הסטארט אפ הקטן מהמושב עשוי להציל רבע מהתוצרת החקלאית העולמית

אם יתממש החזון של מורפלורה, חברה שפיתחה חיסון מהפכני לצמחים, 25% מהתוצרת החקלאית העולמית עשויים להינצל מהשמדה ■ בממשל האמריקאי החליטו לסייע במימון הבדיקות לפני שהפיתוח יאושר לשימוש

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

רק כשעה וחצי לאחר תחילת השיחה עם דותן פלג ומירי לפידות מחברת מורפלורה, אחרי שאנו ממצים דיונים ארוכים על רצפים גנטיים, חלבונים וכרומוזומים ומנסים להבין את הביו-טכנולוגיה של החברה, מצליח פלג להסביר לנו בפשטות מדוע הוא חושב שהחברה שבראשה הוא עומד נמצאת בדרכה לכבוש את העולם, לשנות את פני החקלאות העולמית ולהרוויח סכומים שלאף אחד אין מושג לגבי היקפם.

"כיום, כשאתה מקבל חיסון נגד שפעת, זה בזכות תחום החיסונים וההחדרה של מטען גנטי, שפותח לפני 100 שנה", מסביר פלג, מנכ"ל החברה. "התחום הזה הוא הבסיס לתעשיית החיסונים העולמית, שבבסיסה עומד הרעיון של שימוש בווירוס מוחלש או מומת, שלא עובר בתורשה אבל מחסן אותך. בעולם הצמחים יש מקבילה רחוקה לכך, אבל הפגיעות של הצמחים למזיקים גדולה הרבה יותר. כדי לייצר אצלם עמידות צריך לשנות את המטען הגנטי שלהם בכלים של טיפוח קלאסי, או הנדסה גנטית. אנחנו כנראה החברה הראשונה בהיסטוריה שיודעת להחיל את מהפכת החיסון בצמחים".

אבל מה שאתם עושים הוא לא בדיוק כמו חיסון של בני אדם.

פלג: "תיכף נסביר לך למה זה הרבה יותר מחיסון".

הציעו כבר לקנות אתכם?

צילום: תומר אפלבאום

פלג: "קיבלנו כמה הצעות".

אז למה לא מכרתם?

פלג: "ראשית, האתגר הרגולטורי עוד לפנינו. ושנית, אין אח ורע לטכנולוגיה שלנו בעולם. אני מקווה שלא נמכור".

לא רוצים אקזיט

אם התוכניות של מורפלורה ייצאו אל הפועל, המוצר של החברה אכן יהיה הרבה יותר מחיסון, מכיוון שמורפלורה מכוונת אל 25% מתוצרת המזון העולמית, שיורדת כיום לטמיון בגלל מזיקים, וירוסים, חיידקים וטפילים שונים, שהצמחים אינם עמידים בפניהם. הכלים שמפתחת מורפלורה אמורים לספק דרך לטיפול פשוט ויעיל בזרעי הצמחים, שיהפוך אותם לעמידים יותר לבעיות אלה. דרך הטיפול הזו מהירה הרבה יותר מכל דרך קיימת, והשיפור בעמידות אמור להקפיץ את כמות המזון המופקת מכל דונם.

אם לא די בכך, לחברה יש עדויות ראשוניות לכך שהפיתוח שלה עשוי לזרז את קצב הצמיחה של כל צמח. כך יוכלו צמחים להגיע לשיא גודלם בזמן קצר יותר.

מורפלורה לא בודדה גן אחד שמונע מחלה מסוימת, או גילתה זן עמיד של פרי מסוים. המהפכה של החברה, אם תתרחש, תנבע מכך שהחברה פיתחה כלי אוניברסלי שעשוי להיות יעיל לטיפול בכל צמח או זן בעזרת כל גן. במשרד החקלאות האמריקאי לא פיספסו את הפוטנציאל הגדול, ורואים את הטכנולוגיה של מורפלורה כבעלת יתרון כה משמעותי עד שהם החליטו לסייע לחברה במימון התהליך הרגולטורי הנדרש כדי שמוצריה יאושרו לשימוש בארה"ב.

עם זאת, נותרו לחברה לא מעט מכשולים בדרך לתהילה: לסיים בהצלחה את כל הבדיקות של הטכנולוגיה החדשה, לעבור את המשוכות הרגולטריות של משרדי החקלאות השונים ברחבי העולם, להתמודד עם חשש האוכלוסיה ממוצרים שהתערבו בהם גנטית - ומעל הכל, אם התנאים האחרים יתקיימו, להצליח במה שנראה כרגע כעקב אכילס של החברה: לפתח מודל עסקי מסודר שיאפשר למקסם את התועלת הכלכלית מהתגליות.

אנו פוגשים את פלג, סמנכ"לית הפיתוח לפידות ועמיתיהם לסטארט-אפ במושב שרשרת הנמצא ק"מ ספורים מנתיבות. הדרכים במושב שוממות בשעת הצהריים של יום החול שבו אנו מגיעים אליו. בין הבתים הפרטיים של המושב, שהוקם על ידי עולים מתוניסיה ב-1950, פזורים מבני משק, ובאמצע היום אפשר לראות בחוץ רק זקנות בתלבושת מסורתית. כ-60 משפחות מתגוררות במקום הנקרא במשחק מלים מוזר על שם משה שרת, ששימש כשר החוץ של ישראל כשהוקם המושב.

עבור שרשרת, חברת מורפלורה העובדת בתחומו היא מיזם יוצא דופן שאינו קשור לנוף המקומי. מבחינות רבות היה טבעי יותר למצוא את הסטארט-אפ הביו-טכנולוגי ממוקם במבנה אלומיניום מבהיק באיזור התעשייה של הרצליה פיתוח או רמת החייל, ולא בצריפים שנבנו בשטח חקלאי מאובק בנגב הצפוני, בצמוד למבנה בטון דמוי איגלו המשמש לעובדים כמרחב מוגן מירי הרקטות מעזה הסמוכה. אבל הסטארט-אפ, שמתיימר לשנות את החקלאות העולמית, זקוק לחממות בקרבתו. אל המושב הוותיק של התאחדות הפועל המזרחי הוא הגיע דרך אחד מהמייסדים, שכבר אינו קשור לחברה.

תעשיית הזרעים שבה פעילה מורפלורה היא אחד הענפים שבהם רכשה ישראל שם עולמי. "במחקר ובפיתוח בתחום הזה אנחנו מעצמה. הפקולטה לחקלאות, למזון ולסביבה של האוניברסיטה העברית ברחובות נחשבת לאחת מחמש הטובות בעולם בתחום בכל הקשור לידע, להמצאות, לפטנטים ולמסחור גנים", אומר פלג. הראיה לכך היא הצלחתן של חברות הזרעים שהוקמו בעשורים האחרונים, דוגמת זרעים גדרה או הזרע ג'נטיקס, שנרכשו על ידי הענקיות הבינלאומיות החולשות על שוק הזרעים הגלובלי, שהותירו בישראל את המחקר והפיתוח שלהן.

גם על הרקע הזה, הגורמים המעורבים בפעילות החברה מאמינים כי הפיתוחים שעליהם עובדת מורפלורה ייחודיים. "זו טכנולוגיה שאפשר להוציא מהפקולטה, לתעש ולמסחר אותה ולהביא להשפעה גדולה מאוד בשוקי היעד, וזו ההזדמנות והאחריות הגדולה שניתנה למורפלורה", אומר פלג. "עבדנו על הפרויקט הזה מתחת לרדאר שלוש שנים בעזרת משקיעים פרטיים, כדי לראות שאנחנו בכלל בכיוון הנכון. הרי יש בעולם המצאות מדהימות רבות, אבל לא ישימות, ורצינו לראות שזה ישים. ברגע שהוכחנו זאת לעצמנו, עשינו עוד בדיקה בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות האמריקאי כדי לוודא שזה ישים - וראינו שזה הגיע לבשלות. מכאן והלאה אנחנו מתחילים לחשוב בצורה של מוצרים: הקמנו אתר אינטרנט ואנחנו מתחילים לטפח עסקות אסטרטגיות עם שחקניות גדולות בישראל ובעולם".

איך אתה מגדיר בשלות?

ארווה אואט, מירי לפידות ודותן פלגצילום: תומר אפלבאום

"כשאנחנו יודעים שהטכנולוגיה ישימה ב-100%".

את הבשלות שעליה מדברים במורפלורה הם יכולים להציג באופן ויזואלי, בדמות שקית נייר בגודל של כ-10 סמ"ר ובה כמות קטנה של חומר מרשרש דמוי זרעים. אלא שלא מדובר בזרעים, אלא בחומר גנטי מיובש שהחברה מתעתדת למכור בלא מעט כסף. שקית הנייר הזו יכולה להיות שווה את משקלה עשרות מונים בזהב, שכן היא מכילה חומר גנטי שמספיק לטיפול בעד 500 אלף זרעים. חברות ייצור הזרעים אמורות לקנות את השקיות, ולהשרות את תכולתן עם הזרעים כדי לבצע את הטיפול.

פלג מסרב לומר באילו מחירים תמכור מורפלורה את השקיות, אבל הוא בטוח ש"הדבר הזה יכניס לנו כסף רב. ההפרש בין עלות הייצור למחיר שנוכל לגבות מהחקלאי גדול, ומחיר השקית הזו יכול להתחיל באלפי דולרים".

עבור מי שעוסק בחקלאות, מחירה של השקית הקטנה אינו מפתיע. מעיד על כך משה עמר, בעליו של השטח שעליו שוכנות חממות החברה, שמחזיק גם בחלק ממניותיה. עמר מגדל מיליוני שתילים על 75 הדונמים של המשתלה שבבעלותו, כמו גם ב-600 דונם החממות של עגבניות ופלפלים של חברת שדות שבבעלותו. "אני זוכר ימים שהגידולים היו נראים אחרת. פגועים, לא גדולים ומבריקים כמו היום, בזכות החדשנות וההרכבות למיניהן. כיום אנחנו מייצרים צמחים ושתילים שונים ממה שהיה פעם. מחייכים. אבל למרות זאת עדיין לא נפתרה הבעיה של הווירוסים, המחלות והפטריות שקשה להתגבר עליהם. ב-2010 היה לי חיידק בזרעים בשם קסנתומונאס שגרם לי נזק של 13 מיליון שקל. במקרים כאלה החקלאי עלול להתמוטט.

חיים רבינוביץ'צילום: גיל כהן מגן

"בחדר הזרעים שלי במשתלה יש לפעמים מלאי בשווי של 10 מיליון שקל. שקית של זרעים יכולה לעלות 20-30 אלף שקל, אבל אם בשקית כזו יש חיידק - היא תגרום נזק של מאות אלפי שקלים. היו תקופות שבהן עקרתי 50 דונם של עגבניות כי הן נפגעו מווירוס. אנחנו רואים שהפתרון הוא רק גנטי. כיום יש שתילי תירס שהזחלים לא נכנסים אליהם, כי בתוך העלים של התירס יש חומר הדברה לא מסוכן לצרכן, שנוצר בצמח באמצעות החדרת גנים. אבל בשיטה של ההנדסה הגנטית לוקח 10-14 שנה להגיע לפרי שאתה מתכנן. פה יש לך את הגנים בארון. אתה פותח אותו, לוקח את השקית עם גן X או Y ומוסיף לזרעים".

איזו כמות של חומר הדברה יכול הטיפול לחסוך לך?

"ל-600 דונם גידולים אני קונה חומרי הדברה ב-6 מיליון שקל בשנה. אם המחזור שלי הוא 30 מיליון שקל, זה 20% ממנו. זה לא רק הכסף, אלא גם העובדה שהרעלת את האנשים במדינה ב-6 מיליון שקל של כימיקלים. אחר כך המדינה צריכה תקציבים לבתי חולים כדי להוציא את הרעל הזה מאנשים. מי שאוכל ירק, אוכל כימיקלים רבים שמזיקים לגוף. החקלאים שמים כמויות אדירות של חומרי הדברה, עד כדי כך שאותו אדם שמגדל את הירקות לא אוכל את מה שהוא מגדל. גם אם הטכנולוגיה הזו תצליח רק ב-80%, היא תביא לעולם בשורה שחבל על הזמן".

השקעה של מיליונים ספורים

הסיפור של מורפלורה התחיל לפני כ-15 שנה אצל פרופ' אילן סלע, חוקר מהפקולטה לחקלאות ברחובות, שעסק בשינוי המבנה המולקולרי של וירוסים. מהשינויים שסלע הצליח לעשות בווירוסים יצאה לדרכה חברה בשם ביו-עוז. את החברה, שהוקמה ב-1996, מגדיר סלע כ"סבתא של מורפלורה" - ולפידות דואגת להעניק לה את הקרדיט של החברה הראשונה שפיתחה חיסון לצמחים, גם אם הוא לא היה ישים.

ביו-עוז פעלה במשך עשור, ובסופו של דבר נסגרה בעקבות חילוקי דעות בין בעלי המניות על המשך דרכה והיעדר מקורות להמשך פעילותה. היזם של ביו-עוז, ד"ר גל ירדן, שיצא לדרך חדשה עם שתי חברות שהמשיכו את דרכה של ביו-עוז, דאג לכך שהטכנולוגיה שלה תישמר. אחת מהן היתה מורפלורה והשנייה ביאולוג'יקס, חברה שפיתחה דרכים גנטיות להגן על דבורים מפני וירוסים ומזיקים אחרים.

מורפלורה הוקמה ב-2008 יחד עם לפידות וארווה אואט, כיום וירולוג בחברה, שעבד עם סלע. תוך זמן קצר נאלץ ירדן לבחור באחת משתי החברות שהקים, ובחר בביאולוג'יקס. הבחירה התבררה כמוצלחת, כשהחברה נמכרה למונסנטו ב-2011 תמורת יותר מ-100 מיליון דולר. פלג, יזם היי-טק ששימש כמנכ"ל חברת היינקס שנמכרה לסיסקו בראשית שנות ה-2000 תמורת 130 מיליון דולר, החליף אותו במורפלורה. מלבד היינקס היה פלג חתום גם על פלווב, סטארט-אפ שכשל ונסגר. "לפני כמה שנים חבר שמגדל פלפלים בערבה אמר לי ‘אתה חייב לבוא להסתכל, יש פה חברה מעניינת'", הוא משחזר. "ראיתי והחלטתי שאעשה הסבה מקצועית. אני מאמין שהתחום הזה הוא העתיד, ואני מרגיש שאני מגשים חלום: להתחיל חברה שתעשה משהו טוב לעולם, תפתור מחלה או תעזור למישהו.

פרופסור אילן סלע צילום: מורפלורה

"לא באתי מהתעשייה, אבל כשהציגו לי את הרעיון אמרתי: 'יש בתחום חברות גדולות מאוד. לחברות כמו מונסנטו יש תקציבי מחקר ופיתוח כמו של מדינות שלמות. אתם צריכים להיות חברה גדולה מאוד כדי להצליח, ומלכתחילה צריך להתייחס לטכנולוגיה הזו ככזו שיאמצו כל חברות הזרעים בעולם'. זו הסיבה שבגללה נדלקתי כשהציגו לי את הרעיון: כבר בהגדרת הרעיון אתה מבין שיש בו משהו שלא קיים בעולם. זו בשורה חדשה לתעשייה שרעבה לבשורות ומתמודדת עם אתגרים רבים.

"25% מאספקת המזון העולמית מושמדת מדי שנה בגלל נזקים. זה בלתי נתפש. מילא באפריקה, עם החקלאות הפרימיטיבית, אבל אני מדבר גם על ארה"ב ואירופה. יש מחלות שתוקפות את הפרי דווקא כשהוא מאוחסן בתנאים אופטימליים, למשל פטריות שמתפתחות בזמן ההובלה של הפרי. מספיק שזרע אחד חוטף בקטריה, והוא יכול להשמיד חממה תוך ימים ספורים. עולם החקלאות הוא אולטרה-מודרני ומתמודד עם אתגרים גדולים, ולכולם ברור שהפתרון צריך לבוא מהכיוון הגנטי, כי הכיוון הכימי מוגבל, יקר ומזיק לסביבה.

"אנחנו שוברים פה את הפרדיגמה של הנדסה גנטית וטיפוח. טכנולוגיות שיודעות להחדיר גן לגרעין מוגדרות כיום כהנדסה גנטית, כי השינוי הגנטי עובר לדור הבא של הצמחים. אנחנו מפתחים את הטכנולוגיה הראשונה בעולם הצמחים ששוברת את הפרדיגמה הזו: אנחנו מחדירים גן שלא מתבטא בכרומוזום ולא עובר לצאצאים. הרשויות הרגולטוריות הן אלה שיקבעו את ההגדרה, אבל זו לא הנדסה גנטית".

לנקודת הזמן הנוכחית הגיעה מורפלורה בהשקעה של 4 מיליון דולר בלבד. בעלי המניות שלה הם פלג, לפידות, אואט, פרופ' חיים רבינוביץ' מהפקולטה לחקלאות, סלע, חברת היישום של האוניברסיטה העברית, משקיעים פרטיים ומשקיע גדול מפלורידה. מדובר בחברה רזה המונה שישה מדענים, שלושה מהם בעלי תואר דוקטור. הפעילות בחברה מתבצעת במקביל לעבודה שנעשית במעבדות של רבינוביץ' וסלע באוניברסיטה, ומחקרים הנערכים במסגרת שיתופי פעולה של החברה עם מכון וולקני של משרד החקלאות הישראלי והגוף המקביל לו במשרד החקלאות האמריקאי ששוכן בפלורידה. פלג מגיע לחברה פעמיים בשבוע ממקום מגוריו בטבעון, ואואט מגיע מיהוד.

מנכ"ל לא צריך להיות בחברה כל יום?

לפידות: "הפעילות פה היא בעיקר של מחקר ופיתוח".

פלג: "בחברה הזו המנכ"ל יצטרך להיות בעיקר במטוסים בשנה הקרובה. נשקיע את המאמץ שלנו בשוק הגלובלי, לשם אנו נערכים. זאת חברה שצריכה לשנות את העולם. אנחנו מרגישים שאין לנו מושג לגבי הפוטנציאל שלנו. אנחנו רק מגרדים את קצה היכולת. לכן אנחנו לא רוצים למכור את החברה, כי השווי שלנו יבנה את עצמו בשנים הקרובות. מכרתי כבר חברה - זה לא דבר רע, בדרך כלל המחקר והפיתוח נשאר בישראל - אבל החלום שלי הוא להנפיק את החברה הזו, בגלל הישימות שלה למגזרים רבים בחקלאות. הייתי רוצה למצות את הפוטנציאל הזה בכל שוקי היעד".

איך תעשו את זה?

"ייתכן שנערוך הסכמים אסטרטגיים, או שנמכור נתחים לשותפות גדולות. אנחנו רוצים להיות שחקן גלובלי ששומר על עצמאות, או שנשתף את הציבור ונצא להנפקה תוך חמש שנים. זה אתגר גדול כי אנחנו מקבלים הצעות כל הזמן. אנחנו נמצאים במשא ומתן עם חברות זרעים וחברות אחרות מהתחום על שיתופי פעולה, והקמנו צוות אסטרטגי".

עם זאת, בפגישה עם מורפלורה והחוקרים שמאחוריה קשה שלא לחוש כי החברה נמצאת באזור מסוכן: ללא אסטרטגיה חד-משמעית וברורה ועם מודל עסקי אמורפי. לא בטוח כי הבחירה בשותפויות על פני גיוס כסף ומהלך אגרסיבי של פיתוח הוא נכון. "אנחנו רואים את עצמנו כספקים של טכנולוגיה שצריכה לשמש את העולם", אומר פלג בתגובה. "אנחנו לא רוצים לגלות את כל הגנים או לטפל בכל הזרעים. זו פלטפורמה שניתן לאנשים להשתמש בה דרך זכיונות או שיתופי פעולה אחרים.

"כשאנחנו מסתכלים על הקונצפט של מורפלורה אנחנו חושבים על חברה רווחית מאוד, מכמה סיבות. ראשית, מתח הרווחים בין עלות הייצור למחיר השקית גבוה מאוד. שנית, שיטת הפעילות של ייצור החומר תוך מתן זיכיונות לחברות בתחום, בעוד שנחיה מתמלוגים על מכירות הזרעים תוך בניית חברה מצומצמת יחסית במצבת כוח האדם, יכולה להביא אותנו רחוק. הרי הגענו לאן שהגענו עם 4 מיליון דולר, ובהשקעה קטנה יחסית נצליח לפרוץ לשווקים נוספים. מבחינתנו יכול להיות שלא נצטרך בכלל לגייס כסף".

אבל אתם כבר בשלב שבו אתם צריכים להחליט על מודל עסקי. תעניקו רישיונות או זיכיונות?

פלג: "גם וגם. מן הסתם, יש חברות שירצו לקבל מאיתנו ברישיון את האפשרות לייצר את השקית הזו".

אתה לא פוחד שתעשו טעויות?

"אנחנו מודעים למשמעות הרגע הזה בהיסטוריה שלנו".

לא מבינים בדיוק איך זה עובד

עם שבעה פטנטים הרשומים ב-25 מדינות, לא לכולם קל לרדת לעומק פעילותה של מורפלורה. "הרעיון הבסיסי של מורפלורה הוא להשתמש בחלקי וירוס כאבני לגו כדי להחדיר תכונות לתוך הצמחים", מסבירה לפידות.

אבל כשאני, כאדם, חוטף וירוס, הוא לא מחדיר לי תכונה.

"הוא כן מחדיר לך תכונה - הוא נותן לך שפעת. הוא לא מחדיר לך תכונה אחרת, כי אף אחד לא בנה עליו משהו כדי שיחדיר תכונה".

שפעת זו תכונה?

לפידות: "אפשר לומר. וירוס הוא גנום, מולקולת די.אן.איי או אר.אן.איי, שעטופה במעטפת חלבונית או שומנית, נכנסת אליך לגוף או לאורגניזם אחר ומנצלת את המערכת התאית שלך. בעזרת הגנום שהיא הכניסה לגוף שלך היא מייצרת את הגנים המסוימים שלה, שגורמים להשפעה. לפעמים אלה תסמינים אלימים או מחלתיים לך או לצמח, אבל בהיסטוריה של הווירוסים יש גם מקרים כמו זה של הצבעוני, שבו השתמשו בווירוס שלא הזיק לעלים, אלא רק גרם לפרח להיות יפה יותר".

אבל וירוס גורם לשינוי זמני. תכונה היא שינוי של קבע.

"זה כך אצל בני האדם, כי לשמחתנו יש לנו מערכת חיסונית שמגנה עלינו, אבל כשווירוס נכנס לצמח אנחנו לא יודעים איך להוציא אותו משם. מבחינת החקלאי, במקרה של וירוס אלים הוא פשוט זורק את הצמח. אגב, גם אצל בני האדם יש מקרים שבהם הווירוס נשאר בגוף, כמו במקרה של מחלת ההרפס שמתפרצת אחת לתקופה".

המהנדסים המולקולרים של מורפלורה לוקחים מולקולה של הווירוס, מוציאים ממנה את "הנצרה" כפי שמגדירה זאת לפידות - כלומר הפתוגנים, הגנים שמזיקים לצמח - ובמקומם מחדירים גנים אחרים. הם משתמשים בתכונות ההתרבות וההובלה של הווירוס, שגורמות לכולנו להידבק במחלות, למטרה חיובית: הובלת הגן שבו הם מעוניינים. "זה כמו להחליף קלטת", מסבירה לפידות. "אלה מערכות שנקראות וירוס וקטור. הווקטור הוא המעביר - משאית ההובלה. בעצם הוצאתי מהמשאית את המטען הנפיץ שלה והטענתי אותה במטען אחר, כך שנוצר וירוס שלא גורם לתסמינים של מחלה, אבל מייצר את אותו חלבון או נוגדן לפי ההוראות של הגן החדש שהכנסתי אליו".

למה הוא מייצר משהו אחר?

"כי שיניתי לו את הרצף הגנטי. הוא נכנס לתא, מתרבה ומשתכפל כווירוס - אבל במקום לבטא את הגנים שלו, שגורמים לאלימות, הוא מבטא את הגנים שהוחדרו לתוכו כדי לייצר כל חלבון שמישהו רוצה".

איך יצרתם טכנולוגיה שלא מוגבלת לזנים מסוימים, אלא ישימה לכל צמח?

פלג: "לעולם המדע עוד יש הרבה מה לחקור על אינטראקציה של וירוסים בצמחים. החוקרים עדיין לא מבינים מה הפונקציות הגנטיות של כל וירוס. זיהינו ברמה האמפירית שיש גן שבודד במקור מווירוס ופועל אוניברסלית על כל הצמחים. הרחבנו את גבולות הידע המדעי בכל מה שקשור לאינטראקציות בין צמחים לגנים של וירוסים. אני לא מתיימר לגלות את התשובות המדעיות שיסבירו איך זה עובד, גם לא בחמש או עשר השנים הקרובות. יש פה חומר לעשרות עבודות דוקטורט, אם לא ליותר מזה".

גיליתם משהו, ואתם לא מבינים ב-100% איך הוא עובד.

לפידות: "גם לא ב-90%. אחרי ששלפנו כל מיני חלקים והוצאנו את הנצרה, והתחלנו לשחק ברצפים של הווירוס, נוצרה משאית שהיא לא וירוס אלא די.אן.איי. החדרנו לצמח חתיכת גן מעגלית שמשתכפלת. אלה שני גדילים שמתלפפים ביניהם, מתחברים ונסגרים כמו רוכסן, ואת זה מכניסים לצמח. מחדירים אותם לתוך התא שלו, ומשם הם עושים את דרכם לבד".

הטבעת הזו של די.אן.איי מעגלי, שתמונותיה תלויות על קירות הצריפים במורפלורה, נקראת פלסמיד, והיא הסוד הראשון של מורפלורה. שכן עצם השימוש בווירוס וקטור אינו המהלך הגדול של החברה: חברות רבות בעולם מכירות את הטכנולוגיה ומשתמשות בה. כדי להבין טוב יותר את המהפכה שהחברה מתיימרת להביא עברנו למעבדות שלה בפקולטה לחקלאות, שבה יושבים סלע ורבינוביץ'.

תיאוריהם של שני הפרופסורים את התהליך שהם הצליחו לייצר בצמחים יכול לקחת את המאזין במהירות לפרק בסדרת הטלוויזיה הוותיקה והמונפשת "החיים", שבה וירוסים, חיידקים, אנזימים וכדוריות לובשים צורה של בני אנוש. "צריך להסתכל על זה כמו נגררת של טנדר", מסביר רבינוביץ'. "על הנגררת הזו אנחנו יכולים להעמיס משהו, גן או צבר של גנים. אבל עדיין לא תוכל לזוז: עכשיו אתה צריך להניע את הטנדר".

אתם המצאתם את הטנדר?

רבינוביץ': "וגם את העגלה. אילן הצליח לגרום לצמח להיות עגלה שיודעת לייצר חלבון ועוד חלבון ועוד חלבון. קודם לכן תא ספציפי ייצר את החלבון עד שמת, ועכשיו הצלחנו לגרום לביטוי של התכונה במרבית תאי הצמח".

סלע: "החידוש העיקרי הוא שהפלטפורמה שלנו יכולה להכיל ולבטא גנים ארוכים מאוד, ואפילו מערכות של כמה גנים. יש וקטורים כאלה בעולם, אבל כולם נחשבים לווירוסים מהונדסים, ולא יכולים להכיל את כמויות המידע הגנטי שאנחנו יכולים להכיל. הווקטור שלנו, לעומת זאת, הוא פלסמיד".

גילויו של סלע את הפלסמיד, שנקרא בשם IL60 - על שום היותו הגזע הישראלי של הווירוס לאחר שהורדו 60 בסיסים מהרצף הגנטי שלו - נרשם כפטנט. השלב הבא היה חבירתם של סלע ומורפלורה לרבינוביץ', חוקר בעל ניסיון עולמי בתחום הזרעים, ששימש בעבר כרקטור האוניברסיטה. רבינוביץ' אמר כי ייקח על עצמו לפצח את הפרדיגמה ולראות אם אפשר להחדיר אותה לזרעים.

הצורך ברבינוביץ' נבע מכך שייצור הפלסמיד היה רק חצי מהדרך. "כיום, כשאתה רוצה להחדיר גן לצמח, אתה יכול לעשות את זה בשתי דרכים", מסביר פלג. "האחת היא הדרך המינית, ואז הפרח מניב זרעים עם הגן. הדרך השנייה היא בהנדסה גנטית: אתה מוצא דרך לירות גנים לתוך גרעין התא. מצאנו דרך להחדיר את הגן ישר לרמת הזרע".

איך?

פלג: "בטיפול פשוט שבו אנחנו משרים את הזרעים".

אז זה הסוד שלכם?

לפידות: "זה לא כזה סוד. יש לנו פטנט על כך, ומי שרוצה יכול לקרוא אותו. בגדול, התהליך שלנו משתלב במה שנעשה כיום בתעשייה החקלאית כשמכינים את הזרעים לקראת זריעה: תהליך ההתפחה שבו מטפלים בזרעים כך שכולם ינבטו יחד".

איך מתפיחים? עם מים?

לפידות: "משרים בתמיסות מיוחדות. בתחילת הדרך כל מי שדיברנו אתו אמר שאין סיכוי שנצליח לעשות את התהליך הזה בזרעים, כי אנשים ניסו לעשות את התהליך הזה עם סוגי וירוס וקטור ולא הצליחו. אבל המולקולה שלנו שונה מווירוס וקטור.

"בשלב הראשון עשינו ירי ביוליסטי כמו כולם: אתה מצפה כדורי מתכת זעירים במולקולת הדי.אן.איי הרלוונטית ויורה אותה באקדח מיוחד, שאתה מכוון לתוך התאים בעלה, בגבעול או בפרח של הצמח. ביו-עוז כבר פיתחה בזמנו את מכונות הירי האלה ברמת המשתלה. היה לנו מסוע משם, והשתילים היו עוברים מתחת למכונת הירי וכך הוחדר לתאיהם הדי.אן.איי הרצוי. זה היה מוגבל לזן מסוים של דלועים וכנגד וירוס מסוים בלבד. בתחילת הדרך השתמשנו באותה המערכת, וראינו שהפלסמיד העצמאי חודר לצמח, משתכפל, מתרבה ונע בתוכו. אחרי כן החלטנו שברמה המסחרית, אם נישאר עם המכונות האלה זה יהיה רע מאוד. אז החלטנו לבדוק את הסיפור של הטיפול בזרעים".

טיפול פרטני בכל צמח דרך ירי או הזרקה, כפי שנעשה בתחילת הדרך, אכן אינו אפקטיבי לשימוש מסחרי. לדברי רבינוביץ', "בישראל משתמשים כיום ב-70 מיליון צמחי עגבניות בשנה. הגידול כולו נעשה במשתלות, בתבניות המכילות 100 שתילים כל אחת. אלה 700 אלף תבניות שצריך לטפל בהן בנפרד. אבל 70 מיליון צמחים הם 210 ק"ג זרעים, ואני יכול לטפל בזה במעבדה אחת".

סלע: "שיטת ההחדרה לזרעים חיים הפכה את הדבר הגדול שהיה לנו לדבר סופר-גדול".

אחרי כל מה שתיארתם, זה לא אמור להיות פשוט? קח זרע, השרה אותו בתמיסה הנכונה עם הדי.אן.איי והוא יידבק.

רבינוביץ': "נו, אם זה פשוט לך למעבדה, תעשה את זה ונראה. יש הרבה ידע בסיפור הזה. אנחנו מבקרים את כל התנאים הסביבתיים שאתה יכול לחשוב עליהם: טמפרטורה, לחות, רמת חומציות, לחץ חמצן, אורך יום, הרכב מלחים. חזרנו על הניסוי שעשינו בעגבניות עם שעועית, וזה לא עבד. כל צמחי השעועית מתו. ואז נזכרתי שהשעועית רגישה למלחים, אז החלפנו אותם במשהו אחר".

סלע: "התנאים הפיסיקליים והכימיים שונים מזן לזן. גם אם יבוא מישהו ויעשה את ההשריות הנכונות, התכונה של ה-IL60 לנוע ולהתרבות מתא לתא חיונית. אם תכניס סתם די.אן.איי - אין לכך שום משמעות".

ובכל העולם לא הצליחו לפניכם?

רבינוביץ': "כשבאנו לרשם הפטנטים הם אמרו: ‘בטח עשו את זה כבר 500 פעם בעולם'. האשה שעבדה שם סרקה את הספרים שלה וראתה שזה לא רשום בשום מקום. השילוב של IL60 עם שיטת הטיפול בזרעים לא רשום. יכול להיות שמישהו עשה ניסיונות במעבדה ולא הצליח. כמה אנשים מהתחום ביקרו אותנו, והם נדהמים.

"תחשוב על מגדל עם פרדס, כרם או מטע. מטע הרי צריך להתקיים לפחות 30 שנה כדי לכסות את ההוצאות ולהביא רווח. בארבע-חמש שנים הראשונות אתה לא מרוויח, העץ נותן פרי רק אחרי שבע שנים. אם הוא נתקף בוירוס בשנה החמישית, כל ההשקעה שלך ירדה לטמיון. בשיטה הזו אפשר להשמיד את גורם המחלה הספציפי שתוקף את השקד או התפוז או הגפן, והצמח ימשיך להיות בריא. בדקנו את זה על פני חמש שנים".

יש פוטנציאל לשימוש בטכנולוגיה לא רק למניעה אלא גם כתרופה, לאחר שהצמח נדבק במחלה?

לפידות: "זה יכול לקרות בעצים, דרך קידוח והזרקה. אבל כרגע אנחנו עובדים על מניעה".

"הצמחים גדלים מהר מדי"

השימוש בטכנולוגיה של מורפלורה לא חייב להיגמר כאן. רבינוביץ' מעיד כי המהפכה עשויה להגיע אפילו רחוק יותר. "התחלנו לטפל בזרעי הצמחים בשיטה הזו ואמרנו לעצמנו פתאום: ‘רגע, הצמחים האלה גדלים מהר מדי'. לא האמנו. גידלנו אותם עוד פעם ועוד פעם, חזרנו על זה עוד חמש פעמים עם אותן תוצאות. ואז אמרתי, ‘בואו נכמת את מה שראינו. נבדוק גובה, משקל יבש, משקל טרי, מספר עלים'. ראינו שהצמחים האלה פשוט גדלים מהר יותר".

סלע: "ראינו שהחדרה של מבנה גנטי מסוים גורמת לגידול המהיר הזה לקרות".

רבינוביץ': "עשינו את זה עד גיל שישה שבועות של הצמח. אני חושש אפילו להגות הרהור כזה, אבל אם אני יכול לייצר בשלושה שבועות את מה שבדרך כלל גדל בחמישה שבועות - יש לכך משמעות ענקית. אם ארצה לגדל אוכל לבעלי חיים, אני יכול לקצר את תקופת גידול האספסת משלושה שבועות לשבועיים. אם אני מדבר על גידולי התבלינים שנקצרים כל שבועיים-שלושה, ואומר במקום זה ‘תקצרו את זה כל שבוע-שבועיים', יש לכך משמעות ענקית. אם נגדל צמח לצורך הפקת דלק ביולוגי, תוך חודשיים במקום שלושה חודשים, זה יכול לשנות את כל הכלכלה של ייצור אנרגיה מתירס. אין לנו הסבר לכך, אנחנו לא יודעים למה זה קורה. ראינו דבר ששנינו עומדים מולו נדהמים".

בשבוע שעבר נסעו רבינוביץ', סלע ושלושת בכירי מורפלורה לאירופה, להיפגש עם החברה הגדולה בעולם לטיפול בזרעי ירקות. המטרה היתה ליצור שיתוף פעולה שיביא את התהליך המסחרי של הטיפול בזרעים לבשלות. לדבריהם, הבכירים שעמם נפגשו אמרו להם כי הטכנולוגיה שלהם עשויה להיות המהפכה החשובה ביותר בתעשיית הזרעים מזה עשורים. נכון להיום, החברה מתעתדת למקד את מאמצי הפיתוח שלה בפיתוח 16 מוצרים, כדי לפתח מעטפת שתוכל למכור להגנת הצומח נגד פטריות ווירוסים.

כשהם חזרו חיכו להם השתילים. בחממה של מורפלורה ניצבים זה לצד זה שני שתילי עגבניות: אחד שהזרע שלו זכה לטיפול של החברה, ושני שלא זכה. שניהם גדלו בחממה נגועה בצהבון האמיר. גדילתו של הצמח הנגוע נעצרה בגובה של כ-10 ס"מ, ואחיו המחוסן מתנשא לגובה של פי שלושה וארבעה.

"אני עצמי נדהם ממה שאנחנו רואים", אומר רבינוביץ'. "זה חוזר על עצמו בכמה זנים. ההשפעה יכולה להיות מדהימה, ואנחנו מלאי תקווה ושמחה בדבר הזה. בשנות ה-70, 30%מיבולי התירס במערב התיכון בארה"ב הושמדו בגלל פטריה. ב-1850-1845 מתו 1.5 מיליון איש מרעב בגלל מחלה שהדביקה את תפוחי האדמה באירלנד. ב-2011 עלה מחיר הלחם במצרים בגלל בצורת ברוסיה, וראינו מה קרה שם למובארק. השיטה הזו עשויה למנוע את הדברים האלה. בשנים הקרובות ישרור רעב בעולם, וצריך להתחיל להכין פתרונות". 

בסקנדינוויה לא רוצים לאכול כרומוזומים

במורפלורה מדגישים כי הטיפול שלהם בזרעים אינו הנדסה גנטית, אלא התערבות גנטית בצמח שאינה עוברת בתורשה - ומקווים כי הרשויות לא יגדירו אותו ככזה. בהקשר זה, אחת השאלות שעשויות להטריד את האזרח המצוי - ולהתגבר לאור חוסר היכולת של בכירי מורפלורה להסביר באופן מלא את דרך הפעולה של הטכנולוגיה שגילו - נוגעת להשפעה של ההתערבות הגנטית על האוכל שאנו מכניסים לגופנו.

כשלפידות ופלג נשאלים אם אין חשש שהתוצרים שלהם ייצרו מוטציה מזיקה, משיבה לפידות כי "החששות קיימים לגבי כל טכנולוגיה חדשה שיוצאת לעולם, בטח בתחום הביו-טכנולוגיה ובתחום שנכנס לשרשרת המזון. אנחנו לא יכולים להתמודד עם הפחדים. תמיד יהיו צרכנים שלא ירצו להתמודד עם טכנולוגיה כזו. יש תהליכי רגולציה מסודרים שבודקים אם הטכנולוגיה הזו בטוחה לשימוש. אנחנו נערכים להציג את הטכנולוגיה לרשויות הרגולטוריות, ומכיון שביו-עוז כבר עברה את המסלול בארה"ב ובאירופה אנו מכירים את הבדיקות המחמירות האלה.

"לגיטימי לשאול אם בטוח לאכול את זה, אם זה משנה ערכים תזונתיים או מביא לתגובה אלרגנית. לפי הבדיקות שלנו, וזו עיקר עבודתנו בשנתיים-שלוש האחרונות, אין סכנה למי שאוכל את הפרי שלנו. צריך לזכור שכולנו אוכלים די.אן.איי ווירוסים בכל יום".

פלג מוסיף כי "הווירוס שבבסיס הטכנולוגיה לא תוקף בעלי חיים או בני אדם. העולם פונה לעתיד שבו טכנולוגיות כמו של מורפלורה יהיו חלק משרשרת המזון והחקלאות שלנו. באופן מפתיע, משרד החקלאות האמריקאי עומד לממן עבורנו את תהליך הבדיקה. הוא לא עושה את זה כמעט לאף אחד, ועבורנו הוא עושה את זה - כי הוא זיהה את הטכנולוגיה הזו כמהפכנית ובעלת ערך גדול לשוק האמריקאי. הם הביאו מומחים, נפגשנו אתם והם טוענים שמבחינתם, לפי הנתונים האלה, נקבל אישור לשימוש בשדה הפתוח שלא כהנדסה גנטית. ההטבה הזו שווה מאות אלפי דולרים, בתהליך רגולטורי שייקח שנה וחצי".

גם סלע ורבינוביץ' לא מתכחשים לחששות הצרכנים. "בסקנדינוויה בדקו אם אנשים מוכנים לאכול מזון טראנסגני. 72% מהאנשים אמרו 'אנחנו מסרבים לאכול כרומוזומים וגנים'", אומר סלע בחיוך. "זו התשובה הכי מפתיעה: הרי ברגע זה בלעתי מיליוני גנים דרך הרוק שלי. אז שאלו אותם 'למה אתם לא רוצים?', והם ענו: 'כי כשמראים לנו תמונות של גנים זה נראה כמו תולעים, ואנו לא רוצים לאכול תולעים'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker