שנת המרד: מעמד הביניים בכל העולם גילה את האמת על מצבו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שנת המרד: מעמד הביניים בכל העולם גילה את האמת על מצבו

האש שהבעירה את תנועות המחאה ברחבי הגלובוס בשנה האחרונה לא נולדה בתחתית הסולם החברתי, אלא דווקא באמצע ■ מעמד הביניים ההולך ונעלם, בקרב צעירים משכילים חסרי עתיד ומבוגרים עובדים שמאסו במרוץ האינסופי בין שכרם לבין יוקר המחיה

24תגובות

זה יקרה ב-12 במאי. אולי. בתאריך הזה מתכננת תנועת "ישראל יקרה לנו" להחזיר את הישראלים לרחובות להפגנה שתיערך תחת הכותרת "מפגינים למען הדמוקרטיה". באותו תאריך מתכננים איגודים מקצועיים ופעילי תנועת Occupy Wall Street לערוך הפגנת זעם בוול סטריט, ואנשי "דמוקרטיה אמיתית עכשיו" הספרדית מתכוונים להוציא את אזרחיהן של מדינות רבות אחרות לרחובות.

אלא אם המחאה תפרוץ מחדש ב-20 באפריל, אז מתכננים פעילים להקיף באוהלים את הכנסת. ואולי זה יקרה בכלל בשבוע הבא, ב-30 במארס, אז מתכננים פעילים אחרים להקים אוהלים בכיכר רבין. ואולי נצטרך לחכות עד ה-14 ביולי, יום השנה להקמת האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד. ייתכן שהמחאה תפרוץ מחדש במקום לא ידוע, במקום בלתי צפוי. בכל מקרה דבר אחד בטוח: היא תפרוץ בשנית, ולא רק בישראל.

בלומברג

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

מאז שפורסם גיליון יוקר המחיה של Markerweek לפני שנה בדיוק, התהפך העולם על פניו. "שנת המפגין", כפי שכינה אותה מגזין "טיים" בדצמבר, החלה בתוניסיה, הפילה את מובארק במצרים, הציתה את אש המאבק בספרד, ביוון, בפורטוגל ובאיטליה, התפשטה לישראל, הושתקה באכזריות בסין והוציאה מיליונים לרחובות לפני שנחתה בוול סטריט.

המשותף לכל המחאות היא העובדה שהן לא צמחו מתחתית הסולם החברתי, אלא באמצע - מתוך מעמד ביניים הולך ונעלם (או במקרה של סין, הולך וצומח), שלא מצא את מקומו, סבל מחוסר ביטחון תעסוקתי ומיוקר מחיה מאמיר לצד שכר ריאלי שהלך ונשחק, ומצא את עצמו נדחק בקצב גובר לחיי עוני.

קשה להפריז בחשיבותה ההיסטורית של השנה האחרונה: ללא תיאום מראש, ללא הנהגה היררכית, ללא ארגון מסודר - יצא מעמד הביניים ברחבי העולם למלחמה נגד העלמתו. "האנשים האלה בחוץ, הם לא תרבות הנגד - הם התרבות", אמר הקומיקאי האמריקאי ביל מאהר על תנועת המחאה החברתית העולמית, אי שם באוקטובר.

מעמד הביניים לא היה היחיד להיפגע, והוא גם לא זה שנפגע באופן הקשה ביותר מהגזירות הכלכליות של 30 השנים האחרונות. אבל השחיקה המהירה של המעמד שנחשב לבסיס האיתן שעליו נשענת הכלכלה המודרנית העידה על קריסה עמוקה יותר - של אתוס הניידות החברתית וחיי הרווחה שעליו מבוססת השיטה הכלכלית.

זאת היתה השנה שבה נאלץ מעמד הביניים להתמודד בראשונה עם המציאות המרה: אם משהו לא ישתנה במהירות, הוא יימחק מן העולם ולא יהיה דבר כזה "מעמד ביניים". התחזיות על היעלמותו שעד לשנים האחרונות נחשבו לנחלתם הכמעט בלעדית של אנשי אקדמיה רדיקלים והמשוגעים הרגילים, קיבלו בנובמבר אישוש רשמי במחקר של אוניברסיטת סטנפורד, שקבע כי מעמד הביניים בארה"ב הולך ונעלם.

לפי המחקר, מספרן של שכונות מעמד הביניים הצטמצם משמעותית ב-30 השנים האחרונות. ב-1970 גרו 15% מהמשפחות בשכונות שהוגדרו כאמידות (עם הכנסה חציונית הגבוהה ב-150% או יותר מהשכר החציוני באזור) או כעניות (שכר חציוני הנמוך ב-67% או יותר מהשכר החציוני באזור). עד 2007 התנפח הנתון הזה ל-31%. המשמעות: ככל שסקאלת אי השוויון נהפכת למקוטבת יותר, כך האמצע הולך ונעלם.

זאת היתה השנה שבה שמע מעמד הביניים בפעם הראשונה את הנתונים שאישרו את מה שרבים מחבריו הרגישו בכל פעם שהשוו בין חשבון העו"ש שלהם לתלוש המשכורת. העשירים נהפכו לעשירים יותר, והעניים לעניים יותר. בשנים האחרונות, כך חשף באוקטובר משרד התקציב של הקונגרס, עלתה הכנסתם של משקי הבית במאיון העליון בארה"ב ב-275%, בעוד שהחמישון התחתון נהנה מעלייה של 18% בהכנסותיו. העשירונים השני והשלישי גם הם נהנו בקושי מפירות הצמיחה חסרת התקדים שרשמה הכלכלה האמריקאי, והכנסותיהם עלו רק ב-65%.

זאת היתה השנה שבה גם מעמד הביניים בישראל גילה שמצבו לא משהו. כאילו שתנועת המחאה הגדולה בתולדות המדינה לא הספיקה כדי לאותת שמשהו חמור מתרחש, החודש פירסם בנק ישראל נתונים שלפיהם מאז 1997 הצטמצם חלקם של מעמד הביניים והמעמד הבינוני-גבוה בכלל האוכלוסיה, לעומת גידול בחלקו של המעמד הנמוך. המשמעות: יותר ויותר מאתנו נדחקים לעוני.

זאת היתה השנה שבה מעמד הביניים הבין שהוא לכוד כמו עכבר בכלוב, ושאין דרך החוצה. רק 8% מהגברים שנולדו בתחתית הסולם החברתי בארה"ב התקדמו לחמישון העליון, לפי מחקר שערכה אוניברסיטת שוודיה. 42% מהגברים האמריקאים שנולדו בחמישון התחתון נותרו בו גם בבגרותם. בישראל, 80% מהישראלים שנולדו להורים עניים - יישארו כאלה. 90% מהילדים שנולדו להורים עשירים - ישמרו על מעמדם.

זאת היתה השנה שבה מעמד הביניים הבין שדופקים אותו - והפסיק לשלם. הישראלים החרימו את תנובה ואת שטראוס, ובעיקר קנו פחות בסופרמרקט, לפי נתוני נילסן. לא היתה להם ברירה אחרת: יוקר המחיה במדינות המערב האמיר בשנים האחרונות לשיאים חדשים. מדד יוקר המחיה של משרד העבודה האמריקאי עלה לרמתו הגבוהה ביותר אי פעם בפברואר, ועקף בכך את השיא שרשם ביולי 2008.

בשנה האחרונה יישם מעמד הביניים ברחבי העולם את הלקחים שהפיק משנים של שחיקה בשכר, חוסר ביטחון, לחצים נפשיים ומשבר כלכלי, אך הוא לא עשה זאת לבד. השנה האחרונה היתה השנה שבה חבר מעמד הביניים למעמדות הנמוכים ודרש צדק חברתי לכולם, תחת הכותרת "99 האחוזים". כי כשמספרם של האקס-בורגנים הולך וגדל, כך גם מיטשטשת ההבחנה בין עני בכסף לבין עני בזמן, שעובד 16 שעות כדי לשלם את חובותיו. שניהם שייכים באופן זה או אחר לבנק.

השנה האחרונה לא היתה טובה במיוחד לרבים מאתנו: יוקר המחיה ממשיך לעלות, הכלכלה העולמית בקשיים, והמחאה נכנסה לתרדמת חורף. אך 2011, השנה שבה מעמד הביניים הניף את נס המרד, היתה רק ההכנה לשנה שאחריה. "בואו סנאטורים, חברי קונגרס, הישמעו לבשורה", כתב בוב דילן ב-1963. "אל תעמדו בפתח הדלת, אל תחסמו את המפתן/ מי שיתמהמה הוא שייפגע/ יש קרב שמתנהל בחוץ, והוא סוער/ הוא בקרוב ירעיד את חלונותיהם ואת הקירות/ כי הזמנים, הם משתנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#