מסעדת השבוע

דליקטסן היא גן עדן של שותים

היין שהוגש חינם בדליקטסן הוא לא הסיבה היחידה לכך שהכתרנו את העסקית של המקום לאחת הטובות בעיר

אפרת נחושתאי
אפרת נחושתאי

הידיעה על פתיחתו של דליקטסן, המקום החדש של מתי ורותי ברודו - המנוע מאחורי מוסדות ותיקים ואהובים כמו הקופי בר, בראסרי, בייקרי והוטל מונטיפיורי - התקבלה בשמחה במערכת, והתכוננו מיד לקפוץ לביקור. כשבוע לאחר הפתיחה הגענו לשם לארוחת צהריים, סקרניות לראות מה נמצא. ההמולה בחוץ בישרה טובות, ולשמחתנו השגנו שולחן די בקלות - כשהחלקנו לתוך הכיסאות, יושבות במרפסת בשעת צהריים נעימה ומקבלות מזיגה ראשונה של יין לבן, הרגשנו שהגענו בשיא המסיבה, בדיוק למקום הנכון.

ראשית, היין. השמחה הזו של ימי ההרצה לא תישאר זמן רב, אבל מזיגת יין חופשי לכל היושבים, כשהמלצרית מתרוצצת בין השולחנות עם בקבוק גדול של פונטנה קנדידה - מחירו בתפריט, אגב, הוא 95 שקל - יכולה לעמעם כל מחלת ילדות שמקום בן יומו עלול ללקות בה. אחרי כמה לגימות וקצת לחם טוב ורך, היינו מוכנות לגמרי לארוחה.

צילום: אייל טואג

העסקית בדליקטסן כוללת מנה ראשונה ועיקרית לפי מחיר העיקרית, במחירים משתנים - בין 50 שקל וקצת ל-80 שקל וקצת. גם המנות משתנות מדי יום. חלק מהמנות הושאלו מהמסעדות האחרות של הברודואים, וחלקן פותחו במקום החדש.

בחרנו לראשונות סלמון מעושן על סלט תפוחי אדמה וסלט קיסר עם אנשובי. לעיקריות ביקשנו נקניקיות על כרוב מבושל בבירה (52 שקל) לאחת, ולזניה לשנייה. הלזניה נגמרה, בישרה המלצרית. עוף צלוי? נגמר גם כן. הפשרה היתה פנה פויו, פסטה עם עוף ברוטב פלפל פיקנטי (58 שקל).

הראשונות ערבו לחכנו: הסלמון היה עדין טעמים, וסלט הקיסר היה טרי ומדויק. עם העיקריות גדלה השמחה: שתי נקניקיות שמנות הגיעו על תלולית כרוב סגול טעים, ועם חרדל בצד, זה היה שילוב קלאסי ועשוי היטב. גם הפסטה, אף שהיתה רק הבחירה השלישית, הצדיקה את עצמה והיתה טעימה ומספקת.

על הקינוחים לא התכוונו לוותר, בעיקר נוכח המחירים הנוחים שלהם. לקחנו טארט לימון (18 שקל) וסלט פירות עם גלידת וניל (28 שקל). הטארט היה בסגנון אמריקאי, ביתי ונדיב. הפירות בסלט היו טריים ומגוונים, והקלילו את הנגיסות מהמאפה העשיר. בליווי אספרסו קצר (10 שקל) סיימנו את הארוחה בגרגור קל.

שש מנות לשתי בחורות עלו לנו בסך הכל 166 שקל, ויחד עם ארבע כוסות היין שקיבלנו, זו היתה אחת הארוחות המשתלמות שאכלנו בזמן האחרון. אבל עוד דבר מצא חן בעינינו במיוחד: הגודל הקומפקטי של המנות. אחרי אותן שש מנות הרגשנו ספורטיביות לגמרי, ולא היתה לנו שום בעיה לזנק חזרה לחלק הדרומי של היום. זה המבחן הנסתר לארוחת צהריים טובה באמת, והדליקטסן עבר גם אותו.

ההצעה: ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית טוב לביזנס: צפוף מדי לפגישה רשמית בשולחנות הסמוכים: בני כל הגילים במפגשים חבריים יתרון יחסי: טרי, טעים ומשתלם מישהו מטפל בך: כנראה השירות המקצועי בישראל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker