא צריך. ברוב הסופרים נמצאים הפירות והירקות, שנועדו להשקיט את המצפון, בכניסה. לא תראו שם את ארגזי השתייה והחבילות הגדולות של נייר הטואלט, מפני שהם ימלאו את העגלה, ופסיכולוגית זה ייראה כאילו קניתם מספיק. החלב יעמוד בצד אחד והלחם בצד השני, וגם אם באת רק כדי לקנות לחם וחלב - תיתקל בדרך במוצרים אחרים שלא ידעת שאתה צריך ותקנה אותם. מוצרים שמתאימים לילדים יוצבו בגובה העיניים שלהם, כדי שהם יזהו אותם ויתעקשו שתקנה עבורם".

לדבריו, הציבור מבין שהמוצרים המוזלים לא שווים הרבה, כי על המוצרים האחרים משלמים יותר. "אם יש מבצע של מוצר שני ב-50%, זו הנחה של 25% בלבד - ולמעשה צריך לקנות יותר כדי לזכות בהנחה. עכשיו, לפני פסח, כולם מורידים מחירים כי הם יודעים מה יבדקו בעיתונים. לאחר הבדיקה הם ימהרו להעלות את המחיר. הרשתות מגדילות את המבחר כדי שהצרכנים לא יידעו מה לבחור ויקנו יותר.

"מצד שני, הרשתות מתחרות על הצרכנים, וקמות יותר ויותר רשתות חדשות. הצרכנים למדו לבדוק כל מבצע והם מתוחכמים יותר מלפני שנה. כעם, הגענו לשלב שבו אנחנו יכולים להסתכל קצת יותר על הכסף, אחרי שסיימנו לבנות את המדינה".

מנכ"ל עמותת פעמונים, אוריאל לדרברג, מספר שהוא רואה שינוי ניכר במשפחות שבהן הוא נתקל בעבודתו - וגם כשהוא יוצא בעצמו לקניות. "יש מודעות למחירים ולמשקל של החבילה, ואנשים בודקים אם משתלם לרכוש אותה או לא. התקשורת תורמת לכך בכתבות צרכניות שנותנות ערך מוסף. יש מודעות גדולה יותר, וכשיוצאים לקניות עושים אותן במקומות זולים יותר".

עם זאת, הוא מעריך כי נותרה לא מעט עבודה בשיפור ההתנהלות הצרכנית שלנו. "אנשים לא מגיעים לקניות עם רשימות מסודרות, וכשהקנייה לא מתוכננת בבית - קונים עם העיניים. אנשים מתפתים למבצעים שמציעים להם ליד הקופה ולמוצרים שמסודרים בצורה מסוימת. הם קונים הרבה יותר ממה שצריך. לראיה, כמות הזבל שאנחנו מייצרים לא פחתה. השינוי הגדול, שמשמעותו תכנון הקניות מראש, עוד לא התרחש.

"כל עוד לא מכינים רשימה מסודרת מראש, קונים יותר. זה לא נורא אם עושים קניות פעמיים-שלוש בחודש, ולא פעם אחת. הקניות הקטנות מחושבות יותר, כי קונים בהתאם לצרכים, כמו שנהוג באירופה - שם אנשים לא מתביישים לבוא לקופה עם מעט מוצרים. בישראל העגלות גדולות מאוד, והתחושה היא שצריך למלא אותן עד תום".

בר-אל סבור כי הצרכן הישראלי קנה פחות ב-2011, בעיקר מאז פרוץ המחאה. "הוא קונה פחות הן מבחינת כמות המוצרים והן מבחינת ההוצאה הכספית. זה לא קורה רק בגלל המחאה, אלא גם בגלל הצמצום בכוח הקנייה של הצרכן הישראלי. אנחנו לא נמצאים במצב של רווחה שבו אנשים קונים בלי חשבון, כמו בעבר".

"ביקרתי באושר עד ונצמדתי לשני זוגות חרדים שבדקו כל מוצר שלקחו. מבצעים עדיין עובדים עלינו, אבל יש שינוי משמעותי גם בתחום הזה - כי שמנסים למכור לנו שלושה במחיר שניים, הצרכן נסוג כמעט לחלוטין. אנחנו רואים את פרפורי הגסיסה של הניסיון הזה כי הצרכנים מבינים שהם מקבלים הנחה, אבל מעבירים את המחסן של הסופר אליהם הביתה. הצרכן מעוניין בהנחות, אבל לא בכאלה שגורמות לו לקנות יותר.

"הצרכן הישראלי שונא לצאת פראייר, והוא חי בתחושה מתמדת שעובדים עליו. יש דברים שהוא לא מבין, כמו מדוע כל כך יקר לחיות פה. הוא כבר לא מוכן לשלם כל כך הרבה, ומסכים להיאבק כי לא נוח לו לצאת פראייר מול אחרים. כיום המשק מבעבע מתחת לפני השטח, הפסטורלי לכאורה, ואין לי ספק שהמחאה תתפרץ שוב - והיא תהיה אלימה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#