המוחים החדשים: מתפקדים לליכוד ומושכים שמאלה - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המוחים החדשים: מתפקדים לליכוד ומושכים שמאלה

המתפקדים לא מתכוונים להצביע למפלגת השלטון - אך הם מתכננים לשנותה ■ "אמרו לכם שבדמוקרטיה כולם שווים? לא נכון! חברי המפלגות משפיעים פי 34 מאדם מן השורה"

78תגובות

ע שרות האנשים שהגיעו בשני שעבר לבר תל-אביבי טיפוסי בכיכר דיזנגוף לא חיפשו אסקפיזם והנאה ריקה מתוכן, מהסוג שאפשר למצוא בשפע במקומות הבילוי בסביבה. הם הגיעו לשם כדי להיפגש עם עמיתיהם החדשים. כל מי שנכנס לבר, גם אם רק ביקש להימלט מהסופה שפקדה את תל אביב באותו הלילה, קיבל מיד מדבקה לבנה שבה התבקש לכתוב את שמו ומתחתיו את שם התואר: "ליכודניק/ית".

למהפכנים בישראל כבר היה הכל מכל. מה הם לא ניסו מאז הקמת המדינה? פנתרים שחורים שניסו לרוץ לבחירות ולא עברו את אחוז החסימה, מפלגות חברתיות שקיבלו שלושה מנדטים במקרה הטוב, מפלגה בשם שינוי שקשה לזכור איזה שינוי הביאה, וגם מפלגת גמלאים, שבהישג חסר תקדים זכתה בשבעה מנדטים וכמו קוסם מוכשר במיוחד הצליחה לגרום להם להיעלם לחלוטין.

בקיץ האחרון הם ניסו לעשות מהפכה בדרך היפה: יצאו לרחובות, הניפו שלטים ושרו עם שלמה ארצי. מה שיצא מזה הוא מסמוס של דו"ח טרכטנברג ותוספת של 1.5 מיליארד דולר לתקציב הביטחון שנקבעה השבוע. אז עכשיו הם מנסים שיטה אחרת. אפלטון כבר אמר ש"אלה חכמים מכדי לעסוק בפוליטיקה, נענשים בכך שהם נשלטים על ידי טיפשים מהם". המתפקדים החדשים החליטו שהם מפסיקים להיות חכמים כל כך, וצוללים אל לב מפלגת השלטון - הליכוד - כדי לשנות אותה מבפנים. הדעות הפוליטיות לא משנות פה: עכשיו, הם אומרים, הגיע תורו של מעמד הביניים לדרוש ייצוג הולם בכנסת.

"הליכודניקים החדשים", כך קוראים לעצמם אותם מתפקדים תל-אביבים, שהחליטו ליטול לידיהם את מפלגת הליכוד הוותיקה. לדברי כמה מהפעילים, הליכודניקים החדשים הם בעצם די ישנים - ואינם אלא ממשיכי דרכם של זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ושאר חבריהם הוותיקים למפלגה. החלטנו להתפקד לליכוד וללוות את הפעילים, כדי לראות איך התופעה נראית מקרוב.

2% קובעים מי יהיה בכנסת

כבר בימי המחאה החלו להישמע קולות שקראו לסתום את האף ולהתפקד למפלגות. קמפיין "מתפקדים" קרא לרוב הדומם להשמיע את קולו ולהשפיע ישירות על הכנסת. על פי האתר של מתפקדים, הרוב הדומם - שמורכב בעיקר ממעמד הביניים, משלמי המסים נושאי הנטל בחברה הישראלית - הפקיר עד היום את הזירה הפוליטית לטובת עסקנים וקבוצות אינטרס מגזריות.

בבחירות האחרונות בחרו את 28 המנדטים של מפלגת קדימה 28 אלף ממתפקדי המפלגה. 48 אלף איש בחרו את 27 המנדטים של הליכוד, ו-36 אלף איש בחרו את 13 המנדטים של העבודה. בשורה התחתונה, נכתב באתר של "מתפקדים", 116 אלף איש, שהם 2% מבעלי זכות הבחירה, בחרו 68 מהח"כים. 98% מהבוחרים לא השפיעו כמעט על הרכב הכנסת. "אמרו לכם שבדמוקרטיה כולם שווים? לא נכון! חברי המפלגות הגדולות משפיעים פי 34 מאדם מן השורה שמצביע בבחירות הכלליות. יש כיום ח"כים במפלגות הגדולות בישראל שנבחרו בפריימריז עם פחות קולות ממספר החברים שיש לך בפייסבוק!", נכתב באתר, שקרא לציבור הרחב להתחיל להתפקד למפלגה וגובה בסרטון שבו השתתפו לא מעט מסלבריטאי ארצנו.

את הסלידה של חלק מהמתפקדים החדשים מהעולם הפוליטי, ומהליכוד בפרט, הרוויח הליכוד די ביושר. המפלגה, שנולדה כתגובה למיאוס מהשחיתות הנרחבת של מפא"י והמערך, נהפכה בעצמה לאחד מסמלי השחיתות בישראל בשנים האחרונות. בנוסף לכך, נהפכה המפלגה שהוקמה על יסודות הגותו הליברלית וההומניסטית של זאב ז'בוטינסקי - האיש שהתנגד בתוקף לגירוש ערביי ארץ ישראל ושהגותו הכלכלית התבססה על חמשת המ"מים: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא - לכזו המתבססת על הקפיטליזם למקורבים הדורסני, שמחק את מערכות הרווחה בישראל, ולנושאת דגלה של הלאומיות הקיצוניות.

את הצניעות של ימי ז'בוטינסקי החליף העושר המופלג, המאפשר לחלק מהח"כים להעסיק לא פחות מחמישה עוזרים פרלמנטריים ולבזבז עשרות אלפי שקלים בחודש על "קשר עם הציבור", שמעולם לא היה פחות מקושר. את ההומניות החליפה הלאומיות הקיצונית, שאכן רואה "שתי גדות לירדן - זו שלנו, זו גם כן". לחלק הזה של המורשת דווקא נצמדת המפלגה באדיקות. אמנם בנאום בר אילן שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו ביוני 2009 הושמע צמד המלים "מדינה פלסטינית", אך נראה שרוב הח"כים בליכוד לא מסכימים עם תוכן הנאום ודוגלים במשנה ימנית קיצונית.

במקביל התחזקה בקרב רבים התחושה שהליכוד נהפך לאפשרות השלטונית היחידה בישראל. חמישה מתוך שמונת ראשי הממשלה הקודמים היו אנשי ליכוד, או אנשי ליכוד לשעבר שערקו כדי להקים את קדימה. התחושה היא שהליכוד ישלוט לנצח: בבחירות הבאות, לפי הסקרים, צפוי נתניהו לנצח בגדול. מעמדו של הליכוד כה חזק, למעשה, שעל אף שהמפלגה אינה הסיעה הגדולה בכנסת (27 מנדטים לעומת 28 מנדטים לקדימה) היא בכל זאת מפלגת השלטון. לכן, אומרים המתפקדים החדשים, ייתכן שהדרך היחידה להשפיע היא להצטרף לליכוד עצמו, כי כל הניסיונות לשנות מחוץ לו כשלו עד כה. דרך הליכוד ניצחה, ואם מניחים שהליכוד יישאר המפלגה השלטת עוד שנים ארוכות, הדרך היחידה להשפיע היא להתפקד אליו.

הליכודניק החדש הראשון, כנראה, הוא משה פייגלין. כשפייגלין הצטרף לליכוד בתחילת העשור הקודם וניסה להיבחר לראשות המפלגה רבים ראו בו קוריוז, אדם הזוי משוליה הימניים של המפה הפוליטית שמנסה לגרור את הליכוד ימינה. אבל זה הצליח לו: פייגלין פקד אלפי מתנחלים לליכוד, הגדיל את כוחו ואת השפעתו במפלגה והצליח להוביל להקצנתה ימינה. במידה רבה, החוקים השנויים במחלוקת שהובילה המפלגה באחרונה מסמלים את הצלחתה של המדיניות שהוביל.

המודל הזה מנחה כעת את גיל קדרון, תל-אביבי שעוסק בכתיבת תוכן לאתרים, שמנסה לארגן אנשי שמאל ולשכנע אותם להתפקד לליכוד. הוא החליט לעשות כמעשה פייגלין, אבל משמאל: לחזק את חברי הליכוד המתונים יותר, כמו דן מרידור ובני בגין, שלמרבה האירוניה נהפך לסמן השמאלי של הליכוד לאחר שנים שבהן שימש כסמן הימין הקיצוני, על חשבון ח"כים קיצוניים יותר כמו יריב לוין ודני דנון. האם הוא יצליח? מי יודע. אבל רבים הצטרפו בהשפעתו לליכוד, וחולקים כעת מפלגה עם הליכודניקים הוותיקים - שעמדותיהם מנוגדות לשלהם.

המטרה: לפחות 20 אלף מתפקדים

מרכז הליכוד החדש והמאולתר בבר בתל אביב לא מזכיר את זה המקורי. במקום דוכני הנקניקיות, הבורקס ובקבוקי הקריסטל המסורתיים יש כאן בירה, קאווה וטאפאסים. אבל כראוי לכל מרכז מפלגה שמכבד את עצמו, גם לכאן מישהו טרח להביא מגפון.

כל מתפקד או משתתף מתלבט קיבל את הזכות לאחוז במגפון ולומר את דבריו. בין הדוברים היו ימנים ושמאלנים שחלוקים בדעותיהם המדיניות, אך המכנה המשותף בולט לעין: כולם חילונים ליברלים שמאסו בשלטון ובח"כים שלא פועלים למענם. רובם השתתפו באופן פעיל במחאת הקיץ והבינו כי אי אפשר להילחם במערכת - אך אפשר לשנותה מבפנים.

כמו במחאה, גם כאן טושטש מיקומם של המתפקדים על המפה הפוליטית וכולם רצו לפעול יחדיו לסילוקם של הגורמים הקיצוניים במפלגה, דוגמת הח"כים לוין, דנון וזאב אלקין. אחד הפעילים העריך כי תוך חודש וחצי, מאז תחילת הקמפיין, התפקדו 1,000-2,000 ליכודניקים חדשים. "אנחנו צריכים להגיע לפחות ל-20 אלף מתפקדים, כי רק כך נוכל להשפיע. ידעתם שלאופיר אקוניס הצביעו בסך הכל 2,000 איש?", אמר.

בזה אחר זה לקחו המתפקדים הבולטים את המגפון. "השתלטו לנו על המפלגה. עכשיו תורנו לקחת את המושכות ולתת כוח לח"כים המתונים, לליכודניקים האמיתיים", הכריז אחד. "אנחנו בסך הכל אנשי מעמד הביניים שמנסים לדאוג לאינטרסים שלנו", צעק אחר וזכה לתשואות רמות.

בחורה אחרת, שהתפקדה באותו היום, הביעה את אכזבתה מהנושא העיקרי שנדון בכנס - מעמדו של מעמד הביניים והניסיון לשפרו באמצעות השפעה על הח"כים. "אין מה לעשות", אמר לה התסריטאי והיוצר דרור נובלמן, פעיל בולט בניסיון לפקוד עוד צעירים למפלגת השלטון. "אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לעצמנו. מה שיישאר ילך לעניים ולנזקקים". "אני לא מסכימה עם הגישה הזו", היא מחתה. "ומה עם החוקים האנטי דמוקרטיים של יריב לוין וחבריו? למה לא דיברנו על כך?"

"בסופו של דבר המטרה שלנו זהה", ענה, "את לא מבינה שזה הכל אותו הדבר? ברגע שיהיה לנו כוח נוכל לבוא לח"כים ולהגיד להם שאם יצביעו לחוק כזה או אחר, נגדנו או נגד הדמוקרטיה, הוא יכול לשכוח מהפריימריז. כך פעל חיים כץ לאחר מסקנות ועדת ששינסקי. הוא הלך לכל ח"כ ואמר לו 'יש לי צבא של 10,000 מתפקדים. אם תצביע בעד העלאת התמלוגים, תשכח מהמקום שלך בכנסת'. וזה בדיוק מה שנוכל לעשות כשיהיה לנו כוח. ניקח בחזרה את המפלגה שלנו וניתן יותר כוח לח"כים המתונים". הבחורה השתכנעה והלכה לביתה בלב שקט.

"חבל שיש פה תקשורת", סינן נובלמן, "יש יותר מדי חילוקי דעות וצריך להציג חזית מאוחדת בין כולנו. שלא יגידו ששוב יש כאן שמאל מול ימין שלא מסכימים ביניהם". למתלבטים, שהתקשו להצטרף למפלגה שלא תואמת את השקפת עולמם, הוא קרא להתפקד לכל מפלגה שהיא. העיקר שיתחילו להשפיע על הפוליטיקה בישראל.

באחד השולחנות הציבו מחשב נייד ושיכנעו בחורה מתנדנדת להתפקד. "ורד כאן מתלבטת", צעק מישהו במגפון, "עזרו לנו לשכנע אותה". "תתפקדי, תתפקדי", צעדו כל הנוכחים ועודדו אותה במחיאות כפיים נרגשות. הלחץ החברתי עשה את שלו, וורד הקליקה על העכבר לעיני חברי המרכז החדש.

אחת המתפקדות ניגשה לקדרון, הסמן השמאלי של הליכודניקים החדשים. "הצטרפתי היום לקבוצה בפייסבוק", היא אמרה לו בשקט. "אה, מזל טוב", הוא ענה, "עשית בחוכמה". "לא, אתה לא מבין", היא ניסתה להבהיר, "לקבוצה השנייה". "אה, הקבוצה שמתכוונת לשרוף את המועדון", חיוך רחב נמרח על פניו, "ברוכה הבאה".

כשבקבוקי הקאוות עמדו לקראת סיום והגשם הלך והתחזק, פעילי הליכוד דור 3 החלו להתפזר. רק הגרעין הקשה נשאר לחשוב איך להביא מתפקדים נוספים במסות גדולות. "דרור, זה נראה ממש כמו פגישה של פעילי חסמבה", זרק מישהו לנובלמן, שהינהן בחיוך. נראה היה שהניצוץ המהפכני שב לעיני הפעילים, שבשעת לילה מאוחרת הגו תוכניות נרחבות ומפורטות להשתלט על העולם - או לפחות על מרכז הליכוד בתור התחלה.

דני דנון או דן מרידור? והאם זה בכלל משנה?

כדי לראות איך מגיבים הח"כים משני צדי המתרס נסענו לכנסת לדבר עם נציגי הליכוד על המתפקדים החדשים. חשבנו שבכירי הליכוד יתייחסו לעניין בעוינות, אבל רוב הח"כים מהמפלגה הפגינו אחת משתי גישות: האחת היא חשדנות, והשנייה היא סבר פנים יפות. חלק מהם סירבו לדבר לכתבה זאת, מחשש שיושמו ללעג על ידי הסוס הטרויאני מהתקשורת, וחלק פשוט השתמשו בתירוץ ש"הם עסוקים" כדי להימנע משיחה על התופעה, אחרי ששאלו בתמיהה אם לא מדובר בסך הכל בכמה עשרות מתפקדים.

אולי זו שאננות ואולי זה סתם נימוס, אבל לפחות למראית עין, חברי הליכוד דואגים להפגין אדישות בנוגע להתפקדות של אנשי השמאל למפלגה. חלקם אפילו נשמעים מאושרים. "אני מברך את כל מי שמצטרף לליכוד", אומר ח"כ דני דנון, שמוכר גם בתור המוח מאחורי ההצעה להתנות מתן תעודות זהות בהצהרת אמונים, ההצעה להקמת ועדת חקירה לבדיקת מקורות המימון של ארגוני השמאל והצעת חוק יסוד: השפיטה, המבקשת לצמצם משמעותית את אפשרותם של ארגוני זכויות אדם ושל עמותות לשינוי חברתי לעתור לבג"ץ.

לכאורה, דנון אמור להיות לחוץ מכניסתם של הגורמים החדשים למפלגה. אבל הוא מקפיד לשמור על חביבות ואדיבות כלפינו, המתפקדים החדשים. קודם כל, הוא מתעניין מתי הצטרפנו לליכוד, כדי לדעת אם נוכל להצביע לו בפריימריז הקרובים. בצחוק, כמובן, אבל הוא פוסק בכל זאת שהתזמון שלנו "גבולי".

דנון דווקא מרוצה מהתופעה החדשה. "בלי קשר לעמדות האידיאולוגיות שלכם, לראות צעירים בתנועה זה דבר חיובי, כי אם אתם כאן אני יכול לשכנע אתכם ואת האחרים. כשאני מסתובב בסניפים של התנועה אני רואה שהקהל מבוגר מדי. אני שמח שאנשים מחוץ לליכוד מבינים שהליכוד הולך להישאר בשלטון, ושאם רוצים להשפיע על המדינה צריך ללכת לליכוד. עם כל הביקורת על ראש הממשלה, כנראה שאנשים מבינים שהליכוד הוא מניה מובילה, שתמשיך להוביל בבחירות הבאות, וזה סימן טוב".

דנון הוא תומך נלהב בהתפקדות של כמה שיותר צעירים לליכוד - "כמו שהאופנוענים התפקדו לליכוד ודרשו לשנות דברים שהשפיעו על המגזר שלהם" - אבל מזהיר: "מי שחושב שהוא יכול להשפיע על הח"כים ולא להצביע לליכוד בבחירות, שיידע שזה לא ייקלט. זה לא יתפוס. זה נועד לכישלון. גם על פייגלין מתחו ביקורת כשהתחיל לפעול בליכוד, על כך שהוא הביא אנשים שלא הצביעו ליכוד".

רק אל תגידו לידו את מילת הש': שמאלנים. "אם אתם אומרים שמאלנים, הדלקתם אותי", אומר דנון. "שמאלנים מקומם לא בליכוד. מובן שהם יכולים לבוא, אף אחד לא יעצור בעדם, הם יכולים להצביע ולהשפיע. אבל האם הם ימצאו בית להם ולאידיאולוגיה שלהם? אני חושב שזאת תהיה טעות. אני מציע שיתפקדו לקדימה, ואם הם שמאל ממש קשה אז למרצ. רוב הליכוד תומך אידיאולוגית בהתיישבות ביהודה ושומרון וסבור שההתיישבות היא נכס ביטחוני והתיישבותי למדינת ישראל. יהיה להם קשה מאוד לפעול ולשכנע בכיוון השני. בנושאים חברתיים, שבהם ההבדל בין שמאל וימין מטושטש יותר, הליכוד פתוח להשפעות כאלה ואחרות".

ומה באמת הרקורד החברתי שלך, אנחנו שואלים את דנון. "רוב הזמן אני לא עוסק בנושאים מדיניים כבדים, אף על פי שזה מה שיוצא לתקשורת", הוא אומר.

אז במה אתה עוסק?

"נושאים חברתיים, כלכליים".

כמו מה?

"בימים אלה, למשל, אני עוסק בחוק החרמון, שידאג שלמשפחות יהיה זול יותר להגיע לחרמון. כיום ביקור בחרמון הוא עסק יקר למשפחה: 420 שקל כניסה לעלייה לרכבל, ועוד 400 שקל לדלק".

אם המהלך של המתפקדים החדשים יצליח ואלפי מתונים יתפקדו לליכוד, דנון וחבריו לגוש הימני של המפלגה יהיו הקורבנות הישירים, לטובת ח"כים מתונים יותר. אבל דנון מסרב להתרשם: הוא יודע לאיזו מפלגה הוא משתייך, וחש בטוח מספיק במעמדו מכדי להתרשם מכמה שמאלנים מתל אביב שחושבים שהם יכולים לקרוא עליו תיגר.

"לא הייתי רוצה לראות אלפי שמאלנים מצטרפים לליכוד, אבל אני חושב שזה גימיק. לא זיהיתי אלפי מצטרפים חדשים, אני מעריך את מספר המצטרפים בין עשרות למאות. בימים אלה מתקיים דיון בשאלה אם הליכוד האמיתי הוא מרידור או דנון. לפי התקשורת, מרידור מייצג את הליכוד האמיתי טוב יותר. התחושה שלי היא שאני מייצג את הליכוד יותר ממרידור, במונחים של קידום הערכים של מצביעי מחל בקלפי. למה הם ציפו? מה הם רצו לקבל בתמורה? מי שהצביע מחל-נתניהו רצה שנשנה את החוקים, שנגרום לאיזון בתקשורת ובבית המשפט העליון ונחזק את יישוב יהודה ושומרון, וזה לא מרידור. אולי מצביעי קדימה רואים במרידור סמל חיובי, אבל מה הם יצביעו בקלפי?

"לפייגלין היה קשה מאוד לשכנע אנשים להצביע לליכוד אחרי ההתנתקות. השאלה היא אם אתם תצליחו, בהנחה שהכיוון שאני דוחף אליו יהיה דומיננטי ונמשיך להעביר חוקים ולבלום מהלכי שלום, מהלכי התאבדות כפי שאני קורא להם. בואו נאמר שהמתפקדים שלכם יצטרכו לבוא להצביע מחל, עם דני דנון ועם אחרים שיש להם מסרים שהם לא אוהבים".

על אף שהוא מקפיד להדגיש את ההבדלים בינו לבין מרידור וח"כים מתונים אחרים, מדגיש דנון שלמרות הכותרות בתקשורת, המריבות בליכוד לא סוערות כפי שנדמה מבחוץ. "כל עוד אין פה מהלך מדיני שכולל גירוש יהודים מבתיהם והקמת מדינה פלסטינית, אנחנו מסוגלים להכיל זה את זה. לא לאהוב, אולי להתעצבן, אבל כן להכיל. אני דווקא רואה שאנשים שלא היו בדעות שלי זזים ימינה, כי בשלב הזה הם מושפעים יותר מההתפקדות של אנשי הימין לליכוד מאשר מהמהלך הנוכחי. התנגדתי מההתחלה לרעיון של שתי מדינות לשני עמים, על אף שרוב השרים וחברי הכנסת תמכו בעמדתו של ראש הממשלה. כיום רוב השרים והח"כים מתנגדים לרעיון של שתי מדינות. התזוזה היא ימינה".

גם חברו ושותפו של דנון לחקיקה, ח"כ יריב לוין, האיש שהביא לנו את חוק לשון הרע הידוע לשמצה, שומר על הומור ורוח ספורטיבית בכל הנוגע למצטרפים החדשים. "אני חושב שטוב שאנשים מגלים מעורבות במערכת הציבורית, וההתפקדות למפלגות היא דבר חשוב ומעודד כשהוא מגיע מצעירים, שבדרך כלל לא כל כך מתלהבים להיכנס לתוך המגרש הזה. מאנשים שמתפקדים לליכוד אני מצפה שני דברים בסיסיים: האחד הוא שהם יצביעו ליכוד בבחירות, והשני - שהם יזדהו עם העקרונות הבסיסיים של התנועה. בליכוד, כמפלגה גדולה, יש קשת רחבה של דעות, אבל לא קשת אינסופית. כל מי שמוצא מקום בתוך הקשת הזאת, יש לו מקום בליכוד".

כמו דנון, לוין לא מרגיש מאוים, אף שאם מהלך ההתפקדות יצליח הוא יהיה אחד מהראשונים ב"רשימות החיסול" של האגף המתון החדש במפלגה. "אני לא מרגיש איום, כי אני חושב שהדרך שלי מבטאת את הזרם המרכזי הרחב של הליכוד. מי שבא לליכוד מתוך הזדהות עם התנועה ועם העקרונות, אני יכול לשכנע אותו. אני מאמין בדמוקרטיה ולא חושב שיש לי זכות למנוע מאדם שרואה בליכוד את ביתו הפוליטי להצטרף לתנועה ולפעול בה. אבל אני כן מצפה שיצביע למפלגה ויאמין בעקרונות הבסיסיים שלה".

לוין גם מתנגד להגדרת המהלך כ"סוס טרויאני", מונח שאומץ בחיבה על ידי חלק מהוגיו. "אסור להסתכל על זרמים שפועלים בתוך המערכת כעל סוס טרויאני. אני לא מקבל את ההגדרה הזאת, לא כלפי פייגלין שהצביע מהיום הראשון לליכוד ולא כלפי אחרים. בליכוד פעילים אנשים עם מוטיווציות שונות. כל עוד אנשים באים עם מחויבות לעקרונות ורצון אמיתי לתרום ולהשפיע כדי לקדם את טובתה של מדינת ישראל והתנועה, זה דבר מבורך. זה לא איום, אלא ברכה.

"אני הולך לאורך כל הדרך בקו עקבי עם העמדות שבהן אני מאמין. אני סוגר בימים אלה 21 שנה של פעילות בתנועה, מאז שנבחרתי למרכז הליכוד בפעם הראשונה, ואני ממשיך לעשות את מה שאני מאמין בו. אם יתברר שמה שאני מאמין בו לא מייצג את רוב התנועה, אקבל את דין הבוחר ואלך לביתי. אבל אם יתברר, כפי שאני חושב, שאני מייצג את רוב החברים, ואבחר שוב - אמשיך לייצג את ערכי התנועה.

"בכלל, בואו ותראו שההבדלים בינינו לא כאלה גדולים כמו שאולי נדמה לכם. אז תבינו שהמהלך הזה שלכם הוא מהלך טוב שיכול לתרום, ולא איום, אלא סיכוי ודבר שיכול לחזק את התנועה, בטווח המיידי וגם בטווח הארוך".

גם ח"כ גילה גמליאל דואגת קודם כל לומר "ברוך הבא" למצטרפים החדשים. אחרי הכל, היא היתה בדיוק באותו המקום כשהצטרפה לליכוד לפני 13 שנה, כמנהיגת אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, כדי להשפיע על המערכת מבפנים. "נפל לי האסימון שכדי לשנות, להשפיע ולקדם דברים צריך להיות במוקד קבלת ההחלטות, במקום להיאבק, להיעצר ולערוך הפגנות. והנה, תראה מה מצב הסטודנטים כיום לעומת אז".

גמליאל גם דואגת להרגיע את חששותיו של הילד החדש בבית הספר, שדואג שלא ימצא חברים בין מאמיני ארץ ישראל השלמה. "זאת רק תדמית. תופתעו למצוא כל כך הרבה אנשים שדומים לכם. תראו שבליכוד חברים גם אנשי אקדמיה, אנשים ליברלים כמוני, עם ראש פתוח להרבה מאוד תחומים. תרגישו אהבה רבה".

ח"כ כרמל שאמה-הכהן מסרב גם הוא לקלקל את קבלת הפנים, וקורא לכל פעילי המחאה להתפקד. "זה תהליך מבורך, ואני קורא לו כבר זמן רב. מדינת ישראל תהיה הרבה הרבה יותר טובה אם אזרחיה ייקחו חלק בפעילות פוליטית, וכך גם ההשפעה של קבוצות לחץ, בעלי אינטרסים וקבלני קולות תלך ותתפוגג. כיום כולם יודעים להתלונן בסלון או לצאת בקיץ לרחוב ולהניף שלטים, אבל אין לדברים האלה משמעות כמו כוח פוליטי ישיר. אם אחד מכל עשרה שעמדו בהפגנות בקיץ היה ממלא טופס לאחת המפלגות, המערכת היתה משתנה באופן משמעותי".

שאמה-הכהן גם דאג להיפגש עם חלק מיוזמי ההתפקדות לליכוד, ומגדיר את הפגישות "מעולות". "זה נותן גוון נוסף לליכוד. לא זיהיתי ביניהם שמאל קיצוני, ודנו בעיקר בנושאים כלכליים ולא מדיניים, שבהם ההבדלים בין שמאל לימין פחות מובהקים. הליכוד היא תנועה רחבה, לאומית וליברלית, עם קשת דעות שכוללת מימין את ציפי חוטובלי ומשמאל את מרידור, ורוב אזרחי ישראל יכולים לנוע בתוך הקשת הזאת".

מיכאל איתן, השר הממונה על שיפור השירות לציבור, צפוי - יחד עם מרידור - להיות המרוויח העיקרי מכניסתם של מאות או אלפי צעירים ליברליים מתונים לליכוד. ובכל זאת, הוא לא מתייחס לתופעה באהדה. "אני חייב לומר בכנות שאם אדם מצטרף לליכוד, משלם את הכסף שנדרש ממנו, חותם על טופס הצטרפות להצביע בבחירות הפנימיות כדי להשפיע על הרשימה ואחר כך מצביע עבור מפלגה אחרת - לא משנה אם מימין או משמאל - זה מעשה לא הגון, ואני בוודאי לא יכול לעודד אותו.

"אדם שמצטרף לליכוד מקבל על עצמו גם את ההנחה שהוא אמור לתמוך בליכוד, וגם אם יש לו חילוקי דעות כמוני על חלק מהעניינים, הוא מקבל את המסגרת ואת ההכרעות של הרוב בתוך הליכוד. להיכנס מראש למפלגה מתוך אמירה 'אני מצטרף, אבל מצהיר בזאת שלא אצביע לליכוד' - זה דבר שלליכוד אסור לקבל בשום פנים ואופן".

עם זאת, הוא אומר, "אני שמח מאוד על כל אדם נוסף שמצטרף לליכוד, ואני שמח במיוחד שמצטרפים לליכוד אנשים בעלי השקפה ליברלית. לטעמי, העמדות הליברלית המסורתיות שעל ברכיהן חונכתי, ברוח העמדות של ז'בוטינסקי ובגין, מקבלות פחות ביטוי בעת האחרונה. אם הליכוד אכן רוצה להיות מפלגת שלטון ולהגשים את הגדרתו כמפלגה לאומית-ליברלית צריך להיות שיווי משקל בין החתירה להדגשת הערכים הלאומיים לבין השמירה על האמצעים הדמוקרטיים הליברליים, ומעל הכל זכויות האזרח.

"הבחירות הבאות יוכיחו אם הליכוד הוא מפלגה לאומית ימנית עם מקסימום של 20 ומשהו מנדטים, או מפלגת מרכז-ימין שיכולה להגיע ל-30 מנדטים ויותר. לכן הליכוד צריך לשמש ככתובת גם לאנשים שבאים עם ערכים ליברליים ממרכז המפה הפוליטית, ומוכנים להצטרף לליכוד כדי שיהיה מתון יותר. זה לא אני שמרוויח מזה, אלא הליכוד שירוויח משילוב של הכוחות הליברליים, כי יש מנדטים רבים מאוד, יותר מעשרה לדעתי, ששייכים למרכז המתון ושוקלים אם להצביע ליכוד - ועשויים להצביע למפלגות אחרות".

אובדן כיוון או צעד הכרחי: המומחים לא בטוחים

בכנסת לא קיבלנו תשובות מספקות, אז החלטנו לפנות למומחים, אלה שלא ייפגעו מהמתפקדים החדשים. שיחות עם אנשי האקדמיה העלו כי הם חלוקים בדעתם בנוגע להתפקדות של פעילי שמאל לליכוד. "זאת עדות לכך שרבים מצעירי ישראל מחפשים דרך לשנות הן את השלטון והן את צורת הפעולה של המערכת הפוליטית", אומר ירון אזרחי, פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית ואחד מחוקרי הפוליטיקה הבכירים בישראל. "החדשות הטובות הן שעצם החיפוש אחר דרכים מקוריות לשנות את המערכת הפוליטית באמצעות המערכת המפלגתית, ולא באמצעים חוץ-פרלמנטריים, מעיד על מידה מסוימת של חיוניות במערכת הדמוקרטית הישראלית.

"הרעיון הזה אינו חסר תקדים. גם פייגלין פעל בשיטה הזאת. עבור קבוצה גדולה של צעירים ליברלים-דמוקרטיים שמתנגדים להתנחלויות ותומכים במחאה, המשקל המספרי שלהם בתוך הליכוד יכול להיות הרבה יותר משמעותי מאשר אם כולם היו מוסיפים מספר קטן של מנדטים למפלגת שמאל. יש גם חוכמה במה שקרוי בלקסיקון של חוקרי דפוסי הצבעה 'הצבעה אסטרטגית', שהיא המקבילה לחשיבה אסטרטגית. אני לא מאמין במפלגה X, אבל דואג שמפלגה Y תהיה גדולה מדי, אז אני מצביע למפלגה X כדי לתרום ליצירת קואליציה שבה יהיה איזון טוב יותר בין המפלגות. יאשימו אותם שהם גיס חמישי, כמו שמאשימים את פייגלין, אבל זה לא יעזור לאיש.

"הצעד הזה מוכיח את התחושה שהמערכת הפוליטית נמצאת במצב של סיר לחץ שצריך לפרוץ. הצעירים האלה מרגישים שהליכוד הוא כיום סוג של מלכוד פוליטי של שלושה גושים גדולים: הגוש הדתי-לאומי-לאומני, הגוש החרדי והגוש הרוסי. כמובן שלא מדובר בכל הרוסים או בכל המתנחלים, אבל אלה גושים גדולים שמאפשרים להנהגה לפעול באופן שבו היא פועלת נגד ציבור שלם של אנשים. בישראל לא מבינים שבשום מקום בתיאוריה הדמוקרטית לא כתוב שהרוב הוא הריבון. העם הוא הריבון, הרוב יחד עם המיעוט.

"אנחנו רואים כאן ניסיון ללכת בכיוון אחר: לא להוסיף שני מנדטים למפלגה זו או אחרת, אלא לשנות את האיזון הפנימי במפלגה שמרגישה בטוחה מדי כמפלגת שלטון. אי אפשר כמובן לשלול את האפשרות שמדובר פה בטעות. ההבדל בין גוש הימין וגוש השמאל הוא מספר לא גדול של מנדטים, אז לא בטוח שנראה שינוי אם נוסיף מנדטים לגוש הימין. אבל עצם החידוש הוא החיפוש של אנשי שמאל ומרכז אחר דרך חדשה. זה לא ניסיון נוסף להגדיל את המפלגות שלהם במספר קטן של מנדטים, אלא לשנות את האיזון הפנימי בתוך מפלגה אחרת, לתת משקל לאנשים כמו מרידור מול דנון. זה כיוון מעניין וחדש, שמעיד על המצוקה של קבוצת צעירים גדולה. זה נובע מתחושה שאי אפשר להמשיך בדפוסי ההצבעה הקיימים, שצריך למצוא משהו אחר. זה חשוב הרבה יותר מבחירה ישירה של ראש ממשלה, זה ניסיון לשנות מלמטה".

פרופ' גדעון רהט, מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית וראש צוות מחקר בנושא תיקון שיטת הממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה, דווקא לא רואה את המהלך בעין יפה. "זאת מין פעולת תגמול כזאת, ואני מאוד לא אוהב את זה. מפלגה צריכה לייצג את מצביעיה, וחבריה צריכים להיות מצביעים. ייתכן שבתופעה הזאת יש אלמנט אידיאולוגי, אבל היא לא סבירה ולא אידיאולוגית. מפלגות נועדו לייצג את האנשים שמצביעים להן, לא אנשים אחרים. מצד שני, השיטה הנוכחית פותחת פתח למעשה כזה, אז כנראה שזה לגיטימי.

"הפגם הוא השיטה. הפגם הוא הפריימריז. אנחנו צריכים לעבור לשיטה שבה כל אדם בוחר את האנשים שהוא מעדיף, בחירה על בסיס אישי. נגיד, על פתק ההצבעה יש שמות ואתה מצביע לשלושה אנשים שמוצאים חן בעיניך. מי שמצביע למפלגה ומתפקד למפלגה שנייה עושה מעשה כשר, אבל לא מוסרי. זה מעוות את המפלגה וזה מעוות את המערכת. זה מעוות את כל המשחק".

מצד שני, אומר רהט, "ברור שהמשחק כבר התעוות בכל מקרה. הרי מדובר בתגובה לפייגלין, בתגובה להתפקדות המונית של מתנחלים לליכוד, בתגובה למצב שבו בהתנחלויות מסוימות יש יותר חברי ליכוד ממצביעי ליכוד. אבל מה אם פייגלין יחליט מחר להתפקד למפלגת העבודה? המתפקדים החדשים לא מנסים לשנות את השיטה, הם מנצלים את השיטה הגרועה כדי לעשות את מה שנראה להם. הם מנצלים פרצה בשם אידיאולוגיה וכוונות טובות, אבל זה עדיין מעוות.

"שיטת הבחירות זקוקה לשינויים, אני מסכים. כשלא מצליחים לשנות את השיטה עושים אחד משניים: או שמשמרים את הפריימריז במתכונת הבעייתית שלהם, או שמשנים משהו - כמו הבחירה הישירה לראשות הממשלה שהתבררה כאסון. האפשרות האחרת היא שמשחקים לפי כללי המשחק ומנסים לתקן את השיטה עם טלאי. אם אני נכנס למפלגה ובוחר נציגים, ואז ביום הבחירות בוחר נציגים ממפלגה אחרת, זה הופך את כל הרעיון של ייצוג לבלתי אפשרי. התוצאה תהיה שהפוליטיקאים ירימו ידיים, יבינו שהם לא מייצגים איש ויעשו מה שהם רוצים. הפעילים שמארגנים את ההתפקדות לליכוד רק שמים פלסטר על הפצע. ייתכן שהם עושים מעשה טוב במגבלות הקיימות, אבל כל המשחק הזה לא נכון - לא משמאל ולא מימין".

"דעתי על הסיפור הזה שלילית לחלוטין", אומר פרופ' זאב שטרנהל, פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה. "זה לא מוסרי, זה לא יעיל וזה לא מוכר בחברות דמוקרטיות. זאת המצאה ישראלית, שבסופו של דבר תוביל את המרכז-שמאל לאבדון. זו היתה החולשה הגדולה של מפלגת העבודה אחרי המפלה ב-1977: היא חשבה שצריך לרוץ אחרי הליכוד, 'לא להתנתק מן העם' קראו לזה, ובצורה כזאת היא פחות או יותר חיסלה את יכולתה להיות אלטרנטיבה. בדמוקרטיה צריך אלטרנטיבות. בדמוקרטיה אנשים מצביעים ונלחמים על מה שהם חושבים שהוא נכון וצודק, וזאת גם הדרך היעילה לעצב את המציאות. התנגשות זו של עמדות ודעות היא גדולתה של הדמוקרטיה ונשמת אפה.

"מפלגת הלייבור הבריטית הפסידה מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, ומרגרט תאצ'ר היתה בשלטון 11 שנה. האם הם ויתרו על העמדות שלהם והצטרפו אליה? לא, הם נלחמו עד שהגיעו לשלטון. ב-1969 קיבלה המפלגה הסוציאליסטית בצרפת רק 5% מהקולות. 12 שנה אחר כך, מנהיגה פרנסואה מיטראן היה נשיא והמפלגה קיבלה רוב מוחלט בפרלמנט. 12 שנה בסך הכל לקח לבנות מחדש מפלגה ולנצח ניצחון אבסולוטי.

"השיטה הזאת, שבה אתה מצטרף למפלגה שעמדותיה נוגדות את העמדות שלך כדי להשפיע עליה מבפנים, היא אבסורד שלא מוביל לשום מקום והוא לא מוסרי באופן מוחלט. זה כאילו שאמרת שהקומוניסטים צריכים להצטרף למפלגה פשיסטית כדי להשפיע עליה מבפנים, או להפך. זאת גישה שחותרת תחת זכות קיומה של הדמוקרטיה. זאת שיטה לא מוסרית, לא יעילה ומובילה למפלה נוספת".

ואם מתפקדי הליכוד החדשים בטוחים שגורלם יהיה שונה משל פוליטיקאים אחרים בישראל שניסו להשפיע על מפלגות שנוגדות את עמדותיהם מבפנים, מזהיר שטרנהל כי טעות בידם. "את הסיפור הזה כבר ניסו מרידור ורוני מילוא. מרידור הוא הפליט האחרון של החבר'ה האלה, שעזבו את הליכוד כי לא היו יכולים לנשום שם וחזרו להשפיע מבפנים. אנחנו מרגישים את השפעתו? בכל המפלגות הגדולות, למעט ישראל ביתנו, יש חילוקי דעות. גם בין אנשי הליכוד יש חילוקי דעות, אבל הם תמימי דעים בנוגע לעיקר, והעיקר הוא ההתנחלויות. גם השמאל צריך לדבוק במטרות היסוד שלו ולהתאים את הכלים להשגתן. אבל לוותר על הכל בגלל תפישה שלפיה המפלגה האחרת תהיה בשלטון לנצח? אז בשביל מה בכלל צריך דמוקרטיה? איזו זכות קיום יש לדמוקרטיה שמבוססת על ביטול הסיכוי לחילופי שלטון?

"זה אובדן כיוון, אובדן דרך ואובדן מינימום של ביטחון עצמי שמוכרח להיות לאנשים שפועלים בתחום החברתי או הפוליטי. אובדן של מינימום אמונה בדברים שאתה רוצה בהם וביכולת שלך, וזה מוביל לתבוסה ולחורבן. האנשים האלה שיגיעו לליכוד, יקרה להם אחד משני הדברים הבאים: או שהם ייהפכו לאנשי ליכוד, או שיקיאו אותם החוצה. או שהם יאבדו את הזהות שלהם ובמשך הזמן ילבשו די מהר זהות חדשה, או שיאמרו להם 'חברים, החוצה'".

המשמר החברתי: הולכים לכל ועדה, עוקבים אחר כל ח"כ

כשהיינו בכנסת פגשנו גם פעילים מסוג אחר, כאלה שהעדיפו לא להתפקד לליכוד או לכל מפלגה אחרת, אך נותרו נחושים להשפיע מבפנים על כל מהלך חברתי או כלכלי בכנסת. אלה הם חברי המשמר החברתי, ששמו לעצמם למטרה לנכוח בדיוני ועדות הכנסת ולפקח על המתרחש בהן - ועל דרך קבלת ההחלטות.

המתנדב יונתן פלד, שנכח בישיבת ועדת הכספים ב-19 בדצמבר, יצא ממנה עם המסקנה העגומה שהבטחות של שר או פקיד לא תמיד מתקיימות. הוועדה קיימה דיון מיוחד בנושא הפיטורים הצפויים במפעל פרי גליל, שמספק עבודה לתושבי חצור הגלילית.

בדיון נכח שר התמ"ת לשעבר בנימין בן אליעזר, שטען כי לפני שלוש שנים נפגש עם בעל המפעל והבטיח לו שאם יגיש בקשה למענק עידוד במסלול יצוא (שבו יקבל המפעל 18 מיליון שקל בתנאי ש-25% מהתוצרת יופנו ליצוא) הוא יזכה בו, אף שלמעשה היה צריך לגשת למסלול תעסוקה (שהיה מבטיח לו 9 מיליון שקל) כי ידע שלא יעמוד במכסת היצוא שמבטיחה את המענק הגבוה יותר. בן אליעזר נתן הוראה ברוח זו לפקידים במשרד התמ"ת, אך היא פשוט לא בוצעה.

בדו"ח שהגיש פלד הוא קבע כי השר החליט ככל הנראה תוך עקיפת הכללים, אך פקידי המשרד ציפצפו על הוראותיו ולשר לא היו כלים לוודא שהן מבוצעות. בסוף הדו"ח הסיק פלד כי אם שר או פקיד הבטיחו משהו, אין זה אומר כי יממשו אותו בפועל, וכי בפיתוח אזורי פריפריה אין לסמוך על השקעות פרטיות בלבד - אספקת פרנסה לתושבי האזורים האלה צריכה להיות באחריות המדינה.

המתנדב שחר סומך, שישב בדיון של ועדת הפנים והגנת הסביבה שעסק בחוק המסתננים, העיד כי רוב הח"כים נכנסו ויצאו ולא טרחו להקשיב לנימוקים בעד ונגד - וחזרו רק כדי להצביע על החוק. "כן, חברים", כתב בדו"ח, "הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים. החוקים שמועברים בכנסת הם תולדה של דילים ולחיצות ידיים מאחורי הקלעים, ולא של נוכחות פעילה של הח"כים בדיון ושקילת כל הטיעונים המועלים במהלכו".

מאז שנפתח מושב החורף בכנסת, פוקדים מתנדבי המשמר החברתי את דיוני הוועדות העוסקות בעניינים חברתיים וכלכליים, עוקבים אחר המתרחש ולומדים על הדרך שבה נקבעים חוקים וכללים בישראל. כל אדם שרוצה להיות מעורב, ללמוד על מהלכי החקיקה ולהשפיע יכול להתנדב למשמר החברתי. בכל יום חמישי מתפרסם לו"ז הוועדות לשבוע הבא באתר של המשמר החברתי, והמתנדבים מוזמנים לרשום את עצמם לוועדה שאליה הם מעוניינים להגיע. צוות של הארגון אוסף את השמות ומעביר אותם לכנסת לאישור. המתנדב מגיע לוועדה, מקשיב, רושם ומסכם בדו"ח שמועלה לאתר.

"הגישה הרווחת של המחאה היא 'בואו נהרוס ונשרוף', אבל בעיניי עבודה מתוך המערכת נותנת יותר אפשרויות לתיקון", טוענת אסתי סגל, פעילה במשמר החברתי. "למשמר החברתי הגיעו אנשים שהיו פעילים בקיץ, ובאופן טבעי מקבלים עכשיו את כללי הבית. אני חושבת שיותר ויותר אנשים מבינים שצריך להכיר את כללי המשחק ולהשתמש בהם כדי לעורר שינוי מבפנים.

"אם מסתכלים על מחאת הקיץ, אפשר להגיד שלא התרחש שינוי - והמצב אפילו החמיר - אז לכאורה היא נכשלה. אבל יש משמעות עמוקה לשינוי השיח הציבורי. כיום יש עניין ציבורי גדול בתהליכים שמשנים את חיינו ויש הבנה גדולה יותר. יש התארגנויות גדולות כל הזמן. הדברים נבנים מתחת לפני השטח. אנשים נוטים לחפש תוצאות מיידיות, אך יש תהליכים שדורשים זמן ואורך רוח".

כזה הוא המשמר החברתי - גוף שנבנה לאט וביסודיות. הוא הוקם חודש לפני תחילת מושב החורף, ועד עתה עסקו חבריו בלמידה אינטנסיבית של התנהלות הוועדות השונות. "לכאורה לא קרה דבר, אבל המשמר נהפך לגוף משמעותי בוועדות הכנסת. הח"כים ושאר הנפשות הפועלות מכירים אותנו ומחכים לנו", מספרת סגל. "לא אחת ננזפנו על כך שלא הגענו לוועדה זו או אחרת. ח"כים מבקשים לדבר אתנו. הם מבינים שהם צריכים להותיר רושם טוב".

כיום מונה המשמר כמה עשרות אנשים שמנהלים אותו ומבחינים בבעיות ובכשלים המשותפים לכל הוועדות. הם מצביעים על נושאים שבהם חשוב לטפל - לעורר מודעות ציבורית, ידע ועניין וגם לנסות לשנות את המצב הקיים. כך למשל, מספרת סגל, הבינו מתנדבי המשמר החברתי כי חוקים רבים עוברים רק את ועדת השרים לענייני חקיקה. אם הוועדה מחליטה לדחות הצעה, היא לא תגיע לכנסת. "אין כאן דמוקרטיה בכלל. הכנסת נהפכה לזרוע מבצעת של הוועדה שקובעת את האג'נדה. היא בעצם קובעת אילו חוקים יעברו ואילו לא. אין שקיפות, אין פרוטוקולים, היא לא מנמקת מדוע דחתה הצעה".

בשהותה הקצרה בכנסת למדה סגל גם כי הוועדות הן מעין הצגה, "קמופלאז'" כהגדרתה, לציבור הרחב. "בפועל, הדברים נקבעים מאחורי הקלעים לפני כן. ח"כ רובי ריבלין הגיש הצעת חוק שלפיה רק שני לוביסטים יורשו להיכנס לכל ועדה, אבל לא בטוח שזה יעזור, כי בדרך כלל הם מדברים לפני הוועדה וקובעים מראש איך להצביע. למדתי גם שהממשלה ונציגיה מזלזלים בח"כים, ונראה לי שהנוכחות שלנו גורמת לח"כים לפתוח את הפה ולדרוש תשובות מהממשלה. ההתנהלות בוועדות יכולה להיות מביכה מאוד, וחלק מהעניין הוא חיזוק הח"כים מול הממשלה".

לדברי סגל, מכיוון שהמתנדבים מגיעים מבחוץ, הבעיות בהתנהלות הכנסת ובהליכי החקיקה בולטות יותר לעיניהם. "אנחנו מתכוונים לקחת כמה נקודות ששמנו לב אליהן ולהתחיל לשנות אותן באמצעות המערכת".

הראשונה בהן היא היעדרות ח"כים מדיוני הוועדות: "בכנסת הנוכחית יש 39 שרים וסגני שרים ויו"ר כנסת אחד, שלא משתתפים בדיונים, כך שנותרו 80 ח"כים שמתפרשים על פני 17 ועדות. במשך שלושה ימים בשבוע הם צריכים לרוץ מדיון לדיון, בוועדות ובמליאה.

נוצרים מצבים מביכים שבהם רק יו"ר הוועדה מגיע לישיבה ומצביע עם עצמו, או שיש ח"כים שרשומים לוועדה ולא ראיתי אותם מגיעים לישיבה אפילו פעם אחת. יש ח"כים מסורים שהנושא החברתי בנפשם, אז הם מנסים להירשם לכמה שיותר ועדות כדי שיוכלו להשפיע, אך בפועל אין טעם להירשם לוועדה שלא מגיעים אליה. צריך להוציא כלל שח"כ יוכל להירשם ללא יותר משלוש ועדות".

הנקודה השנייה היא חוסר אכיפה. "ח"כים בוועדות שולחים את נציגי הממשלה לעשות שיעורי בית ולחזור עם תשובות, אך בפועל זה לא מתבצע. כך גם לגבי חוקים שעוברים והממשלה צריכה להתחיל ליישם אותם בפועל, אך זה לא קורה. אין ביקורת ואין אכיפה, אלא אם נכנס ממנה כסף לקופת המדינה".

הנקודה הבעייתית השלישית היא ריבוי הלוביסטים בכנסת. "מאוד פופוליסטי לומר שח"כ לא עובד בכלל, אך האמת היא שהוא עובד קשה מאוד. משני עד רביעי הוא צריך ללמוד חומרים רבים לפני דיונים בוועדות ובמליאה. ח"כ פעיל נמצא בכשלוש ועדות ביום, מה שאומר שיש לו חומר רב לשנן. כאן נכנסים לתמונה הלוביסטים שמתמצתים את החומר. גם ח"כ לא מושחת עלול להתפתות לתקציר מפי לוביסט שבקיא בחומרים ויודע על אילו נקודות ללחוץ".

סגל למדה על בשרה שבמשחק הזה היא צריכה להיות חכמה ולא צודקת, ללמוד את החומר ולהעמיד את הנפשות הפועלות על טעותן. "בחרתי לשבת בוועדה לענייני העובדים הזרים, וזה בהחלט מקום שבו אני יכולה להתפרץ. בוועדה האחרונה ישבה לידי מישהי ואליה הצטרף אדם בשם הלל שזיהיתי מוועדות קודמות. שיחה קצרה עמה העלתה שהיא מרשות ביקורת הגבולות וההגירה. הדיון היה על הקמת מתקני משמורת למסתננים בעלות של 280 מיליון שקל.

"לא התאפקתי וסיננתי שזו החלטה שדורשת הצבעה. הלל טען שזו החלטת ממשלה בלבד. עניתי שזה עניין שדורש הצבעה בכנסת, והוא השיב שהממשלה היא זו שמחליטה ומוציאה לפועל. התעצבנתי והצעתי שאולי בכלל נפזר את הכנסת. הוא לא השיב והדיון החל. ח"כ ניצן הורוביץ הזמין את נציג ראש הממשלה לשאת דברים, והתברר שזה האדם שעמו דיברתי. רציתי לחתוך את הלשון ולמדתי שלפעמים כדאי לשתוק, לספוג וללמוד, להיות כמו זבוב על הקיר כדי להיות חכמה יותר. אין טעם להתעצבן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם