מצטיינים שנלחמים על משרה של 5,000 שקל בחודש - Markerweek - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מצטיינים שנלחמים על משרה של 5,000 שקל בחודש

תכנית חותם מציעה לאקדמאים הכשרה קשה בתנאי פנימייה, ועבודה סיזיפית באחד מבתי הספר הקשים בישראל ■ מאות המתמודדים שמתחרים על כל מקום פנוי לא נרתעים: "מרגישים בחזית החברה הישראלית"

121תגובות

מיכאל ניר, 30, מהנדס תעשייה וניהול כבר היה בדרך לבניית קריירה מבטיחה בתפקיד תפעולי בחברת טבע, עם משכורת מכובדת, מגוון אפשרויות להתפתח ויוקרה אישית. אלא שמשהו היה חסר. בתום שנתיים הוא בחר בשינוי כיוון דרמטי, ונהפך למורה. "חיפשתי משהו משמעותי יותר, עם ערכים. חשבתי שיהיה נכון עבורי לעבוד עם בני נוער".

הצעד הבא היה ללמד מתמטיקה כמתרגל בתיכון ברנקו וייס ברמלה, בכיתה מיוחדת של תלמידים מתקשים. שם שמע על תוכנית חותם המשותפת למשרד החינוך, ג'וינט ישראל, תנועת הכל חינוך וקרן נעמי, שחברה ברשת העולמית Teach for All. חותם מציעה לסטודנטים מצטיינים בשנה השלישית או לבעלי תואר ראשון ושני - ואפילו בעלי תואר דוקטור - הצעה מעט מוזרה: לעזוב את המקצוע שלהם ולהירשם לתוכנית הכשרה מזורזת להוראה (בתנאי פנימייה), שבסופה ילמדו בבתי ספר מורכבים, שלא לומר קשים, בפריפריה החברתית או הגיאוגרפית של ישראל.

ניר קיבל את ההצעה, ומאז ספטמבר הוא מלמד מתמטיקה בתיכון איילון בחולון. ולא, הוא לא מתגעגע לתפקיד הקודם: "לא שהיה רע בטבע, אבל עכשיו מצאתי את מקומי. אפילו הירידה במשכורת לא משמעותית מבחינתי. זה לא מעסיק אותי, על אף שזו השנה הראשונה כמורה והיא קשה מאוד - יש משברים רבים. אני מרגיש שזה מקומי הטבעי".

גם עמיתו לחותם ולהוראה בתיכון איילון, גלעד שמילוביץ', 33, עזב תפקיד מאתגר ומתגמל במגזר העסקי: עד לפני חצי שנה הוא שימש מנהל קריאטיב במשרד פרסום. כיום הוא מלמד על ביאליק וקפקא, ומרגיש שקצב חייו דווקא הואץ. "אני קם כל בוקר ונמצא במגע עם מאות תלמידים, שזקוקים למישהו שידבר אתם בגובה העיניים ויאהב אותם. אני צריך להיות ערני ולקבל עשרות החלטות ביום. אני מרגיש בחזית החברה הישראלית".

ניר ושמילוביץ' הם שניים מקבוצה של 87 מורים צעירים בחותם, שנפגשו באחרונה עם וונדי קופ, מייסדת Teach for America, בביקורה בישראל בפברואר. התוכנית שהקימה ב-1989, כשהיתה סטודנטית באוניברסיטת פרינסטון, נוסדה לאחר שקופ הצעירה - חסרת הרקע בחינוך - החליטה לשים סוף למתאם בין הישגים לימודיים לבין סביבת המגורים של הילדים. "קיבלתי הרבה עידוד ממחנכים, אבל כולם חשבו שהסטודנטים לא יבואו, שהם עסוקים מדי בעצמם ושהם חלק מ'דור האני'", היא מספרת. אבל התוכנית סחפה לתחום ההוראה 33 אלף צעירים מצטיינים, שלימדו עד כה כ-3 מיליון ילדים. בשנת הלימודים הנוכחית, 9,000 מורים מלמדים במסגרת התוכנית כ-600 אלף תלמידים. המודל כבר הועתק ל-23 מדינות בעולם, בהן בריטניה, מקסיקו, מלזיה, אוסטרליה, פקיסטן ולבנון.

