פערי השכר - גרסת הספורט: למה כדורגלנית צמרת מרוויחה פחות ממינימום? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פערי השכר - גרסת הספורט: למה כדורגלנית צמרת מרוויחה פחות ממינימום?

כדורסלנית צמרת וכדורגלנית צמרת יצאו לדרך ■ שתיהן שיחקו במכללות בארה"ב, שתיהן כיכבו בנבחרת הלאומית ושתיהן משחקות בקבוצות המובילות בליגת העל ■ אז למה אחת מקבלת מאות אלפי דולרים לעונה והשנייה פחות משכר מינימום?

2תגובות

"אני לא עוזבת בגלל הכסף", מצהירה שי דורון, הכדורסלנית הבכירה בישראל, שהחליטה לפני שבועות ספורים לעזוב את אליצור רמלה והליגה הישראלית לטובת יקטרינבורג והליגה הרוסית, העשירה בעולם. בישראל השתכרה דורון כ-120 אלף דולר נטו בעונה, וברוסיה היא צפויה להשתכר הרבה יותר - ודאי אם תישאר שם גם בעונה הבאה. "אני מקנאת בה, אבל בעיקר מפרגנת", אומרת שרית שנער, הכדורגלנית הבכירה בישראל, שנאלצת להסתפק במשכורת שמגרדת את ה-4,000 שקל בחודש תמורת הצטיינותה במדי אס"א תל אביב.

"אין מה להשוות בין כדורגל הנשים לכדורסל הנשים", קובעת שנער. "הן נהנות ממקצוענות מלאה, שמשמעותה אינה רק שכר מכובד אלא גם אפשרות לעבוד עם אנשי מקצוע ולהתאמן מדי יום. בכדורגל אנחנו מתאמנות שלוש פעמים בשבוע. אבל האהבה לספורט גוברת על הכל".

זו הפגישה הראשונה בין דורון לשנער. הן שתיים מהספורטאיות הטובות בישראל, אך שתיהן אינן מפורסמות כמו שחר פאר, הטניסאית המדורגת במקום 37 בעולם ומי שהכניסה כבר יותר מ-4 מיליון דולר במהלך הקריירה מתחרויות בלבד - שכן הטניס הוא ענף הספורט הנשי המתוקשר והמתגמל בעולם, בעוד הכדורגל והכדורסל נשרכים מאחור. אצל הגברים, לעומת זאת, שני ענפי הספורט האלה פופולריים ומכניסים יותר מהטניס.

אבל גם אצל הנשים כוחם של שני משחקי הכדור הגדולים מאמיר בשנים האחרונות. בכדורסל כבר יש כמה עשרות שחקניות שמשתכרות מאות אלפי דולרים בשנה, וגם הכדורגל הנשי נהפך למקצועני במדינות רבות. מונדיאל הנשים האחרון בגרמניה ריכז מיליוני צופים וצופות באצטדיונים ועוד מאות מיליונים שנצמדו למסכי הטלוויזיה. משחק הגמר בין ארה"ב ליפן נהפך לאירוע שייצר הכי הרבה ציוצי טוויטר אי פעם. "הכדורגל הנשי נהפך לדומיננטי מאוד בכל העולם", מסבירה שנער, "אך בישראל אנחנו עדיין מפגרות בשנות דור. אין מה להתלונן, רק להמשיך לשחק ולהפיץ את המשחק לילדות. אנחנו חלוצות בתחום".

שנער באמת התחילה את הקריירה כחלוצה, אבל באחרונה היא משחקת כקשרית התקפית. היא מזכירה בסגנונה ובמבנה גופה הנמוך והצנום את אייל ברקוביץ', גדול המוסרים והכדורגלנים בתולדות הכדורגל הישראלי. אלא שבניגוד לברקו, שלא הרבה לכבוש, שנער גם כובשת בצרורות - לפחות 100 שערים בליגה ו-16 נוספים בנבחרת. בנוסף הבקיעה עשרות רבות של שערים בנבחרות הצעירות ו-75 גולים בליגת המכללות האמריקאית. שי דורון אף היא סקוררית מדופלמת: לפני שעזבה לרוסיה הובילה את רשימת הקלעיות של רמלה, קבוצה בעלת ארבע שחקניות אמריקאיות מעולות, עם 19.1 נקודות בממוצע למשחק. "אני חצי קלעית וחצי רכזת", היא מגדירה את עצמה, "אבל תמיד נהניתי ליצור לאחרות לא פחות מאשר לעצמי".

שרון בוקוב
שרון בוקוב

כעת דורון דואגת בעיקר לעצמה. את ההחלטה לנסוע לרוסיה, ובכך לעזוב את רמלה במחצית העונה וגם את המשפחה והחברים, היא מתארת כ"מקצועית הרבה יותר מכלכלית". דורון מודה שתשתכר ברוסיה יותר, אך טוענת ש"כבר בתחילת העונה יכולתי לחתום באירופה בשביל הרבה יותר כסף ולא עשיתי זאת. יכולתי להרוויח בערך 100 אלף יורו יותר, כולל בונוסים, אבל היה לי חשוב יותר להישאר בארץ. הקבוצה שלי כאן היא כמו משפחה. ובעיקר היה חשוב לי כדורסל הנשים בישראל, במיוחד כשאנחנו השחקניות היינו בשביתה". דורון היתה באוקטובר ממנהיגות שביתת השחקניות, שהשביתה את הליגה למשך חודש, בעקבות החלטת הקבוצות להחתים ארבע זרות.

"המדיניות הזו כמעט לא הותירה מקום לשחקנית הישראלית", מסבירה דורון, "אז לא הסכמנו לפתוח את הליגה. זה היה כרוך באובדן שכר, ובעבור רבות מאתנו היתה בכך גם הסתכנות מקצועית. במקרים רבים היחסים בין השחקניות לבין הקבוצות שלהן נפגמו, והיו לא מעט מעשי נקמה. אבל הכדורסלנית הישראלית הוכיחה שהיא מוכנה להילחם על מה שהיא חושבת שמגיע לה. הכדורסל בישראל נועד קודם כל לשחקנית הישראלית, ולכן החל בעונה הבאה יהיו על המגרש בכל רגע נתון שתי שחקניות ישראליות בכל קבוצה. זה ההישג הגדול של השביתה, ולא היינו מגיעות אליו בלעדיה. ועוד דבר, השביתה שלנו העלתה לסדר היום את כדורסל הנשים. בכל פעם שפתחתי טלוויזיה או רדיו אז דיברו בחדשות על כדורסל הנשים. לא היתה סיטואציה כזו קודם".

על כדורגל הנשים עדיין לא מדברים. גם למשחקי הליגה לא באים יותר מצופים בודדים. כמו בכדורסל, שנשלט על ידי שתי קבוצות בלבד - רמלה ורמת השרון - גם הכדורגל נמצא בשליטה מוחלטת של אס"א תל אביב ומכבי חולון. תקציב ממוצע של קבוצת כדורגל נשים, ויש שמונה בלבד בליגת העל, הוא 300 אלף שקל. "זה כולל את כל התפעול והמשכורות", מציינת שנער. "ספונסרים כמעט אין בליגה שלנו. אפשר לספור אותם על כף היד".

בליגת העל בכדורסל נשים יש 11 קבוצות, והתקציב הממוצע עולה על 2.5 מיליון שקל. האלופה רמלה, קבוצתה של דורון עד לא מכבר, מקבלת כמעט 10 מיליון שקל בשנה. מרבית הכסף מגיע מהעירייה וממוסדותיה השונים, בראשות יואל לביא, שהוא השליט הבלתי רשמי של הקבוצה ומי שמגייס את מרבית הספונסרים. לא מעט חברות קבלניות גדולות שבונות ברמלה מעבירות לאליצור מאות אלפי שקלים בשנה.

רמת השרון, יריבתה הגדולה, מסתפקת בתקציב של 4-5 מיליון שקל, וגם שם מעבירה העירייה את מרבית התקציב - לאחר שהמאמנת אורנה אוסטפלד והיו"ר רחל אוסטרוביץ' עתרו לבג"ץ בדרישה שתקציבי קבוצות ספורט הנשים יושוו לתקציבי ספורט הגברים. ב-2004 קבע בג"ץ כי הרשויות המקומיות ישוו את התקציבים, אך לדברי אוסטרוביץ', רמת השרון היא אחת הערים היחידות בישראל שמיישמות זאת. "בחיפה קבוצת הנשים רצתה הקצבה שווה, אז ראש העירייה אמר 'לא אתן לגברים ולא לנשים', וכך זה הושווה. אך למעשה אין, לצערי, שוויון בין ההקצבות, למרות פסיקת בג"ץ".

"יש פערים עצומים בין ספורט הגברים לנשים בהקצאת הכסף הציבורי. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שספורט הנשים נשאר מאחור, בניגוד למרבית המדינות בעולם המערבי", מסבירה דורון, ששיחקה בתיכון ובמכללה בארה"ב, שבה החוק לשוויון ההקצאות בין נשים לגברים בספורט מתקיים כבר ארבעה עשורים - ולמעשה גרם לכך שעשרות מיליארדי דולרים ילכו לספורט הנשים. "לכן יש הישגים מרשימים, וגם נוצרה מציאות שבה כמעט כל ילדה מעורבת בספורט. היא יודעת שיש לה סיכוי טוב לקבל מלגה במכללה אם תצטיין, וגם הדרך לקריירה כמקצוענית סלולה בפניה. קשה להסביר עד כמה חשוב שילדות ונשים יהיו חשופות לספורט ויוכלו להתחרות בו בכל הרמות, דבר שעדיין אינו מובן מאליו בישראל", מוסיפה דורון.

מעבר להיותו פעילות מהנה שתורמת לכושר הגופני, ספורט עשוי לתרום גם לביטחון העצמי, לדימוי הגוף ולכישורי התקשורת הבין-אישית, והוא מפתח מיומנויות כמו אחריות, עבודה בקבוצה, הדדיות ומנהיגות. אך גם דורון וגם שנער טוענות כי הן החלו לעסוק בספורט בילדותן המוקדמת מפני שאהבו זאת. "גדלתי בקיבוץ גילאון והתחלתי לשחק כדורגל עם הבנים כי זה אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות", משחזרת שנער. "העובדה שבנות אחרות כמעט לא שיחקו אתנו לא מנעה ממני להמשיך. שיחקתי גם בקבוצות של בנים עד שאי אפשר היה יותר".

מתאמנות רק כשיש זמן

לאחר שירותה הצבאי, שבו זכתה למעמד של ספורטאית מצטיינת, קיבלה שנער מלגת לימודים מלאה באוניברסיטת טקסס A&M מערב. "למדתי כימיה ושיחקתי כדורגל, אבל בעיקר נפתחו לי העיניים על האפשרויות שיש לספורטאיות בתרבות האמריקאית. לאחר הלימודים שיחקתי תקופות קצרות בליגות המקצועניות בגרמניה ובדנמרק. זוכים שם למשכורות מכובדות וגם מקבלים הרבה כבוד והערכה מהקהילה. אוהדים ביקשו להצטלם אתנו, והכירו אותנו כשהסתובבנו בעיר. זה כיף ורק מוסיף להנאת המשחק".

דורון טוענת כי מזהים אותה גם כשהיא מסתובבת ברחוב בישראל, לוקסוס שאין לשנער. "הכדורגל הנשי עדיין נמצא כאן בצעדיו הראשונים, ולכן התפקיד שלנו אפילו יותר גדול", מסבירה שנער, "אבל המטרה היא להראות לילדות צעירות שהאופציה הזאת קיימת. נפתחים עוד ועוד חוגי כדורגל לבנות, ויום אחד האפשרות הזאת תהיה קיימת לכל ילדה בישראל. בסופו של דבר זה גם ישפר את הליגה והנבחרת, ותהיה כאן מקצוענות. בינתיים אנחנו נאלצות להסתדר עם עבודה שנייה".

שנער, שהשלימה תואר שני במנהל עסקים, עובדת כסגנית מנהלת בית הספר למאמנים במכון וינגייט. "זו עבודה מעניינת שמשאירה אותי קרובה לתחום שאני אוהבת. אני גם מרגישה שהכדורגל עזר לי בחיפוש עבודה. אנשים מתרשמים מספורטאי עילית, בעיקר אם יש להם רקע בספורט והם יודעים כמה קשה להגיע לרמה הזאת. הספורט גם מפתח אצלנו כל כך הרבה מיומנויות שקשורות בהצטיינות, שלדעתי זה עוזר בכל מקום עבודה אחר".

דורון אינה נאלצת להשלים הכנסה. "אני מרוויחה טוב מאוד, אולי יותר מדי טוב, מפני שהשכר הגדול בכדורסל גורם לי לדחות את תחילת הקריירה בתחומים אחרים". דורון אינה רוצה להישאר בתחום הכדורסל או לאמן לאחר שתפרוש: "החלום שלי כבר הרבה מאוד שנים הוא להצטרף ליחידת משטרה או ל-FBI ולהתעסק עם העבריינים הכי מסוכנים שיש. לכן גם למדתי קרימינולוגיה".

היא עשתה זאת באוניברסיטת מרילנד, שם הובילה את קבוצת הכדורסל לאליפות היסטורית בליגת המכללות האמריקאית. "זה תמיד יהיה ההישג שהכי אזכור, על אף שגם האליפות של רמלה בעונה שעברה ביורוקאפ (המפעל השני בחשיבותו באירופה, י"ב) היתה הישג ענק. הגיעו 2,000 איש ששילמו על כרטיסים לאולם שלנו, והיו עוד 1,000 איש שעודדו אותנו מחוץ לאולם כי הם לא היו יכולים להיכנס. אין דברים כאלה בכדורסל הנשים בישראל, וזו אחת הסיבות לכך שההישג היה כל כך מרגש".

האליפות במרילנד היא שהפכה את דורון לסופרסטאר בשמי הכדורסל. היא אפילו נבחרה בסיבוב הראשון בדראפט ה-WNBA, המקבילה הנשית ל-NBA - ליגת הכדורסל האמריקאית והטובה בעולם. "זו היתה חוויה מיוחדת לשחק ב-WNBA ובניו יורק ליברטי, אבל אחרי עונה אחת החלטתי שאין לי שם סיכוי לקבל הזדמנות לשחק הרבה - ולכן התרכזתי בכדורסל האירופי".

בשנים האחרונות דורון היא הכוכבת הבלתי מעורערת של הנבחרת וליגת כדורסל הנשים. בד בבד היא שיחקה בליגות המקצועניות ברומניה ובטורקיה, "אבל קיבלתי החלטה עקרונית לשחק בארץ. לכן ההחלטה לנסוע לרוסיה היא הפתעה גם מבחינתי. אבל זו הזדמנות מקצועית יוצאת דופן, אולי אחרונה, לשחק בליגה הטובה באירופה וגם לשחק ביורוליג (המפעל האירופי הבכיר שאף קבוצה ישראלית לא משתתפת בו, י"ב). חוץ מזה הגעתי למסקנה שרמלה תזכה באליפות ובגביע גם בלעדיי. לכן החלטתי לנסוע, גם אם זה לבד, בלי המשפחה והחברים. אפילו בלי הכלב שלי (הכלב אף מלווה את דורון לתדרוכים בחדר ההלבשה לפני המשחק, י"ב). אבל לא אומרים לא להזדמנות מקצועית שכזו, וגם לא אומרים לא לכסף".

שנער מקשיבה ומעודדת את דורון. "ברור שלא אומרים לא. גם אצלי החלום הוא עדיין לשחק בחו"ל. אבל בינתיים אעשה הכל כדי לקדם את כדורגל הנשים בישראל. החלום שלי הוא לא להיות כמו כדורסל הנשים, אלא כמו כדורגל הגברים. אם נתקרב לשם באמת עשינו דבר גדול, ואז כבר הכסף יבוא מעצמו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#