גם בגרמניה לא גומרים את החודש - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שייסע!

גם בגרמניה לא גומרים את החודש

הנה כמה עובדות מפתיעות על שוק התעסוקה בגרמניה: אחד מכל חמישה עובדים מקבל השלמת הכנסה, אין שכר מינימום ויש מי שמרוויח 2 יורו לשעה ופחות, ורוב הצעירים הם עובדים זמניים חסרי זכויות ■ המחיר הגבוה של הנס התעסוקתי בכלכלה היציבה באירופה

6תגובות

אניה מקרצפת רצפות ושוטפת כלים תמורת 2 יורו לשעה בשש השנים האחרונות. היא לא מצליחה להבין את "נס התעסוקה" המתואר בעיתוני גרמניה. "החברה שלי ניצלה אותי", היא מספרת, ביושבה במטבח דירתה הזעירה בעיר שטרלסונד במזרח גרמניה. "אם הייתי מוצאת משהו אחר הייתי ממהרת לעזוב". שטרלסונד היא עיירת חוף יפה, אך אניה, 50, שמעדיפה לא לגלות את שמה המלא מחשש שתפוטר, לא יכולה להרשות לעצמה לשבת בבתי הקפה הציוריים.

הגבלות השכר והרפורמות בשוק העבודה הורידו את שיעור האבטלה בגרמניה לשפל של 20 שנה, והמודל הגרמני מוצג לעתים קרובות כדוגמה עבור מדינות אירופיות המעוניינות לצמצם את שיעור האבטלה שלהן ולהיות תחרותיות יותר. אך להצלחה הזאת יש גם צד אפל, ואת מחירו משלמים העובדים בשכר נמוך.

MarkerWeek ארכיון

המבקרים אומרים כי הרפורמות שסייעו ליצירת משרות חדשות גם הרחיבו וקיבעו את מגזר העבודות הזמניות שבו השכר נמוך, וכי תהליך זה הגדיל את פערי השכר בין העובדים במשק הגרמני. נתוני משרד העבודה הגרמני מראים כי מגזר השכר הנמוך צמח בקצב הגדול ביותר, פי שלושה מיתר מגזרי התעסוקה, בחמש השנים שהסתיימו ב-2010. זה אולי יכול להסביר מדוע "נס התעסוקה" לא עודד את הגרמנים לצרוך הרבה יותר מאשר בעבר.

בגרמניה אין שכר מינימום, והשכר בה יכול לרדת גם לפחות מיורו לשעה - בייחוד במחוזות שהשתייכו לגוש המזרחי. "ראיתי אנשים שהשתכרו רק 55 יורו-סנט בשעה", אומר פטר הופקן, ראש לשכת התעסוקה של שטרלסונד, הראשונה שתבעה מעסיקים ששילמו שכר נמוך מדי. הוא מעודד לשכות אחרות ללכת בעקבותיו.

נתוני לשכת הסטטיסטיקה האירופית מעידים כי אנשים שעובדים בגרמניה נוטים לעוני פחות מעמיתיהם בגוש היורו, אך סיכון זה גדל: 7.2% מהעובדים בגרמניה הרוויחו כה מעט עד כי הם היו צפויים לחיות בעוני ב-2010, לעומת 4.8% ב-2005. זה עדיין נמוך מהממוצע בגוש היורו, 8.2%, אך מספר העובדים העניים צמח בגרמניה מהר יותר מאשר ביתר גוש היורו. בתגובה, בעוד מדינות אירופיות ממהרות לבצע דה-רגולציה בשוק העבודה, גרמניה מנסה להגביר את הרגולציה.

הממשלה השמרנית של אנגלה מרקל מנסה לדלל כמה מהשפעות הרפורמות שביצע קודמה בתפקיד, גרהרד שרדר, לקראת הבחירות בעוד שנה וחצי. מרקל מתכוונת להגיש הצעת חוק לקביעת שכר מינימום במגזרים שבהם אין כזה. במקביל מקדמת שרת העבודה, אורסולה פון דר ליין, הצעת חוק שתדרוש תשלום זהה לעובדי קבלן ולעובדים שכירים.

 

לא עבודה, אלא מיני-עבודה

 

הניגוד בין רמת השיא בתעסוקה בגרמניה למצב העגום ביתר אירופה בולט בהחלט. בשנה שעברה עלה מספר האנשים המועסקים בגרמניה בראשונה על 41 מיליון. שיעור האבטלה במדינה יורד בהתמדה מאז 2005 והוא כעת 6.7% בלבד, לעומת 23% בספרד ו-18% ביוון.

האבטלה בגרמניה הגיעה לשיא אחרי האיחוד ב-1990, והמאבק בה מאז היה עיקש. עסקים רבים במזרח גרמניה התקשו לשרוד בשוק החופשי לאחר נפילת חומת ברלין, ושיעור האבטלה במזרח זינק ליותר מ-20%. הגלובליזציה הציבה לחץ תחרותי כבד על גרמניה, ואילצה אותה להתאים את עצמה במהירות.

עד 2003 החלה גרמניה ברפורמות שנחשבו לשינוי הגדול במערכת הרווחה שלה מאז מלחמת העולם השנייה - בעוד מדינות אחרות נעו בכיוון ההפוך. הסוציאליסטים בצרפת הגבילו את שבוע העבודה ל-35 שעות והעלו את שכר המינימום. בגרמניה, הסוציאל-דמוקרטים בראשות שרדר פתחו את שוק התעסוקה והגבירו את הלחץ על המובטלים למצוא עבודה. איגודי העובדים והמעסיקים הסכימו על הגבלת העלייה בשכר בתמורה לביטחון תעסוקתי וצמיחה. שעות עבודה גמישות וצמצום שעות העבודה בסבסוד הממשל איפשרו למעסיקים להתאים את עצמם למחזור הכלכלי, מבלי לגייס או לפטר עובדים באופן עונתי.

ב-2005 התחיל שיעור האבטלה לרדת, והתקרב לרמתו לפני איחוד גרמניה. ביתר אירופה, ממשלות המתמודדות עם שיעורי אבטלה גבוהים מנסות להשיג את גרמניה, ומעניקות חשיבות עליונה לרפורמות בשוק העבודה. נשיא צרפת השמרני, ניקולא סרקוזי, טען כמה פעמים בחודשים האחרונים כי הרפורמות של שרדר הן דוגמה שיש ליישם גם בצרפת. גם הרפורמות שבוצעו בספרד ובפורטוגל נשענו על הדוגמה הגרמנית.

הצמיחה בתעסוקה בגרמניה היתה חזקה במיוחד בקרב חברות קבלן ועבודות בשכר נמוך, בשל דה-רגולציה של שוק העבודה והניסיון לקדם מיני-עבודות גמישות - שבהן מרוויחים פחות מ-400 יורו בחודש - בסבסוד ממשלתי. מספר העובדים במשרה מלאה בשכר נמוך, המוגדר לרוב כפחות מ-67% מההכנסה החציונית, עלה ב-2005-2010 ב-13.5% לסך של 4.3 מיליון - פי שלושה מהצמיחה ביתר שוק התעסוקה, לפי נתוני משרד העבודה הגרמני. מספר המשרות בחברות קבלן הגיע לשיא של 910 אלף ב-2011, פי שלושה ממספר זה ב-2002, כשהממשלה בגרמניה החלה לבצע דה-רגולציה של המגזר.

לדברי כלכלנים, כוונתו של שרדר היתה להוביל לצמיחה מהירה של מגזר זה, כדי לספק תעסוקה לחסרי ההכשרה ולהחזיר למעגל העבודה אנשים שהיו מובטלים לתקופה ממושכת. ב-2005, שנתו האחרונה של שרדר כקנצלר, הוא התגאה בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס כי "בנינו את אחד ממגזרי השכר הנמוך הטובים באירופה". שבע שנים מאוחר יותר, משבחים מעסיקים את הרפורמות שהובילו לצמיחת מיני-עבודות ועבודות קבלן.

"טענת האיגודים כי מיני-עבודות מדרדרות את תנאי העבודה בגרמניה לא תקפה", אומר מריו אוהובן, ראש איגוד העסקים הקטנים והבינוניים הראשי בגרמניה. לדבריו, משרות אלה פופולריות במיוחד בקרב נשים וסטודנטים שמנסים להשלים הכנסה. יורגן ווטקה, מאיגוד המעסיקים BDA, אומר כי הרפורמות העניקו לחברות גמישות ויכולת לגייס יותר אנשים למשרות שאינן דורשות הכשרה.

פריץ אנגלהרדט, המנהל מלון שלושה כוכבים קטן בעיר הדרום-מערבית פפולינגן, מספר כי הוא מעסיק שני מיני-עובדים שמסייעים בסופי השבוע ומבצעים שליחויות קטנות. "אנשים רבים בתחום האירוח מתמודדים עם גידול בעבודה בסופי השבוע או בעת אירועים מיוחדים באמצעות מיני-עובדים. רשתות גדולות יכולות להעביר עובדים מחברה לחברה, אך חברות קטנות ובינוניות נסמכות על מיני-עבודות".

אבל אפילו החברות הגדולות בגרמניה נסמכות על אופן התעסוקה הזה כדי להגדיל את הגמישות. גם אדידס, יצרנית הלבשת הספורט השנייה בגודלה בעולם, ורשת המרכולים קאופלנד, השייכת לאותה קבוצה שבבעלותה חברת המרכולים המוזלים לידל, משתמשות במיני-עבודות כדי לכסות על פערים בתקופות שבהן העסקים חזקים במיוחד.

 

כל עובד חמישי בשכר נמוך

 

על פי נתוני ה-OECD, תעסוקה בשכר נמוך מהווה 20% מהמשרות המלאות בגרמניה, לעומת 8% באיטליה ו-13.5% ביוון. מבקרים טוענים כי הרפורמות של גרמניה נשאו תג מחיר גבוה, מכיוון שהן חיזקו את מגזר השכר הנמוך ואת הירידות בשכר העובדים, ויצרו שוק עבודה דו-שכבתי.

קטגוריות חדשות של משרות בעלות שכר נמוך שתסבסד הממשלה - רעיון שנשקל כיום גם בספרד - התבררו כבעייתיות במיוחד. יש כלכלנים הטוענים כי הן כשלו ורק הרעו את המצב. הן נוצרו כדי לסייע לאנשים שעתידם התעסוקתי לא היה מזהיר להשתלב בשוק העבודה, אך סקרים מראים כי עבור מרבית האנשים, המשרות האלה הן מבוי סתום.

למעסיקים אין תמריץ ליצירת משרות רגילות במשרה מלאה, אם הם יודעים שהם יכולים לגייס עובדים בחוזים גמישים. 20% מהמשרות בגרמניה כיום הן מיני-עבודות, ועבור כמעט 5 מיליון עובדים זו העבודה העיקרית - והם נזקקים להשלמת הכנסה במימון המדינה. "משרות רגילות פוצלו למיני-עבודות", אומר הולגר בונין ממכון המחקר ZEW. בנוסף, בהיעדר שכר מינימום, דבר לא מונע ממעסיקים לשלם לעובדים החלקיים שלהם שכר נמוך, מכיוון שהם יודעים שהממשל ישלים את החסר.

איגודי העובדים והמעסיקים בגרמניה בחרו באופן מסורתי בהסכמי שכר קיבוציים, בטענה כי שכר מינימום חוקי יפגע בשוק העבודה. אך הסכמים אלה מכסים כיום רק קצת יותר ממחצית מהאוכלוסיה, ואפשר לעקוף אותם בקלות. למשל, דרך הגדרת התפקיד. "רבים מחבריי עובדים כנגרים, אך החברות ששוכרות אותם מתארות אותם בחוזה כשרתים, כדי להימנע מתשלום השכר המוכתב על ידי הסכם השכר הקיבוצי", טוען תושב שטרלסונד. גם הסרת הפיקוח על עבודות קבלן מעניקה למעסיקים פחות תמריצים לגיוס עובדים קבועים, שיזכו להגנה חוקית ולשכר הוגן.

לשכר הנמוך של מיני-עובדים וללחץ המוגבר על המובטלים להיכנס לשוק העבודה היו השפעה דפלציונית שהפחיתה את השכר בכל המגזרים והרמות בגרמניה, להערכת כלכלנים מסוימים. פערי השכר בגרמניה, שבעבר היו נמוכים כמו במדינות הסקנדינוויות, טיפסו בחדות בעשור האחרון. היחס בין שכרם של עובדים בשכר נמוך לבין השכר החציוני נמוך בגרמניה לעומת כל יתר מדינות ה-OECD, מלבד קוריאה הדרומית וארה"ב. "העניים בגרמניה התרחקו בבירור ממעמד הביניים, יותר מבמדינות אחרות", אומרת כלכלית ה-OECD, איזבל קוסקי.

הירידה בשכר ובביטחון התעסוקתי גם הגבילה את הצריכה הפרטית - עקב אכילס של כלכלת גרמניה תלויית היצוא - למרבה תסכולן של שכנותיה. "הביקוש ליבוא נמוך, אף שגרמניה היא אחת הכלכלות החזקות בגוש היורו והיתה יכולה לתרום לביצועים חזקים יותר גם של שכנותיה", אומר אקהרד ארנסט מארגון העבודה הבינלאומי (ILO). לדבריו, על גרמניה לקוות כי מדינות אחרות באירופה לא ילכו בעקבות המדיניות שלה: "אם כולם יעשו את אותו הדבר, כבר לא יישאר לה למי לייצא". 

בגרמניה פחות מובטלים

שיעור האבטלה

מקור: OECD

העבודה זולה יותר בגרמניה

השינוי בעלות העבודה ליחידת ייצור, מ-5002/2Q

מקור: הבנק המרכזי האירופי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#