תומר אפלבאום

קופ, 41, סיפרה להם על המציאות החינוכית שעמה התמודדו המורים בתחילת חייה של Teach for America. לדבריה, הם היו המומים כשגילו את התנאים בבתי הספר. "בהתחלה המורים חשבו רק במונחים של לשרוד את השנה ואולי לעזור לכמה ילדים. אחרי שהם התאהבו בילדים, הם הבינו כי אם הם לא יעשו צעד דרמטי - לילדים לא יהיה סיכוי. הם יהיו חלק מאותם 60 מיליון ילדים בארה"ב שאינם מקבלים חינוך שיסייע להם לקבל עבודה טובה יותר מאשר במקדונלד'ס", סיפרה למורים הישראלים שהאזינו בשקיקה.

ההלם יצר גם תוצאות מדהימות. קופ סיפרה להם על מורה מצפון קרוליינה, שהצליחה להפוך את הכיתה הגרועה ביותר במחוז להצלחה אדירה - ששינתה את הציפיות של בית הספר כולו מעצמו. היא תיארה כיצד המורה שיכתבה בעצמה את חומרי הלימוד ואספה במכוניתה את התלמידים לבית הספר. בהמשך היא ייסדה בית ספר שיועד לתלמידים מהשכבות החלשות ביותר. "מורים כמוה הצליחו כי הם עשו משהו שונה ממורים אחרים. הם שאלו 'מה אני יכול לעשות כדי לשנות את הישגי התלמידים'".

המורים לא נותרו אדישים, אבל השאלות שלהם העידו על לא מעט ייאוש. "לילדים שלי לא מחכה עתיד מזהיר. הבתים מושכים אותם אחורה", אמרה מורה צעירה להיסטוריה. "אפילו אם השיעור יהיה מדהים, כמה שינוי זה יעשה? אני מרגישה שאני לא משנה". מורה אחר ציין: "אין מזגנים בכיתה, החלונות שבורים, ואתם מצפים מאתנו לשנות את מערכת החינוך".

לבנות מנהיגות חדשה

כמה שעות מאוחר יותר, בראיון ל-Markerweek, מספרת קופ כי לא הופתעה מההתרגשות שדבריה עוררו בקרב המורים הצעירים. היא כבר מכירה היטב את האתגר ש-Teach for All מציבה בכל מקום שבו מקימים שלוחה שלה. "התוכנית צעירה מאוד בישראל, והלחץ שמורים בשנה הראשונה מטילים על עצמם הוא עצום, מכיוון שהם רוצים להשפיע. אבל ביחס לקבוצות אחרות הישראלים בוגרים ומביאים יותר ניסיון, כיוון שהם מגיעים אחרי שירות צבאי או לאומי. זה יכול להיות יתרון".

תומר אפלבאום

את מרבה לדבר על התוכנית במונחים של תנועה חברתית ומנהיגות. מה המשמעות של מנהיגות כזו?

"בטווח הקצר המטרה היא לחולל שינוי חיובי בחיי הילדים כמורה, להציב יעד וכיוון וכמובן ללמד בהצלחה. בטווח הארוך אנחנו מנסים לבנות כוח של מנהיגים שישנה את כל המערכת הציבורית ואת יחסה לחינוך: חלק מהבוגרים ימשיכו ללמד, חלקם יהיו מנהלי בתי ספר, אחרים יהיו שרי חינוך ואנשי עסקים או עיתונאים. בארה"ב, למשל, יש בקרב בוגרי התוכנית מורים, מפקחים, יזמים שהקימו בתי ספר, סטארט-אפיסטים בתחום החינוך וגם סנאטורים ומנהיגים בעמדות שונות בכמה מדינות".

יש משהו משותף בבעיות של מערכת החינוך בעולם, שמצביע על פתרון מרכזי אחד?

"רבים שמחפשים פתרון אחד, ואין כזה. אבל יש דבר משותף שיכול לעזור, והוא מנהיגים שמבינים כי יש מתאם בין הישגים לימודיים לבין סביבת המגורים של הילדים - ומבינים שבגלל הבעיה הזו ילדים רבים מגיעים להישגים פחותים מיכולתם. לכן אנחנו רוצים לתעל את האנרגיה של המנהיגים המוכשרים ביותר דווקא לחינוך, ולתת לילדים ממשפחות עם הכנסה נמוכה השכלה שתשנה את חייהם. לשם כך דרושים מנהיגים שמכירים את הפוטנציאל של הילדים ומבינים מה צריך לעשות כדי שהם יצליחו".

השאלה המתבקשת היא אם התוכנית מצליחה ליצור שינוי. קופ מספרת כי בוגרי התוכנית שינו מן היסוד את מערכות החינוך בכמה ערים בארה"ב, למשל ניו אורלינס ווושינגטון הבירה, וכי הם הקימו עשרות בתי ספר המתמקדים בילדים בעלי סיכויים נמוכים במיוחד. קופ גם מתגאה בהצלחת התוכנית להשאיר בוגרים רבים במערכת החינוך: מסקר מקיף שערך הארגון עולה כי אם בתחילת הכשרתם רק 10% מהבוגרים הצהירו שיישארו בתחום גם בתום השנתיים שלהם התחייבו, כ-62% מהם עובדים בפועל במערכת החינוך - ורק 3% מהבוגרים עזבו למגזר העסקי. הנותרים, כ-35%, אמנם עזבו את מערכת החינוך, אך ממשיכים לעבוד במערכות ציבוריות.

תומר אפלבאום

התוכנית גם מוציאה מקרבה עובדים בעלי ערכים שונים בתכלית מאלה שעמם נכנסו. "מחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד בדק את ההשפעה של התוכנית על הבוגרים שלנו, לעומת אנשים שפנו אך לא התקבלו. הבוגרים אופיינו בסובלנות רבה יותר, אמונה בילדים ופחות גזענות. האפקט דרמטי", אומרת קופ.

בישראל עושה התוכנית את צעדיה הראשונים, ועד כה הוכשרו בה 143 מורים בשני מחזורים. על מידת היוקרה של התוכנית אפשר ללמוד מהנתונים הבאים: למחזור השני של התוכנית, שהחל בקיץ האחרון, פנו 1,380 מועמדים, ומתוכם התקבלו 87 בלבד - אחד מתוך 16 פונים. המועמדים חייבים להיות סטודנטים מצטיינים בשנה השלישית ללימודיהם ואילך. לחלקם יש כבר תואר ראשון או שני, ולשניים מהם יש אפילו תואר דוקטור. אגב, בעלי תעודת הוראה, או סטודנטים הרשומים לבית ספר לחינוך, אינם יכולים להגיש מועמדות.

המיון שעוברים ה"חותמיסטים", כפי שהם מכנים את עצמם, מזכיר יותר מבדקים לקורס טיס מאשר מסלול קבלה למכללה להוראה. הוא מתחיל בשאלון מקוון מקיף, שמנפה שליש מהפונים. הנותרים מתבקשים למלא מבחן בית, שבו יכתבו שני חיבורים ארוכים המשקפים את הדעות החברתיות והחינוכיות שלהם. כל שאלון נבדק על ידי שני פסיכולוגים שמנפים שליש נוסף. הנותרים מוזמנים ליום במרכז הערכה, שבו כ-40 אנשי צוות מקצועיים בוחנים אותם בכמה תחנות - ובודקים בין היתר דינמיקה קבוצתית, יכולת להעביר שיעור ויכולת לקבל ולתת משוב. לבסוף מגיע הראיון האישי. בסוף היום מקבל כל מועמד ציון, וכך מחליטים מיהם המועמדים המתאימים ביותר ליהפך לחוד החנית של מורי ישראל. המאושרים שהתקבלו יתחייבו ללמד במשך שנתיים לפחות.

מסלול ההכשרה האינטנסיבי נמשך חמישה שבועות בתנאי פנימייה, במכללת בית ברל ובאוניברסיטת חיפה. במהלך ההכשרה לומדים המועמדים את עקרונות ההוראה ומתנסים בה, ומקבלים עבור התקופה 4,000 שקל.

בתחילת השנה הם משובצים למערכת החינוך, לאחר שמנהל בית הספר בוחר אישית אילו מורים יגיעו אליו. הם ילמדו בשנה הראשונה בהיקף של 80% משרה, ובמהלך שנת הלימודים ימשיכו ללמוד פעם בשבוע לשם קבלת תעודת הוראה. והשכר? המורים החדשים יקבלו 4,000-6,000 שקל בחודש, ולמשכורת המורה שלהם תיתוסף מלגה צנועה של 1,000 שקל. בסיום השנה יוכלו להתחיל בלימודי תואר שני במימון מלא של התוכנית, בתנאי שימשיכו ללמד שנה שלישית.

תומר אפלבאום

"ההורים גאים בי"

אחד היתרונות הבולטים שמעניקה התוכנית למוריה הוא ליווי ותמיכה אישיים בתקופה הראשונית של ההסתגלות לעולם החדש. בוגרת חותם ליבי אברהמוב, 25, מלמדת גיאוגרפיה והיסטוריה בבית ספר בלוד, ולדבריה התמיכה הקבוצתית משמעותית מאוד. "בבית הספר עובדים שלושה מורים מהתוכנית, ואיש צוות מחותם מלווה אותנו באופן אישי. זה מחזק אותנו, כי אנחנו מרגישים שאנחנו חלק מקבוצה מצומצמת שבה כולם מכוונים לאותה המטרה".

ובכל זאת, הירידה בשכר אינה עניין פשוט. ניר, שיתחתן בקרוב, מתכוון להישאר במקצוע לטווח ארוך ולא רק כשליחות זמנית, אבל הוא מודה כי רמת החיים שלו ירדה משמעותית: "אני כבר לא יכול לשכור דירה בתל אביב, אז עברתי לגבעתיים. אתה נעשה מודע יותר לעניין הכספי. צריך סבלנות ואורך רוח בשנים הראשונות. זה משנה, אבל לא מקצה לקצה.

"אחד הדברים שחשובים לחבריי ולי הוא לשנות את מעמד המורה - ושזה יתבטא גם במשכורת. לעובדים במשרה זו מגיע שכר גבוה. לקחנו על עצמנו משימה לחנך את אזרחי ישראל, והיא מספיק חשובה כדי שהשכר יהיה ראוי".

לשמחתו של ניר, בת זוגו תומכת מאוד. אבל ההורים, הוא מספר, קיבלו את ההסבה בדאגה. "הם שאלו ממה אתקיים. הרי צריך לחשוב על משפחה לעתיד. אבל כשהתחילו להגיע סיפורים מהשטח והם ראו איך זה משפיע עלי ברמה האישית, כמה שזה עושה לי טוב, הם פירגנו מאוד והם גאים על הבחירה. גם החברים מפרגנים ומעריכים את הצעד הזה".

גם שמילוביץ' ספג ירידה משמעותית בשכר. "היה לי קל לעשות את המעבר בגלל תובנה אישית שהגעתי אליה, שכדי שאהיה טוב במה שאני עושה אני חייב להאמין בו אידיאולוגית. המנוע האידיאולוגי נותן לי תמריץ לרדת בשכר. אני מאמין שבכל תחום שבו אתה טוב יש לך אופק להתקדם אליו, גם בשכר".

שמילוביץ', עדיין רווק, מספר כי הסביבה המקצועית שלו לא הופתעה מהמעבר. "בתור קופירייטר עסקתי בפעילויות חברתיות אחרי שעות העבודה, והסביבה הקרובה מכירה אותי. אני בא ממשפחה ערכית מאוד, וגם שם שמחו שאני חושב מעבר לדל"ת אמותיי בתחום המקצועי. חותם איפשרה לי להקדיש את כל שעות היממה לכך. אני רואה בחינוך קריירה לטווח ארוך". הוא אופטימי גם בנושאי השכר: "יש לאן להתקדם בתחום. אם אתה ראש גדול אפשר לקחת עוד פעילויות, למצוא במערכת עוד תפקידים והתחייבויות שיש בהם שכר נוסף ואופק קריירה".

Teach For America המקורית נהנית מתרומות מהמגזר העסקי, מחברות כמו גולדמן סאקס וגוגל, ותקציבה ב-2012 הגיע ל-200 מיליון דולר. תקציב הרשת הבינלאומית Teach for All צנוע הרבה יותר: 14 מיליון דולר ב-2012.

בישראל, לעומת זאת, חותם מחוברת לטבורה של הממשלה. מתוך 11 מיליון השקלים שהיו תקציבה בשנה החולפת, 7 מיליון הגיעו ממשרד החינוך, והיתר מקרנות פילנתרופיות ישראליות וזרות ומכמה חברות עסקיות.

לדברי שלומית עמיחי, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך וכיום מנכ"לית חותם, "החינוך בישראל הוא ריכוזי, ולממשלה יש יכולת עצומה לסייע או להפריע. לכן אני מאמינה ביצירת שותפויות: זה סוד ההצלחה לתוכניות ברמה לאומית. אני רואה את החשיבות של עבודה משותפת בין המגזר השלישי לממשלה. אנחנו היחידים בעולם שקשורים לממשלה באופן כל כך דומיננטי. אם בונים משהו ביחד, נתוני ההצלחה עולים בהרבה".

לדבריה, הצורך בתוכנית נבע מהשפל במעמדו של המורה. "עד לפני כשנה מספר הנרשמים למסלולי הכשרת המורים היה בירידה מתמדת. זה תהליך שנמשך שנים. בנוסף, המיתוג של המקצוע ירד לשפל המדרגה. מצד שני, יש צעירים רבים שמחפשים משמעות, אפילו שליחות, ברמה האישית, האנושית, שלא לדבר על הציונות. תוכנית חותם אומרת לצעירים: 'אנחנו צריכים אתכם'".

"הרוב עוזבים אחרי שנתיים"

בעוד שבין הנרשמים להוראה יש תמיד אנשים חדורי שליחות, אומרת עמיחי, בתוכנית חותם כולם כאלה. "זה יוצר עוצמה וגאווה של קבוצה, לכידות. יש בכך גם מסר שעוזר לאחרים. אם כאלה אנשים טובים באים ללמד, סימן שזו לא ברירת מחדל - זה מקצוע חשוב". אבל מה רע בעצם בתוכניות ההכשרה הקיימות? והאם אין בכך מסר בעייתי למורים "הרגילים", שרואים כי עמיתיהם מתחילים לעבוד אחרי הכשרה של חמישה שבועות בלבד בשכר ובתנאים משופרים?

ד"ר יורם הרפז, עורך "הד החינוך", כתב העת של הסתדרות המורים, ומרצה לחינוך במכללת בית ברל, סבור שתוכנית חותם אינה פוגעת במעמדם של מורים "רגילים". "אני לא רואה סימנים לכך שנוצרת אריסטוקרטיה. אל ההוראה נמשכו תמיד אנשים שחיפשו משמעות יתרה בחייהם, ואותם צריך לקלוט. אי אפשר לקחת מורים מהסוג הזה, אנשים בעלי תארים מתקדמים או ניסיון בעבודה, שיעשו את המסלול הרגיל".

לעומת זאת, מצביע הרפז על שתי בעיות אחרות בתוכניות מיוחדות כמו חותם: "המחקרים מראים שהמורים נוטים לפרוש אחרי שנתיים-שלוש, אחרי שנתקלו במציאות הקשה. לחינוך יש הילה רומנטית של עיצוב הנפש הצעירה, אבל הם באים לבתי הספר ורואים שאלה בתי חרושת לציונים - ולאחר מכן הם מגלים את בעיות המשמעת האיומות שאין להן אח ורע בעולם, והדימוי הרומנטי נסדק. חלק גדול לא יישאר בהוראה כשיפגוש את המציאות בכיתות. אולי הם יתפזרו לתפקידי מנהלי בתי ספר, מפקחים, אולי למשרד החינוך או לכנסת, וזה לא רע, כי אולי זה ייצור מנהיגי ציבור בתחום החינוך".

הבעיה השנייה והמשמעותית יותר, לדבריו, היא שחותם היא חוד חנית קטן מדי במערכת שהאתגר המרכזי בה הוא לשקם את מעמדם של 100 אלף מורים. "מקצוע המורה בישראל על הקרשים, מכיוון שההוראה היא מקצוע בלתי אפשרי בשל בעיות המשמעת, הכיתות הצפופות וההטרוגניות באופן בלתי נסבל והשכר הנמוך. כתוצאה מכך, רמתם של המורים שנמשכים למקצוע לא גבוהה מספיק.

"הוראה היא חינוך באמצעות ידע, ובעוד שאפשר להטיס מטוס ולנהל בנק בלי הון אינטלקטואלי, אי אפשר להיות מורה בלי הון כזה. אין מספיק אסוציאציות כדי לנהל שיעור באופן גמיש, ומספיק מטען תרבותי כדי להתנהל בחופשיות עם החומר. לפעמים מקבלים את הרושם שהמורה ראה את החומר לראשונה ערב אחד לפני התלמידים. לכן הנזק של תוכניות מהסוג של חותם הוא לא גדול, אבל גם התועלת אינה גדולה. זה עוד דבר קטן וסקסי שאנשים נמשכים אליו".

ד"ר תמר קטקו, ראש תוכנית המצטיינים במכללת סמינר הקיבוצים המכשירה מורים, מתנגדת באופן נחרץ לתוכנית. "חותם מבזבזת את הצעירים ומנציחה את הבעיה. מורה הוא מעצב, הוא מנהיג. הוא מחולל שינוי. אין מסלול לאינסטנט מורה, אינסטנט מנהיג. אפשר להפוך טירון לאלוף בחמישה שבועות? אם בצבא אין מסלול כזה, וגם לא ברפואה, אז למה בהוראה? אני מתנגדת לכל מסגרת מצומצמת של הכשרת מורים. מורים צריכים לקבל תעודת הוראה אחרי חמש שנים ולא אחרי שלוש או ארבע".

בתוכנית שבראשה עומדת קטקו לומדים כ-240 סטודנטים, והיא מציעה גישה שונה: היא קולטת רק סטודנטים להוראה בעלי נתונים גבוהים במיוחד, והם זוכים למלגת לימודים מלאה במשך חמש שנים. "אלה סטודנטים שמתחייבים להיות מורים בתום ההכשרה. הרעיון הוא לחשוף אותם לכמה שיותר נושאים, קורסים ומסגרות הכשרה, גם מבחינת התכנים האקדמיים והאינטלקטואליים וגם מבחינת הפרקטיקה. אני רוצה להבשיל את המורים, להעביר אותם מסלול ארוך וליצור סיירת מטכ"ל של הוראה. לעומת זאת, חותם מנציחה את הגישה שלפיה זה בסדר שמורה ילמד אחרי חמישה שבועות". לדבריה, היא יכולה להכשיר אלפי סטודנטים מדי שנה, "הכל עניין של תקציב, יד מכוונת ושיתוף וגיבוי ממשרד החינוך". 70% מבוגריה ממשיכים לשמש מורים גם בתום השנתיים הראשונות.

דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, אומרת בתגובה למבקרי התוכנית כי המשרד רואה בה את אחת ההצלחות בגיוס כוח אדם מצוין למערכת החינוך. "המורים של חותם השתלבו במערכת בהצלחה גבוהה מאוד, ויש להם ערך מוסף במוסדות החינוך שאליהם הצטרפו. אנחנו ממשיכים לעבוד עם השותפים להרחבת התוכנית, ושוקדים על גיבוש אופק קריירה למורים האלה במערכת החינוך - כדי להשאיר אותם חלק אינטגרלי במערכת לאורך השנים".

שטאובר לא מסכימה כי מדובר בהכשרה אינסטנט. "המערכת מתמודדת כיום עם צרכים רבים לגיוס כוח אדם איכותי, ולכן בוחנת אופציות מגוונות. חותם מיועדת לקבוצת עלית מצומצמת יותר. אנחנו חייבים להיות אטרקטיביים לכוח אדם מצוין, ולכן גם יצירתיים. לא מדובר בהורדה של סטנדרטים או בקיצור דרך, אלא רק בקיצור זמן הכניסה למערכת. הבוגרים מלווים באופן אינטנסיבי בתוך מערכת החינוך, ואנחנו שמחים לגלות שביעות רצון של המנהלים והמורים בבתי הספר שבהם נקלטו".

מאחר שחותם עדיין צעירה, אין לה עדיין די מדדי הצלחה. עמיחי מצביעה על נתוני שביעות רצון מצד מנהלי בתי הספר. "בשנה שעברה פעלנו ב-23 בתי ספר, ו-21 מהם ביקשו להמשיך ולקבל מורים. יש לנו סקר הערכה מסוף השנה שעברה, שלפיו מנהלי בתי הספר הביעו שביעות רצון גדולה מהתוכנית. הם דיברו על אנשים חדורי מוטיווציה, פתוחים ורעננים בחשיבה שלהם, ובעלי תחושת שליחות בעוצמה שמזמן לא פגשו. גם העבודה החינוכית החברתית שלהם, מעבר לתפקיד המורה בכיתה, מקרינה על מורים אחרים".

שמילוביץ', שהספיק לטעום מטעם ההוראה במשך כמה חודשים, כבר מנסה לגייס מורים נוספים. "אם הייתי יכול לגייס מעולם הפרסום את המוחות הקריאטיביים שיש שם, החברה היתה נראית אחרת בזמן קצר יותר ממה שאנחנו חושבים - מהרמה היום-יומית בבית הספר ועד לשינוי מערכתי. אני שמח שמצאתי תחום שדרכו אפשר לעשות שינוי, גם אם בצעדים קטנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם