"לוביסטים תמיד ינסו לשנות את החוקים; בואו לא נקרא לזה דמוקרטיה"

ג'ק אברמוף, לוביסט הצמרת ש"ניהל את ארה"ב" והתרסק לאחר שחצה את גבולות ההון-שלטון: "לוביסטים לא עובדים לטובת הציבור, אלא לטובת האינטרס שלהם ושל לקוחותיהם"

אשר שכטר
אשר שכטר

ב-1998 ישב ג'ק אברמוף בדירת הפאר של אימלדה מרקוס במנילה וייעץ לגברת הראשונה לשעבר של הפיליפינים כיצד לבטל את הרשעתה בעבירות שחיתות, לאחר שהואשמה כי יחד עם בעלה, הרודן המת פרדיננד מרקוס, גנבה מיליארדי דולרים מקופת המדינה. מרקוס עמדה בפני מאסר של 12 שנה לפחות, וכדי לחמוק מהכלא ייעץ לה אברמוף להבטיח לשלטונות שלא תרוץ בבחירות לנשיאות המדינה, להציע להעביר מחצית מקרן חסכונות שהיתה ברשותה למפלגת השלטון, ולאיים שאם לא יסכימו יוביל אברמוף בשמה של מרקוס קמפיין יחסי ציבור הרסני שיחריב את תדמיתה של הממשלה. התוכנית זכתה להצלחה מסחררת: הרשעתה של מרקוס בוטלה על ידי בית המשפט העליון.

אברמוף היה אז כוכב בדרכו לפסגה. לוביסט צעיר ומבטיח, שצבר לעצמו שם במסדרונות הממשל בוושינגטון בשל קשריו המתהדקים עם חברי קונגרס רפובליקאים. יידרשו לו שנים מעטות בלבד כדי לנסוק מעמדה זאת לפסגות שאליהן אף לוביסט לא חלם מעולם לשאוף. במשך שנים, במיוחד מאז שהצטרף ב-2001 כלוביסט למשרד עורכי הדין הוושינגטוני גרינברג טראוריג ובנה לעצמו צוות של לוביסטים רעבים, חרוצים וחסרי רחמים, היה אברמוף ממליך המלכים, קובע הגורלות, האיש שיכול להעלות ולהפיל הצעות חוק בשיחת טלפון.

כפי שעשה עם מרקוס, כך נהג אברמוף בנבחרי הציבור האמריקאים: בשילוב של מתנות, הטבות והצעות עבודה, לצד איומים כי יחריב את תדמיתם אם יתעסקו אתו. לא היה מתמרן טוב ממנו בסבך האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שעליהם בנויה המערכת האמריקאית. הוא היה טוב בעבודתו, אין ספק בכך: היה לו הון של עשרות מיליוני דולרים, שממנו תרם חלק ניכר לארגוני צדקה יהודיים, מטוס פרטי וחברים עשירים ורבי השפעה, שבהם מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים לשעבר, טום דיליי. ממשל בוש, הממשל החזק בעולם החופשי, היה מונח בכף ידו.

ואולם התהילה היתה קצרה בלבד. כשמרקוס נקלעה לפרשיות שחיתות נוספות ב-2007 וב-2008, אברמוף כבר לא היה שם כדי לעזור לה. הוא שהה במתקן כליאה במרילנד, מרצה עונש של קרוב לשש שנות מאסר (מתוכן ריצה שלוש שנים וחצי), לאחר שהורשע בהונאה, בשחיתות ובקשירת קשר, העביר שיעורי תורה לאסירים יהודים והשתדל להימנע מצרות. ב-2010, כששוחרר מהכלא, נאלץ לעבוד 40 שעות בשבוע כרואה חשבון בפיצרייה ניו-יורקית ולגור במעון לאסירים משוקמים, הרחק ככל שאפשר מחבריו לשעבר לגולף, להפלגות הפאר ולמסדרונות השלטון.

ג'ק אברמוף צילום: גטי אימג'ס ובלומברג

"באמת האמנתי במה שעשיתי", הוא אומר בראיון ל-Markerweek. "אם הייתי חושב שאני עושה משהו לא בסדר, לא הייתי עושה זאת. בדיעבד, הלוואי שיכולתי לומר שידעתי שאני עושה משהו רע. לפי היהדות, רע יותר לחטוא מבלי לדעת שחטאת. עדיף לבצע חטא ולדעת מהו, כי אחרת לעולם לא תוכל לתקן את עצמך. לי היה מזל שנתפסתי: כך יכולתי לתקן את עצמי, אחרת הייתי ממשיך לעשות זאת לנצח. פשוט אין שום סיבה אחרת שהיתה יכולה לגרום לי להפסיק".

בחודשים האחרונים נמצא אברמוף במסע יחסי ציבור מסוג אחר. הפעם, במקום לשקם את תדמיתו של לקוח, הוא מנסה לשקם את תדמיתו שלו. הפעם, במקום לקבל מיליוני דולרים מבעלי אינטרסים כדי להעביר הצעת חוק, הוא מנסה להפריד את הכסף מהפוליטיקה האמריקאית. אחד המושחתים הידועים לשמצה בהיסטוריה של ארה"ב נהפך לאחד הלוחמים הבולטים בשחיתותה המובנית של מערכת השלטון.

במרכזו של קמפיין המולטימדיה לשיקום תדמיתו של אברמוף, הכולל גם אפליקציית פייסבוק, נמצא הספר "Capitol Punishment: The Hard Truth about Corruption from America's Most Notorious Lobbyist", שכתב לאחר שחרורו מהכלא. בספר הזיכרונות הזה מגולל אברמוף בהנאה לא מועטה את כל מעלליו - ההתקרבות לחברי הקונגרס, המתנות, טיולי הגולף, הכרטיסים למשחקים, הצעות העבודה - כל הדברים שהוא מכנה כיום "שוחד חוקי", שאיפשרו לו ליהפך לחברם הטוב ביותר של כמה מהפוליטיקאים המשפיעים בארה"ב. ב-300 עמודי הספר מגולל אברמוף התנהלות שהאתיקה ממנה והלאה, ומסיר את מסך ההגינות הוושינגטוני כפי שרק אדם שעשה הון מחוסר ההגינות של המערכת יכול. לדבריו, הספר הוא חלק מתהליך התשובה שלו, מהתיקון שעליו לעבור.

"מעולם לא נעצרתי", הוא מדגיש, "הסגרתי את עצמי. הקריירה שלי הסתיימה, הכל קרס סביבי ונכלאתי. בהתחלה הייתי במצב של הכחשה. ואז, אחרי שעברו כמה חודשים, התחלתי להסתכל במיילים שקיבלתי וששלחתי, והחלטתי שהגיע הזמן להסתכל על עצמי באופן שבו אחרים ראו אותי, כדי להבין אם הם צודקים ואני משוגע. הגעתי למסקנה שאני משוגע. רוב האסירים בכלא היו שם כי הודו באשמה או הורשעו. מעט מאוד חשבו שהם באמת אשמים, אבל אני נקטתי גישה אחרת. עשיתי משהו לא בסדר, והתביישתי בזה. זה עזר לי להגיע למקום שבו אני עכשיו, להבנה שהמערכת שגויה ושעלי לתקן את עצמי ואותה כדי לעבור תהליך של תשובה, אחרת איך אמשיך לחיות?"

אימלדה מרקוסצילום: גטי אימג בלומברג

העובדה שהוא נהפך ללוחם בשחיתות ולמתנגד חריף של תעשיית הלוביסטים דווקא בתקופה שבה הלוחמה בשחיתות והשנאה ללוביסטים נמצאות בשיאה, לא חומקת מעיניו של אברמוף. עם זאת, הוא מבקש להדגיש שרוב הלוביסטים אינם רעים, אלא אנשים כמוהו, שפעלו במסגרת החוקים של המערכת עד ששכחו את קיומם של הקווים האדומים.

"לוביסטים נתפשו באופן שלילי מאז המאה ה-18. תמיד ראו אותם בתור האנשים שמקבלים דברים שאזרחים רגילים לא יכולים לקבל. לא מדויק לומר שרוב הלוביסטים ציניים או רשעים, הם לא. מעטים כן, כמו בכל עסק, אבל רובם הגיעו מהקונגרס וצברו יכולת השפעה רבה בשירות הציבורי שלהם, ועכשיו הם מרוויחים כסף רב ממכירת הכוח הזה. הציבור, ששונא את הלוביסטים, בעצם שונא את הקונגרס ואת המערכת הפוליטית שאיפשרה להם לעשות זאת. וגם אני ודאי לא עזרתי לתדמית שלהם".

לדברי אברמוף, לוביסטים לא מונעים על ידי כסף. "מי שרוצה לעשות כסף לא מצטרף למערכת הפוליטית. אותי הכסף לא הניע. הרווחתי כסף רב, אבל את רובו - 80% בערך - תרמתי. הונעתי על ידי דברים אחרים. האמנתי בארה"ב, האמנתי בפוליטיקה. בעיקר הונעתי על ידי הרצון לנצח. תמיד היתה לי תשוקה עזה לניצחון. אם נלחמתי בשם לקוח, עזרתי לו ורציתי שינצח בכל מחיר. זאת דרך מסוכנת לחיות את חייך, אבל כתוצאה מזה הפסדתי רק פעם אחת בכל עשר השנים שבהן עבדתי כלוביסט. חשבתי שיש לי לקוחות טובים, עם מטרות מוצדקות, והיריבים שלי רצו לפגוע בהם. הייתי מאוד מעורב רגשית. יצאתי למלחמה. לובינג הוא מלחמה ללא דם. וכשאתה יוצא למלחמה יש לך יריבים, ויום אחד הם מחזירים לך - בדיוק כפי שעשו לי".

גילגל את הקוביות נכון

ג'ק אברמוףצילום: רויטרס

אברמוף, 53, נולד באטלנטיק סיטי לאב בכיר בחברת כרטיסי האשראי דיינרס קלאב ולאם עקרת בית. כשהיה בן 10 עברה משפחתו לבוורלי הילס, שם התבלט כאתלט. אם יש דבר אחד שאיפיין את אברמוף מנעוריו, הרי שזאת התשוקה להצטיין: אברמוף הצעיר והסופר-תחרותי היה שחקן פוטבול בתיכון ואלוף בהרמת משקולות. בגיל 12, לאחר שראה את "כנר על הגג", החליט לחזור בתשובה. בשנות ה-70, במהלך לימודיו באוניברסיטת ברנדייס, החל בראשונה להיות מעורב בפוליטיקה כרפובליקאי צעיר ונלהב, מאמין אדוק בשווקים חופשיים ונטולי רגולציה. בבחירות לראשות ועדת הסטודנטים הרפובליקאים הארצית (CRNC) שבהן זכה - דאג שאנשיו יפיצו עלונים בגנות המתחרים. נחמדות, הוא כותב ב-"Capitol Punishment", לא היתה בראש מעייניו: לא כלפי יריביו מהשמאל ולא כלפי יריביו מימין.

לאחר שסיים תואר במשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון הצטרף לכמה ארגונים רפובליקאיים פרו-רייגניים, שבהם צבר לעצמו מוניטין בקרב התנועה השמרנית כבולדוזר - יחד עם שמרנים צעירים אחרים כמו ראלף ריד, גרובר נורקוויסט וקארל רוב. השניים הראשונים נהפכו ללוביסטים שמרנים בולטים בשנים שלאחר מכן ורוב נהפך לאחד מהקולות המשפיעים והשנויים במחלוקת במחנה השמרני בארה"ב, ולאחד ממושכי החוטים בממשל בוש. בשנות ה-80 השתלב אברמוף בהוליווד כמפיק, אבל אפילו שם התבטאה יכולת השתדלנות יוצאת הדופן שלו. בין היתר, הפיק את סרט האקשן "העקרב האדום" בכיכובו של דולף לונדגרן, וגם היה שוחף בכתיבת התסריט שהיה משל אנטי-קומוניסטי שמומן חלקית על ידי ממשלת האפרטהייד של דרום אפריקה.

לאחר עשור בהוליווד הצטרף אברמוף למשרד הלוביסטים פרסטון גייטס. שם, הוא כותב בספרו, למד שהדרך הטובה ביותר לנצח היא להחריב את יריביך, להילחם למען לקוחותיך ולעבוד קשה יותר מהמתחרים, עד המוות. אלה, הוא אומר, העקרונות שהפכו אותו ללוביסט המצליח בהיסטוריה של ארה"ב. "עבדתי קשה מאוד. אנשים שעבדו עבורי עבדו קשה. לוביסטים רבים הם עצלנים. לא היינו עצלנים. עבדנו שישה ימים בשבוע, שעות רבות מדי יום. פיתחנו כל קשר שיכולנו בקונגרס. ניצלנו כל פירצה שהיתה בחוק כדי להעמיק את מערכות היחסים האלה. בדיעבד, בגלל זה נכנסתי לצרות. היינו חכמים יותר אסטרטגית מרוב היריבים שלנו. ניסחנו תוכניות לא רק עבור עצמנו, אלא גם עבור היריבים שלנו. חשבנו שלושה-ארבעה צעדים קדימה. היה קשה מאוד להביס אותנו ללא מאמץ".

בשנותיו כלוביסט, הוא אומר, למד את העיקרון החשוב ביותר, שאותו הוא מגדיר כ"יצירת חברות שאתה יכול להרוויח ממנה". "לוביסט טוב צריך למצוא דרך להיכנס ולהגיע למקבל ההחלטות. זה הכי חשוב. בניגוד לבית משפט, שבו אתה יודע שהשופט והמושבעים מקבלים את ההחלטות, בפוליטיקה אתה צריך להבין מי מקבל את ההחלטה ואיך. אתה צריך להגיע לאותו אדם, ואז להציג את הקייס שלך באופן שיהיה רגיש לצרכים הפוליטיים והפילוסופיים שלו באופן עמוק יותר מאחרים. אתה צריך להפוך אותו לחבר שלך, ליצור מערכת יחסים חברית, כי סביר יותר שהוא יעשה טובה לחבר שלו מאשר לזר. אתה צריך גם להיפגש שוב, לעשות פולו-אפ. זה המקום שבו הרבה לוביסטים מפסידים. המעקב הוא חצי מהקרב".

לאברמוף לא נדרש זמן רב לצבור כוח והשפעה בוושינגטון. ב-1994 נפגש בראשונה עם טום דיליי, חבר קונגרס רפובליקאי מטקסס שייהפך לימים למנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים ולאחד הפוליטיקאים המשפיעים בקונגרס, ויצר עמו קשרי חברות הדוקים. דיליי, שנמצא במרכזן של חלק גדול מפרשיות השחיתות שבהן היה מעורב חברו הקרוב אברמוף, הורשע בעצמו בהלבנת כספים ב-2011 ונידון לשלוש שנות מאסר בפועל. עד מהרה צבר לעצמו אברמוף שם כאחד הלוביסטים החרוצים, הקשוחים והמצליחים בוושינגטון. הוא לקח חברי קונגרס כמו דיליי ואת אנשי הצוות שלהם להפלגות ולמסלולי גולף ונתן להם כרטיסים למשחקי פוטבול והוקי.

"כשהתיידדנו עם לשכה או משרד שהיו חשובים בעינינו, וראש הסגל היה אדם בעל כישורים, אני או מישהו מהצוות שלי היינו אומרים: 'אתה יודע, כשתסיים לעבוד פה, היינו רוצים שתשקול לעבוד אצלנו'. ברגע שאמרנו את זה הם היו בכיס שלנו, בבעלותנו. הם היו ממלאים כל בקשה מהמשרד שלנו או של הלקוחות שלנו", אמר בראיון ב-2011.

"מעט מאוד לוביסטים פועלים כיום כפי שעשו את זה פעם, בעבר הרחוק", הוא אומר כיום. "אז היו מגיעים אנשים עם שקים של כסף ללשכה של הפוליטיקאי, כדי שיעבירו את החוקים שלהם. כשלינדון ג'ונסון היה סנאטור, היה לו כלל שצריך לשים כסף בקופסת הנעליים שלו. כיום הכל הרבה יותר מתורבת. הכל נעשה בצורת תרומות. אבל בפועל אתה עדיין נותן תמורה כספית למשרת ציבור, כדי שישרת את האינטרס שלך.

"ידעתי שאני חייב להעסיק אנשים שעבדו בעבר בקונגרס כלוביסטים, לכן הצעתי עבודות לאנשים. אבל האמת היא שהצעתי עבודות גם לאנשים שידעתי שיסרבו, כי ברגע שהצעתי להם את העבודה הם כל כך הוחמאו, שזה עשה את העבודה שלי כלוביסט הרבה יותר קלה. זה יוצר תחושה של הכרת תודה בצד השני. כל מה שיוצר תגובה של הכרת תודה, אני יודע זאת כיום, הוא שוחד. אבל אנחנו יכולים לאסור בחוק רק עסקות כספיות בין לוביסטים לחברי קונגרס, וזה חוקי כרגע. יש לנו מערכת של שוחד חוקי".

מסעדתו של אברמוף, signatures צילום: גטי אימג בלומברג

ב-2001 עזב אברמוף את פרסטון גייטס כדי להצטרף למחלקת הלוביסטים של משרד עורכי הדין הוושינגטוני גרינברג טראוריג, שאחז בהשפעה רבה במפלגה הרפובליקאית והיה אחד ממגייסי התרומות העיקריים לחברי קונגרס שמרניים. אברמוף הביא עמו חלק ניכר מלקוחותיו, ועד מהרה החל לבנות לעצמו צוות, שכונה בוושינגטון "צוות אברמוף" - חבורה של לוביסטים, בהם רבים מאנשי הצוות של חברי קונגרס לשעבר, שעשו לעצמם שם ככנופיית הלוביסטים החזקה בוושינגטון. אף אחד לא רצה להתעסק אתם.

אחד מחברי "צוות אברמוף" הידוע לשמצה היה ניל וולץ, לשעבר ראש לשכתו של חבר הקונגרס הרפובליקאי בוב ניי, שגויס לעבוד עבור אברמוף מיד עם סיום עבודתו בקונגרס ב-2002. וולץ היה אחד מחברי הצוות הבולטים, ושיכנע בין היתר את ניי השאפתן, שרצה להתקדם בממשל בוש, לחתום על הצעת חוק למען לקוחות הקזינו שלו - מבלי שידע בכלל על מה הוא חותם.

"לא היה לי מושג על מה ההצעה, ולא היה אכפת לי", אמר ניי בראיון ל-"60 דקות", שבו סיפר כיצד אנשיו של אברמוף השקו אותו באלכוהול והאביסו אותו במזון במסעדתו של אברמוף בוושינגטון, Signatures, לקחו אותו לגולף בסקוטלנד והתחנפו אליו, עד שהניחו לפתחו הצעת חוק שלא הבין - ולא יכול היה להבין גם לו רצה. "יצרנו שפה עמומה, לא אינפורמטיבית ומבלבלת, אבל מדויקת", אמר אברמוף. ניי, חבר הקונגרס היחיד שהורשע בשל קשריו עם אברמוף, נידון לשנתיים וחצי שנות מאסר, שמתוכן ריצה 17 חודשים. וולץ נידון למאסר על תנאי.

בתקופה הזאת החלו עסקיו של אברמוף לפרוח באמת. בזכות קרבתו לדיליי ולרפובליקאים אחרים הוא נהנה מדריסת רגל חסרת תקדים בממשל בוש. מנשיא גאבון, למשל, ביקש מיליוני דולרים כדי שיסדר לו פגישה עם בוש. הוא סייע לממשל מלזיה, לממשלת סודן ולממשלות אחרות שנזקקו נואשות להפשרה ביחסים ביניהן לבין ארה"ב. הוא כיהן בוועדות מומחים של משרדי הממשל, גייס תרומות עבור חברי קונגרס, לקח אותם לארוחות יקרות, שיחק אתם גולף ושכר ארבעה תאי צפייה פרטיים באצטדיונים מרכזיים בארה"ב, בעלות של יותר ממיליון דולר בשנה, כדי שיוכל לארח את חבריו. בין היתר, בתקופה שבה נלחם בעור שיניו נגד הצעות חוק לאסור על אזרחים אמריקאים להמר ברשת, אירח שם פוליטיקאים שהתנגדו להימורים.

קווין ספייסי וכרזת הסרט קזינו ג'קצילום: רקס

בשיאו נהנה אברמוף ממשכורת של 20 מיליון דולר בשנה. צוות הלוביסטים שלו, אמר בראיון ל-"60 דקות", נהנה מ"השפעה חזקה" במשרדיהם של 100 חברים בבית הנבחרים. במלים אחרות: בשיאו, שלט אברמוף בכמעט רבע מבית הנבחרים. "בזמנו זה נחשב לכישלון בעיניי, כי זה אומר שהיו עוד 335 חברי קונגרס שלא היתה לנו השפעה חזקה מספיק עליהם", הוסיף.

באותה עת גם חצה אברמוף את הקווים האדומים והחל לפעול הרחק ממסגרת החוק. "חציתי את הגבול כי רציתי לנצח יותר משהיה אכפת לי איפה הגבול נמצא. אני חושב שזה קורה לפעמים, כשאנשים מתחילים לנצח ולנצח שוב ושוב. הניצחון נהפך למטרה בפני עצמה, במיוחד בביזנס הזה. וזאת היתה בעיה ענקית עבורי. לא שמתי לב לכך בזמן אמת, ואני מתבייש בכך".

בפרשה שלבסוף הובילה להרשעתו, לקח עמלות בסך 85 מיליון דולר משבטים אינדיאניים שביקשו שיקדם חקיקה שתתרום לעסקי ההימורים שלהם ותמנע מיסוי על רווחיהם, בעוד שבפועל פעל נגד האינטרסים של לקוחותיו האינדיאניים - שאותם כינה במיילים פרטיים בשלל כינויים גזעניים - כדי לאלץ אותם להמשיך לשלם מיליונים עבור שירותיו. את המיליונים שהעניקו לו השקיע בארגוני צדקה שהקים, בפעילות למען לקוחות אחרים ובדברים שלא היו קשורים כלל למטרה המקורית שלשמה הועברו: הוא הקים שתי מסעדות, קנה חברת ספנות בפלורידה, לקח חברי קונגרס שמרנים לשחק גולף במסלול יוקרתי בסקוטלנד ותרם לארגוני ימין בישראל ולקמפיינים פוליטיים שמרניים. הוא אפילו העסיק את נשותיהם של כמה מחבריו בקונגרס במשרות פיקטיביות, כדרך להעביר להם כספים. הכינוי שדבק בו היה "קזינו ג'ק".

ואז, ב-2004, החלה החגיגה של אברמוף להסתיים. הוועדה לענייני אינדיאנים בסנאט החלה לחקור את תלונותיהם של השבטים, בהם שבט הקושאטה מלואיזיאנה, שבט צ'וקטו ממיסיסיפי ושבט צ'יפווה ממישיגן, לפיהן אברמוף גבה מהם עמלות בסך מיליוני דולרים עד שגילו כי פעל נגדם. הפרשה הובילה לשערוריית שחיתות שחשפה בראשונה את מבוך האינטרסים הכספיים שמנסה להשפיע על מקבלי ההחלטות בוושינגטון, ובעיקר חשפה את שיטות הפעולה של אברמוף, שהופיע ב-2006 על שער המגזין "טיים" בכתבת תחקיר מיוחדת שהתפרסמה תחת הכותרת: "האיש שקנה את וושינגטון". הוא נהפך לכל כך ידוע לשמצה, עד שקורותיו פירנסו גם סרט עלילתי בשם "קזינו ג'ק", בכיכובו של קווין ספייסי, וגם סרט תיעודי על מעלליו. ב-2006 הוא נידון לחמש שנות מאסר ועשרה חודשים, שמהן ריצה שלוש וחצי לפני ששוחרר על התנהגות טובה. עוד לפני שנכנס לכלא, הוא אומר, הבין שהוא חייב לחזור בתשובה.

"הכלא היה נוראי. הייתי שם הרבה זמן, 44 חודשים. זה מקום נוראי. אתה מופשט מכל הרכוש שלך, הכבוד שלך, האינדיבידואליות שלך, הפרטיות שלך. אתה נותר בלי כלום. מוקף באוכלוסיה ש-90% ממנה סוחרי סמים ואנשים קשוחים. היה לי בית נחמד ומטוס, ופתאום אני מוצא את עצמי חי בתא קטנטן עם חמישה אנשים אחרים. היו לנו שבעה ילדים מאומצים שהתגוררו בבית שלנו והיו לי חמישה ילדים משלי, אז למזלי הייתי רגיל לחיות בצפיפות.

"הדברים הקטנים החזיקו אותי. היו שם כמה אסירים יהודים, אז העברתי להם שיעורי תורה. לימדתי אותם עברית ותפילה. היינו קרובים. באופן אירוני, היו שם גם כמה אסירי צווארון לבן ערבים שהיו ביחסי קרבה אתנו, כי לא היתה להם ברירה - האסירים הערבים האחרים היו סוחרי סמים. השתדלתי לא להתערב בענייניהם של אחרים, להיות מסוגר. הגבתי לדואר כל יום. קיבלתי יותר דואר מכל אסיר אחר כי הייתי דמות ציבורית, ועשיתי כמיטב יכולתי כדי לעבור את ההשפלה. המשפחה שלי היתה מגיעה לבקר אותי כל שבוע, זה היה נוראי.

"אבל הדבר הקשה ביותר על פי היהדות הוא לא הנפילה, והוא לא היכן אתה נמצא אחרי שנפלת. ההתמודדות היא לחשוב על הצעד הבא, לא להתעסק בצעד הקודם. אז ביליתי זמן בכלא והתחברתי לתהלים יותר מאי פעם, במקום לרוץ על הטקסט כפי שעשיתי קודם לכן, כדי להתפנות לעיסוקיי האחרים. ניסיתי לשפר את עצמי. קראתי הרבה. הבנתי פתאום שעל אף שהחשבתי את עצמי למשכיל, יש מלים רבות שלא הכרתי. אז הכנתי לעצמי כרטיסיות ועד שהשתחררתי למדתי יותר מ-3,000 מלים חדשות שלא הכרתי קודם. זה מנע ממני להידרדר לשפה של האסירים בכלא, שהיא גסה ונוראית ומלאה בקללות. היו גם דברים קטנים אחרים שעזרו להסתגלות. הייתי, למשל, היחיד שיכול לאכול ארוחת ערב: בכלא נותנים לך רק 10 דקות לאכול ארוחת ערב, ואני הייתי היחיד שהצליח לאכול בזמן הזה, כי הייתי רגיל לאכול בחמש דקות ולהמשיך לעבוד.

"אבל שיהיה ברור, זה היה נורא. שום דבר לא מצחיק באמת בכלא. ילדיי ואשתי סבלו מאוד. אמי נפטרה כשהייתי בכלא. המשפחה שלי ידעה את האמת - הם היו שם, הם ראו מה אני עושה עם הכסף. הם ידעו שאני לא בחור רשע ושברמה מסוימת זה לא הוגן. הרי הם סבלו יותר ממני. אשתי היתה ללא בעל, ילדיי היו בלי אב. עד היום אנחנו מנסים לעזור לילדים להשתקם, לתקן, לחזור לנורמליות. זה מאמץ מתמשך והוא מאוד, מאוד קשה".

"אני לא רשע"

אברמוף סבור כי סיפורו צריך לשמש כסימן אזהרה לכל לוביסט באשר הוא. במהלך הקריירה הקצרה יחסית שלו הוא הצליח לנסוק לגבהים שאף לוביסט לא הצליח להגיע אליהם לפניו, וליפול לתהומות חסרות תקדים באותה מידה. כיום, הוא אומר, הוא יודע שהמערכת שבורה, הוא יודע שהוא תמיד ייתקל בחשדנות כשינסה לתקן אותה, והוא גם יודע שהוא חייב לעשות זאת כדי לשקם את תדמיתו - בעיניו.

"אין ספק שהייתי מעורב במערכת שרוב האמריקאים מאוד מתוסכלים ממנה. השתתפתי בה באופן פעיל. אני הבחור האחד שתפסו. טבעי שיתמקדו בי. מאז שהשתחררתי כתבתי את הספר ואני מנסה לכפר על פשעיי. תמיד יהיו אנשים שרוצים להמשיך ולהכות בי. זה המצב, והוא צפוי. אבל כיום אני עובד כדי לכפר על המעשים שבהם הייתי מעורב, ויותר מ-90% מהאנשים שדיברתי אתם הגיבו באופן חיובי למאמצים שלי. הם יודעים שהודיתי במה שעשיתי, הוענשתי בחומרה ועכשיו אני עושה תשובה".

כיום, הוא אומר, הוא מסייע לארגונים שמנסים לבצע רפורמה במערכת. הדרישה העיקרית שלו היא להפריד את הכסף מהפוליטיקה האמריקאית. "הכסף של הלוביסטים חייב לצאת מהפוליטיקה, אבל קשה לעשות זאת כי האנשים שהאינטרס שלהם הוא שהחוק יישאר - חברי הקונגרס - לא ירצו לשנות את החוק. אני מעורב ביוזמות לניסוח רפורמה אמיתית של כמה ארגונים, שמתכוונים לפנות לפוליטיקאים שרצים לקונגרס ולגרום להם לחתום על התחייבות שיעשו זאת, אחרת הם ייחשפו בעיני המצביעים שלהם כמי שמוכנים לקבל שוחד ולא מוכנים להילחם בשחיתות. זה נראה לי טבעי בדיוק כמו להיות לוביסט".

זה לא שבמקור הוא לא תיכנן לחזור למקצוע שהקיא אותו החוצה מיד עם שחרורו מהכלא. "בהתחלה בהחלט תיכננתי להיות לוביסט שוב. אפילו עשיתי הסכם עם חברה אחרת. אחרי כמה חודשים הבנתי שזה נגמר, שאין מה לעשות. ברגע שהבנתי את זה לא רציתי להיות לוביסט יותר, כי עליתי לצמרת המקצוע הזה רק כדי ליפול חזק. מאז עוד הציעו לי הצעות, כולל אחת ממש לאחרונה, וסירבתי. הרמב"ם אומר שתשובה אמיתית נבחנת כשיש לך הזמנות לבצע את החטא מחדש, ואתה מסרב. עד אז אתה לא יכול לדעת אם התשובה שלך אמיתית. הציעו לי להיות לוביסט לפחות שש פעמים. הציעו לי המון כסף, ואני מרושש לגמרי. אבל דחיתי את כולן. אני לא רוצה לעשות את זה יותר".

חבריו לשעבר מהתעשייה, הוא אומר, לא תמיד מגיבים באופן חיובי לכך שהוא מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, ומוכן בחודשים האחרונים למסור מידע פנימי על היקף השחיתות המובנית של המערכת ושל הלוביסטים לכל מי שיבקש לשמוע. "נתתי מאות ראיונות כדי לקדם את הספר. לאף אחד בארה"ב אין בעיה לשמוע את המסר שלי, לדעתי, חוץ מלאנשים בוושינגטון. יש לי קשר עם חברים, אנשים שמכירים אותי מאז, ואני בטוח שלוביסטים לא מרוצים ממה שאני עושה. קל לפטור אקטיביסט רגיל, אבל מישהו כמוני קשה לבטל. אנשים שלא מכירים אותי מתקיפים אותי כמו משוגעים, אבל זה טבעי. כל מי שמכיר את התעשייה יודע שאני אומר אמת. מישהו שעבד בשבילי בעבר עומד להוציא ספר שבו הוא אומר שאין שוחד בוושינגטון - שיהיה לו בהצלחה עם זה. רוב האנשים שקראו את הספר אהבו אותו וידעו שכתבתי את האמת. גם לוביסטים חכמים יודעים שהעסק שלהם צריך לעבור תיקון, או שכולם יהיו מובטלים בסוף, כי בסוף הציבור יתקומם וישים לזה קץ".

המדריך ללוביסט הישראלי

הראיון עם אברמוף נערך זמן לא רב לאחר פריצתה של סערת הלוביסטים בישראל, סביב תחקיר "עובדה" בו תועד קורס ללימודי לובינג שהעביר משרד הלוביסטים גלעד לובינג, שבו הגדיר אחד המרצים את המקצוע כ"מקף בין ההון לשלטון". התפוצצות הפרשה, שהובילה בחודש שעבר לשלילת היתר הכניסה לכנסת של הלוביסט צח בורוביץ' ולהשעייתם הזמנית של שאר אנשי גלעד לובינג, הובילה לזעם ציבורי, להצעות חוק שקראו לאסור את כניסתם של לוביסטים למשכן הכנסת ולהקמת פורום משותף של הלוביסטים בישראל שמנסה בימים אלה לייסד קוד אתי שיחול על כל העוסקים בענף.

בשנים האחרונות רשמו הלוביסטים בישראל כמה הצלחות יקרות ערך, מחוק האפודים הזוהרים שיזמה חברת 3M האמריקאית משום שנתקעה עם מלאי של חומר צהוב שלא מצאה לו שימוש ועד לקידום החיסון היקר נגד סרטן צוואר הרחם. עם זאת, אברמוף לא מתרשם יותר מדי מהישגיהם של הלוביסטים הישראלים. במקום זאת, הלוביסט המצליח - והכושל - בהיסטוריה מעדיף לחלק כמה עצות מניסיונו האישי, הן ללוביסטים הישראלים והן לאלה שנלחמים נגדם.

"לוביסטים לא מקדמים דמוקרטיה, הם מקדמים את האינטרסים שלהם. הם לא עובדים לטובת הציבור, אלא לטובת האינטרס שלהם ושל לקוחותיהם. אין לי בעיה עם זה, אבל בואו לא נקרא לזה דמוקרטיה. ללוביסטים יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת על החיים שלנו, והסכנה היא שהם עושים שימוש בכסף כדי לקנות פוליטיקאים. יש לוביזם טוב ויש את הלוביזם שאני הייתי חלק ממנו, וזה שוחד".

את היוזמות לקוד אתי ללוביסטים הוא רואה באופן חיובי, אבל טוען כי צריך להיות גם קוד אתי למחוקקים. "לא יכול להיות שרק לצד אחד של המשוואה יהיה קוד אתי. הוא צריך גם להיות מעוגן בחוק, לא רק וולונטרי. אבל זה לא מספיק. הקרב הזה לא יהיה קל והוא לעולם לא ייגמר, כי לוביסטים לעולם לא יפסיקו לנסות לשנות את החוקים, לנצל פרצות קיימות, ליצור פרצות חדשות. זה מאבק מתמשך שאסור להזניח לרגע, כי אם תותיר פרצות פתוחות במשך 10 שנים, אחרי עשור תגלה שכל המערכת שלך שבורה.

"אני יודע דברים על המערכת שאנשים לא יודעים. מי שנמצא שם, אין לו סיבה לצאת ממנה. הוא מרוויח. אם מישהו היה בא אלי ואומר לי 'תתקן את המערכת, תבער את השחיתות', הייתי צוחק לו בפנים. הדרך היחידה לשנות את המערכת היא לאלץ אותה להשתנות. האנשים שישנו את החוקים הם לא הלוביסטים אלא הפרלמנטרים, כי הלוביסטים לא קובעים את החוק, המחוקקים קובעים אותו. כשהם יפחדו לאבד את המשרה שלהם, כשהציבור יבהיר להם שהם עשויים להיות מפוטרים, הם יעשו את השינוי".

הוא מחלק כמה עצות ללוביסטים שנותרו בתעשייה שעזב. "ראשית, תתחילו ללמוד כל כלל קטן, כל חוק קטן. תוודאו שאתם לא מפרים שום כלל ושום חוק. תנהגו לפנים משורת הדין. שנית, הייתי ממליץ להם בחום להתאחד ובשיתוף עם המחוקקים - בקונגרס או בכנסת - ליצור קוד התנהגות, קוד אתי או כללים שהציבור יכול לתמוך בהם. הם כמובן לא ירצו לעשות זאת, אף אחד לא ירצה לעשות זאת. כללי המשחק ברורים. הם יעשו כסף - ועשיתי כנראה יותר כסף מכל לוביסט אחר, עשרות מיליוני דולרים - ובסוף הכל יתפרק ויקרוס, כי אנשים מסתכלים עליהם. הם חושבים שלא, אבל זה לא נכון.

"אם לא היתה תקשורת, אם לא היו חוקרים, אולי הם היו יכולים לעשות את מה שהם עושים ללא פגע, אבל בסוף אנשים ינסו לשים קץ למערכת. לכן אני מייעץ בחום: הקדימו תרופה למכה. צרו מערכת אתית שתוכלו להתגאות בה. שתוכלו להיות גאים בבית הכנסת. אני לא אידיוט, אין סיכוי בעולם שזה יקרה. אבל אחרי שעברתי מה שעברתי, אם יכולתי לחזור ולעשות זאת שוב, הייתי עושה זאת ללא היסוס. זה טרגי, אבל בדרך כלל צריך לעבור את מה שעברתי כדי שאנשים יתעוררו. רובם לא מתעוררים עד שהם מתים".

בינתיים, הוא אומר, הוא צריך להתמודד עם החשדנות הטבעית כלפיו מצד הארגונים שעד לאחרונה נלחמו בו, והוא נלחם בהם. "יש כאלה שמסרבים לקבל את זה שאני לא רשע, שאני רוצה לעזור. אני לא יכול לקחת את זה אישית. אני עובד עם ארגונים שבעבר תקפו אותי בחריפות. זה לא שאני אומר משהו חדש, אני חוזר על הדברים שהם אמרו כל השנים האלה, אבל הם אסירי תודה שסוף סוף מישהו כמוני שמגיע מבפנים מאשר את מה שהם אומרים. יש אנשים שישנאו אותי לנצח, לא משנה מה אגיד או אעשה. הם ישנאו אותי לשארית חיי. יש את האנשים שאסירי תודה על כך שאני אומר את האמת בפומבי. ויש את האנשים שיודעים שמה שאני אומר נכון, אבל עדיין מצטערים שלא הכניסו אותי לכלא ליותר זמן. אתם לא יכולים להסתכל לתוך לבי כדי להיות בטוחים, תצטרכו להסתמך על המעשים שלי. תדעו שצדקתם בקשר אלי אם אחזור להיות לוביסט".

אחד הדברים שהיה צריך ללמוד לרסן בעצמו, הוא אומר, הוא הדחף הבלתי נשלט לנצח, זה שבנאום הפתיחה המבריק של קווין ספייסי כאברמוף בסרט "קזינו ג'ק" גורם לו לצעוק בקול רם מול המראה: "אני ג'ק פאקינג אברמוף ואני מתעמל כל יום". "עבורי זה חלק גדול מהכפרה שלי, להבין שאני לא הקדוש ברוך הוא. אני מתבייש לומר זאת, אבל כשיש לך כוח רב ואתה נוטה לקבל כל מה שאתה רוצה, אתה מתחיל להאמין שאתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה. זה מה שהפיל אותי. אז היום אין לי יותר תחושה ששום דבר לא יכול לעצור אותי. הכלא עושה לך את זה. אני מרוסן על ידי הידע שכל דבר שאני עושה, אני יכול לעשות רק במסגרת החוק. אם ננצח ונצליח לשנות את המערכת לטובה, מעולה. אם לא, אדע שעשיתי כמיטב יכולתי וזה בסדר מצדי". 

ג'ק אברמוף

פעיל נגד שחיתות פוליטית גיל: 53 מצב משפחתי: נשוי + 5 מגורים: מרילנד תפקידים קודמים: לוביסט בפרסטון גייטס ובגרינברג טראוריג

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